(יְמֵי הַיַּלְדוּת וְהַבַּחֲרוּת)

א: בִּכְפַר מוֹלַדְתּוֹ    🔗

בְּעֶצֶם יַלְדוּתִי יְחִידִי הֻצַּגְתִּי

וָאֶשְׁאַף כָּל יָמַי סְתָרִים וּדְמָמָה…

(“זֹהַר”)

הַיֶּלֶד חוֹסֶה עוֹד בְּצֵל בֵּיתָם הַקָּטָן אֲשֶׁר בִּכְפַר מוֹלַדְתּוֹ רַאדִי. לְתַלְמוּד תּוֹרָה הוּא עֲדַיִן קָטָן בְּיוֹתֵר, וּמִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב הוּא עָזוּב כֻּלּוֹ לְנַפְשׁוֹ. אַבָּא נִמְצָא רֹב יְמֵי הַשָּׁבוּעַ בַּיַּעַר. וְאִמָּא עֲסוּקָה כָּל הַיּוֹם בַּבַּיִת וּבַמִּטְבָּח, בֶּחָצֵר וּבָרֶפֶת. בְּעֶצֶם טוֹב לוֹ, לַפָּעוּט, שֶׁאֵין אִישׁ נוֹתֵן דַּעְתּוֹ עָלָיו. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ. כְּשֶׁאֵין אִישׁ עִמּוֹ הוּא עָלוּל לִרְאוֹת מַה שֶּׁעֵין הַגְּדוֹלִים אֵינָהּ רוֹאָה לְעוֹלָם. פִּלְאֵי פְלָאִים מְזֻמָּנִים לוֹ אָז בְּכָל פִּנָּה שֶׁהוּא פּוֹנֶה. אָזְנוֹ צָדָה כָּל מִינֵי קוֹלוֹת וּבְנוֹת־קוֹל מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק. קוֹל צִפּוֹר בָּאִילָן, זִמְזוּם חַרְגֹּל בָּעֵשֶׂב, טִקְטוּק הַשָּׁעוֹן בַּחֶדֶר אוֹ חֲרִיקַת הַמַּשּׂוֹר בֶּחָצֵר הַסְּמוּכָה – בְּכָל אֵלֶה הוּא שׁוֹמֵעַ סוֹדֵי־סוֹדוֹת. כָּל צְלִיל מְדַבֵּר לִלְבָבוֹ, כְּאִלּוּ הוּא מְכֻוָּן אֵלָיו. פָּנִים אֲחֵרוֹת לָעוֹלָם בְּהִוָּתֵר הַיֶּלֶד לְבַדּוֹ. עַל כֵּן הוּא נֶעֱלָם לְעִתִּים תְּכוּפוֹת כָּל־כָּךְ מִן הַבַּיִת. מִתְחַבֵּא הוּא בַּגִּנָּה, מִשְׁתַּטֵּחַ בֵּין הָעֲשָׂבִים הַמְגֻדָּלִים וְעֵינָיו דְּבֵקוֹת בִּנְמָלָה זוֹחֶלֶת הָעוֹלָה הָרִים וְיוֹרֶדֶת בְּקָעוֹת וְאֵינָהּ מִתְיַגַּעַת; בְּסוּסוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ, מִין רֶמֶשׂ נִפְלָא, שֶׁעוֹרוֹ הָאֲדַמְדָּם נוֹצֵץ וְגַבּוֹ נָקֹד שָׁחוֹר, דּוֹמֶה לְכַפְתּוֹר נָאֶה, וּפִתְאֹם הוּא פוֹרֵשׂ אֶת כְּנָפָיו וּפוֹרֵחַ לוֹ; אוֹ שׁוֹכֵב לוֹ בַּעֲרֵמַת הַשַּׁחַת הַחַמָּה שֶׁל הָאֻרְוָה וּמִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה נוֹצֶצֶת עֵינוֹ הַחַכְלִילִית שֶׁל הַסּוּס כִּמְכֻוֶּנֶת אֵלָיו. מְשׂוֹשׂ לִבּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד לְהִסְתַּתֵּר מֵעֵין הַגְּדוֹלִים הַקַּפְּדָנִים. שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת הוּא עָשׂוּי לִשְׁכַּב חָבוּי בַּמַּרְתֵּף, בָּעֲלִיָּה, בָּאָסָם, וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אֶת מְקוֹמוֹ. רַק בִּידֵי יַבְדוֹחָה, הִיא אוֹמַנְתּוֹ הַזְּקֵנָה וּמְחֻסֶּרֶת־הַשִּׁנַּיִם, יַעֲלֶה לְגַלּוֹת אֶת מַחֲבוֹאָיו. כָּל פַּעַם שֶׁהִיא מוֹצִיאָה אוֹתוֹ מֵאֵיזוֹ פִּנָּה נִדַּחַת, הִיא טוֹרַחַת שָׁעָה אֲרֻכָּה עַד שֶׁהִיא רוֹחֶצֶת אוֹתוֹ מִן הָאָבָק וְהַלִּכְלוּךְ וּמַלְבִּישָׁה אוֹתוֹ כְּתֹנֶת לְבָנָה. אֲבָל הִיא אַךְ גּוֹרַעַת עֵינֶיהָ מִמֶּנּוּ רֶגַע – וְהַבָּחוּר שׁוּב אֵינֶנּוּ…

אֵין לְהַגִּיד, אֵפוֹא, שֶׁהַנַּעַר מִשְׁתַּעֲמֵם, חָלִילָה, וְהוּא זָקוּק לְחֶבְרָה. כְּפִי שֶׁרְאִיתֶם, הוּא מוֹצֵא לוֹ עִנְיָן בַּכֹּל, וְאֵין לְךָ סֶדֶק אוֹ חוֹר, שֶׁאֵינוֹ מְגַלֶּה בּוֹ עוֹלָם מָלֵא. לֹא כָל שֶׁכֵּן – בַּחֲצֵרָם הַמְּלֵאָה בְּהֵמוֹת וְעוֹפוֹת, עֲגָלִים וּסְיָחִים, שֶׁהוּא נִטְפָּל אֲלֵיהֶם לַהֲנָאָתוֹ. פְּעָמִים כְּשֶׁאֵין יַבְדוֹחָה הַזְּקֵנָה מַרְגִישָׁה בַּדָּבָר, הוּא מַצְלִיחַ לְהַפְלִיג עַד הַיַּעַר. שָׁם הוּא עוֹמֵד וּמַקְשִׁיב לְהֶמְּיַת הָעֵצִים, מִתְעַכֵּב עַל־יַד כָּל פִּטְרִיָה צוֹמַחַת, עוֹקֵב אַחֲרֵי סְנָאִית מְבַדַּחַת הַמִּשְׁתַּעֲשַׁעַת עַל בַּד, אוֹ תָר וּמְבַקֵּשׁ אֶת הַגַּמָּדִים הַחֲמוּדִים, שֶׁרָאָה אוֹתָם פַּעַם בְּלֵיל יָרֵחַ יוֹרְדִים בִּרְנָנָה שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת מִן הַגִּבְעָה הַיְרֻקָּה וְנַעֲלָמִים מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְרִקּוּד בֵּין הָאִילָנוֹת… אֶת הַגַּמָּדִים הַנָּאִים הָאֵלֶּה לֹא שָׁכַח עוֹד לְעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁכַח דָּבָר מִכָּל מַה שֶּׁעֵינָיו רָאוּ בַּיָּמִים הַנִּפְלָאִים הָהֵם.

אַף־עַל־פִּי־כֵן, נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד כָּלָה תָמִיד לְדָבָר, שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִקְרֹא שֵׁם לוֹ. נִפְלָא הָעוֹלָם בְּכָל אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף־רַגְלוֹ הַקְּטַנָּה, אַךְ אֵין זֹאת כִּי אִם יֵשׁ בָּעוֹלָם מַשֶּׁהוּ נִפְלָא יוֹתֵר וּמוֹשֵׁךְ יוֹתֵר מֵעֵבֶר לַנִּרְאֶה, שֶׁיֵּשׁ עוֹד לְגַלּוֹתוֹ. אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ הוּא תוֹעֶה תָמִיד, כְּעֹפֶר צָמֵא בַּשָּׂדֶה, וְעֵינוֹ לְזֹהַר הָעוֹלָם הַנִּסְתָּר? הֲלֹא הוּא מַה שֶּׁהִבִּיעַ הַמְשׁוֹרֵר לְאַחַר יָמִים רַבִּים בַּחֲרוּזָיו הַיְקָרִים:

מִגּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם אֶל אוֹרוֹ עָרַגְתִּי,

דְּבַר־מָה בַּל יְדַעְתִּיו כְּיַיִן בִּי הָמָה.

("זֹהַר״‎)

בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי אַחַר הַצָּהֳרַיִם תּוֹקֵף אוֹתוֹ רֶגֶשׁ מְשֻׁנֶּה: אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא מְחַכֶּה בְּכִלְיוֹן־עֵינַיִם לְאַבָּא, הַבָּא תָּמִיד לְשַׁבָּת מֵאֲחוֹרֵי הַגְּבָעוֹת הַיְרֻקּוֹת, מִן הַיַּעַר שֶׁהוּא מְמֻנֶּה פָּקִיד וּמַשְׁגִּיחַ עָלָיו. רַק עִם אַבָּא בָּאָה מְנוּחַת שַׁבָּת וּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת. הַבַּיִת פּוֹשֵׁט אָז אֶת בִּגְדֵי הַחֹל, וְהַיֶּלֶד מַרְגִּישׁ, שֶׁהָעוֹלָם הָיָה אַחֵר. אַבָּא יוֹשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן הָעוֹטֶה לָבָן, עוֹבֵר עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, וְקוֹל נִגּוּנוֹ מְמַלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת חֲמִימוּת וָטֹהַר. הָאֵין זֶה הַפֶּלֶא, אֲשֶׁר אֵלָיו כָּלָה הַיֶּלֶד כָּל יְמֵי הַחֹל? גַּם עַל הַנִּגּוּן הַזֶּה הָעוֹטֵף אֶת הַשַּׁבָּת מַחְלְצוֹת קֹדֶשׁ, יִתְגַּעְגַּע הַמְשׁוֹרֵר וְאוֹתוֹ יִשְׁמֹר בְּלִבּוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו.

הָדוּר נָאֶה יוֹם הַשַּׁבָּת. קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה, יְהוּדִים מְעֻטָּפִים בְּטַלִּיתוֹת עוֹמְדִים וּמִתְפַּלְלִים בְּקוֹל – כָּל אֵלֶּה סוֹדוֹת מְתוּקִים הֵם לַיֶּלֶד, כַּיַּעַר הָאָפֵל שֶׁבִּקְצֵה הַכְּפָר, כְּעַנְנֵי הַסַּעַר הַמְשׁוֹטְטִים, כְּאַדְמוּמִית הָעֶרֶב בְּשׁוּלֵי הָאֹפֶק הַלּוֹהֵט, הַמְמַלְּאָה אֶת לִבּוֹ תִּמְהוֹן אֱלֹהִים. וּכְשֶׁאַבָּא נוֹסֵעַ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶל הַיַּעַר, הַיֶּלֶד שׁוּב עָזוּב לְנַפְשׁוֹ וְהוּא מִתְחַמֵּק מִן הַבַּיִת, תּוֹעֶה בֵּין בָּתֵּי־הַכְּפָר וְגַנָּיו אוֹ יוֹשֵׁב לוֹ עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ וּמְשַׂחֵק בַּחוֹל הֶחָם. כְּלוּם יֵשׁ בָּעוֹלָם מַשֶּׁהוּ נָעִים יוֹתֵר מִלְּהַבִּיט אֶל קִילוֹנֵי הַבְּאֵרוֹת הַתְּקוּעִים בַּאֲוִיר הַתְּכֵלֶת וּמִמְּנוֹת אֶת טִפּוֹת הַזָּהָב הַקְּטַנּוֹת, הַנּוֹפְלוֹת מִדְּלָיֶיהָ שֶׁל הַבַּחוּרָה מָרוּסִי, שֶׁכָּל צִבְעֵי הָעוֹלָם נִתְכַּנְּסוּ בָּהֶן?

חיים נחמן ביאליק

נִדְמֶה, שֶׁכָּךְ יִמָּשְׁכוּ הַיָּמִים, שַׁאֲנַנִּים וְטוֹבֵי־שֶׁמֶשׁ, לְעוֹלָם. אֲבָל הִנֵּה שָׁב אַבָּא יוֹם אֶחָד מִן הַיְרִיד וּמֵבִיא עִמּוֹ גִּלָּיוֹן אֲדַמְדָּם מְנֻמָּר בְּאוֹתִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת – מִין אָלֶף־בֵּית לְתִינוֹקוֹת. לְמָחָר מוֹשִׁיב אוֹתוֹ בָּחוּר מְטֻמְטָם אֶחָד, הוּא סְגָן־הַמְלַמֵּד שֶׁל הַכְּפָר, אֵצֶל שֻׁלְחָן אָרֹךְ לִפְנֵי אוֹתוֹ הַגִּלָּיוֹן הַמְנֻמָּר וּמַתְחִיל לְלַמֵּד אוֹתוֹ לְהַבְחִין בָּאוֹתִיּוֹת. דִּמְיוֹן הַיֶּלֶד עֲדַיִן מָלֵא כֻּלוֹ מַרְאוֹת הַכְּפָר הַחֲבִיבִים. כְּשֶׁמַּרְאִים לוֹ אָלֶף, הֲרֵיהוּ מַכִּיר בָּהּ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה רַבָּה אֶת הַבַּחוּרָה מָרוּסִי, זוֹ שֶׁנּוֹשֵׂאת בָּאֵסֶל שְׁנֵי דְלָיַיִם עַל כְּתֵפָהּ, וּכְשֶׁמַּרְאִים לוֹ לָמֶד, מַה פֶּלֶא, שֶׁהִיא נִרְאֵית לוֹ כַּחֲסִידָה פּוֹשֶׁטֶת צַוָּאר וְעוֹמֶדֶת עַל רֶגֶל אֶחָת… בְּכָל אוֹת הוּא רוֹאֶה רִמְזֵי־רְמָזִים. אוֹתָהּ שָׁעָה מִתְרַגֶּשֶׁת עַל הַיֶּלֶד הַמִּסְכֵּן פֻּרְעָנוּת רִאשׁוֹנָה: הוּא חָפֵץ לְהַכְנִיס אֶל תּוֹךְ הָאוֹתִיּוֹת הַמֵּתוֹת אֶת מַרְאוֹת הָעוֹלָם הַנִּפְלָאִים, וְסוֹפֶג עַל כָּךְ מַלְקוֹת מִסְגָן־הַמְלַמֵּד הַמְטֻמְטָם. אֲבָל כְּשֶׁיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, עָשׂה יַעֲשֶׂה אֶת הַפֶּלֶא הַזֶּה: הוּא יַכְנִיס לְתוֹךְ הָאוֹתִיּוֹת הַמֵּתוֹת הָאֵלֶּה אֶת שִׁירֵי הַחַיִּים שֶׁבִּלְבָבוֹ…

כְּשֶׁיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, זָכֹר יִזְכֹּר בְּאַהֲבָה וּבְגַעְגּוּעִים רַבִּים אֶת הַכְּפָר הַנִּדָּח הַזֶּה, נוֹף יַלְדוּתוֹ הֶחָבִיב, כַּפִּנָּה הַיּוֹתֵר יְקָרָה לוֹ בְּתֵבֵל, אֲשֶׁר מִתּוֹכָהּ יָנְקָה נִשְׁמָתוֹ אוֹרוֹת אֱלֹהִים רִאשׁוֹנִים – הוּא הַכְּפָר, אֲשֶׁר עַל קְסָמָיו וּפְלָאָיו לֹא חָדַל לְסַפֵּר כָּל יָמָיו. הַקְרָאתֶם אֶת שִׁירוֹ “וְאִם יִשְׁאַל הַמַּלְאָךְ”?

יֵשׁ בָּעוֹלָם כְּפָר שַׁאֲנָן, מֻקַּף חוֹמַת־יְעָרִים,

וְלַכְּפָר רְקִיעַ תְּכֵלֶת, בְּלִי מְצָרִים רָקִיעַ,

וְלִרְקִיעַ הַתְּכֵלֶת בַּת יְחִידָה בְּאֶמְצַע:

עָב יְחִידָה, לְבָנָה וּקְטַנָּה.

וּבְצָהֳרֵי יוֹם קַיִץ בָּדָד שִׂחֵק שָׁם יֶלֶד.

יֶלֶד עָזוּב לְנַפְשׁוֹ, רַךְ וְיָחִיד וְחוֹלֵם –

וַאֲנִי הוּא הַיֶּלֶד, מַלְאָכִי!

ב: מִפַּרְוָר לְפַרְוָר    🔗

אוֹתוֹ יוֹם, שֶׁבּוֹ יָצָא ר' יוֹסֵף, אֲבִי הַמְשׁוֹרֵר, עִם אִשְׁתּוֹ וּשְׁלשֶּׁת יְלָדָיו הַקְּטַנִּים מִן הַכְּפָר רַאדִי, הָיָה יוֹם אָבִיב נָאֶה. הָעֲרָבָה הַגְּדוֹלָה, עַרְבַת אוּקְרַיְנָה רַחֲבַת־הַיָּדַיִם עָטְפָה דֶשֶׁא כֻּלָהּ, וּבִפְאַת הַיַּעַר הֵאִירוּ לִבְנִים שְׁקוּפִים וְאֵלוֹת נְמוּכוֹת הֵטִילוּ צְלָלִים כְּחֻלִּים עַל הַקַּרְקַע הָרָטֹב. חוּץ מִיַּבְדוֹחָה הַזְּקֵנָה, שֶׁבָּכְתָה תַמְרוּרִים כָּל הַבֹּקֶר בְּהִפָּרְדָהּ מֵעַל בֶּן־טִפּוּחֶיהָ, וַדַּאי שֶׁאִישׁ מִן הַכְּפָר לֹא נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ עַל הַמִּשְׁפָּחָה הַיְּהוּדִית, שֶׁעָקְרָה אֶת דִּירָתָהּ מִמְּקוֹמָם. אַךְ הַתַּרְנְגוֹלוֹת עִם אֶפְרוֹחֵיהֶן שֶׁשּׁוֹטְטוּ בֵּין חֲרוּלֵי־הַגְּדֵרוֹת, יָצֹא וָשׁוֹב, הָעֲגָלִים וְהַסְּיָחִים בָּאָחוּ שֶׁפָּשְׁטוּ אֶת הַגַּב תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְעָצְמוּ אֶת עֵינֵיהֶם מִמְּתִיקוּת הַחֹם, וַדַּאי נֵעוֹרוּ בַּחֲרָדָה לְשִׁקְשׁוּק הָעֲגָלוֹת וְלִוּוּ בְּעֶצֶב אֶת הַנַּעַר הַקָּטָן, הָעוֹזֵב אוֹתָם לְעוֹלָם. וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם הַפְּרָחִים, שֶׁהֵאִירוּ מִתּוֹךְ דִּשְׁאֵי הָעֵמֶק כְּכוֹכָבִים צְהֻבִּים קְטַנִּים, הִבִּיטוּ אַחֲרָיו נֶעֱצָבִים בְּעֵינֵיהֶם הַמְּאִירוֹת, בַּאֲשֶׁר יָדְעוּ, כִּי אִישׁ לֹא חוֹנֵן אוֹתָם וְלֹא שָׂמַח לִקְרָאתָם מִיָּמִים יָמִימָה, בְּבוֹא הָאָבִיב, כָּמוֹהוּ.

נָאִים הֵם שְׂדֵי הָאָבִיב בְּלִבְלוּבָם הָרִאשׁוֹן, וְלֵב הַנַּעַר נִפְתַּח לְמֶרְחַב־הָעוֹלָם הַיָּרֹק, שֶׁנִּתְגַּלָּה לְפָנָיו. אַךְ בִּרְאוֹתוֹ אֶת אַבָּא וְאִמָּא, הַיּוֹשְׁבִים שְׁרוּיִים בִּדְאָגָה בְּתוֹךְ כְּלֵי־בַיִת וְכָרִים וּכְסָתוֹת, הַנֶּעֱרָמִים עַל הָעֲגָלוֹת, שָׁב וּמִתְכַּוֵּץ לְבָבוֹ הַקָּטָן. רַק בֶּן חָמֵשׁ הוּא הַנַּעַר כַּיּוֹם, אֲבָל הוּא כְּבָר מַרְגִּישׁ כִּי יְהוּדִים נוֹדְדִים הֵם, הָעוֹבְרִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָה, וְהַשִּׂמְחָה, שֶׁהִשְׁפִּיעוּ זֶה־עַתָּה עַל לִבּוֹ צִבְעֵי שָׂדֶה וְיַעַר, דּוֹעֶכֶת כְּרֶגַע. נוֹסְעִים בִּדְמָמָה, וְרַק הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה, הַקְּשׁוּרָה מֵאֲחוֹרֵי עֲגָלָה אַחַת, מַחֲזֶרֶת רֹאשָׁהּ לַאֲחוֹרֶיהָ, לְצַד הַכְּפָר, וְגוֹעָה בְּרַחֲמִים… אוֹתָהּ שָׁעָה גַּם כָּל הַנּוֹסְעִים מַחֲזִירִים רָאשֵׁיהֶם בְּעֶצֶב לַאֲחוֹרֵיהֶם אֶל הַכְּפָר שֶׁגָּלוּ מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם. בְּיִחוּד מִזְדַּעֲזֵעַ הַנַּעַר לִגְעִיָּה מָרָה זוֹ, וּבְעֵינַיִם מְלֵאוֹת אַהֲבָה הוּא מִסְתַּכֵּל מֵרֹאשׁ אַחַת הַגְּבָעוֹת בִּכְפַר מוֹלַדְתּוֹ, שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. הוּא לֹא יוֹסִיף לִרְאוֹתוֹ עוֹד לְעוֹלָם. אָכֵן, מֵעַתָּה יִחְיֶה כְּפָר זֶה מִשְׁנֵה־חַיִּים בְּסֵתֶר לְבָבוֹ.

“לְאָן אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים, אִמָּא?” שׁוֹאֵל הַנַּעַר, כְּדֵי לְהַפְסִיק אֶת הַשְּׁתִיקָה הַכְּבֵדָה.

“אֶל הָעִיר, יַלְדִי – אֶל סַבָּא”, עוֹנָה אִמָּא וּמִתְאַנַּחַת.

מֵרֶגַע זֶה, וְיָמִים רַבִּים אַחֲרָיו, סַבָּא זֶה נַעֲשָׂה לַיֶּלֶד דְּמוּת מֶרְכָּזִית, הָעַמּוּד אֲשֶׁר עָלָיו נִשְׁעָן הָעוֹלָם. כָּל הַזְּמָן שֶׁהֵם נוֹסְעִים, עַד בּוֹאָם לְזִ’יטוֹמִיר, מַעֲסִיק אֶת מֹחוֹ בְּלִי הֶרֶף הָאִישׁ, שֶׁאֵלָיו הֵם נוֹסְעִים כֻּלָם – אַבָּא וְאִמָּא, הוּא וַאֲחוֹתוֹ, וְאָחִיו הַפָּעוּט.

וְהִנֵּה הֵם בָּעִיר. לֹא בָּעִיר מַמָּשׁ, כִּי אִם בְּפַרְוַר הָעֵצִים, מְקוֹם הַקַּרְפִּיפִים הַגְּדוֹלִים לְמַעֲשֵׂי־יַעַר וַעֲצֵי־בִנְיָן. עוֹד טוֹב שֶׁאֵין כָּאן מְבוֹאוֹת־עִיר צָרִים וּמְעֻפָּשִׁים. שַׁחַק רָם וְרָחָב תָּלוּי עַל שְׁכוּנָה יְהוּדִית זוֹ, שֶׁרַק גּוֹיָה אַחַת, הַשְּׁקוֹרוֹפִּינְשְׁטְשִׁיכָה הַזּוֹעֶמֶת יוֹשֶׁבֶת בָּהּ – הִיא שְׁקוֹרוֹפִּינְשְׁטְשִׁיכָה, שֶׁנִּתְפַּרְסְמָה בֵּין יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת הַכֶּלֶב הָרַע שֶׁהִיא מְגַדֶּלֶת בְּבֵיתָהּ וְשֶׁכָּל יְהוּדֵי הַשְּׁכוּנָה מְפַחֲדִים מִפָּנָיו פַּחַד מָוֶת. מֵאֲחוֹרֵי הַבָּתִּים מִשְׁתַּטְּחִים מִגְרָשׁוֹת רַחֲבֵי־יָדַיִם, וְחוּץ מֵאוֹתָהּ שְׁקוֹרוֹפִּינְשְׁטְשִׁיכָה, שֶׁגַּנָּהּ הָאָפֵל מוֹשֵׁךְ אֶת לֵב הַיְלָדִים לְהָצִיץ לְפָחוֹת בְּעַד חֲרַכֵּי גְדֵרוֹ וְלוּלֵא הַפַּחַד מִפְּנֵי הַכֶּלֶב שְׁקוֹרוֹפִּין וַדַּאי שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בּוֹ שַׁמּוֹת, נִמְצְאוּ גַם יְהוּדִים מְעַטִּים שֶׁנָּטְעוּ גַנִּים מֵאֲחוֹרֵי בָּתֵּיהֶם. יְהוּדִים אֵלּוּ נַעֲלִים מְאֹד בְּעֵינֵי הַנַּעַר: יְהוּדִים מִמִּין אַחֵר הֵם – יְהוּדִים, שֶׁחוּץ מַחֲנֻיּוֹת וַעֲצֵי־בִנְיָן הֵם מְטַפְּלִים גַּם בַּגַּנִּים שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי בָּתֵּיהֶם!

אַף־עַל־פִּי־כֵן, הַסְּבִיבָה הָעִירוֹנִית מְדַכְּאָה בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים אֶת רוּחַ הַנָּעַר. לֹא טוֹב לְאָזְנָיו, שֶׁהִסְכִּינוּ לְהֶמְיַת יַעַר וּלְשֶׁקֶט כְּפָרִים כָּל הָרַעַשׁ הַזֶּה שֶׁל יְהוּדִים מְקַנְטְרִים וּמִתְקוֹטְטִים, הַבְּהוּלִים עַל פַּרְנָסָתָם. וְלֹא טוֹב בְּעֵינָיו, שֶׁגַּם אַבָּא, כְּכָל הַיְּהוּדִים, פָּתַח חֲנוּת קְטַנָּה, וּבִמְקוֹם לְשׁוֹטֵט בַּשָּׂדֶה וּבַיַּעַר, הוּא יוֹשֵׁב עַתָּה כָּל הַיּוֹם וּמְצַפֶּה לְקוֹנִים. מַה דַּל וְעֵירֹם הָעוֹלָם כָּאן! כַּמָּה קַר וְעָגוּם בֵּית סַבָּא! לַמְדָּן אָמִיד זֶה, שֶׁבְּקֶרֶב לִבּוֹ הַנַּעַר מְכַבֵּד אוֹתוֹ מְאֹד, בַּאֲשֶׁר אֵין יְהוּדִי נִפְלָא כְּמוֹתוֹ בְּכָל הַשְּׁכוּנָה, מֵטִיל עָלָיו אֵימָה. הוֹי, כְּלַפֵּי זָקֵן מַחְמִיר זֶה אֵין נַעַר קָטָן וְחַלָּשׁ כָּמוֹהוּ יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ!

גַּם בַּחֶדֶר לֹא נוֹחַ. חֲבֵרָיו, הַתַּלְמִידִים, סוֹנְטִים בַּכַּפְרִי הַקָּטָן, שֶׁהוּא תָמִיד מְכֻנָּס בְּעַצְמוֹ וְדִמְיוֹנוֹ הָעַז מַטְרִידוּ מֵעִנְיָנֵי הַחֶדֶר וּמְבַלְבֵּל עָלָיו אֶת עוֹלָמוֹ. קָשִׁים מֵהֶם הַמְלַמְּדִים הַזּוֹעֲפִים, הַמִּתְאַכְזְרִים לוֹ וְנוֹטְלִים מִמֶּנּוּ אֶת שְׁאֵרִית הַחֶדְוָה, שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ מִשְּׂדֵי רַאדִי. לוּלֵא סִפּוּרֵי הַחֻמָּשׁ, שֶׁהִתְחִילוּ לוֹמְדִים עַתָּה בְּנִגּוּן מָתוֹק כָּל־כָּךְ, הָיָה קָץ בְּחַיָּיו מַמָּשׁ.

יֵשׁ לְשַׁעֵר, שֶׁעִסְקֵי הַחֲנוּת לֹא הִצְלִיחוּ בְּיוֹתֵר, כִּי מִקֵּץ זְמַן מוּעָט לְשִׁבְתָּם בְּפַרְוַר־הָעֵצִים, עָמַד אָבִיו וּבָנָה לוֹ בַּיִת בְּפַרְוַר הַזַּפָּתִים, שֶׁמְּקוֹמוֹ בִּקְצֵה הָעִיר הַשֵּׁנִי, – אוּלַי שָׁם יַשְׁבִּיחַ מַזָּלוֹ. לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים וְהַמִּשְׁפָּחָה הַכַּפְרִית הִתְיַשְּׁבָה בַּבַּיִת הֶחָדָשׁ, רָחוֹק מִ“מִּישׁוֹרֵי הָעֵץ” הַהוֹמִים, מִבֵּית סַבָּא הַשָּׁרוּי תָּמִיד בַּצֵּל, וְרָחוֹק גַּם מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הָאֲמִידִים, שֶׁאֲבִי הַמְשׁוֹרֵר, אִישׁ־הַסֵּפֶר וְאִישׁ־הַחֲלוֹמוֹת, שִׁמֵּשׁ אֶצְלָם רֹב יָמָיו פָּקִיד בַּיְּעָרִים וּבְבָתֵּי־רֵיחַיִם, שֶׁהֻחְכְּרוּ עַל־יְדֵיהֶם. לְמִי שֶׁאֵין הַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ נוֹחַ יוֹתֵר לָשֶׁבֶת בְּרִחוּק מָקוֹם מִן הַמֻּצְלָחִים. אֲהָהּ! עוֹד בְּרֵאשִׁית יָמָיו יָדַע הַיֶּלֶד אֶת עֶלְבּוֹן הָעֹנִי, הִרְגִּישׁ בְּדָמוֹ הֶחָם אֶת עֶלְבּוֹן אָבִיו מְקֻפַּח־הַמַּזָּל לְעֻמַּת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, שֶׁעָשׂוּ וְהִצְלִיחוּ וְהָיוּ גֵאִים עַל הַצְלָחָתָם.

הַנַּעַר מְקַוֶּה, שֶׁבְּפַרְוַר־הַזַּפָּתִים יְחֻדַּשׁ גַּם מַזָּלוֹ. הַמָּקוֹם שָׁם שׁוֹקֵט יוֹתֵר סָמוּךְ לַיַּעַר וְסָמוּךְ לַמַּיִם. וּבֵיתָם עוֹמֵד בִּקְצֵה הַפַּרְוָר. עַרְמוֹנִים וְלוּזִים בּוֹדְדִים מַשְׁרִים נֹעַם עַל בָּתֵּי הַחֹמֶר עֲקוּמֵי־הַכְּתָלִים וּנְמוּכֵי־הַגַּגּוֹת שֶׁבַּשְּׁכוּנָה. בְּקִרְבַת בֵּיתָם צוֹמֵחַ אוֹג זָקֵן וְנָבוּב, שֶׁכַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים מְזַמְזֶמֶת שָׁם בְּזִמְזוּם כַּפְרִי. שְׂדוֹת בָּר מִשְׁתַּטְּחִים מִסָּבִיב וְדֶרֶךְ כְּבוּשָׁה מַבְהִיקָה בֵּינֵיהֶם, הַמּוֹלִיכָה לְמֶרְחַקֵּי עוֹלָם מֻפְלָאִים.

אֲבָל גַּם כָּאן מְלַמְּדִים קַפְּדָנִים מְנַוְּלִים עָלָיו אֶת עוֹלָמוֹ, וְהוּא עוֹמֵד תָּמִיד בְּקִשְׁרֵי מִלְחָמָה עִמָּהֶם, וְגַם כָּאן, בַּבַּיִת הֶחָדָשׁ, מְאֵרַת הָעֹנִי. בֵּית־הַמַּרְזֵחַ, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְצָא לַחְמָם בְּצִמְצוּם, מָלֵא יוֹמָם וָלַיְלָה רַעַשׁ שִׁכּוֹרִים, נִבּוּל פִּיהֶם וַעֲשַׁן מִקְטְרוֹתֵיהֶם בְּרַחֲמֵי אֵין קֵץ רוֹאֶה הַיֶלֶד אֶת אָבִיו הַלַּמְדָּן, נְקִי־הַדַּעַת וּטְהָר־הַמִּדּוֹת, בְּתוֹךְ כִּעוּר זֶה, שֶׁאֵין מִפְלָט מִמֶּנּוּ. לְאַחַר יָמִים רַבִּים הֶעֱלָה הַמְשׁוֹרֵר אֶת דְּמוּת אָבִיו, שֶׁמֵּת עָלָיו בְּיַלְדוּתוֹ, וְכָל הֶמְיַת לִבּוֹ נִתְּכָה בְּגַלֵּי רַחֲמִים וְאַהֲבָה בְּשִׁירוֹ “אָבִי”, שֶׁבּוֹ הִצִּיג מַצֵּבָה לֹא רַק לְאָבִיו הָאֻמְלָל, כִּי אִם לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַמְשָׂרְכִים גַּם הֵם כָּל חַיֵּיהֶם אֶת דַּרְכָּם הָעֲגוּמָה “בֵּין שַׁעֲרֵי הַטָּהֳרָה וְהַטֻּמְאָה” –

וְכֹה סָפַד לוֹ:

בִּמְעָרַת חֲזִירֵי־אָדָם וּבְטֻמְאַת בֵּית־מַרְזֵחַ – –

מֵאֲחוֹרֵי חָבִיּוֹת מֶזֶג, עַל גַּבֵּי סֵפֶר צְהֹב־גְּוִילִים,

נִגְלָה עָלַי רֹאשׁ אָבִי, גֻּלְגֹּלֶת קָדוֹשׁ מְעֻנֶּה,

כַּעֲרוּפָה מֵעַל כְּתֵפֶיהָ, צָפָה בְּעַנְנֵי עָשָׁן,

פָּנִים דָּוִים מִצַּעַר וְעֵינַיִם זוֹלְגוֹת דָּם;

דּוּמָם עָמַדְתִּי בֵּין בִּרְכָּיו וְעֵינַי תְּלוּיוֹת בִּשְׂפָתָיו.

הָמוּ שִׁכּוֹרִים מִסָּבִיב וּסְבוּאִים סָפְקוּ בְקִיאָם,

מִפְלְצוֹת פַּרְצוּפִים נֶאֱלָחִים וְזִרְמַת לְשׁוֹן שִׁקּוּצִים,

נַעֲווּ הַכְּתָלִים מִשְּׁמֹעַ, הַחַלּוֹנוֹת חָפוּ פְּנֵיהֶם,

רַק אֶל אָזְנִי לְבַדָּהּ, אֹזֶן יֶלֶד לֹא מְטֻמָּאָה,

נָזַל וַיְפַכֶּה חֶרֶשׁ לַחַשׁ שְׂפָתַיִם טְהוֹרוֹת,

לַחַשׁ תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְדִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.

אֶת הָרַחֲמִים הַלּוֹהֲטִים הָאֵלֶּה, רַחֲמֵי יֶלֶד חַלָּשׁ עַל אָבִיו הַשּׁוֹקֵעַ בִּסְחִי וּמָאוֹס שֶׁל פַּרְנָסָה בְּזוּיָה וְאֵין כֹּחַ בּוֹ לְהָקֵל מֵעָלָיו, הִבִּיעַ בַּחֲרוּזִים הַנּוֹקְבִים עַד תְּהוֹם הַלֵּב:

וּבְשׁוּבוֹ לְעֵת־עֶרֶב הַחֶדְרָה כֻּלּוֹ שׁוֹתֵת קִיקָלוֹן,

נִתְעָב וְנֶאֱלָח עַל נַפְשׁוֹ, כְּמָשׁוּי מִמְּצוּלַת סֶחִי,

שִׁוַּע לִבִּי לֶעֱנוּתוֹ, אֵלֶם יְגוֹנוֹ הִכְרִיעָנִי.

הָהּ, לוּלֵא קָטֹנְתִּי כָּכָה, לוּלֵא רָפִיתִי כֹחַ,

וָאֶתְּנָה כְּתֵפִי עִם כְּתֵפוֹ וְצַוָּארִי עִם צַוָּארוֹ אָשִׂים,

נָשׂא עִמּוֹ בָּעֹל וְעָמֹס אִתּוֹ בַּסֵּבֶל.

חֵלֶק כְּחֵלֶק נִמְשֹׁכָה, אוּלַי יָקֵל־לוֹ בִּגְלָלִי…

אָכֵן, נָאֶה הָעוֹלָם שֶׁמִּחוּץ לַחֶדֶר וּמִחוּץ לַבַּיִת, וּבַשָּׁעוֹת הַמְּעַטּוֹת שֶׁהַנַּעַר נִמְלָט הַחוּצָה, הֲרֵיהוּ חַי בְּכָל יֵשׁוּתוֹ אֶת חַיָּיו הַמְּלֵאִים וְרַבֵּי־הַצְּבָעִים, חַיֵּי יֶלֶד־פַּיְטָן, הַכּוֹנֵס שֶׁלֹא מִדַּעַת אֶת תִּפְאֶרֶת הַחַיִּים בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה. מָה רַבּוּ חֲמוּדוֹת הָעוֹלָם הַמְזֻמָּנוֹת לוֹ מֵעֵבֶר לַפַּרְוָר! תָּר הוּא ביַּעַר וּמוֹצֵא בּוֹ אוֹצְרֵי־אוֹצָרוֹת: גַּרְגְּרֵי־שָׂדֶה וְתַפּוּחֵי־בָר וְאַגָּסֵי “כָּל־נִדְרֵי” וְכָל מִינֵי פִּטְרִיּוֹת, צָד חֲפַרְפָּרוֹת וּנְחָשִׁים וְקִפּוֹדִים וְשׁוֹכֵחַ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ; אוֹ מִתְגּוֹלֵל לַהֲנָאָתוֹ בְּטֵיטֵרוֹב הַנָּהָר, מַשְׁלִיךְ חַכָּה בַּמַּיִם וְאֵין קֵץ לְאָשְׁרוֹ כְּשֶׁהוּא מַעֲלֶה גִּלְדּוֹן קָטָן אוֹ אַבְרוֹמָה גְדוֹלָה כִּזְנַב הַלְּטָאָה. פְּעָמִים הוּא וַחֲבֵרָיו מְקַדְּשִׁים, יַחַד עִם בַּחוּרֵי־הַפַּרְוָר הַגְּדוֹלִים, מִלְחָמָה עַל בְּנֵי הַפַּרְוָר הַסָּמוּךְ, וְהוּא שָׁב אַחַר־כָּךְ הַבַּיְתָה נֶחְבָּל וּמְלֻכְלָךְ וְקָרוּעַ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ לְהִכָּנֵס הַבַּיְתָה וּלְהֵרָאוֹת בְּנַוְלוּתוֹ לִפְנֵי אַבָּא, הַיּוֹשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן וּמְעַיֵּן בַּגְּמָרָא.

בְּרָם, גַּם בַּחֶדֶר יֶשְׁנָן שָׁעוֹת שֶׁל קוֹרַת־רוּחַ גְּדוֹלָה. לְכָל שָׁבוּעַ רֵיחַ אַחֵר שֶׁל הַסִּדְרָה, לְכָל עֶרֶב־חַג נִגּוּן שֶׁלּוֹ – אֲפִלּוּ לְכָל יוֹם שֶׁל צוֹם עֶצֶב שֶׁלּוֹ וּמְתִיקוּת שֶׁלּוֹ. וּמִי עוֹד כָּמוֹהוּ מַרְגִישׁ בַּחֲלִיפוֹת הַנִּגּוּנִים שֶׁל הַחַיִּים! פְּעָמִים הוּא נִסְחָף כֻּלוֹ עִם שִׁירַת הַתַּלְמִידִים בְּלָמְדָם “פָּסוּק”, וְהִנֵּה חֲמִימוּת גְּדוֹלָה שׁוֹפַעַת עָלָיו וְאַהֲבַת־הַתּוֹרָה מְמַלְּאָה אֶת כָּל לִבּוֹ, וְהוּא רוֹחֵץ בְּיָם שֶׁל שִׂמְחָה, כְּמוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִסְחָף אַחֲרֵי צִבְעֵי הַשְּׁקִיעָה הַיּוֹקְדִים וְהוּא כֻלּוֹ שִׁכּוֹר מִמַּרְאֵה עֵינָיו. חֵן־הַתּוֹרָה מִצְטָרֵף אֶל חֵן הָעוֹלָם. בְּסוֹף הַקַיִץ, כְּשֶׁהַכִּתָּה הַגְּדוֹלָה לוֹמֶדֶת אֶת בִּרְכַּת משֶׁה רַבֵּנוּ, וְשִׁירַת הַפְּרִידָה “הַאֲזִינוּ” מְמַלְּאָה אֶת כָּל הַחֶדֶר צְלִילֵי־שַׁלְהֶבֶת, הוּא יוֹשֵׁב מֵרָחוֹק וּבוֹלֵעַ בַּחֲרָדָה אֶת דִּבְרֵי הַקְּדוּמִים הַנִּשְׂגָּבִים, אַף כִּי לֹא אֶת כֻּלָם הוּא עָשׂוּי עוֹד לְהָבִין. כָּל הֶחָזוֹן הָעַתִּיק הַזֶּה נֶחֱרָת עָמֹק בְּלִבּוֹ. וְלִכְשֶׁיִּגְדַּל יֵדַע כַּאֲשֶׁר לֹא יָדַע אִישׁ זֶה דוֹרוֹת רַבִּים, לְחַדֵּשׁ אֶת עֻזּוֹ וְיָפְיוֹ בַּשִּׁירָה אֲשֶׁר שָׁר לְעַמּוֹ.

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, לֹא כָל הַמְלַמְּדִים הֶדְיוֹטוֹת וּמָרֵי־נֶפֶשׁ כְּר' גֵּרְשׁוֹן וּכְחַיִּים הָאָרֹךְ, שֶׁיָּרְדוּ לְחַיֵּי הַיֶלֶד. לְאַחַר שֶׁהִתְעַנָּה תַּחַת יְדֵיהֶם שֶׁל אֵלֶּה יָמִים רַבִּים, שִׂחֵק לוֹ מַזָּלוֹ וְנִתְקַבֵּל לְחֶדְרוֹ שֶׁל ר' מֵאִיר, מְלַמֵּד אָמָן וּמְשׁוֹרֵר, שֶׁיָּדַע לְשַׁוּוֹת חֵן וָנֹעַם עַל הַחֶדֶר וְעַל לִמּוּדָיו. אֵין כָּאן עוֹד אֲפֵלָה וּמָרָה־שְׁחוֹרָה זוֹ שֶׁבַּחֲדָרִים הַקּוֹדְמִים. כָּאן פָּרְחָה הָאֲדָמָה עַל סַף הַחֶדֶר, וְהַתּוֹרָה – גַּם הִיא פָּרְחָה, כִּפְרֹחַ הַגִּנָּה מִסָּבִיב לַבַּיִת. וְעִם צֵאת הַיּוֹם, כְּשֶׁהַחַמָּה מַאְדִּימָה רָאשֵׁי הָאִילָנוֹת וְהָאֲוִיר מִצְטַנֵּן וּמִתְמַלֵּא רֵיחַ עֲשָׂבִים וְגַנִּים וְהָרַבִּי יוֹשֵׁב עִם תַּלְמִידָיו בַּחוּץ, תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּמְלַמְּדָם פִּרְקֵי תְהִלִּים, – הַחֶדֶר נֶהְפָּךְ לְאַרְמוֹן־פְּלָאִים. הַכֹּל מוּבָן וּמוּאָר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֲפִלּוּ לִילָדִים קְטַנִּים, וְכֹה מֵיטִיבִים לַלֵּב חֲרוּזֵי תְהִלִּים הַנִּפְלָאִים: “אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים… כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ… וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי־מָיִם…”

הַאֵין הַיֶּלֶד הַמְאֻשֶׁר, הַסּוֹפֵג מְאוֹר הַתּוֹרָה עִם מְאוֹר הָעוֹלָם כְּאֶחָד, דּוֹמֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גַּם הוּא לְשִׂיחַ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי־מַיִם בְּרוּכִים?

ג: יַתְמוּת    🔗

וְאֵי מִזֶּה תָבֹא אַנְחָתִי יָדַעְתָּ?

אִמִּי נִתְאַלְמְנָה, בָּנֶיהָ נִתְיַתְּמוּ…

(“שִׁירָתִי”)

רַק בֶּן שֶׁבַע אוֹ סָמוּךְ לִשְׁמוֹנֶה הָיָה אָז הַנָּעַר. בְּיָמָיו הַמְּעַטִּים רָאָה מְעַט מְאֹד נַחַת. כָּל־כָּךְ מַהֵר קִדְּמוּהוּ יְמֵי עֹנִי וְעֶלְבּוֹן וּנְדוּדִים. כָּל־כָּךְ מַהֵר פָּגְעוּ בַּנַּעַר הָרַךְ וְהַחוֹלֵם רוּחוֹת הַזַּעַף הַקָּרוֹת. אַף־עַל־פִּי־כֵן, לִבּוֹ נָשָׂא אֶת כָּל פִּגְעֵי־הַחַיִּים וּמְקוֹר שְׁשׂוֹנוֹ לֹא יָבֵשׁ. נֶעֶזָב מֵאָבִיו וּמֵאִמּוֹ “תָּעָה בָדָד מִסָּבִיב לְקִנּוֹ”, וְאִישׁ לֹא שָׂם עֵינוֹ עָלָיו, אַךְ מַלְאָכִים טוֹבִים לִוּוּהוּ מֵאָז הַבֹּקֶר, וְכָל הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּהוּ לֹא עָצְרוּ כֹחַ לְהַקְדִּיר עָלָיו אֶת מִשְׁעוֹלֵי יַלְדוּתוֹ הַמְּאִירִים.

פָּשׁוּט וְצָנוּעַ הָיָה הַנּוֹף אֲשֶׁר גִּדְּלָהוּ – לֹא הַרְרֵי אֵל וְאַרְזֵי לְבָנוֹן וּמִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּירִים. אַךְ לְנַפְשׁוֹ הָיָה דַי בְּזֹהַר הָרָקִיעַ, בְּמֶרְחֲבֵי שָׂדֶה, בְּדִמְמַת חֹרֶשׁ, בְּנָוֶה שַׁאֲנָן, וְהוּא הָיָה “שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וּמִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט”, אֲשֶׁר שָׁפַר עָלָיו מִכָּל פִּלְאֵי הָעוֹלָם הָרְחוֹקִים. פַּשְׁטוּת־נוֹף זוֹ טָבְעָה אֶת חוֹתָמָהּ עַל כָּל יְצִירַת הַמְשׁוֹרֵר. מִמֶּנָּה לָמַד גַּם הוּא “לְהִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט”, שֶׁלֹּא לִרְדֹּף אַחֲרֵי צִלְלֵי תֹהוּ כִּי אִם לִכְבֹּשׁ כִּבּוּשׁ נֶאֱמָן אֶת הַמְּעַט, אֶת הַקָּרוֹב, אֶת הָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁהוּא. סְגֻלָּה זוֹ הִנְחִילוּהוּ פַּרְוְרֵי־הָעֹנִי. בָּזֶה נִבְדַּל לְטוֹבָה מִ“דּוֹרוֹת הַהַפְלָגָה” הָרַבִּים שֶׁקָּדְמוּ לוֹ, מֵאֵלֶּה שֶׁסְּאַת מְלִיצָתָם הָיְתָה כָּל־כָּךְ גְדוּשָׁה, אַךְ מַה שֶׁפָּרַח בְּד' אַמּוֹתֵיהֶם, נֶעְלָם תָּמִיד מֵעֵינֵיהֶם. בְּיַאלִיק לִמֵּד אֶת עֵינֵינוּ לִרְאוֹת, לִזְכּוֹת בַּ“יֵּשׁ”, לְגַלּוֹת הוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם גַּם בְּמָקוֹם שֶׁלְּמַרְאִית עַיִן אֵין דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָבִיא לִידֵי הִתְפָּעֲלוּת. כִּי גַם לוֹ בְּעַצְמוֹ נָחוּץ כָּל־כָּךְ מְעַט, כְּדֵי שֶׁהָעוֹלָם יִצְהַל בְּבַת אַחַת כֻּלּוֹ בְּעֵינָיו וּבְדָמוֹ.

כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה שִׂמְחָה נָשָׂא הַיֶּלֶד בְּקִרְבּוֹ, שֶׁכָּל צָרָה שֶׁהִתְרַגְּשָׁה וּבָאָה עָלָיו לֹא הִכְרִיעָה אוֹתוֹ עַד עַתָּה. אַךְ כְּשֶׁשָּׁב הַבַּיְתָה מִמִּשְׂחָקָיו הָעַלִּיזִים עִם חֲבֵרָיו אוֹ מִשּׁוּט בָּדָד בַּשָּׂדֶה וּבַחֹרֶשׁ וּמָצָא אֶת אָבִיו, שֶׁהָיָה תָמִיד “בָּרִיא וְחָסוֹן כְּאַלּוֹן”, שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה, וְהַמַּחֲלָה נִמְשְׁכָה יָמִים וָחֳדָשִׁים רַבִּים, וְהָעֹנִי הִתְגַּבֵּר וְאָפְסָה כָל תִּקְוָה שֶׁהַחוֹלֶה יָקוּם מֵחָלְיוֹ – נִשְׁבַּר לֵב הַנַּעַר מֵחֶמְלָה עַל אָבִיו הַהוֹלֵךְ לָמוּת וְעַל אִמּוֹ, שֶׁעוֹלָמָהּ חָשַׁךְ עָלֶיהָ בְּעוֹדֶנָּה בִנְעוּרֶיהָ.

כְּצֵל כָּבֵד עָטַף מֵאָז אֶת הַבַּיִת. וּפַעַם הֵקִיץ לְקוֹל צַעֲקוֹתֶיהָ הַמָּרוֹת שֶׁל אִמּוֹ. אוֹתוֹ הֶעֶבִירוּ אֶל בֵּית הַשָּׁכֵן, אַךְ צַלְמֵי הַמָּוֶת רְדָפוּהוּ עַד הַבֹּקֶר. רַק אָז נוֹדַע מַה שֶׁלִּבּוֹ חָזָה לוֹ כָּל הַלַּיְלָה: שֶׁמֵּהַיּוֹם וָהָלְאָה אֵין לוֹ אָב, אֲשֶׁר יֶחֱסֶה בִּכְנָפוֹ הַחַמָּה, – שֶׁמֵּהַיּוֹם וָהָלְאָה הִנֵּהוּ יָתוֹם, יָתוֹם נֶעֱזָב בָּעוֹלָם…

יָמִים מְעַטִּים נִשְׁאַר עוֹד עִם אִמּוֹ, שֶׁכָּל מַשָּׂא הַחַיִּים הוּטַל מֵעַתָּה רַק עָלֶיהָ. עִם מוֹת אַבָּא פָּנָה זִיווֹ שֶׁל הָעוֹלָם, פָּנָה זִיווֹ שֶׁל הַבָּיִת:

גַּם קוֹל הָאוֹרְלוֹגִין כְּמוֹ הֻמַּךְ מֵעַתָּה,

גַּם כָּתְלֵי־הַבַּיִת כְּמוֹ בוֹכִים בִּדְמָמָה.

מִשֶּׁבֶר יַלְדוּת זֶה לֹא נִרְפָּא יָמִים רַבִּים. יָמִים רַבִּים מְלַוָּה אוֹתוֹ מֵאָז דְּמוּת אַבָּא, וְהוּא מִתְרַפֵּק עַל צִלּוֹ, לִבּוֹ כָלֶה לְזִכְרוֹ, וּכְכָל אֲשֶׁר יַרְחִיק לָלֶכֶת מִקִּבְרוֹ, כֵּן יִגְבְּרוּ גַעְגּוּעָיו עָלָיו:

לֹא־רַבַּת רָאִיתִי אֶת אָבִי, לֹא אָרְכוּ יָמָיו עִמִּי,

בְּעוֹדֶנִּי רַךְ וְקָטָן וּבְטֶרֶם אֶשְׂבַּע צַלְמוֹ,

בִּקְרֹא עוֹד עֵינַי לְרַחֲמָיו וְרֹאשִׁי לְמַחֲסֵה יָדוֹ,

לְקָחוֹ הַמָּוֶת מֵעָלַי, הִפְרִיד בֵּין שְׁנֵינוּ לָנֶצַח…

עוֹד אִמּוֹ מִתְחַזֶּקֶת לְפַרְנֵס אֶת שְׁלשֶׁת יְתוֹמֶיהָ הַקְּטַנִּים, אֲבָל כֹּחָהּ כָּשַׁל, וְהִיא מוֹסֶרֶת אוֹתוֹ אֶל בֵּית סַבָּא, שֶׁהוּא יְגַדֵּל אוֹתוֹ – הַנַּעַר גּוֹלֶה מִפַּרְוַר־הַזַּפָּתִים שׁוּב לְפַרְוַר־הָעֵצִים.

כְּאֶפְרֹחַ רַךְ שֶׁנִּלְקַח מִתַּחַת כַּנְפֵי אִמּוֹ הִתְהַלֵּךְ הַיֶּלֶד בַּבַּיִת הַיָּשָׁן וְהָרֵיק שֶׁל הַזָּקֵן, שֶׁהָיָה אָז כְּבָר כְּבֶן שִׁבְעִים וְשָׁלשׁ. אִישׁ לֹא הָיָה זוּלָתָם בַּבַּיִת, חוּץ מֵאִשָּׁה זְקֵנָה שֶׁשִּׁמְּשָׁה אוֹתָם. לְכַתְּחִלָּה אֵין דַּעַת הַזָּקֵן נוֹחָה מִכָּל הַ“שִּׁדּוּךְ” הַזֶּה, אֲבָל מְעַט מְעַט נַפְשׁוֹ מִתְקַשֶּׁרֶת בְּנֶפֶשׁ נֶכְדּוֹ, אַף כִּי הוּא מְדַקְדֵּק עִמּוֹ בְּיוֹתֵר וּמְיַסֵּר אוֹתוֹ קָשֶׁה עַל כָּל עֲבֵרָה קַלָּה. לֵב הַנַּעַר הַמָּלֵא רֹךְ אֵין קֵץ לִמְרַחֲמָיו, נַעֲשֶׂה קָשֶׁה וּמָלֵא מֶרִי, כְּשֶׁפּוֹגְעִים בְּחֵרוּתוֹ. דַּוְקָא מְשּׁוּם שֶׁכּוֹפִים אוֹתוֹ בַּבַּיִת שֶׁלֹּא לְהָנִיעַ יָד וָרֶגֶל וְשֶׁלֹּא לְהָרִים קוֹל, שׁוֹבְבוּתוֹ בַּחוּץ פּוֹרֶצֶת וְעוֹבֶרֶת גְּבוּל. עָלוּל הוּא לְטַפֵּס עַל עַמּוּדִי הַטֶּלֶגְרַף, לַעֲלוֹת עַל אֲרֻבַּת הֶעָשָׁן, לְהִתָּלוֹת בְּאִילָן וְלִהְיוֹת צָפוּי לְרִסּוּק־אֲבָרִים, וְהַזָּקֵן הַמְקַוֶּה שֶׁנֶּכְדּוֹ יִהְיֶה גָדוֹל בְּתוֹרָה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, אֵינוֹ יָכוֹל, כַּמּוּבָן, לִסְלֹחַ לוֹ פְּשָׁעִים נוֹרָאִים כָּאֵלֶּה, וְהוּא מַעֲנִישׁ אוֹתוֹ בְּכָל חֹמֶר הַדִּין. וְלֹא רַק הוּא בִּלְבָד – גַּם בְּנֵי־הַמִשְׁפָּחָה, דּוֹדִים וּבְנֵי־דּוֹדִים, מִצְטָרְפִים לְמִצְוָה זוֹ וּמְזַכִּים אֶת הַיָּתוֹם בְּלֶקַח פִּיהֶם וּפְעָמִים גַּם בְּמַתְּנוֹת יָדָם…

כֹּה כָבְדָה הַיַּתְמוּת מִיּוֹם אֶל יוֹם עַל הַנַּעַר. עֶלְבּוֹן־יְתוֹמִים זֶה צוֹרֵב אוֹתוֹ תָּמִיד בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל זִכְרוֹ אֶת יְמֵי הַסַּגְרִיר הָהֵם:

יְתוֹמִי, – לָחֲשָׁה לִי – יְתוֹמִי! נִשְׁכָּח בָּעֲלָטָה,

כְּצֶמַח רַךְ בַּקֹּר, בִּדְמִי יְגוֹנְךָ תִּתְיַגֵּעַ – –

מָה רַחֵם אֲרַחֶמְךָ, יֶלֶד אֻמְלָל…

וּבְהִתְעַטֵּף עָלָיו נַפְשׁוֹ, הוּא בּוֹכֶה בְּכִיָּה כְּבוּשָׁה בְּשָׁכְבוֹ עַל מִטָּתוֹ, וְאֵין רוֹאֶה אֶת דִּמְעוֹתָיו, וּפַעַם הוּא מַשְׁכִּים עִם צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ, צָר אֶת בְּגָדָיו וּמַחְלִיט לִבְרֹחַ אֶל אִמּוֹ. הוּא רָץ בְּיָרְאוֹ פֶּן יִרְדְּפוּ אַחֲרָיו, אַךְ הִנֵּה הוּא עוֹבֵר אֶת הָרְחוֹבוֹת הָרֵיקִים, הִנֵּה נִפְתָּחִים תְּרִיסֵי־הַחֲנֻיּוֹת, הָעִיר מִתְעוֹרֶרֶת, הַחַמָּה זוֹרַחַת… לֹא, אִישׁ לֹא יַשִּׂיגֵהוּ עוֹד! לְבּוֹ טוֹב עָלָיו, וּבְזָכְרוֹ שֶׁעוֹד מְעַט יִהְיֶה בְּבֵית אִמָּא, הוּא שׂוֹחֵק מִתּוֹךְ דְמָעוֹת.

“לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, בַּחוּרִי?” – שׁוֹאֵל אוֹתוֹ יְהוּדִי אֶחָד הַמַּרְגִּישׁ אֵיזוֹ זָרוּת בַּהֲלִיכַת הַיֶּלֶד הַמֻּשְׁכֶּמֶת וּבִצְרוֹר הַבְּגָדִים שֶׁעַל שִׁכְמוֹ.

“לְבֵית אִמִּי, ר' יְהוּדִי, לְבֵית אִמִּי – הִיא דָרָה הַרְחֵק, הַרְחֵק מְאֹד” – עוֹנֶה הַנַּעַר וְרוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּגִבּוֹר עַז־נֶפֶשׁ, שֶׁאֵין פַּחַד לְפָנָיו.

אַךְ בְּבוֹאוֹ אֶל הָאֵם בָּכְתָה עַל צַוָּארוֹ, הֶאֱכִילָה אוֹתוֹ דַּיְסָה בְּחָלָב, – וְהֶחֱזִירַתּוּ לְבֵית סַבָּא.

ד: עַל הַגְּבוּל    🔗

לֹא נוֹחָה הָיְתָה לַנַּעַר, הַצָּמֵא עוֹד לְעֶדְנַת אֵם וְרַחֲמֶיהָ, עֵינוֹ הַקַפְּדָנִית שֶׁל הַזָּקֵן. כְּאוֹתוֹ נָזִיר בִּ“מְגִלַּת הָאֵשׁ”, שֶׁבּוֹ נִרְמְזָה, בְּלִי סָפֵק, דְמוּת אָבִיו הַזָּקֵן שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר, הִשִּׁיב עַל נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד אֶת קָרַת תּוֹכַחְתּוֹ, הִזִּיר אוֹתוֹ מֵחֶמְדַּת הָאֲדָמָה “וַיְלַמְּדֵהוּ לְהַבִּיט הַשָּׁמָיְמָה”. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, הָיָה הַזָּקֵן גַּם טוֹב לוֹ כְּאָב וְאָהַב אוֹתוֹ בְּסֵתֶר לִבּוֹ וְדָאַג לוֹ וְנָתַן לֹא מְעַט גַּם לְנַפְשׁוֹ. הוּא, עַל פִּי דַרְכּוֹ, חִנְּכָהוּ לִגְדוֹלוֹת וְהִכְשִׁירָהוּ לִגְדוֹלוֹת. הוּא, שֶׁלֹא הִנִּיחַ לוֹ לְהִמָּשֵׁךְ יוֹתֵר מִדַּי אַחֲרֵי “הָעוֹלָם הַזֶּה”, חִזֵּק בּוֹ אֶת רְצוֹנוֹ לִשְׁלֵמוּת אָדָם, טִפַּח בּוֹ אֶת אַהֲבַת הַתּוֹרָה עַד כְּדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ. שֶׁלֹּא מִדַּעַת נָטַע בּוֹ אֶת הַהַכָּרָה, שֶׁהוּא, נֶכְדּוֹ שֶׁל ר' יַעֲקֹב־מֹשֶׁה, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט, כִּי אִם שׂוּמָה עָלָיו לִהְיוֹת גָּדוֹל בְּתוֹרָה וְגָדוֹל בְּיִרְאַת־שָׁמַיִם. תַּלְמִיד־חָכָם זָקֵן זֶה, שֶׁמּוּסָרוֹ נָפַל כִּכְפוֹר עַל מַאֲוַיָּיו הַיּוֹקְדִים שֶׁל הַנַּעַר, מְשָׁכָהוּ בְּכָל זאת אֶל עָל, לֹא נָתַן לוֹ לִשְׁקֹעַ בִּקְטַנּוֹת.

בְּבַיִת זֶה, שֶׁתָּמִיד לוֹמְדִים אוֹ מִתְפַּלְלִים בּוֹ, קוֹנֶה הַנַּעַר עוֹד בְּרֵאשִׁית יַלְדוּתוֹ בְּקִיאוּת עֲצוּמָה בְּסִפְרוּת יִשְׂרָאֵל לְכָל סוּגֶיהָ. קוֹלֵט אֶת רוּחַ הַדּוֹרוֹת. מִטִּבְעוֹ שֶׁל הַנַּעַר שֶׁלֹּא לְהִתְמַכֵּר לְשׁוּם דָּבָר הִתְמַכְּרוּת לַחֲצָאִין. בְּאוֹתָהּ הִתְלַהֲבוּת, שֶׁהוּא מְשַׂחֵק וּמִשְׁתּוֹבֵב, הוּא גַם קוֹרֵא וְלוֹמֵד. שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת הוּא עָשׂוּי לָשֶׁבֶת בְּסֵתֶר פִּנָּתוֹ וְלִבְלֹעַ דַּף אַחַר דַּף בְּסֵפֶר דְּרוּשׁ אוֹ קַבָּלָה, בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת אוֹ בְּסִפְרֵי מֶחְקָר. הוּא אֵינוֹ מַבְדִּיל בֵּין סֵפֶר לְסֵפֶר. רוּחוֹ הַצְּמֵאָה יוֹנֶקֶת מִכָּל הַמַּעְיָנוֹת, וְאֵינָהּ מְאַבֶּדֶת טִפָּה. כָּל מַה שֶׁנִּקְלַט כָּאן יִצְטָרֵף לְחֶשְׁבּוֹן הַבָּאוֹת.

קַדְרוּת הַלִּמּוּדִים מֻמְתֶּקֶת מִזְמָן לִזְמָן עַל־יְדֵי סֵפֶר־הַשְׂכָּלָה אֲרָעִי, הַבָּא לְיָדוֹ עַל הָרֹב בְּדֶרֶךְ נֵס. בְּשָׁעָה שֶׁמְּסַיְּדִים אֶת הַחֶדֶר לְפֶסַח, נוֹפֵל מֵעַל הָאָרוֹן סֵפֶר מְאֻבָּק וְנִשְׁכָּח בְּשֵׁם: “עִירָא וּזְבַדְיָה”, סִפּוּר קְדוּמִים כָּתוּב בְּסִגְנוֹן מְלִיצִי נִשְׂגָּב. הַסִּפּוּר כּוֹבֵשׁ אֶת לֵב הַנַּעַר בְּמִדָּה כָּזוֹ, שֶׁהוּא מוֹסִיף לִקְרֹא בוֹ גַּם בַּאֲפֵלַת הָעֶרֶב לְאוֹר הַגַּפְרוּרִים, שֶׁהוּא מַדְלִיק בָּזֶה אַחַר זֶה… אֵין זֶה סֵפֶר מִן הַמְשֻׁבָּחִים, אֲבָל הַנַּעַר מוֹצֵא בּוֹ פִּלְאֵי־פְלָאִים, וּמִלְחֶמֶת־הַבֵּינַיִם בֵּין הָאָב וּבֵין בְּנוֹ נֶחֱרֶתֶת בְּלִבּוֹ כְּרשֶׁם זְוָעָה לְכָל יְמֵי־חַיָּיו.

נִמְצְאוּ מְלַמְּדִים, שֶׁנִּתְפְּסוּ גַם לְהַשְׂכָּלָה בְּמִקְצָת, וּלְעִתִּים מִזֻמָּנוֹת, בְּיִחוּד “בֵּין הַזְּמַנִּים”, הֵם נוֹהֲגִים הַתֵּר לְעַצְמָם וְקוֹרְאִים עִם הַתַּלְמִידִים מַשֶּׁהוּ מִסִּפְרֵי הַמְּלִיצָה. וְאַף כִּי כָל זֶה אֵינוֹ נַעֲשֶׂה אֶלָּא לְשֵׁם בְּדִיחוּת הַדַּעַת, בְּכָל זֹאת עוֹבֵר עִם קְרִיאַת “שִׁירֵי תִּפְאֶרֶת” כְּרֶטֶט אֲבִיבִי בַּחֶדֶר חֲמוּדוֹת הַמְּלִיצָה קוֹסְמוֹת לְנֶפֶשׁ הַנַּעַר וּמְעוֹרְרוֹת בּוֹ צִמָּאוֹן מוּזָר לַנִּיב הֶחָדָשׁ. צֵרוּפֵי־הַמִּלִּים הַחֲדָשִׁים קוֹרְאִים לוֹ, חָדִים לְנַפְשׁוֹ חִידַת חַיִּים אֲחֵרִים, כְּנוֹף־שָׂדֶה נָאֶה, כִּנְגִינָה סְתוּמָה הַבָּאָה מֵרָחוֹק.

פְּעָמִים הוּא בְּעַצְמוֹ “מְנַסֶה אֶת הַנּוֹצָה” וְכוֹתֵב דִּבְרֵי מְלִיצָה. הַנְּטְיָּה לִכְתִיבָה טְבוּעָה בוֹ מִיַּנְקוּתוֹ. בֶּן שֶׁבַע הוּא רוֹשֵׁם כְּבָר “מַעֲשֶׂה בְּרַב וְרַבָּנִית”, שֶׁשָּׁמַע מֵחֲבֵרָיו. גַּם לְשֵׁם פֻּלְמוֹס עִם חֲבֵרָיו וְ“אוֹיְבָיו” כְּבָר מְשַׁמֵּשׁ לוֹ הָעֵט כְּלִי־נֶשֶׁק בָּדוּק וּמְנֻסֶּה. אֲבָל מַשְׂכִּיל אֵינֶנּוּ. אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא דַוְקָא כָּרוּךְ אַחֲרֵי סִפְרֵי קַבָּלָה וַחֲסִידוּת, שֶׁמָּצָא בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים שֶׁל זְקֵנוֹ הֶחָסִיד. גַּם אֵלֶּה מוֹשְׁכִים אֶת הַנַּעַר הַצָּמֵא לִפְלָאוֹת. דּוֹמֶה הוּא בָזֶה לְכַמָּה מִמְּשׁוֹרְרֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ מִתְקַדְּשִׁים וּמִטַּהֲרִים כַּמְקֻבָּלִים הַקַּדְמוֹנִים כְּדֵי לִזְכּוֹת לְ“רוּחַ הַקֹּדֶשׁ”. הוֹי, הַחַיִּים הַנִּגְלִים הֵם דַּלִּים כָּל כָּךְ! הַאֵין לְהַפִּיל בְּכֹחַ אֶת הַמְּחִיצָה וְלַהֲרֹס אֶת גַּנֵּי־הַסּוֹד הַנְּעוּלִים?

מִטִּבְעוֹ בְּיַאלִיק אֵינוֹ אִישׁ־הַמִּסְתּוֹרִין. אוֹהֵב הוּא לַעֲמֹד בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו עַל יְסוֹד נֶאֱמָן, וִיסוֹד נֶאֱמָן הִיא הָאֲדָמָה שֶׁאָנוּ חַיִּים עָלֶיהָ. כִּמְשׁוֹרֵר־אֱמֶת, נִזְהַר תָּמִיד מִכָּל אוֹנָאַת עַצְמוֹ, מִכָּל תּוֹסֶפֶת לְשֵׁם קִשּׁוּט, שֶׁאֵינָהּ מֻכְרַחַת הַמְּצִיאוּת. אֲבָל, כִּמְשׁוֹרֵר, הוּא מַכִּיר גַּם אֶת כֹּחַ הָרוּחַ לְהַרְחִיב, לְהַעֲמִיק אֶת הַנִּרְאֶה לָעָיִן. יוֹדֵעַ הוּא, שֶׁאֵין לְהַעֲמִיד אֶת הָעוֹלָם רַק עַל הַנִּגְלֶה בִּלְבָד. בְּעָסְקוֹ בַּקַּבָּלָה נַעֲנָה לִתְבִיעוֹת נַפְשׁוֹ, שֶׁלֹּא מָצְאָה אֶת סִפּוּקָהּ בְּחַיֵּי יוֹם־יוֹם. מִטֶּבַע הַדְּבָרִים הוּא, שֶׁנִּמְשַׁךְ זְמָן־מָה אַחֲרֵי הַשִּׁירָה שֶׁבַּקַּבָּלָה, אֲבָל אֱמֶת הַמְּצִיאוּת הָיְתָה מַעְיַן יְצִירָתוֹ כָּל יָמָיו.

כָּל מַנְגִּינוֹת הָעוֹלָם כְּבָר פּוֹרְטוֹת עַל לֵב הַנַּעַר. לִכְאוֹרָה אֵינוֹ יוֹדֵעַ דָּבָר חוּץ מִן הַסְּפָרִים, שֶׁהוּא שָׁקוּעַ בָּהֶם בְּכָל רֶגַע פָּנוּי מִלִּמּוּדֵי הַחֶדֶר. אַךְ בְּאֵין רוֹאֶה הוּא הוֹלֵךְ וּמִתְבַּגֵר. כִּשְׁרוֹנוֹתָיו מִתְחַזְּקִים, נַעֲשִׂים בּוֹלְטִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְהוּא נַעֲשֶׂה חָבִיב עַל זְקֵנוֹ הַקַּפְּדָן, הַמִּשְׁתַּבֵּחַ כְּבָר בְּנֶכְדּוֹ הַמְמֻלָּח, וְסָמוּךְ לְבַר־מִצְוָה מְלַמְּדָיו מוֹדִיעִים, שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה עוֹד לְחַיִּים נַחְמָן. אוֹתָהּ שָׁעָה עוֹלָה עַל לֵב הַזָּקֵן מַחֲשָׁבָה לִשְׁלֹחַ אֶת הַנַּעַר לְלִשְׁטִין, בְּמָקוֹם שֶׁמִּשְׁפַּחַת בְּיַאלִיק יָשְׁבָה בַּאֲחֻזָּה מֻחְכֶּרֶת עַל־יַד הָעִיר, כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד שָׁם אֵצֶל מְלַמֵּד־גְמָרָא מְצֻיָּן וְיַשְׁבִּיחַ, אַגַּב, גַּם אֶת בְּרִיאוּתוֹ הַלְּקוּיָה בְּשִׁבְתּוֹ בִּנְאוֹת שָׂדֶה.

לִשְׁטִין זוֹ, שֶׁעָלֶיהָ הִתְבַּדַּח הַמְשׁוֹרֵר אַחַר־כָּךְ בְּפִזְמוֹנוֹ הַיָּדוּעַ (“מִי יוֹדֵעַ עִיר לִשְׁטִין?”), – דַּוְקָא הִיא הִרְחִיבָה אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַנַּעַר בַּתְּקוּפָה הַקְּצָרָה שֶׁיָּשַׁב בָּהּ, פִּזְּרָה אֶת עַרְפִלֵּי הַיַּתְמוּת. יִתָּכֵן, שֶׁלֹּא הִרְבָּה לִלְמֹד שָׁם גְּמָרָא, כְּמוֹ שֶׁחָפֵץ זְקֵנוֹ, אֲבָל הַשָּׂגָתוֹ נִתְרַחֲבָה בְּבַת אַחַת. כָּאן בָּגַר. וַדַּאי שֶׁגָּרְמוּ לְכָךְ הַחַיִּים הַמְּלֵאִים וְרַבֵּי הַחֲלִיפוֹת בָּאֲחֻזָּה לְאַחַר חַדְגּוֹנוּתוֹ הָעֲגוּמָה שֶׁל בֵּית סַבָּא; גָּרַם הַמָּקוֹם יְפֵה־הַנּוֹף, שִׁפְעַת הַמַּיִם וְשִׁפְעַת הַיְּעָרוֹת, שֶׁהֵטִילוּ אוֹר חָדָשׁ בְּנַפְשׁוֹ, הַמְּלֵאָה צִפִּיָּה. וְאוּלַי חוֹלֵל אֶת הַפֶּלֶא חֲבֵרוֹ יִשְׂרָאֵל, בֶּן־מִשְׁפַּחְתּוֹ, – הֶחָבֵר הָרִאשׁוֹן שֶׁקָּנָה לוֹ בְּיַאלִיק בְּחַיָּיו. רַק בְּקִרְבַת רֵעַ נֶאֱמָן מִתְגַּלֶּה וּמִתְרַחֵב הָעוֹלָם לְפָנֵינוּ בְּיַלְדוּתֵנוּ רִאשׁוֹנָה.

זֹאת הָיְתָה רֵעוּת קְצָרָה וְנִפְלָאָה. הַנְּעָרִים, שֶׁעָמְדוּ שְׁנֵיהֶם עַל סַף הַבַּחֲרוּת, הָיוּ מְלֵאֵי אשֶׁר שֶׁמָּצְאוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וְלֹא שָׂבְעוּ זֶה אֶת זֶה. יַחַד לָמְדוּ, יַחַד קָרְאוּ סִפְרֵי הַשְׂכָּלָה. אַגַּב טִיּוּל וְדִיּוּג וְשַׁעֲשׁוּעֵי קַיִץ שׁוֹנִים הִמְתִּיקוּ סוֹד עַל הַחַיִּים וְעַל עֲתִידוֹתֵיהֶם. לִפְנֵי חֲבֵרוֹ זֶה קָרָא בְּיַאלִיק אֶת נִסְיוֹנוֹתָיו הָרִאשׁוֹנִים בַּשִּׁירָה, וְקִבֵּל חִזּוּק מִמֶּנּוּ. יְמֵי שִׁבְתּוֹ הַמְּעַטִּים בָּאֲחֻזָּה הָיוּ יְמֵי בִּכּוּרִים לְרוּחוֹ. כָּאן חָזַק, הִתְעוֹדֵד. הִרְגִּישׁ שֶׁעָבַר אֶת גְּבוּל הַיַּלְדוּת וְהִנֵּה הַחַיִּים מִשְׂתָּרְעִים לְפָנָיו הַרְחֵק־הַרְחֵק, וְהַלֵּב חָרַד וְהָיָה מָלֵא צִפִּיָּה.

ה: לִמְקוֹם תּוֹרָה    🔗

מִלִּשְׁטִין שָׁב בְּיַאלִיק אָדָם אַחֵר, הוּא נַעֲשָׂה בּוֹגֵר. חֲסַל סֵדֶר מְלַמְּדִים וַחֲדָרִים! מֵעַתָּה הוּא לוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁבִּקְצֵה הַשְּׁכוּנָה. אָכֵן אֵין בַּשְּׁכוּנָה, שֶׁרֹב יוֹשְׁבֶיהָ טְרוּדִים בְּפַרְנָסָה, עוֹד אֲנָשִׁים שֶׁיִּצְטָרְפוּ אֵלָיו. יְחִידִי הוּא יוֹשֵׁב כָּאן כָּל הַיּוֹם. שׁוּב כְּבִימֵי יַלְדוּתוֹ הָרִאשׁוֹנִים, אֵין אִישׁ עִמּוֹ. שׁוּב מַרְנִינָה הַבְּדִידוּת אֶת נַפְשׁוֹ, אֲבָל לֹא שֶׁמֶשׁ וְיַעַר הֵם הַמֵּיטִיבִים לְנַפְשׁוֹ עַתָּה, כִּי אִם קִסְמֵי הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא שׁוֹקֵד בְּכָל חֹם בַּחֲרוּתוֹ עָלֶיהָ. יָמִים שְׁלֵמִים הוּא מִתְבּוֹדֵד כָּאן עִם חֲלוֹמוֹתָיו.

"וּפְעָמִים נִדְמֶה לִי – מְסַפֵּר הַמְשׁוֹרֵר – וְהִנֵּה אֲנִי בֵּן יָחִיד לַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים לִשְׁכִינָתוֹ, וְהִנֵּה אַף הִיא עִמִּי כָּאן, פּוֹרֶשֶׁת עָלַי כְּנָפֶיהָ וְשׁוֹמֶרֶת אוֹתִי כְּאִישׁוֹן בַּת עֵינָהּ…

וְשָׁם, שָׁם בַּמֶּרְחֲקִּים, אֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן, יֵשׁ עוֹלָם יָפֶה וְנָאֶה, מָלֵא זִיו וְחַיִּים סוֹעֲרִים כַּיָּם, שֶׁאוּלַי עַד עוֹלָם לֹא אֶזְכֶּה לָבוֹא בְּסוֹדָם וּלְהִסָּחֵף בַּהֲמוֹן גַּלֵּיהֶם. עַד עוֹלָם.

מִי שְׁכָחַנִי כָּאן וְלָמָּה?"

כָּל מַה שֶׁמָּצָא נִיב לוֹ אַחַר כָּךְ בְּ“הַמַּתְמִיד” וּבִ“לְבַדִּי” נִרְמָז בְּשׁוּרוֹת אֵלּוּ:

כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר,

שִׁירָה חֲדָשָׁה אֶת בֹּקֶר חַיֵּיהֶם הִרְנִינָה;

וַאֲנִי, גּוֹזָל רַךְ, נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלֵּב

תַּחַת כַּנְפֵי הַשְְּׁכִינָה.

(“לְבַדִּי”)

כָּאן סָגַר עָלָיו בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, וְאֵין מוֹצָא. כְּלוּם אֵינוֹ שׁוֹקֵד עַל לִמּוּדָיו? כְּלוּם אֵינוֹ מוֹקִיר אֶת חֲבֵרוֹ הַיְחִידִי בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, אֶת ר' דָּוִדְ’ל הַדָּיָּן, בְּנוֹ שֶׁל סַנְדְּלָר שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת מוֹרֵה־הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל, – עֲדִין־נֶפֶשׁ זֶה שֶׁהוּא לוֹמֵד עִמּוֹ כַּמָּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם בְּתוֹרַת חָבֵר? אָכֵן לִבּוֹ אֵינוֹ עוֹד פֹּה. הַצִּמָּאוֹן לְחַיִּים, כַּצִּמָּאוֹן לְדַעַת, שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מוֹשְׁכִים אוֹתוֹ לַמֶּרְחַקִּים, עָזוּב וְנִשְׁכָּח בְּד' אַמּוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּבְדִידוּת, הוּא מְחַכֶּה לְאֵיזֶה נֵס שֶׁיִּקְרֶה, לְפֶלֶא שֶׁיַּעֲקֹר אוֹתוֹ מִכָּאן וְיִשָּׂאֵהוּ אֶל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל – אֶל מַעְיְנוֹת הַחָכְמָה וּמַעְיְנוֹת הַחַיִּים יָחַד.

כֹּה עוֹבְרִים עָלָיו יָמִים רַבִּים. אָבִיב בָּא וְאָבִיב הוֹלֵךְ וְנֵס אֵינוֹ מִתְרַחֵשׁ. כַּמָּה צְעִירִים נָדְדוּ לִמְקוֹמוֹת תּוֹרָה וָדַעַת, וְהוּא צָמוּד עוֹד אֶל הַסַּפְסָל בְּבֵית־מִדְרָשׁוֹ!

כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָם פָּרְחוּ לָהֶם,

וָאִוָּתֵר לְבַדִּי, לְבַדִּי…

חֲלוֹמוֹ הָיָה: בֶּרְלִין, מוֹלֶדֶת הַהַשְׂכָּלָה. בֵּית־הַמִּדְרָשׁ הַגָּבֹהַ שֶׁל הִילְדֶסְהֵימֶר: מִזְרָח וּמַעֲרָב, תּוֹרָה וָדַעַת. אֲבָל גַּם ווֹלוֹזִ’ין שֶׁבְּלִיטָא, קַן־הַתּוֹרָה, הִתְחִילָה מוֹשֶׁכֶת. בְּיִחוּד לְאַחַר שֶׁבֶּרְדִיצֶ’בְסְקִי הוֹדִיעַ בְּ“הַכֶּרֶם” עַל טִיבָהּ. הָיָה בָּרוּר, שֶׁגַּם בִּישִׁיבָה זוֹ, שֶׁבְּרֹאשָׁהּ עָמְדוּ גְאוֹנֵי הַתּוֹרָה, הִתְחִילוּ מְנַשְּׁבוֹת רוּחוֹת חֲדָשׁוֹת.

הַהַשְׂכָּלָה, שֶׁלָּקְחָה אֶת לֵב בְּיַאלִיק, לֹא הִטְּתָה מֵעוֹלָם אֶת לִבּוֹ מֵאַחֲרֵי תַרְבּוּת יִשְׂרָאֵל. הִפּוּכוֹ שֶׁל דָּבָר, הַהַשְׂכָּלָה יָקְרָה לוֹ רַק בְּמִדָּה שֶׁבְּעֶזְרָתָהּ הֶעֶמִיק לְהַעֲרִיךְ וּלְהָבִין אֶת תַּרְבּוּת עַמּוֹ, לְבַצְּרָהּ, לְהַשְׁכִּין בָּהּ אוֹר וָסֵדֶר, וּלְחַדֵּשׁ אוֹתָהּ עַל יְסוֹדוֹת הַמַּדָּע. כְּאַחַד הָעָם, שֶׁנַּעֲשָׂה אַחַר־כָּךְ רַבּוֹ וּמַדְרִיכוֹ לְכָל יְמֵי חַיָּיו, הָיָה גַם הוּא מִתַּלְמִידָיו שֶׁל הָרַמְבַּ“ם, סַדְרָנָהּ וְאַרְדִּיכַלָּהּ שֶׁל הַיַּהֲדוּת, וְאוּלַי כְּבָר אָז גֻּנַּב רַעְיוֹן אֵלָיו, שֶׁפַּעַם יִתֵּן לְעַמּוֹ אֶת הָאַגָּדָה מְסֻדֶּרֶת וּמוּאֶרֶת, כְּשֵׁם שֶׁהָרַמְבַּ”ם נָתַן לְדוֹרוֹ אֶת הַהֲלָכָה.

עַל־כֵּן נִמְשַׁךְ לְלִיטָא. הַלִּמּוּד בְּאוּקְרַיְנָה, שֶׁקָּלַט אֶת רוּחַ הַחֲסִידוּת, הִיא הַתּוֹרָה שֶׁבַּלֵּב, אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה רַעֲנָן וּמָלֵא רֶגֶשׁ יוֹתֵר. אֲבָל בְּלִיטָא הֶחֱמִירוּ יוֹתֵר, שָׁם תָּבְעוּ יוֹתֵר, וּבְיַאלִיק, לֹא רַק בִּיצִירָה, כִּי אִם גַּם בְּלִמּוּד, הָיָה מַחֲמִיר: לֹא הִסְתַּפֵּק מֵעוֹלָם בְּמוּעָט. ווֹלוֹזִ’ין לָקְחָה אֶת לִבּוֹ מִשּׁוּם שֶׁיְּסוֹדָהּ נִרְאָה לוֹ מוּצָק.

אֲבָל אֵיךְ מַשְׁפִּיעִים עַל סַבָּא, שֶׁהָיָה יָרֵא אֶת לִיטָא, מְקוֹם הַמִּתְנַגְּדִים? מִקְרֶה אֶחָד הָיָה בְּסִיוּעוֹ. בַּיָּמִים הָהֵם הִתְאָרַח בַּשְּׁכוּנָה מְשֻׁלָּח מִן הַיְשִׁיבָה בְּווֹלוֹזִ’ין. זֶה הָיָה אָדָם נִלְבָּב, יְפֵה־תֹאַר, פֶּה חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, שֶׁיָּדַע בְּסִפּוּרָיו לִשְׁפֹּךְ קֶסֶם עַל הַיְשִׁיבָה הַוּוֹלוֹזִ’ינִית. אֲפִלּוּ הַזָּקֵן לֹא יָכֹל לַעֲמֹד נֶגֶד כֹּחַ פִּיו, וְכֵיוָן שֶׁנֶּכְדּוֹ הָיָה כְּבָר בֵּין כָּךְ וְכָךְ חָשׁוּד עַל הַשְׂכָּלָה, הִסְכִּים בְּלֵב כָּבֵד שֶׁיִּסַּע לִלְמֹד שָׁם – אוּלַי הַמָּאוֹר שֶׁבַּתּוֹרָה יַחֲזִיר אוֹתוֹ לְמוּטָב. נָתַן לוֹ שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה פְּרוּטוֹת לִפְנֵי צֵאתוֹ עַל מְנָת שֶׁיְּחַלְּקַן לַעֲנִיֵּי ווֹלוֹזִ’ין, וּבְפֵרוּשׁ הִתְנָה, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שָׁלִיחַ לְדָבָר שֶׁבִּצְדָקָה וּ“ּשְׁלִיחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִים”…

כַּמָּה שֶׁהִתְחַזֵּק הַזָּקֵן לֹא יָכֹל שֶׁלֹּא לְהוֹרִיד דְּמָעוֹת בִּשְׁעַת הַפְּרִידָה עִם נֶכְדּוֹ, שֶׁמִּלֵּא צִפְצוּף־נְעוּרִים חַם אֶת בֵּיתוֹ הַשּׁוֹמֵם. אֲבָל בְּיַאלִיק עָזַב אֶת עִיר הַמּוֹלֶדֶת בְּלֵב מָלֵא אשֶׁר. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו יָצָא לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה, עַד אָז לֹא נָסַע עוֹד בָּרַכֶּבֶת, אַף לֹא רָאָה אוֹתָהּ בְּעֵינָיו…

בָּאָבִיב הַשִּׁשָּׁה־עָשָׂר בְּחַיָּיו הָיָה הַדָּבָר. הַדֻּבְדְּבָנִים הָיוּ מְלַבְלָבִים בְּגַנֵּי הָעֲרָבָה הַשְּׁקוּפִים בְּשָׁעָה שֶׁבְּיַאלִיק נָסַע בַּעֲגָלָה לְבֶּרְדִיטְשֶׁב, כְּדֵי לִנְסֹעַ מִשָּׁם לְלִיטָא הָרְחוֹקָה. רוּחוֹת חַמּוֹת הָיוּ לוֹפְפוֹת אֶת פָּנָיו, וְהָיָה טוֹב, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה בְּלֶכְתֵּנוּ לִקְרַאת הַחַיִּים, שֶׁאֲלֵיהֶם צִפִּינוּ יָמִים רַבִּים. רַק מִזְּמָן לִזְמָן הָיָה הַלֵּב פּוֹעֵם בַּחֲרָדָה: הֲרֵי הוּא נוֹסֵעַ לְלִיטָא, הֲמוּכָן הוּא לִמְדִינָה זוֹ שֶׁל לוֹמְדִים, אַנְשֵׁי חֲרִיפוּת וּבְקִיאוּת – הוּא, הַבָּחוּר הָאוּקְרַיְנִי?

יָמִים אֲחָדִים הָלַךְ הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ צָפוֹנָה. הַנּוֹף הָלַךְ וְנִשְׁתַּנָּה. לֹא הָיְתָה עוֹד מִסָּבִיב הָעֲרָבָה רַחֲבַת־הָאוֹר וְיַעֲרֵי הָאַלּוֹן בְּהִירֵי־הֶעָלִים, וּשְׁמֵי הַדָּרוֹם הַגְּבֹהִים וּשְׁקוּפִי־הֶעָבִים לֹא נִמְתְּחוּ עוֹד לְמָעְלָה. מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הָרַכֶּבֶת הֶאֱפִילוּ יַעֲרֵי אֳרָנִים אֲפֵלִים, הַשָּׂדוֹת לֹא הָיוּ מְאִירִים כִּשְׂדֵי הַמּוֹלֶדֶת, וְהַשָּׁמַיִם הָיוּ נְמוּכִים וְכֵהִים יוֹתֵר. הִנֵּה הִיא לִיטָא! – חָשַׁב הַנּוֹסֵעַ – הוֹי, כַּמָּה רְצִינִי הוּא הָעוֹלָם כָּאן!

בַּקָּרוֹן הִתְוַדַּע אֶל בָּחוּר לִיטָאִי, שֶׁהָלַךְ גַּם הוּא לְווֹלוֹזִ’ין. “מָה אַתָּה מֵבִיא בְּיָדֶיךָ?” שָׁאַל אוֹתוֹ הַלָּה כְּלוֹמַר: מַה לָמַדְתָּ? “כִּמְעַט כָּל הַשַּׁ”ס" – עָנָהוּ בְּיַאלִיק, שֶׁעָבַר עָלָיו בֶּאֱמֶת בַּשָּׁנִים שֶׁלָּמַד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. “וַאֲנִי – אָמַר הַבָּחוּר הַלִּיטָאִי – מֵבִיא רַק שְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת”. אוֹתָהּ שָׁעָה חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל הַבָּחוּר הָאוּקְרַיְנִי: נִתְחַוֵּר לוֹ מַה טִּיבָהּ שֶׁל יְדִיעַת מַסֵּכֶת אַחַת כָּאן. הַבָּחוּר הָיָה בָּקִי בַּמֶּה שֶׁלָּמַד עַד כְּדֵי יְדִיעַת מִסְפַּר הַדַּף שֶׁל כָּל מַאֲמָר וּמַאֲמָר. “כָּךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּלִיטָה זוֹ” – אָמַר בְּיַאלִיק לְעַצְמוֹ. פְּגִישָׁה זוֹ שֶׁבֵּין לִיטָא וּבֵין אוּקְרַיְנָה הִתְוְתָה אֶת הַדֶּרֶךְ לְפָנָיו לְכָל יְמֵי לִמּוּדָיו בְּווֹלוֹזִ’ין.

בְּיוֹם שִׁשִּׁי לִפְנֵי קַבָּלַת שַׁבָּת עָמְדָה הָעֲגָלָה, שֶׁבָּהּ נָסַע מִתַּחֲנַת מוֹלוֹדֵיטְשְׁנוֹ, בְּמוֹרַד הָרָמָה, שֶׁעָלֶיהָ יוֹשֶׁבֶת ווֹלוֹזִ’ין. בִּמְבוֹא הָעִיר עָמַד בֵּית־הַיִּרְאָה הַקַּתּוֹלִי עִם פְּסִילֵי הַקְּדוֹשִׁים הַכֵּהִים בְּכוּכֵי הַכְּתָלִים, וְגַם הוּא נִרְאָה לוֹ “לִיטָאִי” בְּיוֹתֵר. אֲבָל כְּשֶׁעָמַד בֵּין מְאוֹת הַבַּחוּרִים, שֶׁהִתְפַּלְלוּ בַּיְשִׁיבָה, נָגְעָה עַד נַפְשׁוֹ חֲמִימוּת קוֹלָם, וַאֲפִלּוּ נִּגּוּן הַתְּפִלָּה הַלִּיטָאִי, שֶׁהָיָה יָבֵשׁ יוֹתֵר מִן הַנִּגּוּן הַדְּרוֹמִי, הַשָּׁקוּי כֻּלוֹ לַחְלוּחִית שֶׁל רֶגֶשׁ, הֵנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ: נִגּוּן זֶה הוֹלֵם אֶת מְקוֹם הַתּוֹרָה הֶחָמוּר. אוֹתָהּ שָׁעָה רָאָה אֶת עַצְמוֹ מְמֻזָּג בְּתוֹךְ מַחֲנֶה עָצוּם זֶה שֶׁל תַּלְמִידֵי הַיְשִׁיבָה וְהָיָה מִתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ, שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת אֶחָד מֵהֶם.

פַּחַד־שָׁוְא פָּחַד בְּיַאלִיק: ווֹלוֹזִ’ין הִסְבִּירָה לוֹ פָּנִים מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן. בַּחוּרֵי־הַיְשִׁיבָה, שֶׁהָיוּ מְחוֹנָנִים חוּשׁ מְיֻחָד לְהַבְדִּיל לְטוֹבָה אוֹ לְרָעָה בֵּין הַטִּירוֹנִים, הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁעָמְדוּ עַל טִיבוֹ שֶׁל “הַבָּחוּר הַזִּ’יטוֹמִירִי”. עוֹף הַשָּׁמַיִם הוֹלִיךְ אֲלֵיהֶם את הַקּוֹל, שֶׁהוּא מֵלִיץ וּמְשׁוֹרֵר, וּמֵימְרָה נִזְרְקָה: “מִיכַ”ל חָדָשׁ"… עוֹד בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְבוֹאוֹ קָנָה לוֹ חֲבֵרִים נֶאֱמָנִים, שֶׁהָיוּ מְסוּרִים לוֹ בְּלֵב וָנֶפֶשׁ, וְהֵם שֶׁעָמְדוּ לוֹ, לַמְשׁוֹרֵר הַצָּעִיר, שֶׁהָיָה כָּל־כָּךְ נוֹחַ לְהִתְיָאֵשׁ מִכֹּל, וְקֹדֶם כֹּל – מֵעַצְמוֹ…

אֲבָל גַּם עַל רָאשֵׁי הַיְשִׁיבָה נִתְקַבֵּל מִיָּד. אֵין זֹאת כִּי אִם הָיָה עָמֵל בַּתּוֹרָה בֶּאֱמוּנָה גַם בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, אִם הַמִּבְחָן עָבַר בְּשָׁלוֹם, וּמִיָּד קָצְבוּ לוֹ חֲצִי רֻבָּל לְשָׁבוּעַ, שֶׁנִּצְטָרֵף עִם שְׁלשֶׁת הָרֻבָּלִים שֶׁהֻבְטְחוּ לוֹ מִן הַזָּקֵן מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לִסְכוּם “הָגוּן” שֶׁל חֲמִשָּׁה רֻבָּלִים בְּחֹדֶשׁ. זֶה הָיָה אוֹת לְטוֹבָה, וְהַבָּחוּר הִתְעוֹדֵד מְעַט וְהֶאֱמִין, שֶׁאֱלֹהִים רָצָה אֶת מַעֲשֵׂהוּ.

אָכֵן הָיָה טוֹב לִלְמֹד בַּבַּיִת הַזֶּה וְלָדַעַת, כִּי בְּבַיִת זֶה שִׁמְּשׁוּ כְּרָאשֵׁי־הַיְשִׁיבָה שְׁנֵי גְדוֹלֵי הַתּוֹרָה: ר' נַפְתָּלִי צְבִי יְהוּדָה בֶּרְלִין (“הַנְּצִי”ב"), הַיְּהוּדִי הֶחָבִיב, קְטַן־הַקּוֹמָה וְהַשְּׁמַנְמָן, בַּעַל הַפָּנִים הַמְּאִירוֹת, הַנּוֹתֵן בְּךָ מֵרָחוֹק אֶת עֵינָיו הַטּוֹבוֹת, וְהַלַּמְדָּן הַגָּדוֹל ר' חַיִּים סוֹלוֹבֵיטְשִׁיק עִם עֵינָיו הַבּוֹלְטוֹת הַיּוֹקְדוֹת, הַמַּקְפִּידוֹת יוֹתֵר, הַבּוֹחֵן אוֹתְךָ בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד וּמוֹצִיא אֶת מִשְׁפָּטוֹ עָלֶיךָ – לְטוֹבָה אוֹ לְרָעָה…

אָמְנָם עוֹד בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יָדַע, כִּי אֵת אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ – תּוֹרָה וְהַשְׂכָּלָה יַחַד, לֹא יִמְצָא כָּאן. בְּסֵדֶר לִמּוּדֶיהָ שֶׁל הַיְשִׁיבָה הָיוּ גַם כָּל “שֶׁבַע הַחָכְמוֹת”, וְעַל צַד הָאֱמֶת לֹא לָמְדוּ דָבָר חוּץ מִגְּמָרָא. אֲבָל הַבַּיִת, שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ מָלֵא שִׁירַת הַתּוֹרָה, אַרְבַּע מְאוֹת הַבַּחוּרִים, “גּוֹרֵי הָאֲרָיוֹת”, שֶׁשָּׁקְדוּ יוֹמָם וָלַיְלָה עַל לִמּוּדֵיהֶם – כָּל הַהִתְלַהֲבוּת הָעֲצוּמָה שֶׁהִקִּיפָה אֶת הַנִּמְצָאִים כָּאן סָחֲפָה גַּם אֶת הַמְשׁוֹרֵר הַצָּעִיר, הַנּוֹחַ לְהִתְרַשֵּׁם. אוֹר־הַתּוֹרָה הִשְׁכִּיחַ לְשָׁעָה אֶת אוֹר־הַחַיִּים, וְ“הַבָּחוּר הַוּוֹהְלִינִי” מַשְׁקִיעַ אֶת כָּל נַפְשׁוֹ, אֶת כָּל תְּשׁוּקוֹת חַיָּיו הַלּוֹהֲטוֹת, בְּלִמּוּדֵי הַיְשִׁיבָה. טִבְעוֹ בְּכָךְ. אֵין הוּא עָשׂוּי לְהִתְמַכֵּר לְשׁוּם דָּבָר, אִם לֹא נָסַךְ עָלָיו שִׁכָּרוֹן. הָאוֹר פָּרוּשׂ עַל יְמֵי ווֹלוֹזִ’ין הָרִאשׁוֹנִים. פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת לַכֹּל. הַיָּמִים מִתְגַּלְגְּלִים בִּרְנָנָה זֶה אַחַר זֶה וְהַלֵּילוֹת לְלֹא־שֵׁנָה מַגְבִּירִים אֶת הִתְרוֹמְמוּת־הַנֶּפֶשׁ. שִׁירַת הַ“מַּתְמִיד” אֲשֶׁר עַל גּוֹרָלוֹ שָׁר לְאַחַר זְמָן, בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל זִכְרוֹ אֶת יְמֵי ווֹלוֹזִ’ין, שִׁירַת חַיָּיו הִיא, שִׁירַת בַּחֲרוּתוֹ, אֲשֶׁר אֶת יָמֶיהָ וְלֵילוֹתֶיהָ הַיְקָרִים הִקְרִיב בְּשִׂמְחָה לֵאלֹהִים, וְלִבּוֹ הָיָה מָלֵא כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה אוּלַי גַם בִּימֵי הַזֹּהַר הַגְּדוֹלִים, אֲשֶׁר בָּאוּ אַחַר כָּךְ.

אָכֵן הַשִּׁכָּרוֹן עוֹבֵר מְעַט־מְעָט. הַחַיִּים “מֵעֵבֶר לַחַיִץ” נוֹתְנִים אֶת קוֹלָם בְּכֹחַ, וּבִרְפוֹת חֹם הַהִתְלַהֲבוּת, יוֹדֵעַ הָעֶלֶם עַד מָה אוֹבֵד הוּא בַּחַיִּים, וְלִבּוֹ נוֹפֵל עָלָיו. הָאָבִיב הֶחָדָשׁ, אֲשֶׁר קָפַץ עָלָיו פִּתְאֹם, שָׁב וּמְעוֹרֵר בּוֹ אֶת יֵצֶר הַנֹּעַר הַנִּרְדָּם. מַה יִּתֵּן לוֹ, אִם רָאשֵׁי־הַיְשִׁיבָה שָׂמוּ עָלָיו אֶת עֵינֵיהֶם לְטוֹבָה וּלְאַחַר הַבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה הִגְדִּילוּ לוֹ אֶת דְּמֵי הַשָּׁבוּעַ וְהִרְבּוּ לְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ? מִי יְשַׁלֵּם אֶת “גְזֵלַת נְעוּרָיו”? הֲיִרְצֶה אֱלֹהִים אֶת קָרְבָּנוֹ?

הַשְּׁכִינָה תִתְעַנֵּג עַל הֶבֶל פִּי תִינוֹק

אוֹ אוּלַי הִיא תִלְעַג לְקָרְבְּנוֹתֶיהָ,

הַקּוֹבְרִים חַיֵּיהֶם בַּמַּחְשָׁךְ, בַּצִּינוֹק,

הַמּוֹסְרִים בִּגְבוּרָה אֶת נַפְשָׁם עָלֶיהָ?

(“הַמַּתְמִיד”)

בְּיָמִים קָשִׁים אֵלּוּ בָּאוּ לְיָדָיו שִׁירֵי פְרוּג. אֶת הַלָּשׁוֹן הָרוּסִית יָדַע רַק מְעַט, אֲבָל אֶת הָעֶצֶב הָרַעֲנָן, אֶת הַנַּפְשִׁיּוּת הַטִּבְעִית הָעֲצוּרָה בָּהֶם הִרְגִּישׁ בְּכָל חֹם לְבָבוֹ הַכּוֹאֵב. כְּקוֹל מוֹלֶדֶת הָיוּ לוֹ, כִּקְרִיאַת לֵב קָרוֹב, וּכְכֹל אֲשֶׁר הִרְבָּה לִקְרֹא אוֹתָם, כֵּן הִתְעוֹרֵר גַּם בְּקִרְבּוֹ הַצִּמָּאוֹן לָשִׁיר, לִשְׁפֹּךְ אֶת לְבָבוֹ הַמָּלֵא בַּחֲרוּזִים נוֹגְנִים. כָּךְ תָּמִיד הִזְדַּמְּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּרוֹב בָּרוּחַ מְעוֹרֶרֶת וּמַפְרָה אֶת הַמַּתְחִיל בְּרֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. בִּנְגִינַת פְרוּג הִכִּיר הַמְשׁוֹרֵר אֶת עַצְמוֹ – הִרְגִּישׁ אֶת יְגוֹן אוּקְרַיְנָה הֶחָם, שָׁמַע אֶת בְּכִי נַפְשׁוֹ לַמֶּרְחָב, לַגְּאֻלָּה, וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד כָּאן, בְּתוֹךְ כָּתְלֵי הַיְשִׁיבָה הַכֵּהִים. עוֹד לֹא יָדַע בָּרוּר, מַה יַּעֲשֶׂה, אַךְ הַמַּחֲשָׁבָה לַעֲזֹב אֶת ווֹלוֹזִ’ין וְלָלֶכֶת לִמְקוֹם־הַשְׂכָּלָה גָּמְלָה בּוֹ מְעַט־מְעָט.

וְהַיָּמִים יְמֵי הִתְעוֹרְרוּת רִאשׁוֹנִים לָאֻמָּה. כְּרוּחַ אֲדָר חַמָּה, הַמַּפְשֶׁרֶת אֶת הַשְּׁלָגִים, הֶעֱבִירָה חִבַּת־צִיּוֹן אֶת בְּשׂרַת הַגְּאֻלָּה, וְגַם בַּחוּרֵי־הַיְשִׁיבָה, יְתוֹמֵי־יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין יָד וְחֵלֶק לָהֶם בַּחַיִּים, חָרְדוּ לִקְרָאתָהּ. שָׁם, עַל “הַר־הַכִּפָּה”, מִחוּץ לָעִיר, בַּמָּקוֹם שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים לְטִיּוּל בַּחֲבוּרָה, הָיוּ מְשׂוֹחֲחִים בְּהִתְלַהֲבוּת עַל יַעְבֵּץ, זֶה שֶׁהֵרִים אֶת נֵס הַמָּסֹרֶת וְגִלָּה אֶת הַנְּשָׁמָה שֶׁבְּקִיּוּם הַמִּצְוָה, וְעַל אַחַד־הָעָם, שֶׁחָפֵץ לְחַזֵּק אֶת הַיַּהֲדוּת עַל־יְדֵי חִזּוּק יְסוֹדוֹתֶיהָ שֶׁל הַתַּרְבּוּת הָעִבְרִית, עַל־יְדֵי תַּמְצִית הָרוּחַ הַנְּקִיָּה. שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד הָיוּ חוֹבְבֵי צִיּוֹן נִלְהָבִים וְהָיוּ קְרוֹבִים לְלִבּוֹת הַבַּחוּרִים, אֲבָל בְּיַאלִיק, שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים, הָיָה נוֹטֶה יוֹתֵר לְאַחַד־הָעָם, שֶׁעוֹרֵר בּוֹ יִרְאַת־הַכָּבוֹד בָּזֶה, שֶׁהוּא בִּיצִירַת עַצְמוֹ כְּבָר יָכֹל הָיָה לְשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָה לַתַּרְבּוּת הָעִבְרִית הַמְחֻדֶּשֶׁת.

שָׁם, עַל “הַר־הַכִּפָּה” הַיָּרֹק, נִכְתְּבוּ אוֹ צָמְחוּ בַּלֵּב חֲרוּזֵי הָאָבִיב הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל בְּיַאלִיק שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ אַחַר־כָּךְ בְּ“הַפַּרְדֵּס” שֶׁל רַבְנִיצְקִי, בְּשֵׁם “אֶל הַצִּפּוֹר” – חֲרוּזֵי־נֹעַר תְּמִימֵי־רֶגֶשׁ וּתְמִימֵי־נִיב, שֶׁיְּגוֹן הַיָּחִיד מִתְמַזֵּג בָּהֶם עִם יְגוֹן הָאֻמָּה, מַה שֶּׁמְּסַמֵּן אֶת רֹאשׁ סְגֻלּוֹתֶיהָ שֶׁל שִׁירַת בְּיַאלִיק:

הַאִם עוֹד לֹא נָבְלוּ הַפְּרָחִים שֶׁתַלְתִּי

כַּאֲשֶׁר נָבַלְתִּי אָנֹכִי?

אֶזְכְּרָה יָמִים כְּמוֹהֶם פָּרַחְתִּי,

אַךְ עַתָּה זָקַנְתִּי, סַר כֹּחִי.

ו: לִמְקוֹם הַשְׂכָּלָה    🔗

בְּסוֹף הַקַּיִץ עוֹזֵב בְּיַאלִיק סוֹף־סוֹף אֶת ווֹלוֹזִ’ין. “הַבָּחוּר הַזִּ’יטוֹמִירִי”, שֶׁהָיָה לֹא רַק לַמְדָּן וּמֵלִיץ גָּדוֹל, כִּי אִם אִישׁ רֵעִים, הַשּׁוֹפֵעַ חֲמִימוּת לְבָבִית עַל הָאֲנָשִׁים הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, כָּל־כָּךְ נִתְחַבֵּב עַל חֲבֵרָיו, שֶׁבְּצֵאתוֹ לִוּוּהוּ יוֹתֵר מִמֵּאָה בַּחוּרִים מִן הַיְשִׁיבָה אֶל מִחוּץ לָעִיר. לֹא כֻלָּם יָדְעוּ אֶת הַסּוֹד, כִּי חֲבֵרָם הֶחָבִיב הָיָה אָנוּס לִמְכֹּר אֶת סְפָרָיו לְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ… וַדַּאי, שֶׁרַבִּים קִנְּאוּ בּוֹ: הֲרֵי הוּא הוֹלֵךְ לְאוֹדֵיסָה, עִיר הַהַשְׂכָּלָה וְעִיר הַחַיִּים!

וְהוּא נָסַע בְּלֵב כָּבֵד מְאֹד. כְּשֶׁנָּסַע לְווֹלוֹזִ’ין שִׂחֲקוּ כָּל הַתִּקְווֹת לְפָנָיו. עַתָּה קִנֵּן הַסָּפֵק בְּלִבּוֹ. הוּא הִמְעִיט כָּל־כָּךְ לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ! לְווֹלוֹזִ’ין בָּא וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ. זְקֵנוֹ תָּמַךְ בּוֹ, חֲבֵרִים עוֹדְדוּהוּ. לְאוֹדֵיסָה נָסַע כִּמְעַט בְּלִי כָל הַכְשָׁרָה קוֹדֶמֶת, בְּלִי יְדִיעוֹת חֹל, וְשָׁם, בָּעִיר הַגְּדוֹלָה, הוּא זָר וְנָכְרִי, וְאֵין לוֹ עַל מִי וְעַל מָה לְהִשָּׁעֵן. רַק בְּזָכְרוֹ, כִּי הוּא נוֹסֵעַ לָעִיר, שֶׁשָּׁם יוֹשֵׁב אַחַד־הָעָם, הִתְעוֹדֵד מְעַט. אַחַד־הָעָם הָיָה לוֹ סֶלַע־הַמִּבְטַחִים. מִיוֹם שֶׁקָּרָא אֶת מַאֲמָרָיו הָרִאשׁוֹנִים כְּמוֹ נִתְפַּזֵּר עֲרָפֶל כָּבֵד בְּמֹחוֹ וּבִלְבָבוֹ. מַחֲשַׁבְתּוֹ חִזְּקָה, נִטְעָה אֱמוּנָה, בַּאֲשֶׁר לֹא הִסְתַּפְּקָה בִּקְטַנּוֹת, בַּאֲשֶׁר תָּבְעָה אֶת כָּל הָאָדָם. כְּאָמָן, הֶעֱרִיץ בּוֹ בְּיַאלִיק אֶת כֹּחַ הַפַּשְׁטוּת, אֶת הַצְּלִילוּת שֶׁבְּסִגְנוֹנוֹ; כְּאָדָם, נִשְׁעַן עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ הַפּוֹרְיָּה, עַל כְּאֵב הָאָדָם וּכְאֵב הָאֻמָּה שֶׁהָיָה עוֹלֶה מִתּוֹכָהּ. הִיא הָיְתָה לוֹ הַמּוֹצָא הַיְחִידִי מִן הַתֹּהוּ וָבֹהוּ, לָהּ הוּא שׁוֹמֵר אֱמוּנָתוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו.

לֹא נוֹחַ לִנְסֹעַ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה כָּזוֹ כְּשֶׁהַפְּרוּטָה מְצֻמְצֶמֶת. לְשֵׁם קִמּוּץ בְּהוֹצָאוֹת, נוֹסֵעַ בְּיַאלִיק בְּסוּסִים, וְאַחַר־כָּךְ בָּאֲנִיָּה, וְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁהוּא בָא לְאוֹדֵיסָה, לְאַחַר נְדוּדִים אֲרֻכִּים, בְּעֶרֶב רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, בְּלִי פְּרוּטָה בַּכִּיס וְכָל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בּוֹ.

הָעִיר הַגְּדוֹלָה גַּם הִיא בָּעֵת הָרִאשׁוֹנָה מֵיטִיבָה פָּנִים לוֹ. שִׂחֲקָה לוֹ הַשָּׁעָה וְהֵבִיא עִמּוֹ מִכְתָּב מֵחֲבֵרוֹ בְּוֹוֹלוֹזִ’ין אֶל אָבִיו, הוּא רַב אַבֶּלְסוֹן, וּבְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ הִשִּׂיג שִׁעוּר לְעִבְרִית, שֶׁסִּפֵּק לוֹ מְזוֹנוֹתָיו, אִם גַּם בְּצִמְצוּם. הָרַב, שֶׁנָּתַן לוֹ דִירַת עֲרַאי חִנָּם, הִמְצִיא לוֹ מוֹרֶה מִתְנַדֵּב לְגֶרְמָנִית. אֶת הַלָּשׁוֹן הָרוּסִית וְסִפְרוּתָהּ הוּא מוֹסִיף לִלְמֹד, וּמְעַט־מְעַט הוּא מַגִּיעַ גַּם לִקְרִיאַת פּוּשְׁקִין, שֶׁהָיָה גַם הוּא לוֹ לְמוֹפֵת בַּ“פְּרוֹזָאִיּוּת” הַנִּפְלָאָה שֶׁבְּסִגְנוֹנוֹ – הִיא הַפַּשְׁטוּת, הַמְּעִידָה עַל אֱמֶת וָכֹחַ, שֶׁבָּהּ הוּא דּוֹגֵל כָּל יְמֵי חַיָּיו.

בְּמִדַּת־מַה יֵשׁ לוֹ יְסוֹד לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. לֹא טוֹב, כַּמּוּבָן, שֶׁהַשִּׁעוּר לְעִבְרִית בְּבֵיתוֹ שֶׁל מוֹכֵר־הַסְּפָרִים לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ יוֹם־יוֹם אַרְבַּע שָׁעוֹת חוּץ מִזְּמַן הַהֲלִיכָה, שֶׁהַמְּלָאכָה אֵינָהּ קָלָה וְאֵינָהּ נְעִימָה וְהִיא שׁוֹבֶרֶת אֶת חֲצִי גוּפוֹ וְיוֹתֵר מֵחֲצִי נִשְׁמָתוֹ. לֹא נוֹחַ, שֶׁשְּׂכָרוֹ אֵינוֹ מַסְפִּיק לִקְנִיַּת בְּגָדִים וְהוּא לוֹבֵשׁ אֶת הַפַּרְוָה הַיְשָׁנָה מִן הַבַּיִת, שֶׁהִיא מַכְבִּידָה עָלָיו וְאֵינָהּ לְפִי טַעֲמָם שֶׁל בְּנֵי־הַכְּרָךְ כָּל־עִקָּר. אֲבָל מִי כָמוֹהוּ יוֹדֵעַ, שֶׁכָּךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה! לְעֻמַּת זֶה הוּא הוֹלֵךְ וְקוֹנֶה יְדִיעוֹת, הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּלֵּם. הָאַגְרוֹנוֹם קֵיזֶרְמַן, הַמְלַמֵּד אוֹתוֹ גֶרְמָנִית, אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, רְמִיָּה. הוּא קוֹרֵא עִמּוֹ אֶת הַחִזָיוֹן “נָתָן הֶחָכָם” מֵאֵת לֶסִינְג, מַכְנִיס אוֹתוֹ לְעוֹלָם הַדֵּעוֹת הַהוּמַנִיּוֹת. בְּיַאלִיק מַרְגִּישׁ שֶׁמֹּחוֹ הוֹלֵךְ וּמוֹסִיף צְלִילוּת עִם הַקְּרִיאָה, כְּמוֹ עִם קְרִיאַת אַחַד־הָעָם. לוּ רַק לֹא רָצָה הַמּוֹרֶה לְהַקְנוֹת לוֹ כָּל־כָּךְ דִּקְדּוּק בְּבַת־אַחַת – כְּלָלִים מְסֻבָּכִים אֵלֶּה, הַמְּבִיאִים אוֹתוֹ לִידֵי טִמְטוּם מַמָּשׁ!

גַּם חַכְמֵי אוֹדֵיסָה מְחַזְּקִים אֶת יָדָיו. אַחַד־הָעָם, שֶׁאֵלָיו הֵבִיא אֶת שִׁירוֹ “אֶל הַצִּפּוֹר”, מַבְטִיחֵהוּ שֶׁהָיֹה יִהְיֶה מְשׁוֹרֵר בְּיִשְׂרָאֵל, אִם רַק יְצָרֵף לְכִשְׁרוֹנוֹ גַּם כִּשְׁרוֹן עֲבוֹדָה וְלִמּוּד; וַהֲרֵי אֵין מִטִּבְעוֹ שֶׁל אַחַד־הָעָם לְהַפְרִיז! רַבְנִיצְקִי מְקַבֵּל אֶת שִׁירוֹ לְ“הַפַּרְדֵּס”, שֶׁלֹא הַכֹּל זוֹכִים לְהִכָּנֵס לְתוֹכוֹ, וּמְקָרֵב אוֹתוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו. רַבְנִיצְקִי זֶה – הַכּל יוֹדְעִים, שֶׁלֹּא “אִישׁ־דְּבָרִים” הוּא, אֲבָל בַּיְשָׁנוּתוֹ שֶׁל בָּחוּר שַׁתְקָן וְצָנוּעַ זֶה נוֹגַעַת עַד לִבּוֹ וְהוּא נִפְנֶה לוֹ כָּל פַּעַם שֶׁהוּא בָּא אֶל בֵּיתוֹ וּמְחַזֵּק אוֹתוֹ בִּדְבָרִים.

אָכֵן יְמֵי הַשַּׁלְוָה לֹא אָרְכוּ. מִיתָתוֹ שֶׁל אֶחָד מִתַּלְמִידָיו גּוֹרֶמֶת לְבִטּוּל שִׁעוּרוֹ הָעִבְרִי. מִדִּירַת הָרַב יָצָא, וְהָיָה אָנוּס לָדוּר בְּמַרְתֵּף לַח וְאָפֵל. אִישׁ לֹא יָדַע, כִּי הוּא כְּבָר רָעֵב לְלֶחֶם – הוּא הִסְתִּיר אֶת מַחְסוֹרוֹ גַּם מֵרַבְנִיצְקִי וְחָדַל לָבוֹא אֵלָיו. יָמִים שְׁלֵמִים הוּא שׁוֹכֵב בַּמַּרְתֵּף וְקוֹרֵא סְפָרִים כְּדֵי לְהַסִּיחַ דַּעַת מִן הָרָעָב הַמֵּצִיק לו. דַּוְקָא בְּיָמִים קָשִׁים אֵלֶּה נִזְדַּמֵּן לוֹ סִפְרוֹ שֶׁל דּוֹסְטוֹיֶבְסְקִי “הַחֵטְא וְעָנְשׁוֹ”, שֶׁבְּחֶזְיוֹנוֹת־הַבַּלָּהוֹת שֶׁבּוֹ יֵשׁ כְּדֵי לְדַכֵּא גַּם אָדָם שָׂבֵעַ וּמְדֻשַּׁן עֹנֶג קַל וָחֹמֶר – צָעִיר מְיֻאָשׁ וּמְעֻנֶּה כִּבְיַאלִיק. אֲבָל כְּנֶגֶד זֶה הִזְמִין לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶת “דּוֹן קִישׁוֹט”, שִׁירָה נִפְלָאָה שְׁקוּיַת־שְׂחוֹק זוֹ, שֶׁקְּרִיאָתָהּ הֵפִיגָה אֶת יְגוֹנוֹ וְהוֹצִיאָה אוֹתוֹ מִן הַגֵיהִנֹּם שֶׁבַּמַּרְתֵּף אֶל מִישׁוֹרֵי הַחַיִּים הַפּוֹרְחִים. אֶת שְׁנֵי הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה הָיָה קוֹרֵא לְסֵרוּגִין, וְהָיָה בּוֹכֶה וְשׂוֹחֵק חֲלִיפוֹת – הָיָה נִקְלָע בֵּין שְׁנֵי עוֹלָמוֹת שׁוֹנִים כָּל־כָּךְ זֶה מִזֶּה, מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת בַּחַיִּים, גַּם לְאַחַר שֶׁיְּמֵי הָעֶלְבּוֹן וְהָעֹנִי הָיוּ כְּבָר רְחוֹקִים מֵאֲחוֹרָיו.

שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים כְּבָר עָבְרוּ מִיּוֹם בּוֹאוֹ לְאוֹדֵיסָה. שׁוּב בָּא אָבִיב חָדָשׁ, אָבִיב דְּרוֹמִי, כֻּלּוֹ שָׁקוּי בָּשְׂמֵי־שֶׁמֶשׁ וְאוֹרוֹת־יָם. אַךְ אָבִיב עָצוּב כָּזֶה לֹא יָדַע עוֹד בְּיַאלִיק בְּחַיָּיו. אֲהָהּ! הָיָה בָּרוּר: גַּם הַנִּסָּיוֹן הַשֵּׁנִי לִקְנוֹת דַּעַת וּלְהַצִּיב לוֹ יָד בַּחַיִּים לֹא הִצְלִיחַ. עוֹלָמוֹ נִתְרוֹקֵן. נִדְמָה לוֹ, כִּי הָעִיר הַגְּדוֹלָה, הָרְעֵבָה לְחַיִּים, לוֹעֶגֶת לוֹ. אֶל מִי יִפְנֶה פֹּה וּמִי יוֹשִׁיעַ?

וּבְאֶרֶץ מֶרְחַקִּים – גַּם שָּׁם לֹא מָצָאתִי

יַד חֶסֶד שֶׁתִּמַּח מִפָּנַי דִּמְעָתִי…

אוֹתָהּ שָׁעָה כּוֹתֵב לוֹ חֲבֵרוֹ מִזִּ’יטוֹמִיר, כִּי זְקֵנוֹ הוֹלֵךְ לָמוּת וְאִם יִגָּלֶה לוֹ סוֹדוֹ (הַזָּקֵן לֹא יָדַע, כִּי חַיִּים נַחְמָן עָזַב אֶת ווֹלוֹזִ’ין), עָלוּל הַדָּבָר לְקָרֵב מִיתָתוֹ. מִן הַהֶכְרֵחַ, אֵפוֹא, שֶׁיָּשׁוּב מִיָּד. בְּיַאלִיק זוֹכֵר מַה שֶּׁהָיָה לוֹ הָאִישׁ, זֶה שֶׁגִּדֵּל וְרִחֵם אוֹתוֹ וְהָיָה לוֹ יָמִים רַבִּים כְּאָב, וְהוּא נוֹתֵן דַּעְתּוֹ לָשׁוּב. וְאַךְ נִמְצְאוּ לוֹ הוֹצָאוֹת־הַדֶּרֶךְ (הוּא מִשְׁכֵּן כָּל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ), הוּא מְמַהֵר וְעוֹזֵב אֶת אוֹדֵיסָה. הוּא כָּל־כָּךְ מָלֵא יֵאוּשׁ, וְכָל־כָּךְ מִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ בְּעַצְמוֹ, בְּגוֹרָלוֹ הָרַע, שֶׁאֵינוֹ נִפְרָד מִשּׁוּם אִישׁ. אֲפִלּוּ רַבְנִיצְקִי, מִי שֶׁהָיָה קָרוֹב לוֹ בֶּאֱמֶת, אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן נֶעֶלַם הַבָּחוּר הַשַּׁתְקָן, שֶׁשִּׁירוֹ בְּ“הַפַּרְדֵּס” קָנָה לוֹ מִיָּד הַרְבֵּה לְבָבוֹת וְהַכֹּל שָׁאֲלוּ לַמְשׁוֹרֵר הָאַלְמוֹנִי, שֶׁרַבִּים כְּבָר רָאוּ בּוֹ כּוֹכָב דּוֹרֵךְ וְעוֹלֶה.

וְהוּא, הַ“כּוֹכָב” עַצְמוֹ, שָׁב מִן “הָעוֹלָם הַגָּדוֹל” נִכְלָם וַחֲסַר־יֶשַׁע. “וּבַחֲצִי הַלַּיְלָה, – מְסַפֵּר הַמְשׁוֹרֵר – בְּשָׁעָה שֶׁעָמַדְתִּי מֵאֲחוֹרֵי חַלּוֹן בֵּית אַבָּא־זְקֵנִי, נָעוּר וָרֵיק, בְּלִי צְרוֹר חֲפָצִים, דּוֹפֵק על הַתְּרִיסִים שֶׁיִּפְתְּחוּ לִי – רַק אֱלֹהִים יָדַע אֶת לִבִּי”.

וְהַבַּיִת מִשְׁנֵה קַדְרוּת לָבַשׁ: לֹא רַק סָבוֹ, כִּי אִם גַּם אָחִיו הַגָּדוֹל וְהָאָהוּב – שְׁנֵיהֶם הָלְכוּ לָמוּת. מֵאָז הָלַךְ לֹא נִשְׁתַּנָּה כָּאן דָּבָר לְטוֹבָה, וְהַמְשׁוֹרֵר הַצָּעִיר בְּכֹבֶד יֵאוּשׁוֹ מִתְאַכְזֵר גַּם לְעַצְמוֹ וְאֵינוֹ מַאֲמִין עוֹד כִּי יִשְׁתַּנֶּה מַזָּלוֹ לְטוֹבָה.

וְנִדְמֶה הָיָה: הַכֹּל אָבָד!

ז: דֶּרֶךְ הַיְצִירָה    🔗

אָכֵן הַמְשׁוֹרֵר לֹא אָבַד. דַּוְקָא עַתָּה, בְּאָמְרוֹ נוֹאָשׁ לְכָל מַה שֶׁנָּשָׂא אֵלָיו אֶת נַפְשׁוֹ זֶה יָמִים רַבִּים, קָמוּ וּבָאוּ “הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר לֹא פִלֵּל”. מַעְיַן שִׁירָתוֹ פָּרַץ בְּבַת אַחַת. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא עֶלְבּוֹן נְעוּרָיו הוּא שֶׁצֵּרַף כָּאֵשׁ אֶת לִבּוֹ, וְאִם לֹא הוּא שֶׁקֵּרְבָהוּ תַּחַת כַּנְפֵי שִׁירָתָהּ שֶׁל הָאֻמָּה. כָּל יִסּוּרֵי יַלְדוּתוֹ – בַּלְהוֹת חַיָּיו שֶׁל אָבִיו הָאֻמְלָל, הִתְיַתְּמוּתוֹ הַמֻּקְדֶּמֶת, נְדוּדֵי הַנֹּעַר, כָּל הָאַכְזָבוֹת שֶׁבָּאוּ עָלָיו כְּתֻמָּן – הִכְשִׁירוּ אֶת נַפְשׁוֹ לְהַשָּׂגַת חַיִּים נַעֲלָה יוֹתֵר, אֲשֶׁר בָּהּ מִתְמַזֵּג גּוֹרַל הַיָּחִיד עִם גּוֹרַל הָאֻמָּה. גּוֹרַל חַיָּיו שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר נַעֲשָׂה סֵמֶל לְחַיֵּי הָאֻמָּה, וְאֵין לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם. מִכָּאן הַלְּבָבִיּוּת הָעֲמֻקָּה, חֲמִימוּת הַדָּם הַטִּבְעִית שֶׁבְּשִׁירָיו הַלְּאֻמִּיִּים. בְּשׁוֹרְרוֹ עַל עַמּוֹ הוּא שָׁר גַּם עַל נַפְשׁוֹ. הוּא שְׁלִיחָם שֶׁל רִבְבוֹת אֶחָיו, שֶׁל יְהוּדִים אוֹבְדִים כְּאָבִיו, כְּאִמּוֹ, כְּאוֹתָם מְאוֹת בַּחוּרֵי־הַיְשִׁיבָה, שֶׁאֶת מוֹרָאֵי חַיֵּיהֶם הִכִּיר בְּווֹלוֹזִ’ין וַעֲלֵיהֶם שָׁר וְקוֹנֵן בְּשִׁירָתוֹ הַגְּדוֹלָה הָרִאשׁוֹנָה “הַמַּתְמִיד”.

שִׁירַת הַמְשׁוֹרֵר קוֹבֶלֶת וּמְעוֹדֶדֶת גַּם יָחַד. הוּא קוֹרֵא אֶת הַדּוֹר לָצֵאת מִתּוֹךְ הַשְּׁמָמָה, לִפְסֹחַ עַל חַלְלֵי הָעַבְדוּת בַּדֶּרֶךְ אֶל הָעוֹלָם רְחַב־הַיָּדַיִם, וּלְ“מַצִיבֵי הַדְּלָתוֹת וּבוֹנֵי הַטְפָחוֹת” בַּמּוֹלֶדֶת, שֶׁלֹּא גָרַע מֵהֶם לְעוֹלָם אֶת עֵינָיו הַצְּמֵאוֹת לִתְחִיָּה, הוּא שׁוֹלֵחַ אֶת בִּרְכַּת לְבָבוֹ. אָכֵן אֶת כָּל כֹּחוֹ לָאֱמֶת, אֶת כָּל הַכְּאֵב וְהָעֶלְבּוֹן אֲשֶׁר אָכְלוּ אֶת לְבָבוֹ הַמִּתְפַּלֵּל לִתְקוּמַת עַמּוֹ גִּלָּה בְּשִׁירֵי הַתּוֹכֵחָה הַמְשֻׁלָּבִים בְּתוֹךְ שִׁירֵי־הַנֶּחָמָה וַעֲרוּכִים כִּמְעַט תָּמִיד אֵלֶּה לְעֻמַת אֵלֶּה. וְהוּא אֲשֶׁר קָרָא מִתּוֹךְ לֵב שָׁבוּר וַאֲכוֹל יֵאוּשׁ:

אָכֵן חָצִיר הָעָם, יָבֵשׁ הָיָה כָּעֵץ,

אָכֵן חָלָל הָעָם, חָלָל כָּבֵד אֵין קֵץ.

אֲשֶׁר יִרְעַם קוֹל אֵל גַּם מִפֹּה, גַּם מִשָּׁם

ולֹא נָע ולֹא זָע וְלֹא חָרַד הָעָם –

הוּא כָּתַב גַּם אֶת הִמְנוֹן הָאֱמוּנָה “בִּרְכַּת־עָם”, שִׁיר מָלֵא בִּרְכַּת לֵב לְבוֹנֵי הַמּוֹלֶדֶת הָרִאשׁוֹנִים – קוֹל מְבַשֵּׂר, מְעוֹדֵד וּמְחַזֵּק וְקוֹרֵא לַעֲלוֹת:

וּלְעוֹלְמֵי עַד תִּקְדַּשׁ כָּל־דִּמְעָה שֶׁצָּלְלָה

בְּיָם דִּמְעָתֵנוּ, נְדָבָה לָעָם,

כָּל טִפָּה שֶׁל זֵעַת אַפַּיִם, שֶׁסָּלְלָה

דֶּרֶךְ אֲדֹנָי – כְּחָלָב וָדָם.

“כִּי גַם אֶת זָהֳרֵי הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתָם נָשָׂא הָעֶלֶם בִּלְבָבוֹ וְאֶת מַחֲשַׁכֵּי הַלַּיְלָה וְרָזֵיהֶם – וְאוּלָם צָמֹא לֹא־צָמְאוּ עֵינָיו בִּלְתִּי אִם אֶל הַשַּׁחַר, וַיְהִי נֹגַהּ הַצְּפִירָה חוֹתַם נַפְשׁוֹ וְדִמְדּוּמֵי הַשַּׁחַר שִׁירַת חַיָּיו…” (“מְגִלַּת הָאֵשׁ”).