מְנִי אֶת הַשְּׁקֵדִים,
מְנִי אֶת הַמַּר, אֶת שֶׁלֹּא נָתַן לָךְ לִישֹׁן,
גַּם אוֹתִי הָבִיאִי בַּמִּנְיָן.
חִפַּשְׂתִּי אֶת עֵינֵךְ כְּשֶׁפָּקַחַתְּ אוֹתָהּ וְאִישׁ לֹא הִבִּיט בָּךְ,
טָוִיתִי אֶת הַחוּט הַסּוֹדִי
שֶׁהַטַּל שֶׁחָשַׁבְתְּ הֶחֱלִיק וְיָרַד לְאָרְכּוֹ
לַכַּדִּים,
שֶׁפָּסוּק, שֶׁלֹּא מָצָא דַּרְכּוֹ לְלֶב אִישׁ, שׁוֹמֵר עֲלֵיהֶם.
רַק שָׁם נִכְנַסְתְּ אֶל הַשֵּׁם שֶׁלָּךְ כֻּלֵּךְ,
פָּסַעַתְּ בְּרֶגֶל בּוֹטַחַת אֵלַיִךְ,
הִכּוּ הַפַּטִּישִׁים חָפְשִׁית בְּכַן פַּעֲמוֹן שְׁתִיקָתֵךְ,
הַמֻּקְשָׁב פִּלֵּס אֵלַיִךְ דֶּרֶךְ,
מַה שֶּׁמֵּת חִבֵּק גַּם אוֹתָךְ בִּזְרוֹעוֹתָיו,
וּבִשְׁלֹשָׁה חֲצִיתֶם אֶת הָעֶרֶב.
מָרְרִי אוֹתִי.
מְנִי אוֹתִי עִם הַשְּׁקֵדִים.
-
“מְנִי אֶת הַשְּׁקֵדִים” – מתוך פרג וזיכרון (1952). השקד, סמל חוזר ורב־פנים בשירת צלאן, מתקשר בין השאר עם הגורל היהודי, הן בטעמו המר והן בצורתו האליפטית, הדומה לעיני איש מן המזרח. הפנייה היא מן הסתם אל האם המתה, דמות דומינאנטית בשירתו של צלאן. המשורר מבקש להימנות כמוה עם המעונים והמתים, שזכה להינצל מגורלם, אבל אינו חדל להתייסר ברגשי אשם על שניצל. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.