רקע
פאול צלאן
עִם מִכְתָּב וְשָׁעוֹן
פאול צלאן
תרגום: שמעון זנדבנק (מגרמנית)
בתוך: חדרים – גליון 7

1


שַׁעֲוָה,

לַחְתֹּם בָּהּ אֶת שֶׁלֹּא נִכְתַּב,

שֶׁנִּחֵשׁ

אֶת שְׁמֵךְ,

שֶׁצּוֹפֵן

אֶת שְׁמֵךְ.


הֲתָבוֹא, אוֹר נוֹהֵר?


אֶצְבַּע גַּם הִיא עֲשׂוּיָה שַׁעֲוָה,

מֻשְׁחֶלֶת בְּטַבָּעוֹת

זָרוֹת וּמַכְאִיבוֹת.

הַקְּצָווֹת נִתְּכוּ וְנָמוֹגוּ.


הֲתָבוֹא, אוֹר נוֹהֵר?


רֵיקוֹת־זְמַן יַעֲרוֹת הַדְּבַשׁ שֶׁל הַשָּׁעוֹן,

אַלְפֵי הַדְּבוֹרִים כַּלּוֹת בְּחֻפָּתָן,

מוּכָנוֹת לַמַּסָּע.


בּוֹא, בּוֹא, אוֹר נוֹהֵר.




  1. “עִם מִכְתָּב וְשָׁעוֹן” – מתוך סורג שפה (1959). שם השיר במקור, Mit Brief und Uhr, עשוי באנלוגיה לביטוי Mit Brief und Siegel, שפירושו “כתוב וחתום”. אבל החותָם, אולי שפת השיר, חותֵם כאן מכתב “שלא נכתב”, איזה סוד אחרון שמעבר למלים, המתרמז כאן בַּשם הצפוּן ובאור הנוהר, אי־האפשרות לתת ביטוי לְשוני לסוד אחרון זה נרמזת בטבעת המכאיבה (טבעת־חותם?) ובקצות האצבעות החותמות, הניתכים ומתמסמסים. בבית האחרון עולה נושא הזמן, הנרמז ב“שעון” שבשם השיר: שעוות החותם מתגלגלת כאן בדונג הכוורת, המזַווג אף הוא, כמו החותם על המכתב הלא־כתוב, הֶעדר (רֵיקוֹת־זְמַן) עם פוטנציה אינסופית (“אַלְפֵי הַדְּבוֹרִים… מוּכָנוֹת לַמַּסָּע”).  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!