הַיֶּלֶד חוֹלֶה אָנוּשׁ – לִידֵי הַכָּרָה מָרָה זוֹ בָּאוּ הַהוֹרִים הַצְּעִירִים, בָּאוּ סַבָּא וְסַבְתָּא, הַמְלֻמָּדִים בְּנִסְיוֹנוֹת, עוֹד קֹדֶם. כָּל הַסַּמְמָנִים, הַנִתּוּחִים, כָּל מוֹעֲצוֹת־הָרוֹפְאִים הַתְּכוּפוֹת שֶׁבְּבֵית־הַחוֹלִים – לְלֹא הוֹעִיל. הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְלוֹחֵךְ אֶת שְׁאֵר הַיֶּלֶד זֶה כַּמָּה שָׁבוּעוֹת. כְּמַלְתְּעוֹת חַיָּה נִסְתָּרָה נִנְעֲצָה בּוֹ הַמַּחֲלָה הַמַּמְאֶרֶת, וְלא תִּרְפֶּה מִמֶּנּוּ. מִיוֹם לְיוֹם הוּא נַעֲשֶׂה כָּחוּשׁ יוֹתֵר, וְרֹאשׁוֹ וְצַוָּארוֹ הַחֲבוּשִׁים חִתּוּלִים צְחוֹרִים, מַבְלִיטִים אֶת פָּנָיו הַצָּרִים וְהַחִוְרִים בְּרֹךְ כָּזֶה, שֶׁיָּפְיוֹ מוֹשֵׁךְ אֵלָיו אֶת כָּל רוֹאֵהוּ בְּחֵן מַכְאִיב וּמַעֲלֶה דְמָעוֹת. אֵין אִישׁ בַּבַּיִת, אֲפִילוּ מֵאֵלֶּה הַכּוֹאֲבִים בְּעַצְמָם, שֶׁמַּרְאֵה הַיֶּלֶד הַחוֹלֶה לֹא יַדְלִיק בּוֹ רַחֲמִים לוֹהֲטִים.
בִּמְקוֹם הָאֲחָיוֹת מְטַפֶּלֶת בּוֹ עַתָּה כִּמְעַט רַק הָאֵם. יוֹמָם וָלַיְלָה הִיא עַל יַד מִטָּתוֹ, שׁוֹמֶרֶת אֶת פִּיו, וְכָל פַּעַם שֶׁהִיא מַשְׁקָה אוֹתוֹ סַמֵּי־רְפוּאָה אוֹ חוֹבֶשֶׁת אֶת פִּצְעוֹ – יוֹרֶדֶת הַמְנוּחָה עָלֶיהָ רֶגַע, וְהִיא מַאֲמִינָה שֶׁהִנֵּה יִרְוַח לוֹ מֵעַתָּה. אוֹתָהּ שָׁעָה הִיא מְמַלְמֶלֶת לַיֶּלֶד, שֶׁאֵינוֹ מֵנִיחַ לְשׁוּם אִישׁ לִקְרוֹב אֶצְלוֹ חוּץ מִמֶּנָּה, דִּבְרֵי שִׁדּוּלִים:
– שְׁתֵה, יַלְדִּי, וְתַבְרִיא. מָחָר, תִּרְאֶה – נֵלֵךְ שׁוּב לְטַיֵּל בַּגֵּנָּה, נֵרֵד אֶל הַיָּם בְּמָקוֹם שֶׁהַסִּירוֹת הַיָּפוֹת מְהַלְכוֹת…
הַיֶּלֶד שֶׁהוּא סַרְבָּן בִּשְׁעַת בְּרִיאוּתוֹ, נִשְׁמָע עַתָּה לְאִמּוֹ בְּהַכְנָעָה שְׁלֵמָה. רַק לָרוֹפְאִים, שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אֻמָּנוּתָם עַל־פִּי אֵיזֶה חוּשׁ נֶעְלָם, הוּא שׁוֹמֵר רֶגֶשׁ לא־טוֹב, וְגַם לְמַרְאֵה הָאֲחָיוֹת, הַמְטַפְּלוֹת בּוֹ בְּרַחֲמִים רַבִּים, הוּא מִתְחַלְחֵל כֻּלּוֹ. אֲפִילוּ הָאֵם, שֶׁלָּהּ הוּא הוֹגֶה אֱמוּנָה לְאֵין גְּבוּל, וּבְיָדֶיהָ הָלוֹטְפוֹת הוּא מַבְחִין תָּמִיד גַּם בִּהְיוֹתוֹ הֲלוּם מַכְאוֹבוֹת כֻּלּוֹ, מֻכְרָחָה בְּבוֹאָהּ אֶצְלוֹ לִפְשׁוֹט אֶת הַסִּנָּר הַלָּבָן שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתָהּ כְּאָחוֹת.
כַּךְ עוֹבֵר יוֹם אַחַר יוֹם. הַיֶּלֶד הוֹלֵךְ וְנֶחְלָשׁ, הוֹלֵךְ וְנִתָּק מִכָּל הַסּוֹבֵב אוֹתוֹ. הוּא אֵינוֹ נוֹתֵן דַּעְתּוֹ עוֹד עַל שׁוּם דָּבָר. נָם־וְלֹא־נָם הוּא שׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ. הַצַעֲצוּעִים, שֶׁכָּל הַבָּאִים לְבַקֵר אֶצְלוֹ אֵינָם פּוֹסְקִים מִלְּהָבִיא לוֹ, מֻטָּלִים עֲזוּבִים, מְבֻיָּשִׁים בְּיַרְכְּתֵי מִטָּתוֹ. הוּא אֵינוֹ נוֹגֵעַ עוֹד בָּהֶם. הַכְּלַבְלַב הַשָּׂעִיר בַּעַל הָעֵינַיִם הַמַזְהִירוֹת וְהָאָזְנַיִם הַמּוּרָדוֹת, חֲבִיבוֹ מֵאָז, שֶׁהָיָה חוֹבֵק אוֹתוֹ בִּשְׁעַת שֵׁנָה; הַדֻּבּוֹן הַצָּהֹב שֶׁעוֹד אֶתְמוֹל נָשַׁק אוֹתוֹ בְּחִבָּה – כֻּלָּם הָשְׁלְכוּ הַצִּדָּה. הָאֵם, הַמַּכִּירָה תָּמִיד בְּכָל שִׁנּוּי קַל שֶׁבְּמַצַּב הַיֶּלֶד, מַרְגִּישָׁה שֶׁמְּמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה עַכְשָׁו הַשָּׁעָה הַחֲמוּרָה – אוּלַי שְׁעַת הַהַכְרָעָה. בְּלֵב אוֹבֵד הִיא עוֹקֶבֶת אַחֲרֵי כָּל תְּנוּעוֹת הַיֶּלֶד, הַבּוֹעֵר בָּאֵשׁ כֻּלּוֹ. הֲמוּמַת־פַּחַד, הִיא מְחַכָּה לְאוֹת, לְפֶלֶא. הִיא רוֹאָה אֶת עַצְמָהּ וְאֶת יַלְדָּהּ עֲזוּבִים בָּעוֹלָם. הִיא יְרֵאָה לִבְכּוֹת, לָתֵת קוֹל, וִירֵאָה עוֹד יוֹתֵר אֶת הַדְּמָמָה שֶׁמִּלְאָה פִּתְאֹם אֶת הַחֶדֶר, אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אִלּוּ מִלְמֵל מַשֶּׁהוּ, אִלּוּ בִּקֵשׁ מַשֶּׁהוּ! אִלּוּ נִכְנַס, לְפָחוֹת, מִישֶׁהוּ לְתוֹךְ הַחֶדֶר! וּבְשָׁעָה שֶׁהָרָעָה הִגִּיעָה לִמְרוֹם קִצָּהּ, וְלֵב הָאֵם חִשֵּׁב לְהִשָּׁבֵר מֵרֹב פַּחַד, נִפְתְּחָה דֶלֶת הַחֶדֶר פִּתְאֹם, וְסַבָּא, סַבָּא בַּעַל־הַבִּטָּחוֹן, הָאֶחָד שֶׁלֹּא אָמַר נוֹאָשׁ, הֵבִיא לַיֶּלֶד אַבּוּב, מִין חֲלִיל־רוֹעִים קָטָן, שֶׁגִּלָּה זֶה עַתָּה כִּשְׂכִיַּת־חֶמְדָּה בַּחֲנוּת צַעֲצוּעִים אַחַת. אֶת הַכְּלִי הַיָּקָר שָׂם תֵּכֶף בְּכַף יָדוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד שֶׁהָיְתָה פְּשׁוּטָה עַל הַכַּר בְּאֵין אוֹנִים.
– הֲרֵי חָלִיל, מַחְמַדִּי, חָלִיל נִפְלָא, שֶׁקָּנָה לְךָ סַבָּא. נַסֵּה נָא לְחַלֵּל בּוֹ וְתִרְאֶה כַּמָּה הוּא מֵיטִיב לְצַפְצֵף.
וְקָרָה מַה שֶׁאִישׁ לֹא פִּלֵּל: הַיֶּלֶד הַחוֹלֶה, שֶׁשּׁוּם צַעֲצוּעַ לֹא לָקַח עוֹד אֶת לִבּוֹ, הִגִּישׁ אֶת הֶחָלִיל אֶל פִּיו, צִפְצֵף מִתּוֹךְ שְׁכִיבָה עַל צִדּוֹ פַּעַם וְעוֹד פַּעַם, וְאֶת פָּנָיו הַכּוֹאֲבוֹת הֵאִיר חִיוּךְ רָפֶה.
קוֹלוֹת צְלוּלִים, לֹא־רְגִילִים אֵלֶּה, שֶׁנִּשְׁמְעוּ פִּתְאֹם בַּחֲדַר בֵּית־הַחוֹלִים, הִרְעִידוּ אֶת הַלְּבָבוֹת שֶׁל הָעוֹמְדִים עַל מִטַּת הַיֶּלֶד רַעַד־פְּלִיאָה. אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלְאוּ כֻּלָּם אֱמוּנָה שֶׁהַיֶּלֶד יִחְיֶה מֵחָלְיוֹ.
וְאָמְנָם נִתְקַיְּמָה הַתִּקְוָה, וְאוֹתוֹ יוֹם שֶׁהָיָה קָשֶׁה כָּל־כַּךְ לַיֶּלֶד הַחוֹלֶה הָיָה יוֹם רִאשׁוֹן לְהַחְלָמָה.
וְסַבָּא, בַּעַל־הַבִּטָּחוֹן, זֶה שֶׁלֹּא אָמַר לְעוֹלָם נוֹאָשׁ, הָיָה בָּטוּחַ, שֶׁבַּחֲלִילוֹ הֵבִיא אֶת הָרְפוּאָה לַיֶּלֶד, וְיָמִים רַבִּים אַחַר־כַּךְ בְּזָכְרוֹ אֶת נֵס הֶחָלִיל, הָיָה אוֹהֵב לְהַטְעִים בְּקוֹל נִצָּחוֹן:
– כְּשֶׁהָרָעָה מַגִיעָה לִמְרוֹם קִצָּהּ, יַקִירַי, – אֶל פִּיכֶם חָלִיל! בַּאֲשֶׁר יָדֹעַ תֵּדְעוּ: אֵין כֶּחָלִיל מֵיטִיב לְרַפֵּא!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.