כָּל יוֹם וָיוֹם סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה יוֹצְאִים אַנְשֵׁי תֵּל־אָבִיב לְטַיֵּל קְצָת. כָּל זְמַן שֶׁהֵם מְהַלְּכִים בִּרְחוֹב אַלֶּנְבִּי מְהַלְּכִים הֵם עֲיֵפִים־מְדֻכָּאִים, אֲבָל כָּל שֶׁהֵם יוֹרְדִים אֶל שְׂפַת־הַיָּם, רַגְלֵיהֶם נַעֲשׂוֹת קָלוֹת יוֹתֵר וְאַף דַּעְתָּם נַעֲשֵׂית בְּדוּחָה עֲלֵיהֶם יוֹתֵר.
בְּקִרְבַת הַמַּיִם נוֹשֶׁבֶת צִנָּה קַלָּה. אֲפִילוּ הַשֶּׁמֶשׁ עַצְמָהּ, נִרְאֵית כָּאן פָּחוֹת לוֹהֶטֶת. יוֹשֶׁבֶת לָהּ חֲשׁוּבָה, אֲדֻמַת־פָּנִים עַל הַגַּלִּים, הִנֵּה הִיא טוֹבֶלֶת אֶת קְצֵה אַפָּהּ בַּמַּיִם, אַחַר־כַּךְ אֶת רֹאשָׁהּ – וְאֵינָהּ.
אוֹתָהּ שָׁעָה נַעֲשֶׂה נוֹחַ בָּעוֹלָם. הַכֹּל עֲיֵפִים מִן הַשֶּׁמֶשׁ, וּשְׂמֵחִים לְהִפָּרֵד מִמֶּנָּה. וְיוֹשְׁבִים לָהֶם אַנְשֵׁי תֵּל־אָבִיב עַל כִּסְאוֹתֵיהֶם, נֶהֱנִים מִקְּרִירוּת הָעֶרֶב, מִמַּשַּׁק הַמַּיִם, מִנֹּעַם הַדְּמָמָה, וְטוֹב וָנוֹחַ לָהֶם. נֶהֱנֶה גַם אֲנִי, אַף כִּי עָצוּב לִי מְעַט בְּלִי שֶׁמֶשׁ. הַיָּם נִרְאֶה שׁוֹמֵם, בּוֹדֵד, נִשְׁכָּח כָּל כָּךְ.
גַם לוֹ, כַּנִּרְאֶה, עָצוּב בְּלִי שֶׁמֶשׁ.
פִּתְאֹם בּוֹקְעִים וְעוֹלִים קוֹלוֹת וּצְוָחוֹת קוֹרְעֵי־לֵב מִכָּל צַד. רֶגַע אֶחָד אַתָּה מִזְדַּעְזֵעַ כֻּלְךָ וְחוֹשֵׁב: וַדַּאי קָרָה אָסוֹן! אֵין זֹאת כִּי אִם אָדָם טָבַע בַּמְצוּלוֹת, וַאֲנָשִׁים קוֹרְאִים לְעֶזְרָה. אֲבָל רֶגַע שֵׁנִי אַתָּה שָׁב לִמְנוּחָתְךָ: אַתָּה מַבְחִין מִיָּד שֶׁאֵלֶּה אֵינָם אֶלָּא קוֹלוֹתֵיהֶם שֶׁל מוֹכְרֵי־הָעִתּוֹנִים הַקְּטַנִּים. הֵם שֶׁהוֹפְכִים בְּצֵאת עִתּוֹן הָעֶרֶב אֶת כָּל הַטַּיֶּלֶת שָׁעָה קַלָּה לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים.
חֶבְרָה זְרִיזָה הִיא זֹאת, בְּחַיֵּי רֹאשִׁי, פְּעָמִים זְרִיזָה כְּבָר יוֹתֵר מִדַּי. הַבַּחוּרִים הַפְּעוֹטִים הָאֵלֶּה רָצִים כְּשֵׁדִים, עוֹבְרִים אֵלֶּה אֶת אֵלֶּה וְצוֹרְחִים הֵם בְּקוֹלוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁאִם אַתָּה קוֹרֵא אֶחָד מֵהֶם בְּחֶפְצְךָ לִקְנוֹת אֶת הָעִתּוֹן מִיָּדוֹ, הֲרֵי הוּא רָץ הָלְאָה וְאֵינוֹ נוֹתֵן דַּעְתּוֹ כְּלָל לִקְרִיאָתְךְ.
פְּעָמִים אַתָּה שׁוֹאֵל אֶת עַצְמְךָ: לְאָן הֵם רָצִים, אִם אֵינָם מְעֻנְיָנִים כָּל עִקָּר לִמְכֹּר אֶת הָעִתּוֹן? וְלָמָּה הֵם צוֹרְחִים כָּל־כַּךְ, אִם בִּגְלַל הַצְרִיחָה אֵינָם שׁוֹמְעִים כְּלָל אֶת קוֹל הַקוֹנֶה הַקוֹרֵא לָהֶם?
אֵין זֹאת כִּי עֵסֶק זֶה שֶׁל מְכִירַת עִתּוֹנִים הַקּוֹל יָפֶה לוֹ, וַאֲנִי אֵינִי מֻמְחֶה לוֹ כָּל־עִקָּר. עִתִּים גַּם אֲנִי מִסְתַּכֵּל מִתּוֹךְ הֲנָאָה בַּחֲבוּרָה רַעֲשָׁנִית זוֹ, שֶׁהֲרֵי הֵם כֻּלָּם בֶּאֱמֶת בַּחוּרִים מְמֻלָּחִים, הַשֵּׁדִים הַקְּטַנִּים הָאֵלֶּה, וְסוֹפָם לִהְיוֹת אַנְשֵׁי־חַיִל וּמַצְלִיחִים בְּכָל מִשְׁלַח יָד. אֲבָל לֹא אֲכַחֵד, שֶׁחִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת מִמֶּנִּי לֹא לָאֵלֶּה הַמִּתְרוֹצְצִים בְּלִי הֶרֶף, כִּי אִם לְצִיּוֹן הַקָּטָן, שֶׁאֶצְלוֹ אֲנִי קוֹנֶה פַּעַם בְּפַעַם אֶת עִתּוֹן־הָעֶרֶב.
צִיּוֹן זֶה הוּא תֵּימָנִי פָּעוֹט, חִוֵּר־שָׁחוּם, רָזֶה, עִם כּוֹבַע גָדוֹל שֶׁל יְהוּדִי זָקֵן, וְלוֹ פֵאוֹת מְסֻלְסָלוֹת וְעֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת, עֵינַיִם מְחַיְכוֹת וּמְאִירוֹת בְּשֶׁקֶט עָצוּב מְעַט.
לֹא תַּאֲמִינוּ אִם אַגִיד לָכֶם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁחֲבֵרָיו אָצִים וְרָצִים וּמַכְרִיזִים בְּקוֹל: “חֲדָשׁוֹת! הַרְבֵּה חֲדָשׁוֹת!” – בָּחוּר קְטַנְטָן זֶה מְהַלֵךְ לוֹ מְתוּנוֹת עִם חֲבִילַת־הָעִתּוֹנִים תַּחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ וּמְצַפְצֵף לוֹ כַּצִפּוֹר: “עִתּוֹן־עֶרֶב! עִתּוֹן־עֶרֶב!” לְאַחַר כָּל קְרִיאָה הוּא חוֹזֵר עָלֶיהָ בְּלַחַשׁ, כְּמוֹ יְזַמֵּר לְנַפְשׁוֹ: “עִתּוֹן־עֶרֶב! עִתּוֹן־עֶרֶב.”
מְאֹד שָׂמַחְתִּי כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי בְּתוֹךְ כִּסְאִי עַל שְׂפַת־הַיָּם וְרָאִיתִי תֵּימָנִי קָטָן זֶה עוֹבֵר עָלַי לְאִטּוֹ וּפוֹזֵם לוֹ בְּלַחַשׁ: עִתּוֹן־עֶרֶב… וְאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא מַבִּיט לְצַד הַיָּם וְנִרְאֶה שֶׁדַּעְתּוֹ לֹא אֶל קוֹנֵי־הָעִתּוֹן, כִּי אִם, כָּמוֹנִי, אֶל יָם הָעֶרֶב הַשׁוֹמֵם, שֶׁהִשְׁרָה עַל הָעוֹלָם נֹעַם וְעַצְבוּת שֶׁרַק יָם־עֶרֶב עָלוּל לְהַשְׁרוֹת עַל נַפְשֵׁנוּ.
אוֹתוֹ עֶרֶב הִתְוַדַּעְנוּ אִישׁ לְאָחִיו. קָרָאתִי לוֹ וְקָנִיתִי גִלָּיוֹן שֶׁל הָעִתּוֹן. בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד נוֹדַע לִי, מִפִּיו, שֶׁשְּׁמוֹ צִיוֹן – לֹא יָדַעְתִּי עַד אָז שֶׁבְּשֵׁם צִיוֹן קוֹרְאִים גַּם לַאֲנָשִׁים. צִיּוֹן זֶה סִפֵּר לִי, שֶׁהוּא מוֹכֵר חֲמִשָּׁה־עָשָׂר גִלְיוֹנוֹת כָּל עֶרֶב, וַחֲצִי מִיל לְכָל גִּלָּיוֹן – זֶה שְׂכָרוֹ. הִתְעַצַּבְתִּי לִשְׁמוֹעַ, שֶׁהוּא מַרְוִיחַ כָּל־כָּךְ מְעַט, וְחָפַצְתִּי לְהַזְמִין בִּשְׁבִילוֹ מָנָה שֶׁל גְלִידָה, כְּדֵי לְהָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ, אַךְ בּוֹ־בְּרֶגַע קָרָא לוֹ שְׁכֵנִי שֶׁקָּנָה מִיָּדוֹ אֶת הָעִתּוֹן וּלְאַחַר שֶׁקִבֵּל אֶת שְׂכַר הַגִּלָיוֹן רְאִיתִיו מִתְרַחֵק מְתוּנוֹת כְּשֶׁהוּא מְצַיֵץ שׁוּב בְּקוֹלוֹ הַנָּעִים וְהֶעָצוּב: “עִתּוֹן־עֶרֶב!”
הַאִם הָיָה עָצוּב שֶׁאֵינוֹ מוֹכֵר אֶלָּא חֲמִשָּׁה־עָשָׂר גִלְיוֹנוֹת וּמַרְוִיחַ רַק שִׁבְעָה מִילִים וּמֶחֱצָה בְּעֶרֶב, אוֹ הָיָה זֶה מִסּוּג הָעֶצֶב שֶׁמַשְּׁרֶה עָלֵינוּ הָעֶרֶב, הַיָּם, הָאִילָן הַמַּשְׁחִיר – וַהֲרֵי זֶה בְּעֶצֶם עֶצֶב יָקָר מְאֹד: עֶצֶב שֶׁחוֹנְנוּ בּוֹ רַק אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מִתְרוֹצְצִים וְאֵין דַּעְתָּם נֶחְלֶשֶׁת עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם שֶׁשְּׂכָרָם מוּעָט.
אֵיךְ שֶׁהוּא וְהָיְתָה לִי שִׂמְחָה אֲמִתִּית לִרְאוֹת תֵּימָנִי קָטָן זֶה שֶׁאֵינֶנּוּ מְבֹהָל וְאֵינוֹ צוֹרֵחַ וְאֵינוֹ הוֹפֵךְ אֶת הַטַּיֶּלֶת לְחֶרְדַּת־אֱלֹהִים, כִּי אִם מְהַלֵךְ לוֹ מְתוּנוֹת וּמְצַפְצֵף כַּצִּפּוֹר וְלִבּוֹ מָלֵא בִּטָּחוֹן, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים עֲתִידִים עוֹד לְהִתְקַיֵּם בָּעוֹלָם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.