זֶה הַנַּעַר מִיכָה, שֶׁעָלָיו יְסֻפַּר בְּ“אַדְמַת אָבִיב”, הוּא כַּיּוֹם יְהוּדִי גָדוֹל. וְהוּא יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק, חוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ, מְזַבֵּל וְנוֹטֵעַ. זֶה יָמִים רַבִּים, בְּעוֹדֶנּוּ בָּחוּר צָעִיר, עָזַב אֶת עִיר מוֹלַדְתּוֹ הַקְטַנָּה, אֲשֶׁר חַרְבוֹנֵי קַיִץ יְיַבְּשׁוּהָ בִּימוֹת הַחַמָּה וְקוֹר וָשֶׁלֶג יַקְפִּיאוּ אֶת אַדְמָתָהּ בִּימוֹת הַחֹרֶף, וְעָלָה לְאֶרֶץ אָבוֹת. עָזֹב עָזַב אֶת הָעִיר, אֲשֶׁר אָבִיו הָיָה חוֹכֵַר שָׂדוֹת בִּסְבִיבוֹתֶיהָ וּמְגַדֵּל צֹאן בַּגְדֵרוֹת אֲשֶׁר בַּעֲמָקֵיהָ, כִּי לִבּוֹ נִכְסַף לִשְׂדּוֹת מוֹלֶדֶת, לַאֲדָמָה אֲשֶׁר בְּעֶצֶם יָדוֹ יַחֲרֹשׁ וִישַׂדֵּד אֶת רְגָבֶיהָ.

בְּלֵילוֹת הַיּוֹרֶה הָאֲרֻכִּים, כִּי יִדְפֹּק הַגֶשֶׁם הָעַלִּיז עַל גַּג בֵּיתוֹ, הוּא אוֹהֵב לְסַפֵּר לִילָדָיו הַקְטָנִים, אֵיךְ וּמָתַי נוֹלַד בְּלִבּוֹ הָרַעְיוֹן הַנִּפְלָא לַעֲזֹב אֶת הָעֲיָרָה הָעֲגוּמָה בַּנֵּכָר וּלְהֵאָחֵז בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר אוֹתָהּ עָבְדוּ וְעָלֶיהָ שָׁפְכוּ אֶת דָּמָם אֲבוֹת אֲבוֹתָיו.

אַחַד הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶה הוּא “אַדְמַת אָבִיב”. בּוֹ יְסֻפַּר עַל נַעַר עִבְרִי בַּגּוֹלָה שֶׁהָיָה כָּל הַיּוֹם יוֹשֵׁב בַּחֶדֶר וְלֹוֹמֵד תּוֹרָה, בְּעוֹד שֶׁלִבּוֹ מָלֵא גַעְגּוּעִים עַל אַדְמַת-עֵשֶׂב, אַדְמַת חִטָּה וּשְׂעוֹרָה, אַדְמַת-אָבִיב.

בְּקָרְאֲכֶם, יְלָדִים, יַלְדֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, עַל הַנְּעָרִים אֲשֶׁר יָשְׁבוּ יָמִים רַבִּים בַּגּוֹלָה, בְּמַחֲנַק עָרִים וַעֲיָרוֹת, לְלֹא צֵל גַּן וּמֶתֶק דֶּשֶׁא, וּבֵרַכְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה הַיְרֻקָּה, אַדְמַת מוֹלֶדֶת, אֲשֶׁר שַׁבְנוּ עַתָּה אֵלֶיהָ.

א. חֹרֶף קָשֶׁה

אוֹתוֹ חֹרֶף קַר וְזוֹעֵם, שֶׁהָיָה קָשֶׁה לְכָל יוֹשְׁבֵי בֶּלְץ, הָיָה קָשֶׁה לְמִיכָה כִּפְלַיִם – קָשֶׁה הָיָה עָלָיו גַם בַּבַּיִת, גַּם בַּחֶדֶר. בַּבַּיִת – מִשׁוּם שֶׁיָרְדָה עָלָיו עַצְבוּת גְדוֹלָה, שֶׁהָיְתָה קָשָׁה מִכָּל קֹר וָקֶרַח בַּחוּץ. עוֹד בִּימֵי הַקַיִץ, שֶׁהַשָּׂדוֹת לָקוּ בְּבַצֹּרֶת וְאַבָּא יָדַע שֶׁאֵין לוֹ תִּקְוָה לְהַצִּיל מָה וְנָתַן דַעְתּוֹ לְהַפְלִיג לִמְדִינַת הַיָּם, לֹא יָכֹל מִיכָה עוֹד לָשֶׁבֶת בַּבַּיִת. הָיָה מְשַׂחֵק עִם חֲבֵרָיו עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת בָּעֶרֶב וְנִכְנָס כְּמִתְגַנֵּב אֶל הַבַּיִת – כָּל־כַּךְ קָשֶׁה הָיָה לוֹ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אַבָּא וְאִמָּא הָעֲצוּבִים וְלִשְׁמוֹעַ אֶת אַנְחוֹת סַבְתָּא, שֶׁהָיְתָה שׁוֹאֶלֶת וְחוֹזֶרֶת וְשׁוֹאֶלֶת: מַה יִהְיֶה? בַּחֶדֶר הָיָה טוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר, שֶׁהֲרֵי לָמְדוּ בַּחֻמָּשׁ אֶת הַסִּפּוּרִים הַנִּפְלָאִים עַל הַמַּבּוּל וְתֵבַת נֹחַ, וְעַל יַעֲקֹב וְעֵשָׂו, וְעַל מְכִירַת־יוֹסֵף, אֲבָל הָיָה קַר כָּל־כַּךְ שֶׁאֲפִילוּ כֶּלֶב לֹא הָיָה עוֹצֵר כֹּחַ לָשֶׁבֶת בּוֹ, לֹא כָּל־שֶׁכֵּן יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל הַיוֹשְׁבִים וְלוֹמְדִים גְּמָרָא מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב.

וְאֵין פֶּלֶא שֶׁהָיָה קַר כָּל־כַּךְ בַּחֶדֶר: לֵאָה הַיַּרְקָנִית, בַּעֲלַת־הַבַּיִת, שֶׁהָיְתָה אַלְמָנָה עֲנִיָּה, לֹא דַי שֶׁלֹא הֵכִינָה דֶלֶק לִימוֹת הַחֹרֶף, לֹא הִשִׂיגָה יָדָהּ גַם לְתַקֵן אֶת הַתַּנּוּר, וְגַם לְאַחַר שֶׁהֻסַּק, הָיָה נִשְׁאָר קַר כַּקֶרַח. מִיכָה וַחֲבֵרָיו עָשׂוּ כָּל מַה שֶׁהָיָה בִּיכָלְתָּם: הָיוּ סוֹחֲבִים קַלְחֵי תִּירָס יְבֵשִׁים מִמִּגְרְרוֹת הַכַּפְרִיִים שֶׁהֵבִיאוּם הָעִירָה לִמְכִירָה, הָיוּ עוֹקְרִים מִמְּקוֹמָם כָּל כְּלוֹנָס וְכָל מוֹט וְכָל קֶרֶשׁ מִתּוֹךְ הַגְדֵרוֹת שֶׁל הַשְׁכֵנִים וְהָיוּ מְטִילִים אֶת כָּל זֶה אֶל פִּי הַתַּנּוּר. אֲבָל מַה מוֹעִיל גַם בְּדֶלֶק מְרֻבֶּה, אִם כָּל הַחֹם מִתְנַדֵּף כְּרֶגַע, וּכְבוֹאוֹ כֵּן צֵאתוֹ דֶרֶךְ אֵיזוֹ פְּרָצוֹת נַעֲלָמוֹת שֶׁבַּתַּנוּר, שֶׁאִישׁ לֹא יָכֹל לְגַלוֹתָן.

מִשֶׁגָּבַר הַקֹּר עַד שֶׁהָרַגְלַיִם קָפְאוּ וְנֶהְפְכוּ כִּמְעַט לְבוּלֵי־עֵץ, הָיָה הָרַבִּי בְּעַצְמוֹ קָם וְנִמְלָט אֶל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, כְּדֵי לְהִתְחַמֵם שָׁם מְעַט עַל יַד הַתַּנּוּר הַמֻּסָק. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ הַקְטָנִים מַחֲלִיקִים עַל־פְּנֵי הַקֶרַח שֶׁל הַשְׁלוּלִית הַקְפוּאָה בְּהִתְלַהֲבוּת כָּזוֹ, שֶׁהַחֲמִימוּת הָיְתָה מִתְפַּשֶׁטֶת בְּכָל אֲבָרֵיהֶם. לְאַחַר רִיצָה צוֹהֶלֶת כָּזוֹ הָיוּ שָׁבִים אֶל הַחֶדֶר בְּפָנִים אֲדֻמִים כָּאֵשׁ וְגוֹמְרִים בְּחֵשֶׁק אֶת הַשִּׁעוּר.

הִנֵּה חֹרֶף מַר כָּזֶה יָרַד אָז לָעוֹלָם. לֹא דַי שֶׁאֱלֹהִים מָנַע אֶת הַגְשָׁמִים בִּימֵי הַקַיִץ וְהַשָּׂדוֹת לָקוּ וְהָעֵשֶׂב יָבֵשׁ וְלֹא הָיָה לֶחֶם לָאָדָם וְחָצִיר לַבְּהֵמָה, גָּבַר הַשָּׁנָה הַקֹר עוֹד בְּחֶשְׁוָן, וַעֲדַיִן לֹא הִגִיעוּ יְמֵי חֲנֻכָּה וּכְבָר הִשְׂתָּרֵר הַחֹרֶף בְּכָל תָּקְפּוֹ. יוֹם־יוֹם נִתְחַדְּשׁוּ סַעֲרוֹת הַשֶׁלֶג, וְלַיְלָה לַיְלָה חָזַק הַקֹּר מִשֶׁהָיָה. אַךְ כָּל זְמַן שֶׁפִּתֵּי הַשֶּׁלֶג הָיוּ מִסְתּוֹבְבוֹת בָּאֲוִיר, לֹא הָיוּ הַיְלָדִים מַשְׁגִיחִים בַּקֹּר וְהָיוּ רָצִים וְצוֹהֲלים עִמּוֹ, – כִּי גַם הַשֶּׁלֶג הָיָה בְּעֵינֵיהֶם כְּאֶחָד שׁוֹבָב, הַחוֹמֵד לוֹ לָצוֹן עִמָּהֶם. אַךְ לְאַחַר שֶׁשִׁכְבַת שֶׁלֶג עָבָה כִּסְּתָה אֶת כָּל הָאֲדָמָה, חָדַל לָרֶדֶת, וְהַקֹּר נַעֲשָׂה יָבֵשׁ וְדוֹקֵר כִּמְחָטִים. אוֹר כֵּהֶה מִלֵּא אֶת חֲלַל הָעוֹלָם מֵאָז הַבֹּקֶר וְהַחֶדֶר נַעֲשָׂה עָצוּב כָּל־כַּךְ, שֶׁהַיְלָדִים הָיוּ בּוֹרְחִים בֶּהָמוֹן אֶל הַשְׁלוּלִית הַקְפוּאָה וְשׁוֹהִים שָׁם עַד שֶׁהָרַבִּי הָיָה אָנוּס לָצֵאת אֲלֵיהֶם, לִנְזוֹף בָּהֶם וּלְהַחֲזִירָם עַל־כָּרְחָם אֶל הַשִּׁעוּר.

ב. גַעְגּוּעִים עַל אָבִיב

כְּשֶׁגָּדַל מִיכָה וְהָיָה לְאִישׁ, זָכַר אוֹתוֹ חֹרֶף כֻּלוֹ כְּיוֹם מְעֻנָּן אֶחָד. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, מִדֵּי צֵאתוֹ מִבֵּית אַבָּא, הָיָה נוֹפֵל לְתוֹךְ אֵד קַר כָּזֶה, שֶׁהָיָה קָשֶׁה לִנְשׁוֹם בּוֹ, וְרָץ בְּכָל כֹּחוֹ אֶל הַחֶדֶר. מִתַּחַת רַגְלָיו לֹא הִרְגִישׁ אֶלָא רֹבֶד שֶׁלֶג שֶׁנִּתְקַשָׁה וְכָהָה. כָּל פְּסִיעָה שֶׁפָּסַע הִשְׁמִיעָה הֵד כְּאִלּוּ הָיָה דּוֹרֵךְ עַל בַּרְזֶל צוֹנֵן. כַּמָּה הִתְגַּעְגַּע אָז עַל שִׁכְבַת אֲדָמָה שְׁחוֹרָה, עַל רֶגֶב קַרְקַע רַךְ, שֶׁהָרֶגֶל דְּבֵקָה בּוֹ בְּחִבָּה! אִלוּ הִצְלִיחַ לְגַלּוֹת שֶׁטַח מִצְעָר שֶׁל אֲדָמָה רַכָּה, נְקִיָּה, הָיָה נֶאֱחָז בּוֹ כֻּלוֹ וְלִבּוֹ הָיָה מִתְחַזֵק בְּבִטָחוֹן, כִּי הָאָבִיב יָשׁוּב עוֹד פַּעַם. אַךְ אוֹתָהּ אֲדָמָה חֲבִיבָה, אַדְמַת הַקַיִץ, רָבְצָה תַּחַת מִכְסֵה קֶרַח עָבֶה וּמְסֹאָב זֶה מִקְצֵה הָעוֹלָם וְעַד קָצֵהוּ. וְעָבַר כִּסְלֵו, וְגַם טֵבֵת עָבַר, וְהַקֹר לֹא רָפָה, הַשָּׁמַיִם הַכֵּהִים הָיוּ רְבוּצִים עַל גַּבֵּי הַגַּגּוֹת כְּמִקֹדֶם, וְהַתַּנּוּר בְּדִירָתָהּ שֶׁל לֵאָה הַיַרְקָנִית טֶרֶם תֻּקַן, כָּל כַּמָּה שֶׁטָרַח נַחוּם הַבַּנַאי לִסְתֹּם אֶת פִּרְצוֹתָיו, לֹא הִצְלִיחַ הַדָּבָר בְּיָדוֹ.

רַק בְּט"וּ בִּשְׁבָט, כְּשֶׁהַיְלָדִים בֵּרְכוּ עַל פֵּרוֹת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהֵיטִיבוּ אֶת לִבָּם בְּצִמּוּקִים, בִּתְאֵנִים וּבַחֲרוּבִים, וְהָרַבִּי קָרָא לָהֶם דְּרוֹר בַּצָּהֳרַיִם, זָרְחָה הַחַמָּה בְּכָל הוֹדָהּ – מַמָּשׁ כְּבָאָבִיב. כָּל הַיּוֹם נָפְלוּ טִפּוֹת זָהָב שְׁקוּפוֹת מִן הַשֶּׁלֶג הַנָּמֵס עַל הַגַּגּוֹת. כְּשֶׁיָּצָא מִיכָה אֶל חֲצֵרָם רָאָה אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת רוֹבְצוֹת לְיַד הַכֹּתֶל הַדְּרוֹמִי הַמְחֻמָּם, עֵינֵיהֶן עֲצוּמוֹת לְמֶחֱצָה וְנִרְאוֹת כִּמְנַמְנְמוֹת, וַעֲרֵמַת הֶחָצִיר הוֹרִיקָה חַמָּה וְמַזְמִינָה לִשְׁכַּב עָלֶיהָ וְלִקְרוֹא סֵפֶר כְּמוֹ בַּקַיִץ, אַךְ מִשֶּׁשָׁכַב שָׁעָה קַלָּה, הִרְגִישׁ צִנָּה נוֹשֶׁבֶת וְלֹא יָדַע מֵאַיִן. וְעִם הַשְׁקִיעָה שָׁבוּ וְקָפְאוּ טִפּוֹת־הַבְּדֹלַח הַנוֹזְלוֹת וְהָיוּ לְנֵרוֹת־קֶרַח שֶׁנִּתְלוּ עֲגוּמִים בְּשׁוּלֵי הַגָּג.

לֹא, הָאָבִיב הָיָה עוֹד רָחוֹק. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁלְפִי סִפּוּרֵי־הַחֻמָּשׁ הָיָה בָּרוּר, כִּי הִנֵּה הוּא בָּא שֶׁהֲרֵי הַמֶּלֶךְ הָרָשָׁע פַּרְעֹה שָׁלַח כְּבָר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְגַם הַשֶׁמֶשׁ בָּקְעָה פַּעַם בְּפַעַם אֶת הָעֲרָפֶל וְהָיְתָה מְלַטֶפֶת בְּאֶצְבָּעוֹת חַמּוֹת אֶת הַיְלָדִים הַיּוֹשְׁבִים בַּחֶדֶר, עוֹד רָבְצָה הָאֲדָמָה תַּחַת מִכְסֵה הַשֶּׁלֶג הַכֵּהֶה. מִיכָה בִּקֵשׁ לַשָּׁוְא שֶׁטַח צַר שֶׁל אֲדָמָה רַכָּה, נְקִיָּה, אֲשֶׁר תִּדְבַּק בָּהּ בְּחִבָּה הָרֶגֶל הַדּוֹרֶכֶת עָלֶיהָ…

הָיָה מְהַלֵךְ וּמַקְשִׁיב אֶל שִׁקְשׁוּק הַמַּיִם בַּשְׁלוּלִיוֹת שֶׁבְּצִדֵּי הָרְחוֹבוֹת, מִתְבּוֹנֵן אֲרֻכּוֹת בָּאִילָנוֹת שֶׁעַנְפֵיהֶם מַשְׁחִירִים וְתוֹפְחִים, וְאוּלָם מִתַּחַת רַגְלָיו הָיָה שׁוֹמֵעַ הֵד קָשֶׁה, וּלְמַרְאֵה הַשֶּׁלֶג שֶׁנִּסְתָּאֵב, לִבּוֹ כָּלָה כִּפְלַיִם לָאֲדָמָה הַשְׁחוֹרָה, הַנְקִיָּה – אַדְמַת אָבִיב.

ג. מִשֶׁנִּכְנַס אֲדָר…

בֵּינָתַיִם נִכְנַס אֲדָר. חֹדֶשׁ שָׂמֵחַ. חֹדֶשׁ, שֶׁהוּא מֵעֵין פְּרוֹזְדוֹר לָאָבִיב. רַבִּים בּוֹ הַיָּמִים וְהַמְאֹרָעוֹת הַמְשַׂמְּחִים. לוֹמְדִים מְגִלַּת אֶסְתֵּר, מַכִּים אֶת הָמָן הָרָשָׁע. אִמָּא מְכִינָה מַאֲפֶה דְבַשׁ וּמַפְרִישָׁה לְמִיכָה מָנָה שֶׁל מְתִיקָה בְּשׁוּבוֹ מִן הַחֶדֶר. מִיכָה חָשׁ אֶת קִרְבַת הָאָבִיב גַּם בַּתַּרְנְגוֹלוֹת הַדּוֹגְרוֹת בְּכוּךְ הַתַּנּוּר. מִשֶּׁהוּא שׁוֹמֵעַ מִפִּנַת הַמִּטְבָּח אֶת הַדּוֹגֶרֶת הַמַשְׁמִיעָה: קוֹ־קוֹ! קוֹ־קוֹ! מִינֵי קוֹלוֹת שֶׁהַתַּרְנְגוֹלֶת מְמַלְמֶלֶת לְעַצְמָהּ מִתּוֹךְ הִרְהוּרִים מְתוּקִים בְּהַקְשִׁיבָהּ אֶל הַבֵּיצִים אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ – הוּא מַכִּיר שֶׁאָמְנָם הָאָבִיב מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא.

עוֹד סִמָּן מֻבְהָק לָאָבִיב, שֶׁפּוֹסְקִים לִלְמֹד עַרְבִּית בַּחֶדֶר. לֵאָה הַיַרְקָנִית הוֹדִיעָה הַבֹּקֶר, שֶׁהָעֶרֶב הִיא מַתְקִינָה סְעֻדָּה, סְעֻדַּת־פְּרֵדָה מִן הַחֹרֶף הַהוֹלֵךְ לוֹ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, מִיכָה מְקַבֵּל מֵאִמּוֹ עֶשְׂרִים פְּרוּטוֹת בְּצֵרוּף בַּקְבּוּק יַיִן אָדֹם, וְהוֹלֵךְ הַחַדְרָה בְּלֵב שָׂמֵחַ. עוֹד בְּפוּרִים הִכִּיר שֶׁהַיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת בַּבַּיִת. אַבָּא יָשַׁב כָּל הַיּוֹם וְחִלֵּק בְּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת מָנוֹת וּצְדָקָה לָעֲנִיִּים. מִיכָה מַסִּיק מִזֶּה, שֶׁהִשְׁבִּיחוּ עֲסָקָיו שֶׁל אַבָּא, וְשֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּנֶּה עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה.

וְלֵאָה הַיַּרְקָנִית, שֶׁלֹא הִצְלִיחָה כָּל יְמֵי הַחֹרֶף לְתַקֵן אֶת הַתַּנּוּר, הֶרְאֲתָה בִּסְעֻדָּה זוֹ שֶׁהִיא אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵשֶׁת־חַיִל וְיוֹדַעַת פֶּרֶק בְּחָכְמַת הַמִּטְבָּח. כָּל מַה שֶׁהֵכִינָה – וְהִיא הֵכִינָה סְעֻדַּת־חַג מַמָּשׁ: דָּגִים וְכַדּוּרֵי־בָּשָׂר וּמְרַק־עוֹפוֹת וְלִפְתָּן וּפַשְׁטִידָה – רֵיחוֹ נוֹדֵף וְטַעְמוֹ עָרֶב. וְהַשִּׂמְחָה שְׁלֵמָה. הַיְלָדִים מַרְגִישִׁים שֶׁמֵעֶרֶב זֶה וְאֵילַךְ כָּל הַדְּבָרִים מִשְׁתַּנִים עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה.

כְּשֶׁנִּפְרָד מִיכָה מֵחֲבֵרָיו וְהוֹלֵךְ הַבָּיְתָה, הוּא מַרְגִישׁ שֶׁלִבּוֹ קַל וְהוֹמֶה מֵרֹב גַעְגּוּעִים. רוּחַ נוֹשֶׁבֶת מִן הַשָּׂדוֹת הָאֲפֵלִים, בְּעָבְרוֹ אֶת מִגְרַשׁ בֵּית־הַכְּנֶסֶת, רוּחַ רְטֻבָּה זוֹ שֶׁל אֲדָר, הַמַּפְשִׁירָה אֶת שְׂרִידֵי הַשֶּׁלֶג וּמַרְנִינָה אֶת שְׁלוּלִיוֹת־הַמַּיִם. מִיכָה מַקְשִׁיב אֶל לִבּוֹ, וְתָמֵהַּ שֶׁשִׂמְחָתוֹ מְהוּלָה בִּמְעַט עֶצֶב. מִיכָה עוֹד נַעַר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, כִּי עֶצֶב טוֹב זֶה הוּא סִמָּן לָעוֹלָם, שֶׁהוּא פּוֹרֵחַ בְּאֵין רוֹאֶה…

ד. הַפְּרִידָה מִן הַחֶדֶר

וְרוּחַ־אֲדָר דְּרוֹמִית זוֹ מִשֶׁהִתְחִילָה נוֹשֶׁבֶת, לֹא פָּסְקָה עוֹד. הִיא שֶׁעָשְׂתָה שַׁמּוֹת בַּשֶׁלֶג, שֶׁבִּלְבְּלָה אֶת הָעֲנָנִים הַתּוֹעִים בַּשַּׁחַק וְזָרְעָה בְּלֵב הַיְלָדִים כָּל־כַּךְ הַרְבֵּה חֲלוֹמוֹת וּתְשׁוּקוֹת שֶׁהָיוּ כִּמְעַט מְטֹרָפִים מֵאֹשֶׁר.

אוֹתוֹ עֶרֶב שֶׁהָרַבִּי קָרָא דְרוֹר לַיְלָדִים מִן הַחֶדֶר, גָּבְרָה הָרוּחַ בְּיוֹתֵר, וּבְלֶכֶת מִיכָה הַבַּיְתָה טִלְטְלָה אוֹתוֹ כָּל הַדֶּרֶךְ כְּעָנָף רַךְ. הוּא הִרְגִישׁ רְטִיבוּת רַעֲנָנָה עַל לְחָיָיו וְאֵיזֶה רֵיחַ מוּזָר עָלָה בְּאַפּוֹ מֵעֵמֶק הָרֵיאוּט שֶׁנִּמְלָא כֻּלוֹ הֶמְיַת סְתָרִים. “מַה מִתְחוֹלֵל שָׁם בָּאֹפֶל?” – שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ: – אֵין זֹאת כִּי אִם יִתְרַחֵשׁ מָה הַלַּיְלָה!"

וְאָמְנָם עוֹד בְּאוֹתוֹ לַיְלָה מִיכָה מֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ לְקוֹל נֶפֶץ אַדִּיר וְרַעַשׁ מַיִם רַבִּים. בָּרוּר לוֹ, שֶׁזֶּהוּ הַקֶרַח בָּרֵיאוּט שֶׁלֹא יָכֹל לַעֲמֹד בִּפְנֵי הָרוּחוֹת הַחַמּוֹת וְשֶׁטֶף הַמַּיִם שֶּגָלַשׁ מִמַּעֲלֵה הַנָּהָר וְנִבְקַע בְּבַת־אַחַת. מִיכָה מַקְשִׁיב שָׁעָה אֲרֻכָּה אֶל הָרַעַשׁ הַכָּבֵד, וְגַם כְּשֶׁהוּא שָׁב וְנִרְדָּם הוּא מַרְגִישׁ בְּכָל אֲבָרָיו אֶת מְתִיחוּת הָאָבִיב שֶׁבִּתְנוּעַת הַמַּיִם הַלֵילִית.

בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, עֲדַיִן לֹא אָכַל פַּת־שַׁחֲרִית, מִיכָה כְּבָר עוֹמֵד עַל הַגֶּשֶׁר. יְמֵי בְּקִיעַת הַקֶרַח עַל הָרֵיאוּט הֵם תָּמִיד לוֹ יָמִים גְדוֹלִים. הָרֵי זֶה הָאָבִיב שֶׁבָּא בֶּאֱמֶת – אָבִיב שֶׁאֵין עוֹד לְהַרְהֵר אַחֲרָיו. שְׁאוֹן הַמַּיִם הָעַלִּיז וּבְקִיעֵי הַקֶרַח הַנִּשָּׂאִים בְּתוֹךְ הַקֶצֶף הַלָּבָן מוֹשְׁכִים אֶת הַיְלָדִים מִכָּל קַצְוֵי הָעִיר. כֻּלָם מְלֵאִים הִתְרַגְשׁוּת, מְבִיאִים כְּלוֹנְסָאוֹת וְעוֹשִׂים אוֹתָם מְשׁוֹטִים, וּמְנַסִים לְהַפְלִיג, כְּמוֹ עַל דּוֹבְרוֹת, עַל־פְּנֵי רִגְבֵי הַקֶרַח אֶל הָאֲפָר הַצוֹמֵחַ דֶשֶׁא שֶׁמֵּעֵבֶר לַמַּיִם. אֲפָר זֶה נִרְאֶה מֵרָחוֹק כְּאִי־שֶׁמֶשׁ יָרֹק. אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר כַּף־רַגְלוֹ תִּדְרֹךְ עָלָיו רִאשׁוֹנָה! אַף מִיכָה מוֹט אָרֹךְ בְּיָדוֹ. עוֹמֵד הוּא עַל שֶׁבֶר־קֶרַח וְעֵינָיו נְעוּצוֹת בִּנְקֻדָּה אַחַת: תְּלוּלִית קְטַנָּה הִיא שֶׁרַק רֹאשָׁהּ בּוֹלֵט מִתּוֹךְ הַמַּיִם. תְּלוּלִית זוֹ הִיא פִּנַּת־שַׁעֲשׁוּעָיו בָּאָבִיב וּבַקַיִץ. מִמִּדְרוֹנָהּ הוּא מִתְגַלְגֵל מִתּוֹךְ שׁוֹבְבוּת, וּבְעֵינָיו מַבְהִיקִים חֲלִיפוֹת קִרְעֵי הַתְּכֵלֶת וְיַרְקוּת הָעֲשָׂבִים. לְרַגְלָיו הוּא מִשְׁתַּטֵחַ בְּעָיְפוֹ וְקוֹרֵא אֶת הַסְפָרִים הַחֲבִיבִים עָלָיו. כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא עִם דּוֹדוֹ שׁוֹאֵל לִרְעוֹת אֶת סוּסֵיהֶם לֵילִית, הֵם שׁוֹכְבִים כָּאן עֲטוּפִים בִּגְלִימוֹת־הַכְּבָשִׂים וְנָמִים שֵּנָה מְתוּקָה לְקוֹל צִלְצוּל הָסוּסִים הַכְּבוּלִים וּלְרֵיחַ הַדֶּשֶׁא הֶחָרִיף הַמְכֻרְסָם בְּפִיהֶם…

אֶל תְּלוּלִית זוֹ חוֹתֵר מִיכָה. מַה טוֹב יִהְיֶה לַעַמֹד עָלֶיהָ, לְהַרְגִישׁ מִתַּחַת רַגְלָיו אֶת אַדְמַת הָאָבִיב הַיְרֻקָּה, הַמְתוּקָה! הוּא הוֹלֵךְ וְנִתָּק מִן הַיַּבָּשָׁה, מִתְכַּוֵּן לְהַגִיעַ אֶל אִי־הַפְּלָאִים. אַךְ הָאֲנָשִׁים הָרוֹאִים אֶת מַעֲשֵׂהוּ הַנּוֹעָז מְרִימִים עָלָיו קוֹל־זְוָעָה, מַזְהִירִים אוֹתוֹ עַל הַסַכָּנָה, וְעַל־כָּרְחוֹ הוּא שָׁב עַל עִקְבוֹתָיו.

בֵּינָתַיִם אוֹפִים בְּבֵית הַשָׁכֵן מָצוֹת, וְאַף זֶה עִנְיָן לוֹקֵחַ־לֵב. בֵּינָתַיִם נִבְקָעִים הָאֶפְרוֹחִים הָרִאשׁוֹנִים וּמְמַלְאִים אֶת פִּנַת הַמִּטְבָּח צִיוּץ, שֶׁאֵין מָתוֹק מִמֶנוּ. לְלַבְנוּנִית נוֹלַד עֵגֶל רַךְ, הַמֵּצִיץ מִתּוֹךְ הָרֶפֶת הָאֲפֵלָה בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת תִּמָּהוֹן, וּכְדַאי הַדָּבָר שֶׁיִתְעַסְּקוּ בּוֹ קְצָת. כָּל־כַּךְ מְרֻבִּים הַדְּבָרִים הַמְעַנְיְנִים בָּאָבִיב! וּמִיכָה מַסִּיחַ דַּעַת מִן הַתְּלוּלִית הַמּוּצָפָה חֶדְוָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, כִּי בֵּינָתַיִם הַמַּיִם קָלוּ מֵעַל עֵמֶק הָרֵיאוּט וְרָאשֵׁי דְשָׁאִים נִרְאוּ עַל פְּנֵי הַתְּלוּלִית – דִשְׁאֵי אָבִיב.

כֵּן, – הָאָבִיב, כַּחֹרֶף שֶׁקָדָם לוֹ, הָיָה אַף הוּא זָרִיז וְשׁוֹקֵד עַל מְלַאכְתּוֹ. כָּל יוֹם הָיְתָה הַשֶׁמֶשׁ חַמָּה יוֹתֵר, וְהָרוּחַ – לוֹטֶפֶת יוֹתֵר מִשֶׁהָיוּ תְּמוֹל, וּשְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת נָתְנוּ יָד לְיַבֵּשׁ אֶת עֵמֶק הָרֵיאוּט בְּיָמִים מְעַטִּים. רַק שְׁלוּלִיוֹת קְטַנוֹת הִשְׁאִירוּ פֹּה וָשָׁם כְּדֵי לְשַׁקֵף בָּהֶן אֶת הַתְּכֵלֶת שֶׁבָּרָקִיעַ, וְלֵב מִיכָה הָיָה רוֹעֵד כְּמוֹהֶן מִשֶׁרָאָה אוֹתָן מֵעַל הַגֶּשֶׁר.

וְכָךְ הִגִיעַ יוֹם שֶׁל עֶרֶב־פֶּסַח, יוֹם שֶׁטִרְדוֹתָיו מְרֻבּוֹת. רַק סָמוּךְ לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה נִזְכֶּרֶת אִמּוֹ שֶׁל מִיכָה בַּחֲרָדָה שֶׁטֶרֶם טָבְלוּ בַּנָּהָר אֶת הַכֵּלִים הַחֲדָשִׁים שֶׁנִּקְנוּ לִכְבוֹד הֶחָג. וַהֲרֵי הַשָׁעָה מְאֻחֶרֶת. עוֹד מְעַט יִתְקַדֵּשׁ הֶחָג, וּמִי יֵלֵךְ עַתָּה אֶל הַנָּהָר? בָּרוּר שֶׁאֵין אַחֵר מִלְבַד מִיכָה, שֶׁהֲרֵי הוּא כְּבָר חָפוּף וְרָחוּץ וְלָבוּשׁ בִּגְדֵי הֶחָג.

מִיכָה – אוֹמֶרֶת אִמָּא לַנַּעַר: – רְצוֹנְךָ, יַלְדִּי, לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּת לְאִמָּא? קַח אֶת הַכֵּלִים הַחֲדָשִׁים וְרֵד אֶל הַנָּהָר לְטָבְלָם כַּדִּין, – כָּל כְּלִי שָׁלשׁ פְּעָמִים. אַךְ לֵךְ וְשׁוּב, כִּי הַיּוֹם נוֹטֶה לַעֲרֹב.

מִיכָה רַק חִכָּה לִשְׁלִיחוּת כָּזוֹ. בְּבִגְדֵי הֶחָג, בַּנַּעֲלַיִם הַחֲדָשׁוֹת הוּא מְהַלֵךְ קַל כַּצִּפּוֹר, נִשָׂא כְּרוּחַ אֶל הַגֶּשֶׁר. שָׁם הוּא עוֹמֵד רֶגַע וְעֵינָיו סוֹקְרוֹת אֶת מִישׁוֹר הָעֵמֶק, שֶׁבְּתוֹכוֹ זוֹרֵם הַנָּהָר הַמָּלֵא, מָהִיר אַךְ שׁוֹקֵט, לְאַחַר שֶׁנִּתְכַּנֵּס בַּאֲפִיקָיו. מִיכָה יוֹרֵד לְאִטּוֹ, כְּאִלּוּ חַס לוֹ לַעֲבֹר מַהֵר אֶת הַשֶּׁטַח הַגָלוּי עַד הַנָּהָר. פְּסִיעוֹת קְטַנּוֹת הוּא פּוֹסֵעַ עַל הָאֲדָמָה, שֶׁהִיא כֻלָּהּ רְחוּצָה, טְהוֹרָה, רַכָּה. פְּסִיעָה פְּסִיעָה וְהִרְהוּר שֶׁל שִׂמְחָה עִמָּהּ.

הִנֵּה הִיא הָאֲדָמָה, אַדְמַת אָבִיב הַנְקִיָּה שֶׁאֵלֶיהָ כָּלְתָה נַפְשׁוֹ כָּל הַחֹרֶף הַזּוֹעֵם! יָמִים רַבִּים הָיְתָה רוֹבֶצֶת תַּחַת כֹּבֶד קֶרַח. יָמִים רַבִּים הָיוּ רוֹעֲשִׁים גַלִּים עֲכוּרִים עָלֶיהָ. הַאִם לֹא מִשּׁוּם כָּךְ הִיא טְהוֹרָה, חֲדָשָׁה, מְלֵאָה עֶדְנָה עַכְשָׁו, שֶׁנִּתְנַסְתָה בְּנִסְיוֹנוֹת רַבִּים וְקָשִׁים כָּל־כַּךְ!

וְאַף שֶׁאַדְמִימוּת הָעֶרֶב כְּבָר עוֹטָה אֶת כָּל מִישׁוֹר־הָעֵמֶק בְּשׁוּבוֹ הַבַּיְתָה, מִיכָה פּוֹסֵעַ פְּסִיעוֹת קְטַנוֹת – חַס לו לַעֲבֹר מַהֵר אֶת הָאֲדָמָה הַיְקָרָה, שֶׁהָרֶגֶל דְבֵקָה בָּהּ בְּחִבָּה, כְּאִלּוּ אַף הִיא טוֹעֶמֶת אֶת כָּל מְתִיקוּתָהּ הָאֲבִיבִית.

א. מִקְצֵה שִׁבְחָהּ שֶׁל רִנָּה

כִּמְדֻמֶּה, שֶׁעַל רִנָּה לֹא נִזְדַּמֵּן לִי עוֹד לְסַפֵּר לָכֶם אַף פַּעַם. וְהִיא דַוְקָא יַלְדָּה מְיֻחָדָה בְּמִינָהּ, שֶׁכְּדַאי לְהַכִּיר אוֹתָהּ. הַמוֹרֶה כַּרְמִי אָמַר פַּעַם, שֶׁהִיא הַטוֹבָה בַתַּלְמִידוֹת שֶׁבְּכִתָּה גִמֶּל. לְשֵׁם הָאֱמֶת עָלַי לְהַגִיד, שֶׁהַמּוֹרֶה הִפְרִיז בְּשִׁבְחָהּ מְעָט. אִם תְּחַפְּשׂוּ, תִּמְצְאוּ בְּאוֹתָהּ כִּתָּה יְלָדוֹת, שֶׁאֵינָן נוֹפְלוֹת מִמֶּנָּה. וְלָמָּה הִפְלִיג הַמּוֹרֶה בְּשִׁבְחָהּ? פָּשׁוּט מְאֹד – מִשּׁוּם שֶׁהַמּוֹרֶה כַּרְמִי אוֹהֵב אֶת הַתַנַּ“ךְ יוֹתֵר מִכָּל הַלִּמּוּדִים שֶׁבָּעוֹלָם, וּלְפִי דְבָרָיו, אֵין בְּכָל הַכִּתָּה תַּלְמִידָה יוֹדַעַת תַנַּ”ךְ וּבְקִיאָה בּוֹ כְּמוֹ רִנָּה. וּבָזֶה דַוְקָא לֹא הִפְרִיז. רִנָּה זוֹ, לֹא דַי שֶׁהִיא יוֹדַעַת כָּל מַה שֶׁעָבְרָה הַכִּתָּה, כִּי אִם הִיא קוֹרֵאת בְּעַצְמָהּ תָּמִיד בְּסִפּוּרֵי הַמִּקְרָא וְיוֹדַעַת אֲפִילוּ מַה שֶׁלֹּא לָמְדוּ עֲדַיִן בְּבֵית־הָסֵּפֶר. יַלְדָּה קְטַנָּה כָּזוֹ יְכוֹלָה לְסַפֵּר לָכֶם לֹא רַק עַל יְמֵי הַמַּבּוּל וְעַל מְכִירַת יוֹסֵף וְעַל יְצִיאַת־מִצְרָיִם, כִּי אִם גַּם עַל שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר וְעַל יִפְתָּח וְעַל שָׁאוּל וְדָוִד הַמֶּלֶךְ. הִיא יוֹדַעַת כָּל נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים עַל־פֶּה מַמָּשׁ.

כֵּיוָן שֶׁסִפַּרְתִּי בְשִׁבְחָהּ שֶׁל רִנָּה, רַשַׁאי אֲנִי לְסַפֵּר מְעַט גַם בִּגְנוּתָהּ. לֹא זֶה, שֶׁהִיא יַלְדָּה רָעָה אוֹ רַשְׁלָנִית אוֹ מוֹאֶסֶת בַּעֲבוֹדָה, חָלִילָה וְחַס! הַכֹּל יוֹדְעִים, שֶׁרִנָּה הִיא טוֹבַת לֵב וּזְרִיזָה וְעוֹשָׂה כָל מְלָאכָה בַּבַּיִת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. רַק מִדָּה מְגֻנָּה אַחַת מְצוּיָה בָהּ – שֶׁהִיא צַעֲקָנִית מְעָט, וְשֶׁקוֹלָהּ מְצַלְצֵל מִסוֹף הַבַּיִת וְעַד סוֹפוֹ. כָּךְ מִתְאוֹנֶנֶת אִמָּא תָּמִיד. טֶבַע מְשֻנֶּה שֶׁל יַלְדָּה – לְהָרִים קוֹל כָּזֶה בִּשְׁעַת הַדִּבּוּר, שֶׁאֲפִילוּ הֶחָתוּל שֶׁבַּבַּיִת, הוּא נֹהַם, שֶׁאָזְנָיו כָּבְדוּ מִזֹּקֶן וְאֵינוֹ אֶלָּא מְנַמְנֵם כָּל הַיּוֹם בִּקְצֵה הַשָׁטִיחַ – אַף הוּא מִזְדַּעְזֵעַ כֻּלּוֹ לְקוֹלָהּ וְקָם מֵרִבְצוֹ זְקוּף־זָנָב וַאֲחוּז בֶּהָלָה כֻּלּוֹ.

כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ בְּבַת־אַחַת אֶת כָּל חֶסְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל רִנָּה, חוֹבָתִי לְגַלוֹת לָכֶם, שֶׁהִיא גַם סַרְבָּנִית לִפְעָמִים וְעוֹמֶדֶת עַל דַעְתָּהּ נֶגֶד כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת. כְּשֶׁיַלְדָּה זוֹ מִתְעַקֶשֶׁת – שָׁמַעְתִּי מִפִּי אִמָּהּ בְּפֵרוּשׁ: – יְכוֹלִים לָבוֹא כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב וְלא יָזִיזוּ אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ"…

וְכָל זֶה לָמָּה? אֲנִי מַבְטִיחַ אֶתְכֶם – רַק מִשּׁוּם שֶׁרִנָּה הִיא בַּת־זְקוּנִים, וְאַבָּא וְאִמָּא מְפַנְקִים אוֹתָהּ וּשְׁתֵּי אַחְיוֹתֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת עוֹשׂוֹת מַה שֶׁלִבָּהּ חָפֵץ, וְהָאוֹרְחִים, בָּאֵי הַבַּיִת, כֻּלָּם עוֹשִׂים תָּמִיד רְצוֹנָהּ. אֵין פֶּלֶא, שֶׁכָּל זֶה אֵינוֹ מַשְׁפִּיעַ עָלֶיהָ לְטוֹבָה. וַאֲפִילוּ הַמוֹרֶה כַּרְמִי בְּעַצְמוֹ, שֶׁהוּא, כְּיָדוּעַ לָכֶם, מְחַבֵּב מְאֹד אֶת רִנָּה, – אַף הוּא אוֹמֵר: יַלְדָּה שֶׁהַכֹּל מְפַנְקִים אוֹתָה, סוֹפָהּ שֶׁהִיא מִתְקַלְקֶלֶת מְעָט.

בְּכַוָּנָה לֹא כִסִּיתִי מִכֶּם גַּם אֶת חֶסְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל רִנָּה. אֶפְשָׁר, שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה מִצִּדִּי, אֲבָל בָּטוּחַ אֲנִי, שֶׁבִּגְלַל זֶה לֹא תֶחְדַּל רִנָּה לִהְיוֹת בְּעֵינֵיכֶם יַלְדָּה חֲבִיבָה. כְּלָל זֶה יִהְיֶה לָכֶם: כְּשֶׁאָדָם חָבִיב, גַּם חֶסְרוֹנוֹתָיו חֲבִיבִים. וּכְלוּם יֵשׁ אָדָם בָּאָרֶץ, אֲפִילוּ גָדוֹל, שֶׁיִהְיֶה נָקִי מִכָּל פְּגָם? קַל וָחֹמֶר יַלְדָּה קְטַנָּה, שֶׁרַק בְּחֹרֶף זֶה תִּמְלֶאנָה לָהּ עֶשֶׂר שָׁנִים.

ב. רִנָּה שְׁרוּיָה בְּעֶצֶב

עַכְשָׁו שֶׁאַתֶּם מַכִּירִים אֶת רִנָּה, אֲנִי יָכוֹל לַעֲבוֹר לְעֶצֶם הַסִּפּוּר. וְעֶצֶם הַסִּפּוּר מַתְחִיל בָּזֶה, שֶׁמִּשֶׁהִגִיעוּ יְמֵי־הַחֹפֶשׁ שֶׁל הַקַּיִץ, נָחָה פִתְאֹם רוּחַ שֶׁל עֶצֶב עַל רִנָּה. פָּנֶיהָ הָעַלִּיזים נָפְלוּ, וַאֲפִילוּ קוֹלָהּ שֶׁהָיָה מְצַלְצֵל מִסוֹף הַבַּיִת וְעַד סוֹפוֹ, לֹא נִשְׁמַע עוֹד כִּמְעַט. אִישׁ לֹא יָדַע טַעְמוֹ שֶׁל עֶצֶב זֶה. אֵיךְ יְכוֹלָה יַלְדָּה קְטַנָּה לִהְיוֹת עֲצוּבָה בַּחֹפֶשׁ, כְּשֶׁהַיָּם בַּמּוֹרָד שׂוֹחֵק וְצוֹהֵל וּמְקַשְׁקֵשׁ בְּגַלָּיו כָּל הַיּוֹם וְקוֹרֵא לִרְחֹץ, לָשִׁיר, לִשְׂמוֹחַ? אִישׁ בַּבַּיִת לֹא יָדַע, לָמָּה נָפְלוּ פְנֵי רִנָּה. וְאִמָּא שֶׁהָיְתָה תָמִיד מִתְאוֹנֶנֶת עַל קוֹלָהּ הַמְצַלְצֵל שֶׁל רִנָּה, עַכְשָׁו כְּשֶׁהִיא נִכְנֶסֶת אֶל הַבַּיִת מִן הַחוּץ וְאֵינָהּ שׁוֹמַעַת אֶת הַפַּעֲמוֹן הָעַלִּיז הַזֶה, נוֹפֵל עָלֶיהָ פַּחַד כִּמְעָט. כַּמָּה רֵיק הַבַּיִת, כְּשֶׁאֵין צָהֳלַת רִנָּה עוֹלָה מִתּוֹכוֹ!

אֶת רִנָּה תִּמְצְאוּ בַּבַּיִת רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מְאֹד. הִיא מִתְחַבֵּאת, כְּמִנְהָגָהּ, בְּסֻכַּת־הַגָּן וְקוֹרֵאת אֶת סְפָרֶיהָ הַחֲבִיבִים. וּמַה סֵפֶר חָבִיב בָּעוֹלָם מִסֵפֶר שׁוֹפְטִים? עוֹלָם נִפְלָא זֶה וְהוּא מָלֵא כֻּלּוֹ אֲנָשִׁים עַזֵי־נֶפֶשׁ וְגִבּוֹרֵי־חָיִל. כַּמָּה הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתָם– אֶת עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז זֶה, אֲחִי כָּלֵב הַקָּטָן, הַכּוֹבֵשׁ אֶת הָעִיר דְּבִיר וּמְקַבֵּל חֵלֶף גְבוּרָתוֹ אֶת בַּת אָחִיו עַכְסָה, – בַּחוּרָה חֲכָמָה שֶׁהִיא צוֹנַחַת מִן הַחֲמוֹר וּמוֹצִיאָה מִידֵי אַבָּא בְּחָכְמָתָה חֶלְקַת שָׂדֶה דְּשֵׁנָה; אֶת אֵהוּד בֶּן גֵּרָא, אִטֵּר זֶה, הַשּׁוֹלֵחַ לַעֲזָאזֵל אֶת הַמֶּלֶךְ עֶגְלוֹן הֶעָרִיץ וּמֵבִיא יְשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל; אֶת דְּבוֹרָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת, שֶׁאֶת שִׁירָתָהּ הִיא מְבִינָה אָמְנָם בְּקשִׁי, אֲבָל אוֹתָהּ עַצְמָהּ הִיא מַעֲרִיצָה בְּכָל לִבָּהּ; אֶת גִּדְעוֹן, הַחוֹבֵט חִטִּים בַּגַּת, וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא וְאוֹמֵר אֵלָיו: “יְיָ עִמְּךָ, גִּבּוֹר הֶחָיִל!” – וְסוֹפוֹ שֶׁהוּא וּשְׁלשׁ מֵאוֹת הַמְלַקְקִים מַכִּים שׁוֹק עַל יָרֵךְ אֶת אַנְשֵׁי מִדְיָן הַפְּרָאִים.

אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה כְּבָר קָרְאָה מֵאָה פְעָמִים, וְהֵם עוֹד כַּחֲדָשִׁים בְּעֵינֶיהָ. רַק אֶת הַסִּפּוּר הֶעָגוּם עַל בַּת־יִפְתָּח אֵינָהּ אוֹהֶבֶת, וְגַם בְּקָרְאָהּ עַל שִׁמְשׁוֹן, הַגִּבּוֹר מִצָּרְעָה, הִיא מְדַלֶגֶת תָּמִיד עַל הַסּוֹף. רִנָּה אַמִיצַת־לֵב הִיא מִטִּבְעָה. שָׁכַחְתִּי לְסַפֵּר לָכֶם, שֶׁהִיא יוֹדַעַת כְּבָר לִשְׂחוֹת וְאֵינָהּ יְרֵאָה לָלֶכֶת לְבַדָּה בַּלָּיְלָה. כְּשֶׁהִיא מְבַקֶרֶת אֶת בֶּן־דּוֹדָהּ אַמְנוֹן, הַיוֹשֵׁב בִּכְפַר־הָעֵמֶק, הִיא רוֹכֶבֶת עַל חֲמוֹר וּמְטַפֶּסֶת עַל הַסְלָעִים וּמִתְקָרֶבֶת אֲפִילוּ אֶל הַכַּוֶּרֶת, בַּמָּקוֹם שֶׁהַדְּבוֹרִים מְזַמְזְמוֹת מְלֵאוֹת חֵמָה עַל הָאֲנָשִׁים, הַתּוֹקְעִים אֶת חָטְמָם לְמָקוֹם שֶׁאֵינָם מִתְבַּקְשִׁים. אֲבָל עִם כָּל אֹמֶץ לִבָּהּ, אֵין רִנָּה אוֹהֶבֶת סִפּוּרִים שֶׁסּוֹפָם עָצוּב, וּכְשֶׁהִיא מַגִּיעָה בְּ“אַהֲבַת צִיּוֹן” לְמָקוֹם שֶׁאַמְנוֹן נִמְכָּר לְעֶבֶד וְתָמָר בּוֹכָה עַל דּוֹדָהּ שֶׁהָלַךְ, אַף עֵינֶיהָ הַיָּפוֹת זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת. בְּעֵינַי רָאִיתִי זֹאת, כְּשֶׁבָּאתִי פַעַם אֶל הַבַּיִת, אַף כִּי רִנָּה הִתְבַּיְשָׁה מִפָּנַי וּבָרְחָה תֵכֶף הַחוּצָה. מָצָאתִי אֶת הַסֵּפֶר פָּתוּחַ בַּמָּקוֹם הֶעָצוּב הַהוּא, וַהֲבִינוֹתִי לְנַפְשָׁהּ, שֶׁכֵּן גַם אֲנִי אֵינִי אוֹהֵב סִפּוּרִים, שֶׁסּוֹפָם עָצוּב, אַף כִּי כְּבָר גָּדַלְתִּי וְזָקַנְתִּי וְהָיִיתִי רַשַּׁאי לִהְיוֹת חָכָם יוֹתֵר וּלְהָבִין, שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא מַעֲשִׂיָּה בִלְבָד!

ג. גִּדְעוֹן

אֲבָל אֲנִי נִמְשָׁךְ יוֹתֵר מִדַּי אַחַר דְּבָרִים, שֶׁאֵינָם נוֹגְעִים אֶל הָעִנְיָן, וְיָרֵא אֲנִי שֶׁבְּאֹפֶן כָּזֶה לֹא נָגִיעַ אֶל הַסִּפּוּר עַצְמוֹ לְעוֹלָם. עָלֵינוּ קֹדֶם כֹּל לָדַעַת עַל מָה לִבָּהּ שֶׁל רִנָּה רַע עָלֶיהָ. וְדַיֵנוּ שֶׁנִּקְרָא אֶת הָאִגֶּרֶת הַקְּטַנָּה, שֶׁרִנָּה קִבְּלָה לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים מִבֶּן־דּוֹדָהּ גִּדְעוֹן, כְּדֵי שֶׁנֵּדַע אֶת סוֹד יְגוֹנָהּ. מִכְתָּב זֶה אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת לִקְרֹא בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק שֶׁבְּסֵפֶר שׁוֹפְטִים, אַף כִּי הִיא יוֹדַעַת גַּם אוֹתוֹ כְּבָר, כְּשֵׁם שֶׁהִיא יוֹדַעַת אֶת סִפּוּרֵי שׁוֹפְטִים, עַל פֶּה כֻּלּוֹ, אִגֶּרֶת קְצָרָה הִיא וּכְתוּבָה, כַּנִּרְאֶה, בְּחִפָּזוֹן. וְזוֹ לְשׁוֹנָהּ:

רִנָּה, יַלְדָּתִי הַחֲבִיבָה! הַיוֹם אֲנִי יוֹצֵא עִם חֲבֵרַי לִכְפַר־הַשּׁוֹמְרוֹן לַעֲבוֹדַת הַבָּצִיר, שֶׁכֵּן הַשָּׁנָה הַזֹּאת חֲסֵרִים פּוֹעֲלִים, וְרֹב בָּתֵּי־הַסֵּפֶר שׁוֹלְחִים אֶת תַּלְמִידֵיהֶם לְעֶזְרַת הָאִכָּרִים. צַר לִי מְאֹד, רִנָּה, שֶׁלֹּא נוּכַל לְבָלוֹת יַחַד אֶת יְמֵי הַחֹפֶשׁ כְּמִיָמִים יָמִימָה. אֲבָל שָׂמֵחַ אֲנִי מְאֹד לָצֵאת הַשָּׂדֶה וְלָשֶׁבֶת כַּמָּה שָׁבוּעוֹת בַּכְּפָר וְלַעֲבוֹד בַּכְּרָמִים. מֻבְטָחְנִי, שֶׁמְּלֶאכֶת הַבָּצִיר עַלִּיזָה יוֹתֵר מִכָּל הַמְלָאכוֹת שֶׁבָּעוֹלָם.

וְגִדְעוֹן זֶה אֵינוֹ אֶלָּא נַעַר שְׁחַרְחַר וְעַלִּיז עֵינַיִם, שׁוֹבָב כְּשֵׁד, וְהוּא שֶׁקִבֵּל הַשָּׁנָה פְּרָס בְּעַד עֲרוּגַת הַפְּרָחִים הַיּוֹתֵר נָאָה בְּגִנַּת בֵּית־הַסֵּפֶר שֶׁטִּפֵּל בָּהּ. מִשֶּׁהוּא בָּא לְהִתְאָרֵחַ בְּבֵית דּוֹדוֹ, כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת נִמְלָטִים עַל נַפְשָׁם מִן הָרַעַשׁ שֶׁהוּא וְרִנָּה מְקִימִים. אֲבָל אוֹתָהּ שָׁעָה אֵין אָדָם מְאֻשָּׁר בָּעוֹלָם מֵרִנָּה. גִּדְעוֹן זֶה מְמַלֵּא אֶת כָּל לִבָּהּ הַקָּטָן שֶׁל רִנָּה. הִיא, הַקְּטַנָּה מִמֶּנּוּ בְּשָׁלשׁ שָׁנִים, כְּרוּכָה אַחֲרָיו וְלוֹקַחַת חֵלֶק תָּמִיד בְּכָל הַמִּשְׂחָקִים שֶׁהוּא מַמְצִיא וּמִתְפָּעֶלֶת מִכָּל אַמְצָאוֹתָיו וְתַעֲלוּלָיו וְחָכְמוֹתָיו – מִכָּל מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה.

וְאֵין פֶּלֶא. רִנָּה הַמִּסְכֵּנָה אוֹהֶבֶת אֶת גִּדְעוֹן אַהֲבַת נֶפֶשׁ, וְהוּא בְּעֵינֶיהָ כְּאַחַד הַגִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. פְּעָמִים הוּא נִרְאֶה לָהּ כְּאַמְנוֹן בְּ“אַהֲבַת צִיּוֹן” וְהִיא עַצְמָהּ כְּתָמָר, וּפְעָמִים – הִיא רוֹאָה אוֹתוֹ כְּעָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי־כָלֵב הַקָּטָן, שֶׁכָּבַשׁ אֶת דְּבִיר, וְאֶת עַצְמָהּ כְּעַכְסָה, הַצּוֹנַחַת מֵעַל הַחֲמוֹר וְזוֹכָה בְנַחֲלָה נוֹסֶפֶת… קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר: גִּדְעוֹן זֶה לָקַח אֶת כָּל לִבָּהּ, וְהִיא חִכְּתָה לוֹ גַם הַקַּיִץ בְּכִלְיוֹן־עֵינָיִם, וּפִתְאֹם – יְדִיעָה מַעֲצִיבָה כָזוֹ! רִנָּה יוֹדַעַת, כַּמָּה יָפֶה הַדָּבָר, שֶׁהַנְּעָרִים יוֹצְאִים בַּקַּיִץ לַעֲבוֹד בַּכְּרָמִים, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הִיא רוֹאָה סִמָּן רַע בַּדָּבָר, שֶׁגִּדְעוֹן הָלַךְ אֶל הַשּׁוֹמְרוֹן לְכָל יְמֵי־הַחֹפֶשׁ וְלֹא בָא אֶל בֵּיתָם כְּמִיָּמִים יָמִימָה – סִמָּן שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתָהּ כְּלָל. מִשֶׁקִּבְּלָה רִנָּה מִכְתָּב זֶה, הֶחְלִיטָה שֶׁכָּל הַנְּעָרִים רָעִים וּמְקֻלְקָלִים הֵם וְאֵין לְהַאֲמִין בָּהֶם. אוֹתָהּ שָׁעָה אָבַד לַחֹפֶשׁ כָּל חִנּוֹ. וּבֶאֱמֶת – מַה טַעַם לְיָמִים אֲרֻכִּים אֵלֶּה בְּלִי גִּדְעוֹן? הוֹי, הָעוֹלָם נִרְאָה עַתָּה לְרִנָּה רֵיק כֻּלּוֹ, – עוֹלָם מְשַׁעֲמֵם, בְּלִי עִנְיָן, בְּלִי שִׂמְחָה!

ד. הנוֹסֵעַ מִירוּשָׁלַיִם

עַד שֶׁרִנָּה מִתְעַכֶּבֶת וּמִשְׁתַּעְמֶמֶת כָּאן וְלִבָּהּ מַר וְכָל הָעוֹלָם שׁוֹמֵם עָלֶיהָ – יוֹרֵד לוֹ בָּחוּר בֶּן אַחַת־עֶשְׂרֵה מִגִּבְעַת רְחַבְיָה שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם לִרְחוֹב יָפוֹ, יַלְקוּטוֹ עַל גַבּוֹ וּמַקֵל שֶׁל צוֹפִים בְּיָדוֹ, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי הָאוֹטוֹ הַגָּדוֹל הַהוֹלֵךְ לְתֵל־אָבִיב עוֹמֵד לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ, הוּא קוֹפֵץ קְפִיצָה אַחַת וּשְׁתָּיִם, וַהֲרֵיהוּ יוֹשֵׁב כְּבָר עַל הַדְּלִי הֶהָפוּךְ – הַמָּקוֹם הָאֶחָד, שֶׁנִּשְׁאַר עוֹד פָּנוּי – וְנוֹסֵעַ לְתֵל־אָבִיב.

מִתּוֹךְ הָאַדְמוּמִית הַקַּלָּה, שֶׁנִּזְרְקָה בְּפָנָיו הַחִוְרִים וּמִתּוֹךְ עֵינָיו הַנּוֹצְצוֹת, אֶפְשָׁר לְהַכִּיר עַד כַּמָּה הוּא מְאֻשָּׁר, שֶׁעָלָה בְיָדוֹ לִתְפֹּס מָקוֹם תֵּכֶף וּמִיָּד וְשֶׁלֹא נִכְשַׁל, כְּמִנְהָגוֹ, בִּקְפִיצָתוֹ. עֻזִּי (כַּךְ שְׁמוֹ שֶׁל הַבָּחוּר) רוֹאֶה סִמָּן טוֹב בַּדָּבָר, שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ תֵכֶף וּמִיָּד אֶפְשָׁרוּת לַנְּסִיעָה – סִמָּן לְהַצְלָחָה! כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁעֻזִּי אֵינוֹ אֶלָּא נַעַר בֶּן אַחַת עֶשְׂרֵה, הוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כַּחֲסַר מַזָל וְהוּא יָרֵא אֶת הַחַיִּים מְאֹד. מֵעֶצֶם יַלְדוּתוֹ הוּא נַעַר רָפֶה וְכוֹשֵׁל וַחֲסַר זְרִיזוּת וּבִטָּחוֹן בְּעַצְמוֹ. בְּכָל הַלִּמּוּדִים הַקָּשִׁים עֻזִּי מִצְטַיֵּן מְאֹד, – רַק בְּהִתְעַמְלוּת הוּרַע כֹּחוֹ; וְהַמּוֹרֶה (אַל יֵחָשֵׁב לוֹ לְעָוֹן שֶׁהוּא מְצַעֵר נַעַר טוֹב כָּזֶה!) מְלַגְלֵג עָלָיו וּמִתְעַלֵּל בּוֹ מַמָּשׁ עַל חֹסֶר זְרִיזוּתוֹ, עַד שֶׁדְּמָעוֹת עוֹמְדוֹת בְּעֵינָיו. כַּנִּרְאֶה, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם שֶׁיִצְטַיֵּן בַּכֹּל.

גַּם עַכְשָׁו הוּא נוֹסֵעַ לְתֵל־אָבִיב וְלִבּוֹ מָלֵא חֲשָׁשׁוֹת רַבִּים. נוֹסֵעַ הוּא אֶל בֵּית דּוֹדוֹ, מָקוֹם שֶׁהַכֹּל אוֹהֲבִים אוֹתוֹ; אֲבָל הָאַחַת, שֶׁבִּגְלָלָהּ הוּא נוֹסֵעַ, זוֹ רִנָּה, בַּת דּוֹדוֹ הַקְּטַנָּה, אֵינָהּ נוֹתֶנֶת אֶת דַּעְתָּהּ עָלָיו כִּמְעַט. הוּא רוֹאֶה בָרוּר, שֶׁכָּל לִבָּהּ נָתוּן לְגִדְעוֹן. וְהוּא אָמְנָם מַצְדִּיק עַל עַצְמוֹ אֶת הַדִּין. גִּדְעוֹן זֶה הוּא הַהֵפֶךְ מִמֶּנּוּ: כֻּלּוֹ זְרִיזוּת, קַלוּת, עַלִּיזוּת, וְהָעִקָּר – בָּטוּחַ הוּא בְעַצְמוֹ, וּמִמֵּילָא כָּל דִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּיו מְחֻכָּם וְכָל מַעֲשֶׂה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה – מַצְלִחַ בְּיָדוֹ.

אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא נִתְיָאֵשׁ עֻזִּי, כִּי יָדַע לִפְעָמִים גַּם הוּא לָקַחַת אֶת לִבָּהּ שֶׁל רִנָּה, לֹא פָחוֹת מְגִדְעוֹן. מֻמְחֶה הוּא לְסַפֵּר סִפּוּרִים וְגַם הוּא, כְּרִנָּה, בָּקִי בְּתַנַּ"ךְ לְהַפְלִיא. כְּשֶׁאֵין גִּדְעוֹן, רִנָּה מִתְרַחֶקֶת עִמּוֹ בְּרָצוֹן לְפִנָּה בַגָּן וְשָׁם הוּא מְסַפֵּר לָהּ הֲמוֹן דְּבָרִים מְעַנְיְנִים, הַלוֹקְחִים אֶת לְבָבָהּ. בְּאֵין אִישׁ עִמָּם, עֻזִּי גַם מִתְמַלֵא אֹמֶץ לֵב וּבִטָחוֹן וְיוֹדֵעַ לְבַדֵּחַ אֶת חֲבֶרְתּוֹ לֹא פָחוֹת מְגִדְעוֹן, חֲבַל שֶׁבִּימֵי הַחֹפֶשׁ הוּא מִזְדַּמֵּן תָּמִיד בְּבֵית הַדּוֹד עִם גִּדְעוֹן, וְגִדְעוֹן (הוּא עַצְמוֹ מוֹדֶה בַדָּבָר) עוֹלֶה עָלָיו וְקָשֶׁה לְהִתְחָרוֹת בּוֹ.

ה. לְפֶתַע פִּתְאֹם

לוּלֵא אָרְכוּ הַדְּבָרִים, הָיָה כְדַאי לְצַיֵּר אֶת פְּגִישַׁת רִנָּה וְעֻזִּי בְּכָל פְּרָטֶיהָ; אֵיךְ רִנָּה יָשְׁבָה לְבַדָּהּ עֲצוּבַת־רוּחַ בְּפִנַּת הַגָּן, וְאֵיךְ הִרְגִישָׁה בוֹ, בְּעֻזִּי זֶה, שֶׁלֹּא נֶחְשַׁב בְּעֵינֶיהָ מֵעוֹלָם וּמֵעוֹלָם לֹא נָתְנָה דַעְתָּהּ עָלָיו, וְעַכְשָׁו חָרְדָה מִיָּד לִקְרָאתוֹ בְּשִׂמְחָה, וְנָשְׁקָה לַנַּעַר הַנָּבוֹךְ אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ (מֻמְחִית גְּדוֹלָה הָיְתָה רִנָּה לִמְלָאכָה זוֹ וּבִשְׁעַת הִתְלַהֲבוּתָהּ לֹא הָיָה מָנוֹס מִנְשִׁיקוֹתֶיהָ), וְהִכְנִיסָה אוֹתוֹ בִּתְרוּעוֹת־גִּיל אֶל הַבָּיִת, וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא זָזָה יָדָהּ מִתּוֹךְ יָדוֹ. כָּל הַיּוֹם הָיוּ קוֹרְאִים יַחַד וּמְשַׂחֲקִים וּמְטַיְּלִים וְרוֹחֲצִים, וְאִישׁ לֹא יָכֹל עוֹד לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם! הֱיִיתֶם רוֹאִים, אֵיךְ הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה כְּשֶׁמִּשְׁתַּנֶּה עַל אָדָם מַזָּלוֹ: אֵיךְ הַכֹּל בָּא לוֹ בְּבַת אֶחָת, וְיוֹתֵר מִשֶּׁפִּלֵּל, יוֹתֵר מִשֶּׁקִּוָּה – וַהֲרֵי עֻזִּי הַמִּסְכֵּן לֹא פִלֵּל אֲפִילוּ לִמְעָט! מֵאוֹתוֹ יוֹם הָיָה עֻזִּי לְאִישׁ אַחֵר. לֹא הָיִיתֶם מַכִּירִים בָּחוּר בַּיְשָׁן וְרַךְ־לֵב זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה זָז מִמְּקוֹמוֹ וְשֶׁלא יִכָּשֵׁל בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא יִשְׁפֹּךְ בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה מָרָק עַל הַמַּפָּה, שֶׁלֹּא יַהֲפוֹךְ בְּלֶכְתּוֹ כִּסֵּא וְשֶׁלֹא יִשְׁבּוֹר כְּלִי. עַכְשָׁו, מִשֶּׁעָלָה כּוֹכָבוֹ, נַעֲשָׂה פִתְאֹם זָרִיז שֶׁבַּזְּרִיזִים, וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה, הָיָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ.

שֶׁמָּא אַתֶּם חוֹשְׁבִים, שֶׁרִנָּה שָׁכְחָה בִּגְלָלוֹ אֶת גִּדְעוֹן, אֵינְכֶם אֶלָא טוֹעִים, אֲבָל לֵב רִנָּה הָיָה טוֹב לְנַעַר זֶה עַד אֵין קֵץ. “הִנֵּה הִיא הָאַהֲבָה הָאֲמִתִּית!” – חָשְׁבָה בְלִבָּהּ, בִּרְאוֹתָהּ עַד כַּמָּה עֻזִּי נֶאֱמָן לָהּ. “הוּא לֹא הָלַךְ לִכְפַר־הַשּׁוֹמְרוֹן וְלֹא הִפְקִיר אוֹתָהּ לַשִּׁעֲמוּם, כְּגִדְעוֹן!” אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ אֶת גִּדְעוֹן? עֻזִּי יֶלֶד נֶחְמָד – בָּזֶה אֵין סָפֵק, וְהוּא יָקָר בְּעֵינֶיהָ מְאֹד; אֲבָל לִבָּהּ יִכְלֶה לְגִדְעוֹן. הוֹי, לוּ בָא גַם הוּא מִן הַשּׁוֹמְרוֹן! הַאֻמְנָם יִשְׁהֶה שָׁם בַּכְּרָמִים כָּל הַקַּיִץ וְלֹא יִפְקוֹד אֶת בֵּיתָם בְּחֹפֶשׁ זֶה!

ו. גַּם הוּא

אַתֶּם מְבִינִים כְּבָר בְּוַדַּאי מֵעַצְמְכֶם, בַּמֶּה נִגְמַר הַדָּבָר! כֵּן, מְצָאתֶם! בְּאֶחָד מִימֵי הַחֹפֶשׁ הָאַחֲרוֹנִים, בְּשָׁעָה שֶׁרִנָּה כְבָר נִתְיָאֲשָׁה לְגַמְרֵי מְגִדְעוֹן, הוֹפִיעַ גַּם הוּא.

הוֹי, כַּמָּה נִבְהֲלָה רִנָּה בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לְמַרְאֵהוּ! הוּא הָיָה כֻּלּוֹ שָּזוּף, שָׁחוֹר כְּצוֹעֲנִי, מְלְכְלָךְ וּפָרוּעַ, וּבִבְגָדָיו לֹא הָיָה מְתֹם – כָּל זֶה עָשְׂתָה מְלֶאכֶת הַבָּצִיר, הַנִּפְלָאָה מִכָּל הַמְלָאכוֹת שֶׁבָּעוֹלָם! אֲבָל גִּדְעוֹן הָיָה עַלִּיז וּמְאֻשָּׁר כָּל־כַּךְ, שֶׁעִם בּוֹאוֹ הַבַּיִת כֻּלּוֹ הָמָה מִשִׂמְחָה. כָּל אַנְשֵׁי הַבַּיִת לֹא מָצְאוּ לָהֶם עוֹד פִּנַּת־שֶׁקֶט כָּל יְמֵי שִׁבְתּוֹ בְּתֵל־אָבִיב. אָכֵן, אִישׁ לֹא הִתְאוֹנֵן עַל הַיְלָדִים שֶׁהָיוּ כֻּלָּם מְאֻשָּׁרִים כָּל כָּךְ. כֵּן – כֻּלָם! לֹא תַאֲמִינוּ, אִם אֲסַפֵּר לָכֶם, שֶׁלֹּא רַק רִנָּה, כִּי אִם גַּם עֻזִּי שָׂמַח עַל בּוֹאוֹ שֶׁל גִּדְעוֹן בְּכָל לִבּוֹ. הוּא הָיָה כָּל־כַּךְ בָּטוּחַ עַכְשָׁו בְּרִנָּה, כִּי לִבָּהּ טוֹב לוֹ, שֶׁלֹּא קִנֵּא לָהּ כָּל־עִקָּר כְּשֶׁהֶרְאֲתָה גַם לְגִדְעוֹן סִמָּנֵי חִבָּה. וְגִדְעוֹן – עַל לִבּוֹ גַם לֹא עָלָה, שֶׁמִּי שֶׁהוּא עָלוּל, חוּץ מִמֶּנּוּ, לָקַחַת אֶת לֵב רִנָּה… חוּץ מִזֶּה, הָיָה עָסוּק יוֹתֵר מִדַּי בְּעִנְיָנִים שׁוֹנִים, שֶׁיִּתֵּן אֶת דַעְתּוֹ עַל דְּבָרִים טְפֵלִים כָּאֵלֶּה.

וְרִנָּה? הִיא לֹא יָדְעָה אֶת נַפְשָׁהּ. הִיא רַק יָדְעָה, שֶׁטּוֹב לָהּ עִם שְׁנֵי דוֹדָנֶיהָ, וְאִם יֵלֵךְ הָאֶחָד, שִׂמְחָתָהּ לֹא תִהְיֶה שְׁלֵמָה. פְּעָמִים הָיְתָה בְטוּחָה, שֶׁלִבָּהּ נָתוּן, כְּמִקֹּדֶם, רַק לְגִדְעוֹן; אֲבָל בְּלִי עֻזִּי – אֵיךְ אֶפְשָׁר בְּלִי עֻזִּי? לֹא, חָלִילָה לָהּ לְהַעֲלִיב אֶת הַנַּעַר כְּחוֹל־הָעֵינָיִם, שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ כָּל כָּךְ!

כָּךְ עָבְרוּ יַרְחֵי הַחֹפֶשׁ, יַרְחֵי פְלָאִים, כְּיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ חָג. אִישׁ לֹא חָשַׁב, כִּי יָבוֹא פַּעַם קֵץ לְאֹשֶׁר זֶה; וְאַף־עַל־פִּי־כֵן בָּא יוֹם וּשְׁנֵי הַנְּעָרִים הַנֶאֱהָבִים וְהַנְעִימִים נָסְעוּ לָהֶם אִישׁ לִמְקוֹמוֹ.

אָכֵן, עוֹד יָמִים רַבִּים הָמָה לִבָּהּ שֶׁל רִנָּה לְזֵכֶר הַיָּמִים הַטוֹבִים הָאֵלֶּה, וּבְעַרְבֵי הַסְתָו הָאַרֻכִּים, כְּשֶׁדָּפַק הַגֶּשֶׁם עַל זְגוּגִיוֹת הַחַלּוֹנוֹת וְרִנָּה יָשְׁבָה מְכֻנֶּסֶת בַּכֻּרְסָה וְקָרְאָה בְסֵפֶר הַתַנַּ"ךְ, הָיְתָה מַעֲלָה עַל לִבָּהּ, בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק, אֶת זֵכֶר יְמֵי הַחֹפֶשׁ שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ כַּחֲלוֹם.

מִי שֶׁעוֹמֵד עַל הַמִּרְפֶּסֶת הַגְבוֹהָה שֶׁל הַבַּיִת וּמַבִּיט לְמַטָּה אֶל הֶחָצֵר הַקְּטַנָּה, רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ, הַדּוֹמֶה לְפֶרַח־זָהָב גָּדוֹל, וּבֶאֱמֶת אֵין זֶה, אֶלָּא רֹאשָׁהּ הַנֶּחְמָד שֶׁל יַלְדָּה קְטַנָּה. וְאִם יוֹסִיף לְהִתְבּוֹנֵן יַבְחִין גַם שְׁתֵּי עֵינַיִם חוּמוֹת, מַזְהִירוֹת כְּעֵינֵי אַיָּלָה רַכָּה, וּפֶה קָטָן וּמָתוֹק, שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק לָשִׁיר וְאֵינוֹ פּוֹסֵק לְפַטְפֵּט מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב.

וְזֹאת הִיא זִיוָה.

זִיוָה זוֹ אֵינָהּ מְבַקֶרֶת עוֹד אֶת הַגָּן – בְּסוֹף הַקַּיִץ, כְּשֶׁתִּהְיֶה כְּבָר יַלְדָּה גְדוֹלָה, הִבְטִיחָה לָהּ אִמָּהּ לִרְשׁוֹם אוֹתָהּ בְּגַנָּהּ שֶׁל גְּאֻלָּה. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁהַגָּן קָרוֹב לַבַּיִת שׁוֹמַעַת זִיוָה יוֹם־יוֹם מִדֵּי הִתְהַלְכָהּ בֶּחָצֵר אֶת הַשִּׁירִים וְהַפִּזְמוֹנוֹת שֶׁשָּׁרִים שָׁם הַתִּינוֹקוֹת. וְכַמָּה מֵהֶם שְׁגוּרִים כְּבָר בְּפִיהָ. כְּדַאי לָכֶם לִשְׁמוֹעַ אֶת הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה, כְּשֶׁהֵם יוֹצְאִים מִפִּיהָ הַקָּטָן – אֵין כְּמוֹהֶם אָז לִמְתִיקוּת.

אֵין פֶּלֶא, שֶׁקְטַנָּה זוֹ חֲבִיבָה עַל כָּל יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת – הַקְּטַנִים וְהַגְּדוֹלִים. אֵין זֶה בְּכֹחוֹ שֶׁל מִי שֶׁהוּא לַעֲבוֹר עַל פְּנֵי זִיוָה וְלֹא לְהַחֲלִיק עַל רֹאשָׁהּ הַנָּאֶה אוֹ עַל שְׁתֵּי לְחָיֶיהָ הַפּוֹרְחוֹת כִּשְׁנֵי תַּפּוּחוֹנִים צוֹנְנִים וְלא לִלְאוֹט לָהּ עַל אָזְנָהּ הַוְרֻדָּה כְּרַקֶפֶת נָאָה, שֶׁהִיא נֶחְמֶדֶת.

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת זִיוָה עַל חִנָּהּ וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹהֵב אוֹתָהּ עַל חָכְמָתָהּ, וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ בְּעִקָּר עַל זֶה, שֶׁלִּבָּהּ הַקָּטָן טוֹב תָּמִיד וְרוּחָה אֵינָהּ נוֹפֶלֶת עָלֶיהָ גַם כְּשֶׁאַבָּא וְאִמָּא הוֹלְכִים לַעֲבוֹד וְהִיא נִשְׁאֶרֶת לְבַדָּהּ עַד הַצָּהֳרַיִם בֶּחָצֵר הַקְּטַנָּה. כְּצִפּוֹר קְטַנָּה הִיא מֵיטִיבָה אָז אֶת לִבָּה בְּזֶמֶר, וּכְמוֹ בְּשִׁיר הַצִּפּוֹר אֵין אִישׁ מַכִּיר בָּהּ אִם שָׁרָה הִיא מֵעֶצֶב אוֹ מִשִּׂמְחָה. יוֹדַעַת הִיא לָשִׁיר “שֶׂה וּגְדִי” וְ“הַשָּׁפָן הַקָּטָן” וְזוֹכֶרֶת גַם אֶת הַשִׁיר “טוּ בִּשְׁבָט”, אַף שֶׁהַיָּמִים יְמֵי הַקַּיִץ וְהַתִּינוֹקוֹת שֶׁבַּגַּן שָׁרִים כְּבָר פִּזְמוֹנוֹת עַל לַג־בָּעֹמֶר, עַל הֲבָאַת בִּכּוּרִים.

מַה לַּעֲשׂות? אָדָם שָׁר מַה שֶׁמְּנַגֵּן מִתּוֹךְ לִבּו, לֹא מַה שֶׁמְּחַיֶבֶת הָעוֹנָה.

לְאַחַר שֶׁיַּלְקוּט שִׁירֶיהָ הַקָּטָן שֶׁל זִיוָה מִתְרוֹקֵן, הִיא סְתָם מְפַטְפֶּטֶת – מְפַטְפֶּטֶת לְעַצְמָהּ, כֵּיוָן שֶׁכָּל הַיְלָדִים הָלְכוּ אֶל הַגַּן מֵאָז הַבֹּקֶר וְהִיא נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ. אֲבָל מִי שֶׁשָּׁמַע כָּמוֹנִי פִּטְפּוּט זֶה יוֹדֵעַ, שֶׁאַף הוּא מָתוֹק כְּשִׁיר.

לֹא טוֹב לְזִיוָה הֱיוֹת לְבַדָּהּ, וּמִדֶּרֶךְ הַטֶבַע הוּא שֶׁהִיא מְחַכָּה כָּל יוֹם בְּכִלְיוֹן־עֵינַיִם לְמֹשֶׁה וְיוֹנָתָן מִן הַגָּן וּמִבֵּית־הַסֵּפֶר. אַךְ לְפִי שָׁעָה הִיא שְׂמֵחָה גַם שֶׁמִּזְדַּמֶּנֶת עַל הַגָּדֵר צִפּוֹר צִבְעוֹנִית הַמִּשְׁתַּפֶּכֶת בַּשִׁיר. אוֹהֶבֶת הִיא בְּיִחוּד אֶת הַפַּרְפָּרִים, הַמְרַחֲפִים עַל עֲרוּגַת הַפְּרָחִים. הִנֵּה יָרַד פַּרְפָּר לָבָן לִינוֹק עֲסִיס הַחַרְצִּית וְדָבַק בָּהּ עַד שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּנִרְדָּם בְּחֵיקָהּ. אוֹתָהּ שָׁעָה רָצָה זִיוָה אֶל הַפֶּרַח, שׁוֹלַחַת אֶת יָדָהּ, לְתָפְשׂוֹ, אַךְ בּוֹ בָּרֶגַע הַפַּרְפָּר פּוֹרֵשׂ אֶת כְּנָפָיו, – וְאֵינוֹ.

וְאַף כִּי זִיוָה הִיא יַלְדָּה טוֹבַת־לֵב וְאֵינָהּ נוֹחָה לִכְעוֹס, לִבָּהּ הַקָּטָן מַר עַל הַפַּרְפָּר שֶׁרִמָּה אוֹתָהּ, וְהִיא קוֹרֵאת אַחֲרָיו:

– פַּרְפָּר רַע! זִיוָה אֵינָהּ אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ אַף טִפָּה.

אַךְ זֶה יָמִים אֲחָדִים זִמֵּן לָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּיַרְכְּתֵי הַמִּגְרָשׁ הַקָרוֹב יְצוּר מְשֻׁנֶּה, שֶׁהוּא מַעֲסִיק אוֹתָהּ לְאֵין שִׁעוּר. זֶהוּ צָב קָטָן, שֶּׁשִּׁרְיוֹן גַּבּוֹ הַמַּבְהִיק בְּרִבּוּעָיו הַחוּמִים מָשַׁךְ אֶת לִבָּהּ. סְבוּרָה הָיְתָה קֹדֶם, שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא נַרְתִּיק נוֹצֵץ, וְרַק אַחַר־כָּךְ גִּלְּתָה, כִּי דָבָר חַי הוּא וְהַנַּרְתִּיק הַמְשֻׁנֶּה הוּא בֵּיתוֹ. חָפְצָה לְהַגִיד לוֹ דְבַר־מָה, אַךְ מִשֶׁהִרְגִישׁ בָּהּ הִכְנִיס מִיָּד אֶת רֹאשׁוֹ לְתוֹךְ הַצַּוָּאר הָרַךְ וְקָלַט אֶת זְנָבוֹ – וְאִישׁ לֹא יָכוֹל לְהַכִּיר שֶׁיֵּשׁ כָּאן יְצוּר חַי. אַךְ מִשֶּׁהִכִּיר הַצָּב שֶׁזּוֹהִי זִיוָה, וְשֶׁהִיא לֹא תַּעֲשֶׂה לוֹ כָּל רָעָה, לֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ עוֹד לְהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ הַחוּצָה וְלִפְשׁוֹט אֶת זְנָבוֹ הַמְכֻסֶּה קַשְׂקַשִּׂים. הוּא לֹא יָכֹל, כַּמוּבָן, לְהַחֲלִיק בְּיָדָיו הַקְצָרוֹת עַל רֹאשָׁהּ וְלִלְאוֹט עַל אָזְנָהּ הַוְּרֻדָּה שֶׁהִיא נֶחְמֶדֶת, אַךְ עֵינָיו הַקְּטַנּוֹת הִבִּיטוּ אֵלֶיהָ יָשָׁר, כְּאוֹמְרוֹת:

– מִפְּנֵי זִיוָה אֵינִי יָרֵא, וּכְדַאי שֶׁתֵּדַע, שֶׁאֲנִי גַם אוֹהֵב אוֹתָהּ קְצָת…

כִּי גַם צָב, שֶׁהוּא בִּרְיָה אִלֶּמֶת וְעַד שֶׁהוּא זָז מִמְקוֹמוֹ, כִּמְעַט שֶׁיּוֹצֵאת הַנְּשָׁמָה, יָדַע, שֶׁאֵין בְּכָל הַבַּיִת יַלְדָּה מְתוּקָה כְּזִיוָה.

וְכֵיוָן שֶׁגַּם הוּא וְגַם זִיוָה הָיוּ בּוֹדְדִים בֶּחָצֵר הַקְּטַנָּה, נַעֲשׂוּ מַהֵר יְדִידִים נֶאֱמָנִים. מֵאָז לֹא הָיָה עוֹד פִּטְפּוּטָהּ שֶׁל זִיוָה מְכֻוָּן לְעַצְמָהּ, כִּי אִם אֶל הַצָּב הַקָּטָן. וּמִי שֶׁעָמַד עַל הַמִּרְפֶּסֶת לְמַעְלָה, הָיָה שׁוֹמֵעַ אָז אֶת הַקְּטַנָּה אוֹמֶרֶת: “צָב קָטָן, רוֹצֶה אַתָּה, נְשַׂחֵק שְׁנֵינוּ בְּמַחֲבוֹאִים”. אוֹ: “צָב קָטָן, אִמָּא הָלְכָה אֶל הַשּׁוּק וְתָבִיא לָנוּ אֲבַטִּיחַ”…

כָּךְ הָיְתָה מְדַבֶּרֶת אֶל הַצָּב, – שׁוֹאֶלֶת וּמְשִׁיבָה בַּעֲדוֹ. כִּי הַצָּב אֵין כֹּחוֹ בְּדִבּוּר.

אַךְ מִשֶּׁבָּא יוֹרָם אֶל סַבָּא שֶׁלּוֹ וְיוֹרֵד אֵלֶיהָ, זִיוָה עוֹזֶבֶת אֶת יְדִידָהּ הַשַּׁתְקָן וּמְשַׂחֶקֶת עִם הַנַּעַר הַלָבוּשׁ בִּגְדֵי־מַלָּח עִם כַּפְתּוֹרִים מֻזְהָבִים וְנוֹצְצִים, מִשֶּׁיוֹרֵד יוֹרָם לְמַטָּה, זִיוָה קוֹפֶצֶת כְּנֶגְדּוֹ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, וּמִיָּד הֶחָצֵר מִזְדַּעְזַעַת כֻּלָּהּ מִקְּפִיצוֹתֵיהֶם וּמִצִּוְחוֹתֵיהֶם, כְּאִלּוּ עוֹבֵר בָּהּ גְדוּד חַיָּלִים.

אוֹתָהּ שָׁעָה הַצָּב מִסְתַּתֵּר כֻּלּוֹ בְּנַרְתִּיקוֹ מִפַּחַד. הוּא נֶעֱלָב מְאֹד, שֶׁחֲבֶרְתּוֹ הָאֲהוּבָה עָזְבָה אוֹתוֹ בִּגְלַל הַנַּעַר עִם הַכַּפְתּוֹרִים הַנּוֹצְצִים, אֲבָל כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְדַבֵּר, הוּא סוֹבֵל מִתּוֹךְ שְׁתִיקָה.

בֵּינָתַיִם יוֹרֵד יוֹנָתָן מִן הַקוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית – הוּא יוֹנָתָן שֶׁיוֹרָם מְחַכֶּה לוֹ כָּל הַזְּמַן, וּמִשֶּׁהוּא בָּא, שְׁנֵיהֶם פּוֹרְשִׁים לְמִשְׂחָק, בּוֹרְחִים וְעוֹזְבִים אֶת הַיַלְדָּה הַקְּטַנָּה בְּלֹא בּוּשָׁה.

זִיוָה רָצָה אַחֲרֵיהֶם, קוֹרֵאת אַחֲרֵיהֶם, מִתְחַנֶּנֶת שֶׁיְסַפְּחוּ גַם אוֹתָהּ לַמִּשְׂחָק, אֲבָל הֵם עֲסוּקִים בְּשֶׁלָּהֶם וְאֵינָם שׁוֹעִים אֵלֶיהָ. הֵם מְשַׂחֲקִים בְּחַיָּלִים, נִכְנָסִים לַמִּקְלָט וְיוֹצְאִים מִתּוֹכוֹ בִּתְרוּעוֹת־מִלְחָמָה. הֵם רוֹאִים אֶת עַצְמָם כְּבַחוּרִים גְדוֹלִים וְלֹא נָאֶה לָהֶם לְשַׂחֵק עִם פְּעוֹטָה כָּמוֹהָ. עֵינֵי זִיוָה הַזּוֹרְחוֹת מִתְמַלְאוֹת רֶגַע דְּמָעוֹת גְדוֹלוֹת. אֲבָל בְּעוֹד רֶגַע הִיא שׁוֹכַחַת אֶת עֶלְבּוֹנָהּ וְהִיא שׁוּב מְדַדָּה כְּעֶפְרוֹנִי קָטָן בֶּחָצֵר, כְּאִלּוּ לֹא קָרָה דָבָר.

וְרַק כְּשֶׁהִיא נִּגֶשֶׁת אֶל הַצָב, הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ בְּקוֹל־בּוֹכִים:

– צָב קָטָן, אַל תֶּאֱהַב אֶת יוֹרָם! וְגַם אֶת יוֹנָתָן אַל תֶּאֱהַב – אַף טִפָּה, יְלָדִים רָעִים הֵם – אֵינָם רוֹצִים לְשַׂחֵק עִם זִיוָה…

וּבְעוֹד הַדְּמָעוֹת מַזְהִירוֹת בְּעֵינֶיהָ הַיָּפוֹת, פִּיהָ הַקָּטָן כְּבָר חוֹזֵר וּמְחַיֵּךְ וּמְפַטְפֵט עִם הַצָּב, כְּאִלּוּ לֹא קָרָה דָבָר.

• שרון פרמינגר
• עדנה הדר
• צחה וקנין-כרמל
• שלי אוקמן