דֻּבִּי לֹא הָיָה יְלִיד טְבֶרְיָה, כִּי הֱבִיאוּהוּ הֵנָּה בְּעוֹדֶנּוּ פָּעוּט מֵחֵיפָה, עִיר הַכַּרְמֶל הַגְּדוֹלָה. הֱבִיאוּהוּ מַתָּנָה לְיוֹרָם, וְהוּא עֲדַיִן פָּעוּט אָז גַּם הוּא – פָּעוּט עִם פְּעוּטוֹת הַגָּן. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁדֻּבִּי בָּא לִטְבֶרְיָה בְּעוֹדֶנּוּ קָטָן וָרַךְ, הִכִּירוּהוּ כָּל הַיְלָדִים בְּקִרְיַת־שְׁמוּאֵל וַיֶאֱהָבוּהוּ. מִשֶּׁהָיוּ רוֹאִים אוֹתוֹ מְהַלֵךְ עִם יוֹרָם, הָיוּ קוֹרְאִים לוֹ בְּחִבָּה: דֻּבִּי קָטָן, בֹּא נָא הֵנָּה! וְאַף שֶׁדֻּבִּי אָהַב אֶת יוֹרָם אַהֲבָה עַזָּה, הָיָה שָׂמֵחַ לְכָל יֶלֶד וּמְשַׂחֵק עִמּוֹ שָׁעָה קַלָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אוֹתוֹ.
כָּל זְמַן שֶׁדֻּבִּי הָיָה קָטָן וְטִפֵּשׁ וּמַצְחִיק, הָיוּ מַחֲזִיקִים אוֹתוֹ בַּבַּיִת. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה כָּרוּךְ אַחַר אַנְשֵׁי הַבַּיִת, לְלֹא הַבְדֵּל, מְיַלֵּל וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִכָּל אֶחָד שֶׁיִּתְעַסְּקוּ עִמּוֹ. אַחַר כָּךְ חָכַם דֻּבִּי וְהֵבִין, שֶׁיּוֹרָם הוּא הַיְצוּר הָאֶחָד עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הָאוֹהֵב אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת, וְנַפְשׁוֹ נִקְשְׁרָה בְּנַפְשׁוֹ. מִשֶּׁהָלַךְ יוֹרָם אֶל הַגָּן, נִתְרוֹקֵן הָעוֹלָם עַל דֻּבִּי וְהָיָה יוֹשֵׁב וּמִשְׁתַּעְמֵם בַּפִּנָּה, מְחַכֶּה לְשׁוּב יְדִידוֹ בְּכִלְיוֹן־עֵינַיִם. לֹא תַּאֲמִינוּ, שֶׁכַּלְבּוֹן פָּעוּט זֶה הִרְגִישׁ בְּבוֹאוֹ שֶׁל יוֹרָם אַךְ נִכְנַס אֶל הֶחָצֵר, וְהָיָה נוֹתֵן קוֹלוֹ בְּצָהֳלָה, רָץ וּמְפַזֵּז וּמְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ הַקָּטָן כְּנֶגְדּוֹ, מְאֻשָּׁר מֵאֵין כָּמוֹהוּ.
אַךְ מִשֶּׁהָלַךְ דֻּבִּי וְגָדַל וְלֹא הָיָה מָקוֹם לו בַּבַּיִת, הִשְׁכִּינוּ אוֹתוֹ בַּגִּנָּה, הַגְּדוּרָה מִכָּל צַד. שָׁם הֵקִימוּ לוֹ סֻכָּה קְטַנָּה – דִירָה נָאָה שֶׁהֵגֵנָּה עָלָיו מִקֹר וּמִגֶּשֶׁם. אֲבָל – דִירָה בְּלִי שִׂמְחָה. שָׁם רָבַץ דֻּבִּי בַּפִּנָּה וְלִבּוֹ מָלֵא גַעֲגוּעִים עַל אַנְשֵׁי הַבַּיִת, שֶׁנִּנְעַל לְפָנָיו. הִתְגַּעְגַּע עַל אֲבִי יוֹרָם הָאָדוֹן פַּלְטִי שֶׁהָיָה מְשַׂחֵק וְרָץ עִמּוֹ, אַף שֶׁהָיָה גָדוֹל וְעָסוּק תָּמִיד בְּמִשְׂרָדוֹ. חִבָּה יְתֵרָה הָיְתָה נוֹדַעַת מִמֶּנּוּ גַם לְאוֹרָה, אֲחוֹתוֹ שֶׁל יוֹרָם, זו שֶׁלָּמְדָה כְּבָר בַּגִּמְנַסְיָה. אַף הִיא, שֶׁהָיְתָה שׁוֹקֶדֶת עַל לִמּוּדֶיהָ, הָיְתָה מַנִּיחָה אֶת שִׁעוּרֶיהָ וּמוֹצֵאת לָהּ רִגְעֵי מִסְפָּר כְּדֵי לְהַמְתִּיק אֶת שִׁעֲמוּמוֹ שֶׁל דֻּבִּי הַמִּסְכֵּן. וַאֲפִילוּ אִמּוֹ שֶׁל יוֹרָם, שֶׁהָיְתָה מְדַקְדְּקֶת עִם דֻּבִּי בְּעִסְקֵי נִקָּיוֹן, מִשֶּׁהָיָה רוֹאֶה אוֹתָהּ הָיָה מִתְחַכֵּךְ בְּרַגְלֶיהָ, קוֹפֵץ לְנַשֵּׁק וּלְלַקֵק אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה זוֹ שֶׁרַק כְּלָבִים מְסֻגָּלִים לָהּ. חֲבַל, שֶׁמִּפְּנֵי עִסְקֵי נִּקָּיוֹן הָיְתָה מְסַלֶּקֶת אֶת דֻּבִּי בְּעֶצֶם הִתְלַהֲבוּתוֹ. וְרַק יוֹרָם, מִשֶּׁחָזַר מִבֵּית־הַסֵּפֶר (בֵּינָתַיִם כְּבָר הָיָה לְתַלְמִיד בְּכִתָּה אָלֶף), מִיָּד רָץ אֶל דֻּבִּי. אוֹתָהּ שָׁעָה הָיְתָה הַגִּנָּה נֶהְפֶּכֶת לְחֶרְדַּת־אֱלֹהִים. שְׁנֵיהֶם, יוֹרָם וְדֻּבִּי, הָיוּ מִשְׁתּוֹלְלִים וּמִתְהוֹלְלִים, רָצִים וּמִתְגַּלְגְּלִים עַל הַדֶּשֶׁא, עַד שֶׁאִמּוֹ שֶׁל יוֹרָם הָיְתָה מַכְנִיסָה אוֹתוֹ עַל כָּרְחוֹ הַבַּיְתָה לִסְעֻדַּת צָהֳרַיִם.
גַּם אַחַר הַצָּהֳרַיִם, לְאַחַר הֲכָנַת הַשִּׁעוּרִים, יֵשׁ וְיוֹרָם לוֹקֵחַ אֶת דֻּבִּי וְיוֹרֵד עִמּוֹ אֶל הַכִּנֶּרֶת – פְּעָמִים לְשֵׁם רְחִיצָה וּפְעָמִים לְשֵׁם טִיּוּל סְתָם. וְהִיא שָׁעָה שֶׁל קוֹרַת־רוּחַ גְּדוֹלָה לִשְׁנֵיהֶם, וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָם מִשְׁתַּכְשְׁכִים בַּמַּיִם, שׂוֹחִים וּמַתִּיזִים רְסִיסִים לְכָל צַד, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו.
כָּל זֶה בַּקַיִץ, שֶׁהַיָּמִים אֲרֻכִּים וְאֵין הַסְּעָרוֹת מְצוּיוֹת, אֲבָל בִּימוֹת־הַגְּשָׁמִים, שֶׁהֵם קְצָרִים וּמְעֻנָּנִים, לֹא הָיוּ הַיְדִידִים מַגִּיעִים לְטִיּוּל אֶלָא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. שָׁעָה קַלָּה שֶׁל מִשְׂחָק, וּמִיָּד יוֹרֵד לֵיל־הַחֹרֶף, וְהוּא אָרֹךְ וְעָצוּב כָּל כָּךְ.
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים אֵלֶּה הָיָה יוֹרָם מִתְעוֹרֵר בַּלַּיְלָה וְשׁוֹמֵעַ אֶת יִלְלַת דֻּבִּי, הַמִּתְגַּעְגֵּעַ עָלָיו, וְלִבּוֹ מִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל חֲבֵרוֹ שֶׁכָּךְ עָלְתָה לוֹ. לוּלֵא הַגְּדוֹלִים שֶׁאֵינָם מְבִינִים כְּלוּם, הָיָה יוֹרָם מַכְנִיס אֶת דֻּבִּי אֶל הַבַּיִת, מְפַנֶּה לוֹ שָׁם מָקוֹם לְיַד מִטָּתוֹ, וְלֹא יִשְׁכַּב לְבַדּוֹ בַּחוּץ, בָּאֲפֵלָה הַקָּרָה.
אַךְ הִנֵּה בָּא חֹפֶשׁ־הָאָבִיב. יָמִים נָאִים שֶׁל עֶרֶב־פֶּסַח. עֲצֵי־הַגָּן עָטוּ לִבְלוּב צָחוֹר. תּוּת־הַשָּׂדֶה בָּעֲרוּגָה הִבְשִׁיל, הַדֶּשֶׁא חַם וְנוֹדֵף בְּיוֹתֵר כְּשֶׁמִּתְגַּלְגְּלִים עָלָיו מִמּוֹרַד הָהָר. יוֹרָם וְדֻּבִּי הָיוּ שִׁכּוֹרִים מִן הַבֹּשֶׂם, וְשִׂמְחָה כָּזוֹ מִלְּאָה אֶת שְׁנֵיהֶם, שֶׁהִתְרוֹצְצוּ כִּמְטֹרָפִים בֶּחָצֵר וּבַגָּן. אֶת כָּל כֹּחוֹתֶיהָ חָגְרָה אִמּוֹ שֶׁל יוֹרָם, שֶׁלֹּא יִפְרְצוּ אֶל הַבַּיִת, שֶׁלָּבַשׁ הַדְרַת חַג, וְלֹא יְלַכְלְכוּ אֶת כָּל מַה שֶׁנִקּוּ בְּעָמָל רַב לִכְבוֹד הַפֶּסַח. כָּל כַּמָּה שֶׁדֻּבִּי הִצְטַיֵּן בְּחָכְמָתוֹ, לֹא הֵבִין שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא חֹפֶשׁ־הָאָבִיב הַקָּצָר וְהֶאֱמִין שֶׁיּוֹרָם עַתָּה כֻּלּוֹ שֶׁלוֹ וְאִישׁ לֹא יַפְרִיד בֵּינֵיהֶם עַד עוֹלָם.
אַךְ הִנֵּה בָּא עֶרֶב פֶּסַח. אֶת יוֹרָם הִלְבִּישׁוּ בִּגְדֵי חַג חֲדָשִׁים, וְאִמָּא הִזְהִירָה אוֹתוֹ אַזְהָרָה חֲמוּרָה, שֶׁחָלִילָה לוֹ לְהִתְעַסֵּק עַתָּה עִם דֻּבִּי וּלְלַכְלֵךְ אֶת בְּגָדָיו הַחֲדָשִׁים. וְאַף שֶׁלֵב יוֹרָם כָּלָה אֶל יְדִידוֹ, הָיָה חוֹשֵׁשׁ גַּם הוּא לַחֲלִיפָה הַנָּאָה, וּבְצֵאתוֹ אֶל הַמִּרְפֶּסֶת, עוֹדֵד אֶת דֻּבִּי מֵרָחוֹק בִּקְרִיאוֹת חִבָּה, אַךְ לֹא יָרַד אֵלָיו לְשַׂחֵק עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. לֵב דֻּבִּי נָפַל עָלָיו. הַרְגֵּשׁ הִרְגִּישׁ, שֶׁחָל שִׁנּוּי לְרָעָה וְהַנַּעַר הַמְסֹרָק וְהַלָבוּשׁ מַחֲלָצוֹת הוּא אַחֵר – שֶׁלִּבּוֹ עַתָּה לֹא אֶל דֻּבִּי.
לִפְנוֹת עֶרֶב הָלַךְ יוֹרָם עִם אַבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת. בְּלֶכְתּוֹ הֶחֱזִיר יוֹרָם אֶת פָּנָיו אֶל דֻּבִּי. רָאָה שֶׁהוּא עָצוּב וְקָרָא אֵלָיו: “דֻּבִּי, חֲזָק!” מַה יָכֹל יוֹרָם לַעֲשׂוֹת? הֲרֵי אֵין לָקַחַת כֶּלֶב, וַאֲפִילוּ כֶּלֶב חָבִיב כְּדֻּבִּי, לְמָקוֹם קָדושׁ!
אַךְ דֻּבִּי לֹא הֵבִין זֹאת וְיִלֵּל אֲרֻכּוֹת, כְּקוֹבֵל עַל יְדִידוֹ שֶׁלֹּא לָקַח אוֹתוֹ הַפַּעַם עִמּוֹ לְטִיּוּל. לְבַסוֹף נִשְׁתַּתֵּק וְשָׁכַב וְהִקְשִׁיב. זְמַן רַב הָיָה שֶׁקֶט גָּמוּר בַּבַּיִת. חַלוֹנוֹת הַבַּיִת הָיוּ אֲפֵלִים. וְרַק בַּמִּטְבָּח הָיָה אוֹר. מִשָּׁם עָלוּ רֵיחוֹת טוֹבִים, מוּזָרִים, שֶׁגֵּרוּ אֶת חִכּוֹ שֶׁל דֻּבִּי. אוֹתָהּ שָׁעָה הֵבִין, שֶׁיּוֹם זֶה שׁוֹנֶה מִכָּל הַיָּמִים וְהֶחֱרִישׁ לָדַעַת מַה יִהְיֶה.
לְבַסוֹף רָאָה וְהִנֵּה הוּאַר הָאוּלָם. קוֹלוֹת הִגִּיעוּ מִשָּׁם. דֻּבִּי לֹא יָדַע שֶׁעוֹרְכִים עַתָּה אֵת הַסֵּדֶר, אֲבָל כַּנִּרְאֶה לָקַח הַנִּגּוּן אֶת לִבּוֹ, כִּי שָׁכַב שָׁקֵט וְהִקְשִׁיב וְהִקְשִׁיב.
פִּתְאֹם שָׁמַע אֶת יוֹרָם מְדַבֵּר בְּקוֹל וּבִנְעִימָה. דֻּבִּי לֹא יָדַע, שֶׁיּוֹרָם שׁוֹאֵל עַתָּה אֶת אַרְבַּע הַקֻּשְׁיוֹת, אֲבָל קוֹלוֹ נִרְאָה לוֹ נָעִים כָּל כָּךְ, שֶׁזָּקַף אֶת אָזְנָיו וְשׁוּב הִקְשִׁיב וְלֹא זָע.
יִתָּכֵן, שֶׁדֻּבִּי הָיָה גֵא מְעַט עַל יְדִידוֹ, שֶׁקּוֹלוֹ צִלְצֵל יָפֶה כָּל כָּךְ. אַךְ מִשֶׁנִּשְׁתַּתֵּק, תָּקְפוּ אוֹתוֹ גַעֲגוּעִים כָּאֵלֶּה עַל יוֹרָם שֶׁלֹּא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק וְיִלֵּל יְלָלָה אֲרֻכָּה־מְמֻשָּׁכָה, שֶׁהִגִּיעָה לְאָזְנֵי יוֹרָם. אוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּעֲזַע הַנַּעַר, וְאַךְ גָמְרוּ אֶת קְרִיאַת הַהַגָּדָה רָץ אֶל יְדִידוֹ הֶעָזוּב.
מִי יְתָאֵר אֶת שִׂמְחַת דֻּבִּי כְּשֶׁרָאָה אֶת יוֹרָם יוֹרֵד אֵלָיו! הוּא קָפַץ כְּנֶגְדּוֹ, לִקֵּק אֶת יָדָיו, אֶת פָּנָיו, וְשׁוּב קָפַץ וְלִקֵּק וְחִבֵּק אוֹתוֹ. בְּקֹשִׁי נֶחֱלַץ יוֹרָם מִמֶּנּוּ, כְּדֵי לָלֶכֶת אֶל הַמִּטְבָּח וּלְהָבִיא לוֹ מִמַּטְעַמֵּי הַחַג הָעֲרֵבִים.
הָיְתָה זֹאת הַשָּׁעָה שֶׁהַיָּרֵחַ הִזְהִיב אֶת מֵי הַכִּנֶּרֶת וְאֶת הָרֵי טְבֶרְיָה הַיָּפִים. אַךְ יָפֶה בְּיוֹתֵר הָיָה מַרְאֵה יוֹרָם שֶׁהִּגִּישׁ לְדֻּבִּי מִסְּעֻדַּת הֶחָג, כִּי הַיָּרֵחַ הִסְתַּכֵּל בָּהֶם אֲרֻכּוֹת, וְנִרְאֶה הָיָה, שֶׁאַף הוּא שָׂמֵחַ עַל הָאַהֲבָה הַנֶּאֱמָנָה שֶׁבֵּין שְׁנֵיהֶם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.