תמונות מהמערכה השנייה
(גיורא מול הראי בחדר המבוא, מתלבש, מתקשה לקשור עניבה. לידו חביבה. גלינה מנקה)
1 🔗
(חביבה, גיורא, גלינה)
חביבה
גִּיוֹרָא! אֶצְלְךָ זֶה עִקָּרוֹן,
בְּאַזְכָּרוֹת – תָּמִיד הָאַחֲרוֹן?
תִּרְאֶה מָה הַשָּׁעָה – אִחַרְנוּ!
לֵךְ תְּסַפֵּר אַחֲרֵי זֶה, שֶׁזָּכַרְנוּ.
מַכַּת מִצְרַיִם, יּוֹם הַזִּכָּרוֹן.
(מוציאה רשימה)
בְּעֶשֶׂר, אָח שֶׁל דֻּבִּי, אַהֲרֹן.
מִי עוֹד זוֹכֵר אֶת אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה!
הָאַזְכָּרוֹת – רֵיקוֹת לְדֵרָאוֹן.
מָה לַעֲשׂוֹת, שֶׁלֹא כֻּלָּם כָּמוֹנוּ.
(מציצה ברשימה)
מִיַּד אַחַר כָּךְ חַיִּימְקֶה עֶבְרוֹן.
בַּחֲמִשִׁים וְשֵׁשׁ הָלַךְ בַּמִּתְלֶה.
וְעַד הַיּוֹם דְמָעוֹת חוֹנְקוֹת אֶת הַגָּרוֹן,
אֵיךְ הִתְיַפְּחָה אִמּוֹ עַל הָאָרוֹן,
שֶׁאִם יָדְעָה, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּרְחוּ מֵהִיטְלֶר!
כּוֹאֵב הַלֵּב עַל עָפְרָה וְיָרוֹן.
(מציצה ברשימה)
קִרְיַת שָׁאוּל, בִּשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה וְרֶבַע.
אֲבִיגְדוֹר הַשָּׁמֵן, שִׁשִּׁים וָשֶׁבַע.
אַתָּה עָזַרְתָּ בַּקַּדִּישׁ לְרֹן,
אֲנִי וְרוּת תָּמַכְנוּ בְּבַת־שֶׁבַע.
הַחֶבְרֶ’ה – בְּאֶקְסְטָזַת שִׁכָּרוֹן.
אֲנִי כְּבָר אָז הִתְרַעְתִּי: עִוָּרוֹן!
אֻכְלוּסִיָּה עוֹיֶנֶת שָׁם יוֹשֶׁבֶת,
וּמִי צָרִיךְ אֶת עַזָּה וְחֶבְרוֹן?
אֵיךְ הִסְתַּכְּלוּ עָלַי כְּמוֹ עַל אוֹיֶבֶת!
(גיורא מוותר על העניבה מגיש לחביבה. חביבה מציצה ברשימה)
בִּשְׁתַּיִם. בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, דּוֹרוֹן,
הַבֵּינוֹנִי שֶׁל רוֹחָלֶ’ה וּבִּינִי.
יָפֶה – לָמוּת. וְכַמָּה כִּשָּׁרוֹן –
לְאָמָּנוּת, לְמוּזִיקָה, לְתֵאַטְרוֹן…
זְוָעָה. הַתֹּפֶת בַּחַוָּה הָסִינִית,
וּבְשָׁלוֹשׁ, תּוֹדָה לָאֵל, הָאַחֲרוֹן,
נִמְרוֹד שֶׁל שׁוֹשׁ וְדוֹבָלֶה' בַּר־אוֹן.
נוֹרָא, מַמָּשׁ סִפּוּר מְזַעֲזֵעַ:
בְּנֵס יָצָא בְּלִי פֶּגַע מִלְּבָנוֹן,
מִהֵר לְאַזְכָּרָה, נָסַע בְּגֵהָה…
אַח, אֵיזֶה מָוֶת אֵיזֶה כִּשָּׁרוֹן –
בִּתְאוּנַת דְּרָכִים, בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן!
2 🔗
עומר חביבה, גיורא, גלינה)
גיורא
אוֹ! אַתָּה כָּאן!
עומר
סְלִיחָה, אֲנִי מַפְרִיעַ?
חביבה
אֲנַחְנוּ מְאַחֲרִים לְאַזְכָּרָה.
עומר
רַק מַשֶּׁהוּ קָטָן, מִבּוּכָרָה.
זֶה בִּשְׁבִילְכֶם, שַׁבְּרִיָּה.
(מגיש לגיורא)
חביבה
הִגְזַמְתָּ!
גיורא (בוחן את השברייה)
שְׁמַע – זֶה מַשֶׁהוּ עוֹלָמִי!
עומר
קוֹרֶה שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לִקְנוֹת מַזְכֶּרֶת.
עָצוּב, כְּשֶׁאֵין לְמִי.
(פאוזה, גיורא טופח על שכמו)
אַגַּב, מָה שְׁלוֹם כִּנֶרֶת?
חביבה
מָה זֹאת אוֹמֶרֶת? מָה הַשְּׁאֵלָה?
עומר
סְתָם… כְּשֶׁיָּצְאָה הַבֹּקֶר מֵהַחֶדֶר –
הִרְגִּישָׁה רָע? אוּלַי חוֹלָה?
חביבה
תּוֹדָה רַבָּה. הַכֹּל בְּסֵדֶר.
עומר
לֹא יֵאָמֵן, אֵיךְ תּוֹךְ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים גָדְלָה!
חביבה
אֶת זֶה מִזְּמַן כְּבָר לֹא שָׁמַעְנוּ.
זֶה רֶמֶז, מָה? עוֹד לֹא הֵבַנּוּ.
“יָפְתָה”, “גָּדְלָה”, “לֹא יִתָּכֵן” –
תַּגִּיד כְּבָר דּוּגְרִי: מוֹצֵאת חֵן?
עומר
נַנִּיחַ…
חביבה
זֶה רְצִינִי? חוֹשֵׁב עַל חֲתֻנָּה?
עומר
וְלָמָּה לָךְ לָדַעַת?
חביבה
פְּרָט זָנִיחַ.
עֻבְדָּה אַחַת קְטַנָּה.
אֲנִי, חַבּוּב, הָאִמָּא שֶׁל כִּנֶרֶת!
עומר
וְלוּ שָׁאַלְתִּי, מָה הָיִית אוֹמֶרֶת?
חביבה
רֵאשִׁית לֹא לְבַזְבֵּז נַחֲלַת אָבוֹת,
וִירֻשַּׁת הוֹרִים כְּהֶרֶף עַיִן.
וְהֶחָשׁוּב מִכֹּל – לֵךְ לַעֲבֹד!
עומר (לעצמו)
לֵךְ לַעֲבֹד – וַעֲבוֹדָה מִנַּיִן? (בקול רם)
אִם כְּבָר עָלָה פֹּה הַנּוֹשֵׂא…
גִּיּוֹרָא, בְּאוֹתוֹ עִנְיָן, לְמַעֲשֶׂה… (לוקח אותו מעט הצידה)
גיורא
דַּבֵּר אֵלַי, בָּחוּר, אֲנִי שׁוֹמֵעַ.
עומר
תַּגִּיד, אִם בְּמִקְרֶה אַתָּה יוֹדֵעַ…
(פאוזה קצרה)
חָזַרְתִּי בְּלִי פְּרוּטָה, צָרִיךְ מִשְׂרָה.
חביבה (מתרחקת לעבר הדלת)
זֶה לֹא סוֹבֵל דִּחוּי? יֵשׁ אַזְכָּרָה!
גיורא
תָּבוֹא אֵלַי מָחָר, אוֹ מָחֳרָתַיִם (טופח על כתפו של עומר)
נִמְצָא כְּמוֹ כְּלוּם. בָּחוּר כָּזֶה מֻכְשָׁר!
חביבה (מתקרבת שוב)
וְאִם תֻּרְשֶׁה לִי הֶעָרָה אוֹ שְׁתַּיִם,
זֶה דּוֹר שֶׁמְּחַפֵּשׂ מִשְׂרָה – יָשָׁר!
(מניחה יד על זרועו של עומר. בנועם ודידקטיות)
קַח אֶת אָבִיךָ זַ"ל, אוֹ קַח אוֹתָנוּ.
קִבַּלְנוּ בַּקִבּוּץ חִנוּךְ סְפַּרְטָנִי:
עָבַדְנוּ בַּשָּׂדוֹת!
גיורא
הִנַחְנוּ צִנּוֹרוֹת!
חביבה
מִי הִתְעַנְיֵן אָז בְּמִשְׂרוֹת, בְּמַשְׂכּוֹרוֹת!
גיורא
אָמְנָם נָכוֹן, עָשִׂינוּ לְבֵיתֵנוּ.
חביבה (מתלהבת)
מִזֶּה עוֹד אַף אֶחָד לֹא נַעֲשָׂה עָשִׁיר.
אֲנַחְנוּ לַבָּנוֹת, אַחֲרֵי מוֹתֵנוּ,
חִנוּךְ וְאִצְטַבַּת סְפָרִים נַשְׁאִיר.
(עומר מעביר את מבטו על פני החדר, הרהיטים, מסתכל בחביבה)
יֵשׁ עֲבוֹדָה: הָאָרֶץ מְשַׁוַּעַת!
בִּנְיָן, וְחַקְלָאוּת – גָּדֵל פֹּה דּוֹר עַצְלָן:
כְּבָר לֹא נָאֶה לָכֶם לִבְנוֹת, לָטַעַת.
פֹּה כָּל אֶחָד רוֹצֶה לִהְיוֹת קַבְּלָן! (לעומר)
בּוּשָׁה, מַמָּשׁ, כְּבָר בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ –
בָּחוּר צָעִיר, בָּרִיא… זֶה דּוֹר אֻמְלָל!
עומר
כְּשֶׁחֲזִירֵי הַהוֹן חָשִׁים לָבֹז שָׁלָל,
לָעֲבוֹדָה אֵין עֵרֶךְ.
מַעֲבִידִים אֶת הַחַלָּשׁ בַּפֶּרֶךְ,
עוֹשְׁקִים וּמְרַמִּים וּמְנַצְּלִים –
וּמִי עוֹבֵד? רַק הַזָּרִים וְהָעוֹלִים –
וּמָה הַפֶּלֶא? (לחביבה)
בִּנְיָן וְחַקְלָאוּת – תּוֹדָה רַבָּה.
גיורא
אַח, מָה זֶה, דִּבּוּרִים כָּאֵלֶּה…
חביבה
שְׁטֻיּוֹת בְּמִיץ: זוֹ הוֹצָאַת דִּבָּה!
עומר
תּוֹפְסִים, דּוֹרְסִים, חוֹטְפִים – וְהֶחָזָק לוֹקֵחַ.
חביבה
גָּמַרְתָּ, זֶה הַכֹּל?
גיורא
נוּ. דַּי לְהִתְוַכֵּחַ…
עומר
קוֹנִים בְּזוֹל, עוֹשִׂים מִבְּנֵי אָדָם סְחוֹרָה.
הַכֹּל רְכוּשׁ, הַכֹּל לִמְכִירָה!
גיורא (מנסה להרגיע)
כָּאֵלֶּה דִּבּוּרִים הַיּוֹם בַּמּוֹדָה.
הוּא עוֹד יֵצֵא מִזֶּה, הוּא יִתְבַּגֵר.
חביבה
אֵיפֹה לְמַדְתָּ כָּכָה לְדַבֵּר? בְּהדּוּ?
עומר
דּוֹרְסִים אֶת הַשָּׁכֵן, מִתְעַלְּלִים בַּגֵּר,
מַעֲבִירִים לְחוּ"ל אֶת הֶצְבֵּרֵי הָעֹשֶׁר
וְהֶפְרֵשֵׁי הָעשֶׁק וְהַשֹּׁד
שֶׁל הַכְּסָפִים שֶׁהֻרְוְחוּ בְּיֹשֶׁר
בַּעֲבוֹדַת כַּפַּיִם…
חביבה
שֶׁקֶט. דַּי! מָה עוֹד! (מכסה את אוזניה בידיה)
עומר (נרגע, נושם אוויר)
גָּמַרְתִּי. זֶה הַכֹּל.
חביבה (עדיין מכסה את אוזניה)
לֹא מוּכָנָה לִשְׁמֹעַ!
עומר
אֵין מָה. מִיָּד אֶתֵּן לָךְ מְנוּחָה.
גיורא
הַיּוֹם הַצְּעִירִים חוֹשְׁבִים כָּמוֹהוּ.
חביבה
תָּמִיד הָיָה לוֹ פֶּה גָּדוֹל.
(מופיע הר סיני, עומד בפתח, רק עומר מבחין בו)
עומר
סְלִיחָה…
חביבה (ידיה עדיין על אוזניה)
לֹא מַקְשִׁיבָה: בְּבַקָּשָּׁה, תַּכְפִּישוּ!
עומר
סְלִיחָה, נִרְאֶה שְׁבָּא אֲלֵיכֶם מִישֶׁהוּ.
חביבה
דַּבֵּר – אֲנִי אָטַמְתִּי אֶת אָזְנַי.
גיורא (צועק)
חֲבִיבָה – גּוּרִי…
חביבה
לֹא שׁוֹמַעַת!
גיורא (צועק חזק יותר)
הַר־סִינַי!
3 🔗
(גורי חביבה גיורא, עומר)
(חביבה מיטיבה את הופעתה, לוחשת משהו לגלינה)
גורי (מגיש לחביבה פרחים)
זֶה בִּשְׁבִילֵךְ.
חביבה (מריחה)
אוֹי אוֹי אֵיזֶה נִיחוֹחַ! (מגישה את הפרחים לגלינה, שיוצאת)
אַךְ, אֵיזֶה רֹאשׁ פַנְטַסְטִי, אֵיזֶה מוֹחַ –
הוּא לֹא שָׁכַח אֶת מוֹרָתוֹ הַוָּתִיקָה! (מלטפת את שערותיו)
נוּ. גּוּרִי. נְשִׁיקָה.
(מנשקת אותו. מעבירה יד על לחיו. גיורא חביבה וגורי מתיישבים)
עומר (לעצמו)
אֵיךְ הִיא שְׂמֵחָה אֵלָיו. וּמְנַשֶּׁקֶת! (בקול רם)
אַתֶּם מְאַחֲרִים לְאַזְכָּרָה. לֹא?
חביבה (הצידה לעומר)
שֶׁקֶט!
טוֹבָה אִישִׁית, לִי: שֵׁב וּשְׁתֹק. מַסְכִּים?
גיורא
נוּ, גּוּרִי אֵיךְ הָעֲסָקִים?
גורי
שֶׁלֹא יִהְיֶה יוֹתֵר גָּרוּעַ.
גִּיַסְנוּ עַד כֹּה חֲמִשִּׁים מִילְיוֹן,
וְעוֹד עֶשְׂרִים – רַק הַשָּׁבוּעַ:
הָעֵסֶק מִתְגַּלְגֵּל, מֵהוֹן לְהוֹן.
(צוחק בקול רם. אחריו צוחק גיורא. אחריו חביבה. גלינה נכנסת עם מגש ועליו כוסות משקה. מגישה ליושבים)
חביבה (מרימה כוס)
נָרִים כּוֹסִית לְנֹעַר לְתִפְאֶרֶת!
גיורא (מרים כוס)
לְהַי־טֶק. מַחְשְׁבִים, זֶה הֶעָתִיד! (טופח על שכמו של גורי)
גורי
לְחַיֵיכֶם. (בביישנות) וּלְכִנֶּרֶת! (מרים כוס)
חביבה
אַח, כַּמָּה טוֹב לִרְאוֹת אוֹתְךָ. תַּלְמִיד!
אֲנִי אוֹתְךָ זוֹכֶרֶת – אוּף – פָּרוּעַ!
בַּלִמּוּדִים. בֵּינֵינוּ. דֵּי גָרוּעַ.
גורי
מָה לַעֲשׂוֹת, אֲנִי שׂוֹנֵא לַחֲרֹש.
חביבה
אֲבָל כְּבָר אָז רָאִיתִי – אֵיזֶה רֹאשׁ!
רָצוּ לִזְרֹק אוֹתוֹ מִבֵּית הַסֵּפֶר:
אָמַרְתִּי: לֹא יָקוּם וְלֹא יִהְיֶה.
הָפַכְתִּי עוֹלָמוֹת: תְּנוּ הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת –
וּמִי צָדַק?
גיורא
שִׁבְעִים מִילְיוֹן: אַח, יָה־בָּה־יֶה!
גורי
בְּבֵית הַסֵּפֶר הַשִּׁיטָה טוֹחֶנֶת מַיִם.
חוֹנְקִים מְקוֹרִיּוּת הוֹרְסִים יָזְמָה.
לִי רַק בְּקֹשִׁי יֵשׁ בַּגְרוּת – אָז מָה?
עוֹבְדִים אֶצְלִי שְׁלוֹשִׁים אָקֲדֵמָאִים!
חביבה
תִּסְלַח לִי, גּוּרִי, קַל מְאוֹד לִצְחֹק.
מֵרֹב “מְקוֹרִיּוּת” שָׁכַחְנוּ מָה זֶה חֹק:
תִּרְאֶה אֵיךְ הַשָּׂפָה עִלֶגֶּת, מִדַּרְדֶּרֶת,
אֲנִי חָלִילָה לֹא עָלֶיךָ מְדַּבֶּרֶת,
לְאָן שֶׁלֹא תִּפְנֶה – צָרוּת, בּוּרוּת.
אֵיפֹה הָיִינוּ בְּלִי תָּנָ"ךְ, לָשׁוֹן, סִפְרוּת!
גורי
לְזֶה אֲנִי מַסְכִּים. בְּלִי שׁוּם וִכּוּחַ.
כָּל הַכָּבוֹד לְמַדְּעֵי הָרוּחַ!
גיורא
רַק הַסִּפְרוּת הַיּוֹם, בִּמְחִילָה…
גורי
אַתָּה קוֹרֵא – וְלֹא מֵבִין מִלָּה!
חביבה
אוּיְשׁ, אַל תַּזְכִּיר לִי. זֻהֲמָה וָרֶפֶשׁ.
גיורא
אֵיךְ שִׁכּוֹתְבִים הַיּוֹם זֶה גֹעַל נֶפֶשׁ.
חביבה
אַתָּה רוֹצֶה לִבְכּוֹת: אֵיזוֹ שָׂפָה!
גיורא
וְכָל אֶחָד נִהְיֶה סוֹפֵר.
חביבה
זוֹ מַגֵפָה!
(לגיורא) שָׁמַעְתָּ כְּבָר עַל הַקָּטָן שֶׁל שֶׁפֶר?
כָּל מְשַׁרְבֵּט נִקְרָא הַיּוֹם אָמָּן.
גיורא
וְכָל אַנְאַלְפַבֵּית מוֹצִיא רוֹמָן!
גורי
לֹא לְחִנָּם נִקְרֵאנוּ “עַם הַסֵּפֶר”. (צוחק בקול רם. אחריו גיורא)
חביבה
בּוּשָׁה לְאָן הִגַּעְנוּ. תַּת־רָמָה.
גיורא
אֲבָל בְּמַחֲשְׁבִים – מַעֲצָמָה!
גורי (לאחר מחשבה קצרה)
יֵשׁ חֹמֶר אֱנוֹשִׁי לֹא רַע.
גיורא (מוריד טפיחת חיבה על גבו של גורי)
וְאֵיזֶה חֹמֶר!
עומר
לְדַעְתִּי…
חביבה (הצידה לעומר)
בִּקַשְׁתִּי שֶׁקֶט, עֹמֶר!
גיורא
שֶׁכָּל אוֹיְבֵינוּ יִתְפַּקְעוּ עַכְשָׁו.
לָהֶם יֵשׁ נֵפְט, וְלָנוּ יֵשׁ – זָהָב! (חובט בכוח חבטת חיבה בקרקפתו של גורי)
אַנְאַלְפָבֵּיתִים: רַק יוֹדְעִים לִקְדֹּחַ!
גורי
יֵשׁ לָהֶם נֵפְט, אָז לָמָּה לָהֶם מוֹחַ?
(צוחק. אחריו גיורא)
חביבה
כָּל הַכָּבוֹד לַמּוֹחַ. מָה עִם עַרְכִים?
יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה לֹא עָלֵינוּ, שֶׁבּוֹרְחִים!
רָצִים אַחֲרֵי הַכֶּסֶף. מַעֲרָבָה.
איתָן שֶׁל שׁוֹשׁ וְדֹב, אוֹ עַמִּיחַי שֶׁל חַוָּה.
יוֹרְדִים! זוֹ הַמִּלָּה, לֹא גּוּרִי, כַּמּוּבָן.
גיורא
שְׁמוֹנִים מִילְיוֹן – הַכֹּל כָּחֹל־לְבָן!
חביבה
עוֹשֶׂה מְלֶאכֶת קֹדֶשׁ.
גיורא
וְיוֹצֵא בְּרֶוַח! (טופח על גבו של גורי)
חביבה
הַנֹּעַר – תַּעֲנוּג, אֵין מָה לַחְסֹךְ בְּשֶׁבַח.
טוֹבִים כִּמְעַט כָּמוֹנוּ. לָמָּה לְקַטֵּר?
גיורא
כָּמוֹנוּ? בְּחַיִּיּךְ – הֵם טוֹבִים יוֹתֵר:
חביבה
סְלִיחָה?! סְלִיחָה – סְלִיחָה! לֹא אֲדַבֵּר עָלֵינוּ.
חֻנַכְנוּ לִצְנִיעוּת לֹא לְהַכְבִּיר מִלִּים.
אַךְ אֵיזוֹ הַשְׁוָאָה יֵשׁ לְהוֹרֵינוּ?!
לֹא אֲנָשִׁים, חַבִּיבִּי, נְפִילִים!
דּוֹר שֶׁהָלַךְ לָאָרֶץ הַנִּדַּחַת.
דּוֹר שֶׁהִשְׁאִיר הַכֹּל מֵאֲחוֹרָיו.
תְּמוּרת בִּצּוֹת! תְּמוּרַת שָׁרָב!
תְּמוּרַת חַמְסִינִים וְקַדַּחַת!
אַבְּרָשָׁה, מָשָׁה – אֵילוּ אֲנָשִׁים!
אַנְיוּשָׁה, סוֹנְיָה, מוּסְיָה, פָּשָׁה, יָשָׁה,
יִשְׂרָאֵל, מַנְיָה, לוּבָּה, שָׂרָה, סָשָׁה!
חָצְבוּ חָצָץ וְסָלְלוּ כְּבִישִׁים.
לְרֶגַע לֹא חָלְמוּ לָסֶגֶת!
יִבְּשׁוּ בִּצּוֹת! הֵקִימוּ קִבּוּצִים!
חָרְשׁוּ תְּלָמִים! הִפְרִיחוּ שְׂדוֹת קוֹצִים!
הָפְכוּ שְׁמָמָה לְאֶרֶץ מְשַׂגְשֶׂגֶת!
וְאֵיזֶה דּוֹר שֶׁאַחֲרֵיהֶם צָמַח!
בַּהֲגָנָה, בַּמֶּשֶׁק, בַּפַּלְמָ"ח – (מונה מתוך היזכרות)
אֲבִיגְדוֹר, אוּרִי, זוּבָּה, דָּן, גִיּוֹרָא,
בָּרוּכִיק, יוֹסְקֶה, אוֹדָה, דְּבוֹרָה, דְרוֹרָה,
אֶפְרַיִם, בּוּמָה, עֻזִי, מִיכָאֵל,
גְאֻלָּה, שׁוּלָה, רוּת, תָּמָר, יָעֵל,
נְתִיבָה, רִיבָה, זִיוָה וְאֲבִיבָה
וַאֲנִי, חֲבִיבָה.
וְגַם אֲנַחְנוּ, אַחֲרֵי צָבָא,
יְרַדְנוּ אֶל הַסְּפָר, כֻּלָנוּ:
לַנֶּגֶב! לְלָכִישׁ! לָעֲרָבָה!
הֵקַמְנוּ קִבּוּצִים שֶׁלָּנוּ.
וּמִי חִכָּה לָנוּ? צָבוֹעַ וְתַנִּים!
וּבָלֵילוֹת, חַבִּיבָּלָךְ, מִסְתַּנְנִים.
וּכְשֶׁעָזַבְנוּ, מָה? קַדַּחַת!
עָשׂוּ טוֹבָה, מִוַּעֲדַת הַחֲבֵרִים:
בְּקֹשִׁי תַּחְתּוֹנִים נָתְנוּ לָקַחַת!
וְשׁום עֶזְרָה מֵהָהוֹרִים.
וְהִסְתַּדַּרְנוּ: לֹא חָזַרְנוּ לָאַסְפֶּסֶת.
בְּכִירִים כֻּלָּם, מִי בַּצָּבָא, בְּכַלְכָּלָה.
פּוּשְׁקָשׁ וְזֶבָּלֶ’ה בַּכְּנֶסֶת,
וּבּוֹמְבָּה ־ שָׂר בַּמֶּמְשָׁלָה!
אֲנַחְנוּ הַנָּשִׁים הִצְנַעֲנוּ לֶכֶת.
יִהְיֶה מִי שֶׁיֹּאמַר, נִשְׁאַרְנוּ מֵאָחוֹר. (מתלהטת)
וּמִי גִדְּלוּ וְהֶעֱמִידוּ דּוֹר?!
קְחוּ לְדֻגְמָה אוֹתִי ־ מוֹרָה וּמְחַנֶכֶת.
תַּחְתַּי עָבְרוּ כִּמְעַט שְׁלוֹשָׁה דּוֹרוֹת.
בָּנוֹת גִּדַּלְתִּי ־ לְתִפְאֶרֶת:
שָׁרוֹן, אַרְבֶּל, אוֹפִירָה וְכִנֶּרת,
וּכְבָר שָלוֹשׁ מְסֻדָּרוֹת.
וְגַם הַתַּלְמִידִים הֵבִיאוּ נַחַת –
גִּדַּלְנוּ דוֹר הֶמְשֵׁךְ. דּוֹר מְצֻיָּן!
יוֹזֵם, חַדְשָׁן –
גיורא
מֻכְשָׁר כְּמוֹ שֵׁד מִשַּׁחַת!
עומר
הַדּוֹר חָדָשׁ, וְהַהִמְנוֹן יָשָׁן.
כְּמוֹ הַהוֹרִים, סָמוּךְ אֶל הַצַּלַּחַת
לִתְפֹּס שְׁמוֹנִים מִילְיוֹן כָּחֹל־לָבָן.
שׂישׂוּ ושִׂמְחוּ – דּוֹר לְדוֹר יַבִּיעַ אֹמֶר,
לִרְדֹּף מָמוֹן וּבֶצַע לֹא כַּחֹק.
חביבה (לעומר)
כָּל כָּךְ קָשֶָה, חָמֵשׁ דָּקּוֹת לִשְׁתֹּק? (לגורי)
תַּכִּיר, בְּבַקָּשָׁה אֶת עֹמֶר.
בֶּן חֲבֵרִים. הָיָה קָצִין. טִיֵּל.
עַכְשָׁו חָזַר לָאָרֶץ. מִתְבַּטֵּל:
בַּעֲבוֹדָה הוּא לֹא רוֹאֶה תּוֹעֶלֶת,
בְּלִמּוּדִים הוּא לֹא מוֹצֵא עִנְיָן.
גיורא
חֲבָל, חֲבָל מְאוֹד. רֹאשׁ מְצֻיָּן.
חביבה
פָּשׁוּט בִּזְבּוּז, עִם נְתוּנִים כָּאֵלֶּה,
כּוֹאֵב הַלֵּב, אֵיךְ לֹא לְהִצְטַעֵר…
עומר
אוּלַי תִּצְטַעֲרִי עַל מִישֶׁהוּ אַחֵר? (מחקֶה את קולה של חביבה)
"אָדָם צָעִיר הוֹלֵךְ בְּחֹסֶר מַעַשׂ.
בְּלִי שׁוּם תַּכְלִית נוֹסֵעַ בָּעוֹלָם…"
גיורא
חֲבִּיבִּי, תֵּרָגַע – עַל מָה הַכַּעַס?
חביבה
לֹא רַק אֲנִי אוֹמֶרֶת, זֶה כֻּלָּם.
עומר
כֻּלָם?! מִי, מִי הֵם אַבִּירֵי הַטֹּהַר?
מִי אֵלֶה שֶׁשָּׂמִים עַצְמָם שׁוֹפְטִים?
נוֹשְׂאֵי הַדֶּגֶל מְחַנְּכֵי הַנֹּעַר –
כֻּלָּם: נוּ, מִי הֵם כָּל אוֹתָם מוֹפְתִים?
כֻּלָם: מִי, בָּרוֹנֵי הַסְפֶּקוּלַצְיָה,
הַמַּמְתִּיקִים עִם גֶּנֶרָלִים סוֹד?
הַמִּתְפַּלְשִׁים בְּכֶסֶף וְכָבוֹד?
שׁוֹדֵד הַקַּרְקַע, מְחַרְחֵר הַפַּרְצֶלַצְיָה?
אוֹ זֶה אֲשֶׁר מִהֵר לִתְפֹּס רְכוּשׁ,
מָצָא סִדּוּר יָעִיל וְנוֹחַ –
נִכְנַס לְבַיִת – אֵיךְ אוֹמְרִים? – “נָטוּשׁ” –
אֲשֶׁר יוֹשְׁבָיו הִסְפִּיקוּ אַךְ לבְרֹחַ?
אוּלַי מִינִיסְטֶר הַתַּרְבּוּת?
בְּרֹאשׁ הַמְּגִנִּים עַל שְׂדוֹת הַמֶּשֶׁק!
מִגָּב סוּסָה מַכֶּה בְּחֵשֶׁק
רוֹעִים בְּנֵי שְׁתֵּים־עֶשְׂרֶה בְּשׁוֹט וּבְנַבּוּט!
אוֹ שֶׁמָא מַר מוּסָר וְטֹהַר נֶשֶׁק,
שֶׁבְּסִינַי בַּחֲמִשִׁים וָשֵׁשׁ,
כֵּיוָן שֶׁהִתְעַצֵּל לִטְרֹחַ
נָתַן פְּקֻדָּה, שְׁלוֹשִׁים שְׁבוּיִים לִרְצֹחַ –
וְחַיָּלָיו פָּתְחוּ בְּאֵשׁ?
עַם אֶצְבַע מְרַטֶּטֶת עַל הַהֶדֶק
הֵם מַטִּיפִים לָנוּ מוּסָר וָצֶדֶק.
קוֹזָקִים נִמּוֹלִים עִם לֵב עָרֵל!
פִּירָטִים לְתִפְאֶרת יִשְׂרָאֵל!
תּוֹפְסִים וְשׁוֹדְדִים מַלְקוֹחַ
אֶת כָּל תְּנוּבַת הָאֶרֶץ וְהוֹנָהּ
וּבְפֶה מָלֵא מְמַהֲרִים לִצְרֹחַ:
“גֶּעוַאלְד! הָלְכָה לָנוּ הַמְדִינָה!”
אִם אִישׁ צָעִיר, שֶׁעוֹד לֹא גַּס בַּסֵּבֵל.
צוֹעֵק בְּשֵׁם הָרָשׁ וְהֵנִּגְזָל,
מִיָּד קָמִים עָלָיו: “שְׁטֻיּוֹת!” וְ“הֶבֶל!”
וְתִתְבַּיֵשׁ!" וְ“אִם אָבִיךָ זַ”ל….."
חביבה (מתנפלת עליו)
אַתָּה חָכָם גָּדוֹל!
גיורא (מפריד בינה לבין עומר)
דַּי. אַל תָּרִיבוּ.
חביבה (בשקט לגיורא)
וְלָמָּה הוּא מֻכְרָח, מוּל הַר־סִינַי…
גיורא (שם יד על כתפה)
נִסַּע לַאַזְכָּרָה, חֲבִיבָה.
חביבה (עומדת לצאת. ואז חוזרת, לגלינה)
אִם בְּמִקְרֶה יָבוֹא הָעִתּוֹנַאי… (גלינה מהנהנת ויוצאת)
עומר (בעניין)
הָעִתּוֹנַאי?
גיורא (בביטול)
מֵהָעִתּוֹן פָּנוּ אֵלֵינוּ,
בִּקְשׁוּ לָבוֹא בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת.
חביבה (בהתרסה)
לִרְאוֹת שֶׁעוֹד נוֹתַר גַּם בְּיָמֵינוּ,
מָקוֹם שֶׁבּוֹ לֶחַג יֵשׁ מַשְׁמָעוּת.
שֶׁלֹא אָבַד כָּלִיל הַטַּעַם,
שֶׁיֵּשׁ עוֹד חוֹגְגִים כְּמוֹ פַּעַם,
עִם חֲבֵרִים, לְיַד הַמְדוּרָה.
בְּבַקָשָׁה ־ תִּקְרָא: (מוציאה גזיר עיתון ומושיטה לעומר)
עומר (קורא בקול רם)
"הַזְּמַן כְּמוֹ רָץ יוֹבֵל שָׁנִים אָחוֹרָה.
הַשְּׁעוֹנִים מְצַלְצְלִים תָּשָׁ"ח
בַּדֶּשֶׁא, עִם חֲבִיבָה וְגִיּוֹרָא.
אָמְנָם, הָרֹאשׁ בֵּינְתַיִם שַׁח,
נָכוֹן, עָבוּ קְצָת הַמָּתְנַיִם,
כָּבְדוּ קִמְעָה גַּם הָאָזְנַיִם,
וְהַבְּרִיאוּת – כְּבָר לֹא מָה שֶׁהָיְתָה.
אַךְ כָּל הַשְׁאָר – אָז כְּעַתָּה:
אוֹתוֹ הַצְּחוֹק, אוֹתָהּ בְּלוֹרִית, אוֹתוֹ הַמֶּרֶץ,
הַלֵּב עוֹד בֶּן עֶשְׂרִים, וְהַשִּׂמְחָה כַּדָּת.
אוֹתָם הָאֲנָשִׁים – זוֹ עוֹד אוֹתָהּ הָאֶרֶץ!
קְרָא בְּמוּסַף שַׁבָּת."
(מחזיר לחביבה את גזיר העיתון. גיורא לוקח את חביבה בזרועה, מנופף לעומר. יוצאים)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.