א. הַיַּלְדוּת    🔗

יְמֵי יַלְדוּתוֹ הָיוּ טוֹבִים. בְּזִכְרוֹנוֹתָיו עַל בֹּקֶר חַיָּיו אֵין צֵל, אֵין אֲבַק מְרִירוּת. הַלִּמּוּדִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר אֵינָם קָשִׁים לוֹ. לֹא דַי שֶׁהַטֶּבַע בֵּרְכָהוּ בְּכִשְׁרוֹנוֹת מְצֻיָּנִים, הָיָה מְבֹרָךְ גַּם בְּכֹחַ לָשֵׂאת מִתּוֹךְ קַלּוּת אֶת כָּל מַה שֶׁהוּטַל עָלָיו. הַתּוֹרָה הָיְתָה שַׁעֲשׁוּעָיו, וּמִמֵּילָא לֹא הִכְבִּידָה עָלָיו.

אֶת זִכְרוֹנוֹתָיו עַל הַיַּלְדוּת כָּתַב בִּימֵי גָלוּתוֹ הָעֲצוּבִים. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אוֹר פָּרוּשׂ עֲלֵיהֶם. בְּגַעְגּוּעִים רַבִּים הוּא זוֹכֵר תְּקוּפַת חַיִּים זוֹ. שׁוֹהֶה עַל מְאֹרָעוֹת מְבַדְחִים וּמְשַׁעְשֵׁעַ אֶת נַפְשׁוֹ הַמְדֻכְדֶּכֶת בָּהֶם. חַס לוֹ לְדַלֵּג עַל פְּרָטֵי־פְרָטִים שֶׁבָּהֶם.

מַזָּלוֹ גָרַם לוֹ שֶׁנּוֹלַד (כ“א כִּסְלֵו תקצ”א) בְּבַיִת חָבִיב וּלְאָב חָבִיב (אָשֵׁר בְּרַ' דֹּב), שֶׁמָּשְׁכוּ חוּט שֶׁל נֹעַם מְיֻחָד עַל חַיֵּי הַיֶּלֶד. אָמְנָם אֵם הַמְשׁוֹרֵר הָיְתָה, לְפִי דִּבְרֵי הַבֵּן, “קָשָׁה כְאֶרֶז” לְעֻמַּת הָאָב שֶׁהָיָה “רַךְ כְּקָנֶה וְשׁוֹמֵעַ בְּקוֹלָהּ בְּכָל אֲשֶׁר תַּגִּיד לוֹ”. אַךְ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד אָהֲבוּ אֶת יַלְדָּם הַיָּפֶה וְהַמֻּצְלָח.

מִן הָאֵם יָרַשׁ, כַּנִּרְאֶה, עֹז נֶפֶשׁ זֶה, הַמְפַעֵם אֶת שִׁירָתוֹ הַחֲמוּרָה. וְהִיא הָיְתָה, לְפִי דַעַת הַמְשׁוֹרֵר, גַּם “אַחַת מִנְּשֵׁי הַחַיִל אֲשֶׁר בָּהֶן יִתְפָּאֵר יִשְׂרָאֵל”.

אָבִיו, לֹא יֻצְלַח קְצָת בַּעֲסָקִים, הָיָה יְפֵה־תֹאַר וִיפֵה־רוּחַ, אָדָם שֶׁיָּדַע פֶּרֶק בְּשִׁיר וְלָמַד מֵאֵלָיו לֹא רַק לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת לוֹעֲזִיּוֹת, כִּי אִם גַּם לְנַגֵּן בְּכִנּוֹר. בָּרוּר, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָרַשׁ הַבֵּן אֶת הַחֵן וְאֶת הַנֹּעַם שֶׁמְּשׁוֹרֵר לֹא יְצֻיַּר בִּלְעֲדֵיהֶם. וְאֵין פֶּלֶא, שֶׁסְּגֻלּוֹת שׁוֹנוֹת וּמְנֻגָּדוֹת אֵלֶּה שֶׁבָּאֹפִי נוֹתְנוֹת אֶת אוֹתוֹתֵיהֶן גַּם בְּשִׁירָתוֹ. אָדָם לוֹחֵם וְקַפְּדָן, הוּא גַם חָבֵר טוֹב, שָׂמֵחַ לְהֵיטִיב, וְרַבִּים הֵם שֶׁחִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם מִמֶּנּוּ כָּל יָמָיו – בִּפְרָט, בֵּין רֵעֵי נְעוּרָיו – מִיכַ"ל, שׁוּלְמַן, קַפְּלַן.

וּמַזָּלוֹ גָרַם לוֹ, שֶׁנּוֹלַד בְּוִילְנָה, עִיר שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁל סוֹפְרִים וּמְשׁוֹרְרִים. וִילְנָה הָיְתָה מֶרְכָּז גָּדוֹל לְתוֹרָה וּמֶרְכָּז גָּדוֹל לְהַשְׂכָּלָה. לִבְרָכָה הָיָה לוֹ הַדָּבָר, שֶׁבִּימֵי נַעֲרוּתוֹ, לִפְנֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, עוֹד הָיוּ תּוֹרָה וְהַשְׂכָּלָה בְּמָקוֹם אֶחָד, בְּמַעְלָה אֶחָת. מִי שֶׁהָיָה גָדוֹל בַּתּוֹרָה, הָיָה עַל הָרֹב גָּדוֹל גַּם בְּהַשְׂכָּלָה. זֶהוּ מַה שֶּׁעָשָׂה אֶת יְלַ"ג מְיֻחָד בִּסְגֻלּוֹתָיו גַּם בְּדוֹרוֹ. יְדִיעָתוֹ הַמֻּפְלָגָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁמָּשְׁכָה גַּם עַל שִׁירָתוֹ חוּט שֶׁל עַמְקוּת וְכֹבֶד־רֹאשׁ.

מְחוֹנָן מִן הַטֶּבַע, הָיָה גַם בַּר־מַזָּל. בְּיִחוּד שִׂחֲקָה לוֹ הַהַצְלָחָה, שֶׁחִנּוּכוֹ עָלָה יָפֶה כָּל־כָּךְ. בְּזִכְרוֹנוֹתָיו הוּא מְסַפֵּר מִתּוֹךְ קוֹרַת־רוּחַ כִּמְעַט עַל כָּל מְלַמְּדָיו – עַל מַעֲלוֹתֵיהֶם וְחֶסְרוֹנוֹתֵיהֶם. אִם הָיוּ רְגָעִים, שֶׁתּוֹךְ כְּדֵי רָשְׁמוֹ בַּמַּחְבֶּרֶת אֶת זִכְרוֹנוֹתָיו הִצְהִילָה בַּת־צְחוֹק טוֹבָה אֶת פָּנָיו הַכּוֹאֲבִים וַעֲנַן הַתּוּגָה סָר מֵהֶם לְרֶגַע, אֵין סָפֵק שֶׁאֵלֶּה הָיוּ הָרְגָעִים שֶׁבָּהֶם זָכַר אֶת רַבּוֹ רַ' לִיפָּא, שֶׁבְּחַדְרוֹ לָמַד עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בְּחַיָּיו וְהוּא שְׁזָּרַע עַל לִבּוֹ אֶת הַזְּרָעִים הַבְּרִיאִים בְּיוֹתֵר שֶׁמֵּהֶם צָמְחָה יְצִירָתוֹ הָעֲשִׁירָה.

כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים לְסַפֵּר בְּתוֹדָה עַל הַטּוֹב, שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ גוֹרָלֵנוּ בָּזֶה שֶׁהִקְרָה לְפָנֵינוּ בְּיַלְדוּתֵנוּ מוֹרֶה וּמְחַנֵּךְ, שֶׁיָּדַע לִמְצֹא מַהְלְכִים אֶל נַפְשֵׁנוּ וּלְהַעֲשִׁירָהּ בְּמַתְּנוֹת הָרוּחַ הַיְקָרוֹת. כִּמְעַט כָּל מְשׁוֹרְרֵינוּ (מֶנְדֶּלִי, בְּיַאלִיק וְעוֹד) מְסַפְּרִים לָנוּ עַל מְלַמְּדֵי־הַפְּלָאִים הָאֵלֶּה, שֶׁהָיוּ בְּעַצְמָם אֳמָנִים וּפַיְטָנִים נִסְתָּרִים, וְעַל כֵּן יָדְעוּ לֹא רַק לְנַהֵל אֶת חֲנִיכֵיהֶם עַל מַעְיְנוֹת הַדַּעַת, כִּי אִם גַּם לְהַנְחִילָם מִדּוֹת־חַיִּים טוֹבוֹת. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ בְּעַצְמָם בַּעֲלֵי־מִדּוֹת, יָכְלוּ לְשַׁמֵּשׁ לָהֶם “בְּעֶצֶם הֱיוֹתָם” מוֹפֶת בְּתוֹרָתָם וּבְהַנְהָגָתָם.

מִדֵּי דַבְּרוֹ בְּרַ' לִיפָּא כּוֹתֵב הַמְשׁוֹרֵר בְּזִכְרוֹנוֹתָיו: “הָאוֹת הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר עָשְׂתָה הַהַצְלָחָה עִמִּי לְטוֹבָה הוּא בְּבוֹא עִתִּי, עֵת הַלִּמּוּדִים, נָפַלְתִּי בִּידֵי אָדָם כְּרַ' לִיפָּא, מְלַמְּדִי הָרִאשׁוֹן.” הוּא מְצַיֵּן אוֹתוֹ לְשֶׁבַח לֹא כִּ“מְלַמֵּד טוֹב” בִּלְבַד, כִּי אִם בְּעִקָּר כְּ“פֶדָּגּוֹג אֳמָן בְּדוֹרוֹתָיו”. בִּפְרָטוּת מְיֻחָדָה הוּא מְסַפֵּר עַל שִׁטָּתוֹ בַּלִמּוּדִים, עַל כִּשְׁרוֹנוֹ לְהַקְנוֹת גַּם לִמּוּדִים יְבֵשִׁים בִּכְלָלֵי הַדִּקְדּוּק דֶּרֶךְ מִשְׂחָק וְשַׁעֲשׁוּעִים. וַדַּאי שֶׁאִם הַמְשׁוֹרֵר הֵיטִיב כָּל־כָּךְ לְתַקֵּן בְּעוֹדֶנּוּ עֶלֶם רַךְ אֶת שִׁירֵי מִיכַ"ל שֶׁנִּמְסְרוּ לוֹ לְהַעְתָּקָה, וְשֶׁאָדָם הַכֹּהֵן שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ מְשׁוֹרֵר כְּבַד־דִּקְדּוּק בָּא לִידֵי הִתְפָּעֲלוּת מִמְּלַאכְתּוֹ, הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם שֶׁהַדִּקְדּוּק שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ רַ' לִיפָּא הָיָה כָּתוּב מְגִלּוֹת־קְלָף מְאִירוֹת, וְעַל כָּל מְגִלָּה כְּלָל בַּדִּקְדּוּק. בְּרַם, לֹא דִקְדּוּק בִּלְבַד לִמֵּד אוֹתוֹ, כִּי אִם תּוֹרָה וּנְבִיאִים. וְדָבָר שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר – גְּמָרָא, שֶׁהָיְתָה בַּיָּמִים הָהֵם רֹאשׁ לִמּוּדֵי הַחֶדֶר.

מִשֶּׁמָּלְאוּ לַמְשׁוֹרֵר שֶׁבַע שָׁנִים סִיֵּם בְּחַדְרוֹ שֶׁל רַ' לִיפָּא חֲמִשָּׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה, שֶׁיָּדַע אוֹתָם עַל בֻּרְיָם עִם פֵּרוּשׁ רַשִּׁ“י וְתַרְגּוּם אוֹנְקְלוֹס. לִכְבוֹד הַסִּיוּם עָשׂוּ הוֹרֵי הַתַּלְמִידִים מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּבֵית אָבִיו שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר, הַמְסֻבִּים בָּחֲנוּ אֶת הַתַּלְמִידִים וְהִצִּיעוּ לִפְנֵיהֶם שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת, כְּדֵי לִבְחֹן אֶת יְדִיעוֹתֵיהֶם וַחֲרִיפוֹת שִׂכְלָם. הִצְטַיֵּן בְּיוֹתֵר יְהוּדָה הַקָּטָן, שֶׁאָמַר בְּעַל פֶּה אֶת כָּל הַפָּרָשָׁה שֶׁל בִּרְכַּת יַעֲקֹב יַחַד עִם הַתַּרְגּוּם, וְהַמְשׁוֹרֵר מַזְכִּיר אַגַּב סִפּוּרוֹ מִקְרֶה מְבַדֵּחַ שֶׁקָּרָה בִּשְׁעַת בְּחִינָתוֹ. בְּבַאֲרוֹ פָּסוּק אֶחָד בַּתּוֹרָה לְפִי פֵּרוּשׁ רַשִּׁ”י, נִשְׁמַט הַקֻּרְקְבָן הַצָּלוּי שֶׁהִגִּישׁוּ לוֹ, וְהוּא בְּחֶרְדָּתוֹ לִמְנָתוֹ צָנַח אֶל תַּחַת הַשֻּׁלְחָן וְתוֹךְ כְּדֵי בַקְּשׁוֹ אֶת הַקֻּרְקְבָן הִמְשִׁיךְ אֶת דִּבְרֵי רַשִּ"י מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן… הַדָּבָר בִּדַּח אֶת הַמְסֻבִּים בְּיוֹתֵר, וְנִכָּר שֶׁבִּדַּח גַּם אֶת הַמְשׁוֹרֵר, שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח מִמֶּנּוּ מִדֵּי רָשְׁמוֹ אוֹתוֹ בְּמַחְבֶּרֶת לְזִכָּרוֹן.

וְעוֹד עַל מִקְרֶה גָדוֹל מְסַפֵּר הַמְשׁוֹרֵר מִקּוֹרוֹת יַלְדוּתוֹ הַמֻּקְדָּמָה, וְנִכָּר שֶׁהוּא מְיַחֵד לְעֻבְדָּה זוֹ חֲשִׁיבוּת יְתֵרָה. בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, קָנָה לוֹ אָבִיו סֵפֶר תַּנַּ“ךְ בְּכֶרֶךְ אֶחָד. הַנַּעַר שָׂמַח עַל הַמַּתָּנָה הַזֹּאת שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְהָיָה הוֹגֶה בַּסֵּפֶר בַּשָּׁעוֹת הַפְּנוּיוֹת, מִדֵּי שׁוּבוֹ מִן הַחֶדֶר הַבַּיְתָה. קְרִיאָה מַתְמֶדֶת זוֹ בַּתַּנַּ”ךְ, בְּיִחוּד בַּסְּפָרִים שֶׁלֹא לָמַד אוֹתָם בַּחֶדֶר, הִשְׁפִּיעָה עָלָיו הַשְׁפָּעָה מְבֹרֶכֶת. אוּלַי בַּיָּמִים הָהֵם נִקְלְטָה כְּבָר בְּלִבּוֹ הָרַךְ שִׁירַת הַתַּנַּ"ךְ שֶׁאֶת לְשׁוֹנָהּ יָדַע יְדִיעָה עֲמֻקָּה כָּל כָּךְ, וּמַרְאוֹתֶיהָ שִׁעְשְׁעוּ אוֹתוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו.

וְהַתַּנַּ"ךְ הֲרֵי הָיָה אָז יְסוֹד הַהַשְׂכָּלָה הָעִבְרִית לַמְחוֹנָנִים שֶׁבִּצְעִירֵי יִשְׂרָאֵל וְאוֹר חָדָשׁ נָפַל מִדַּפִּים קְדוּמִים אֵלֶּה.

בְּוִילְנָה יָשְׁבוּ אָז עוֹד נְעָרִים עִבְרִיִּים, שֶׁהַתַּנַ“ךְ הִרְנִין אֶת יַלְדוּתָם וְעוֹרְרָם לְשִׁירָה וּלְחָזוֹן: הֲלֹא הֵם מִיכַ”ל, קַלְמָן שׁוּלְמַן, זְאֵב קַפְּלַן, שֶׁהָיוּ אַחַר כָּךְ רֵעָיו הַנֶּאֱמָנִים. אַהֲבַת הַתַּנַ"ךְ הָיְתָה הַקֶּסֶם שֶׁחִבֵּר אֶת כֻּלָם, שֶׁנָּטַע אֶת הָרוּחַ הַחֲדָשָׁה בְּאֵלֶּה, שֶׁנּוֹעֲדוּ לִהְיוֹת מְשׁוֹרְרִים וְאַנְשֵׁי חָזוֹן בַּיָּמִים אֲשֶׁר יָבוֹאוּ.

טִבְעִי הוּא לְאָדָם כִּיל“ג, שֶׁהַחִנּוּךְ, חִנּוּךְ הַיֶּלֶד וְחִנּוּךְ הָאֻמָּה, הָיוּ רֹאשׁ עִנְיָנָיו בַּחַיִּים וּבַיְצִירָה, שֶׁבְּזִכְרוֹנוֹתָיו הוּא מַרְבֶּה לְסַפֵּר עַל מְלַמְּדָיו. אָמְנָם לֹא הָיָה בֵּינֵיהֶם אַף אֶחָד שֶׁיִּדְמֶה בְּמַעֲלוֹת הָרוּחַ וּבְכִשְׁרוֹן הַהוֹרָאָה לְרַבּוֹ הָרִאשׁוֹן. “בְּצֵאתִי מֵחַדְרוֹ שֶׁל רַ' לִיפָּא – יְצַיֵּן בְּסִפְרוֹ “עַל נְהַר כְּבָר” – הַחִלּוֹתִי לְהִתְהַלֵּךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר וּמִמְּלַמֵּד אֶל רַב אַחֵר; וְאֶזְכֹּר כִּי בְּכָל הַחֲדָרִים אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי שָׁם לֹא מָצָאתִי קוֹרַת רוּחַ כְּמוֹ מֵרַבִּי הָרִאשׁוֹן”. מֵהֶם אֶחָד אֵימְתָן וְקַפְּדָן, אֲשֶׁר מִדֵּי גָעֲרוֹ בְּתַלְמִידָיו, “לֹא נוֹתְרָה בָּהֶם נְשָׁמָה”. וְלֹא מִפָּנָיו בִּלְבַד יָרְאוּ כְּמִפְּנֵי הָאֲרִי, כִּי אִם גַּם מִפְּנֵי אִשְׁתּוֹ, שֶׁ”גַּם יָדָהּ נִחֲתָה בָּהֶם לֹא פַּעַם וּפַעֲמַיִם…" צָרָה כְּפוּלָה! וְנָקֵל לְשַׁעֵר כַּמָּה שָׂמַח הַנַּעַר כְּשֶׁנִּגְאַל מִידֵי הָרַב וְהָרַבָּנִית יָחַד!

מֵרַבּוֹתָיו יַזְכִּיר בְּתוֹדָה רַק עוֹד אֶחָד – אֶת אַהֲרֹן יוֹנַתְזוֹן, שֶׁהָיָה מֵלִיץ וּמְשׁוֹרֵר וְשֶׁהָיָה מִשְׁתַּדֵּל לַעֲרֹךְ לִפְנֵי תַלְמִידוֹ תָּמִיד מִמַּעֲשֵׂי יָדָיו הָ“עֲרוּכִים עַל טָהֳרַת הַלָּשׁוֹן”. רוֹאִים אָנוּ שֶׁעוֹד בְּשִׁבְתּוֹ עַל סַפְסַל הַחֶדֶר זִמֵּן לוֹ הַגּוֹרָל אֲנָשִׁים שֶׁהוֹעִילוּ לְעוֹרֵר בּוֹ אֶת רוּחַ הַשָּׂפָה וְשֶׁהִכְשִׁירוּ אוֹתוֹ לְתַפְקִיד חַיָּיו הַגָּדוֹל, כְּסוֹפֵר וְכִמְשׁוֹרֵר.

 

ב. הַבַּחֲרוּת    🔗

בְּפֶרֶק זְמַן זֶה צָמְחוּ בְּלֵב הַנַּעַר רְגָשׁוֹת לֹא יְדָעָם קֹדֶם. הַאִם הִכִּיר כְּבָר, שֶׁלֹּא נוֹצַר לִהְיוֹת מֵחוֹבְשֵׁי בֵּית־הַמִּדְרָשׁ כִּי אִם לִהְיוֹת מוֹרֶה וְלוֹחֵם, אוֹר לְדוֹרוֹ וּמוֹכִיחַ לִבְנֵי עַמּוֹ? בְּטִבְעוֹ הָיָה גּוֹרְדוֹן מָתוּן. לֹא רוּחַ לוֹהֶטֶת־סוֹעֶרֶת כְּמִיכַ“ל חֲבֵרוֹ, שֶׁהָיָה בּוֹ מַשֶּׁהוּ גְאוֹנִי וְחוֹלָנִי כְּאֶחָד. הוּא צָמַח לְאַט, חָזַק לְאַט. לָמַד הַרְבֵּה גְמָרָא. אָכֵן סֵפֶר שַׁעֲשׁוּעָיו הָיָה הַתַּנַ”ךְ בְּכֶרֶךְ אֶחָד שֶׁקָּנָה לוֹ אָבִיו, וּמִי שֶׁרָאָה אֶת הַנַּעַר יְפֵה־הַתֹּאַר הוֹלֵךְ תָּפוּשׂ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו, לֹא יָכֹל שֶׁלֹּא לְהַכִּיר בּוֹ, כִּי שׁוֹנֶה הוּא מֵחֲבֵרָיו – כִּי אָמְנָם לִגְדוֹלוֹת נוֹצַר.

הַהַשְׁפָּעָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר הִשְׁפִּיעַ עָלָיו בְּעוֹדֶנּוּ נַעַר גִיסוֹ, לוֹקֵחַ אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה – מִיכַל גּוֹרְדוֹן, שֶׁיָּשַׁב שֶׁבַע שָׁנִים בְּבֵית אָבִיו. מִיכַל הָיָה מַשְׂכִּיל וּמְשׁוֹרֵר, הִתְהַלֵּךְ עִם גְּדוֹלֵי הַסּוֹפְרִים שֶׁבְּוִילְנָה, רַ' מָרְדְּכַי אַהֲרֹן גִינְצְבּוּרְג וְאָדָם הַכֹּהֵן, וְשִׁבְתּוֹ עם יל“ג בְּבַיִת אֶחָד לֹא יָכְלָה שֶׁלֹּא לְהָבִיא בְּמַגָּע אֶת הַנַּעַר עִם הַהַשְׂכָּלָה וְסוֹפְרֶיהָ. מִיכַל זֶה לֹא יָכֹל לְשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָה לַמְשׁוֹרֵר. הוּא הָיָה בַּעַל כִּשְׁרוֹנוֹת מְצֻיָּנִים, אַךְ בְּטִבְעוֹ קַל־דַּעַת, לֵיצָן, מְפֻזָּר. אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא הוּא שֶׁעָקַר אֶת גּוֹרְדוֹן מֵחוּגוֹ הַצַּר, קֵרֵב אוֹתוֹ אֶל מִיכַ”ל אַחֵר – הוּא הַמְשׁוֹרֵר הַצָּעִיר מִיכָה יוֹסֵף לֶבֶּנְזוֹן, שֶׁהָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּשָׁלשׁ שָׁנִים וְשֶׁמַּגָּעוֹ עִמּוֹ הָיָה לִבְרָכָה גְדוֹלָה בְּחַיָּיו. בְּבֵית אָבִיו, אָדָ"ם הַכֹּהֵן, הֵרִיחַ בָּרִאשׁוֹנָה אֶת רֵיחַ הַשִִּׁירָה, אֲשֶׁר הָיְתָה לוֹ לְמוֹפֵת בַּאֲבִיב יְצִירָתוֹ, בְּטֶרֶם חָזַק כִּמְשׁוֹרֵר וְנַעֲשָׂה בְּעַצְמוֹ מוֹפֵת לְרַבִּים.

בַּיָּמִים הָהֵם יָרַד אָבִיו מִנְּכָסָיו. לַנַּעַר מָלְאוּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְהוּא מַתְחִיל לִלְמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת. הוּא שׁוֹקֵד עַל לִמּוּדָיו, כְּמִנְהָגוֹ. כְּמִנְהָגוֹ – אֵינוֹ מִתְפָּרֵץ. אֲבָל הָרוּחוֹת הַמְנַשְּׁבוֹת מֵעֵבֶר לְכָתְלֵי בֵּית־הַמִּדְרָשׁ מוֹשְׁכוֹת אוֹתוֹ לִתְחוּמֵי לִמּוּדִים וְלִתְחוּמֵי חַיִּים אֲחֵרִים. שָׁם, בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ הַקָּטָן אֲשֶׁר בְּשַׁעַר־הַמַּיִם, שֶׁהָיָה לוֹמֵד בּוֹ בַּחֹרֶף וּבְבֵית־הַמִּדְרָשׁ אֲשֶׁר בִּרְחוֹב הַיְּהוּדִים שָׁהָיָה לוֹמֵד בּוֹ בַּקַּיִץ, הוּא חוֹלֵם אֶת חֲלוֹמוֹת בַּחֲרוּתוֹ. אָכֵן, דּוֹמֶה, שֶׁגַּם בְּכָתְלֵי בֵּית־הַמִּדְרָשׁ לֹא יָדַע שִׁעְמוּם. מִטִּבְעוֹ הָיָה שַׁקְדָן, סַבְלָן. סָפַג מִתּוֹךְ שִׂמְחָה קֹדֶשׁ וְחֹל שֶׁבַּלִּמּוּדִים, כְּאִלּוּ הִרְגִישׁ שְׁשְּׁנֵיהֶם כְּאֶחָד יְשַׁמְּשׁוּ חֹמֶר טוֹב לְבִנְיַן יְצִירָתוֹ בֶּעָתִיד. וְאָמְנָם מִי עוֹד כָּמוֹהוּ יָדַע לְחַזֵּק אֶת שִׁירָתוֹ בְּקֶסֶם הַמִּקְרָא וּבַחֲרִיפוּת הַגְּמָרָא גַּם יָחַד!

בְּכָל זֹאת נִמְשַׁךְ לִבּוֹ לַהֲוָיָה אַחֶרֶת. בְּעוֹדֶנּוּ נַעַר בָּא בְּמַגָּע קָרוֹב עִם מַשְׂכִּילֵי וִילְנָה וְסוֹפְרֶיהָ. בְּשׁוּלֵי הַמַּחְבֶּרֶת שֶׁל זִכְרוֹנוֹתָיו רָשׁוּם, שֶׁפָּגַשׁ פַּעַם אֶת מ“א גִינְצְבּוּרְג בְּמָלוֹן בָּעִיר הַקְּטַנָּה פּוֹדְבְּרוֹדְז, וְשֶׁזֶּה צָבַט לוֹ בְּחִבָּה אֶת לֶחְיוֹ… אֵין זֶה כִּי אִם הָיָה אוֹתָהּ שָׁעָה עֲדַיִן נַעַר רַךְ. אָכֵן רַק בִּשְׁנַת תר”ח (1848), וְהוּא אָז עֶלֶם בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה, הוּא מִתְרָעֶה עִם הַמַּשְׂכִּילִים הַצְּעִירִים, שֶָמֶּרְכָּזָם הָיָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל אָדָ“ם הַכֹּהֵן, הֲלֹא הֵם: מִיכַ”ל, זְאֵב קַפְּלַן, קַלְמָן שׁוּלְמַן, א. מ. דִּיק, מָרְדְּכַי פְּלוּנְגִיאָן. כְּנִיסָתוֹ לְבֵית אָדָ“ם הַכֹּהֵן, שֶׁהָיָה נַעֲרָץ עָלָיו מֵאָז כִּמְשׁוֹרֵר, הִיא הַמְאֹרָע הָחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּבַחֲרוּתוֹ שֶׁל גּוֹרְדוֹן. גַּם בָּזֶה שִׂחֵק לוֹ מַזָּלוֹ, שֶׁהִקְרָה לְפָנָיו חֲבֵרִים, שֶׁלָמַד מֵהֶם לֹא פָחוֹת מִשֶּׁלָּמַד מֵרַבּוֹתָיו. אֶת הַפְּגִישָׁה הַזֹּאת זָכַר כָּל יְמֵי חַיָּיו. בְּיִחוּד יָקַר לוֹ זֵכֶר מִיכַ”ל, לוֹ הִקְדִּישׁ שִׁירִים וּמְשָׁלִים וְכָל פַּעַם שֶׁדִּבֶּר בּוֹ, לִבּוֹ חַם בְּקִרְבּוֹ מֵרַחֲמִים וְאַהֲבָה. בּוֹ רָאָה אֶת סֵמֶל הַשִּׁירָה, אֶת סֵמֶל הַטֹּהַר. מִשִּׁירָיו לָמַד. אַף דְּמוּתוֹ, דְּמוּת חוֹזֶה וּמְעֻנֶּה, הֵאִירָה לוֹ בְּאוֹר עֶלְיוֹן, וְהִיא שֶׁהִשְׁפִּיעָה עָלָיו שֶׁפַע קֹדֶשׁ. עָלָיו שָׁר:

    בִּימֵי חַיֵּי הֶבְלְךְ חָבֵר לְךְ שַׁתַּנִי

    וּבְמוֹתְךָ אָרְחוֹת אַלְמָוֶת לִמַּדְתַּנִי

יָמִים רַבִּים אַחַר מוֹתוֹ זָכַר אֵת אֲשֶׁר הָיָה לוֹ וְכָתַב עַל יְמֵי וִילְנָה וְקִרְבַת מִיכַ"ל: “הַיָּמִים הָיוּ יְמֵי הָאֶפְרוֹחַ הַיּוֹצֵא מִקְּלִפָּתוֹ, קַו אוֹר נִבְקַע לִי, וַאֲנִי עוֹד לֹא הֶעֱלֵיתִי נוֹצָה וְלֹא שַׁנּוֹתִי אֶת חַרְטוֹמִי. כָּתְלֵי בֵּית־הַמִּדְרָשׁ הֵחֵלּוּ לִפֹּל וַאֲנִי עוֹמֵד רַגְלִי הָאַחַת בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, וּבַהֲחִלִּי לְהִתְהַלֵּךְ בְּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת לִלְקֹט אוֹרוֹת, וְאִתִּי אֵין אִישׁ וְאֵין סוֹמֵךְ, פָּגַעְתִּי עַל דַּרְכִּי אֶת שָׂשׂ וְעוֹשֵׂה צֶדֶק זֶה, וְגַם הוּא אֶפְרוֹחַ כָּמוֹנִי וּכְבָר רוּחוֹ נְכוֹנָה וְנוֹצָתָהּ צִמֵּחָה, וַיְהִי לִי לְעֵינַיִם לְהוֹרוֹת לִי אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ יֵחָלֶק אוֹר. צְעָדִים אֲחָדִים עָלִינוּ יַחְדָּו, הוּא עוֹבֵר לְפָנַי וַאֲנִי הוֹלֵךְ אַחֲרָיו, הוֹלֵךְ וְשׁוֹמֵר עֲקֵבָיו. אֶפֶס כִּי לֹא אָרְכוּ יְמֵי לֶכְתֵּנוּ יַחְדָּו”.

בִּשְׁנַת 1848, כְּשֶׁנִּשְׁלַח מִיכַ“ל מִטַּעַם הָרוֹפְאִים לְגֶרְמַנְיָה, הִתְקָרֵב גּוֹרְדוֹן גַּם אֶל אָדָ”ם הַכֹּהֵן, שֶׁקֹּדֶם “לֹא הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לָשֵׂאת פָּנָיו אֵלָיו וּלְדַבֵּר אִתּוֹ”: כָּל־כָּךְ “הָיָה מוֹרָאוֹ עָלָיו”. בְּשֶׁבֶת מִיכַ“ל בְּבֶּרְלִין אָמַר אָבִיו לְהַפְתִּיעוֹ בְּפִרְסוּם סֵפֶר שִׁירָיו. הַשִּׁירִים שֶׁנִּכְתְּבוּ בִּידֵי הַמְשׁוֹרֵר הַחוֹלֶה הָיוּ כְּתוּבִים כְּתָב מְטֻשְׁטָשׁ וְהָיָה צֹרֶךְ לְהַעְתִּיקָם בִּכְתָב נָקִי. הַמְּלָאכָה הַזֹּאת נֶעֶשְׂתָה לְבַקָּשַׁת אָדָ”ם בִּידֵי גוֹרְדוֹן, שֶׁהָיָה לוֹ כְּתָב יָפֶה לְהַפְלִיא. אֲבָל תּוֹךְ כְּדֵי הַעְתָּקָה הִשְׂכִּיל הַמַּעְתִּיק גַּם לְתַקֵּן אֶת הַשִּׁירִים עַצְמָם, מִצַּד הַנִּקּוּד וְהֶחָרוּז, מַה שֶּׁעוֹרֵר אֶת הִתְפָּעֲלוּתוֹ שֶׁל אָדָ"ם, שֶׁהָיָה מְדַקְדֵּק מֻמְחֶה, מַחְמִיר וּמַקְפִּיד עַל צוּרַת הַשִּׁיר וְהֶחָרוּז הַקְפָּדָה גְדוֹלָה. מֵאָז נָתַן בּוֹ עֵינָיו לְטוֹבָה וְהִרְבָּה לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ וּלְעוֹדְדוֹ בְּטֶרֶם נִתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ לִתְהִלָּה כִּמְשׁוֹרֵר.

בַּבַּיִת הַזֶּה הָיוּ אֵפוֹא קְשׁוּרִים הַזִּכְרוֹנוֹת הַנִּפְלָאִים בְּיוֹתֵר מִימֵי הַנֹּעַר. הִשְׁפִּיעַ עָלָיו גַּם הָאָב, שֶׁהָיָה בְּעֵינָיו הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בְּהֵיכַל הַשִּׁירָה, וְלוֹ הִקְדִּישׁ אֶת בִּכּוּרֵי שִׁירָתוֹ “אַהֲבַת דָּוִד וּמִיכַל”. אַךְ נַפְשׁוֹ וְכָל בַּת־שִׁירָתוֹ הֻרְעֲשׁוּ מִשִּׁירַת הַבֵּן וּפְעֻלָּתָם עָלָיו לֹא פָּסְקָה כָּל יְמֵי נְעוּרָיו.

הָאָב וְהַבֵּן יַחַד עִצְּבוּ אֶת גּוֹרְדוֹן הַצָּעִיר: הָאֶחָד בְּכֹחוֹ הַמְרַסֵּן, בְּדִקְדּוּקֵי הַלָּשׁוֹן וְהַצּוּרָה וְהַמַּחֲשָׁבָה, וְהַשֵּׁנִי – בִּמְעוּף דִּמְיוֹנוֹ, בְּלַהַט יְגוֹנוֹ וּבְחִנּוֹ הָאֲבִיבִי.

 

ג. דֶּרֶךְ הַמּוֹרֶה    🔗

כָּכָה עָבְרוּ יְמֵי הַבַּחֲרוּת. מְעַט שַׁעֲשׁוּעִים וְהַרְבֵּה תּוֹרָה. יִתָּכֵן, שֶׁאַחֵר בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל גּוֹרְדוֹן הָיָה מִשְׁתַּעֲמֵם מְעָט. יִתָּכֵן, שֶׁגַּם בּוֹ פָּגְעוּ קַנָּאִים בְּעָבְרוֹ מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ לְבֵית הַהַשְׂכָּלָה שֶׁל אָדָ"ם הַכֹּהֵן. אֲבָל הוּא לֹא נִפְגַּע. גַּם כְּעֶלֶם הָיָה עָשׂוּי לִבְלִי חָת. אָהַב לִלְמֹד, וְלֹא הִתְפַּנֵּק. מַה שֶּׁאָבִיו יָרַד מִנְּכָסָיו הָיָה בְּלִי סָפֵק לְטוֹבָתוֹ. יָדַע, שֶּׁאֵין לוֹ מֵעַתָּה לִסְמֹךְ עַל כִּתְפֵי אֲחֵרִים. וְאָדָם, שֶׁלּוֹמֵד לִסְמֹךְ רַק עַל עַצְמוֹ, פְּסִיעָתוֹ מְאֻשֶּׁשֶׁת. הַטֶּבַע עָשָׂה אוֹתוֹ יָשָׁר וְהוּא גָדַל כְּאִילָן בָּרִיא, אֲשֶׁר יִשְׂחַק לַסַּעַר. שִׂגְשֵׂג לְאִטּוֹ, אֲבָל בְּלֹא זַעֲזוּעִים.

לֹא, אֵין בְּשׁוּם פָּנִים לְהַגִּיד, שֶׁבַּחֲרוּתוֹ שֶׁל יל“ג הָיְתָה עֲגוּמָה. רַק מְאֹרָע עָגוּם אֶחָד הֵטִיל אֶת צִלּוֹ עַל נֶפֶשׁ הָעֶלֶם לְיָמִים רַבִּים – מוֹתוֹ הַמֻּקְדָּם שֶׁל מִיכַ”ל חֲבֵרוֹ, שֶׁהָיָה לוֹ לְמוֹפֶת כְּאָדָם וְכִמְשׁוֹרֵר כָּל יְמֵי חַיָּיו. דְּמוּת הַמְשׁוֹרֵר הַחוֹלֶה לִוְּתָה אוֹתוֹ בְּטֹהַר יְגוֹנָהּ, וְשִׁירָיו שֶׁנֶּחְרְתוּ עָמֹק בְּלִבּוֹ הִתְווּ גַם אֶת דֶּרֶךְ שִׁירָתוֹ יָמִים רַבִּים. כָּל כַּמָּה שֶׁהִשְׁפִּיעַ עָלָיו אָדָ“ם הַכֹּהֵן, שֶׁהָיָה קָרוֹב לוֹ בְּרוּחַ – “סֵמֶל וְצֶלֶם” הָיָה לוֹ לֹא הוּא כִּי אִם מִיכַ”ל. אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהָיָה בֶּן דּוֹרוֹ וּבֶן גִּילוֹ, וּמְקוֹר שִׁירָתָם וִינִיקָתָהּ הָיָה אֶחָד.

אָכֵן עִתִּים הָיְתָה פּוֹקֶדֶת גַּם אוֹתוֹ רוּחַ רָעָה, וְנַפְשׁוֹ קָבְלָה בַּמִּסְתָּרִים. אָמְנָם לָמַד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, אֲבָל לֹא יָדַע עוֹד מַה יִהְיֶה תַפְקִידוֹ בַּחַיִּים, וְלֹא הָיָה אִישׁ אֲשֶׁר יַדְרִיכֵהוּ. עַל הַיָּמִים הַקָּשִׁים הָהֵם סִפֵּר אַחַר־כָּךְ בְּאֶחָד מִמִּכְתָּבָיו: “וַאֲנִי לְבַדִּי וְאִישׁ אֵין אִתִּי, אֵין מוֹרֶה וְאֵין מְנַהֵל וְאֵין מוֹדִיעַ דָּבָר, וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ כְּצִפּוֹר נוֹדֵד מִסֵּפֶר לְסֵפֶר כְּכָל אֲשֶׁר אִנָּה הַמִּקְרֶה לְיָדִי, וָאֶלְמַד הַרְבֵּה, וָאֶחְכַּם מְעָט…”

עַל צַד הָאֱמֶת – גַּם חָכַם הַרְבֵּה. רָאִינוּ, שֶׁעוֹד בִּהְיוֹתוֹ בֶּן שְׁבַע־עֶשְׂרֵה כְּבָר יָדַע לַעֲרֹךְ בְּטַעַם אֶת שִׁירֵי מִיכַ“ל, שֶׁהָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בְּיָמִים, וְאֵין זֹאת כִּי אִם נִסָּה כְּבָר בַּיָּמִים הָהֵם בְּעַצְמוֹ לְעִתִּים אֶת כֹּחוֹ בְּשִׁיר. אֲבָל הוּא הָיָה מִן הָאֲנָשִׁים, שֶׁאֵינָם אוֹהֲבִים לְהִתְהַלֵּךְ בַּעֲרָפֶל. מֵעוֹדוֹ לֹא הִסְתַּפֵּק בִּידִיעוֹת שִׁטְחִיּוֹת וּמְקֻטָּעוֹת. הוּא הִרְגִישׁ צֹרֶךְ לְהִזְדַּיֵּן גַּם בַּ”יְדִיעוֹת הַנִּצְרָכוֹת לָאָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם". עִם כָּל מַה שֶּׁהָיָה מְשׁוֹרֵר אֲמִתִּי חָפֵץ לָדַעַת גַּם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בַּחַיִּים, וְחָפֵץ לִהְיוֹת מוּכָן לְמַעֲשֶׂה זֶה עַל הַצַּד הַיּוֹתֵר טוֹב.

בִּשְׁנַת 1850, וְהוּא אָז בֶּן עֶשְׂרִים, אֵרַע מְאֹרָע חָשׁוּב בְּחַיֵּי הַמְשׁוֹרֵר: הוּא יָצָא מִוִּילְנָה בִּשְׁלִיחוּת אָבִיו לְעִיר פִּינְסְק, כְּדֵי לִגְבּוֹת שָׁם חוֹב אֶחָד, וּנְסִיעָה זוֹ, שֶׁנִּמְשְׁכָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁשִּׁעֲרוּ, הָיְתָה גוֹרֵם לְמִפְנֶה גָדוֹל בְּחַיָּיו וּבְלִמּוּדָיו. עַל עֶצֶם הַנְּסִיעָה, שֶׁהָיְתָה מְיַגַּעַת בָּהּ בַּמִּדָּה שֶׁהָיְתָה גַם מְשַׁעֲשַׁעַת, סִפֶּר לָנוּ לְאַחַר יָמִים רַבִּים בִּ“קְפִיצַת הַדֶּרֶךְ”, וְהוּא אֶחָד מִסִּפּוּרָיו הַמְצֻיָּנִים בְּיוֹתֵר. מְאֹרְעוֹת מַסָּע אֵלֶּה בַּעֲגָלָה מְלֵאָה נוֹסְעִים מִפֶּה אֶל פֶּה, בְּדֶרֶךְ מְשֻׁבֶּשֶׁת בְּבֹץ, בְּאַכְסַנְיוֹת צָרוֹת וּמְלֻכְלָכוֹת – הַכֹּל כָּאן מְסֻפָּר מִתּוֹךְ רֹגֶז וּמִתּוֹךְ בְּדִיחוּת־הַדַּעַת כְּאֶחָד – עַל בְּנֵי־הַלְּוָיָה הַטַּרְחָנִים וְהָעַנְוְתָנִים, עַל הַדִּשְׁדּוּשׁ בְּטִיט־דְּרָכִים, שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם בַּעַל־הָעֲגָלָה – עַל הַ“קּוֹרְדְיָקִין הַחֲדָשִׁים” שֶׁנָּעַל הַבָּחוּר בְּצֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ וְעַל מַה שֶּׁעָלְתָה לָהֶם בְּשָׁקְעָם בָּרֶפֶשׁ… אֲבָל הַצָּרָה הָיְתָה, שֶׁגַּם בְּהַגִּיעוֹ לִמְקוֹם חֶפְצוֹ, נִמְשַׁךְ הָעִנְיָן שֶׁל גְּבִיּת הַחוֹב יָמִים מְרֻבִּים, בְּעוֹד שֶׁכִּיסוֹ רֵיק וְהוּא בְּעִיר נָכְרִיָּה. כָּאן עָמְדוּ לוֹ אֹמֶץ לִבּוֹ וְשִׂכְלוֹ הַמַּעֲשִׂי. הוּא מִתְוַדֵּעַ לְמַשְׂכִּילֵי הָעִיר, מַשִּׂיג שִׁעוּרִים וּמִתְפַּרְנֵס מִמְּלָאכָה זוֹ כָּל יְמֵי שִׁבְתּוֹ בְּפִּינְסְק.

נִרְאֶה, שֶׁעוֹד אָז נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ לְהַכְשִׁיר אֶת עַצְמוֹ לְהוֹרָאָה, כִּי בְּשׁוּבוֹ לְוִילְנָה וְגַם בִּימֵי מַסְעוֹתָיו הָאֲחֵרִים בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה לָמַד לְפִי שִׁעוּר הַיְדִיעוֹת הַנִּדְרָשׁוֹת כְּדֵי לְקַבֵּל תְּעוּדַת־מוֹרֶה, וּבִשְׁנַת 1852 עָמַד בַּבְּחִינוֹת בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ לְרַבָּנִים בְּוִילְנָה וְנִסְמַךְ לְהוֹרָאָה בְּבָתֵּי־הַסֵּפֶר אֲשֶׁר לַמֶּמְשָׁלָה.

בִּבְחִינוֹת אֵלֶּה מִסְתַּיֶּמֶת תְּקוּפַת חַיָּיו הָרִאשׁוֹנָה, הִיא תְּקוּפַת הַהַכְשָׁרָה. הַמְשׁוֹרֵר נִכְנַס לַחַיִּים מָלֵא וְגָדוּשׁ יְדִיעוֹת – בָּקִי בְּחַדְרֵי תּוֹרָה וּבְמַדָּעֵי־חֹל. וְהוּא אִישׁ שֶׁאֵינוֹ מִתְרַפֶּה וְאֵינוֹ פּוֹסֵק גַּם אַחַר־כָּךְ לְהִשְׁתַּלֵּם, אִישׁ כָּזֶה הַצְלָחָתוֹ מֻבְטַחַת בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה.

וְהוּא אָמְנָם עָשָׂה וְהִצְלִיחַ.

 

ד. פְּרִיחָה רִאשׁוֹנָה    🔗

גּוֹרְדוֹן הָיָה לְאִישׁ. בָּאוּ יְמֵי הֶעָמָל כְּמוֹרֶה, וְעִמָּהֶם יְמֵי הָעֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנִים כְּיוֹצֵר. מְשׁוֹרֵר הָיָה בְּנוֹחַ עָלָיו הָרוּחַ, וְאוּלָם בְּהוֹרָאָה הָיָה עָמֵל, כְּשֵׁם שֶׁהָיָה עָמֵל בַּתּוֹרָה תָּמִיד. לֹא “פְּסַק פֻּמֵּיהּ מִגִּרְסָא” כָּל יָמָיו. עִם זֶה עָסַק בְּצָרְכֵי הַצִּבּוּר. לֹא מָצָאנוּ בְּדוֹרוֹ, פְּרַט לִסְמוֹלֶנְסְקִין, אָדָם שֶׁעָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ קֶבַע וְשֶׁשָּׂנָא אֶת הַבַּטָּלָה כָּמוֹהוּ.

בַּיָּמִים הָרַבִּים שֶׁעָסַק בְּהוֹרָאָה בְּעָרִים קְטַנּוֹת (פּוֹנִיבֶז', שַׁאוְל, וְאַחַר־כָּךְ בְּטֶלְז) חָלָה עֵת הַפְּרִיחָה הַגְּדוֹלָה בְּשִׁירָתוֹ. יוֹם־יוֹם הוּא מַשְׁכִּים לָקוּם בָּעֵת אֲשֶׁר “בְּעַד אֶשְׁנַבּוֹ נִשְׁקָף הַשַּׁחַר הַפָּרוּשׂ עַל רָאשֵׁי הָעַרְמוֹנִים, הָעוֹמְדִים צְפוּפִים סְבִיב בֵּיתוֹ” וְהוּא מִתְיַחֵד עִם בַּת־שִׁירָתוֹ, לוֹמֵד וְעוֹבֵד. בַּפִּנּוֹת הַנִּדָּחוֹת אֲשֶׁר נִדַּח שָׁמָּה עַד שְׁנַת הָאַרְבָּעִים וְשָׁלשׁ בְּחַיָּיו הוּא הוֹלֵךְ וְקוֹנֶה שְׁלֵמוּת, הוֹלֵךְ וְגָדֵל כִּמְשׁוֹרֵר, אֲשֶׁר רוּחַ הַתְּקוּפָה תְּפַעֲמֵהוּ. עַד מְהֵרָה מַכִּיר בּוֹ הַדּוֹר אֶת רַבּוֹ וּמוֹרוֹ – אֶת אַחַד הָרִאשׁוֹנִים בְּמַלְכוּת הַשִּׁירָה וְהַמַּחֲשָׁבָה הָעִבְרִית.

טוֹב לָאָדָם כִּי יַגִּיעַ אֶל חוֹפוֹ בְּעוֹדֶנּוּ צָעִיר וּמְלֵא אוֹנִים – בְּטֶרֶם עָיַף. יְמֵי נְדוּדָיו שֶׁל גּוֹרְדוֹן הָיוּ מְעַטִּים. בִּשְׁנַת הָעֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ לְחַיָּיו נִסְמַךְ לְהוֹרָאָה וְנִתְמַנָּה מוֹרֶה. עַד מְהֵרָה הוֹכִיחַ שֶׁהֻכְשַׁר לִמְלַאכְתּוֹ, וְהָלַךְ מֵחַיִל אֶל חַיִל גַּם כְּמוֹרֶה, גַּם כְּסוֹפֵר. חַיָּיו הָיוּ מְסֻדָּרִים וְחַסְרֵי־דְאָגָה. אֲבָל הַקַּתֶּדְרָה שֶׁל בֵּית־הַסֵּפֶר לֹא הָיְתָה חוֹפוֹ הָאַחֲרוֹן, כִּי אִם בָּסִיס לִקְפִיצָה נוֹעֶזֶת יוֹתֵר: לִמְרוֹמֵי הַשִּׁירָה.

כְּשֶׁחָלָה פַּעַם בְּמַחֲלָה מִסֻכֶּנֶת וְעָשָׂה אֶת חֶשְׁבּוֹן חַיָּיו, שָׁפַךְ אֶת לִבּוֹ לִפְנֵי אָדָ"ם הַכֹּהֵן בְּזָכְרוֹ, שֶׁעוֹד לֹא עָשָׂה דָבָר לְחַיֵּי הַנֵּצַח וְכָתַב לוֹ: “כִּי הִנֵּה טְפָחוֹת הָיוּ יָמַי וְלֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה… וְאִם בִּדְמִי יָמַי אֵלְכָה בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל וְאָבַד זֵכֶר לִי בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים…”

כָּאן גִּילָה אֶת סֵתֶר נַפְשׁוֹ, סוֹד חֲלוֹמוֹ בַּחַיִּים: הַחַיִּים לֹא הָיוּ כְּדָאִים לוֹ בְּלִי מַתְּנַת יְצִירָה. וְאָמְנָם מֵעֶצֶם יַלְדוּתוֹ גָּדַל עַל פַּלְגֵי שִׁירָה. כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה אֲשֶׁר אִתָּם הִתְהַלֵּךְ מֵאָז עָמַד עַל דַּעְתּוֹ הָיוּ מְשׁוֹרְרִים. אֵין פֶּלֶא שֶׁגַּם חֲלוֹם חַיָּיו הָיָה לְהָבִיא אֶת חֶלְקוֹ כִּמְשׁוֹרֵר. עוֹד בְּחַיֵּי מִיכַ“ל רָשַׁם אֶת הַחֲרוּזִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל “דָּוִד וּבַרְזִילַי”, שִׁיר־חֲמוּדוֹת זֶה, שֶׁהוּא גַם כַּיּוֹם אַחַד הַדְּבָרִים הַמְצֻיָּנִים בְּיוֹתֵר בְּשִׁירָתֵנוּ. כְּמִיכַ”ל וּכְרֹב מְשׁוֹרְרֵי הַהַשְׂכָּלָה בִּתְקוּפָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה, נִתְפַּס גַּם הוּא תְּחִלָּה לְנוֹשְׂאִים מִן הַתַּנַּ"ךְ. אֲבָל רוּחוֹ נְשָׂאָהוּ לִגְדוֹלוֹת: לְשִׁירָה אֶפִּית רַבַּת־מִדּוֹת דֻּגְמַת “שִׁירֵי תִּפְאֶרֶת” לְוַיְזֶל אוֹ “נִיר דָּוִד” לְשָׁלוֹם הַכֹּהֵן. וְעַל כֵּן הִנִּיחַ אֶת כָּל נִסְיוֹנוֹתָיו וְנִתְרַכֵּז כֻּלּוֹ בַּשִּׁיר הַסִּפּוּרִי הַגָּדוֹל “אַהֲבַת דָּוִד וּמִיכַל”, הִיא הַיְצִירָה שֶׁפִּרְסְמָה אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר הַצָּעִיר, וְהוּא אָז בֶּן עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע.

בְּלֵב חָרֵד יָצָא הָאֲרִי שֶׁבִּמְשׁוֹרְרֵי הַהַשְׂכָּלָה לְזִירַת הַשִּׁירָה. כִּבְּיַאלִיק, שֶׁיָּרַשׁ אֶת כִּסְאוֹ, לֹא הֶאֱמִין אַף הוּא יָמִים רַבִּים בְּכֹחוֹ, וּבִקֵּשׁ חָסוּתוֹ שֶׁל הָרַב, שֶׁל אָדָ"ם הַכֹּהֵן, שֶׁלּוֹ הִקְדִּישׁ בִּכּוּרֵי שִׁירָתוֹ, בְּהִתְחַטְּאוֹ לְפָנָיו כְּבֵן לִפְנֵי אָבִיו:

    אֶת קִירוֹת בֵּיתִי אֶעֶזְבָה הַפָּעם,

    עַל אַדְמַת נֵכָר כַּף רַגְלִי הֻצָּגָה;

    וּכְיֶלֶד עָנֹג יֵחַת מִקּוֹל רָעַם,

    כֵּן תִּפְחַד נַפְשִׁי, אַף רוּחִי בִּי פָגָה;

    עַל אֶרֶץ הַסּוֹפְרִים עוֹד גֵּר הִנֵּנִי,

    אֵין מַכִּיר לִי שָׁם וּמִי יַאַסְפֵנִי?

    – – – – – – – – – – – –

    עַל כֵּן, אָדָם אֶחָד! לְךָ אֶשָּׂא עָיִן:

    אָסְפֵנִי נָא עַתָּה – מַכִּיר לִי אָיִן!

אָכֵן גַּם מִי שֶׁקּוֹרֵא חֲרוּזֵי הַקְדָּשָׁה מְצֻיָּנִים אֵלֶּה בִּלְבַד, רוֹאֶה שֶׁאֵין מְחַבְּרָם זָקוּק כָּל עִקָּר לְפַטְרוֹן, שֶׁ“יִּפְרֹשׂ כָּנָף עָלָיו”. הֵם בְּעַצְמָם, בְּחֵן סִגְנוֹנָם וּבְעֹקֶץ חֲרִיפוּתָם, מְעִידִים עַל בַּעֲלֵיהֶם. לֹא כְּטִירוֹן לְשִׁירָה עָלָה גוֹרְדוֹן עַל הַבָּמָה, כִּי אִם כִּמְשׁוֹרֵר רַב־הַבְחָנָה וְרַב־כֹּחַ.

בַּשִּׁיר “אַהֲבַת דָּוִד וּמִיכָל” יְסֻפַּר בַּחֲרוּזִים עַזֵּי־בִּטּוּי עַל גּוֹרָלָהּ הֶעָצוּב שֶׁל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר דָּוִד הַצָּעִיר, הָרוֹעֶה וְהַגִּבּוֹר, אֲהֵבָהּ מֵישָׁרִים, וּבְרֹב הַיָּמִים, כַּאֲשֶׁר הָיָה מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, רָחַק לִבּוֹ מִמֶּנָּה. הִיא זָכְרָה אֶת הַנַּעַר הָאַדְמוֹנִי וִיפֵה־הָעֵינַיִם, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ נִגְּנָה מִתּוֹךְ כִּנּוֹרוֹ, וְכִנּוֹרוֹ הֵקֵר אַהֲבָה, בְּעוֹד שֶׁדַּאֲגוֹת עַמּוֹ, דַּאֲגוֹת הַמְלוּכָה, הִכְבִּידוּ עַתָּה עַל לִבּוֹ וְהִיא נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ עִם אַהֲבָתָהּ וְעִם חֲלוֹמוֹתֶיהָ.

הָרַעְיוֹן הַמְפַעֵם אֶת כָּל הַשִּׁירָה הַזֹּאת הִיא: “כִּי יֵשׁ דָּבָר נָחוּץ תַּחַת שָׁמַיִם / הַקָּדוֹשׁ לַלֵּב מִתַּאֲוָה וָחֵשֶׁק” – וְהִיא הַחוֹבָה, חוֹבַת מֶלֶךְ לְעַמּוֹ, חוֹבַת אָח לְאֶחָיו. לְמִיכַל הַחוֹלֶמֶת לֹא הָיָה דָבָר בַּחַיִּים בִּלְתִּי אִם הָאַהֲבָה. לְדָוִד הָיוּ הַחַיִּים זִירַת קְרָב, שְׂדֵה־מִלְחָמָה לַהֲגַנַּת עַמּוֹ מִפְּנֵי אוֹיְבָיו הַמִּתְנַכְּלִים לוֹ מִכָּל עֵבֶר.

וְאַף שֶׁשִּׁיר זֶה יָבֵשׁ קְצָת וְכָבֵד בִּמְלִיצָה וּבְהִתְפַּלְסְפוּת כְּרֹב שִׁירֵי הַתְּקוּפָה הַהִיא – הָיְתָה זאת יְצִירָה גּוֹרְדוֹנִית גְּמוּרָה; וְאַף מוּסַר הַהַשְׂכֵּל שֶׁבְּשִׁירָה זוֹ גוֹרְדוֹנִי כֻּלּוֹ: לֹא נוֹצַר אָדָם לְשַׁעֲשׁוּעִים בִּלְבַד, כִּי אִם קֹדֶם כֹּל – כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת חוֹבָתוֹ.

רַכָּה יוֹתֵר וּמְלֵאָה קֶצֶב נְעוּרִים יוֹתֵר הִיא הַשִּׁירָה שֶׁגַּם בָּהּ תַּפְקִיד לַמֶּלֶךְ דָּוִד, אַךְ הָרַעְיוֹן אֲשֶׁר יָאִיר אֶת חֲרוּזָיו הוּא אַחֵר כֻּלּוֹ. לְעֻמַּת הַמֶּלֶךְ הַשָּׁב זֶה עַתָּה מִמִּלְחַמְתּוֹ עִם אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ, וְלִבּוֹ מַר וְכָבֵד, אַף כִּי הַנִּצָּחוֹן עִמּוֹ, – הֻצַּג הָרוֹעֶה הַתָּמִים, זַךְ־הָרוּחַ, אִישׁ־הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר כִּסְאוֹ תֵּל הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק וּגְדֶרֶת הַצֹּאן מִבְצַר מִשְׂגַּבּוֹ. לֹא. הוּא לֹא יֵלֵךְ יְרוּשָׁלַיְמָה, לֹא יִנְוֶה בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר רוּחוֹת אֵיבָה אוֹרְבוֹת מְמַלְּאוֹת אֶת כָּל חֲדָרָיו. לְחִנָּם מַבְטִיחַ לוֹ הַמֶּלֶךְ:

    תַּחַת שָׂדְךָ זֶה תַּחַז גִּנַּת חֶמֶד

    וּדְבִיר הַמְּלוּכָה תַּחַת רֶפֶת עֵדֶר –

לֵב בַּרְזִלַּי לֹא נִפְתָּה עַל חֲמוּדוֹת־שָׁוְא אֵלֶּה. וְהוּא הֵשִׁיב לוֹ בְּחָכְמָתוֹ:

    וַאֲנִי לֹא אֶחְפֹּץ הוֹד, לא שֹׁד וָפֶגַע,

    לא אוּכל עוֹד שְׂאֵת הַשֵּׁאת גַּם הַשֶּׁבֶר:

    הֲלֹא טוֹב מִסְכֵּנוּת וּמְנוּחָה רֶגַע

    מֵאוֹצָרוֹת עַם צָרוֹת מִכָּל עֵבֶר.

הֵד “אַהֲבַת צִיּוֹן” עוֹלֶה מִשִּׁירַת “דָּוִד וּבַרְזִלַּי”, נֶחְמָדָה הִיא בְּמַרְאוֹתֶיהָ וּבְרַעְיוֹנוֹתֶיהָ. רֵיחַ הַשָּׂדֶה עוֹלֶה מִתּוֹכָהּ וּמְצִלּוֹת צֹאן וְשֶׁקֶט אֹהֶל. שִׁירָה זוֹ בְּכָל חִנָּהּ מִצְטָרֶפֶת לִנְגִינַת הַתְּקוּפָה: לְשִׁירַת שָׁלוֹם הַכֹּהֵן (שֶׁאַף הוּא כָּתַב שִׁיר עַל נוֹשֵׂא זֶה), לְסִפּוּרֵי מַאפּוּ, לִמְלִיצַת קַלְמָן שׁוּלְמַן.

בְּעוֹדֶנּוּ רַךְ וְחוֹלֵם וְטַל הָעֲלוּמִים עַל רֹאשׁוֹ, שָׁר גַּם גּוֹרְדוֹן אֶת שִׁירַת הָאָבִיב וְהַשָּׁלוֹם אָכֵן, הוּא לֹא הָיָה אִישׁ הָאִידִילִיָּה כָּל עִקָּר. אֶת עַצְמוֹ גִּלָּה כַּאֲשֶׁר דָּרַךְ כְּאִישׁ־קְרָבוֹת עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה.

טִבְעִי הוּא לְאָדָם פָּעִיל כְּגוֹרְדוֹן, שֶׁבָּא לְחַזֵּק אֶת הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית וְלִהְיוֹת מִשְׁעָן לַחִנּוּךְ, וְשֶׁמִּצַד שֵׁנִי, הָיָה הַיְסוֹד הַדִּידַקְטִי, הַמְלַמֵּד לְהוֹעִיל, רַב גַּם בְּשִׁירָתוֹ, – כִּי נִזְקַק לַמָּשָׁל, צוּרָה שֶׁטִּפַּח אוֹתָהּ רֹב יְמֵי חַיָּיו בִּיצִירָתוֹ. כְּמוֹרֶה הִרְגִישׁ בְּחֶסְרוֹנוֹ שֶׁל הַמָּשָׁל הַמּוֹדֶרְנִי, וְתִרְגֵּם הַרְבֵּה מִמִּשְׁלֵי קְרִילוֹב, לַאפוֹנְטֵין, וְעוֹד. אַף הוֹסִיף עֲלֵיהֶם מְשָׁלִים מְקוֹרִיִּים מִשֶּׁלּוֹ, וּבִשְׁנַת תר“ח פִּרְסֵם אֶת סִפְרוֹ “מִשְׁלֵי יְהוּדָה”. מְשָׁלִים אֵלֶּה, שֶׁלֹּא תֻרְגְּמוּ, כִּי אִם נֻסְחוּ נֹסַח עִבְרִי, מִצְטָרְפִים גַּם בַּתַּרְגּוּמִים לִיצִירָתוֹ הַמְּקוֹרִית. בַּמַּהֲדוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל “מִשְׁלֵי יְהוּדָה” אָמַר גַּם לִקְרֹא לְבַעֲלֵי־הַחַיִּים בְּכִנּוּיִים עִבְרִיִּים־עֲמָמִיִּים לְפִי הַתַּלְמוּד (“נַבְחָן” לַכֶּלֶב, “תַּרְתַּק” לַחֲמוֹר, “נֵרְגַל” לַתַּרְנְגֹל וְעוֹד), אֲבָל בְּ”כָל שִׁירָיו" חָזַר בּוֹ מֵרַעְיוֹן זֶה, בִּהְיוֹתוֹ חוֹשֵׁשׁ, שֶׁלֹּא יִתְקַבְּלוּ עַל דַּעַת יְלָדֵינוּ. בְּרַם, נֹסַח עִבְרִי טָבַע בִּמְשָׁלָיו בְּלִי סָפֵק. סֵפֶר־הַמְּשָׁלִים נִתְקַבֵּל בִּזְכוּת נְסּוּחַ עִבְרִי זֶה בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת עַל־יְדֵי הַבִּקֹּרֶת, וְנִתְקַבֵּל כְּסֵפֶר־לִמִוּד – אָמְנָם בְּעִקָּר עַל־יְדֵי הַקָּרָאִים.

י.ל. גורדון

בִּשְׁנַת תרכ"א הָעֲבַר גּוֹרְדוֹן מִפּוֹנִיבֶז' לְשַׁאוְל, עִיר מָחוֹז, וְהָיָה בְּהַעֲבָרָה זוֹ מִשׁוּם עֲלִיָּה מְסֻיֶּמֶת לַמְשׁוֹרֵר, שֶׁמַּחֲנַק הָעֲיָרָה הַקְּטַנָּה הִכְבִּיד עָלָיו בְּיוֹתֵר, גַּם מַצָּבוֹ הַחָמְרִי הוּטַב עַל־יְדֵי שִׁעוּרִים וַעֲבוֹדַת קֶבַע בְּעִתּוֹנִים. הָיָה זֶה מִטִּבְעוֹ לְהַרְחִיב אֶת שְׂדֵה פְּעֻלָּתוֹ, וְהָיוּ אֵלֶּה יָמִים שֶׁל הִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה בְּרוּסְיָה וְגַם בַּיַּהֲדוּת הָרוּסִית, שֶׁנָּשְׂאָה אֶת נַפְשָׁהּ לְתִקּוּנִים, וְגוֹרְדוֹן הָיָה, כָּאָמוּר, עֵר לְחַיֵּי הַצִּבּוּר וְנַעֲנָה כִּמְשׁוֹרֵר, וְנַעֲנָה כְּפּוּבְּלִיצִיסְטָן וְעִתּוֹנָאי. וּכְכָל שֶׁהִרְבָּה לַעֲבֹד כֵּן הוֹסִיף כֹּחַ.

אַף־עַל־פִּי־כֵן גַּם שַׁאוְל, כַּנִּרְאֶה, לֹא הֵבִיאָה לוֹ רְוָחָה ("הָעִיר אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בָּהּ – קְטַנָּה וְדַלָּה וַאֲנָשֶׁיהָ רֻבָּם מִתְפַּרְנְסִים זֶה מִזֶּה וְאֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מִחֻלְיָתוֹ… וְאִלְמָלֵא בְּכָל יוֹם אִתְרְחֵשׁ נִסָּא, כִּי אָז אָבַדְתִּ בְּעָנְיִי…) וּכְדַרְכּוֹ שֶׁל גּוֹרְדוֹן לְהִתְלוֹצֵץ בְּלָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן, אָמַר פַּעַם עַל יְשִׁיבָתוֹ בְּשַׁאוְל: “יָרַדְתִּי חַיִּים שָׁאוְלָה…”

אָכֵן אֵין גְּבוּל לַמֶּרֶץ שֶׁהוּא מַשְׁקִיעַ בַּעֲבוֹדָתוֹ. כְּשֶׁנּוֹסְדָה “חֶבְרַת מְפִיצֵי הַהַשְׂכָּלָה” הוּא נַעֲשָׂה אֶחָד מֵחֲבֵרֶיהָ הַפְּעִילִים בְּיוֹתֵר; כְּשֶׁהֶאֱשִׁימוּ אֶת יְהוּדֵי שַׁאוְלָאנִי בַּעֲלִילַת־דָּם, לְאַחַר שֶׁאָבְדָה שָׁם יַלְדָּה נוֹצְרִית, הוּא נִכְנַס בָּעֲבִי הַקּוֹרָה, מְפַרְסֵם מְחָאָה נִמְרֶצֶת בָּעִתּוֹן הָרוּסִי־הָעִבְרִי “הַשַּׁחַר”, שֶׁמִּשָּׁם חָזְרָה וְנִתְפַּרְסְמָה בָּעִתּוֹנִים הָרוּסִיִּים הַגְּדוֹלִים. גַּם בְּ“הַמֵּלִיץ” וּבְ“אַלְגֶעמַיינֶע צַייטוּנג דֶעס יוּדֶענְטוּמס” הוּא מַתְרִיעַ עַל כָּךְ, וְהַמֶּמְשָׁלָה עַצְמָהּ שָׂמָה קֵץ לָעֲלִילָה הַבְּזוּיָה.

בְּאֹמֶץ־לֵב וּבְאֹמֶן־לֵב כָּאֵלֶּה נִלְחַם גּוֹרְדוֹן כָּל יָמָיו אֶת מִלְחֶמֶת עַמּוֹ, וְכָל מַה שֶּׁנִּגְלָה לִפְעָמִים בְּמִלְחַמְתּוֹ לְהַשְׂכָּלָה מַשֶּׁהוּ שֶׁאֵינוֹ לְפִי רוּחֵנוּ כַּיּוֹם, הִנֵּה הָיָה הָאִישׁ כִּיהוּדִי, כְּעִבְרִי גָבֹהּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה מֵרֹב הַמַּשְׂכִּילִים בְּדוֹרוֹ, וְאֵין בְּשׁוּם פָּנִים לְהָקִישׁ מֵאֲחֵרִים עָלָיו.

 

ה. יְמֵי הָעֲלִיָּה    🔗

גַּם מִן הָעִיר טֶלְז, שֶׁאֵלֶיהָ הָעֳבַר יל“ג בִּשְׁנַת תרכ”ו וְנִתְמַנָּה שָׁם מוֹרֶה וְגַם מְנַהֵל בֵּית־סֵפֶר, לֹא נָחָה דַעְתּוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר. “כָּל הָעִיר הִיא”, לְפִי אֶחָד מִמִּכְתָּבָיו, “כַּעֲרֵמַת זֶבֶל גְּדוֹלָה… זֶה שִׁבְתִּי בָעִיר הַזֹּאת כְּאַרְבָּעָה יְרָחִים וְעוֹד לֹא הִסְכַּנְתִּי לִשְׁאֹף אֲוִירָהּ הַמְקֻלְקָל וְלִשְׁתּוֹת מֵימֶיהָ”. עוֹד פָּחוֹת מֵאֲוִירָהּ יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו יוֹשְׁבֶיהָ, שֶׁמָּצָא בָּהֶם הֶדְיוֹטִים לְמִינֵיהֶם: הֶדְיוֹטִים לוֹמְדִים, הֶדְיוֹטִים יְרֵאִים, הֶדְיוֹטִים מַשְׂכִּילִים וְהֶדְיוֹטִים גְּמוּרִים… אֲבָל יֵשׁ שֶׁהוּא כּוֹתֵב: “שִׁבְתִּי בְּעִיר טֶלְז טוֹב, לַחְמִי נִתָּן, מֵימַי נֶאֱמָנִים; יוֹשֵׁב אֲנִי בָזֶה בִּמְנוּחָה גְמוּרָה וּבְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט”. וְהוּא רַק מִתְאוֹנֵן, כִּי “הַמָּקוֹם רָחוֹק מִמְּקוֹר הַחַיִּים הַמְפַכִּים כָּעֵת בַּמְקוֹמוֹת הַגְּדוֹלִים… וְהַמָּקוֹם צַר וְאַנְשֵׁי דַעַת בּוֹ אָיִן; עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה מִלִּבִּי יוֹם יוֹם וַאֲנִי הוֹלֵךְ אֲחוֹרַנִּית…”

וְאוּלָם הוּא חַי אֶת חַיֵּי הַזְּמָן בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ. מִלְחַמְתּוֹ לְהַשְׂכָּלָה וּלְתִקּוּנִים בַּדָּת תּוֹפֶסֶת בִּיצִירָתוֹ מָקוֹם בְּרֹאשׁ. אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא מְפַרְסֵם בְּ“הַכַּרְמֶל” אֶת הַ“מְּשָׁלִים הַקְּטַנִּים לִילָדִים גְדּוֹלִים”: “עַמּוּד־הָאֵשׁ וְעַמּוּד־הֶעָנָן”, “הַמּוּשָׁק וְהַשָּׁפָן”; “הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים” וְעוֹד. בְּ“הַכַּרְמֶל” הוּא מְפַרְסֵם גַּם אֶת הַמַּאֲמָר הַנִּלְהָב “בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה”, קְרִיאָה לַדּוֹר לֹא רַק לִלְמֹד וּלְהַשְׂכִּיל, כִּי אִם גַּם לְחַדֵּשׁ אֶת חַיָּיו, לְכַבֵּד אֶת הַמְּלָאכָה וְלִיצֹר מַעֲמָד שֶׁל עוֹבְדֵי אֲדָמָה. מַה שֶׁשָּׁר בַּחֲרוּזִים (“הָקִיצָה עַמִּי!” וְ“דֶרֶךְ בַּת עַמִּי”) נִתַּן כָּאן בִּפְרוֹזָה, כְּעֵין תּוֹרָה קוֹנְקְרֶטִית, תּוֹרַת הַחַיִּים הַמְתֻקָּנִים.

בִּתְקוּפָה זֹאת עָלָה גוֹרְדוֹן עַד מְאֹד בְּעִקָּר כִּמְשׁוֹרֵר. סִפְרוֹ “שִׁירֵי יְהוּדָה” שֶׁנִּמְסַר לִדְפוּס בִּשְׁנַת תרכ“ח עִם הַסְכָּמַת ריב”ל בְּרֹאשׁוֹ, לְאַחַר “אַהֲבַת דָּוִד וּמִיכַל” וּ“מִשְׁלֵי יְהוּדָה”, הֶרְאָה אֶת הַמְשׁוֹרֵר לֹא בְּכֹחַ כִּשְׁרוֹנוֹ הַגָּדוֹל בִּלְבַד, כִּי אִם בְּכֹחוֹ לַהֲגוֹת בְּרַעְיוֹנוֹת גְּדוֹלִים שֶׁחוֹלְלוּ מַהְפֵּכָה, – שֶׁהַשְׁפָּעָתָם לֹא הִגִּיעָה לְשִׂיאָהּ אֶלָּא בְּדוֹרֵנוּ. עַד כְּדֵי כָךְ הִקְדִּים לִרְאוֹת, הִקְדִּים לְהַכִּיר אֶת סְבַּת יְרִידָתָהּ שֶׁל הָאֻמָּה.

בְּרֹאשׁ שִׁירָיו בָּאָה הַפּוֹאֶמָה “בֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת”, פְּאֵר יְצִירוֹתָיו, בָּהּ הֻבְלְטָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה דְּמוּת הַקַנָּאִים, הַלּוֹחֲמִים לִכְבוֹד הָאֻמָּה וְחֵרוּתָהּ, בְּנִגוּד לַיַּהֲדוּת הָרִשְׁמִית, שֶׁוִּתְּרָה בִּמְחִיר הַדָּת עַל חֹפֶשׁ הָאֻמָּה. לְפִי תָכְנָהּ וּמַהוּתָהּ שִׁירָה צִיּוֹנִית הִיא, וּמַרְאָה אֶת יל“ג הַלְּאֻמִּי בְּעוֹדֶנּוּ תָּפוּס לִכְאוֹרָה כֻּלּוֹ לְדֵעוֹת הַהַשְׂכָּלָה. הַכֹּל כָּאן חָדָשׁ וְצוֹפֶה אֶת פְּנֵי הֶעָתִיד. חֲדָשָׁה כָּל הַתְּפִיסָה, הָרוֹאָה בְּצִמְצוּמָהּ שֶׁל הַיַּהֲדוּת הַהֲלָכִית אֶת סִבַּת חֻרְבָּנָהּ; וְחָדָשׁ גַּם הַסִּגְנוֹן הַנִּמְרָץ, כֹּחַ הַתֵּאוּר וְכֹחַ הַמְּחָאָה. מִי עוֹד כָּתַב עִבְרִית כָּזֹאת לִפְנֵי יל”ג?

בְּסֵפֶר זֶה בָּאָה גַם הַשִּׁירָה הַנִּפְלָאָה “בִּמְצוּלוֹת יָם”, קִינַת הַיַּהֲדוּת הַגּוֹלָה מִסְּפָרַד, שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ בְּבִטּוּי הַכְּאֵב שֶׁבַּפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן וּבַסִּיּוּם הַלִּירִי – דִּמְמַת הַלֵּב וְאֵלֶם הַטֶּבַע מִתּוֹךְ הַהַכָּרָה שֶׁאֵין רוֹאֶה אֶת “דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים” בְּעוֹלָם אַכְזָרִי זֶה.

אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר בְּ“אַהֲבַת דָּוִד וּמִיכַל” יוּשַׁר כָּאן בַּפּוֹאֶמָה “אָסְנַת בַּת פּוֹטִיפֶרַע” – הֶחָרוּז, הַלָּשׁוֹן כֻּלָּהּ, גְּמִישִׁים יוֹתֵר. הַלִּירִיזְם מִתְלַכֵּד עִם הַיְסוֹד הַסִּפּוּרִי הִתְלַכְּדוּת מַנְגִּינָתִית. עַד הַיּוֹם הִיא אַחַת הַיְצִירוֹת הַשְּׁלֵמוֹת בְּיוֹתֵר, שֶׁנִּכְתְּבוּ עַל נוֹשֵׂא תַּנַּ"כִי.

עִם פִּרְסוּם “שִׁירֵי יְהוּדָה” נִתְבַּצֵּר לְדוֹרוֹת מָקוֹם רִאשׁוֹן לִיל"ג בְּשִׁירַת יִשְׂרָאֵל.

 

ו. הַלּוֹחֵם    🔗

עִם סֵפֶר זֶה נִגְמֶרֶת תְּקוּפַת הָרוֹמַנְטִיקָה. רוּחַ עַזָּה יוֹתֵר מַתְחִילָה לִנְשֹׁב בַּמַּחֲנֶה. אֶת מְשׁוֹרְרֵי יִשְׂרָאֵל הִסְעִירוּ רַעְיוֹנוֹת הַתְּקוּפָה. הַתְּבִיעוֹת נַעֲשׂוּ קִיצוֹנִיּוֹת בְּיוֹתֵר. הַבִּקֹּרֶת הָרוּסִית (פִּיסָארְיוֹב, צֶ’רְנִישֶׁבְסְקִי) וְהַבִּקֹּרֶת הַהִיסְטוֹרִית הָעִבְרִית הַחֲרִיפָה וּשְׁאֵלַת הַתִּקּוּנִים בַּדָּת, שֶׁעוֹרֵר לִילְיֶנְבְּלוּם בְּ“אָרְחוֹת הַתַּלְמוּד” – כָּל זֶה עָקַר אֶת גּוֹרְדוֹן מִגַּנֵּי הַקְּדוּמִים וְהֶעֱמִיד אוֹתוֹ לִפְנֵי שְׁאֵלוֹת הַדָּת וְהַחַיִּים, שֶׁתָּבְעוּ בְּחָזְקָה אֶת פִּתְרוֹנָן.

הַסַּטִּירָה “בִּזְכוּתָם שֶׁל הָרַבָּנִים” הָיְתָה הַהִתְגָּרוּת הָרִאשׁוֹנָה בַּשַּׁמְרָנִים. בְּסִגְנוֹנוֹ הָעוֹקְצָנִי הוּא מַזְכִּיר קְצָת אֶת אֶרְטֶר. הַכּוֹתֵב כְּאִלּוּ בָּא לְדַבֵּר בִּזְכוּתָם שֶׁל הָרַבָּנִים, בְּעוֹד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת יָדָם הַמַּכְבִּידָה עַל הַחַיִּים בְּחֻמְרוֹת נְטוּלוֹת־טַעַם, בִּפְעֻלּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִטְּמְטוּם־הַלֵּב. הַדְּבָרִים לֹא הָיוּ מֻפְשָׁטִים, כִּי אִם מֻדְגָּמִים בְּמַעֲשִׂים שֶׁהָיוּ, שֶׁסִּכְלוּתָם בּוֹלֶטֶת בְּיוֹתֵר.

בְּמַאֲמָר זֶה הוּא מְדַבֵּר מִשְׁפָּטִים עִם מִתְנַגְּדָיו, וּדְבָרָיו מְלֵאִים כְּאֵב גָּדוֹל וְקִנְאָה גְדוֹלָה לַיַהֲדוּת, לִכְבוֹדָהּ, לַעֲתִידוֹתֶיהָ. בְּהִגָּיוֹן חוֹתֵךְ וּבְדִבְרֵי לֵב כְּאֶחָד הוּא מוֹכִיחַ, שֶׁהַקַּנָּאִים הַפְּרָאִים הֵם הֵם קַבְּרָנֶיהָ שֶׁל הַיַּהֲדוּת. לֹא, דַּת יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ דְּבָרִים טְפֵלִים אֵלֶּה, שֶׁעֲלֵיהֶם הֵם נִלְחָמִים, כִּי אִם עִקָּרֶיהָ הַגְּדוֹלִים, הַנִּצְחִיִּים, שֶׁנִּתָּן “לַהֲבִיאָם בְּהֶסְכֵּם הַדַּעַת וְלַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה וּבֵין צָרְכֵי הַחַיִּים”. הוּא מִתְנַעֵר בְּכָל עֹז מֵאֵלֶּה “הַנְּסוֹגִים אָחוֹר מֵאַחֲרֵינוּ וּמִתְבַּיְּשִׁים בַּשֵּׁם יִשְׂרָאֵל…” אֵין לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בָּהֶם וּכְמוֹהֶם כָּמוֹנוּ נִקְרָא לָהֶם תּוֹעִים, וְאֵין לָכֶם לְהָקִישׁ מִפְּרָטִים כָּאֵלֶּה עַל הַדָּת כֻּלָּהּ.

מִכָּל דִּבְרֵי הַמַּאֲמָר הַזֶּה אַתָּה מַכִּיר אֶת יל"ג הַמְחַנֵּךְ וְהָאָדָם הָרְצִינִי הַדּוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וּלְעֶרְכֵי רוּחוֹ – רָצוֹן גָּדוֹל זֶה לְהַעֲלוֹת אֶת הַיַּהֲדוּת, לְחַדֵּשׁ אֶת לֵב הָאֻמָּה וְחַיֶּיהָ. הֲטָבַת מַעֲמָדֵנוּ – הוּא מַטְעִים וְחוֹזֵר וּמַטְעִים – “לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה בִּלְתִּי אִם עַל־יְדֵי תִקּוּן שָׁרְשִׁיִּי וְשִׁנּוּי גָּמוּר בְּדַרְכֵי חַיֵּּינוּ”, וּבְיִחוּד בְּדַרְכֵי הַחִנּוּךְ, עַל־יְדֵי שִׁיבָה אֶל חַיִּים בְּרִיאִים וְנוֹרְמָלִיִּים, שֶׁדַּת יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּית מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה מִתְנַגֶּדֶת לָהֶם. כָּל פִּסְקָה שֶׁל מַאֲמָר מַזְהִיר זֶה מְאִירָה בְּאוֹר הִגָּיוֹן, וְכָאָמוּר – גַּם בְּאוֹר לֵב, אֶת הַסִּבּוֹת, שֶׁגָּרְמוּ לִירִידַת הַיַּהֲדוּת, לְהִתְרַחֲקוּתֵנוּ מִן הַחַיִּים, מִן הַטֶּבַע – גַּם מִן הַדָּת הָאֲמִתִּית!

בְּמַאֲמָר נִמְרָץ זֶה הֻשְׁמַט (מִפְּנֵי פַּחַד הַצֶּנְזוּרָה וּפַחַד הַמַּלְשִׁינִים) קֶטַע חָשׁוּב מְאֹד עַל חִזּוּק עֲתִידוֹתֶיהָ שֶׁל הָאֻמָּה – דְּבָרִים, הַמַּרְאִים בְּאוֹר אַחֵר לְגַמְרֵי אֶת יל“ג הַמַּשְׂכִּיל, שֶׁבִּרְגָעִים מְסֻיָּמִים הֶאֱמִין שֶׁאוֹכְלוֹסֵי־יִשְׂרָאֵל בְּרוּסְיָה קְשׁוּרִים לְעוֹלָם בַּלָּשׁוֹן הָרוּסִית, שֶׁהִיא לְשׁוֹן הַחַיִּים וּבְכֹחָהּ לְהָסִיר אֶת הַמְּחִיצָה הַמַּפְסֶקֶת בֵּינָם וּבֵין הַשִּׁלְטוֹן, בֵּינָם וּבֵין הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּאָרֶץ, שֶׁהִיא גַם אַרְצוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ. כָּאן רוֹאִים, שֶׁבְּעֹמֶק לִבּוֹ פָּעֲמָה תָמִיד הָאֱמוּנָה, שֶׁתִּקְוַת הָאֻמָּה קְשׁוּרָה בְּאַדְמַת הָאֻמָּה, וּבְעֶצֶם הַיָּמִים, שֶׁהַהַשְׂכָּלָה הָיְתָה מְכֻוֶּנֶת לְצַד אַחֵר כֻּלָּהּ, הוּא כּוֹתֵב (בַּקֶּטַע שֶׁהֻשְׁמַט וְשֶׁנִּתְפַּרְסֵם בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּ“הַשַּׁחַר” תרל"א) בַּהֲגִיבוֹ עַל מַאֲמָרוֹ שֶׁל דָּוִד גּוֹרְדוֹן “דָּבָר בְּעִתּוֹ” – “עַל הַיִּעוּד הַלְּאֻמִּי שֶׁל הָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית”: דְּבָרִים מְלֵאִים עֹז וּמְפִיקִים נֹגַהּ – וּרְאוּיִים הֵם שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יְשׂוּמֵם בְּפִיו וּבִלְבָבוֹ וְקָרָא בָּם כָּל יְמֵי חַיָּיו וְשִׁנֵּן אוֹתָם לְבָנָיו וְלִבְנֵי בָנָיו עַד בּוֹא מוֹעֵד אֲשֶׁר יְחוֹנֵן ה' אֶת עַמּוֹ…” בִּדְבָרִים מְפֹרָשִׁים וּמֻטְעָמִים כָּאֵלֶּה הִבִּיעַ עוֹד אָז אֶת זִקָּתוֹ הַנֶּאֱמָנָה לְתִקְוַת הָאֻמָּה הַמְּשִׁיחִית!

עֶצֶם הָרַעְיוֹנוֹת הֵם מַה שֶּׁהִבִּיעַ לְאַחַר זְמָן בְּמַאֲמָרָיו הַקְּלַסִּיִּים “גְּאֻלָּתֵנוּ וּפְדוּת נַפְשֵׁנוּ”, “עֶזְרָא וְעֶזְרָה” – הַדֵּעָה עַ"דְּ הַכְשָׁרַת הָאֻמָּה (“אִם נִהְיֶה מוּכָנִים וּרְאוּיִים לָזֶה”), שֶׁהִיא מְכֻוֶּנֶת לֹא לְהַכְשָׁרַת הָרוּחַ בִּלְבַד, כִּי אִם גַּם לִצְרָכִים מַמְלַכְתִּיִּים. בְּדַבְּרוֹ עַל הָאֲדוּקִים הַדּוֹרְשִׁים כִּי נְחַכֶּה בְּחִבּוּק יָדַיִם לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ הוּא שׁוֹאֵל: “כְּלוּם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם רְאוּיִים לִהְיוֹת שָׂרֵי־אוֹצָרוֹת, יוֹדְעֵי תַכְסִיסֵי מִלְחָמָה, חֲכָמִים מְדִינִיִּים לַעֲמֹד בְּהֵיכְלֵי הַמְּלָכִים הָאֲחֵרִים, חַכְמֵי הַבִּנְיָן וּמְדִידַת הַיַּבָּשָׁה וְהַנְּהָרוֹת, לִבְנוֹת שְׁוָקִים וּדְרָכִים וּגְשָׁרִים וּמַעְבָּרוֹת – אַנְשֵׁי־דַעַת יוֹדְעֵי לָשׁוֹן לִהְיוֹת מְלִיצִים וּמְתֻרְגְּמָנִים – חוֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּכָל חֲרשֶׁת־יָד וּבְכָל הַמְצָאָה חֲדָשָׁה, אִכָּרִים עוֹבְדֵי אֲדָמָה”. הִנֵּה כַּמָּה רְחָבָה, מַקִּיפָה הָיְתָה הַשְׁקָפַת “הַמִּתְנַגֵד לְצִיּוֹן” עוֹד אָז עַל צָרְכֵי הַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר תָּקוּם בְּיִשְׂרָאֵל!

וְעַל עֶצֶם הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁל פֶּלֶא זֶה כִּי יִתְחוֹלֵל, הוּא כּוֹתֵב: “אִם יֵשׁ תִּקְוָה, כִּי יָבוֹא הַיּוֹם וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יָעִיר ה' אֶת רוּחָם בְּרוּחַ כֹּרֶשׁ”, יִוָּכְחוּ כִּי הִנְנוּ עַם “אוֹהֵב אֶת הַמְּלָאכָה וְשׂוֹנֵא אֶת הַבַּטָּלָה, עַם שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ שִׂנְאָה וְתַחֲרוּת לְבַעֲלֵי דָתוֹת אֲחֵרוֹת – וְחַיָּבִים אֲנַחְנוּ לְשַׁלֵּם לוֹ פְּעָלָיו הַטּוֹבִים תַּחַת הַצָּרוֹת וְהַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר הִשְׂבַּעְנוּהוּ בְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שָׁנָה – – אָז אוּלַי יָבוֹא הַיּוֹם הַטּוֹב שֶׁאֲנַחְנוּ מְצַפִּים – – בְּתֵת לָנוּ הַחֹפֶשׁ לִחְיוֹת חַיִּים טִבְעִיִּים עַל פִּי תְכוּנָתֵנוּ וְטֶּבַע נַפְשֵׁנוּ וְלִדְלוֹת מִמַּעֲמַקֵֵּי לְבָבֵנוּ אֶת הַמַּטְמוֹנִים אֲשֶׁר נָתַן לָנוּ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֶת אוֹצְרוֹת הַדַּעַת וְהַתְּבוּנָה וּלְהַעֲשִׁיר בָּמוֹ אֶת מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה…”

דְּבָרִים כָּאֵלֶּה שֶׁבָּהֶם נִרְמְזוּ רַעְיוֹנוֹת צִיּוֹנִיִּים מֻבְהָקִים בְּסִגְנוֹן כָּזֶה, אֵינָם בְּשׁוּם פָּנִים פְּלִיטוֹת־עֵט בִּלְבָד. אֲנַחְנוּ שׁוּב נוֹכָחִים, כִּי בְּלֵב הַהַשְׂכָּלָה כְּבָר צָמְחוּ רַעְיוֹנוֹת הַתְּחִיָּה. וּכְלוּם יָכְלָה לִהְיוֹת אַחֶרֶת לְגַבֵּי עִבְרִי גָדוֹל וְנֶאֱמָן כִּיל"ג? רַעְיוֹן גָּדוֹל אֵינוֹ בָּא בְּבַת אַחַת, כִּי אִם עוֹלֶה וּמְשַׂגְשֵׂג בַּמִּסְתָּרִים, עַד שֶׁהוּא מִתְגַלֶה בִּמְלוֹא אוֹרוֹ.

 

ז. פִּסְגַת חַיָּיו    🔗

בֶּן אַרְבָּעִים הוּא עֲדַיִן יוֹשֵׁב “בֶּעָרִים הַנִּדָּחוֹת” וְנַפְשׁוֹ מָרָה עָלָיו, שֶׁלֹּא זָכָה לָדוּר בְּעִיר שֶׁל חֲכָמִים וְסוֹפְרִים, הַמַּרְחִיבָה אֶת הַדַּעַת. וְאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא עוֹלֶה כִּמְשׁוֹרֵר וּכְמוֹכִיחַ עַד מְאֹד. “בְּעָרִים נִדָּחוֹת” אֵלֶּה נִכְתְּבוּ מֵיטַב יְצִירוֹתָיו, כָּאן גַּם מַתְחִילָה תְּקוּפַת הָרֵיאַלִיזְם שֶׁלּוֹ בַּשִּׁירָה, שֶׁהִשְׁפִּיעָה בְּלִי סָפֵק עַל הִתְפַּתְּחוּת הַפְּרוֹזָה הַחֲדָשָׁה. כָּאן כָּתַב אֶת רֹב הַפּוֹאֵימוֹת, הַסַּטִּירוֹת, וְהוּחַל בִּכְתִיבַת הַטּוֹבָה שֶׁבְּשִׁירוֹתָיו מִסּוּג זֶה “קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד”, שִׁירָה שֶׁהַמְחַבֵּר עַצְמוֹ מְיַחֵס לָהּ בְּאִגְרוֹתָיו חֲשִׁיבוּת מְיֻחֶדֶת וּמֵעִיד עָלֶיהָ בְּאֶחָד מִמִּכְתָּבָיו, שֶׁנִּכְתְּבָה ב“בְּדָם וּבְדֶמַע”; וּבָהּ גַּם אָמַר “לַחְתֹּם חָזוֹן” (בְּמִכְתָּבוֹ מִכ“ז תַּמּוּז לִשְׁנַת תרל”ו לְמִיכַל גּוֹרְדוֹן: “בְּ”הַשַּׁחַר" הַחוֹבֶרֶת הָעֲשִׂירִית יָבוֹא שִׁיר גָּדוֹל מִמֶּנִּי, נָקוּב ‘קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד’ וּכְפִי הַנִּרְאֶה יִהְיֶה בֶּן־זְקוּנִים לִי, כִּי מִצְוַת הָרוֹפְאִים חֲזָקָה עָלַי שֶׁלֹּא אֲיַגַּע אֶת נַפְשִׁי שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ").

אֲנַחְנוּ מְבִיאִים פִּסְקָה זוֹ שֶׁל מִכְתָּבוֹ, הַמּוֹכִיחָה עַד כַּמָּה הִקְדִּים הָאִישׁ בְּעֶצֶם פְּעֻלָּתוֹ הָרוֹתַחַת לְהִתְכּוֹנֵן לִ“נְעִילָה” – מַה שֶּׁלֹּא קִיֵּם עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן. צִיַּנְתִּי בְּמָקוֹם אַחֵר אֶת הַדִּמְיוֹן בְּנִדּוֹן זֶה שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין בְּיַאלִיק, שֶׁאַף הוּא בְּעֶצֶם כֹּחוֹ לִיצִירָה נִבָּא לְקֵץ חֲזוֹנוֹ, שֶׁלְּאָשְׁרֵנוּ לֹא נִתְקַיֵּם אַף הוּא עִם כָּל הַכְרָזוֹתָיו עַל “סִלּוּק שְׁכִינָה”.

הַיּוֹם אֲשֶׁר אֵלָיו נָשָׂא הַמְשׁוֹרֵר אֶת נַפְשׁוֹ, יוֹם שֶׁיִּגָּאֵל מִן הַיְשִׁיבָה בָּעֲיָרוֹת, הָרְחוֹקוֹת מִן הַיִּשּׁוּב, סוֹף־סוֹף בָּא. בְּקַיִץ שְׁנַת תרל“ב נִתְמַנָּה הַמְשׁוֹרֵר מַזְכִּיר לְ”חֶבְרַת מְפִיצֵי הַשְׂכָּלָה" (סָמוּךְ לְכָךְ – גַם כְּמַזְכִּיר הַקְּהִלָּה בְּעִיר הַבִּירָה), וְעָבַר לְפֶּטֶרְבּוּרְג, בָּהּ יָשַׁב מֵעַתָּה יְשִׁיבַת קֶבַע עֶשְׂרִים שָׁנָה – עַד יוֹם מוֹתוֹ.

בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת, הוּא עוֹמֵד עֲדַיִן בְּכָל חֻמּוֹ כִּמְשׁוֹרֵר וּכְעַסְקָן, וְשִׁבְתּוֹ בְּטַבּוּר הָאָרֶץ מַעֲמִידָה אוֹתוֹ בְּרֹאשׁ הַסִּפְרוּת וְעִסְקֵי הַחִנּוּךְ וּמַרְחִיבָה אֶת הַשְׁפָּעָתוֹ עַל הַדּוֹר, שֶׁהָיְתָה מְרֻבָּה גַּם קֹדֶם לָכֵן. הִנֵּה הִגִּיעַ אֶל הַחוֹף, אֲשֶׁר אֵלָיו חָתַר. וְהוּא נִגַּשׁ בִּמְלוֹא כֹּחוֹ לַתַּפְקִידִים הַגְּדוֹלִים, שֶׁהֻטְּלוּ עָלָיו מִטַּעַם הַחֶבְרָה וְגַם מִטַּעַם הַקְּהִלָּה. מוּבָן, שֶׁהוּא נַעֲשָׂה עַד מְהֵרָה הָרוּחַ הַחַיָּה בְּמוֹסָדוֹת אֵלֶּה, וְהוּא שׁוֹקֵד עַל חוֹבָתוֹ לְתַקֵּן אֶת הַטָּעוּן תִּקּוּן, דּוֹאֵג לַמִּתְלַמְּדִים בְּבָתֵּי־הַסֵּפֶר הַגְּבֹהִים (וְגַם מִחוּצָה לָהֶם), לְסוֹפְרִים עִבְרִיִּים הַזְּקוּקִים לִתְמִיכָה בַּעֲבוֹדָתָם, וְנוֹתֵן אֶת דַּעְתּוֹ גַּם עַל הַסְבָּרַת־הַיַּהֲדוּת לִיהוּדִים וּלְשֶׁאֵינָם יְהוּדִים. כָּךְ חֻבַּר עַל־יָדוֹ הַסֵּפֶר הַגָּדוֹל בְּרוּסִית “הַשְׁקָפַת הָעוֹלָם שֶׁל בַּעֲלֵי הַתַּלְמוּד”, תֻּרְגְּמוּ וְנִתְפַּרְסְמוּ כַּמָּה מִסִּפְרֵי הַתַּנַּ“ךְ בְּדוֹמֶה לְתַרְגּוּם מֶנְדֶלְסְזוֹן, וְגַם לְתַכְלִית דּוֹמָה לְזוֹ, אַף שֶׁכָּאן הַמְכֻוָּן הָיָה בְּעִקָּר לְבָתֵּי־הַסֵּפֶר, שֶׁבָּהֶם לָמְדוּ תַּנַּ”ךְ בְּתַרְגּוּם רוּסִי. וּמִי יִמְנֶה מִסְפָּר לַחִבּוּרִים שֶׁנִּכְתְּבוּ עַל־יָדוֹ רוּסִית (כַּסְּקִירוֹת עַל הַסִּפְרוּת הָעִבְרִית, הַמַּאֲמָר עַל אָדָ"ם הַכֹּהֵן לֶבֶּנְזוֹן, הַמָּבוֹא לַסֵּפֶר “מַאַמְרֵי הַמּוּסָר לְיִשְׂרָאֵל” וְעוֹד). וְאוֹתָהּ שָׁנָה לֹא הִנִּיחַ יָדוֹ, כַּמּוּבָן, מִן הַיְצִירָה הַשִּׁירִית. פִּרְסֵם שְׁנֵי סִפּוּרִים – בְּשֵׁם “עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ”. הָאֶחָד מְחֻדָּשׁ: “שְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד”, בְּצֵרוּף “מִכְתָּב מֵאֵת הַמְחַבֵּר אֶל הַמּוֹ”ל", וְהַשֵּׁנִי: “אַחֲרִית שִׂמְחָה תּוּגָה”; כָּתַב אֶת הַפְּרָקִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל “שְׁנֵי יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן” – פּוֹאֶמָה גְדוֹלָה זוֹ, שֶׁבָּהּ נֶחְתָּם חֲזוֹן הַהַשְׂכָּלָה. וּבְעָמְדוֹ עַל פִּסְגַּת חַיָּיו וְאָשְׁרוֹ בָּא הָאָסוֹן, אֲשֶׁר נָטַל מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם אֶת בִּטְחוֹנוֹ וְאֶת שְׂשׂוֹנוֹ – אֲשֶׁר שָׁבַר אֶת לִבּוֹ לִרְסִיסִים.

 

ח. בַּמַּאֲסָר וּבַגּוֹלָה    🔗

נַעֲמֹד נָא בִּפְרָטוּת יוֹתֵר קְצָת עַל מְאֹרָע זֶה בְּחַיָּיו שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר.

בְּאֶחָד מִלֵּילוֹת הָאָבִיב שְׁנַת תרל"ט, כַּאֲשֶׁר שָׁב גּוֹרְדוֹן בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת הַבַּיְתָה מִבִּקּוּר בְּבֵית יְדִידִים, רָאָה לְתִמְהוֹנוֹ, כִּי חַלּוֹנוֹת מְעוֹנוֹ מוּאָרִים אוֹר גָּדוֹל. אוֹר מוּזָר זֶה הִכָּהוּ בְּתִמָּהוֹן וְלִבּוֹ נִבָּא לוֹ מִיָּד לֹא־טוֹבוֹת. שִׁעֵר, שֶׁבְּוַדַּאי תָּקְפָה אֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁהָיְתָה בַּעֲלַת מֵחוּשִׁים, מַחֲלָה קָשָׁה וְהָיָה הֶכְרֵחַ לְהַבְהִיל אֶת הָרוֹפֵא אֵלֶיהָ. אַךְ מִשֶּׁקָּרַב אֶל הַבַּיִת וְרָאָה מֶרְכָּבָה וְכִרְכָּרוֹת רֵיקוֹת מִנּוֹסְעֵיהֶן, נִתְמַלֵּא חֲרָדָה. נִחֵשׁ כִּי קָרָה מַשֶּׁהוּ יוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל. אֲבָל לְאָסוֹן לֹא חָשַׁשׁ גַּם אָז. עַז וּבָטוּחַ הָיָה הָאִישׁ מִנְּעוּרָיו. מֵאָז צֵאתוֹ לִקְרָב וְלִנְדוּדִים, הָיְתָה הַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ תָמִיד. עַל־כֵּן לֹא נָפְלָה עָלָיו רוּחוֹ. אוֹתָהּ שָׁעָה וַדַּאי לֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, שֶׁבְּלֵיל אָבִיב זֶה צָנַח כּוֹכָבוֹ הַטּוֹב מִמַּסְלוּלוֹ וְכִי מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה יְשֻׁנֶּה מַזָּלוֹ וְתָחֵל תְּקוּפַת הַשְּׁקִיעָה בְּחַיָּיו הַצּוֹלְחִים.

אַךְ מִשֶּׁנִּכְנַס הַבַּיְתָה וּמָצָא אֶת שׁוֹטְרֵי־הַבּוֹלֶשֶׁת עוֹרְכִים חִפּוּשׂ בְּדִירָתוֹ, נִזְדַּעְזַע כֻּלּוֹ. לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו. הַהַרְגָּשָׁה הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה: אֵין זֹאת כִּי אִם טָעוּת נָפְלָה כָּאן – כִּי מִתְכַּוְּנִים לְאַחֵר וְלֹא לוֹ. וְאֵיךְ יָכֹל לַחְשֹׁב אַחֶרֶת? סֵדֶר וְחֹק וּמִשְׁמַעַת הָיוּ נֵר לְכָל חַיָּיו, לְכָל מַעֲשָׂיו, מֵאָז צֵאתוֹ לִפְעֹל כְּסוֹפֵר, כְּמוֹרֶה וּכְאִישׁ מַעֲשֶׂה קִנְּנָה בּוֹ הָאֱמוּנָה, שֶׁאֵין תַּקָּנָה מַמָּשִׁית לְלִקּוּי הַחַיִּים אֶלָּא בַּעֲבוֹדָה, בַּהַשְׂכָּלָה, בִּמְלֶאכֶת בִּנְיָן מְתוּנָה. וְהִנֵּה הֻגַּד לוֹ, כִּי הַבּוֹלֶשֶׁת מְבַקֶּשֶׁת הוֹכָחוֹת, שֶׁיָּדוֹ תִכּוֹן עִם מוֹרְדִים בַּמַּלְכוּת, וְהִיא בּוֹדֶקֶת מִתּוֹךְ חֻמְרָה אֶת סְפָרָיו, אֶת כִּתְבֵי יָדוֹ, אֶת חֲלִיפַת־הַמִּכְתָּבִים הַגְּדוֹלָה שָׁלּוֹ. כַּחֲלוֹם אֵימִים נִרְאָה לוֹ כָּל הַדָּבָר.

אוּלָם עַד מְהֵרָה הִכִּיר לְחֶרְדָּתוֹ, שֶׁאֵין זֶה חֲלוֹם וְכִי שׁוּם טָעוּת לֹא נָפְלָה: שֶׁאָמְנָם הַבּוֹלֶשֶׁת נִשְׁלְחָה אֵלָיו וְלֹא לְאַחֵר. צְלִילוּתוֹ הָרְגִילָה שָׁבָה אֵלָיו, וְעַד חָמֵשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר עָזַר יַחַד עִם אִשְׁתּוֹ וְעִם בִּתּוֹ וּבְנוֹ הַנַּעַר לַבּוֹלְשִׁים בִּבְדִיקָתָם. שׁוּם דָּבָר חָשׁוּד לֹא נִמְצָא, כַּמּוּבָן. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, נֶאֱסַר הוּא וְאִשְׁתּוֹ וִילָדָיו, וְכֻלָּם הוּבְאוּ לִ“מְצוּדַת לִיטָא”, בֵּית־סֹהַר יָדוּעַ לְאַסִּירֵי מַלְכוּת, בְּלִי שֶׁחָקְרוּ אֶת אַשְׁמָתוֹ, בְּלִי שֶׁמָּצְאוּ לָהּ יְסוֹד כָּלְשֶׁהוּ מִלְבַד מַה שֶּׁלְּאֶחָד מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, מַרְק גּוֹרְדוֹן, הָיְתָה יָד בַּפְּעֻלָּה הַמַּהְפְּכָנִית שֶׁל הַיָּמִים הָהֵם.

מְהֻמָּם וּמְדֻכָּא דָּרַשׁ מִשְׁפָּט, בִּקֵּשׁ בֵּרוּר, וְאִישׁ לֹא שָׂם לֵב לִתְלוּנוֹתָיו. אַךְ גַּם לְאַחַר שֶׁהִלְבִּישׁוּהוּ בִּגְדֵי אַסִּירִים, עוֹד לֹא הִשְׁלִים עִם הָרַעְיוֹן, שֶׁאָמְנָם נִתְפַּס לַמַּלְכוּת וְהָשְׁלַךְ אֶל הַבּוֹר. בְּכָל רֶגַע צִפָּה שֶׁתִּתְבָּרֵר הַטָּעוּת הָאֲיֻמָּה וִישַׁלְּחוּהוּ לַחָפְשִׁי. בְּכָל רֶגַע צִפָּה, שֶׁיָּבוֹא מִישֶׁהוּ מִנְשִׂיאֵי הָעֵדָה שֶׁבְּעִיר הַבִּירָה – אֵלֶּה שֶׁהִכִּירוּהוּ, הוֹקִירוּהוּ לֹא רַק כַּמְשׁוֹרֵר הָעִבְרִי הַמְהֻלָל בְּיוֹתֵר בְּדוֹרוֹ, כִּי אִם גַּם כְּעַסְקָן נֶאֱמָן בְּחַיֵּי הַקְּהִלָּה, שֶׁהָיָה מַזְכִּירָהּ, וּבְחֶבְרַת מְפִיצֵי הַשְׂכָּלָה, שֶׁהָיָה בֶּן־בַּיִת בָּהּ וּבְכָל פְּעֻלּוֹתֶיהָ. הַאֻמְנָם לֹא יִמָּצֵא בֵּינֵיהֶם אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲמֹד לִימִינוֹ וְיָחוּשׁ לְרַוְחָתוֹ?

נִדְהָם כֻּלּוֹ, נוֹכַח שֶׁנִּשְׁכַּח מִכָּל טוֹבֵי הַקְהִלָּה כַּמֵּת מִלֵּב, וְנִתְיָאֵשׁ מֵהַצָּלָה. לֹא יָשָׁן וְלֹא אָכַל. וְהָרַעְיוֹן שֶׁלֹא הוּא בִּלְבַד, כִּי אִם גַּם אִשְׁתּוֹ רְפַת־הַכֹּחַ וּבִתּוֹ הָעֲדִינָה כְּלוּאוֹת בִּמְצוּדָה נוֹרָאָה זוֹ, דִּכְּאוּ אֶת רוּחוֹ כָּל כָּךְ, שֶׁהָאִישׁ עַז־הַנֶּפֶשׁ הַזֶּה בָּכָה כְּיֶלֶד וְלֹא אָבָה לְהִתְנַחֵם.

לֹא הָיָה עוֹד מָקוֹם לְהַשְׁלָיוֹת. מְעַט־מְעַט נִתְגַּלָּה לוֹ, כִּי לַמַּאֲסָר גָּרְמָה מַלְשִׁינוּת בְּזוּיָה שֶׁל מִתְנַגְדָיו בְּעִסְקֵי הַצִּבּוּר. וְשׁוּב שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ: הֵיכָן הֵם גְּדוֹלֵי הָעֵדָה וּמַשְׂכִּילֶיהָ? מִלְבַד אָחִיו אַבְרָהָם וַחֲתָנוֹ קַפְּלַן, לוֹקֵחַ בִּתּוֹ הַבְּכִירָה, אִישׁ לֹא עָשָׂה קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה לְהַצָּלָתוֹ. אַרְבָּעִים יוֹם יָשַׁב הוּא וְאִשְׁתּוֹ בַּמְּצוּדָה וּלְבַסּוֹף נִתְחַיֵּב חוֹבַת גָּלוּת לְפֶלֶךְ אוֹלוֹנֶצְק – רָחוֹק מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, רָחוֹק מִמְּקוֹם פְּעֻלָתוֹ, בְּלִי דַעַת מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ וּמָתַי יִרְצֶה אֶת “עֲוֹנוֹ”.

בִּימֵי נְדוּדִים אֵלֶּה וּבִישִׁיבַת גָּלוּת זוֹ נִפְנָה הַמְשׁוֹרֵר לַעֲשׂוֹת אֶת חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ וְחֶשְׁבּוֹן חַיָּיו. הִבִּיט אֲרֻכּוֹת לַאֲחוֹרָיו וְהִצִּיג צִיּוּנִים לְחַיָּיו. כְּבֶן חֲמִשִּׁים הָיָה בַּשָּׁעָה שֶׁנָּפַל בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה צֵל כָּבֵד עַל דַּרְכּוֹ, וְלִבּוֹ חָשׁ, כִּי מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו עַתָּה יַרְאֶה אֶת פְּעֻלָּתוֹ עַל כָּל חַיָּיו הַבָּאִים. עַל כֵּן אָמַר לִרְשֹׁם בְּמַחְבֶּרֶת אֶת מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו, אָמַר לִשְׁפֹּךְ אֶת כָּל מְרִי־לִבּוֹ, לְמַעַן יֵדַע דּוֹר אַחֲרוֹן אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ הָאֲנָשִׁים הַחַטָּאִים שֶׁהֱֵבִיאוּהוּ עַד שַׁעֲרֵי בּוֹר וַאֲשֶׁר לֹא עָשׂוּ רָאשֵׁי הָעֵדָה, שֶׁעָמְדוּ מִנֶּגֶד בְּיוֹם אֵידוֹ, וְלֹא נִמְצָא בָּהֶם אִישׁ פּוֹצֶה פֶּה וְדוֹבֵר דָּבָר לִזְכוּתוֹ וּלְשִׁחְרוּרוֹ.

אָכֵן הָאָסוֹן, אֲשֶׁר פָּגַע קָשֶׁה בְּרוּחַ הַמְשׁוֹרֵר, גַּם הֶעֱשִׁיר אֶת לִבּוֹ, יָצַק בּוֹ רֹךְ עָמֹק לֹא יְדָעוֹ קֹדֶם. הַחַיִּים, כָּל כַּמָּה שֶׁלֹּא הָיוּ חַיֵּי בַּטָּלָה וְתַעֲנוּגוֹת, פִּנְקוּ אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר, וּבְעַצְמוֹ הוֹדָה (בְּסִפְרוֹ “עַל נְהַר כְּבָר”): “בִּמְרוּצַת יְמֵי חַיַּי אֵין לִי בְּדֶרֶךְ כְּלָל פִּתְחוֹן־פֶּה לְהִתְאוֹנֵן רַע עַל הַהַשְׁגָּחָה וְעַל הַהַצְלָחָה, כִּי עַל פִּי רֹב הִסְבִּירָה פָּנִים אֵלַי וְלֹא חָדְלָה מֵהָגֵן עָלַי גָּנוֹן וְהַצֵּל”. אוּלָם עַכְשָׁו, כְּשֶׁהִתְרַגְּשׁוּ עָלָיו הַיִּסּוּרִים הַגְּדוֹלִים, הֻכְשַׁר לִרְאוֹת אֶת הַחַיִּים רְאִיָּה אִישִׁית יוֹתֵר, שִׁירִית יוֹתֵר, – לֹא רַק כְּמַשְׂכִּיל וְאִישׁ מִלְחָמָה, כִּי אִם גַּם כִּמְשׁוֹרֵר.

וּמִדֵּי צָלְלוֹ בְּזִכְרוֹנוֹת עֲבָרוֹ, הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ. בְּפָקְדוֹ אֶת אֲבִיב חַיָּיו, כְּאִלּוּ הָיְתָה הָרְוָחָה גַּם לְנַפְשׁוֹ הַמְדֻכָּאָה. הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר נִרְאוּ לוֹ בְּחָזוֹן פִּזְּרוּ מְעַט אֶת עַנְנֵי הַיָּגוֹן שֶׁנִּתְקַשְּׁרוּ עָלָיו וְהִצְהִילוּ אֶת רוּחוֹ אֲשֶׁר חֻבָּלָה. שָׁכוֹחַ שָׁכַח אֵת אֲשֶׁר הָיָה לוֹ, כְּאִלּוּ נִמְלָא לִבּוֹ הוֹדָיָה וְלֹא זָכַר בִּלְתִּי אִם אֲשֶׁר הֵיטִיב עִמּוֹ גּוֹרָלוֹ עַד כֹּה.

רְחָבָה הָיְתָה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ אָמַר לִרְקֹם אֶת קוֹרוֹת־חַיָּיו – מִימֵי “הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת” עַד “יְמֵי הָרָעָה, יָמִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם חֵפֶץ”, אֲבָל עַד מְהֵרָה נִפְסְקָה הַמְּלָאכָה עִם הַפְסָקָתָהּ שֶׁל בַּטָּלָה מֵאֹנֶס זוֹ אֲשֶׁר מִלְּאָה עִנְיָן אֶת חַיָּיו בְּ“גָלוּת פּוּדַשׁ” (מְקוֹם גָּלוּתוֹ). כַּאֲשֶׁר קֹרָא דְרוֹר לוֹ, סָחוֹף סְחָפוּהוּ גַּלֵּי־הַחַיִּים וְטִרְחוֹתֵיהֶם, וַאֲשֶׁר הוֹסִיף לִכְתֹּב בְּמַחְבְּרוֹת “עַל נְהַר כְּבָר” לְאַחַר פֶּרֶק “הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת”, אֵינָם אֶלָּא קִטְעֵי חַיִּים וּמְאֹרָעוֹת בּוֹדְדִים. אָכֵן רִשּׁוּמֵי־חַיָּיו נִשְׁאֲרוּ לֹא בְּזִכְרוֹנוֹתָיו בִּלְבַד, כִּי אִם בְּכָל מַה שֶּׁכָּתַב וְיָצַר אַחַר־כָּךְ: בְּשִׁירָיו, בְּסִפּוּרָיו, בְּמַאֲמָרָיו וּבְמִכְתָּבָיו. בִּסְקִירָתִי הַמְפֹרֶטֶת עַל דֶּרֶךְ יְצִירָתוֹ עָמַדְתִּי עַל פֶּרֶק חַיִּים דְּרַמַּטִּי זֶה. כִּי גַּם בְּשׁוּבוֹ מִן הַגּוֹלָה, לֹא הוּשַׁב עַל כַּנּוֹ. מֵאָז הוּטַל עָלָיו לַעֲבֹד בְּצַוְתָּא עִם אָדָם שֶׁלֹּא כְּרוּחוֹ עֲבוֹדָה קָשָׁה כְּעוֹרֵךְ “הַמֵּלִיץ”, עֲבוֹדָה שֶׁהִשְׂבִּיעַתּוּ תַמְרוּרִים, כְּז’וּרְנַלִּיסְטָן, כְּעוֹזֵר בָּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה הָרוּסִית שֶׁל בְּרוֹקְהוֹז־עֶפְרוֹן; וְרַק שָׁעָה אַחַת גְּדוֹלָה שֶׁל קֹרַת־רוּחַ נִתְּנָה לוֹ, כְּשֶׁחָגְגוּ אֶת חַג חֲצִי יוֹבְלָהּ שֶׁל עֲבוֹדָתוֹ הַסִּפְרוּתִית וְהִגִּישׁוּ לוֹ מַתָּנָה גְּדוֹלָה: אֶת אַרְבַּעַת הַסְּפָרִים שֶׁל “כָּל שִׁירָיו”.

 

ט. הַהִתְקַדְּשׁוּת מִבִּפְנִים    🔗

אֶת הַתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה בְּחַיֵּי הַמְשׁוֹרֵר מֵעֵת שׁוּבוֹ מִגָּלוּתוֹ וְעַד יוֹם מוֹתוֹ אָנוּ רְגִילִים לִקְרֹא, לְפִי שִׁגְרָה, תְּקוּפַת הַשְּׁקִיעָה. זֶה נָכוֹן וְלֹא נָכוֹן. נָכוֹן, מִשּׁוּם שֶׁבִּתְקוּפָה זוֹ, חוּץ מִ“צִּדְקִיָּהוּ בְּבֵית הַפְּקֻדּוֹת” וְהַפְּרָקִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל “שְׁנֵי יוֹסֵף בֶּן שִׁמְעוֹן”, לֹא כָּתַב עוֹד דְּבָרִים כְּ“בֵין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת”, “בִּמְצוּלוֹת יָם” אוֹ “קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד”. וְלֹא נָכוֹן, מִשּׁוּם שֶׁגַּם זוֹ הָיְתָה תְקוּפָה רַבַּת־פְּעָלִים. גָּדַל קֹדֶם־כֹּל הַפּוּבְּלִיצִיסְטָן שֶׁבּוֹ, וְאִלּוּ קִיֵּם וַעַד־הַיּוֹבֵל מַה שֶּׁהִבְטִיחַ, וּמַאֲמָרָיו הָיוּ מִתְפַּרְסְמִים כְּחֵלֶק מִכְּתָבָיו בְּצוּרַת סֵפֶר, לֹא דַי שֶׁהָיָה בּוֹלֵט בְּיוֹתֵר מַה חֶלְקוֹ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל אַחַד־הָעָם, – הָיוּ אוּלַי לְכָל חִבַּת־צִיּוֹן פָּנִים אֲחֵרוֹת. כִּי אִם הָיָה אָדָם שֶׁתָּפַס אֶת רַעְיוֹן הַתְּחִיָּה בִּמְמַדִּים מַמְלַכְתִּיִּים, הֲרֵי זֶה הוּא וְלֹא אַחֵר. וְהוּא הֲרֵי יָצַר עִם זֶה אֶת הַפֶלְיֵטוֹן, שֶׁאַף בּוֹ הָיָה מִן “הָרִאשׁוֹנוּת” בְּעִתּוֹנוּתֵנוּ. הַהַפְסָקָה בַּיְצִירָה הַשִּׁירִית הַגְּדוֹלָה הִגְבִּירָה פְּעֻלָּה פּוֹרְיָּה זוֹ בִּפְרוֹזָה, שֶׁהָיָה שַׁלִּיט בְּכָל צוּרוֹתֶיהָ.

בְּרַם, הוּא עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא פָּסַק לְהַכְרִיז עַל סִלּוּק שְׁכִינָתוֹ בְּשִׁירָיו, בְּמִכְתָּבָיו, גָּרַם לְכָךְ, שֶׁרָאוּהוּ שׁוֹקֵעַ. אוֹתָהּ הָרוּחַ הַקָּשָׁה שֶׁהָיְתָה עָלָיו בְּכָל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה, אַף שֶׁחִדּוּדוֹ לֹא קָהָה בְּפֶלְיֵטוֹנָיו וְאַף בְּרַבִּים מִמִּכְתָּבָיו – כָּמוֹהָ כְּמַחֲלָה, כָּמוֹהָ כִּשְׁקִיעָה. אֵין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עַל אָדָם בְּלֹא שִׂמְחָה, נֶפֶשׁ הַמְשׁוֹרֵר הָיְתָה עֲגוּמָה כָּל־כָּךְ, וְרַבִּים מִידִידָיו – וְדַוְקָא מִבֵּין אֵלֶּה שֶׁהָיוּ בְּנֵי־טִפּוּחָיו – רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ וַיַּדּוּ אֶבֶן בּוֹ. מִתּוֹךְ הַרְגָּשָׁה כְּבֵדָה הוּא כּוֹתֵב לְוַיְסְבֶּרְג: “אִישׁ אֲשֶׁר עָמַד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה יָמִים רַבִּים עַד כִּי נִלְאֲתָה יָדוֹ, וְהַפָּרָשִׁים וּבַעֲלֵי־הָרֶכֶב הִדְבִּיקוּהוּ וַיּוֹרוּ בּוֹ חִצֵּיהֶם וְעָשׂוּ אֶת בְּשָׂרוֹ כִּכְבָרָה, כִּי גַם חֲנִיכָיו בַּעֲלֵי־בְּרִיתוֹ בָּגְדוּ בּוֹ – – וְאִם אִישׁ כָּזֶה נוֹפֵל שָׁדוּד וּמִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה וּבָא אֶחָד מִן הַשְּׂרִידִים הַנִּשְׁאָרִים וְאָמַר לוֹ: מַה לְךָ נִרְדָּם? חֲגֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ וְשׁוּב אֶסֹר הַמִּלְחָמָה! – הַאִם לֹא אַכְזָר הָאִישׁ הַהוּא כִּי יְעִירֶנּוּ?” וְשׁוּב הוּא חוֹזֵר עַל מַה שֶׁכָּתַב פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר לִידִידוֹ: “וְעַתָּה מָה אֶעֱשֶׂה כִּי שָׁקְעָה הָאֵשׁ הַקְּדוֹשָׁה עַל הַמִּזְבֵּחַ וַה' סָר מֵעָלַי וְרוּחַ קָדְשׁוֹ לָקַח מִמֶּנִּי?” וְהוּא מִתְאַכְזָר לְעַצְמוֹ וְכוֹתֵב: “לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי־יִשְׂרָאֵל: יל”ג הַמְשׁוֹרֵר מֵת וְעָבַר מִן הָעוֹלָם. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: אֵיכָה הָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה לְפֶתַע פִּתְאֹם, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: הָנְהוֹ בַּרְיוֹנֵי דִירוּשָׁלַיִם דַּהֲווֹ בְּשֵׁבְבוּתֵיהּ אֶת רַבָּן דָּקָרוּ…"

עַד כְּדֵי־כָךְ הִכְאִיבוּ לוֹ פְּגִיעוֹתָיו שֶׁל לִילְיֶנְבְּלוּם, וְאוּלַי עוֹד יוֹתֵר פְּגִיעוֹתָיו שֶׁל פְרִישְׁמַן, שֶׁעַל וִדּוּיֵי לִבּוֹ הַכּוֹאֲבִים “סִלּוּק הַשְּׁכִינָה” וְ“שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתִי” עָנָה בְּדִבְרֵי הֲתֻלִים גַּסִּים וְלֹא זָכַר אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אָדָם גָּדוֹל זֶה לָעָם הָעִבְרִי, לַשִּׁירָה הָעִבְרִית!

בְּרַם, נָכוֹן הוּא, שֶׁעִם כָּל הַשִּׁירִים הַקְּטַנִּים כַּ“אֲחוֹתִי רֻחָמָה”, הַיָּחִיד בְּמִינוֹ, כְּקִטְעֵי הַלִּירִיקָה הַנִּפְלָאִים “הִנֵּה אָנֹכִי מֵת” – הָיָה חָסֵר עַתָּה, עִם הָרוּחוֹת הַמְנַשְּׁבוֹת הַחֲדָשׁוֹת, אֶת הַנּוֹשֵׂא הַגָּדוֹל שֶׁל שִׁירָתוֹ, שִׁירַת הַהַשְׂכָּלָה, וְעִם כָּל מָה שֶׁבְּאֶלֶף צוּרוֹת בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי זִיקָתוֹ הַחִיּוּבִית לְחִבַּת־צִיּוֹן – הֲרֵי גַם הָיְתָה הֶמְשֵׁךְ הַהַשְׂכָּלָה, וְלֹא בְּנִגּוּד לָהּ. וְהוּא לֹא נַעֲנָה לָהּ בְּשִׁיר – לֹא יָכֹל בְּישֶׁר לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת. שִׁירָה אֵינָהּ פְּרִי אִידֵיאוֹלוֹגִיָּה, פְּרִי הַכָּרָה בִּלְבַד: שִׁיר צוֹמֵחַ מִמַּעֲמַקִים אֲחֵרִים, צוֹמֵחַ שֶׁלֹּא מִדַּעַת מִזֶּרַע יַלְדוּת וּנְעוּרִים. וּנְעוּרֵי יל"ג זָרְעוּ בּוֹ רְנָנָה אַחֶרֶת. וְהוּא לֹא הָיָה מִטִּבְעוֹ “בַּעַל תְּשׁוּבָה” – אִישׁ אֲשֶׁר יִתְכַּחֵשׁ לַחֲלוֹם נְעוּרָיו. כָּאָמוּר, גַּם אֶת חִבַּת־צִיּוֹן רָאָה בְּעִקָּר כְּדֶרֶךְ לְתִקּוּנִים, כְּאֶמְצָעִי לְתַרְבּוּת יִשְׂרָאֵל מְחֻדֶּשֶׁת. אֲבָל הַשָּׂגַת חִבַּת־צִיּוֹן הָיְתָה בַּיָּמִים הָהֵם מְכֻוֶּצֶת בְּיוֹתֵר, וּפַחַד הָרֵיאַקְצִיָּה נָפַל עָלָיו, וּבְכָל מַה שֶּׁנִּתְלַהֵב לַגִּלּוּיִים הַצִּיּוֹנִיִּים הַגְּדוֹלִים (לְמַחְבַּרְתּוֹ שֶׁל פִּינְסְקֶר, לַחֲזוֹן “דָּנִיֵּאל דֵּירוֹנְדָה”) – לֹא נִצְטָרֵף; הִרְגִּישׁ בְּעֹמֶק לִבּוֹ, כִּי הוּא אַחֵר.

הַאִם לֹא הָיָה נֶאֱמָן לְחִבַּת־צִיּוֹן? הַאִם זֹאת הָיְתָה הַסִּבָּה לְהִתְנַכְּרוּת הַדּוֹר לִמְשׁוֹרְרוֹ? בְּעַשְׂרוֹת מַאֲמָרִים וּמִכְתָּבִים בָּאָה לִידֵי גִלּוּי זִיקָתוֹ הָעֲמֻקָּה לְשִׁיבַת צִיּוֹן. אֲבָל חִבַּת־צִיּוֹן לֹא הָיְתָה בְּעֵינָיו, כְּמוֹ לְלִילְיֶנְבְּלוּם, נִגּוּד לְהַשְׂכָּלָה (“אָנֹכִי לֹא אֶקְרָא לְאַחַי לְנַעֵר חָצְנָם מִן הַהַשְׂכָּלָה וּלְהִסָּגֵר בְּתוֹךְ הַגֶּטוֹ, כְּמוֹ שֶׁלִּילְיֶנְבְּלוּם עוֹשֶׂה” – בְּאֶחָד מִמִּכְתָּבָיו), כִּי אִם, כָּאָמוּר, דֶּרֶךְ לְהַשְׂכָּלָה גְדוֹלָה יְהוּדִית; וְאוֹתָהּ שָׁעָה גַּם דֶּרֶךְ לְקִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, לִתְקוּמַת הָאֻמָּה, וְלֹא בְּרִיחָה שֶׁל פְּלִיטֵי סַעַר. עַל־כֵּן לֹא הִנִּיחַ יָדוֹ מִן הַהֲגִירָה לַאֲמֵרִיקָה וְשָׁר (בַּ“אֲחוֹתִי רֻחָמָה”): כָּל עוֹד “בֵּית אֵם אוֹהֶבֶת / לֹא אוּכַל אֲבִיאֵךְ בֶּטַח לָשֶׁבֶת / לִמְלוֹן אוֹרְחִים אַחֵר לוּן נָסוּרָה…”

אָכֵן נֶאֶמְנֵי צִיּוֹן, אֵלֶּה שֶׁאֶת נַפְשָׁם הֵאִיר בְּאוֹר גָּדוֹל חֲזוֹן הַגְּאֻלָּה, אַף אִם לֹא תָפְסוּ בַּיָּמִים הָהֵם אֶת הָרַעְיוֹן עַד הַסּוֹף (רַעְיוֹן גָּדוֹל אַף הוּא אֵינוֹ אֶלָּא פְּרִי צְמִיחָה וְהִתְפַּתְּחוּת) – הִרְגִּישׁוּ בְּלֵב וָנֶפֶשׁ, כִּי יֵשׁ דֶּרֶךְ הַצָּלָה אַחַת לָאֻמָּה, וּמִמֶּנָּה אֵין לִנְטוֹת לְשׁוּם “מְלוֹן אוֹרְחִים אַחֵר…”

וְזֹאת הָיְתָה הַטְּרַגֶּדִיָּה שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר, שֶׁחָלַם כִּירִיבָיו עַל הַמּוֹלֶדֶת הָאַחַת, אֲשֶׁר בָּהּ “נִרְאֶה חַיִּים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כְּחַיֵּי עַם וָעָם” – וְרָאָה יוֹתֵר מִדַּי אֶת הַמַּעֲצוֹרִים, לוּ גַם כִּזְמַנִּיִּים, וְלֹא יָדַע, כִּי מִשֶּׁבָּאָה הַהַכָּרָה הַגְּדוֹלָה בְּלֵב אֻמָּה, אֵין הִיא יְכוֹלָה וְאֵינָהּ רַשָּׁאִית לִדְחוֹת אֶת “יוֹם הַגְּאֻלָּה”, – כִּי כָּל דְּחִיָּה, כָּל פְּסִיחָה עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים כָּמוֹהָ כִּתְבוּסָה.

 

י. עֶרֶב    🔗

הִנֵּה כָּזֹאת הָיְתָה שְׁקִיעַת הַמְשׁוֹרֵר – בְּלִי צְלִילוּת, בְּלִי שְׁלוֹם־עֶרֶב זֶה, שֶׁעָלָיו שָׁר בְּסוֹנֵיטַת־הַנְּעוּרִים:

    מַה נָּעִים הָעֶרֶב לִלְבַב כָּל גֶּבֶר,

    אִם מַר נֶפֶשׁ הוּא, אִם גֶּבֶר צוֹלֵחַ…

אִי־הֲבָנָה כְּבֵדָה נָפְלָה בֵּינוֹ וּבֵין הַדּוֹר. קְרוֹבִים נַעֲשׂוּ רְחוֹקִים, וְנִבְצַר מִמֶּנּוּ לְהָבִין עַל מָה וְלָמָּה. הָיָה בָּרוּר, שֶׁעִם כָּל הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּינוֹ וּבֵין הָאֲנָשִׁים הַחֲדָשִׁים (אוֹ הַיְשָׁנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ חֲדָשִׁים), הָיָה בְּעִקַּר הַדְּבָרִים עִמָּהֶם – עַל כָּל פָּנִים לֹא הָיָה כְּנֶגְדָּם: וְהִנֵּה הָיְתָה הַמִּלְחָמָה לוֹ מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר: גַּם מֵאֵלֶּה שֶׁהֵרִימוּ אֶת הַדֶּגֶל צִיּוֹנָה, וְגַם מֵאֵלֶּה שֶׁהוֹסִיפוּ לְהִלָּחֵם לְרַעְיוֹנוֹת הַהַשְׂכָּלָה, כְּאַנְשֵׁי “הַיּוֹם” שֶׁלֹּא חָפְצוּ לִרְאוֹת אֶת ישֶׁר־לִבּוֹ וְישֶׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ, וּנְתָנוּהוּ כְּנוֹטֶה לְכָאן וּלְכָאן – מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵעוֹלָם, וְלֹא כָּל שֶׁכֵּן בּוֹגֵד בַּמַּחֲנֶה שֶׁעָמַד קֹדֶם בְּרֹאשׁוֹ.

הַפַּעַם לֹא יָכֹל וְגַם – לֹא חָפֵץ – לְהָשִׁיב מִלְחָמָה שַׁעְרָה, כְּבִימֵי הַהַשְׂכָּלָה. אַנְשֵׁי רִיבוֹ הָיוּ הַפַּעַם אֲחֵרִים – קְרוֹבִים לוֹ בְּעֶצֶם, וְרַק לֹא אָבוּ לִרְאוֹת לִלְבָבוֹ. לִבּוֹ הָיָה פָּצוּעַ, וְגַם רֹב הָאֶפִּיגְרַמוֹת, שֶׁהֵשִׁיב בָּהֶן לִירִיבָיו, הִנִּיחַ בְּמַחְבְּרוֹתָיו, וְהֵן לֹא נִתְפַּרְסְמוּ אֶלָּא אַחַר מוֹתוֹ.

יָמִים שֶׁל קֹרַת־רוּחַ הָיוּ, כָּאָמוּר, לַמְשׁוֹרֵר כְּשֶׁעָסַק בְּהוֹצָאַת כָּל שִׁירָיו, אַף אִם הִֻשְׁבְּתָה קְצָת עַל־יְדֵי כָךְ, שֶׁהַהַחְלָטָה הָרִאשׁוֹנָה לְהוֹצִיא אֶת כָּל כְּתָבָיו לֹא נִתְקַיְּמָה. עִם כִּנּוּס הַשִּׁירָה תִּקֵּן, נִסַּח מֵחָדָשׁ כַּמָּה מִיצִירוֹתָיו הַקוֹדְמוֹת (בְּיִחוּד אֶת “אַהֲבַת דָּוִד וּמִיכַל”, שִׁירַת נְעוּרִים זוֹ, שֶׁכֹּחַ הַמְשׁוֹרֵר וְרִפְיוֹן הַטִּירוֹן, שֶׁטֶּרֶם עָמַד עַל רַגְלֵי עַצְמוֹ, בָּאִים בּוֹ לִידֵי גִלּוּי כְּאֶחָד). הוֹצָאַת “כָּל שִׁירָיו” (בִּשְׁנַת 1884) עַל־יְדֵי וַעַד הַיּוֹבֵל, שֶׁחָלָה בְּרֵאשִׁית תְּקוּפָה, שֶׁהִתְחִילָה מִתְנַכֶּרֶת לַמְשׁוֹרֵר, פִּרְסְמָה הַרְבֵּה אֶת שְׁמוֹ וִיצִירָתוֹ, שֶׁהִשְׁפִּיעָה עוֹד עַל גְּדוֹלֵי מְשׁוֹרְרֵינוּ הַחֲדָשִׁים.

אוֹתָהּ שָׁעָה נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ גַּם עַל כִּנּוּס הַפְּרוֹזָה שֶׁלּוֹ, וְהִצְלִיחַ לְהוֹצִיא אֶת הַסִּפּוּרִים (כָּל כִּתְבֵי יְהוּדָה לֵיבּ גּוֹרְדוֹן. חֵלֶק רִאשׁוֹן: סִפּוּרִים 1889 – הוֹצָאַת רַבְנִיצְקִי וְהוֹרְנְשְׁטֵיין), אֲבָל לֹא הָיה עוֹד סִפֵּק בְּיָדוֹ לְהוֹצִיא אֶת שְׁאָר חֶלְקִי הַ“כְּתָבִים”, לֹא אֶת הַמַּאֲמָרִים, וְאַף לֹא הַפֶלְיֵטוֹנִים (הַמַּאֲמָרִים לֹא כֻּנְּסוּ עַד הַיּוֹם). כְּמִלּוּאִים לְשִׁירָתוֹ הָעִבְרִית, הוֹצִיא אֶת שִׁירָיו בְּאִידִישׁ (“שִׂיחַת חֻלִּין – לִידֶער אִין דֶער פָאלְקְסְשְׁפְּרָאכֶע”, וַרְשָׁה תרמ"ו), שִׁירִים וּמְשָׁלִים, שֶׁבָּהֶם בָּא לִידֵי בִּטּוּי הַהוּמוֹר הָעֲמָמִי שֶׁל יל"ג בְּלָשׁוֹן זוֹ, שֶׁמִּבְּחִינָה אִידֵאוֹלוֹגִית “מַשְׂכִּילִית” הִתְנַגֵּד לָהּ, וּבְכָל זֹאת נִזְקַק לָהּ – מִתּוֹךְ אוֹתוֹ צִמָּאוֹן לְנִיב עֲמָמִי־טִבְעִי, שֶׁנִּזְקַק לָהּ מֶנְדֶּלִי כָּל עוֹד לֹא נִגְלוּ לוֹ בְּעִבְרִית עַצְמָהּ אוֹתָם הַיְסוֹדוֹת הָעֲמָמִיִּים שֶׁהִיא אוֹצֶרֶת בְּתוֹכָהּ.

אַךְ הִנֵּה בָּאוּ יָמִים אַחֲרוֹנִים. נָטוּ צִלְלֵי־עֶרֶב מַמָּשׁ. חוֹלֶה בְּמַחֲלַת הַסַּרְטָן יָדַע כִּי יָמָיו סְפוּרִים, וְהוּא שֶׁלֹּא הָיָה מִטִּבְעוֹ לְהִתְעַלֵּם גַּם מִן הַמַּר בְּיוֹתֵר, – רָאָה עַיִן־בְּעַיִן שֶׁהַסּוֹף הוֹלֵךְ וְקָרֵב. לְאַחַר הַנִּתּוּחַ שֶׁעָשׂוּ לוֹ הָרוֹפְאִים בְּבֶּרְלִין, הוּקַל לוֹ בְּמִקְצָת, אֲבָל הַמַּחֲלָה הַמַּמְאֶרֶת לֹא פָּסְקָה אָכֵן, לְנֹכַח הַמָּוֶת נַפְשׁוֹ שָׁקְטָה עָלָיו – כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁקְטָה אוּלַי מֵעוֹלָם וְהוּא הִתְכּוֹנֵן “לַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה” בְּעוֹד שֶׁעֵינָיו הַצְּלוּלוֹת בּוֹחֲנוֹת עֲדַיִן אֶת “הַמַּעֲשִׂים בְּכָל יוֹם” כַּאֲשֶׁר הִסְכִּין בְּכָל יְמֵי חַיָּיו.

הוּא יָדַע, כִּי יָמָיו סְפוּרִים, וְלֹא הָיְתָה עוֹד נַפְשׁוֹ לְחִבּוּרִים נוֹסָפִים. אַךְ הָיָה לוֹ גַּם אָז צֹרֶךְ לִחְיוֹת אֶת חַיָּיו וּלְהָאִיר אֶת חַיָּיו לְעַצְמוֹ בְּאֶמְצָעוּת הַקֻּלְמוֹס; וְאָז בָּחַר לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה לְחֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ בְּרָשְׁמוֹ קְצָרוֹת “דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ” אֶת מַה שֶּׁהִתְרַחֵשׁ בְּקִרְבּוֹ וּמַה שֶׁהִתְרַחֵשׁ מִסָּבִיב – דִּבְרֵי תוֹרָה וְדִבְרֵי מַחֲשָׁבָה. וְכָל כַּמָּה שֶׁהַדְּבָרִים רְהוּטִים וְנִכְתְּבוּ בִּידֵי אָדָם, שֶׁעֵינָיו כְּבָר מְכֻוָּנוֹת אֶל מֵעֵבֶר לַחַיִּים, הֵן מְעִידוֹת עַל חִיּוּת נַפְשִׁית שֶׁלֹּא פָּסְקָה, עַל הִשְׁתַּתְּפוּת שֶׁלֹא פָּסְקָה – עַל רוּחַ גְדוֹלָה בִּלְתִּי מְצוּיָה, שֶׁנֵּרָהּ לֹא כָּבָה בְּמִעוּט פְּתִילָתָהּ מִיּוֹם לְיוֹם, מֵרֶגַע לְרֶגַע. וְכַמָּה מִתְגַּלָּה אַהֲבַת הַתּוֹרָה לִשְׁמָהּ בָּרָצוֹן שֶׁנִּתְעוֹרֵר בּוֹ לַחֲזֹר עַל הַתַּלְמוּד וְהַמִּדְרָשִׁים וכו' – כָּל זֶה יְרָחִים מִסְפָּר לִפְנֵי רִדְתּוֹ קָבֶר.

קִטְעֵי דְבָרִים אֵלֶּה שֶׁל “דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ”, אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה יל"ג בְּתִפְאֶרֶת אָדָם בְּשׁוּם דָּבָר כְּמוֹ בְּרִשּׁוּמִים אֵלֶּה, שֶׁכָּתַב אוֹתָם לְעַצְמוֹ. לְאוֹר רוֹעֵד זֶה שֶׁל שׁוּרוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת, אָנוּ מַכִּירִים אֶת נַפְשׁוֹ בְּכָל אֲצִילוּתָהּ הַיְּהוּדִית, בְּכָל נִקְיוֹנָהּ הָאֱנוֹשִׁי.

עַד ר“ח אֱלוּל תרנ”ב, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים לִפְנֵי מוֹתוֹ, רָשַׁם קִטְעֵי דְבָרִים מְפַרְפְּרִים אֵלֶּה, שֶׁבָּהֶם חַי אֶת חַיֵּי הַכְּלָל, מִתּוֹךְ אוֹתָהּ זִיקָה שֶׁבַּלֵּב, שֶׁאֵין לְהַכִּיר בְּשׁוּם פָּנִים, כִּי נִכְתְּבוּ עִם הַפְּרֵדָה הַגְּדוֹלָה מִן הָעוֹלָם.

בְּעֶרֶב שַׁבָּת כ“ד בֶּאֱלוּל מֵת פִּתְאֹם וּבְכ”ו הוּבָא לִקְבָרוֹת. בְּפֶטֶרְבּוּרְג הַמִּתְבּוֹלֶלֶת לֹא נָהֲרוּ הֲמוֹנֵי אָדָם אַחַר מִטָּתוֹ, אֲבָל בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל רַב הָאֵבֶל עַל הַמְשׁוֹרֵר הָעִבְרִי, שֶׁהָיָה גָדוֹל בְּדוֹרוֹ וּמְאוּם לֹא נִגְרַע מִקּוֹמָתוֹ גַּם בַּדּוֹרוֹת הַבָּאִים.