יום אחד סיפרתי לאחד המשכילים המובהקים בין הערבים, עג’אג' נוהיד, כי סופר וחוקר ירושלמי, פרופ' יוסף יואל ריבלין, תרגם את הקוראן לעברית. “יחידי”? שאל בתימהון. “יחידי”, עניתי.

אני נזכר בשיחה זו ובתימהונו של אותו משכיל כל אימת שאני רואה את פרופ' ריבלין מהלך לאטו ברחובה של ירושלים. עוד לפני שנים רבות העיר י. ח. ברנר על תרגום הקוראן: “הו, הו הו! אדם מקבל עליו משא של אקדמיה!” ארבעים שנה שיקע איש ירושלים זה במפעל התרגום, עבד לילות כימים. תרגם ופסל, חזר ותיקן, עד שהעלה את כל הקוראן בלבוש עברי. והוא העשיר אוצרנו ביצירה ספרותית גדולה של ארצות המזרח – “אגדות אלף לילה ולילה”.

*

הרוצה לדעת משהו על ירושלים מלפני חמישים שנה, על דמויותיה, אישיה וסופריה, יפנה אל י. י. ריבלין. הוא בן למשפחה ענפה שעלתה לירושלים לפני יותר ממאה וחמישים שנה, והיא מתיחסת על צאצאי דון יצחק אברבנאל, ראש גולי ספרד, כחמשת אלפים “ריבלינים” בכל רחבי הארץ. אמו שלהפרופסור, איטה ריבלין, היתה אחותו של אברהם שפירא זקן השומרים, איש פתח־תקוה. האב, ר' ראובן ריבלין, היה מזכיר “ועד כל הכוללים”, מוסד נכבד ביותר לפני חמישים שנה, אך הוא עזב כל משרה נותנת כבוד ויצא לעבוד כפועל פשוט בבית־החרושת ללבנים במוצא, שבנינו עומד עד היום בדרך ירושלים–תל־אביב. לאחר שי. מ. פינס, מחשובי העסקנים בירושלים, קנה מקרן מונטיפיורי את הפרדס הראשון ביפו, יצא ראובן ריבלין לעבוד בפרדס ו“נעלם מן האופק”. רק אחרי שידולים רבים חזר לירושלים.

פרופ' ריבלין יודע לספר הרבה על ירושלים של אותם הימים. ביחוד אוהב הוא לספר על בן משפחתו, שלפני למעלה משמונים וחמש שנים נכנס בו “דיבוק”, פרץ את חומות העיר העתיקה בירושלים ונמשך אל ה“מדבריות”. אותו ריבלין – גם הוא שמו היה יוסף יואל – ארגן קבוצה של שבעה אנשים והיה הראשון שהקים את ביתו מחוץ לחומה; היה זה שם בית יהודי יחידי במשך יותר משלוש שנים. מאז ידועה השכונה בשם “נחלת שבעה”, על שם שבעת האנשים שיסדו אותה, זו השכונה המרכזית ברחוב יפו מול בנין העיריה היום. ולא שכונה אחת הקים, אלא היה שותף לשורה ארוכה של שכונות עד שקראו לו “ר' יוסף עושה־שכונות”.

פרופר' ריבלין יודע לספר על עלילות ה“חלוקה” (קצבה שהיו מקבלים יהודי ארץ־ישראל מכסף שתרמו יהודים בחוץ־לארץ) ומסתריה, על העניות המנוונת בירושלים של אותם הימים ועל הקנאות החשוכה, ועל חכמתו המופלגת של הרב הראשי רבי שמואל סלנט.

ומנושא לנושא: “בימי מלחמת השפות, בא המנהל אפרים כהן והודיע למורים שלא לבוא למחרת ללימודים, כי הם פוטרו. השיבותי לו: “אתה חושב, כנראה, שבית־הספר “למל” שלך הוא? הנה אקרא לתלמידי והם ילכו אחרי”… וכך היה. כל הילדים באו אחרי, ישבנו בחוץ, בשדה, והמשכנו את לימודנו”. אפרים כהן ניסה לשדל את אביו של הצעיר המרדן שישפיע עליו, ולא הצליח.

*

פרופ' ריבלין הוא מחוקרי ירושלים המובהקים וכתב מחקרים הרבה על נושאים הקשורים בה.

ראיתי לפני אדם שהעמיק שרשים בירושלים, ונשאר איש עממי. "הפרופסורה שלי מתחילה בשער המעון הארעי של האוניברסיטה ומסתיימת בדלת אולם ההרצאות של המחלקה למדעי המזרח. ואילו ברחובותיה של ירושלים, אני יוסף יואל ריבלין בלבד, בלא כל תארי כבוד, – אמר לי פעם.

הסתכלתי סביב, החדר מכוסה שטיחים, אגרטלים, כדים, פמוטות נחושת וכסף, ותמונות, ולפני נצטייר מעין “דיואן” של תלמיד חכם מזרחי קדום. “כך פסק הרמב”ם בהלכה – אמר – חייב אדם לעשות כל שביכלתו כדי להרחיב דעתו".

על מדפי החדר היו ערוכים ספרים וכתבי־יד לרוב. בדומה לבן משפחתו שיצא לפנים לגאול ארץ נושבת ופרץ את חומות העיר העתיקה, כן גם הוא במחקר. לפני שנים רבות עסק במחקר העדה הקורדית, שמספרים עליה כי היא מצאצאי עשרת השבטים. אין לה, לעדה זו, כל ספרות בכתב, ומורשתה הרוחנית דלה היא. וריבלין איש ירושלים מבקר תכופות את בני העדה, עובר מבית לבית אוסף ואוגר כל שיר ופזמון המושר בפי בניה, מעתיק ומתרגם אמרי מוסר, ואגדות וחידושי תורה, והעלה אותם בספר שהוא מחקר מקיף ראשון על אחינו אלה, הלא זהו הספר “שירת יהודי התרגום”.

*

שבט יהודי בגלות כורדיסתן, היה במשך דורות רבים כ“אובדים בארץ אשור”. שליחי ישראל הגיעו אליהם ופקדום לעתים נדירות. מצערות הן הידיעות על אורח חייהם ומנהגיהם. כל שאנו יודעים עליהם, שמשרידי “עשרת השבטים” הם, שהגלה סנחריב; שהללו יהודים יפים הם, גבוהים וחסונים, אנשי הרים ואוהבי חיים, עובדי אדמה חרוצים, אשר נשתמרה אצלם מסורת ישראלית קדומה מימי בית ראשון ובית שני. ראשוני העולים מבני שבט זה הגיעו לארץ לפני למעלה מיובל שנים, בירושלים, צפת ומושבות הגליל. במשך דור התחיה נגאל כל השבט מארץ גלותו, אלא אפילו נתקרבו אחרים אלה בגופם לארץ, עדיין היו בחינת "נידחים ברוחם. מחקרו של פרופ' יוסף יואל ריבלין על “שירת יהודי התרגום” – פרקי עלילה וגבורה שבפי יהודי כורדיסתן, הוא בחינת נס להצלת נכסי הרוח בשבט זה, ובשעה האחרונה.

שנים הרבה עשה איש ירושלים ימים כלילות עד שדלה כל המקורות הרוחניים שפרנסו נשמתם של יהודים אלו. מנעוריו כבר פנה פרופ' ריבלין אליהם ולמד לאהבם. “עוד בהיותי בן שמונה־עשרה, סיפר, אגב לימוד בסמינר “עזרה”, עוררני מורי המלחין אידלסון, להילוות אליו ולהאזין לשירת יהודי כורדיסתן. התפעלתי מלשונם, לשון “התרגום” הקרובה לארמית, אחות לעברית, בה דיברו דניאל ובה התדיינו בדברי ההלכה חכמי המשנה והתלמוד. השנים, המורה ותלמידו, קנו להם מורה, היה זה בישוף אנטיוכיה, אפרם, מיוצאי אשור. בישוף זה גר במנזר הסורי בעיר העתיקה. פרצה מלחמת העולם הראשונה וי. ריבלין היה בין הגולים לדמשק, נכלא עם תום המלחמה, ומשחזר השלום, היה למנהל בית הספר לבנות של קהילת דמשק. בעתותיו הפנויות סר לכפרים הסמוכים והוסיף ללמוד את הלשון הסורית, אשר בה התמחה לאחר שנים בלמדו שפות שמיות באוניברסיטאות אירופה. מאז, התמכר האיש למחקר תרבות יהודי כורדיסתן ומחסכונותיו הדלים ביקש מראשי העדה שיעלו בכתב את התורה בלשון התרגום ולאחר מכן את התנ”ך כולו. כל הנסיונות הקשים שעברו על החוקר לדיוקם של התרגומים השונים, הלא מסופרים בהרחבה בהקדמתו המקיפה לספר, המהווה ברכה לעצמה, הפורשת, זו הפעם הראשונה, כל אורח חייהם של אחים אלה, בשמחתם וביגונם, עם הקבלות מתאימות למנהגים דומים, שהיו קיימים בישראל בימי המקרא והתלמוד. לא אחת היה הפרופ' ריבלין נוהג לערוך מסיבה בביתו, בה התכנסו כמה מבני העדה, וכשהם ישובים על הארץ, כבדרך בני המזרח, סיפרו אגדות, המשילו משלים, שרו שירים והתדיינו על מהימנותו של תרגום זה ותרגום אחר מספרי התורה. ואותה שעה הרעיה (אף היא ממשפחת ריבלין) מעמיקה את החוויה, כשהיא מצרפת קולה לשיר ולזמר.

דלים הם קנייני הרוח של יהודי כורדיסתן. בהיותם מבודדים נטמעו פחות בין שכניהם, וכנראה נשתמרו אצלם יותר מכל שבט אחר מנהגים על טהרתם המקורית מימים עברו.

רוב פרקי הספר הם על נושאים של געגועים והתרפקות רומנטית על העבר, מתקופת האבות, השופטים ומלכי ישראל, של דוד ושלמה ועלילות גבורה: אדם וחוה משה ובתיה בת פרעה, מלחמות ישראל בעמלק, עשרת הדברות, נתינת השבת, סיסרא ויעל, שמשון, דוד וגלית, שלמה ומלכת שבא, אליהו הנביא, השם וירושלים וכו‘. פרופ’ ריבלין לא הקל על עצמו את המלאכה. הרבה חיפש במקורות, וביחוד שאב את הדברים מפי אנשים חיים, עבודה העושה את מחקרו יחיד במינו בשדה זה, ונאמנות לדיוקם של העניינים, משימה השופעת רחשי אהבה רבה לקנייני השבט הכורדי. הספר הופיע בהוצאת מוסד ביאליק והמחבר הקדישו לאביו.

אך בודדים עסקו בחקר שבט יהודי זה. מן הראשונים שהתקרבו אל אחים אלה לאהבם – נשיא המדינה יצחק בן צבי, שהעלה כמה מחקרים מאלפים. בא עתה פרופ' ריבלין והציל כל שניתן להציל, והרים תרומה יקרה וחשובה משבט בלתי נודע בתוכנו והחי ויוצר בארץ זה עשרות שנים והקים שורה של ישובים חקלאים, אלא שעד היום היו בחינת נעלמים ונאלמים, עד שקם איש ירושלים ודובבם בלשונם וברוחם, והריהם אומרים שירה בעוז ובגבורה; יהודים ששיאי הרים יפים להם.