“אמר רב: בעשרה דברים נברא העולם: בחכמה ובתבונה ובדעת ובכוח ובגערה ובגבורה ובצדק ובמשפט, בחסד וברחמים.”
שיחת־אקראי עם הפרופ' גרשום שלום על הדת במדינה, חזרה ונחרזה עמו כעבור ימים מספר, לאחר שהאוניברסיטה החליטה להנהיג לימוד מדעי הדת. משנתפס ג. שלום לסוגיה זו, ניתחה לפרטיה, כאדם המגשים מאווויים שהיו כמוסים עמו מכבר. “הלא הכל יתמהו – העיר – שאוניברסיטה עברית יחידה בעולם, הקיימת זה שלושים שנה ובירושלים וקתדרא לחקר הדת – אין לה”. הרעיון עלה עוד לפני שנים ולא נסתייע להגשימו מחשש “מה יאמרו הרבנים”. בינתיים קם דור חדש השוחר דעת גם בשדה הדת המשווה משמעותה ומהותה, כלומר, הפינומינולוגיה של הדת מן הבחינה ההיסטורית, הסוציולוגית, הפסיכולוגית, ובמה נספק צמאונו זה? כשלב ראשון תפתח מחלקה לדתות המונותיאיסטיות, ובמשך הזמן תורחב גם ללימוד דתות אחרות ובפרט דתות אסיה הרחוקה, הודו, סין, יפאן. “אין מחלקה זו מתכוונת ללימוד תיאולוגיה, לא יחנכו בה אנשי דת ולא יסמיכו בה רבנים”, מסביר פרופ' שלום. כל מורה יעסוק בבעיות אלו, איש לפי מצפונו. כמו בשאלות מדעיות אחרות במסגרת הלימודים ההומאניים. ג. שלום מנה בהמשך דבריו את היסודות שהונחו לפתיחת המחלקה. הצביע על כוחות ההוראה המצויים בארץ ובחוץ־לארץ אשר יוכלו לכלכל שטח זה ברמה הראויה לשמה, רמז על אפשרות של הזמנת מרצים לא יהודים, וכן מומחים יהודים בענפים מיוחדים של מדעי היהדות, הטעים כי יש לגשת מיד לארגון ספריה בתחום חקר הדת ומיצר על שכוחות חשובים בשטח זה, אשר יכלו לתרום תרומה נכבדה – תשו וזקנו, ויש עתה לחפש אחר כוחות צעירים.
*
לא אחת ייראה גרשום שלום בחוצות ירושלים כשאָצה לו הדרך. כ“רוח” יחלוף ויפרוש באדיבות – “שלום”. קומתו תמירה ובמבטו מן הטמירות. זכה פרופ' שלום והציץ בפרדס הקבלה ואף פלש “לפני ולפנים” – ולא נפגע; כשם שנכנס בשלום, יצא בשלום. בקיאותו העצומה במכמני היהדות, היא שעמדה לו שלא להיתפס לצד השוללים בעלי “שלטון השכל” הרואים בקבלה הבל־הבלים. ומאידך גיסא ידע לנער ערפילי מחשבה, תלושים מכל הסבר הגיוני של “בעלי הרגש והרומאַנטיקה”,וסלל דרך לעצמו: “תורת הסוד בכללה ושיטת הקבלה הספרדית בפרט, נתאוורה ונפתחה לעיון ולהבנה היסטורית רק בימינו, על ידי מחקריו וספריו של ג. שלום”, אומר פרופ' י. בער בספרו תולדות היהודים בספרד הנוצרית… “כחוקר עברי ראשון ניגש לחקר הקבלה בכל היקפה בציוד מלא של מכשירים מדעיים מדוייקים והפך אותו למקצוע מוגדר, שיש לנהוג בו בכל חומר הדין של הדרישות המדעיות מבחינת המיתודה וההערכה כאחד”, כותב עליו תלמידו המובהק פרופ' י. תשבי.
– תמיה הייתי בנעורי על אותם חקקי־שכל, שהשיגו על הקבלה, אמר לי ג. שלום כששאלתיו למקורות יניקתו, שהרי לא היתה תורה זו חזיון חולף, אלא שרשרת ארוכה של דורות שינקו הימנה; היא עוררה תנועות והקימה מרכזים, הניחה ערכי מחשבה ומוסר ובעקבותיה קמה ועלתה החסידות. אמרתי: “הכצעקתה? נוכחתי כי אותם השוללים אף לא קראו ברובם את הספרים, לא חדרו אל המקורות”.
והמלאכה לא היתה קלה. בפתח ספרו על “ראשית הקבלה” אנו מאזינים לאותה המית לבטים שליווהו במחקריו: “שני דברים הם שהכבידו ביותר על החקירה. המקורות הראשונים, הטכסטים הקבליים שלא נחקרו כהלכה. ואין פלא בדבר: אין בהם סיפור היסטורי על מאורעות ומעשים שיש בהם כוח להסביר לנו את האווירה ואת שלשלת היוחסין של הקבלה בצורה בלתי־אמצעית, וכל שישנם רובם ככולם סיפורים פסיידו־אפיגרפיים ובדויים הם. לעומת עוני זה בתעודות, היסטוריות ממש, מוצא ההיסטוריון של הדת לפניו שרידי טכסטים קשים ביותר להבנה, המשתמשים בסמלים ובמושגים תמוהים ולעתים קרובות בלתי מובנים כל עיקר, ולא בנקל יעלה בידו לפענח אותם, ואפשר שיירתע ממלאכה זו עוד בראשיתה. וכן כתובים הם תכופות בסגנון משונה כל־כך, שאפילו מבנה המשפטים עלול להביא אדם לידי יאוש. והנקודה השניה: היקף המקורות הראשונים הללו מצומצם מאד”.
חדרו של ג. שלום היה אותה שעה מוצף אור, כמאור שבעת־הקנים. בירושלים ישנן ספריות של יחידים שמנין ספריהם עולה לאלפים ולרבבות, אך מיוחדת היא ספריתו של ג. שלום שתלי־תלים של ספרים מטופחים מכסים את הקירות, אוצרות רוח לחקר הדת. “מעבר מזה – קבלה ומנגד – חסידות”, העיר.
זכורני ימי הלימודים בהר־הצופים. במחלקה – מספר תלמידים ותלמידות, רכונים היינו על הספר, מגששים באותיות הקטנות, למצוא נתיבות בפלטרין הכמוס “בזהר הקדוש”. תהינו על מהותם של המאמרות בהן נברא העולם וכל המסתעף מעולם האצילות ועד לעולמנו החמרני: “אש ומים” – במלים של גבורה וחסד; ה“יסוד” לנהר – כ“תפארת” למלך…,וישק יעקב לרחל" – נשיקת הקב“ה לשכינה, עולם התופס מושגי גן־עדן של מעלה וגן־עדן של מטה בריאליות ובממשות – מלכות שמים שהקימה לה היהדות בגולה למסתור מפני הכוחות החשוכים הסובבים אותה, “אימפריה רוחנית” שממדיה אין סוף; סודות היצירה ומעשה מרכבה, גלות השכינה וכיסופי גאולת האדם וישראל; ש”י עולמות המזומנים לאדם בהשתחררו מ“הקליפה” המקיפה אותו, ועוד ועוד תוך הפלגה בשבחו של רבי שמעון בר־יוחאי. וקולו של מורנו ג. שלום מתרונן כשיר־שמר, שופע הברקות כמעין המתגבר, ועיניו העמוקות שטות כחולמות הרחק־הרחק מבעד לאשנב אל עבר הרי יהודה הקסומים ואל תכלת ים־המלח, ודבריו מפכים בריכוז מחשבה, בפרשו גוני־הגונים של הגיגים, נבכי מחשבה בתוך נבכי מחשבה, כוונות ובני כוונות: “רבי שמעון יצא לכפר. נזדמנו לו רבי אבא ורבי חייא ורבי יוסי. כיוון שראה אותם אמר: אצטרך כאן לחידושי תורה. ישבו שלושתם. כשביקש ללכת פתח כל אחד ואחד בפסוק. רבי אבא פתח ואמר: ויי אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה וגו‘. וכי לפי מראה עיניו של אברהם ירש הארץ, ולא יותר? עד כמה רואה האדם? שלוש פרסאות או ארבע, או חמש פרסאות, והוא אמר: "כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגו’? אלא כיוון שראה ארבע רוחות העולם ראה את כל הארץ, שהרי ארבע רוחות העולם הן כלל כל העולם. ועוד: הרים אותו הקדוש ברוך הוא מעל לארץ ישראל והראה לו, שהיא קשורה ברוחות העולם, והיה רואה הכל!” (משנת הזהר" – תרגום פ. לחובר – י. תשבי).
ותורת סוד זו נקנית מתוך אימוץ כל כוחות הנפש והדמיון, אך מתוך חירות־פנימית, כחופשים וכחרדים, שואלים במופלא והמורה מסיר והולך ומגלה שורה של אישים שהאירו את דרכה של היהדות במאה הי“ג מאז נולדה תורה זו בפרובנס ואחר־כך עברה ונתגבשה בספרד, תחילה בדרך ההתפעלות והמשכה על דרך ההתבוננות המעמיקה עד לדבקות, החל מספר “הבהיר” כתעודה הספרותית הראשונה של הקבלה ועד לחיבוריהם של מקובלי צפת, זהוי ר' משה דילאון כמחברו של “הזהר”, ובין ענקי היצירה עוברים שורה של אישים החל מר' אברהם בן יצחק מנרבונה דרך יעקב הנזיר, ר' אברהם בן דויד כ”אישיות העומדת ברשות עצמה, ואפילו מאחורי דברי הלכה משלו עומדת התביעה הברורה להשראה עליונה“; ר' יצחק סגי נהור, “המדגיש את הקשר הקוסמי בין כל הנמצאים מתוך בחינות ופרספקטיביות שונות” ועוד ועוד, עד ר' יעקב בן ששת, “אדם מקורי הרואה זכות לעצמו לחדש סודות וטעמים בתורה לפי דעתו”; כל אותה מחלוקת שבין חסידי הרמב”ם ומתנגדיו, ר' מאיר טודרוס אבולעפיה, ר' שלמה מן ההר, ר' יונה גירונדי, ר' עזריאל, בעיות הקרבן וכוונת התפילה, “הצדיקים והחסידים ואנשי מעשה מתבודדים ומיחדים את השם הגדול יתברך ומאחזין את האש במדורות בית המוקד בלבותם”… ועד ר' משה בן נחמן (הרמב"ן): “אישיות כוללת המקפלת את כל תרבות הדור, העומדת בראש כנסת ישראל באראגון ומעורבת בחייה מכל הבחינות, ויחד עם זה כולה מסורה למיסטיקה כגולת הכותרת של האמונה”… (ר' ראשית הקבלה).
מחקרים הרבה בתורת הסוד והתנועות המשיחיות העלה ג. שלום. מהם שראו אור ומהם גנוזים עמו ומחכים לגואלם, מחקרים הבאים גם להשוות רעיונות דומים בשטח זה בהקבלה לדתות אחרות. נוסף לכך שמור עמו מילון ל“זהר”, וממעל כל מחקרו המקיף המומנטלי על שבתי צבי, בו שיקע עשרים שנות־חיים. "אני מתקרב במהירות לגיל… " מעיר לי כשעננה מעיבה את פניו החיוורים של “מתמיד”… “כבר שיקעתי שלושים שנה באוניברסיטה”, הוסיף כמצטדק. בעצם הוא כמעט היחידי מאותו קומץ ראשונים אשר הניחו יסודותיה של האוניברסיטה וביססו אשיותיה הרוחניים במדעי היהדות והמוסיף להרביץ תורה ועושה תלמידים הרבה. מאז תום מלחמת העולם השניה נסע פעמים אחדות לאירופה וגאל אוצרות־רוח יהודים. אותו יום השיחה – ערב צאתו לקונגרס הבינלאומי למדעי הדת, היה…
משפנרדתי מעם ג. שלום, יצאתי החוצה. בגן הבית עמדו עצי ארנים ואיוושתם הילכה חרש. הד רחוק משירות ותשבחות של מקובלים נתפזם בזכרוני, הימנון שכולו ערגת־גאולה וכיסופי־חירות שהיה בוקע בטרם שחר מ“ישיבה” סמוכה בירושלים של מעלה…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.