מנגינה נוגה, שעלתה מקינה לתשעה באב, בלהט הכיסופים לציון, הבזיקה בנפשו של נער יהודי בגולת קיוב, גדל האיש ונעשה פרשנה המובהק של שירת ספרד.
סרתי לביתו של פרופ' חיים שירמן והייתי כמגשש אחר אותו צליל שהמה בנפשו באותם ימי סוף המלחמה ברוסיה, ימים של תוהו. שאלתיו לספרו “השירה העברית בספרד ובפרובאנס” שהופיעו בעריכתו והעיר בענווה: “מה הרבותא? רבים מפרסמים פרי עבודתם”. ושוב: “הלא חיי – מה עניינם ברשות הרבים? עוסק אני בשירת ספרד משכבר”… ניגש אל ארון הספרים והוציא ספרו של מיכאל זק"ש על הפיוט של יהודי ספרד, ממנו נתבשר לראשונה, ומכאן הפליג ברחבי “תור הזהב” במחקר ובהגות. בברלין ירד לגנזי ספרית הקהילה. העלה משם חמדות גנוזות מאותה תקופה, התמחה בשפה הערבית ובשפות שמיות אחרות.
ובכן, מקרה הוא אותו ספר שנפל לידיך, אמרתי, רגע שתק ואחר כך אמר: – אם אדם מאמין שאין מקרה בחיים, הרי… נו… אפשר לאמר כי שיר אחד עורר בי לראשונה את הרצון לחדור ליצירה זו, שירו הידוע של ר' יהודה הלוי, והלא תנחש… “ציון, הלא תשאלי לשלום אסיריך”. לאחר שקראתיו ושיננתיו החילותי לתרגמו לרוסית. לימים למדתי, כי שיר זה תורגם ליותר מששים שפות ורבים אחרים שרו כמתכונתו. התעוררותי לספרות עברית באה אגב חקר השירה של ימי הבינים. שהרי, יתכן והייתי פונה לענפי־חיים אחרים. בנעורי עסקתי גם באמנות. אבי היה ירא־שמים. הוא שאמרתי: אין מקרה בחיים.
הפסנתר שבמרכז החדר וכנור בנרתיק פתוח, שחו לי ברמיזה על פקפוקיו בענין גורל ומקרה. חיים שירמן סח לי מקצת דברים על ביקורו בספרד: “הביקור פחות חשוב”, כי לא מצא שם אוצרות הרבה בכתובים. אך שמח להכיר את הנוף בו צמחה אותה שירה, להתהלך ברחובות הערים ולקרוא מצבות אבן, המספרות בשפת־אלם על אחת התקופות המפוארות בה האיר הגאון היהודי בכל ענפי הרוח. חומר ממשי רב־ענין, תעודות, מסמכים וכתבי־יד – מצא בספריות אוכספורד וקמרידג' ולונדון ובארצות הברית. מכמני יצירות משלנו מצויים בלנינגרד. שירמן נדרש לא אל “תור הזהב” בלבד, אלא גם לכל מפעלי־השירה שנוצרו בכל שנות הגלות, מחתימת המקרא ועד סוף ימי הבינים. עוד אלפי פיוטים טעונים בדיקה וחקירה והארה. דוידסון קובע כשלושים וחמשה אלף ערכי־שיר. יש להוסיף עוד אלפים רבים, שעדיין לא ראו אור. דוק: “אני קובע זאת מן הבחינה המספרית, שכן, איני נמנה עם אלה הסבורים, שכל כתבי־היד ראויים לבוא בדפוס. רק לאחר עיון ומיון ניתן לשפוט איזהו שיר ערכו בר־קיים ואיזהו טעון גניזה. אוצר בלום אחד יש ברשותנו והוא “הגניזה” שמוצאה מקהיר ובה רבבות כתבי־יד. אין הוא מקור יחידי. רבבות קטעי שירה ופיוט מ”הגניזה" נתונים במקומות אחרים. לפי אומדני מגיעים אלה למאתיים אלף דף, שכמחציתם בקמברידג‘. הכוונה לכתבי־יד באותיות עבריות. חלק גדול מהם עדיין בבחינת “ארץ לא נודעת”. ערכתי רשימה של כתבי היד הפיוטיים בקמברידג’. במכון לחקר השירה (שוקן) תמצא עשרים וחמשה אלף קטעים מצולמים.
דאגתו נתונה לא לתקופה מסויימת; היא חובקת דורות הרבה. רבים סבורים כי “תור הזהב” הוא כל אוצרנו. יש סבורים שספרות עברית היא אותה יצירה, שצמחה במאה וחמישים השנים האחרונות. ואינו כן. שירמן ניגש לארון הספרים והוציא אוסף שירים מימי הפייטן שפטיה (שנת 886) ועד יצחק קסטיליאני (1904) שכתב אגב גם סוניטה על מותו של הרצל. פרופ' שירמן פרסם את המחזה העברי הראשון ליהודה סומי: “צחות בדיחותא דקדושין”, קומדיה בחמש מערכות. כמו־כן פרסם מאמרים רבים באנציקלופדיה יודאיקה על השירה העברית לדורותיה. “נסיתי במיטב כוחי לספק את הדרישות המדעיות של הזמן, לחשוף דברים נעלמים, ושוקעה עבודה מאומצת”.
נתעוררה שאלה, באיזו מדיה נהפכים אוצרות תרבות אלו לנחלת הרבים. “לא רבים עוסקים בחקר שירה זו, אמר, מספר החוקרים בעלי־ערך אינו גדול, אולם ההתעניינות באותה יצירה על כל שלוחותיה מתרחבת והולכת, נוצר בסיס רחב יותר. עברו הימים שבהם עבודות־מחקר מסוג זה היו מועטות והן נצטמצמו בידי חוקרים יחידי־סגולה. שוב אין המצב כך, שחוקר אחד כותב כדי שיקרא חוקר שני. יש הד רחב. תקותי שמעיינות־יצירה אלו יפרו את המחשבה והספרות העברית”.
נסיתי בשאלת־שגרה: “במה הוא אומר להפתיענו להבא”, השיב: “אין דרכי לגלות מעשי בטרם השלמתים”.
נפלה שתיקה.
אחר, שאלתי: ודאי מפעלך זה לא נוצר על דרך עשיית “האנתולוגיה” או כינוס שכיח של יצירות, המצויות לרוב ביחוד בימינו.
– אל־נכון – לא. ספר זה לא יכול היה לראות אור, אילמלא הייתי מצוייד בידיעות שרכשתי כל ימי, אילמלא קדמה חקירה מקיפה שאינה נמדדת בזמן. היתה תקופה ועבדתי יומם ולילה, לעתים חלה הפסקה, מלאכה זו לא נעשתה “במספריים”, כדי להעלות תשעים משוררים חייב הייתי לחקור בחומר החורג בהרבה על תשעים משוררים אלה, חקירה בכתבי־יד, בירורים, קביעת חשיבותם, מתן פירושים, קביעת נוסח.
– כלומר, לא היתה דרכך סוגה בשושנים…
– כמעט ולא היה לי כל מקור קודם, הוסיף, פרט לספר גרמני של פראנץ דליטש “שירת היהודים” – מסיום כתבי הקודש ועד הזמן החדש ביותר". “חדש”, כלומר לפני למעלה ממאה ועשרים שנה. כלום אין זה לעג הגורל שעד הימים ההם לא נמצא בידינו כל סכום לתולדות השירה העברית? ומאז ועד היום הלא נתיישן מאד המחקר, היו תגליות חדשות, נחשפו אוצרות ותעודות חשובות. “ודאי יש צורך עוד בכתיבת תולדות השירה העברית בתקופת ספרד, אך מלאכה זו טעונה פירוט־יתר”.
אמרתי: השירה העברית בספרד ובפרובאנס, מזכירתני מפעלו של פרופ' יצחק בער על “תולדות היהודים בספרד הנוצרית”.
נראה היה כי שש האיש להקבלה זו שהעליתי, אם כי הכרך הראשון של “השירה” דן בתקופה המוסלמית ואילו הכרך השני מקביל לתקופה בה דן ההיסטוריון והיא תקופת השלטון הנוצרי. “החידוש הגדול אצל יצחק בער, הוסיף פרופ' ח. שירמן, הוא בזה שמעולם לא השתמש אדם בחומר עשיר, בתעודות ומסמכים, הנוגעים לתקופה זו, כשם הוא עשה. זכות גדולה היא לו בהשתמשו וביד רחבה לחיבורו ההיסטורי, אף בהלכי הרוח, המחשבה והפיוט, ובדין עשה זאת, שהרי חיי הרוח, השירה, ההגות והקבלה, הם חלק בלתי־נפרד מקורות העם”.
ב“שירת ספרד ופרובאנס” החזיר חיים שירמן לעם אוצר בלום אשר כמעט ואבד, נחמס על־ידי עולם־השיכחה. מעיינות־נפש ושירה ברוכים שבו נחשפו ומפכים כבשעת נתינתם להרוות צמאון של דורות. יצירה זו, שלב נוסף בה להגשמת מעשה “הכינוס” שביאליק העלה בחזונו.
שנים רבות עומד פרופ' ח. שירמן על דוכן הקתדרא של האוניברסיטה העברית ומרצה על השירה העברית בספרד. מאות תלמידים מאזינים לו, שומעים הסברותיו ומקבלים פירושו על החידושים בבית מדרש החקירה. אך מעטים יודעים אורח־חייו של האיש. עתים מזמן שירמן לביתו קרואים מספר מידידיו וממקורביו ועורך לפניהם “ערב מוסיקלי”, מהמוסיקה הקלאסית. ושוב הוא חוזר ומסתגר בתוך עולמו, עולם של שירת הזהב. יש ויטול כנורו ופורט על מיתריו, כמברך על נס השירה והפיוט, שצלילה היהודי העמוק יתרונן לאין סוף, הד־הדו של אותו שיר אשר צער יופי ושגב לו:
לבכות ענותך אני תנים, ועת אחלם שיבת שבותך / אני כנור לשיריך!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.