“אני אוניברסלי. חיי מתפשטים על פני כל הפלנטה. יש לי מקצועות רבים. אני קשור באנשים רבים. את כל הילדים אני רואה גם כילדי שלי. איני איש שמאל ולא ימין – אני ‘על’. אין לי גיל. אני נולד מחדש יום יום. אני מתכוון לחיות לנצח.”

פ.מ. אספנדיארי

“למזלנו, חננה אותנו האבולוציה הביולוגית ביכולת השכלית לבקר את ההתפתחות שלנו עצמנו… כבר היום נערכים ניסויים בשינוי החומר הגנטי, באמצעות ‘הנדסה גנטית’. ייתכן שהדבר יוביל לאפשרות לשנות כליל את היכולת האנושית ואת מבנה גופנו…”

אריק בורג’ס

“אנחנו, ה’הומו ספיינס‘, הננו פרק חתום באבולוציה. אנו בדרכנו להפוך ל’מאובנים חיים’. אך הטבע אינו קופא על שמריו – כשם שמיננו ירש את קופי־האדם, כך תירש את מקומנו צורת חיים חדשה.”

רוברט ג’סטרו

* * *

משטר ‘ביוקום’ בן מיליון שנה, השולט בכל מערכת השמש וסביבותיה, הומו־יוניפורמיס שיירש את ה’הומו־ספיינס', ריבוי מלאכותי המוני – כך רואה בריאן אולדיס את עתידנו בעוד מיליון שנה, בנובלה ‘אויבי המשטר’.

מהו השלב הבא באבולוציה הבלתי פוסקת? מה מקומנו בייקום? איך נוצרנו ואנה מועדות פנינו? מה יהיו פני חברת־העתיד? שאלות אלה הטרידו מאז ומתמיד את האדם בכלל, ואת סופרי המד"ב בפרט. אלה האחרונים השיבו על כך כיד הדמיון הטובה עליהם, ובכך תרמו רבות לכושרנו לחרוג, בעיני רוחנו, ממסגרת הזמן והמקום הצרה שלנו, להשקיף אל מעבר לאופק, ולראות את המין האנושי ב’פרספקטיבה קוסמית'.

במחצית השניה של המאה, לאחר השתלטות האדם על האנרגיה הגרעינית, פענוח הצופן הגנטי, הנחיתה על הירח, הרחבת הידע על הייקום והיווצרותו – קם דור של אנשי מדע והוגי דעות, שפניהם על העתיד, והמסוגלים לנתח את התהליכים המתרחשים בהווה ולהסיק מסקנות לגבי העתיד. ה’נבואה' המודרנית, העתידנות, תופשת בהדרגה מקום של כבוד בין ענפי המחשבה האנושית, ועוד ידובר בה בהרחבה במדור זה, בחודשים הקרובים. הפעם, מכל מקום, נציץ הצצה חטופה אל עולמות העתיד של שלושה עתידנים אמריקניים: אריק בורג’ס, פ. מ. אספנדיארי ורוברט ג’סטרו.

 

‘שמאל’ – ‘ימין’ – ‘על’    🔗

לדעתם של בורג’ס ואספנדיארי (כמו לדעת רבים אחרים), אין בכוחם של המשטרים המסורתיים – לא הקומוניסטי ולא הקפיטליסטי – לפתור את הבעיות ההולכות ומחמירות של עולמנו. בורג’ס מצביע על שתי בעיות שיעמדו בפני שני סוגי המשטר: האם צבירת העושר הפרטי, תוכל להמשיך לשמש כמוטיבציה ברת־קיימא עבור אדם העתיד? ומה יקרה, כשתבטל הטכנולוגיה המתקדמת את הצורך החיוני בעבודה אנושית המונית כדי לקיים את החברה, וכיצד יינתן גמול לאנשים שלא על פי כמות העבודה שהם מבצעים? כמו כן, יהיה עלינו לפתור עד סוף המאה את בעיית הפער בין המדינות העשירות לבין אלה העניות, שבהן אין הטכנולוגיה מסוגלת לספק את מחסורה של האוכלוסיה ה’מתפוצצת‘. “יהיה עלינו להחליט על אחת משתי דרכים,” אומר בורג’ס, "או לחלק עם המדינות האחרות לא רק את הטכנולוגיה שלנו אלא גם את המשאבים המאפשרים לנו להחזיק בה – או לומר שאיננו מתחלקים בכלום.’

פ.מ. אספנדיארי, אופטימיסט מושבע, מאמין שהמהפכה הטכנולוגית־מדעית של ימינו היא זו שתביא ישועה למין האנושי.

"פילוסופיית האופטימיזם שלי מבוססת על פריצות־הדרך שארעו במאה העשרים. אופטימיזם מסוג זה של מארקס, ניטשה או ראסל היה מבוסס על התפתחויות היסטוריות, על הנחה שמצבנו הכלכלי־חברתי יילך וישתפר בהדרגה. האופטימיזם שלי הוא מסוג חדש – הוא נובע ממצבנו החדש בזמן ובמרחב; מהאפשרויות הפנטסטיות שפותח בפנינו היקום.

“לדידי, כל צורות המשטר ה’ימניות' וה’שמאליות' מבוססות על מציאות של התקופה התעשייתית, על הטכנולוגיה, הדלק, הכלכלה וצורות החיים של התקופה התעשייתית. היום תמה תקופה זו, ואנו צועדים אל עידן חדש, ולכן כל האידיאולוגיות של ‘שמאל’ ו’ימין' אינן רלוונטיות. כוחות חדשים מניעים את העולם כעת: מחשבים, אמצעי תקשורת אלקטרוניים, ארגונים כלכליים גלובליים, פריצות־הדרך של עידן החלל, סוגיאנרגיה חדשים. כל אלה מחייבים תפישות חדשות, הנעלות על התפישות הקפיטליסטיות־סוציאליסטיות. קרל מארקס, עם כל ראיית־הנולד המזהירה שלו, לא יכול היה בשום אופן לצפות את פריצות הדרך העצומות של ימינו. על כן, דרושה לנו אידיאולוגיית ‘על’ – כלומר מעל לשמאל ולימין גם יחד. אנשי השמאל והימין רוצים רק לשפר ולקדם את המוסדות הקיימים, ולעשותם ‘מודרניים’. אנו, אנשי ה’על' שואפים לשנותם או לבטלם לחלוטין. לדוגמא – אין אנו רוצים ‘לשפר’ את המשפחה הקיימת. לדעתנו היא גורמת לסבל ולתלות ארוכת־טווח. אנו רוצים לבטלה, לבטל את ההורות האקסלוסיבית ולעבור לטלגנסיס וחיים אוניברסליים.”

“ממשל ייצוגי או פרלמנטרי – שמאלי או ימני – אינו אלא דמוקרטיה פאודלית. כל עוד יש מנהיגים – אין דמוקרטיה. אנו רוצים לעבור ל’טלדמוקרטיה' – דמוקרטיה אלקטרונית, שבה הכל שותפים באופן ישיר ומתמיד בקבלת ההחלטות.”

אימת הטכנולוגיה – קריקטורה מימי ראשית המהפכה התעשייתית

"בעתיד הקרוב לא תהיה עוד משמעות לדרישה הקפיטליסטית־סוציאליסטית המשותפת לספק תעסוקה מלאה לכל. בתקופה הפאודלית סיפק פועל אחד את צרכי ארבעה־חמישה אנשים. בתקופה התעשייתית מסוגל פועל ייצור אחד לספק את צרכי מאות אנשים. בעולם ה’טלתעשיה' יספק מחשב אחד את צרכי מיליונים, יש לנו כאן עסק עם עולם מושגים חדש לחלוטין בתחומי הכלכלה, היצרנות, השיווק, העבודה והפנאי. אנשי השמאל והימין המסורתיים אינם תופשים זאת. במשך דורות זעקו האנשים, ‘אנו רוצים עבודה!’ היום אנו חופשיים לומר, ‘אנו רוצים פנאי.’

אריק בורג’ס הינו, בין היתר, ממציא, מחנך, מומחה למחשבים, יועץ לענייני תקשורת, אמן, סופר מדע, ובמשך 40 שנות פעילותו חיבר כ־80 מאמרי מדע פופולריים, 80 מאמרים טכניים ו־25 ספרים בנושאי פיסיקת האטמוספרה, רקטות וטילים, טיסות חלל ואסטרונומיה. ייסד יחד עם ארתור סי. קלארק את ‘האגודה הבריטית הבינפלנטרית’, וחיבר את המאמר הטכני המפורט הראשון (ב־1947) אודות לוויני תקשורת ומחקר (באותה עת פרסם קלארק סיפור מד"ב באותו נושא). במשך השנים היה שותף פעיל בקידום טכנולוגיית־החלל, והוא האיש שהציע את הרעיון ללוחיות המפורסמות שהוכנסו לחלליות פיוניר 10 ו־11 (בתקווה שיתגלו אי פעם ע"י אינטליגנציות אחרות).

פ.מ. אספנדיארי הינו הוגה־דעות ממוצא איראני, סופר, מתכנן תכניות ארוכות־טווח, ומרצה באוניברסיטאות. עבד בשרות מוסדות מחקר של האו“ם, וכעת מלמד את פילוסופיית ה’על' שלו בבית הספר החדש למחקר חברתי בניו־יורק, ובאוניברסיטה של קליפורניה, לוס אנג’לס. הוא מטיף בדבקות ל’אופטימיזם מהפכני' וצופה עתיד גדול לאנושות, על הארץ ובחלל. בספריו שפורסמו לאחרונה בארה”ב (‘Optimism־One’, ‘Telespheres’,‘Up־Wingers’), הוא מפתח את רעיונותיו בדבר אלמוות, הורות אוניברסלית, אסטרו־קולוניות ועוד. הוא יצר מילון מושגים שלם, פרי המצאתו, כגון: ‘טלגנסיס’ – יצירת עוברים מלאכותית מתאי מין אנושיים, ‘יונילנג’ – שפה אוניברסלית ועוד.

 

חיי אלמוות, או יום־הדין?    🔗

הן בורג’ס והן אספנדיארי מדגישים את השפעתה המכרעת של התפתחות האלקטרוניקה והתקשורת על החברה האנושית. אספנדיארי מדבר על ‘קצב האלקטרוניקה’, וצופה את קיצה של המילה המודפסת – רעיונות חדשים יש להפיץ גם בשיטות חדשות, הוא טוען. בורג’ס צופה את הרחבתה ויעולה של רשת לוויני התקשורת בעולם, שתביא לידי כך שנעביר פחות אנשים וחפצים ממקום למקום, ונעביר יותר רעיונות ומידע. יעול אמצעי התקשורת יאפשר את ביטול אזורי המשרדים הצפופים במרכזי הערים, ואלה יהפכו לאזורי בילוי. לדעתו, עבודות הניירת והפעילות המחשבתית, ייעשו ביתר יעילות ובצורה זולה יותר – בבית. “הנרי פורד אמר בזמנו, שבביתו של כל אחד צריכים להיות מוסך ומכונית. אני אומר – לכל אחד מרכז תקשורת ועבודה בביתו. מעט מאד עבודה יצרנית ממש נעשית במרכזי הערים; המטרה היחידה לנהירת המוני אדם לשם היא – המשרדים. בעזרת אמצעי תקשורת מתאימים, לא יצטרכו האנשים להצטופף במבני הענק שבמרכזי הערים.” את מקומה של רשת קווי הטלפון תתפוס רשת קווי־מידע טלוויזיוניים. תהיה אפשרות לערוך פגישות וישיבות טלוויזיוניות. האדם יוכל לקבל ישירות לביתו כמות עצומה של מידע. כל זה יתאפשר בתנאי שהיכולת הטמונה במערכת ענפה של לוויני תקשורת תנוצל במלואה. בינתיים, קובל בורג’ס, מתעכב הפיתוח בגלל האינטרסים הצרים של חברות התקשורת הקיימות הנוהגות, לדבריו, “כמו נתיבי הרכבות המפקחים על קווי־התעופה ומאלצים את הנוסעים להמשיך ולשלם עבור מסילות הברזל, כחלק ממחירי כרטיסי הטיסה שלהם. מחקרים הראו שניתן להוזיל את מחיר תקשורת הלווינים לעשירית ממחירה כיום.”

לדעתו של בורג’ס, ניתנות רוב בעיות החברה לפתרון ע"י הטכנולוגיה, אך הפתרונות המתחייבים הינם מנוגדים למסורת ולמוסדות הקיימים. “הגיון המדע וההנדסה הולך לאיבוד בסבך הפוליטיקה, ודבר אינו נעשה כראוי – בשיטה לוגית של צעד־אחר־ צעד.” הדוגמה הבולטת – בעיית האנרגיה, שפתרונותיה האפשריים נתקלים בסבך של בעיות פוליטיות וביורוקרטיות. כך, למשל, הפחד מקרינה גרעינית מונע את הקמתם של כורים אטומיים, בעוד שקרינה רבה יותר נפלטת ממקלטי טלוויזיה ומתקני רנטגן, ובו בזמן שמפתחים נשק גרעיני שכל תפקידו הוא להתפוצץ. “נראה שאיש אינו מוטרד מהנזק הסביבתי של הנשק הגרעיני, אלא רק מהשימוש באנרגיה גרעינית למטרות שלום…”

רוברט ג’סטרו נולד בניו יורק ב־1925. היה תלמיד וסטודנט מזהיר (תואר ראשון בגיל 18, שני בגיל 19, ודוקטורט בגיל 22), למד ביופיסיקה פיסיקה תאורטית וגרעינית. עסק במחקר והוראה באוניברסיטאות שונות (ליידן פרינסטון, ברקליי, ייל). ב־1956 פנה לתחום החלל, והיה שותף לפרוייקט הלווין האמריקני הראשון. אחר כך מונה לראש המחלקה התאורטית של נאס"א וב־1961 למנהל המכון ללימוד החלל (של נאס"א), באוניברסיטת קולומביה. הוא ניחן בכשרון נדיר לבטא במילים פשוטות ומשכנעות את הספקולציות ה’פרועות' ביותר על חלל, זמן ומצב האדם ביקום. פרסם ספרים על התפתחות האדם, מקור החיים, ועתיד המין האנושי.

ואם כבר נוגעים בבעיית הנשק הגרעיני, האם לא צפויה לנו שואה אטומית שתמחה אותנו כליל מפני האדמה, ותביא את הקץ על כל התקוות היפות, כפי שחוזים רואי שחורות לא מעטים?

עתידנים אופטימיסטים ‘שרופים’ כאספנדיארי פוסלים מכל וכל את נבואות "יום הדין', ורואים בהן ‘אנטי־עתידנות’. לדעתם תביא הטכנולוגיה ישועה ולא שואה למין האנושי. יתכן שדווקא רוברט ג’סטרו רואה את הבעיה בעיניים מפוכחות יותר:

“איני מאמין בהשמדה גרעינית טוטאלית. אך גם אילו הושמד כל הגזע האנושי, וגם כל חיות היבשה, הרי שבסך הכל החזרנו את האבולוציה אחורה ב־350 מיליון שנה, לזמן בו החלו הדגים לצאת מהמים. אין זה אלא הרף־עין בסקאלת הזמן, אם נזכור שהשמש תמשיך לזרוח עוד 6 ביליון שנה. ואם רק בני האדם יושמדו – הקופים יחזירו את המצב לקדמותו בעוד 20 מיליון שנה. אך סביר יותר הוא שחלק מהאנושות יישרד – נאמר 10% – ויהיו אלה מוזחים (מוטנטים) חסיני־קרינה, שיזכרו את השואה למשך זמן רב, ולא יחזרו על השגיאה…”

האם מתנחם מישהו מהערכותיו אלה של ג’סטרו? מה תועיל לנו, יחשבו וודאי אחדים, התקווה לעתיד לקרות בעוד מיליוני שנים, בעוד אנו חיים כמה עשרות שנים בלבד?

שנים ספורות בלבד? לא בהכרח, לפי חזונו של פ.מ. אספנדיארי. הוא רואה את האדם חורג ממגבלות גוף־החיה קצר־החיים שלו, והופך ליצור בן־אלמוות. “אנו עומדים להפוך לאוניברסליים ובני־אלמוות. אנחנו חלוצי מין חדש לחלוטין המופיע כעת על פני כוכב־לכת זה – ובמערכת־שמש זאת.”

הרעיון של עצירת ההזדקנות ואף ביטול המוות, שנחשב בעבר לרעיון מד"בי פרוע רוכש לעצמו כעת יחס של כבוד־יתר בקהיליה המדעית. ביוני 78 הוקדשה לנושא זה ועידה בלוס־אנג’לס, ונטלו בה חלק מדענים רבים מתחומים שונים. באותה עת נעשה מחקר תיאורטי במחלקת חקר העתיד של אוניברסיטת יוסטון, במטרה לחזות את השפעות ביטול המוות על המין האנושי. חלק ניכר מהחוקרים סבורים שהאטת ההזדקנות היא עניין של עשור או שניים, והצעד הבא – חיי אלמוות – בו יבוא. אומר אספנדיארי:

“גופנו מצוי עדיין בימי הג’ונגל הקדומים, בעוד מוחנו ורוחנו מרקיעים אל הכוכבים. אנו עומדים להתפתח ל’טלאנוש', עם מערכות בקרה אלקטרוניות מושתלות במוחותינו וגופינו, שיאפשרו לנו ליצור קשר מיידי עם אנשים ואמצעי תקשורת אחרים. חלק מאברינו יוחלפו בתחליפים משופרים. ניצור גוף חדש, החופשי מסבל, כאב ומוות.”

 

דו־קרב: סיליקון־פחמן    🔗

רוברט ג’סטרו, בסגנונו הפשוט והענייני, אינו נישא על גלי ההתלהבות האופטימיסטית, אלא מנתח בקור־רוח את מצבו של המין האנושי ועתידו.

“מראשית החיים על כדור הארץ ועד להתפתחותה של צורת חיים מורכבת, כמו התולעת, חלפו 3 ביליון שנים. מהתולעת עד לאדם – ביליון שנים בלבד. כך שלמעשה אנו די קרובים לתולעת… זה מאפשר לנו לראות בפרספקטיבה נכונה את מקומנו בייקום יחסית לציוויליזציות הותיקות מאיתנו, אולי, בביליון שנים. אנו עשויים להראות בעיניהם כמו שהתולעים נראות בעינינו…”

יד של ‘חיי־פחמן’ ורכיב אלקטרוני – מי יאחוז במי בעתיד?

ג’סטרו טוען שאנחנו, ה’הומו־ספיינס‘, הננו כבר פרק חתום באבולוציה. אנו בדרכנו להפוך ל’מאובנים חיים’. גופנו לא השתנה כמעט במיליון השנים האחרונות, ומוחנו לא גדל מזה מאה אלף שנים. אך הטבע אינו קופא על שמריו – האבולוציה נמשכת, וכשם שמיננו ירש את קופי־האדם, כך תירש את מקומנו צורת חיים חדשה. לג’סטרו אין ספק מה תהיה צורת ‘חיים’ זו: מחשבים! או, כפי שהוא מכנה זאת: חיי סיליקון במקום חיי פחמן.

“המחשבים הם צורת חיים חדשה. הם מגיבים לגרויים, הם חושבים, הם לומדים מנסיון, הם מתפתחים בקצב מדהים. יכולתם גדלה בחזקת 10 בכל שבע שנים, מאז ראשיתם ב־1950. האדם, לעומת זאת, כמעט ולא השתנה. בסוף המאה יצטלבו עקומי הגידול של האדם והמחשב, ובטוחני שתופיע אינטליגנציה מלאכותית דמויית אנוש.”

‘הישות הסיליקונית’ תפעל בשיתוף עם ‘הישות האנושית’ במשך תקופה מסויימת, כשלב מעבר, מאחר והיא תחסר עדיין את האינטואיציה האנושית, אך מחשבי העתיד הם אלה שינהלו את החברה המורכבת של המאה ה־21. ומה הלאה?

“נותרו עוד 6 ביליון שנה עד שתגווע השמש. מסופקני עם במשך כל הזמן הארוך הזה תתמיד האינטליגנציה הביולוגית להיות זו הנעלה ביותר. אינני סבור גם, שהישויות המתקדמות שעל פני פלנטות אחרות, אם ישנן כאלה, כלואות בגוף ביולוגי המבוסס על כימיה של פחמן. סיליקון, חושבני, זו התשובה.”

ישויות אלה הינן, כמובן, בנות־אלמוות, ולכן בעיית המסע ארוך־הטווח בחלל אינה קיימת לגביהן – לזמן אין כל משמעות עבורן. רק ישויות כאלה, לדעתו של ג’סטרו מסוגלות לעבור מרחקים בין־גלקטיים.

ומה בעניין הרגשות, המוסר, האסתטיקה, הרוח (‘רוח־האדם’?) – היש משמעות לכל אלה עבור ‘יצורי הסיליקון’? והאם יש בכלל תכלית לקיומם?

"לדעתי יכולה להיות ליצורים אלה תפיסה אסתטית הרבה מעבר לדמיוננו, ההבדל היחיד הוא שהאסתטיקה שלהם לא תהיה אנושית…

אין לי מושג מה עשויות להיות ‘הנאות החיים’ של יצורי מחשבים כאלה. רגשות־אנוש לא יהיו מעורבים בכך, אך אולי יהיו רגשות מסוג אחר? אולי ימצאו סיפוק רוחני בחיפוש אחר הסדר וההרמוניה שביקום. אולי התשוקה לגלות דברים תהיה הכוח המניע לקיומם."

ג’סטרו מתאר גם את אחד ה’תסריטים' האפשריים לפיהם יתעלו מוחות־הסיליקון על האדם: החברה האנושית תהפוך אט־אט לחברת פנאי ושפע, שכל צרכיה מסופקים ע"י המחשבים, ושייצר האגרסיביות שלה, שהיה חיוני פעם למלחמת הקיום המתמדת, ילך וידעך, ועימו – הלחץ המתמיד לחשוב, לאמץ את המוח ולהתחרות. ב’גן־עדן' מודרני שכזה לא יהיה מקום לפרט זה או אחר, שאי־שביעות רצונו מהמצב עלולה להפר את שווי המשקל האידילי, וכל דרישה לשינוי חברתי תתקל בהתנגדות. כאן תיעצר התפתחות המין האנושי – ותבוא שעתן של אינטליגנציות־הסיליקון שאין בינן לבין תולדות האבולוציה האנושית ולא כלום. יכולתן בלתי מוגבלת, מנקודת מבטנו, ולא דרושים כל כוחות טבעיים כדי לחדד את חושיהן. “איני יודע,” אומר ג’סטרו, “מהם הכוחות שיפעלו להגבלת היכולת שלהם או להרחבתה – הם מונחים הרחק בעתיד. מי יכול לומר מה תעשה אינטליגנצית־סיליקון? ייתכן שהיא תהיה שבעת־רצון מעצמה ותחדל מלהתפתח, ייתכן שלא.”

 

עולם חדש ואמיץ    🔗

פחמן או צורן – התשובה על כך לא תינתן, בוודאי, בדורות הקרובים. אך עד אז נכונו לנו שנים ארוכות ומרתקות של תפישת מקומנו החדש ביקום, ושליטה מוגברת על סביבתנו ועל האבולוציה שלנו עצמנו. וזה מחזיר אותנו אל אריק בורג’ס, הצופה אף הוא שלב חדש באבולוציה, בהקשר ישיר עם צאת האדם אל מרחבי החלל. בורג’ס צופה שפריצות הדרך הטכנולוגיות האמיתיות יתרחשו רק כאשר האדם ייצא ממש אל החלל, וייאלץ לפעול באופן מתמיד בנסיבות בלתי רגילות. השלב הבא אחרי ‘מעבורת החלל’ יהיה פיתוח היכולת לפעול על הירח ולנצלו לתעשיות שונות. אחר כך – הקמת מושבות חלל תעשייתיות, ובעקבותיה – כוכבי לכת אחרים. יש המדברים על שינוי האטמוספרה על מאדים או נוגה והתאמתה לצרכי האדם; עתידה להתפתח ‘הנדסה פלנטרית’. וכאן רואה אריק בורג’ס שתי אפשרויות העומדות בפנינו: "או להתאים לצרכינו את תנאי הסביבה של כוכבי־לכת אחרים, או להתאים את עצמנו לתנאי הסביבה של עולם אחר. סביר שדווקא הדרך השנייה היא זו שתיבחר. כיצד? כבר היום נערכים ניסויים בשינוי החומר הגנטי, ה־ד.נ.א., באמצעות ‘הנדסה גנטית’. “יתכן שדרך זו תוביל לאפשרות לשנות כליל את היכולת האנושית ואת מבנה גופנו…”

“תהליך הברירה הטבעית מבוסס על שכפול מיני, בתקווה שהצאצאים יהיו שונים מהוריהם – מעין ‘הגרלה גנטית’. אם יהיו די צאצאים – אזי יהיו מספיק הבדלים ביניהם כך שאחדים יתגברו על שינויי הסביבה. זהו תהליך ארוך, המתאים לשינויים איטיים. אך כעת הגענו לשלב של ‘קפיצות קוואנטיות’ בשינויי הסביבה – אנו רוצים להתקיים בתנאים שונים לחלוטין, ואין בכוחו של התהליך הביולוגי הטבעי לספק דרישה זו. למזלנו, חננה אותנו האבולוציה הביולוגית ביכולת השכלית לבקר את ההתפתחות שלנו עצמנו.”

ההשלכות מרחיקות הלכת של יכולת זו מטילות אימה על רבים. עצם המושג ‘הנדסה גנטית’ מעורר חששות כבדים לגבי דמותו של ‘עולם חדש ואמיץ’ זה שבפתחו אנו עומדים. אריק בורג’ס אינו חושש: “לגבי, זוהי התפתחות אנושית טבעית, שתתרחש במהלך 200 השנים הבאות. אנושית – כי עצם הבסיס לאנושות הוא ויסות עתידנו וגורלנו ע”י בחירה חופשית – לטוב ולרע."

העתיד תלוי רק בנו.