הינחת עב"מ בפתח דלתו של אסימוב?    🔗

כמו מר ס.ט. פרידמן, הופתעתי גם אני לקרוא ש“א. אסימוב, מגדולי סופרי המד”ב, תקיף מאד בדעתו נגד העב“מ”. מכל מקום, קראתי בעניין את מאמרו של אסימוב (מפגשים מהסוג השלישי – האמנם? גליון מס' 1, דצמ' 78), ולצערי אוכזבתי מרמת טעוניו, המתחלקים למעשה לשלוש מערכות: א) עובדתית־סטטיסטית; ב) לוגית; ג) אמפירית.

א) אסימוב טוען, שמספר כוכבי הלכת המאוכלסים בציוויליזציות, שרמתן מאפשרת להן מסעות בחלל, הינו אפסי ביחס למספר הכוכבים בגלקסיה, בהסתמכו בעיקר על תאוריות סטטיסטיות. אמריקאי חכם אחר, שכבר הלך לעולמו (מרק טווין), אמר שהסטטיסטיקה היא אחד מסוגי השקר. לא הוסבר לנו על סמך מה הוסק שמתוך 270 ביליון (לפי השיטה האירופית) הכוכבים שבגלקסיה שלנו רק 640 מיליון (פחות מפרומיל) הינם בעלי תנאים בסיסיים לקיום אוכלוסיה מפותחת. על סמך מה הונח שציוויליזציה מתפתחת רק על כוכב בעל תנאים הדומים לאלה שעל כדור־הארץ? מניין לאסימוב שיצורים חיים יגיעו לדרגת התפתחות של יכולת לעריכת מסע בין־כוכבי רק אם הטמפרטורות שעל פני הכוכב הן בתחום הצר של 173–350 מעלות קלווין, הלחץ הוא בערך אטמוספרה אחת ואין רוחות שמהירותן עולה על 200 קמ"ש? אפילו בסיפוריו הוא מניח אפשרויות שונות מאלו; והטבע הינו בוודאי בעל דמיון רב משל אסימוב הסופר (לא כל שכן משל אסימוב המדען). כמו כן מסיק אסימוב מתנאי התפתחות של המין האנושי לגבי התפתחותן של ציוויליזציות אחרות: אם מתוך 3 ביליון שנות קיום כדור הארץ קיימות 10 אלפי שנות ציוויליזציה, הרי שיחס דומה קיים גם בכוכבים אחרים. קצב התפתחותו של מין ביולוגי הוא פונקציה מורכבת של תנאים גנטיים וסביבתיים, שואות לחץ אבולוציוני, מקריות ואולי גורמים נוספים. על פני כדור הארץ הניבה פונקציה זאת את היחס 1:300,000 מי בידי אסימוב נתן שיחס של 1:50 בין זמן קיומה של הציוויליזציה בכלל וכו'. אלה מספרים שרירותיים לחלוטין. והיות והנתונים שלפיהם הוערכו ההסתברויות למיניהן הינם מועטים מאד (כי הידע שלנו על הכוכבים מועט מאד), הרי שאמינות הטעונים נראית לי נמוכה מאד. לגבי אוכלוסיה של 10¹¹ כוכבים מדגם של כוכב אחד, שבמקרה ידיעותינו עליו מרובות, הינו בעל משמעות סטטיסטית מעטה מאד.

ב) אסימוב מעלה את בעיות המרחק והמהירות, הקיימות, בייחוד, לגבי הכוכב שאסימוב (וגם אני) חיים עליו, הדור שהוא (ואף אני, קצת מאוחר יותר) נמנים עימו. מאחר וגם לדעתו של אסימוב ייתכן ש“המרחק הוא חסר חשיבות עבור ציוויליזציה מתקדמת”, מדוע בכלל מועלות בעיות אלה במסכת הטעונים נגד העב"מ?

ג) אסימוב מתעלם, כאילו היה הדבר מובן מאליו, מכמאה מיליארד גלקסיות. אם הנחנו פתרון לבעיית המרחק והמהירות, לא נראה לי דבר זה סביר. אם יכניס אסימוב לחישוביו גם מספר זה של גלקסיות, הרי יהא זה רק לפלא אם צי עצום של חלליות לא ישוטט סביבנו (ואפשר גם לחזות פקקי תנועה ותאונות־דרכים חלליות).

מערכת טעוניו של המחבר הינה חסרת דמיון עוד יותר. הוא שואל, מה מעניין אותם על כדור הארץ? תשובתי: (1) תכונות חומריות שלו, כגון מחצבים וכו', (2) האורגניזמים החיים עליו, (3) האנשים שעליו, מנקודת מבט ביולוגית (האם אנו מנסים לשוחח עם קרוקודילי הנילוס? לא. אנו עוקבים אחריהם בעזרת משקפת ומצלמה.)

המחבר טוען ש“אין זה מתקבל על הדעת שהם נמנעים מליצור עמנו קשר משום שהם פוחדים מאתנו. אם הטכנולוגיה שלהם מאפשרת להם לעבור מרחקים של שנות־אור רבות ללא קושי, אז הם יכולים להתגונן בנקל כנגד כל סוגי הנשק הפרימיטיביים שנוכל להפנות נגדם.” מוזר. מאין יודע זאת מר אסימוב – כלום ביקר על סיפונה של “צלחת” כזאת? למעשה אין שום צימוד הכרחי בין יכולת טכנולוגית לצבאית. יתכן בהחלט שכלי הנשק שבידיהם פרימיטיביים משלנו; יתכן שאין בידם אמצעי־מגן כנגד נשק גרעיני, למשל. אולי הם באים מעולמות שוחרי שלום שלא הפנו חלק גדול ממשאביהם למלחמות ופתוח אמצעי לחימה?

יתכן שאין הם, לפי השערת המחבר, “נבונים כדי ליצור קשר על ידי אמצעי תקשורת ארוכי טווח כגון רדיו, או שפה, או לפחות איזה אות רציונלי.” אולי צורת התקשרותם היא טלפאתית, או בשיטה אחרת שאינה ידועה לנו כלל? אולי מוצפים אנו באותות שאינם מובנים על ידינו?

מדוע הם חייבים להיות “מתקדמים דיים כדי שיוכלו לחקור אותנו מבלי שנבחין בהם כלל”? הם פשוט שולחים כלי־רכב חלליים כדי לצפות בנו מקרוב, וטבעי שכלי־רכב אלה נראים על ידינו לפעמים. מדוע “הם היו צריכים לרדת ולומר שלום, או להסתלק”? אסימוב אינו מודה במוגבלות הבנתו את דרך חשיבתם ומניעיהם של יצורים מכוכב אחר. תחת זאת הוא טוען, שכדי שההיפותזה שהעב"מ הינם חלליות מכוכבים אחרים תהיה אמינה, יש להניח מספר כה רב של הנחות התלויות זו בזו, עד כי מספר זה הופך את ההשערה לבלתי־אמינה.

לעתים טוען הסניגור בבית־משפט שכדי להרשיע את לקוחו ברצח יש להניח 1) שאמנם היה לו מניע, 2) שלאישיותו פוטנציאל לרצח, 3) שאמנם האקדח שנמצא היה ברשותו 4) שהאליבי שהציג הינו שקר, 5) שאמנם פגש בקורבן במקום הרצח, ו־6) שאמנם ירה בו. אם ניתן לכל אחת מהנחות אלו הסתברות של 50%, הרי ההסתברות של ההנחה האחרונה בשרשרת הינה בערך 1.5% (0.5⁶), דהיינו נמוכה מאד. (גם אם לכל אחת מההנחות תהא הסתברות של 85%, ההסתברות הכוללת תהיה עדיין נמוכה – 37%). אילו שיקולי השופטים היו סטטיסטים בלבד, היה הנאשם יוצא זכאי. בכל זאת, הנאשם מורשע לעתים קרובות, ושרשרת ההנחות התלויות זו בזו אינה הופכת את האחרונה שבהן לבלתי סבירה. יתכן גם יתכן שיש ביקום ציוויליזציות מפותחות המסוגלות לערוך מסע בין־כוכבי; שחלליותיהן מגיעות אלינו תדיר מפאת עניין כלשהו שהן מגלות בנו; שאין להן כל עניין לנחות כאן, אך לא אכפת להן להתגלות מפעם לפעם לעיני חייה מקומית.

המערכת השלישית של הטעונים נשמעת מוזרה מאד מפי איש המדעים המדוייקים. ממתי מחייבים מדעים אלה תצפית ישירה? האם ראה אסימוב מימיו אלקטרון, ‘חור שחור’, או נושא ממברנלי? סביר שלא, ואף על פי כן יש לו מידע רב על שלושתם. היום מתרכז המדע בעיקר בתצפיות בלתי ישירות, המספקות מידע עקיף אך בעל ערך רב. בהקשר לכך אמר סרן א.ג. רופלט, מי שהיה ראש הוועדה לחקר עב“מ בחיל האוויר האמריקאי: “מהי הוכחה? האם צריך שעב”מ ינחת בכניסה לפנטגון? או האם זו הוכחה כשתחנת מכ”מ מאתרת עב“מ שולחת לעברם טייסת, והטייסים רואים אותם? האם זו עובדה כשטייס יורה לעבר עב”מ ומחזיק בגרסתו בפני בית־דין צבאי? האין זו הוכחה?" ואוסיף: האם יהווה הוכחה עב"מ שינחת לפני דלתו של אסימוב, ויצור ירוק יצא ממנו וילחץ את ידו של המדען הנכבד?

אסימוב מודה באפשרות קיומן של ציוויליזציות מפותחות אחרות, ובאפשרות התאורטית שהתגברו על בעיות המהירות והמרחק. אין הוא רחוק מלהודות שיתכן שאינו מבין את מניעיהן של שוכני החלליות הזרות. הוא מודה שמדענים מכובדים (כמו ג'. היינק) חוקרים את הנושא ברצינות, ושלהסבר לתופעות העב“מ עשויה להיות חשיבות עצומה. ואף על פי כן, מביא לנו אסימוב ק”נ טעמים כדי להוכיח שהשרץ הזה – עב"מ – אינו קיים.

למה? לאסימוב פתרונים. מכל מקום, הוא נמצא בחברה טובה של ‘רציונליסטים’ הדוחים כל תופעה שאינה מתאימה למערכת ההגיונית הצרה שלהם. לשמחתנו, גבולות הידע האנושי העכשווי רחבים מאד, ואת רוב התופעות ניתן להסביר בעזרת חוקים ותאוריות המצויים בתוך גבולות אלה. אולם מעט התופעות שנותרו מחוץ לגבולות אלה ראויות למחקר מעמיק, שתוצאותיו מי ישורן. בוודאי שאין לנסות להוכיח שאינן קיימות, כפי שעושה זאת אסימוב.

צבי גיל, ירושלים

תשובות המערכת:

נראה לנו שמר צבי גיל ימצא תשובות למרבית טענותיו המעניינות במאמרו של אסימוב “50 מיליון אחים גדולים” המופיע בגליון זה. ייתכן גם שבעקבות זאת יסוג מהאשמתו את אסימוב ב“מערכת הגיונית צרה”… לדעתנו, ניתן לבטא את גישתו של אסימוב לעב“מ בערך כך: אם תופעת עב”מ מסויימת אפשר להסביר (אולי) על ידי כך שזהו בעצם נחיל של עשים בעלי כנפיים זוהרות (כפי שאכן קרה במקום מסויים בארה"ב), או על ידי כך שזוהי (אולי) חללית מעולם אחר – מניין הבטחון שדווקא ההסבר השני הוא הנכון?

ובאשר לדוגמה ה“משפטית” בהקשר להסתברות כוללת של הנחות־שרשרת: הנאשם מורשע (במשפט הוגן) רק אם כל אחת מטענות התביעה מתקבלת כמוכחת, ואז הסתברותה היא 100% (לפחות בעיני השופט…)

 

עלבונו של ה’צורנב'    🔗

ברצוני לתקן שיבוש זואולוגי חמור שנפל בתרגום הסיפור “האבן המדברת” מאת אסימוב (גליון מס' 2). אני מוחה בשמו של הצורנב, שמשום מה זכה בשם המשובש ‘צורפן’. שגיאתכם היא בזאת, שהשפן הינו בעל חיים אחר שאזניו קצרות, ואילו אוזניו של הארנב (הקרוי אמנם, לעתים בטעות בשם שפן) הינן ארוכות.

אהוד גזית, ראשון־לציון

תשובת המערכת:

ה“שיבוש” הנ"ל לא נעלם מעיני המערכת, והשם 'צורפן נבחר רק מפני ש(א) הוא ‘מצלצל’ טוב יותר; (ב) השם שפן השתרש (למרות הטעות) כשמו של אותו בעל אוזניים ארוכות (הקוסם שולף מהכובע שפנים או ארנבים?).

מלבד זאת, הרינו מוחים בתוקף בשמם של השפנים החיים על כוכב הלכת “טווידלדם”, ואשר אוזניהם באמת ארוכות. (ושהקורא גזית ינסה להוכיח שלא!)

 

טרוף המד"ב    🔗

אינני יכול שלא להתייחס לכתבה אודות סרט המד"ב הישראלי “אישור נחיתה” שהופיעה במדור קולנוע האחרון.

אני נמנה עם אותו חוג ‘מטורפים למד"ב’. ה’טרוף' החל עוד בהיותי כבן 14, בשלהי שנות ה־50, עת הופיע בארץ מגזין מד“ב ישראלי (כן, כן, היה אחד כזה שהקדים את שלכם. את שמו אינני זוכר, לצערי*). באחד מגליונות אותו מגזין (שהופיע, לצערי, פעמים ספורות בלבד), התפרסם הסיפור אשר שימש בסיס לסרט “אישור נחיתה”. אמנם יוצר הסרט מזכיר בראיון עימו, כי “הרעיון המרכזי של הסרט הופיע באופן דומה למדי בסיפור קצר של סופרת…”, אך לפי מיטב זכרוני הסיפור זהה כמעט במדוייק לזה שהופיע באותו מגזין מימי נעורי. אותו סיפור, בשל איכויותיו המיוחדות – קשיי תקשורת המסתיימים באסון עקב צורת חשיבה שבלונית וקונבנציונלית – הוא אשר עורר בי את 'טרוף המד”ב' המלווה אותי עד היום. אגב, עד כמה שזכור לי סופו של הסיפור המקורי שונה במקצת: הנחיתה המתוכננת מתבצעת ביום גשום והחללית הזעירה טובעת בבוץ…

כמובן, אין כל האמור עד כאן גורע מכך שהסרט, למרות פגמיו הטכניים ובקורות בלתי מחמיאות שקיבל, ראוי לברכה לפחות בשל ראשוניות.

משה שער, חולון.

תשובות המערכת:

* שמו של אותו מגזין המוזכר בנוסטלגיה ע“י מר שער היה כמובן, ‘קוסמוס’. ירחון זה, יחד עם הוצאת ‘מצפן’ הזכורה לטוב, הם אלה שהצמיחו את דור חובבי המד”ב הראשון בארצנו.

 

מדור קולנוע: כן או לא?    🔗

נהניתי מאד מקריאת שני הגליונות שהופיעו עד כה. החלטתכם לבטל את מדור הטלוויזיה היתה מוצדקת בהחלט, אך כולי תקווה שגם מדור קולנוע ילך בעקבותיו. אין מקום למדור כזה בחוברת מד"ב על רמה (ויהי זה אפילו קולנוע מד"ב), אלא בחוברות כמו ‘להיטון’ וכו'.

באשר ל’דוח בדבר קיומו של הגולם' אני מציע שאת האנטישמיות ראוי להשאיר לאומות העולם, ודוח זה ראוי לו שישמט במהרה מידי המערכת.

איתן דור־שב, הרצליה פיתוח