רפו כְּשֶׁמֵּת רַ' עֲקִיבָא נוֹלַד רַבִּי. לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין צַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּבְרָא צַדִּיק כְּמוֹתוֹ (קידושין עב ע"ב).

*

רפז פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת בְּנֵיהֶם. וּבְאוֹתוֹ זְמַן נוֹלַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָבִיו: כֵּיצַד אָנוּ מְבַטְּלִים גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְקַיְּמִים גְּזֵרָתָם שֶׁל הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ? מִיָּד עָמַד וּמָל אֶת בְּנוֹ. שָׁמַע שַׂר הָעִיר וְשָׁלַח וְקָרָא לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה עָבַרְתָּ עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ? אָמַר לוֹ: כָּךְ צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לוֹ הַשַּׂר: הַרְבֵּה כָּבוֹד יֵשׁ לְךָ עָלַי, שֶׁאַתָּה רֹאשׁ לְאֻמָּתְךָ, אֶלָּא גְּזֵרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הִיא וְאֵינִי יָכוֹל לְהַנִּיחֲךָ. אָמַר לוֹ: וּמָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר לוֹ: נִשְׁלַח אוֹתְךָ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, וּמָה שֶׁהוּא רוֹצֶה יַעֲשֶׂה. מִיָּד שָׁלַח אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְאֶת אִמּוֹ לַמֶּלֶךְ. הָלְכוּ כָּל הַיּוֹם בַּדֶּרֶךְ. לָעֶרֶב הִגִּיעוּ לִמְלוֹן בֵּית אָבִיו שֶׁל אַנְטוֹנִינוּס, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן נוֹלַד אַנְטוֹנִינוּס. נִכְנְסָה אִמּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אֵצֶל אִמּוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִינוּס, שֶׁהָיְתָה אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ. אָמְרָה לָהּ: מָה טִיבֵךְ? אָמְרָה לָהּ: כָּךְ וְכָךְ גָּזְרוּ עָלֵינוּ, שֶׁלֹּא לָמוּל, וְעַכְשָׁו מַלְתִּי אֶת בְּנִי – וּלְכָךְ מוֹלִיכִין אוֹתָנוּ אֶל הַמֶּלֶךְ כְּאֶחָד. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה כָּךְ, אָמְרָה לָהּ: אִם רְצוֹנֵךְ, קְחִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ מָהוּל, וּתְנִי לִי אֶת הַיֶּלֶד שֶׁלָּךְ. עָשְׂתָה כֵּן וְהָלְכָה לָהּ. הֱבִיאָהּ הַשַּׂר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. צִוָּה הַמֶּלֶךְ וּבָדְקוּ אֶת הַיֶּלֶד וּמְצָאוּהוּ שֶׁאֵינוֹ מָהוּל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּעַס הַמֶּלֶךְ עַל אוֹתוֹ הַשַּׂר וְאָמַר: אֲנִי גָּזַרְתִּי עַל מָהוּל, וְאַתָּה הֵבֵאתָ לִי שֶׁאֵינוֹ מָהוּל! מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְהָרְגוּ לְאוֹתוֹ הַשַּׂר, וְשָׁלַח אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְאֶת אִמּוֹ לְשָׁלוֹם. כֵּיוָן שֶׁחָזְרוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִינוּס, אָמְרָה אִמּוֹ: הוֹאִיל וְעָשָׂה לָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס עַל יָדִי וְלִבְנֵךְ עַל יַד בְּנִי – יִהְיוּ שׁוֹשְׁבִינִים לְעוֹלָם (בית המדרש, ו, עמ' 131־130; תוספות, עבודה זרה י ע"ב).

גָּזְרָה – ציוותה.

הַרְבֵּה כָּבוֹד יֵשׁ לְךָ עָלַי – כבודך גדול בעיני.

רֹאשׁ לְאֻמָּתְךָ – נשיא ישראל.

לְהַנִּיחֲךָ – להתיר לך (לעבור על הגזירה).

אַנְטוֹנִינוּס – ידידו הרומי של רבי (וראו להלן, קטעים שיח־שכו).

מָה טִיבֵךְ – מה העניין שבגללו את הולכת?

כְּאֶחָד – יחד.

שׁוֹשְׁבִינִים – רעים וידידים.

*

רפח מִימוֹת מֹשֶה וְעַד רַבִּי לֹא מָצִינוּ תּוֹרָה וּגְדֻלָּה בְּמָקוֹם אֶחָד (גיטין נט ע"א).

תּוֹרָה וּגְדֻלָּה – שיהיה גדול הדור בתורה גם העשיר והמכובד בדורו.

*

רפט אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: הַנּוֹי וְהַכּוֹחַ וְהָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים – נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם. אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים כֻּלָּן נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבָנָיו (אבות ו, ח; ירושלמי סנהדרין י"א, ג).

מִשּׁוּם – בשם.

נוי – יופי (פיזי).

שֵׂיבָה – גיל מכובד.

בָּנִים – צאצאים רבים.

נָאֶה לַצַדִּיקִים וגו' – אם מתגלות תכונות אלו בצדיקים, טוב להם וטוב לעולם.

מִדּוֹת – תכונות טובות.

*

רצ כְּשֶׁמֵּת רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן שָׁלַח רַבִּי לְדַבֵּר בְּאִשְׁתּוֹ. שָׁלְחָה לוֹ: כְּלִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ קֹדֶשׁ – יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ חֹל? שָׁלַח לָהּ: וִיהֵא שֶׁבַּתּוֹרָה גָּדוֹל מִמֶּנִּי, אֲבָל בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּלוּם גָּדוֹל מִמֶּנִּי? שָׁלְחָה לוֹ: בַּתּוֹרָה אִם הוּא גָּדוֹל מִמְּךָ אֵינִי יוֹדַעַת, אֲבָל בְּמַעֲשִׂים – אֲנִי יוֹדַעַת, שֶׁהֲרֵי קִבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִים.

אָמַר רַבִּי: “חֲבִיבִין יִסּוּרִים” – קִבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִים שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים, שֵׁשׁ בִּצְמֶרֶת וְשֶׁבַע בְּצִפָּדוֹן.

אֲהוּרְיָרוֹ שֶׁל בֵּית רַבִּי הָיָה עָשִׁיר מִשָּׁבוֹר הַמֶּלֶךְ: וּכְשֶׁהָיָה מֵטִיל מִסְפּוֹא לַבְּהֵמוֹת – הָיָה קוֹלָן הוֹלֵךְ שָׁלוֹשׁ מִילִין. וְהָיָה מִתְכַּוֵּן לְהָטִיל לִפְנֵיהֶן אֶת הַמִּסְפּוֹא בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס רַבִּי לְבֵית הַכִּסֵּא. וְאַף עַל פִּי כֵן עָבַר קוֹלוֹ אֶת קוֹלָן, עַד שֶׁנִּשְׁמַע לְיוֹרְדֵי הַיָּם.

וְאַף עַל פִּי כֵן יִסּוּרָיו שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן עֲדִיפִים מִיִּסּוּרֵי רַבִּי, שֶׁאֵלּוּ שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן – מֵאַהֲבָה בָּאוּ וּמֵאַהֲבָה הָלְכוּ, וְשֶׁל רַבִּי – עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה בָּאוּ וְעַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הָלְכוּ.

“עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה בָּאוּ” – שֶׁפַּעַם אַחַת הוֹלִיכוּ עֵגֶל לִשְׁחִיטָה. וְהָיָה רַבִּי יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִפְנֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַבָּבְלִים בְּצִפּוֹרִי, בָּרַח הָעֵגֶל וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ תַּחַת כְּנַף בִּגְדּוֹ שֶׁל רַבִּי וְגָעָה בִּבְכִיָּה, כְּמִי שֶׁאוֹמֵר: הַצִּילֵנִי! אָמַר לוֹ רַבִּי: “לֵךְ, לְכָךְ נוֹצַרְתָּ!”

אָמְרוּ: הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְרַחֵם – יָבוֹאוּ עָלָיו יִסּוּרִים.

“וְעַל יְדֵי מַעֲשֶׂה הָלְכוּ” – שֶׁפַּעַם אַחַת הָיְתָה שִׁפְחָתוֹ שֶׁל רַבִּי מְכַבֶּדֶת אֶת הַבַּיִת, הָיוּ בְּנֵי חֻלְדָּה מוּטָלִים שָׁם – וְכִבְּדָתַם. אָמַר לָהּ רַבִּי: הַנִּיחִים – “וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו” (תהלים קמה, ט) כָּתוּב. אָמְרוּ: הוֹאִיל וּמְרַחֵם – נְרַחֵם עָלָיו (בבא מציעא פד ע“ב־פה ע”א; בר"ר לג, ג).

לְדַבֵּר בְּאִשְׁתּוֹ – לבקש מאלמנתו של ר' אלעזר שתינשא לו.

כְּלִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ וגו' – הייתכן לעשות שימוש לצורכי חולין בכלי ששימש לעניין מקודש (כגון הקרבת קורבן)? וכוונתה לומר שר' יהודה פחות בגדולתו מבעלה.

וִיהֵא שֶׁבַּתּוֹרָה וגו' – אולי בתורה הוא גדול ממני.

קִבֵּל עַל עַצְמוֹ – הזמין אליו (ראו סימן רלג).

חֲבִיבִין – רבי ערך ומועילים.

צְמֶרֶת – אבנים בכליות.

צִפָּדוֹן – צפדינה, מחלת חניכיים ושטפי דם בפה.

אֲהוּרְיָרוֹ – הממונה על אורוות הסוסים של רבי.

שָׁבוֹר הַמֶּלֶךְ – הוא שאפוּר מלך פרס.

מֵטִיל – מניח, שׂם.

הָיָה קוֹלָן וגו' – קול צהלתן של הבהמות נשמע למרחק של כשלושה ק"מ.

וְהָיָה מִתְכַּוֵּן וגו' – מתאים את זמן האכלת הסוסים לזמן שרבי נכנס לבית הכיסא, כדי שלא יישמעו צעקות הכאב שלו.

עָבַר קוֹלוֹ – קולו של רבי היה חזק מקול הבהמות.

יוֹרְדֵי הַיָּם – מלחים.

מֵאַהֲבָה – מרצונו ולשם שמים.

עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה – בעקבות מעשה שהיה.

גָּעָה בִּבְכִיָּה – פרץ בבכי.

אָמְרוּ – בשמים.

מְכַבֶּדֶת – מנקה במטאטא.

הַנִּיחִים – השאירי אותם במקומם.

*

רצא אָמַר רַ' יוֹסֵי בַּר אָבִין: כָּל אוֹתָן שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ רַבִּי בְּשִׁנָּיו לֹא הִפִּילָה עֻבָּרָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִצְטַעֲרוּ הַיּוֹלְדוֹת.

רַבֵּנוּ הָיָה עַנְוְתָן הַרְבֵּה, וְהָיָה אוֹמֵר: כָּל מָה שֶׁיֹּאמַר לִי אָדָם אֲנִי עוֹשֶׂה, חוּץ מִמָּה שֶׁעָשׂוּ בְּנֵי בְּתֵרָה לִזְקֵנִי, שֶׁיָּרְדוּ מִגְּדֻלָּתָם וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ. וְאִלְמָלֵי עָלָה רַב הוּנָא רֹאשׁ הַגּוֹלָה לְכָאן הָיִיתִי מוֹשִׁיבוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנִּי. לָמָּה? שֶׁהוּא מִיְּהוּדָה וַאֲנִי מִבִּנְיָמִין, וְהוּא מִן הַזְּכָרִים שֶׁבִּיהוּדָה וַאֲנִי מִן הַנְּקֵבוֹת. פַּעַם אַחַת נִכְנַס אֶצְלוֹ רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל, אָמַר לוֹ: הֲרֵי רַב הוּנָא בַּחוּץ – נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו שֶׁל רַבִּי. כֵּיוָן שֶׁרָאָה רַ' חִיָּא שֶׁנִּתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו – אָמַר לוֹ: אֲרוֹנוֹ בָּא. אָמַר לוֹ רַבִּי: צֵא וּרְאֵה מִי מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ בַּחוּץ. יָצָא וְלֹא מָצָא שׁוּם אָדָם, וְיָדַע שֶׁהוּא נָזוּף: וְאֵין נְזִיפָה פְּחוּתָה מִשְּׁלֹושִׁים יוֹם.

אָמַר רַ' יוֹסֵי בַּר אָבִין: כָּל אוֹתָם שְׁלוֹשִׁים יוֹם שֶׁהָיָה רַ' חִיָּא נָזוּף מֵרַבֵּנוּ לִמֵּד אֶת רַב בֶּן אֲחוֹתוֹ כָּל כְּלָלֵי תּוֹרָה, וְאֵלּוּ הֵן הִלְכוֹת הַבָּבְלִיִּים.

לְסוֹף שְׁלוֹשִׁים יוֹם בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, בִּדְמוּתוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל אֵצֶל רַבֵּנוּ, וְנָתַן יָדָיו עַל שִׁנָּיו וּמִיָּד נִתְרַפְּאוּ.

לְמָחָר נִכְנַס רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל לִפְנֵי רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ: שִׁנֶּיךָ מָה הֵן? אָמַר לוֹ: מִשָּׁעָה שֶׁנָּתַתָּ יָדְךָ עֲלֵיהֶן נִתְרַפְּאוּ. אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הִיא. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רַ' חִיָּא: אִי לָכֶן, חַיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! אִי לָכֶן, עֻבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ רַ' חִיָּא לְרַבִּי: אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הִיא – יָדַע רַבִּי, שֶׁאֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, הָיָה. מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל לִנְהֹג בְּרַ' חִיָּא כָּבוֹד. אָמַר לְתַלְמִידָיו שֶׁיַּכְנִיסוּהוּ לִפְנִים. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: וְלִפְנִים מִמֶּנִּי? אָמַר לוֹ: חָס וְשָׁלוֹם, לֹא יֵעָשֶׂה כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל לִפְנִים, וְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי לִפְנַי וְלִפְנִים (בר"ר לג, ג; ירושלמי כלאיים ט, ג).

שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה – ראו בקטע הקודם.

חוֹשֵׁשׁ – חש, סובל כאבים (ובזכות ייסורי הצדיקים אין סובלים בני הדור).

עֻבָּרָה – אישה בהיריון.

עַנְוְתָן הַרְבֵּה – עניו וצנוע עד מאוד.

מָה שֶׁעָשׂוּ וגו' – ראו לעיל, קטע יג.

זְקֵנִי – הלל, שרבי היה מצאצאיו.

וְאִלְמָלֵי – אבל אִם.

רֹאשׁ הַגּוֹלָה – ראש יהודי בבל.

מוֹשִׁיבוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנִּי – מעביר לידיו את הנשיאות.

שֶׁהוּא מִיְּהוּדָה וגו' – רב הונא מיוחס לבית דויד ולשבט יהודה דרך אביו, ואילו רבי מיוחס לבית דויד רק דרך אמו (ואביו משבט בנימין), ומכאן שרב הונא מיוחס יותר.

נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו – הוריקו מצער (משום שהיה אמור לקיים את הבטחתו).

אֲרוֹנוֹ בָּא – הריהו מובא לקבורה בארון.

מְבַקֵּשׁ – מחפש.

נָזוּף – מי שחכם גער בו והוא כמנודה.

אֵין נְזִיפָה וגו' – הישיבה בנידוי נמשכת חודש לפחות.

רַב – חכם ארץ ישראלי, ממקימי מרכזי התורה בבבל.

הִלְכוֹת הַבָּבְלִיים – הלכותיהם של חכמי בבל (המבוססות על עקרונות הפרשנות שלימד רב).

אֵינִי יוֹדֵעַ מָה הִיא – איני יודע מה אתה אומר.

אִי – אוי, חַיּוֹת – יולדות (שמעתה לא יגֵנו עוד עליהן ייסוריו של רבי).

יַכְנִיסוּהוּ לִפְנִים – יושיבוהו בקדמת שורות התלמידים, קרוב לרבי.

לִפְנִים מִמֶּנִּי? – קרוב לרבי יותר ממני?

לִפְנַי וְלִפְנִים – הקרוב ביותר אל רבי.

*

רצב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: פַּעַם אַחַת חָשׁ רַבִּי בְּמֵעָיו. אָמַר: כְּלוּם יֵשׁ אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ יֵין תַּפּוּחִים שֶׁל נָכְרִים – אָסוּר אוֹ מֻתָּר? אָמַר לְפָנָיו רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת חָשׁ אַבָּא בְּמֵעָיו, וְהֵבִיאוּ יֵין תַּפּוּחִים שֶׁל נָכְרִי שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, וְשָׁתָה וְנִתְרַפֵּא. אָמַר לוֹ: כָּל כָּךְ הָיָה בְּיָדְךָ וְאַתָּה מְצַעֲרֵנִי! בָּדְקוּ וּמָצְאוּ נָכְרִי אֶחָד, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלֹושׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי יַיִן שֶׁל תַּפּוּחִים שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה – וְשָׁתָה וְנִתְרַפֵּא. אָמַר: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, שֶׁמָּסַר עוֹלָמוֹ לַשּׁוֹמְרִים! (עבודה זרה מ ע"ב).

חָשׁ רַבִּי בְּמֵעָיו – סבל מכאב בבטנו.

כְּלוּם – האם.

יֵין תַּפּוּחִים – מעין סיידר של היום.

אָסוּר אוֹ מֻתָּר – לשתייה (שהרי יין עשוי מענבים של נוכרים אסור).

שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה – שנתיישן בחבית במשך שבעים שנה.

כָּל כָּךְ וגו' – כל זאת ידעת ולא הודעתני וכך גרמת לי צער.

גַּרְבֵי – חביות.

הַמָּקוֹם – הקב"ה.

שֶׁמָּסַר וגו' – שהפקיד אנשים נאמנים לשמור על ניהולו התקין של העולם ואוצרותיו.

*

רצג רַ' חִיָּא וְרַ' שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי הָיוּ יוֹשְׁבִים. פָּתַח אֶחָד מֵהֶם וְאָמַר: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם” (מלכים א ט, ג); וְאֶחָד אָמַר: עֵינָיו לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם” (איכה ג, מא). בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אֶצְלָם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי. אָמַר לָהֶם: בַּמֶּה עֲסַקְתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: בִּתְפִלָּה. אָמַר לָהֶם: כָּךְ אָמַר אַבָּא: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ.

בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא רַבִּי לִישִׁיבָה. רַ' חִיָּא וְרַ' שִׁמְעוֹן, שֶׁהָיוּ קַלִּים, בָּאוּ וְיָשְׁבוּ בִּמְקוֹמָם. רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי, מִתּוֹךְ כָּבְדּוֹ, הָיָה מְפַסֵּעַ וְהוֹלֵךְ. אָמַר לוֹ אַבְדָּן: מִי הוּא זֶה שֶׁמְּפַסֵּעַ עַל רָאשֵׁי עַם קָדוֹשׁ? אָמַר לוֹ: אֲנִי יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי, שֶׁבָּאתִי לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּי רַבִּי. אָמַר לוֹ: וְכִי אַתָּה הָגוּן לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּי רַבִּי? אָמַר לוֹ: וְכִי מֹשֶׁה הָיָה הָגוּן לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה? אָמַר לוֹ: וְכִי מֹשֶׁה אַתָּה? אָמַר לוֹ: וְכִי רַבְּךָ אֱלֹהִים הוּא?

בְּתוֹךְ כָּךְ בָּאָה יְבָמָה לִפְנֵי רַבִּי. אָמַר לוֹ רַבִּי לְאַבְדָּן: צֵא וּבָדְקֶנָּה. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי לְרַבִּי: כָּךְ אָמַר אַבָּא: “אִישׁ” (דברים כה, ז) נֶאֱמַר בַּפָּרָשָׁה, אֲבָל אִשָּׁה – בֵּין גְּדוֹלָה וּבֵין קְטַנָּה. אָמַר לוֹ רַבִּי לְאַבְדָּן: חֲזֹר לִמְקוֹמְךָ, שׁוּב לֹא צָרִיךְ, כְּבָר הוֹרָה זָקֵן. הָיָה אַבְדָּן מְפַסֵּעַ וּבָא. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל בְרַ' יוֹסֵי: מִי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ עַם קָדוֹשׁ יְפַסַּע עַל רָאשֵׁי עַם קָדוֹשׁ, מִי שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹ עַם קָדוֹשׁ הֵיאָךְ יְפַסַּע עַל רָאשֵׁי עַם קָדוֹשׁ? אָמַר לוֹ רַבִּי לְאַבְדָּן: עֲמֹד בִּמְקוֹמְךָ (יבמות קה ע"ב).

לְמַטָּה – על הארץ, לכיוון ירושלים.

“וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם” – דברי הקב"ה על השראת שכינתו במקדש.

כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ – שלא יסתרו שני הפסוקים זה את זה.

קַלִּים – רזים וזריזים (והתיישבו במקומם הקבוע במהירות).

מִתּוֹךְ כָּבְדּוֹ – כיוון שהיה שמן.

מְפַסֵּעַ וְהוֹלֵךְ – פוסע לאיטו בין התלמידים שישבו על הקרקע (ונראה כמי שצועד מעל ראשיהם).

אַבְדָּן – מתלמידי רבי ועוזריו.

הָגוּן – ראוי.

הַגְּבוּרָה – כינוי לקב"ה.

יְבָמָה – אישה שמת בעלה ללא ילדים וצריכה להינשא לאחד מאחי בעלה (או להשתחרר מחובה זו על ידי חליצה).

בָּדְקֶנָּה – בדוק את גילה, כיוון שאם היא קטנה אינה יכולה לחלוץ.

“אִישׁ” נֶאֱמַר בַּפָּרָשָׁה – התורה (בפרשת הייבום) מזכירה רק “איש”, כלומר אדם מבוגר, ומכאן שרק הגבר צריך להיות בוגר, ואין צורך לבדוק את האישה, והיא יכולה להשתתף בטקס החליצה בכל גיל.

הוֹרָה זָקֵן – פסק בנושא זה ר' יוסי בבירור.

מִי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ – מי שזקוקים לו (ולתורתו), והוא ר' ישמעאל.

הֵיאָךְ – כיצד (יעז).

עֲמֹד בִּמְקוֹמְךָ – בפתח בית המדרש.

*

רצד יָשַׁב רַבִּי וְאָמַר: אָסוּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן. אָמַר לְפָנָיו יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: אַבָּא הִתִּיר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן. אָמַר לָהֶם: כְּבָר הוֹרָה זָקֵן.

אָמַר רַב פַּפָּא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה מְחַבְּבִים זֶה אֶת זֶה: שֶׁאִלּוּ רַ' יוֹסֵי קַיָּם הָיָה כָּפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי, שֶׁהֲרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הָיָה, וְהָיָה כָּפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי, וְהוּא אוֹמֵר: “כְּבָר הוֹרָה זָקֵן” (סנהדרין כד ע"א).

אָסוּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן – אסור לשים משקה קר בשבת בתוך דבר שישמור על קרירותו, כגון עפר וחול.

כְּבָר הוֹרָה זָקֵן – ראו בקטע הקודם.

מְחַבְּבִים – מכבדים (תלמידי החכמים).

שֶׁאִלּוּ רַ' יוֹסֵי וגו' – לו היה ר' יוסי בחיים היה מקבל עליו את סמכותו של רבי.

מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו – הגיע למעלת אביו (וכפף עצמו לפני רבי).

וְהוּא אוֹמֵר וגו' – ובכל זאת רבי קיבל עליו את דעתו של ר' יוסי.

*

רצה רַבִּי הָיָה מְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי, אָמַר לוֹ: אָדָם גָּדוֹל, אָדָם קָדוֹשׁ. פַּעַם אַחַת רָאָהוּ רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, וְלֹא עָמַד רַ' חִיָּא מִפָּנָיו. אָמַר לוֹ לְרַבִּי: אוֹתוֹ תַּלְמִיד, שֶׁהָיִיתָ מִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ, רְאִיתִיו בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְלֹא עָמַד מִפָּנַי. אָמַר רַבִּי לְרַ' חִיָּא: מִפְּנֵי מָה לֹא עָמַדְתָּ מִפָּנָיו? אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע רַבִּי כָּךְ, מָסַר לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידִים, שֶׁיִּהְיוּ מְהַלְּכִים עִמּוֹ, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה (בר"ר לג, ג; ירושלמי כלאיים ט, ג).

לֹא עָמַד – לא קם כדי לחלוק כבוד (לר' ישמעאל).

מִסְתַּכֵּל וגו' – שקוע הייתי בלימוד דברי אגדה הקשורים לתהלים.

מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה – כגון שייפול לבור.

*

רצו רַבִּי יָשַׁב וְדָרַשׁ, וְהֵרִיחַ רֵיחַ שׁוּם, אָמַר: מִי שֶׁאָכַל שׁוּם יֵצֵא. עָמַד רַ' חִיָּא וְיָצָא, עָמְדוּ כֻּלָּם וְיָצְאוּ. בַּשַּׁחַר מְצָאוֹ רַ' שִׁמְעוֹן בְּרַ' לְרַ' חִיָּא. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁצִּעַרְתָּ לְאַבָּא! אָמַר לוֹ: חָס וְשָׁלוֹם, לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל! (סנהדרין יא ע"א).

יֵצֵא – מבית המדרש (בשל הריח המטריד והגורם צער).

מְצָאוֹ – פגש אותו.

בְּרַ' – בנו של רבי.

לֹא תְּהֵא וגו' – אין לומר דבר כזה (ואין לחשוד בר' חיא; הוא יצא רק כדי שלא יביישו את מי שאכל שום).

*

רצז אֵלִיָּהוּ הָיָה מָצוּי בִּישִׁיבָה שֶׁל רַבִּי. פַּעַם אַחַת, בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שָׁהָה לָבוֹא. אָמַר לוֹ רַבִּי: לָמָּה שָׁהָה מָר הַיּוֹם? אָמַר לוֹ: עַד שֶׁהֶעֱמַדְתִּי אֶת אַבְרָהָם, וְרָחַצְתִּי יָדָיו, וְהִתְפַּלֵּל, וְהִשְׁכַּבְתִּיו, וְכֵן לְיִצְחָק, וְכֵן לְיַעֲקֹב.

– וְיַעֲמִידֵם מָר כֻּלָּם בְּבַת אַחַת?

– חוֹשֵׁשׁ הָיִיתִי, שֶׁמָּא יִתְחַזְּקוּ בִּתְפִלָּה וְיָבִיאוּ מָשִׁיחַ קֹדֶם זְמַנּוֹ.

אָמַר לוֹ רַבִּי: וְיֵשׁ דֻּגְמָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה? אָמַר לוֹ: יֵשׁ, רַ' חִיָּא וּבָנָיו. גָּזַר רַבִּי תַּעֲנִית וְהוֹרִידוּ אֶת רַ' חִיָּא וּבָנָיו. אָמְרוּ “מַשִּׁיב הָרוּחַ” – וְנָשְׁבָה רוּחַ; אָמְרוּ “מוֹרִיד הַגָּשֶׁם” – וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לוֹמַר “מְחַיֵּה הַמֵּתִים” – נִזְדַּעְזַע הָעוֹלָם. אָמְרוּ בָּרָקִיעַ: מִי גִּלָּה רָז זֶה בָּעוֹלָם? אָמְרוּ: אֵלִיָּהוּ. הֵבִיאוּ אֶת אֵלִיָּהוּ וְהִלְקוּהוּ שִׁשִּׁים רְצוּעוֹת שֶׁל אֵשׁ. הָלַךְ וְנִדְמָה לָהֶם כְּדֹב שֶׁל אֵשׁ, נִכְנַס בֵּינֵיהֶם וּטְרָדָם (בבא מציעא פה ע"ב).

הָיָה מָצוּי – נהג לשהות שם דרך קבע.

שָׁהָה לָבוֹא – איחר להגיע.

מָר – אדוני.

הֶעֱמַדְתִּי וגו' – הקמתי את האבות (הישנים במערת המכפלה) לשם תפילה, בזה אחר זה.

דֻּגְמָתָם – צדיקים בשר ודם בעלי כוח רוחני דומה.

גָּזַר – הכריז (על תענית ציבור).

וְהוֹרִידוּ – העמידו לפני התיבה, כשליחי ציבור.

“מַשִּׁיב הָרוּחַ”, “מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם”, “מְחַיֵּה הַמֵּתִים” – מילים הבאות ברצף בברכה השנייה של תפילת העמידה.

נִזְדַּעְזַע הָעוֹלָם – כשהמתים החלו לנוע בקברותיהם.

רָז זֶה – סוד כוחה של תפילתו של ר' חיא.

טְרָדָם – פיזר (את המתפללים).

*

רצח פַּעַם אַחַת גָּזַר רַבִּי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ לַתַּלְמִידִים בַּשּׁוּק. יָצָא רַ' חִיָּא וְשָׁנָה לִשְׁנֵי בְּנֵי אֶחָיו בַּשּׁוּק, לְרַב וּלְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה. שָׁמַע רַבִּי וְהִקְפִּיד. בָּא רַ' חִיָּא לֵרָאוֹת לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: עִיָּא, רְאֵה מִי קוֹרֵא לְךָ בַּחוּץ. יָדַע שֶׁלִּבּוֹ עָלָיו, וְנָהַג נְזִיפוּת בְּעַצְמוֹ שְׁלוֹשִׁים יוֹם. בְּיוֹם הַשְּׁלֹושִׁים שָׁלַח לוֹ: “בּוֹא” – וּבָא. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה עָשִׂיתָ כָּךְ? אָמַר לוֹ: שֶׁנֶּאֱמַר: “חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה” (משלי א, כ). אָמַר לוֹ: אִם קָרִיתָ – לֹא שָׁנִיתָ, וְאִם שָׁנִיתָ – לֹא שִׁלַּשְׁתָּ, וְאִם שִׁלַּשְׁתָּ – לֹא פֵּרְשׁוּ לְךָ: “חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה” – כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִבִּפְנִים, תּוֹרָתוֹ מַכְרֶזֶת עָלָיו מִבַּחוּץ (מועד קטן טז ע"א).

גָּזַר – ציווה, הורה.

שֶׁלֹא יִשְׁנוּ וגו' – שלא ילמדו תורה מחוץ לכותלי בית המדרש.

הִקְפִּיד – כעס.

עִיָּא – כינוי של גנאי לר' חיא, כביטוי לכעס.

לִבּוֹ עָלָיו – כועס הוא עליו.

נָהַג נְזִיפוּת – התנהג כמי שנידו אותו (וראו קטע רצא).

“חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה” – והפסוק נדרש כמלמד כי יש לפרסם בחוץ את התורה, היא החוכמה.

קָרִיתָ – את הפסוק (פעם אחת).

שָׁנִיתָ – קראת פעם שנייה.

מִבִּפְנִים – בסתר בית המדרש.

מַכְרֶזֶת – מפרסמת (את גדולתו).

*

רצט רַבִּי וְרַ' חִיָּא הָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְעִיר אַחַת אָמְרוּ: אִם יֵשׁ כָּאן תַּלְמִיד חָכָם נֵלֵךְ וְנַקְבִּיל פָּנָיו. אָמְרוּ לָהֶם: יֵשׁ כָּאן תַּלְמִיד חָכָם וְסַגִּי נְהוֹר הוּא. אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּא לְרַבִּי: שֵׁב אַתָּה כָּאן וְלֹא תְּזַלְזֵל בִּנְשִׂיאוּתְךָ, וַאֲנִי אֵלֵךְ וְאַקְבִּיל פָּנָיו. תְּפָסוֹ רַבִּי וְהָלַךְ עִמּוֹ. כְּשֶׁנִּפְטְרוּ מִלִּפְנֵי אוֹתוֹ תַּלְמִיד חָכָם – אָמַר לָהֶם: אַתֶּם הִקְבַּלְתֶּם פָּנִים הַנִּרְאִים וְאֵינָם רוֹאִים – תִּזְכּוּ לְהַקְבִּיל פָּנִים הָרוֹאִים וְאֵינָם נִרְאִים. אָמַר לוֹ רַבִּי לְרַ' חִיָּא: וְאַתָּה הָיִיתָ רוֹצֶה לְמָנְעֵנִי מִבְּרָכָה זוֹ?! (חגיגה ה ע"ב).

נַקְבִּיל פָּנָיו – נלך אליו ונכבדו.

סַגִּי נְהוֹר – עיוור.

לֹא תְּזַלְזֵל בִּנְשִׂיאוּתְךָ – שאין זה כבודו של נשיא לחלוק כבוד לאחרים.

נִפְטְרוּ – נפרדו.

פָּנִים הַנִּרְאִים וְאֵינָם רוֹאִים – פניו של עיוור.

הָרוֹאִים וְאֵינָם נִרְאִים – פני הקב"ה.

לְמָנְעֵנִי – למנוע ממני.

*

ש רַבִּי הָיָה לוֹמֵד שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר פָּנִים בַּהֲלָכָה. לִמֵּד אֶת רַ' חִיָּא שִׁבְעָה מֵהֶם. לְסוֹף חָלָה רַבִּי. הֶחֱזִיר לוֹ רַ' חִיָּא אוֹתָם שִׁבְעָה פָּנִים שֶׁלִּמְּדוֹ, וְשִׁשָּׁה יָצְאוּ מִמֶּנּוּ. הָיָה שָׁם כּוֹבֵס אֶחָד, שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ כְּשֶׁהָיָה רַבִּי לוֹמְדָם, וְיָדַע אֶת כֻּלָּם. הָלַךְ רַבִּי חִיָּא אֵצֶל הַכּוֹבֵס וּלְמָדָם מִפִּיו וּבָא וְהֶחֱזִירָם לְרַבִּי. כְּשֶׁרָאָה רַבִּי אוֹתוֹ כּוֹבֵס, אָמַר לוֹ: אַתָּה עָשִׂיתָ אוֹתִי וְאֶת חִיָּא; וְיֵשׁ אוֹמְרִים, כָּךְ אָמַר לוֹ: אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת חִיָּא, וְחִיָּא עָשָׂה אוֹתִי (נדרים מא ע"א).

שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר פָּנִים – דרכים שונות (להבנת סוגיות בהלכה).

חָלָה – ושכח את שלימד.

יָצְאוּ מִמֶּנּוּ – נשכחו מרבי.

וְהֶחֱזִירָם – את שש הפנים הנוספות.

עָשִׂיתָ – יצרת אותנו, כביכול, מחדש.

*

שא רַבִּי וְרַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי הָיוּ יוֹשְׁבִים וּפוֹשְׁטִים בִּמְגִלַּת קִינוֹת עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, וְשִׁיְּרוּ בָּהּ אָלֶף בֵּית אַחַת. אָמְרוּ: לְמָחָר אָנוּ בָּאִים וְגוֹמְרִים אוֹתָהּ. כְּשֶׁהָיָה רַבִּי נִפְטָר לְבֵיתוֹ נִכְשַׁל בְּאֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה, קָרָא עַל עַצְמוֹ, “רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע” (תהלים לב, י). אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הִגִּיעַתְךָ כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: “רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם” (איכה ד, כ). אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: אִלּוּ לֹא הָיִינוּ עוֹסְקִין בָּעִנְיָן – כָּךְ הָיָה לָנוּ לוֹמַר, עַכְשָׁו שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין בָּעִנְיָן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (ירושלמי שבת ט“ז, א; ויק”ר טו, ד).

פּוֹשְׁטִים – לומדים על דרך הפשט.

קִינוֹת – איכה.

מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה – משעת תפילת מנחה עד השקיעה.

שִׁיְּרוּ בָּהּ וגו' – הותירו, בשל שקיעת השמש, קינה אחת (הבנויה על פי סדר האלף־בית) מבלי שלמדוה.

נִפְטָר לְבֵיתוֹ – נפרד והלך לביתו.

נִכְשַׁל בְּאֶצְבָּעוֹ הַקְטַנָּה – נחבל בזרת ידו או רגלו.

“רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע” – והכאב הוא מן הסתם עונש על עוונות כלשהם.

בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הִגִּיעַתְךָ כֵּן – בשל חטאי הדור כולו סובל רבי (הוא “רוח אפנו” ו“משיח ה'”).

“בִּשְׁחִיתוֹתָם” – בגלל חטאיהם.

עוֹסְקִין בָּעִנְיָן – עומדים בדיוק בלימוד הפסוק ממגילת איכה (המצוי לקראת סוף הפרק הרביעי, שבו הפסיקו את לימודם).

*

שב יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה בְּנֵי רַ' חִיָּא הָיוּ יוֹשְׁבִים בִּסְעוּדָה לִפְנֵי רַבִּי וְלֹא אָמְרוּ דָּבָר. אָמַר לָהֶם: הַרְבּוּ יַיִן לַיְּלָדִים כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ דָּבָר. כֵּיוָן שֶׁנִּתְבַּסְּמוּ פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ שְׁנֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֵלּוּ הֵן: רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁבְּבָבֶל וְנָשִׂיא שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל” (ישעיה ח, יד). אָמַר לָהֶם: בָּנַי, קוֹצִים אַתֶּם מְטִילִין לִי בְּעֵינַי! אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: רַבִּי, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ, יַיִן נִתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת וְסוֹד נִתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת, נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד (סנהדרין לח ע"א).

נִתְבַּסְּמוּ – השתכרו.

בֶּן דָּוִד – המשיח.

בָּתֵּי אָבוֹת – משפחות.

רֹאשׁ גּוֹלָה, נָשִׂיא – מי שעמדו בראש העם בשני מרכזים גיאוגרפיים אלו, בתפקיד שעבר בירושה מאב לבן.

“וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ” וגו' – והפסוק נדרש כעוסק במשיח ששני בתים בישראל הם מכשול ואבן נגף להגעתו.

מְטִילִין – משליכים.

יַיִן וגו' – ערכם המספרי של המילים יין וסוד הוא זהה (70).

*

שג בְּנֵי סִימוֹנְיָא בָּאוּ אֵצֶל רַבִּי, אָמְרוּ לוֹ: בְּבַקָּשָׁה, תֵּן לָנוּ אָדָם אֶחָד, שֶׁיְּהֵא דַּרְשָׁן וְדַיָּן וְחַזָּן וְסוֹפֵר וּמַשְׁנֶה וְעוֹשֶׂה לָנוּ כָּל צְרָכֵינוּ. נָתַן לָהֶם אֶת לֵוִי בֶּן סִיסִי. עָשׂוּ לוֹ בִּימָה גְּדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּהוּ לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. בָּאוּ וּשְׁאֵלוּהוּ בַּהֲלָכָה וְלֹא הֱשִׁיבָם, אָמְרוּ: שֶׁמָּא לָאו בַּעַל הֲלָכָה הוּא; שְׁאֵלוּהוּ בְאַגָּדָה וְלֹא הֱשִׁיבָם. בָּאוּ אֵצֶל רַבִּי, אָמְרוּ לוֹ: זֶהוּ שֶׁבִּקַּשְׁנוּ מִמְּךָ? אָמַר לָהֶם: חַיֵּיכֶם, שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם אָדָם כְּמוֹתִי. שָׁלַח רַבִּי וֶהֱבִיאוּהוּ. שְׁאֵלוֹ בְּאוֹתָהּ הַהֲלָכָה – וֶהֱשִׁיבוֹ; שְׁאֵלוֹ בְּאוֹתָהּ הָאַגָּדָה – וֶהֱשִׁיבוֹ. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה לֹא הֵשַׁבְתָּ לָהֶם? אָמַר לוֹ: עָשׂוּ לִי בִּימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּנִי לְמַעְלָה הֵימֶנָּה, וְזָחָה עָלַי דַּעְתִּי, וְנִתְעַלְּמוּ מִמֶּנִּי דִּבְרֵי תּוֹרָה. קָרָא עָלָיו: “אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵׂא וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה” (משלי ל, לב) – מִי גָּרַם לְךָ לְהִתְנַבֵּל בְּדִבְרֵי תּוֹרָה? עַל שֶׁנִּשֵּׂאתָ בָּהֶם עַצְמְךָ (ירושלמי יבמות יב, ו; בר"ר פא, ב).

סִימוֹנְיָא – יישוב בגליל התחתון.

חַזָּן – מלמד תינוקות ואחראי לפעילות בית הכנסת.

סוֹפֵר – כותב כתבי קודש ושטרות.

מַשְׁנֶה – מלמד משנה.

עָשׂוּ לוֹ – בבית הכנסת.

חַיֵּיכֶם – לשון שבועה.

אָדָם כְּמוֹתִי – בקי ויודע תורה כמוני.

זָחָה עָלַי דַּעְתִּי – נתגאיתי.

נִתְעַלְּמוּ – נשתכחו.

קָרָא עָלָיו – ציטט בקשר אליו פסוק, הנדרש כעוסק בגאוותן שגאוותו בתורתו מביאה אותו לשכוח אותה ולהתבזות ברבים (ואף לשתוק, כאילו שם את ידו על פיו).

לְהִתְנַבֵּל – להתבזות ולהתבייש.

נִשֵּׂאתָ בָּהֶם עַצְמְךָ – התגאית.

*

שד שְׁנֵי אִלְּמִים הָיוּ בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַבִּי, וְכָל אֵימַת שֶׁהָיָה רַבִּי נִכְנָס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹשְׁבִים לְפָנָיו וּמְנַעְנְעִים בְּרָאשֵׁיהֶם וּמְרַחֲשִׁים בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם. בִּקֵּשׁ רַבִּי עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְנִתְרַפְּאוּ, וְנִמְצָא שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים הֲלָכָה וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְתוֹסֶפְתָּא וְכָל הַתַּלְמוּד (חגיגה ג ע"א).

כָּל אֵימַת – בכל פעם.

מְרַחֲשִׁים – מניעים.

בִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים – התפלל למענם.

הֲלָכָה – משנה.

סִפְרָא וְסִפְרֵי – מדרשים לספרים ויקרא, במדבר ודברים.

תּוֹסֶפְתָּא – אוסף של דברי תנאים שלא צורפו למשנה.

*

שה אָמַר רַ' חַגַּי: לֹא יָדְעוּ חֲכָמִים מַהוּ סֵרוּגִין וַחֲלוֹגְלוֹגוֹת וּמַטְאֲטֵא, וּמִי גָּדוֹל – בְּחָכְמָה אוֹ בְּשָׁנִים? אָמְרוּ: נֵלֵךְ וְנִשְׁאַל בְּבֵית רַבִּי. בָּאוּ לְשָׁם. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: יִכָּנֵס פְּלוֹנִי תְּחִלָּה, יִכָּנֵס פְּלוֹנִי תְּחִלָּה! יָצְאָה שִׁפְחָה שֶׁל בֵּית רַבִּי. אָמְרָה לָהֶם: הִכָּנְסוּ לְשָׁנִים. הִתְחִילוּ נִכְנָסִים קְטָעִים קְטָעִים. אָמְרָה לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם נִכְנָסִים סֵרוּגִין סֵרוּגִין? – הָיָה שָׁם בָּחוּר אֶחָד טָעוּן פַּרְפְּחִינִין, נָפְלוּ מִיָּדוֹ. אָמְרָה לוֹ: בָּחוּר, נִתְפַּזְּרוּ חֲלוֹגְלוֹגֶיךָ; הֲרֵינִי מְבִיאָה מַטְאֲטֵא – וְהֵבִיאָה מַכְבֶּדֶת (ירושלמי מגילה ב, ב).

לֹא יָדְעוּ וגו' – את פירושן של שלוש המילים, ואף לא ידעו אם יש לכבד אנשים על פי גילם או על פי חוכמתם.

לְשָׁנִים – על פי הגיל, והמבוגרים תחילה.

קְטָעִים קְטָעִים – בהפסקות, שלא ברצף.

סֵרוּגִין סֵרוּגִין – וכך הבינו את פירוש המילה.

טָעוּן פַּרְפְּחִינִין – נושא בידו סוג של צמח (רגלת הגינה).

מַכְבֶּדֶת – מטאטא (וכך למדו את פירוש המילה הזאת).

*

שו פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן רַבִּי לִמְקוֹמוֹ שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לָהֶם: יֵשׁ לוֹ בֵּן לְאוֹתוֹ צַדִּיק? אָמְרוּ לוֹ: יֵשׁ לוֹ בֵּן, וְכָל זוֹנָה שֶׁהִיא נִשְׂכֶּרֶת בִּשְׁנַיִם – שׂוֹכַרְתּוֹ בְּאַרְבָּעָה. הֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי רַבִּי – וּסְמָכוֹ וּמְסָרוֹ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אִיסִי בֶּן לָקוֹנְיָא אֲחִי אִמּוֹ. בְּכָל יוֹם הָיָה אוֹמֵר: אֵלֵךְ לִכְפָר שֶׁלִּי. אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אִיסִי: חָכָם עֲשָׂאוּךָ, וְטַלִּית שֶׁל זָהָב פָּרְסוּ עָלֶיךָ, וְרַבִּי קָרְאוּ לְךָ – וְאַתָּה אוֹמֵר: “אֵלֵךְ לִכְפָר שֶׁלִּי”? אָמַר לוֹ: בִּשְׁבוּעָה, שֶׁלֹּא אֹמַר עוֹד. כְּשֶׁהִגְדִּיל בָּא וְיָשַׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל רַבִּי. שָׁמַע רַבִּי קוֹלוֹ וְאָמַר: קוֹל זֶה דּוֹמֶה לְקוֹלוֹ שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן. אָמְרוּ לוֹ: בְּנוֹ הוּא. קָרָא עָלָיו: “פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם” (משלי יא, ל). “פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים” – זֶה רַ' יוֹסֵי בֶּן רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן, “וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם” – זֶה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אִיסִי בֶּן לָקוֹנְיָא.

כְּשֶׁמֵּת רַ' יוֹסֵי – הֱבִיאוּהוּ לִמְעָרַת אָבִיו. הָיָה עֶכֶן כָּרוּךְ עַל הַמְּעָרָה. אָמְרוּ לוֹ: עֶכֶן, עֶכֶן! פְּתַח פִּיךָ וְיִכָּנֵס בֵּן אֵצֶל אָבִיו – וְלֹא פָּתַח לָהֶם. כִּסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר שֶׁזֶּה גָּדוֹל מִזֶּה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: לֹא מִפְּנֵי שֶׁזֶּה גָּדוֹל מִזֶּה – אֶלָּא זֶה הָיָה בְּצַעַר מְעָרָה, וְזֶה לֹא הָיָה בְּצַעַר מְעָרָה (בבא מציעא פה ע"א).

נִשְׂכֶּרֶת בִּשְׁנַיִם – מקבלת כאתנן שני זהובים.

שׂוֹכַרְתּוֹ בְּאַרְבָּעָה – משלמת לו כאתנן פי שניים (בשל יופיו).

סְמָכוֹ – העניק לו את התואר רב ואת הזכויות הנלוות אליו.

מְסָרוֹ – לשם חינוך ולימוד תורה.

הָיָה אוֹמֵר – יוסי, בנו של ר' אלעזר.

חָכָם עֲשָׂאוּךָ – כשמינו אותך לרב.

טַלִּית שֶׁל זָהָב – בגד מכובד כלבושם של גדולי החכמים.

קָרָא עָלָיו – ציטט (פסוק) בקשר אליו ובקשר למורו.

“פְּרִי צַדִּיק” וגו' – והפסוק נדרש כאומר כי צאצאיו של צדיק ימשיכו את דרך התורה (המכונה “עץ חיים”) של אבותיהם.

“וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת” וגו' – והפסוק נדרש כמדבר בר' שמעון שלימד את ר' יוסי לקח.

מְעָרַת אָבִיו – מקום קבורתו של ר' אלעזר.

עֶכֶן – נחש.

זֶה גָּדוֹל מִזֶּה – ר' אלעזר גדול מבנו, ר' יוסי.

בַּת קוֹל – קול שנשמע מן השמים.

זֶה הָיָה בְּצַעַר מְעָרָה – הוא ר' אלעזר שסבל יחד עם אביו, ר' שמעון בן יוחאי, כשהתחבאו במערה (וראו לעיל, קטע רכא).

*

שז פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן רַבִּי לִמְקוֹמוֹ שֶׁל רַ' טַרְפוֹן. אָמַר לָהֶם: יֵשׁ לוֹ בֵּן לְאוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁהָיָה מְקַפֵּחַ אֶת בָּנָיו? אָמְרוּ לוֹ: בֵּן אֵין לוֹ, בֶּן בַּת יֶשׁ לוֹ; וְכָל זוֹנָה שֶׁנִּשְׂכֶּרֶת בִּשְׁנַיִם שׂוֹכַרְתּוֹ בְּאַרְבָּעָה. הֱבִיאוּהוּ לְפָנָיו. אָמַר לוֹ רַבִּי: אִם תַּחֲזֹר בְּךָ – אֶתֵּן לְךָ בִּתִּי. – חָזַר בּוֹ. יֵשׁ אוֹמְרִים: נְשָׂאָהּ וְגֵרְשָׁהּ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לֹא נְשָׂאָהּ כְּלָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: בִּשְׁבִיל זוֹ חָזַר זֶה (בבא מציעא פה ע"א).

מְקַפֵּחַ אֶת בָּנָיו – רגיל להישבע בחיי ילדיו כדי לאשש את עדותו: “אקפח (אשכל, ימותו) בני, אִם…”.

וְכָל זוֹנָה וגו' – ראו בקטע הקודם.

חָזַר בּוֹ – חזר בתשובה.

*

שח רַבִּי פָּתַח אוֹצָרוֹת בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת, אָמַר: יִכָּנְסוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא, בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, בַּעֲלֵי תַּלְמוּד, בַּעֲלֵי הֲלָכָה, בַּעֲלֵי הַגָּדָה, אֲבָל עַמֵּי הָאָרֶץ אַל יִכָּנְסוּ. דָּחַק רַ' יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם וְנִכְנָס. אָמַר לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי. אָמַר לוֹ: בְּנִי, קָרִיתָ? אָמַר לוֹ: לָאו. – שָׁנִיתָ? אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן בַּמֶּה אֲפַרְנֶסְךָ? אָמַר לוֹ: פַּרְנְסֵנִי כְּכֶלֶב וּכְעוֹרֵב. פִּרְנְסוֹ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא יָשַׁב רַבִּי וְנִצְטַעֵר, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁנָּתַתִּי פִּתִּי לְעַם הָאָרֶץ! אָמַר לְפָנָיו רַ' שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי: שֶׁמָּא יוֹנָתָן בֶּן עַמְרָם תַּלְמִידְךָ הוּא, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֵהָנוֹת מִכְּבוֹד תּוֹרָה מִיָּמָיו? בָּדְקוּ וּמָצְאוּ. אָמַר רַבִּי: יִכָּנְסוּ הַכֹּל (בבא בתרא ח ע"א).

אוֹצָרוֹת – מחסני מזון.

בַּעֲלֵי מִקְרָא – אלו שיודעים את המקרא.

קָרִיתָ – קראת (במקרא).

בַּמֶּה אֲפַרְנֶסְךָ? – בזכות מה עלי לספק לך מזון?

פַּרְנְסֵנִי כְּכֶלֶב וּכְעוֹרֵב – תן לי מזון, כפי שהקב"ה דואג למזונם של עופות וחיות.

אֵינוֹ רוֹצֶה וגו' – ולכן לא התגאה בידיעותיו.

בָּדְקוּ וּמָצְאוּ – שאכן היה זה יונתן בן עמרם.

*

שט תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁל רַבִּי הָיָה לוֹ מָאתַיִם זוּז חָסֵר דֵּינָר. הָיָה רַבִּי לָמוּד לִזְכּוֹת עִמּוֹ אַחַת לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים מַעֲשֵׂר עָנִי. פַּעַם אַחַת נָתְנוּ בּוֹ תַּלְמִידָיו עַיִן רָעָה וְהִשְׁלִימוּ לוֹ. בָּא רַבִּי וּבִקֵּשׁ לִזְכּוֹת עִמּוֹ כְּשֵׁם שֶׁהָיָה לָמוּד. אָמַר לוֹ: רַבִּי, יֵשׁ לִי כְּפִי הַשִּׁעוּר. אָמַר רַבִּי: זֶה מַכּוֹת פְּרוּשִׁים נָגְעוּ בּוֹ. רָמַז לְתַלְמִידָיו וְהִכְנִיסוּהוּ לִקְפִילִין וְהֶחְסִירוּהוּ קֹרֶט אֶחָד, וְזָכָה עִמּוֹ כְּשֵׁם שֶׁהָיָה לָמוּד (ירושלמי סוטה ג, ד).

מָאתַיִם זוּז חָסֵר דֵּינָר – והריהו בבחינת עני וזכאי לקבל מעשר עני (ורק מי שיש לו מאתיים זוז ויותר אינו כזה).

לָמוּד לִזְכּוֹת וגו' – רגיל לתת לו את המעשר המגיע לעניים (בשנה השלישית ובשנה השישית לשמיטה).

הִשְׁלִימוּ לוֹ – הוסיפו לו זוז וכך הגדילו את הונו למאתיים זוז.

הַשִּׁעוּר – המידה (המונעת קבלת מעשר עני).

פְּרוּשִׁים – אנשים צבועים, העושים מצוות כדי להרע ולא כדי להיטיב.

קְפִילִין – חנות מזונות.

הֶחְסִירוּהוּ קֹרֶט – גרמו לו להוציא מכספו סכום קטנטן.

*

שי רַבֵּנוּ הָיָה מַפְקִיר גְּרִיסִין כְּדֵי לְזַכּוֹת בָּהֶן רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא (רו"ר ה, ז).

מַפְקִיר גְּרִיסִין – משאיר אותם ברשות הרבים לכל הרוצה לזכות בהם. רַ' שִׁמְעוֹן – שהיה עני מרוד.

שיא רַבִּי עָשָׂה סְעוּדָה לְתַלְמִידָיו. הֵבִיא לִפְנֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת רַכִּים וּלְשׁוֹנוֹת קָשִׁים. הִתְחִילוּ בּוֹרְרִים אֶת הָרַכִּים וּמַנִּיחִים אֶת הַקָּשִׁים. אָמַר לָהֶם: דְּעוּ מָה אַתֶּם עוֹשִׂים: כְּשֵׁם שֶׁאַתֶּם בּוֹרְרִים אֶת הָרַכִּים וּמַנִּיחִים אֶת הַקָּשִׁים, כָּךְ יִהְיֶה לְשׁוֹנְכֶם רַךְ אֵלּוּ לְאֵלּוּ (ויק“ר לג, א; ילק”ש לויקרא, תרסא).

לְשׁוֹנוֹת – של בני בקר.

בּוֹרְרִים – בוחרים (לאכילה).

*

שיב אָמַר רַבִּי: אֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַמֵּי הָאָרֶץ.

מַעֲשֶׂה וְהֵטִילוּ דְּמֵי עֲטָרָה לַמֶּלֶךְ עַל טְבֶרְיָא. בָּאוּ בְּנֵי טְבֶרְיָא לִפְנֵי רַבִּי וְאָמְרוּ לוֹ: יִתְּנוּ חֲכָמִים עִמָּנוּ. אָמַר לָהֶם: לֹא. אָמְרוּ לוֹ: נִבְרַח, אָמַר לָהֶם: בִּרְחוּ. בָּרְחוּ חֶצְיָם. מָחַל לָהֶם הַמֶּלֶךְ חֲצִי הַדָּמִים. בָּאוּ אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ לִפְנֵי רַבִּי וְאָמְרוּ לוֹ: יִתְּנוּ חֲכָמִים עִמָּנוּ. אָמַר לָהֶם: לֹא. – נִבְרַח. – בִּרְחוּ. בָּרְחוּ כֻּלָּם וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר אֶלָּא כּוֹבֵס אֶחָד. הֵטִילוּ דְּמֵי הָעֲטָרָה עַל הַכּוֹבֵס. בָּרַח הַכּוֹבֵס – וּפָקְעָה הָעֲטָרָה.

אָמַר רַבִּי: רְאִיתֶם, שֶׁאֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל עַמֵּי הָאָרֶץ (בבא בתרא ח ע"א).

פֻּרְעָנוּת – גזירה רעה.

בִּשְׁבִיל – בגלל.

דְּמֵי עֲטָרָה – מס מיוחד לשלטון הרומי.

יִתְּנוּ חֲכָמִים עִמָּנוּ – ישתתפו איתנו בתשלום המס.

מָחַל וגו' – המלך ויתר על מחצית המס.

פָּקְעָה הָעֲטָרָה – בוטל המס בעבור הכתר.

בִּשְׁבִיל – בגלל (שהרי המס בוטל כשנשארו בעיר חכמים בלבד).

*

שיג אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שֶׁל בֵּית רַבִּי הָיוּ מַקְרִיבִים שׁוֹר שֶׁל פֶּטֶם בְּיוֹם אֵידָם. חִסֵּר אַרְבַּע רִבּוֹאוֹת, שֶׁאֵין מַקְרִיבִין אוֹתוֹ הַיּוֹם אֶלָּא לְמָחָר; חִסֵּר אַרְבַּע רִבּוֹאוֹת, שֶׁאֵין מַקְרִיבִין אוֹתוֹ חַי אֶלָּא שָׁחוּט; חִסֵּר אַרְבַּע רִבּוֹאוֹת, שֶׁאֵין מַקְרִיבִין אוֹתוֹ כָּל עִקָּר (עבודה זרה טז ע"א).

הָיוּ מַקְרִיבִים וגו' – חויבו (בידי המלכות) להקריב שור מפוטם ביום חגם (של הגויים).

חִסֵּר אַרְבַּע רִבּוֹאוֹת וגו' – חיסרו בית רבי מהונם ארבעים אלף (מטבעות) כדי לשחד את המלכות שיוקרב הקורבן יום לאחר החג (וכך המשיכו שלב אחר שלב עד שביטלו את החיוב מכול וכול).

*

שיד מַעֲשֶׂה בִּשְׁלֹושָׁה עָשָׂר אַחִים, שֶׁמֵּתוּ שְׁנֵים עָשָׂר מֵהֶם בְּלֹא בָּנִים. בָּאוּ נְשֵׁיהֶם לִפְנֵי רַבִּי וּבִקְּשׁוּ לְהִתְיַבֵּם. אָמַר לוֹ רַבִּי: לֵךְ וְיַבְּמֵן. אָמַר לוֹ: אֵין בְּיָדִי. וְהֵן אוֹמְרוֹת: אָנוּ נְפַרְנֵס כָּל אַחַת וְאַחַת חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה. אָמַר הוּא: וּמִי יְפַרְנֵס בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר? אָמַר רַבִּי: אֲנִי אֲפַרְנֵס בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר. הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְהָלְכוּ לָהֶם. לְאַחַר שָׁלֹושׁ שָׁנִים בָּאוּ טְעוּנִים שְׁלֹושִׁים וְשִׁשָּׁה תִּינוֹקוֹת. בָּאוּ וְעָמְדוּ לִפְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי. אָמְרוּ לְרַבִּי: כְּפָר שֶׁל תִּינוֹקוֹת מְבַקְּשִׁים לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמְךָ. הֵצִיץ רַבִּי מִן הַחַלּוֹן וְרָאָה אוֹתָם. אָמַר לָהֶם: מָה מַעֲשֵׂיכֶם? אָמְרוּ לוֹ: אָנוּ מְבַקְּשִים שֶׁתִּתֵּן לָנוּ פַּרְנָסַת אוֹתוֹ חֹדֶשׁ הָעִבּוּר. נָתַן לָהֶם פַּרְנָסַת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר (ירושלמי יבמות ד, י"ב).

בִּקְּשׁוּ לְהִתְיַבֵּם – שיישא האח השלושה עשר את כולן, על פי מצוות ייבום (דברים כה, ה־ו).

אֵין בְּיָדִי – אין ביכולתי (לפרנס את כולן).

אָנוּ נְפַרְנֵס – את הבעל ואת כל הנשים וצאצאיהן.

חֹדֶשׁ הָעִבּוּר – הוא החודש השלושה עשר (אדר שני) בשנים מעוברות.

טְעוּנִים – נושאים.

מָה מַעֲשֵׂיכֶם? – מה אתם רוצים כאן?

*

שטו רַבִּי יָצָא מִבֵּית הַמֶּרְחָץ. הִתְעַטֵּף בִּבְגָדִים וְיָשַׁב וְעָסַק בְּצָרְכֵיהֶם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת. מָזַג לוֹ עַבְדוֹ כּוֹס. מִשֶּׁעָסַק בְּצָרְכֵי הַבְּרִיּוֹת לֹא נִתְפַּנָּה לְקַבְּלוֹ מִיָּדוֹ. נִתְנַמְנֵם הָעֶבֶד וְיָשַׁן לוֹ. הָפַךְ רַבִּי וְנִסְתַּכֵּל בּוֹ וְאָמַר: יָפֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: “מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל, וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן” (קהלת ה, יא) – כְּגוֹן אָנוּ שֶׁאָנוּ עֲסוּקִים בְּצָרְכֵיהֶם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, אֲפִלּוּ לִישֹׁן אֵין מַנִּיחִין לָנוּ (קה"ר לפסוק).

צָרְכֵי הַבְּרִיּוֹת – ענייני הציבור.

לְקַבְּלוֹ – לקחת.

“לֶעָשִׁיר” – הוא רבי, שהיה עשיר בממון ובתורה והרבה לעסוק בצורכי האומה.

*

שטז רַבִּי מְכַבֵּד עֲשִׁירִים.

בֻּנְיוֹס בֶּן בֻּנְיוֹס בָּא לִפְנֵי רַבִּי. אָמַר לָהֶם: פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן מֵאָה מָנֶה. בָּא אָדָם אַחֵר, אָמַר לָהֶם: פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן מָאתַיִם מָנֶה. אָמַר לְפָנָיו רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: רַבִּי, אָבִיו שֶׁל זֶה יֵש לוֹ אֶלֶף סְפִינוֹת בַּיָּם וּכְנֶגְדָּן אֶלֶף עֲיָרוֹת בַּיַּבָּשָׁה. אָמַר לוֹ: לִכְשֶׁתַּגִּיעַ אֵצֶל אָבִיו, אֱמֹר לוֹ: אַל תְּשַׁגְּרֵהוּ לְפָנַי בְּכֵלִים הַלָּלוּ (עירובין פה ע“ב־פו ע”א).

פַּנּוּ מָקוֹם – תנו מקום ישיבה מכובד.

בֶּן מֵאָה מָנֶה – מי שסך נכסיו גדול ורב.

אָבִיו שֶׁל זֶה – אביו של בוניוס (אשר האורח השני הועדף על פניו).

אַל תְּשַׁגְרֵהוּ וגו' – אל תשלח אותו אלי בבגדים (פחותים) שכאלה (שמהם לא ניכר עושרו העצום).

*

שיז שָׁאַל רַבִּי אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לוֹ: קַצְתָּ בְּחַיַּי? אָמַר לוֹ: תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ. אָמַר לוֹ: מִיָּמַי לֹא נִסְתַּכַּלְתִּי בִּדְמוּת אָדָם רָשָׁע.

בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמַר לוֹ: בָּרְכֵנִי. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתַּגִּיעַ לַחֲצִי יָמַי. – וּלְכֻלָּם לֹא? אָמַר לוֹ: הַבָּאִים אַחֲרֶיךָ בְּהֵמָה יִרְעוּ?! (מגילה כח ע"א).

בָּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? – בזכות מה הגעת לגיל מופלג?

קַצְתָּ בְּחַיַּי? – רע בעיניך שאני מאריך ימים?

תּוֹרָה וגו' – דרך חייך היא תורה שברצוני ללמוד.

פְּטִירָתוֹ – של ר' יהושע.

חֲצִי יָמַי – מחצית שנות חיי.

וּלְכֻלָּם לֹא? – ולא אזכה לאריכות ימים כמוך?

הַבָּאִים אַחֲרֶיךָ וגו' – האם תרצה שבניך לא יגיעו לגדולה ויהיו כרועי בהמות (כיוון שלא תפנה להם את מקומך)?

*

שיח אַנְטוֹנִינוּס וְרַבִּי לֹא פָּסְקוּ מֵעַל שֻׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת וְלֹא קִשּׁוּת, לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים (עבודה זרה יא ע"א).

אַנְטוֹנִינוּס – שר רומי (ויש אומרים שהוא הקיסר מרקוס אאוּרליוס), שמקורות רבים מספרים על קשריו המיוחדים עם רבי (השוו לעיל, קטע רפז).

לֹא פָּסְקוּ – לא חסרו.

קִשּׁוּת – מלפפונים (וכל אלו ירקות מעוררי תיאבון וטובים לעיכול).

*

שיט רַבֵּנוּ אָמַר לְרַ' אָפֵס: כְּתֹב אִגֶּרֶת אַחַת מִשְּׁמִי לַאֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ אַנְטוֹנִינוּס. עָמַד וְכָתַב: “מִן יְהוּדָה הַנָּשִׂיא לַאֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ אַנְטוֹנִינוּס”. נְטָלָהּ וּקְרָאָהּ וּקְרָעָהּ. אָמַר לוֹ: כְּתֹב: “מִן עַבְדְּךָ יְהוּדָה לַאֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ אַנְטוֹנִינוּס”. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אַתָּה מְבַזֶּה עַל כְּבוֹדְךָ? אָמַר לוֹ: מָה אֲנִי טוֹב מִזְּקֵנִי? לֹא כָּךְ אָמַר יַעֲקֹב: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב” (בראשית לב, ה)? (בר"ר עה, ה).

רַ' אָפֵס – מזכירו של רבי.

נְטָלָהּ – לקח אותה (רבי).

מְבַזֶּה עַל כְּבוֹדְךָ – וקורא לעצמך עבד.

זְקֵנִי – יעקב (ששלח שליחות לעשיו, שהוא על פי המסורת אביה של רומי).

*

שכ רַבֵּנוּ, כְּשֶׁהָיָה עוֹלֶה לְמַלְכוּת, הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּפָרָשָׁה זוֹ וְלֹא הָיָה לוֹקֵחַ רוֹמָאִי עִמּוֹ. פַּעַם אַחַת לֹא הִסְתַּכֵּל בָּהּ וְלָקַח עִמּוֹ רוֹמָאִים, וְלֹא הִגִּיעַ לְעַכּוֹ עַד שֶׁמָּכַר פֵּינָס שֶׁלּוֹ (בר“ר עח, טו; ילק”ש לבראשית קלג).

עוֹלֶה לְמַלְכוּת – מוזמן אל השלטונות הרומיים.

פָּרָשָׁה זוֹ – סיפור מפגש יעקב ועשיו (בראשית לב [וראו בקטע הקודם]).

לֹא הָיָה לוֹקֵחַ וגו' – כבני לוויה (כדרך שיעקב דחה את הצעת עשיו להתלוות אליו).

פֵּינָס – מעילו (כיוון ששדדו ממנו את כל רכושו).

*

שכא מַעֲשֶׂה בְּאַנְטוֹנִינוּס שֶׁבָּא לְקֵיסָרִין. שָׁלַח אַחֲרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹש. הָלַךְ עִמּוֹ רַ' שִׁמְעוֹן בְּנוֹ וְרַ' חִיָּא הַגָּדוֹל. רָאָה שָׁם רַ' שִׁמְעוֹן לִגְיוֹן אֶחָד נָאֶה וּמְשֻׁבָּח, רֹאשׁוֹ מַגִּיעַ לְכוֹתָרוֹת שֶׁל עַמּוּדִים. אָמַר לוֹ לְרַ' חִיָּא: רְאֵה, כַּמָּה פְּטוּמִים עֲגָלִים שֶׁל עֵשָׂו! נְטָלוֹ וְהוֹלִיכוֹ לַשּׁוּק, רָאָה סַל שֶׁל עֲנָבִים וְשֶׁל תְּאֵנִים וּזְבוּבִים עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: זְבוּבִים אֵלּוּ וְאוֹתוֹ לִגְיוֹן שָׁוִים. כְּשֶׁעָלָה רַ' שִׁמְעוֹן אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַרְתִּי לְרַ' חִיָּא וְכָךְ הֵשִׁיב לִי. אָמַר לוֹ: כָּל כָּךְ נָתַן רַ' חִיָּא הַבָּבְלִי מַמָּשׁ בָּהֶם, שֶׁהִשְׁוָה אוֹתָם לִזְבוּבִים?! לִגְיוֹנִים אֵלּוּ אֵינָם סְפוּנִים לִכְלוּם, אֲבָל זְבוּבִים – הַקָּדוֹש בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בָּהֶם שְׁלִיחוּתוֹ. (תנחומא וישב, ג).

שָׁלַח אַחֲרֵי – הזמין (שיבוא אליו). ל

לִגְיוֹן – גדוד חיילים רומיים.

פְּטוּמִים – מפוטמים, שמנים ובריאים.

עֲגָלִים שֶׁל עֵשָׂו – כינוי גנאי לרומאים, מצאצאי עשיו.

נְטָלוֹ – לקח אותו.

כָּל כָּךְ וגו' – האומנם ייחס ר' חיא חשיבות כה גדולה לרומאים?

אֵינָם סְפוּנִים לִכְלוּם – אינם נחשבים כלל.

עוֹשֶׂה בָּהֶם שְׁלִיחוּתוֹ – משתמש בהם לביצוע תוכניותיו.

*

שכב אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי: מִפְּנֵי מָה חַמָּה יוֹצֵאת בְּמִזְרָח וְשׁוֹקַעַת בְּמַעֲרָב? אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיָה חִלּוּף הַדָּבָר אַף כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנִי. אָמַר לוֹ: כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר לְךָ – מִפְּנֵי מָה שׁוֹקַעַת בְּמַעֲרָב? אָמַר לוֹ: כְּדֵי לִתֵּן שָׁלוֹם לְקוֹנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים” (נחמיה ט, ו). אָמַר לוֹ: וְתָבוֹא עַד חֲצִי הָרָקִיעַ וְתִתֵּן שָׁלוֹם וְתִכָּנֵס? – מִשּׁוּם פּוֹעֲלִים וּמִשּׁוּם עוֹבְרֵי דְרָכִים (סנהדרין צא ע"ב).

אִלּוּ הָיָה חִלּוּף וגו' – אותה שאלה היית שואל גם לוּ היתה השמש נעה בכיוון ההפוך.

מִפְּנֵי מָה וגו' – מדוע אין היא חוזרת ושוקעת במקום שבו זרחה (בין מזרח בין מערב)?

לִתֵּן שָׁלוֹם לְקוֹנָהּ – להשתחוות לפני הקב"ה, בורא העולם.

וְתָבוֹא עַד חֲצִי וגו' – תגיע השמש עד למרום הרקיע, תשתחווה ומיד תשקע.

פּוֹעֲלִים, עוֹבְרֵי דְּרָכִים – הזקוקים לשקיעה הדרגתית של השמש כדי לתכנן את עבודתם ואת הליכתם.

*

שכג שָׁאַל אַנְטוֹנִינוּס אֶת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹש: מַהוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל שָׁעָה? אָמַר לוֹ: אָסוּר. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁלֹּא יִנְהַג קַלּוּת רֹאש בִּגְבוּרָה. לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ. מָה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹש? הִשְׁכִּים אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ: קִירִי כֵּירֵי! לְאַחַר שָׁעָה נִכְנַס אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ: אִמְפְּרָטוֹר! לְאַחַר שָׁעָה אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ! אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס: מָה אַתָּה מְבַזֶּה בְּמַלְכוּת? אָמַר לוֹ רַבִּי: יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מָה שֶׁפִּיךָ אוֹמֵר: וּמָה אַתָּה, שֶׁאַתָּה בָּשָׂר וָדָם, הַשּׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמְךָ בְּכָל שָׁעָה אַתָּה אוֹמֵר “מְבַזֶּה”; מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם מַטְרִיחוֹ בְּכָל שָׁעָה (תנחומא מקץ, ט).

מַהוּ לְהִתְפַּלֵּל וגו' – האם מותר להתפלל בכל שעה ושעה?

קַלּוּת רֹאשׁ בִּגְבוּרָה – זלזול בקב"ה.

לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ – לא הסכים לדבריו.

קִירִי כֵּירֵי – שלום למלך (ביוונית).

אִמְפְּרָטוֹר – קיסר.

מְבַזֶּה בְּמַלְכוּת – לועג למלוכה.

מַטְרִיחוֹ – מטריד אותו (בתפילתו ובבקשתו).

*

שכד אַנְטוֹנִינוּס בָּא לִפְנֵי רַבִּי, אָמַר לוֹ: הִתְפַּלֵּל עָלַי. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּנָּצֵל מִן הַצִּנָּה. אָמַר לוֹ: רַבִּי, אֵין זוֹ תְּפִלָּה: הוֹסֵף כְּסוּת אַחַת – וְהַצִּנָּה הוֹלֶכֶת. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן, שֶׁתִּנָּצֵל מִן הַשָּׁרָב. אָמַר לוֹ: זוֹ תְּפִלָּה הִיא, הַלְוַאי וְתִתְקַבֵּל תְּפִלָּתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ” (תהלים יט, ז) (ירושלמי סנהדרין י, ה).

הַצִּנָּה – הקור. כ

כְּסוּת – בגד.

“מֵחַמָּתוֹ” – מן השמש.

*

שכה רַבֵּנוּ עָשָׂה סְעוּדָה לְאַנְטוֹנִינוּס בְּשַׁבָּת, הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין שֶׁל צוֹנֵן, אָכַל מֵהֶם וְעָרַב לוֹ, עָשָׂה לוֹ סְעוּדָה בְּחֹל, הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין רוֹתְחִין. אָמַר אַנְטוֹנִינוּס: אוֹתָם עָרְבוּ לִי יוֹתֵר מֵאֵלּוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי: תֶּבֶל אֶחָד הֵם חֲסֵרִים. אָמַר לוֹ: וְכִי יֵשׁ קִלָּרִין שֶׁל מֶלֶךְ חָסֵר כְּלוּם? אָמַר לוֹ: שַׁבָּת הֵם חֲסֵרִים – יֵשׁ לְךָ שַׁבָּת? (בר"ר יא, ד).

אוֹתָם עָרְבוּ לִי וגו' – המאכלים שאכלתי בשבת טעימים היו מאלו של יום חול.

תֶּבֶל – תבלין.

קִלָּרִין – מזווה.

כְּלוּם – דבר מה, משהו.

*

שכו אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי: רְצוֹנִי שֶׁיִּמְלֹךְ אַסְוֵירוֹס בְּנִי תַּחְתַּי וְשֶׁתֵּעָשֶׂה טְבֶרְיָא קְלָנְיָא. וְאִם אֹמַר לָהֶם לַשָּׂרִים דָּבָר אֶחָד – יַעֲשׂוּהוּ, שְׁנַיִם – לֹא יַעֲשׂוּהוּ. הֵבִיא רַבִּי אָדָם אֶחָד וְהִרְכִּיבוֹ עַל חֲבֵרוֹ וְנָתַן לוֹ לָעֶלְיוֹן יוֹנָה בְּיָדוֹ וְאָמַר לוֹ לַתַּחְתּוֹן, שֶׁיֹּאמַר לָעֶלְיוֹן, שֶׁיַּפְרִיחַ הַיּוֹנָה מִיָּדוֹ. אָמַר אַנְטוֹנִינוּס: מַשְׁמָע שֶׁכָּךְ אָמַר לִי: אַתָּה בַּקֵּשׁ מֵהֶם: אַסְוֵירוֹס בְּנִי יִמְלֹךְ תַּחְתַּי, וֶאֱמֹר לוֹ לְאַסְוֵירוֹס, שֶׁתֵּעָשֶׂה טְבֶרְיָא קְלָנְיָא.

אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי: גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצַעֲרִים אוֹתִי. הִכְנִיסוֹ רַבִּי לְגִנָּה. בְּכָל יוֹם הָיָה עוֹקֵר לְפָנָיו קֶלַח אֶחָד שֶׁל צְנוֹן מִן הָעֲרוּגָה. אָמַר אַנְטוֹנִינוּס: מַשְׁמָע שֶׁכָּךְ אָמַר לִי: הָרְגֵם אֶחָד אֶחָד וְלֹא תִּתְגָּרֶה בָּהֶם בְּכֻלָּם.

הָיְתָה לוֹ לְאַנְטוֹנִינוּס בַּת אַחַת וּשְׁמָהּ גִּירָא, וְעָבְרָה עֲבֵרָה. שָׁלַח אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי גַּרְגִּירָא. שָׁלַח לוֹ רַבִּי כּוּסְבַּרְתָּא. שָׁלַח לוֹ כָּרָתָא. שָׁלַח לוֹ רַבִּי חַסָּא.

בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה שׁוֹלֵחַ אַנְטוֹנִינוּס מַרְצוּף מָלֵא זָהָב פָּרוּךְ וְחִטִּים עַל פִּיו, וְאָמַר לַשָּׁלִיחַ: הוֹלֵךְ חִטִּים לְרַבִּי. אָמַר רַבִּי לְאַנְטוֹנִינוּס: אֵינִי צָרִיךְ לְזָהָב שֶׁלָּךְ, שֶׁיֵּשׁ לִי הַרְבֵּה. אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס: יְהֵא לְמִי שֶׁיָּבוֹאוּ אַחֲרֶיךָ, וְיִתְּנוּ לְמִי שֶׁיָּבוֹאוּ אַחֲרַי.

*

קְלָנְיָא – עיר שתושביה פטורים מתשלום מסים.

הֵבִיא רַבִּי וגו' – ונתן עצה באמצעות רמז (מחשש שמא יפגעו בו שרי המלכות, וכן בהמשך).

גַּרְגִירָא – סוג של ירק ששמו מרמז על שם הבת (“גירא”) ועל חטאה (“גור” = זנות).

כּוּסְבַּרְתָּא – ירק ששמו מרמז שיש להרוג (“כוס” = הרוג, שחוט) את הבת (בארמית: “ברתא”).

כָּרָתָא – חציר, וכוונתו לומר: זרעי ייכרת (אם אהרוג אותה).

חַסָּא – חסה, וכוונתו לומר: חוס עליה.

מַרְצוּף – שק עור.

זָהָב פָּרוּךְ – גרגירי זהב.

חִטִּים עַל פִּיו – להטעות את מובילי השקים לחשוב שיש בהם חיטה בלבד.

יָבוֹאוּ אַחֲרֶיךָ – יורשיך.

*

הָיְתָה לוֹ לְאַנְטוֹנִינוּס מְעָרָה אַחַת, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בָּהּ מִבֵּיתוֹ לְבֵית רַבִּי, וְכָל יוֹם מֵבִיא עִמּוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, אֶחָד הָרַג עַל פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית רַבִּי וְאֶחָד עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ. אָמַר לוֹ לְרַבִּי: בְּשָׁעָה שֶׁאָבוֹא לֹא יְהֵא נִמְצָא אָדָם עִמְּךָ. פַּעַם אַחַת מָצָא אֶת רַ' חֲנִינָא בַּר חַמָּא שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב שָׁם. אָמַר לְרַבִּי: וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ – בְּשָׁעָה שֶׁאָבוֹא לֹא יְהֵא נִמְצָא אָדָם עִמְּךָ? אָמַר לוֹ רַבִּי: אֵין זֶה בֶּן אָדָם. אָמַר אַנְטוֹנִינוּס: אֱמֹר לוֹ, שֶׁיֵּלֵךְ וְיִקְרָא לְאוֹתוֹ עֶבֶד שֶׁיָּשֵׁן עַל הַפֶּתַח. הָלַךְ רַ' חֲנִינָא בַּר חַמָּא וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת. אָמַר: מָה אֶעֱשֶׂה? אֵלֵךְ וְאֹמַר לוֹ שֶׁמֵּת – אֵין מְשִׁיבִין עַל הַקַּלְקָלָה; אַנִּיחֶנּוּ וְאֵלֵךְ – אֱהֵא מְזַלְזֵל בְּמַלְכוּת. בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הָעֶבֶד וְהֶחֱיָהוּ וְשִׁגְּרוֹ. אָמַר אַנְטוֹנִינוּס: יוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁאֲפִלּוּ הַקָּטֹן שֶׁבָּכֶם מְחַיֶּה מֵתִים, וְאַף עַל פִּי כֵן בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי בָּא לֹא יְהֵא אָדָם נִמְצָא עִמְּךָ.

בְּכָל יוֹם הָיָה אַנְטוֹנִינוּס מְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי רַבִּי, מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ, וּכְשֶׁהָיָה רוֹצֶה רַבִּי לַעֲלוֹת עַל מִטָּתוֹ, הָיָה אַנְטוֹנִינוּס שׁוֹחֶה לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: עֲלֵה עָלַי לְמִטָּתְךָ. אָמַר לוֹ רַבִּי: לָאו דֶּרֶךְ אֶרֶץ הִיא לְזַלְזֵל בְּמַלְכוּת כָּל כָּךְ. אָמַר אַנְטוֹנִינוּס: מִי יְשִׂימֵנִי מַצָּע תַּחְתֶּיךָ לְעוֹלָם הַבָּא! אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס: יֵשׁ לִי חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא? – הֵן. – וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו” (עובדיה א, יח)? – בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֵשָׂו.

כְּשֶׁמֵּת אַנְטוֹנִינוּס אָמַר רַבִּי: נִתְפָּרְדָה חֲבִילָה! (עבודה זרה י ע“א־ע”ב).

מְעָרָה – מחילה תת קרקעית.

אֵין זֶה בֶּן אָדָם – אלא כמוהו כמלאך.

אֵין מְשִׁיבִין וגו' – אין להביא בשורה רעה בתור תשובה לשליחות.

אֲנִיחֶנּוּ וְאֵלֵךְ – לא אשוב משליחותי.

שִׁגְּרוֹ – שלח אותו.

שׁוֹחֶה – מתכופף.

מַצָּע תַּחְתֶּיךָ – כשטיח לרגליך.

“עֵשָׂו” – והוא על פי המסורת אביה של מלכות רומי.

בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֵשָׂו – הפסוק מדבר רק במי שמתנהג בדרכו הרעה של עשיו.

נִתְפָּרְדָה חֲבִילָה – התפרקו קשרי הידידות האמיצים שבין שני הידידים.

*

שכז אָמַר לוֹ מִין אֶחָד לְרַבִּי: מִי שֶׁיָּצַר הָרִים לֹא בָּרָא רוּחַ וּמִי שֶׁבָּרָא רוּחַ לֹא יָצַר הָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ” (עמוס ד, יג). אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה, הַשְׁפֵּל לְסוֹפוֹ שֶׁל מִקְרָא – “ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁמוֹ” (שם). אָמַר לוֹ: תֵּן לִי זְמַן שְׁלוֹשָׁה יָמִים וְאַחֲזִיר לְךָ תְּשׁוּבָה. יָשַׁב רַבִּי שָׁלֹושׁ תַּעֲנִיּוֹת. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִסְעֹד אָמְרוּ לוֹ: מִין עוֹמֵד בַּפֶּתַח. אָמַר: “וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ” (תהלים סט, כב). אָמַר לוֹ: רַבִּי, מְבַשֵּׂר טוֹבוֹת אֲנִי לְךָ, לֹא מָצָא אוֹיִבְךָ תְּשׁוּבָה וְנָפַל מִן הַגַּג וּמֵת. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ, שֶׁתִּסְעַד אֶצְלִי? אָמַר לוֹ: הֵן. לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמַר לוֹ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אַתָּה שׁוֹתֶה אוֹ אַרְבָּעִים זְהוּבִים אַתָּה נוֹטֵל? אָמַר לוֹ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אֲנִי שׁוֹתֶה. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה שָׁוֶה אַרְבָּעִים זְהוּבִים.

אָמַר רַב יִצְחָק: עֲדַיִן יֶשְׁנָהּ לְאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי וְקוֹרְאִין אוֹתָהּ “מִשְׁפַּחַת בַּר לִוְיָאנוֹס” (חולין פז ע"א).

מִין – כופר (ואולי מאמין בתורות דואליסטיות).

הַשְׁפֵּל וגו' – המשך במבטך אל סוף הפסוק.

מִין עוֹמֵד בַּפֶּתַח – כופר אחר היה.

“וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ” – שׂמוּ במזוני רעל, כלומר אפילו בשעת הסעודה אין לי מנוח מפני הכופרים.

אוֹיִבְךָ – הכופר הראשון.

כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה וגו' – מה תעדיף לקבל תמורת הבשורה הטובה: זהב רב או לגימה מן הכוס שבירכו עליה את ברכת המזון?

בַּת קוֹל – קול שנשמע מן השמים.

אוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה – של הכופר השני.

*

שכח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי אָמַר: לְבָנַי אֲנִי צָרִיךְ. נִכְנְסוּ בָּנָיו אֶצְלוֹ. אָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹד אִמְּכֶם! נֵר יְהֵא דָּלוּק בִּמְקוֹמוֹ, שֻׁלְחָן יְהֵא עָרוּךְ בִּמְקוֹמוֹ, מִטָּה תְּהֵא מֻצַּעַת בִּמְקוֹמָהּ; יוֹסֵף חֵיפָנִי, שִׁמְעוֹן אֶפְרָתִי – הֵם שִׁמְּשׁוּנִי בְּחַיַּי וְהֵם יְשַׁמְּשׁוּנִי בְּמוֹתִי.

אָמַר לָהֶם: לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי צָרִיךְ. נִכְנְסוּ אֶצְלוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם: אַל תִּסְפְּדוּנִי בַּעֲיָרוֹת וְהוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה לְאַחַר שְׁלֹושִׁים יוֹם; שִׁמְעוֹן בְּנִי – חָכָם, גַּמְלִיאֵל בְּנִי – נָשִׂיא, חֲנִינָא בַּר חַמָּא יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ.

אָמַר לָהֶם: לִבְנִי קָטֹן אֲנִי צָרִיךְ, נִכְנַס רַ' שִׁמְעוֹן אֶצְלוֹ. מָסַר לוֹ סִדְרֵי חָכְמָה.

אָמַר לָהֶם: לִבְנִי גָּדוֹל אֲנִי צָרִיךְ. נִכְנַס רַ' גַּמְלִיאֵל אֶצְלוֹ. מָסַר לוֹ סִדְרֵי נְשִׂיאוּת. אָמַר לוֹ: בְּנִי, נְהַג נְשִׂיאוּתְךָ בְּרָמִים, זְרֹק מָרָה בַּתַּלְמִידִים.

בְּיוֹם פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי גָּזְרוּ חֲכָמִים תַּעֲנִית וּבִקְּשׁוּ רַחֲמִים. אָמְרוּ: כָּל מִי שֶׁיֹּאמַר: “רַבִּי מֵת” – יִדָּקֵר בַּחֶרֶב. עָלְתָה שִׁפְחָתוֹ שֶׁל רַבִּי לַגַּג וְאָמְרָה: עֶלְיוֹנִים מְבַקְּשִׁים אֶת רַבִּי וְתַחְתּוֹנִים מְבַקְּשִׁים אֶת רַבִּי – יְהִי רָצוֹן שֶׁיָּכֹפּוּ תַּחְתּוֹנִים אֶת הָעֶלְיוֹנִים. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה שֶׁהוּא מִצְטַעֵר הַרְבֵּה אָמְרָה: יְהִי רָצוֹן שֶׁיָּכֹפּוּ עֶלְיוֹנִים אֶת הַתַּחְתּוֹנִים. וְלֹא פָּסְקוּ חֲכָמִים מִלְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים. נָטְלָה כַּד וְזָרְקָה מִן הַגַּג לָאָרֶץ – נִשְׁתַּתְּקוּ חֲכָמִים, וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל רַבִּי.

אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים לְבַר קַפָּרָא: לֵךְ רְאֵה. הָלַךְ וּמָצָא שֶׁהוּא מֵת. בָּא לַחַלּוֹן וְהֵצִיץ מִשָּׁם, רֹאשׁוֹ עָטוּף וּבְגָדָיו קְרוּעִים. פָּתַח וְאָמַר:

אַחֵינוּ בְּנֵי יְדַעְיָהוּ, שְׁמָעוּנִי, שְׁמָעוּנִי!

אֶרְאֶלִּים וּמְצוּקִים אָחֲזוּ בַּאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ,

נִצְּחוּ אֶרְאֶלִּים אֶת הַמְּצוּקִים – וְנִשְׁבָּה אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ.

אָמְרוּ לוֹ: מֵת? אָמַר לָהֶם: אַתֶּם אֲמַרְתֶּם, אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי. קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם וְהָלַךְ קוֹל הַקּוֹרְעִים עַד גּוּפְפָתָא מַהֲלַךְ שְׁלוֹשָׁה מִילִין.

בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי זָקַף עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה, אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁיָּגַעְתִּי בְּעֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתַי בַּתּוֹרָה וְלֹא נֶהֱנֵיתִי אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא שָׁלוֹם בִּמְנוּחָתִי.

יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: “יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם” (ישעיה נז, ב).

אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: כָּל מִי שֶׁהָיָה בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי הֲרֵיהוּ מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

כּוֹבֵס אֶחָד – בְּכָל יוֹם הָיָה בָּא לְפָנָיו, אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא בָּא. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כָּךְ עָלָה לַגַּג וְנָפַל לָאָרֶץ וּמֵת. יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אַף אוֹתוֹ כּוֹבֵס מְזֻמָּן הוּא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. (כתובות קג ע“ב־קד ע”א; ירושלמי כלאיים ט, ג; קה"ר ז יא; שם ט, י).

בִּמְקוֹמוֹ – כמו שהיה בחיי.

חֵיפָנִי – תושב חיפה.

אֶפְרָתִי – תושב אפרת.

הוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה – חִזרו ללמוד, כלומר אל תרבו להתאבל.

חָכָם – האחראי על שמירת מסורות התורה והוראתן.

יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ – הישיבה.

נְהַג וגו' – שלוט בסיועם של אנשים חשובים ומורמים מעם.

זְרֹק מָרָה – התנהג בקפּדנות.

בִּקְּשׁוּ רַחֲמִים – התפללו.

עֶלְיוֹנִים, תַּחְתּוֹנִים – מלאכים ובני אדם.

יָכֹפּוּ – יכניעו.

מִצְטַעֵר – בייסורי מחלה וגסיסה.

יְדַעְיָהוּ – משפחת הכוהנים שישבה בציפורי, מקום פטירתו של רבי.

אֶרְאֶלִּים וּמְצוּקִים – מלאכים וצדיקים (שהם יסודות הארץ).

גּוּפְפָתָא – שם יישוב.

שְׁלוֹשָׁה מִילִין – כשלושה ק"מ.

מְנוּחָתִי – מקום מנוחתי, קברי.

מְזֻמָּן – מיועד.

*

שכט כְּשֶׁחָלָה רַבִּי נִכְנַס רַ' חִיָּא אֶצְלוֹ וּמְצָאוֹ שֶׁהוּא בּוֹכֶה. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה? וַהֲרֵי שָׁנִינוּ: מֵת מִתּוֹךְ הַשְּׂחוֹק סִימָן יָפֶה לוֹ, מִתּוֹךְ הַבְּכִי סִימָן רַע לוֹ. אָמַר לוֹ: עַל תּוֹרָה וּמִצְווֹת אֲנִי בּוֹכֶה (כתובות קג ע"ב).

מֵת מִתּוֹךְ הַשְּׂחוֹק – בשעה שהוא מחייך.

יָפֶה – טוב.

עַל תּוֹרָה וגו' – על שלא אוכל להמשיך לקיים תורה ומצוות.

*

של כְּשֶׁמֵּת רַ' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, הִכְרִיז רַ' יַנַּאי וְאָמַר: אֵין כְּהֻנָּה הַיּוֹם! (ירושלמי ברכות ג, א).

אֵין כְּהֻנָּה הַיּוֹם – וגם לכוהנים מותר לעסוק בהלוויתו, בלי לחשוש שייטמאו.

*

שלא מְשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא (סוטה מט).

שלב אָמַר רַ' חִיָּא: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה קְדֻשָּׁה (כתובות קג ע"ב).

שלג אָמַר רַ' חִיָּא: אֲנִי רָאִיתִי קִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי וְהוֹרַדְתִּי עָלָיו דְּמָעוֹת (כתובות קג ע"ב).

שלד רַ' חֲנִינָא וְרַ' חִיָּא כְּשֶׁהָיוּ מִתְקוֹטְטִים זֶה בָּזֶה, אָמַר לוֹ רַ' חֲנִינָא לְרַ' חִיָּא: בִּי אַתָּה מִתְקוֹטֵט? אִם חָס וְשָׁלוֹם, תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל – הָיִיתִי מַחֲזִירָהּ מִפִּלְפּוּלִי. אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לַתּוֹרָה שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל. מָה אֶעֱשֶׂה? אֵלֵךְ וְאֶזְרַע פִּשְׁתָּן, וְאֶסְרֹג רְשָׁתוֹת, וְאָצוּד צְבָאִים, וְאַאֲכִיל אֶת הַבָּשָׂר לִיתוֹמִים, וּמִן הָעוֹרוֹת אֲתַקֵּן מְגִלּוֹת וְאֶכְתֹּב חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, וְאֶעֱלֶה לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ מְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת וְאַקְרִיא לַחֲמִשָּׁה תִּינוֹקוֹת חֲמִשָּׁה חֻמָּשִׁין, וְאַשְׁנֶה לְשִׁשָּׁה תִּינוֹקוֹת שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְאֹמַר לָהֶם: “עַד שֶׁאֶחֱזֹר וְאָבוֹא הַקְרִיאוּ וְהַשְׁנוּ זֶה לָזֶה” – וּבְכָךְ אֶעֱשֶׂה שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַבִּי: כַּמָּה גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי חִיָּא! אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי: אֲפִלּוּ מִמְּךָ? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: אֲפִלּוּ מֵאַבָּא? – אָמַר לוֹ: חָס וְשָׁלוֹם, לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל! (כתובות קג ע“ב; בבא מציעא פה ע”ב).

מִתְקוֹטְטִים – מתווכחים.

מַחֲזִירָהּ מִפִּלְפּוּלִי – משחזר אותה באמצעות חוכמתי.

אֶסְרֹג – מחוטי הפשתן.

אֶעֱלֶה – אכנס.

אַשְׁנֶה – אלַמד בעל פה.

לֹא תְּהֵא וגו' – אין לומר דבר זה כלל.

*

שלה רַ' חִיָּא לֹא הָיָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת יָכוֹל לִקְרֹב אֶצְלוֹ. פַּעַם אַחַת דִּמָּה עַצְמוֹ כְּעָנִי, בָּא וְהִקִּישׁ עַל הַדֶּלֶת. אָמַר לוֹ: הוֹצִיאוּ לִי פַּת. הוֹצִיאוּ לוֹ. אָמַר לוֹ: וְאֵינְךָ מְרַחֵם עַל עָנִי – מִפְּנֵי מָה אֵין אַתָּה מְרַחֵם עָלַי? – הֶרְאָהוּ שֵׁבֶט שֶׁל אֵשׁ, מָסַר לוֹ רַ' חִיָּא אֶת נִשְׁמָתוֹ (מועד קטן כח ע"א).

לֹא הָיָה וגו' – בשל גדולתו ועיסוקו המתמיד בתורה ובגמילות חסדים.

דִּמָּה עַצְמוֹ כְּעָנִי – התחפש (מלאך המוות) לעני.

מְרַחֵם עָלַי – כדי שאוכל למלא את שליחותי.

שֵׁבֶט – שוט (וידע ר' חיא שמלאך המוות הוא).

*

שלו אָמַר רַב חֲבִיבָא: סָח לִי רַב חֲבִיבָא בַּר סוּרְמָקִי: רָאִיתִי תַּלְמִיד חָכָם אֶחָד שֶׁהָיָה אֵלִיָּהוּ מָצוּי אֶצְלוֹ, שֶׁבַּבֹּקֶר הָיוּ עֵינָיו יָפוֹת וְלָעֶרֶב הָיוּ דּוֹמוֹת כְּאִלּוּ נִשְׂרְפוּ בְּאוּר. אָמַרְתִּי לוֹ: מָה זֹאת? אָמַר לִי: בִּקַּשְׁתִּי מֵאֵלִיָּהוּ: הַרְאֵנִי אֶת הַחֲכָמִים כְּשֶׁהֵם עוֹלִים לִישִׁיבָה שֶׁל רָקִיעַ. אָמַר לִי: בְּכֻלָּם רַשַּׁאי אַתָּה לְהִסְתַּכֵּל חוּץ מִכִּסְּאוֹ שֶל רַ' חִיָּא, שֶׁלֹּא תִּסְתַּכֵּל בּוֹ. – מָה סִימָנֵיהֶם? – כֻּלָּם כְּשֶׁהֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים, הוֹלְכִים מַלְאָכִים עִמָּם, חוּץ מִכִּסְּאוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא, שֶׁמֵּעַצְמוֹ עוֹלֶה וְיוֹרֵד. לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁלֹט בְּעַצְמִי וְנִסְתַּכַּלְתִּי בּוֹ; בָּאוּ שְׁנֵי נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ וְהִכּוּנִי וְסִמְּאוּ עֵינַי. לְמָחָר הָלַכְתִּי וְנִשְׁתַּטַּחְתִּי עַל מְעָרַת רַ' חִיָּא וְאָמַרְתִּי: רַבִּי, מִשְׁנָתְךָ אֲנִי שׁוֹנֶה – וְנִתְרַפֵּאתִי (בבא מציעא, פה ע"ב).

סָח – סיפר.

מָצוּי אֶצְלוֹ – מרבה לבקר אותו.

יָפוֹת – ללא פגם.

אוּר – אש.

עוֹלִים לִישִׁיבָה שֶׁל רָקִיעַ – ללמוד (לאחר מותם) תורה עם יושבי שמים.

מָה סִימָנֵיהֶם – כיצד אבדיל בין כל הכיסאות?

סִמְּאוּ – עיוורו.

מְעָרַת רַ' חִיָּא – מקום קבורתו.

מִשְׁנָתְךָ – היא אוסף של מסורות תנאיות שחיבר ר' חיא, במקביל וכהשלמה למשנה של רבי יהודה הנשיא.

*

שלז רַ' יוֹסֵי צָם שְׁמוֹנִים יוֹם לִרְאוֹת אֶת רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל. בְּסוֹף רָאָהוּ וְרָעֲדוּ יָדָיו וְכָהוּ עֵינָיו. שֶׁמָּא תֹּאמַר: רַ' יוֹסֵי אָדָם קָטָן הָיָה – פַּעַם אַחַת בָּא גַּרְדִּי אֵצֶל רַ' יוֹחָנָן וְאָמַר לוֹ: רָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי רָקִיעַ נוֹפֵל וְאֶחָד מִתַּלְמִידֶיךָ סוֹמְכוֹ. אָמַר לוֹ: וְתַכִּירֶנּוּ? אָמַר לוֹ: אִם אֶרְאֶנּוּ אַכִּירֶנּוּ. הֶעֱבִיר כָּל תַּלְמִידָיו לְפָנָיו וְהִכִּיר אֶת רַ' יוֹסֵי.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ – וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי – צָם שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת תַּעֲנִיּוֹת לִרְאוֹת אֶת רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וְלֹא רָאָהוּ. לִבְסוֹף הִתְחִיל מִצְטַעֵר, אָמַר: כְּלוּם יָגַע בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי? אָמְרוּ לוֹ: רִבֵּץ תּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִמְּךָ; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה גּוֹלֶה. אָמַר לָהֶם: וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי גּוֹלֶה? אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה גָּלִיתָ לִלְמֹד וְהוּא גָּלָה לְלַמֵּד (ירושלמי כלאיים ט, ג).

לִרְאוֹת אֶת רַ' חִיָּא – לאחר מותו.

כָּהוּ עֵינָיו – נחלשה ראייתו.

קָטָן – פחות ערך (ולכן נפגע כשהביט בר' חיא).

גַּרְדִי – אורג.

סוֹמְכוֹ – מחזיק בו (שלא ייפול).

יָגַע בַּתּוֹרָה – ר' חיא.

רִבֵּץ – לימד.

*

שלח רֵישׁ לָקִישׁ הָיָה מְצַיֵּן מְעָרוֹת שֶׁל חֲכָמִים, כְּשֶׁהִגִּיעַ לִמְעָרָתוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ. חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ. אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! לֹא פִּלְפַּלְתִּי תּוֹרָה כְּמוֹתוֹ? יָצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: תּוֹרָה כְּמוֹתוֹ פִּלְפַּלְתָּ, תּוֹרָה כְּמוֹתוֹ לֹא רִבַּצְתָּ. (בבא מציעא פה ע"ב).

מְצַיֵּן מְעָרוֹת – מסמן את הקברים (כדי להזהיר כוהנים מפני טומאה).

נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ – לא הצליח למצוא אותה.

חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ – נפגע ונעלב.

פִּלְפַּלְתִּי – עסקתי בפרוטרוט ובדקדוק.

בַּת קוֹל – קול שנשמע מן השמים.

רִבַּצְתָּ – לימדת (לאחרים).

*

שלט אָמַר רֵיש לָקִישׁ: הֲרֵינִי כַּפָּרַת רַ' חִיָּא וּבָנָיו, שֶׁבַּתְּחִלָּה כְּשֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל וִיסָדָהּ; חָזְרָה וְנִשְׁתַּכְּחָה – עָלָה הִלֵּל הַבָּבְלִי וִיסָדָהּ; חָזְרָה וְנִשְׁתַּכְּחָה – עָלוּ רַ' חִיָּא וּבָנָיו וִיסָדוּהָ (סוכה כ ע"א).

הֲרֵינִי כַּפָּרַת – לשון כבוד כלפי ר' חיא ובניו (שפירושה: הריני מוכן למות למענם).

יְסָדָהּ – שיקם אותה והחזירה למעמדה.

חָזְרָה וְנִשְׁתַּכְּחָה – נשתכחה פעם נוספת.

עָלוּ – אף הם מבבל.