שמ רַבִּי עָשָׂה סְעוּדַת מִשְׁתֵּה בְּנוֹ, הִזְמִין רַבִּי לְכָל הַחֲכָמִים וְשָׁכַח לְהַזְמִין אֶת בַּר קַפָּרָא. הָלַךְ בַּר קַפָּרָא וְכָתַב עַל שַׁעַר הַבַּיִת:
"אַחֲרִית כָּל שִׂמְחָה מָוֶת –
וּמַה יִתְרוֹן לְשִׂמְחָתְךָ?"
יָצָא רַבִּי וְרָאָה, אָמַר: מִי עָשָׂה לָנוּ כָּךְ? אָמְרוּ: בַּר קַפָּרָא, שֶׁשָּׁכַחְתָּ לְהַזְמִינוֹ. לְמָחָר עָשָׂה סְעוּדָה אַחֶרֶת וְהִזְמִין אֶת הַחֲכָמִים וּבַר קַפָּרָא עִמָּהֶם. כֵּיוָן שֶׁיָּשְׁבוּ לֶאֱכֹל הָיָה בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר עַל כָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל שֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁלֵי שׁוּעָלִים. וְהָיוּ הַדְּבָרִים עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם, נִצְטַנְּנוּ הַתַּבְשִׁילִים, וְלֹא טָעֲמוּ מֵהֶם כְּלוּם. אָמַר רַבִּי לְשַׁמָּשָׁיו: מִפְּנֵי מָה הַתַּבְשִׁילִים נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים וְאֵין טוֹעֵם מֵהֶם כְּלוּם? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי זָקֵן אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם וְאוֹמֵר שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת מְשָׁלִים עַל כָּל תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל. נִכְנַס רַבִּי אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ? הַנַּח לָהֶם לָאוֹרְחִים שֶׁיֹּאכְלוּ! אָמַר לוֹ: שֶׁלֹּא תֹּאמַר בִּשְׁבִיל תַּבְשִׁילֶיךָ בָּאתִי, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לֵישֵׁב עִם חֲבֵרַי! וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ מְפַיְּסִים זֶה אֶת זֶה עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם (ויק“ר כח, ב; קה”ר א, ג).
סְעוּדַת מִשְׁתֶּה בְּנוֹ – לרגל חתונתו (וראו בקטע הבא).
יִתְרוֹן – רווח, תועלת.
מִשְׁלֵי שׁוּעָלִים – משלים שגיבוריהם בעלי חיים.
עֲרֵבִים – מרניני לב.
שַׁמָּשָׁיו – המשרתים, מלצרים.
נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים – מן המטבח לחדר המשתה וחזרה.
לֵישֵׁב – לשבת.
*
שמא רַבִּי עָשָׂה מִשְׁתֵּה נִשּׂוּאִים לְרַ' שִׁמְעוֹן בְּנוֹ. כָּתַב בַּר קַפָּרָא עַל בֵּית הַחֻפָּה: “עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף רִבּוֹא דֵּינָרִים יָצְאוּ לְבֵית חֻפָּה זֶה וְלֹא הִזְמִין אֶת בַּר קַפָּרָא”. וְאָמַר עָלָיו: אִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ – לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הִזְמִינוֹ. אָמַר: לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ, לְעוֹלָם הַבָּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה” (נדרים נ ע"ב).
עָשָׂה מִשְׁתֵּה – ראו בקטע הקודם.
בַּר קַפָּרָא – שלא הוזמן למשתה (ראו שם).
בֵּית הַחֻפָּה – הבית שבו נערך המשתה.
יָצְאוּ – הוּצאו.
וְאָמַר עָלָיו – המשך דברי בר קפרא על רבי.
אִם לְעוֹבְרֵי וגו' – אם כה גדול עושרם של מי שאינם מקיימים את רצונו של הקב"ה (וכיוון אל רבי), מה גדול יהיה שכרם של עושי רצונו (ודיבר על עצמו).
הִזְמִינוֹ – רבי את בר קפרא.
אָמַר – וניסח את דבריו אחרת (והפעם דיבר על רבי בחיוב בלבד).
*
שמב רַבִּי הָיָה מְכַבֵּד אֶת בֶּן אֶלְעָשָׂה. אָמַר לוֹ בַּר קַפָּרָא: הַכֹּל שׁוֹאֲלִים אֶת רַבִּי וְאַתָּה אֵין אַתָּה שׁוֹאֲלוֹ? אָמַר לוֹ: מָה נִשְׁאַל? אָמַר לוֹ שְׁאַל:
שְׁאוֹל מִשָּׁמַיִם נִשְׁקְפָה
הוֹמִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵּיתָהּ / מַפְחֶדֶת כָּל בַּעֲלֵי כְּנָפַיִם,
רָאוּהָ נְעָרִים וְנֶחְבְּאוּ / וִישִׁישִׁים קָמוּ עָמְדוּ.
הַנָּס יֹאמַר: הוֹ הוֹ! / וְהַנִּלְכָּד נִלְכָּד בַּעֲווֹנוֹ.
הָפַךְ רַבִּי פָּנָיו וְרָאָהוּ שׂוֹחֵק. אָמַר רַבִּי: אֵינִי מַכִּירְךָ זָקֵן! וְיָדַע שֶׁלֹּא יִתְמַנֶּה בְּיָמָיו (ירושלמי מועד קטן ג, א).
בֶּן אֶלְעָשָׂה – חתנו של רבי (שהיה עשיר גדול אך לא תלמיד חכם).
אָמַר לוֹ בַּר קַפָּרָא – לבן אלעשה.
שׁוֹאֲלִים – שאלות בהלכה.
שְׁאוֹל מִשָּׁמַיִם וגו' – ופירוש השאלה (העוסקת בבן אלעשה עצמו, המכונה כאן במשחק מילים בשם “שאול”): מי הוא הנמוך באנשים שהגיע למעמד גבוה (“שמים”), העושה רעש גדול ומבהיל את תלמידי החכמים (הם “בעלי כנפיים”), אשר כולם נמלטים ממנו או קמים (בלית ברירה) לכבודו, מאחורי גבו לועגים (“הו הו”), ומי שחייב לכבדו כאילו נפל למלכודת באשמתו שלו.
הָפַךְ רַבִּי וגו' – רבי הביט סביבו וראה את בר קפרא מחייך בהנאה.
אֵינִי מַכִּירְךָ, זָקֵן – איני רוצה להכיר אותך (ביטוי של כעס).
לֹא יִתְמַנֶּה בְּיָמָיו – לא יוסמך כרב בישראל.
*
שמג רַ' שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי וּבַר קַפָּרָא הָיוּ יוֹשְׁבִים וְלוֹמְדִים, וְהָיְתָה הַשְּׁמוּעָה קָשָׁה לָהֶם. אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן לְבַר קַפָּרָא: דָּבָר זֶה צָרִיךְ רַבִּי. אָמַר לוֹ בַּר קַפָּרָא לְרַ' שִׁמְעוֹן: וּמָה רַבִּי אוֹמֵר בְּדָבָר זֶה?! הָלַךְ רַ' שִׁמְעוֹן וְסִפֵּר לְאָבִיו, הִקְפִּיד רַבִּי. בָּא בַּר קַפָּרָא לִרְאוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: בַּר קַפָּרָא, אֵינִי מַכִּירְךָ מֵעוֹלָם. יָדַע שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ עָלָיו. נָהַג נְזִיפוּת בְּעַצְמוֹ שְׁלוֹשִׁים יוֹם (מועד קטן טז ע"א).
הַשְּׁמוּעָה – ההלכה שלמדו.
צָרִיךְ רַבִּי – רק רבי (יהודה הנשיא) יכול לפרשו.
וּמָה רַבִּי וגו' – אמירה מזלזלת: מה כבר יכול רבי לומר?
הִקְפִּיד – נפגע וכעס.
אֵינִי מַכִּירְךָ – ראו בקטע הקודם.
יֵשׁ בְּלִבּוֹ עָלָיו – חש כלפיו טינה.
נָהַג נְזִיפוּת – התנהג כמי שננזף בידי גדול הדור (כגון שנמנע מלהופיע באירועים ציבוריים וכדומה).
*
שמד יוֹם שֶׁשָּׂחַק רַבִּי בָּאָה פֻּרְעָנוּת לָעוֹלָם. אָמַר לוֹ לְבַר קַפָּרָא: אַל תְּבַדְּחֵנִי וְאֶתֵּן לְךָ אַרְבָּעִים סְאָה חִטִּים. אָמַר לוֹ: יִרְאֶה מָר, שֶׁאֶטֹּל כָּל סְאָה שֶׁאֶרְצֶה. נָטַל סַל גָּדוֹל וְחִפָּהוּ זֶפֶת וְכָפָהוּ עַל רֹאשׁוֹ וּבָא וְאָמַר לוֹ: יָמֹד לִי מָר אַרְבָּעִים סְאָה חִטִּים שֶׁאֲנִי נוֹשֶׁה בְּךָ. שָׂחַק רַבִּי. אָמַר לוֹ: וְלֹא הִזְהַרְתִּיךָ שֶׁלֹּא תְּבַדְּחֵנִי? אָמַר לוֹ: חִטִּים שֶׁאֲנִי נוֹשֶׁה בְּךָ אֲנִי נוֹטֵל. (נדרים נ ע“ב־נא ע”א).
יוֹם שֶׁשָּׂחַק וגו' – רבי היה בעל ייסורים ובזכות ייסוריו ניצל העולם מפורענויות, אך כשצחק – באו צרות לעולם.
אַל תְּבַדְּחֵנִי – אל תצחיק אותי.
סְאָה – כשישה ליטרים. י
ִרְאֶה מָר וגו' – יבטיח אדוני שאקח את החיטים בדרך שאבחר.
חִפָּהוּ – ציפה אותו.
כָּפָהוּ – שם אותו.
נוֹשֶׁה בְּךָ – אתה חייב לי.
חִטִּים וגו' – באתי לקחת את מה שמגיע לי (ולא להצחיק אותך).
*
שמה אָמַר לוֹ בַּר קַפָּרָא לְרַבִּי: רָאִיתִי חָטְמִי שֶׁנָּשַׁר. אָמַר לוֹ: חֲרוֹן אַף נִסְתַּלֵּק מִמְּךָ.
אָמַר לוֹ: רָאִיתִי שְׁתֵּי יָדַי שֶׁנֶּחְתְּכוּ. אָמַר לוֹ: לֹא תִּצְטָרֵךְ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ.
אָמַר לוֹ: רָאִיתִי שְׁתֵּי רַגְלַי שֶׁנִּקְטְעוּ. אָמַר לוֹ: עַל סוּס אַתָּה רוֹכֵב (ברכות נו ע"ב).
רָאִיתִי – בחלומי.
חָטְמִי שֶׁנָּשַׁר – אפי נחתך.
חֲרוֹן אַף – כעסו (של הקב"ה).
לֹא תִּצְטָרֵךְ וגו' – לא תצטרך לעמול למען פרנסתך.
עַל סוּס וגו' – סמל למעמד גבוה.
*
שמו בַּר קַפָּרָא הָיָה מְטַיֵּל עַל שְׂפַת יַמָּהּ שֶׁל קֵיסָרִי וְרָאָה סְפִינָה שֶׁטָּבְעָה בַּיָּם הַגָּדוֹל וְאַנְטִיפִיטָא עוֹלֶה מִתּוֹכָהּ עָרֹם. כְּשֶׁרָאָהוּ בָּא אֶצְלוֹ וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ וְנָתַן לוֹ שְׁנֵי סְלָעִים. מָה עָשָׂה? הִכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ עוֹד שְׁלוֹשָׁה סְלָעִים אֲחֵרִים. אָמַר לוֹ: אָדָם גָּדוֹל שֶׁכְּמוֹתְךָ יוֹצִיא שְׁלוֹשָׁה סְלָעִים אֲחֵרִים. לְאַחַר יָמִים נִשְׁבּוּ יְהוּדִים בְּאוֹתָהּ סִפְסוּפָא. אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ וִיפַיֵּס עָלֵינוּ? אָמְרוּ זֶה לָזֶה: בַּר קַפָּרָא, שֶׁהוּא חָשׁוּב לַמַּלְכוּת. אָמַר לָהֶם: וְיוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁמַּלְכוּת זוֹ עוֹשָׂה כְּלוּם בְּחִנָּם? אָמְרוּ לוֹ: יֵשׁ כָּאן חֲמֵשׁ מֵאוֹת דֵּינָר, טֹל אוֹתָם וְלֵךְ וּפַיֵּס עָלֵינוּ. נָטַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת דֵּינָר וְעָלָה לַמַּלְכוּת. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ אַנְטִיפִיטָא עָמַד עַל רַגְלָיו וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ. אָמַר לוֹ: לָמָּה טָרַח רַבִּי לְכָאן? אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ שֶׁתְּרַחֵם עַל אוֹתָם הַיְּהוּדִים. אָמַר לוֹ: יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁמַּלְכוּת זוֹ עוֹשָׂה כְּלוּם בְּחִנָּם? אָמַר לוֹ: יֵשׁ עִמִּי חֲמֵשׁ מֵאוֹת דֵּינָר, טֹל אוֹתָם וּפַיֵּס עָלֵינוּ. אָמַר לוֹ: אוֹתָם הַדֵּינָרִים יִהְיוּ מְמֻשְׁכָּנִים לְךָ תַּחַת מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה שֶׁהֶאֱכַלְתַּנִי וְהִשְׁקֵיתַנִי בְּבֵיתְךָ – וְאַתָּה לֵךְ בְּשָׁלוֹם וּבְכָבוֹד גָּדוֹל.
קָרְאוּ עָלָיו: “שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ” (קהלת יא, א) (קה"ר לפסוק).
אַנְטִיפִיטָא – פרוקונסול, הנציב הרומי בעיר.
שְׁנֵי סְלָעִים – שני מטבעות כסף.
מָה עָשָׂה? – בר קפרא.
יוֹצִיא שְׁלוֹשָׁה סְלָעִים אֲחֵרִים – ראוי להוציא לכבודו כסף נוסף.
נִשְׁבּוּ – נתפסו בידי המלכות.
אוֹתָהּ סִפְסוּפָא – מעשה כלשהו של מרידה במלכות.
יְפַיֵּס – יבקש רחמים.
עוֹשָׂה כְּלוּם בְּחִנָּם – עושה דבר בלא תמורה כספית.
טָרַח – לבוא.
טֹל – קח.
מְמֻשְׁכָּנִים וגו' – שמורים אצלך, כתמורה למה שהענקת לי.
קָרְאוּ עָלָיו – ציטטו בקשר לבר קפרא את הפסוק (וראו עוד קטע רעד).
*
שמז מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי תַּלְמִידִים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי בַּר קַפָּרָא, הֵבִיאוּ לְפָנָיו כְּרוּב וְדֻרְמַסְקִין וּפַרְגִּיּוֹת. נָתַן בַּר קַפָּרָא רְשׁוּת לְאֶחָד מֵהֶם לְבָרֵךְ. קָפַץ וּבֵרֵךְ עַל הַפַּרְגִּיּוֹת. לִגְלֵג עָלָיו חֲבֵרוֹ. כָּעַס בַּר קַפָּרָא, אָמַר: לֹא עַל הַמְּבָרֵךְ אֲנִי כּוֹעֵס, אֶלָּא עַל הַמְּלַגְלֵג אֲנִי כּוֹעֵס; אִם חֲבֵרְךָ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם בָּשָׂר מֵעוֹלָם – אַתָּה עַל מָה לִגְלַגְתָּ עָלָיו? חָזַר וְאָמַר: לֹא עַל הַמְּלַגְלֵג אֲנִי כּוֹעֵס, אֶלָּא עַל הַמְּבָרֵךְ אֲנִי כּוֹעֵס: אִם חָכְמָה אֵין כָּאן – זִקְנָה אֵין כָּאן? (ברכות לט ע"א).
דֻּרְמַסְקִין – שזיפים (מדמשק).
קָפַץ – הזדרז (ובירך תחילה על הבשר).
לִגְלֵג וגו' – כי לא זה סדר הברכות הראוי (שהוא פרי, ירק ורק בסוף בשר).
אִם חֲבֵרְךָ וגו' – אם הוא כמי שהבשר חביב עליו במיוחד (ולכן הקדים את הברכה עליו).
חָזַר וְאָמַר – לאחר מחשבה נוספת.
אִם חָכְמָה וגו' – גם אם אפשר לפקפק בחוכמתי, אי אפשר להתכחש להיותי הזקן בחבורה (והיה ראוי לשאול אותי על סדר הברכות).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.