שמח מַעֲשֶׂה בְרַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל בִּטְבֶרְיָא בְּעֶרֶב פֶּסַח; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים. שָׁמְעוּ קוֹלָם שֶׁל בְּנֵי אָדָם הוֹמִים. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן לְרַ' חִיָּא: הַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ מָה עִסְקֵיהֶם? אָמַר: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לוֹקֵחַ, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ הוֹלֵךְ לְבַעַל מְלַאכְתּוֹ וְהוּא נוֹתֵן לוֹ. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן הוּא, אַף אֲנִי אֵלֵךְ אֵצֶל בַּעַל מְלַאכְתִּי וְהוּא נוֹתֵן לִי. יָצָא מִחוּץ לָעִיר לְהִתְפַּלֵּל בִּמְעָרָה זוֹ שֶׁל טְבֶרְיָא, וְרָאָה יָד מוֹשִׁיטָה לוֹ מַרְגָּלִית אַחַת, וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל רַבֵּנוּ. אָמַר לוֹ: זוֹ מִנַּיִן לְךָ? דָּבָר יָקָר הוּא; אֶלָּא הֵילָךְ שְׁלוֹשָׁה דֵּינָרִים וַעֲשֵׂה כְּבוֹד הַיּוֹם, וְאַחַר יוֹם טוֹב נַכְרִיז עָלֶיהָ, וְתִטֹּל דָּמֶיהָ כַּמָּה שֶׁתַּעֲשֶׂה. נָטַל שְׁלוֹשָׁה דֵּינָרִים וְהָלַךְ וְלָקַח מַקָּחוֹת וּבָא לְבֵיתוֹ. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: שִׁמְעוֹן, הִתְחַלְתָּ גּוֹנֵב? כָּל נְכָסֶיךָ אֵינָם אֶלָּא מֵאָה מָעִין, וְאֵלּוּ הַמַּקָּחוֹת מֵהֵיכָן לְךָ? אָמַר לָהּ: מִמָּה שֶׁפִּרְנֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמְרָה לוֹ: אִם אֵין אַתָּה אוֹמֵר לִי מֵהֵיכָן, אֵין אֲנִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם. מִיָּד סִפֵּר לָהּ וְאָמַר: כָּךְ הִתְפַּלַּלְתִּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן לִי מִן הַשָּׁמַיִם. אָמְרָה לוֹ: רוֹצֶה אַתָּה, שֶׁתְּהֵא חֻפָּתְךָ בָּעוֹלָם הַבָּא חֲסֵרָה מִשֶּׁל חֲבֵרְךָ מַרְגָּלִית אַחַת?! אָמַר לָהּ: מָה אֶעֱשֶׂה? אָמְרָה לוֹ: לֵךְ הַחֲזֵר הַמַּקָּחוֹת לְבַעֲלֵיהֶם, הַדֵּינָרִים לְבַעֲלֵיהֶם וְהַמַּרְגָּלִית לִבְעָלֶיהָ.
כְּשֶׁשָּׁמַע רַבֵּנוּ שֶׁרַ' שִׁמְעוֹן מִצְטַעֵר, שָׁלַח וְהֵבִיא אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר לָהּ: כָּל הַצַּעַר הַזֶּה אַתְּ מְצַעֶרֶת אוֹתוֹ צַדִּיק! אָמְרָה לוֹ: מָה אַתָּה רוֹצֶה, שְׁתְּהֵא חֻפָּתוֹ חֲסֵרָה מִשֶּׁלָּכֶם מַרְגָּלִית אַחַת לָעוֹלָם הַבָּא? אָמַר לָהּ: וְאִם תְּהֵא חֲסֵרָה, אֵין בָּנוּ מִי שֶׁיְּמַלְאֶנָּה? אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, כְּלוּם נִזְכֶּה לִרְאוֹת פָּנֶיךָ לָעוֹלָם הַבָּא, לֹא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ מָדוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ? הוֹדָה לָהּ.
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע רַ' שִׁמְעוֹן כֵּן הָלַךְ וְהֶחֱזִיר. כֵּיוָן שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לְהַחֲזִירָהּ, מִיָּד יָרַד הַמַּלְאָךְ וּנְטָלָהּ. כְּשֶׁנָּטַל אוֹתָהּ הָיְתָה יָדוֹ לְמַטָּה, וּכְשֶׁהוֹשִׁיטָהּ לְהַחֲזִיר הָיְתָה יָדוֹ לְמַעְלָה, כְּאָדָם שֶׁמַּלְוֶה לַחֲבֵרוֹ.
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַנֵּס הָאַחֲרוֹן קָשֶׁה מִן הָרִאשׁוֹן, שֶׁדַּרְכָּם שֶׁל עֶלְיוֹנִים לִתֵּן וְאֵין דַּרְכָּם לִטֹּל (רו“ר ג, ד; שמו”ר נב, ג).
הוֹמִים – מרעישים.
לוֹקֵחַ – קונה (לכבוד החג).
בַּעַל מְלַאכְתּוֹ – מעסיקו.
בַּעַל מְלַאכְתִּי – הקב"ה.
רַבֵּנוּ – יהודה הנשיא.
הֵילָךְ – הרי לך.
כְּבוֹד הַיּוֹם – הכנות לקראת החג.
נַכְרִיז עָלֶיהָ וגו' – נפרסם ברבים (שהאבן למכירה), ותיקח את ערכה לפי מה שתכניס לך האבן.
מַקָּחוֹת – מצרכים.
מָעִין – מעות (סכום פעוט).
כְּלוּם – דבר.
חֻפָּתְךָ בָּעוֹלָם הַבָּא – חופה מעוטרת מרגליות שתחתיה יושב כל צדיק בגן עדן (וממנה קיבל ר' שמעון את המרגלית).
אֵין בָּנוּ וגו' – האם אין בין הצדיקים מי שיוכל למלא את החיסרון?
כְּלוּם נִזְכֶּה – האם נזכה.
מָדוֹר – מעון, דירה.
הוֹדָה לָהּ – הסכים לדבריה.
נְטָלָהּ – לקח אותה.
יָדוֹ לְמַטָּה – כף ידו פתוחה כלפי מעלה.
לְמַעְלָה – כשכף ידו כלפי מטה (וכף המלאך מתחתיו).
קָשֶׁה – מרשים.
דַּרְכָּם וגו' – מן השמים נוהגים להעניק, לתת.
*
שמט רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא קִבֵּל מֵרַ' חִיָּא שָׂדֶה. אָמַר לוֹ: כַּמָּה הִיא עוֹשָׂה? אָמַר לוֹ: מֵאָה כֹּר. זְרָעָהּ וְכָנַס וְעָשְׂתָה פָּחוֹת מִמֵּאָה. אָמַר לוֹ: וְלֹא אָמַר רַבִּי שֶׁהִיא עוֹשָׂה מֵאָה כֹּר? אָמַר לוֹ: הֵן. – זְרַעְתִּיהָ וְכָנַסְתִּי וְעָשְׂתָה פָּחוֹת מִמֵּאָה! אָמַר לוֹ: הֵיכָן הֶעֱמַדְתָּ אֶת הַגֹּרֶן? אָמַר: בְּגָבוֹהַּ שֶׁבָּעִיר. אָמַר לוֹ: וְלֹא כֵן נֶאֱמַר: “וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן” (רות ג, ג)? אַף עַל פִּי כֵן, לֵךְ וְנַפְּחֵהוּ, וְהִיא עוֹשָׂה אֶת הַשְּׁאָר (רו"ר ה, יב).
קִבֵּל – בשכירות, כאריס.
עוֹשָׂה – מניבה (תבואה).
כֹּר – כארבע מאות ליטר.
כָּנַס – אסף (את התבואה) לאחר שזרה אותה בגורן.
בְּגָבוֹהַ – במקום גבוה.
“וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן” – כי יש לזרות את התבואה במקום נמוך, שהרוח אינה חזקה בו, ועל כן היא מפריחה רק את המוץ הקליל.
לֵךְ וְנַפְּחֵהוּ וגו' – חזור ונפה את המוץ, ותמצא בו את זרעי התבואה שנתערבבו בו בשל הרוח החזקה.
*
שנ אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: מַעֲשֶׂה בְּקֶלַח שֶׁל כְּרוּב שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ שָׂדֵנוּ וְהָיִיתִי עוֹלֶה וְיוֹרֵד בּוֹ כְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּסֻלָּם (ספרי דברים שיז).
קֶלַח – גבעול או קנה מעובה (של ירק), וכאן בעל ממדים אדירים.
*
שנא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: קֶלַח אֶחָד שֶׁל חַרְדָּל הָיָה לִי בְּתוֹךְ שָׂדִי וְהָיִיתִי עוֹלֶה בּוֹ כְּעוֹלֶה בְּרֹאשׁ הַתְּאֵנָה (ירושלמי פאה ז, ג).
קֶלַח – ראו בקטע הקודם.
*
שנב רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בַּעַל בָּשָׂר הָיָה. פַּעַם אַחַת גָּבַר עָלָיו הַחֹם, עָלָה וְיָשַׁב עַל שֵׁן סֶלַע וְאָמַר לְבִתּוֹ: בִּתִּי, הָנִיפִי עָלַי בִּמְנִיפָה, וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ כִּכָּרַיִם שֶׁל נֵרְדְּ. בְּתוֹךְ כָּךְ נָשַׁב רוּחַ. אָמַר: כַּמָּה כִּכָּרִים שֶׁל נֵרְדְּ לִבְעָלָיו שֶׁל זֶה! (בבא מציעא פו ע"א).
בַּעַל בָּשָׂר – שמן.
כִּכָּרַיִם שֶׁל נֵרְדְ – בושם טוב שמשקלו שני כיכרים (כארבעים ק"ג).
כַּמָּה כִּכָּרִים וגו' – מה גדול חובנו למי שהרוח היא שלו, כלומר לקב"ה.
*
שנג אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁעַסְקָן בִּדְבָרִים הָיָה. מַהוּ עַסְקָן בִּדְבָרִים? אָמַר רַ' מְשַׁרְשְׁיָא: נֶאֱמַר: “לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל, תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ” (משלי ו, ו־ח) – אָמַר: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה אִם אֱמֶת הִיא שֶׁאֵין לָהֶן מֶלֶךְ. הָלַךְ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, פָּרַשׂ טַלִּית עַל קֵן שֶׁל נְמָלִים, יָצְאָה אַחַת מֵהֶן וְנָתַן בָּהּ סִימָן. נִכְנְסָה וְאָמְרָה לָהֶן: נָפַל צֵל. יָצְאוּ. הִגְבִּיהַּ אֶת הַטַּלִּית וְנָפְלָה חַמָּה. נָפְלוּ עָלֶיהָ וַהֲרָגוּהָ. אָמַר: מִכָּאן, שֶׁאֵין לָהֶן מֶלֶךְ, שֶׁאִלּוּ הָיָה לָהֶן מֶלֶךְ – לֹא הָיוּ נוֹטְלוֹת מִמֶּנּוּ רְשׁוּת? (חולין נז ע"ב).
עַסְקָן בִּדְבָרִים – עורך ניסיונות בעולם הטבע.
מֶלֶךְ – הוא הקצין, השוטר והמושל.
טַלִּית – בגד.
נָתַן בָּהּ סִימָן – סימן אותה (כדי שיוכל להכירה מאוחר יותר).
נָפַל צֵל – והחל הערב (ואפשר לצאת מן הקן, שאין הנמלים יוצאות ממנו בחום הכבד).
נָפְלָה חַמָּה – השמש הכתה בנמלים בחום עז.
הֲרָגוּהָ – את אותה נמלה.
נוֹטְלוֹת מִמֶּנּוּ רְשׁוּת – מבקשות רשות להרוג (את הנמלה).
*
שנד הָיָה לוֹ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא סַדָּן אֶחָד בְּפַרְדֵּסוֹ, רָאָה דּוּכִיפַת אֶחָד שֶׁעָשָׂה לוֹ קֵן בְּתוֹכוֹ. אָמַר: מָה מְבַקֵּשׁ עוֹף טָמֵא זֶה בַּפַּרְדֵּס שֶׁלִּי? הָלַךְ רַ' שִׁמְעוֹן וְסָתַר אֶת הַקֵּן. הָלַךְ אוֹתוֹ הַדּוּכִיפַת וְתִקְּנוֹ. מָה עָשָׂה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא? הֵבִיא לוּחַ אֶחָד וּנְתָנוֹ לִפְנֵי הַקֵּן וְקָבַע בּוֹ מַסְמֵר. מָה עָשָׂה הַדּוּכִיפַת? הָלַךְ וְהֵבִיא עֵשֶׂב אֶחָד וּנְתָנוֹ עַל הַמַּסְמֵר וּשְׁלָפוֹ. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: מוּטָב שֶׁאֶגְנֹז עֵשֶׂב זֶה, שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ הַגַּנָּבִים לַעֲשׂוֹת כֵּן וְיַחֲרִיבוּ אֶת הַבְּרִיּוֹת (ויק"ר כב, ד).
סַדָּן – גזע של עץ.
מְבַקֵּשׁ – רוצה.
טָמֵא – שאינו כשר למאכל.
סָתַר – הרס.
לִפְנֵי הַקֵּן – מעל גזע העץ.
קָבַע – נעץ.
שְׁלָפוֹ – חלץ (את המסמר בעזרת העשב הפלאי).
אֶגְנֹז – אסתיר, אעלים.
יַחֲרִיבוּ אֶת הַבְּרִיּוֹת – יגרמו נזק כבד. לבני האדם.
*
שנה תַּרְנְגֹלֶת הָיְתָה לוֹ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁנִּטְּלָה נוֹצָה שֶׁלָּהּ וְהִנִּיחָהּ בְּתַנּוּר וְטָלָה עָלֶיהָ בְּמַטְלִית שֶׁל טַרְסִיִּים וְגִדְּלָה כְּנָפַיִם הָאַחֲרוֹנִים יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנִים (חולין נז ע"ב).
נִטְלָה נוֹצָה שֶׁלָּהּ – נתלשו נוצותיה.
טָלָה עָלֶיהָ וגו' – עטף אותה בסינר של אורגי חוטי מתכת.
גִּדְלָה כְּנָפַיִם וגו' – צמחו לתרנגולת נוצות גדולות יותר מאלו שאיבדה.
*
שנו תַּרְנְגֹלֶת הָיְתָה לוֹ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁנִּשְׁמְטָה יָרֵךְ שֶׁלָּהּ וְעָשׂוּ לָהּ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה וְחָיְתָה (חולין נז ע"ב).
נִשְׁמְטָה – נעקרה ממקומה.
שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה – כעין רגל תותבת מצמח הקנה.
חָיְתָה – החלימה.
*
שנז רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ. פָּגְעוּ בּוֹ אֲרָיוֹת וְהָיוּ נוֹהֲמִים כְּנֶגְדּוֹ, אָמַר: “הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף” (תהלים קד, כא). יָרְדוּ לוֹ שְׁתֵּי שׁוֹקַיִם, אָכְלוּ אַחַת וְהִנִּיחוּ אַחַת. הֱבִיאָהּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, שָׁאַל: דָּבָר טָמֵא הוּא זֶה, אוֹ דָּבָר טָהוֹר? אָמְרוּ לוֹ: אֵין דָּבָר טָמֵא יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם (סנהדרין נט ע"ב).
פָּגְעוּ – פגשו.
כְּנֶגְדּוֹ – למולו (כאיום).
יָרְדוּ – מן השמים.
הִנִּיחוּ – השאירו.
טָהוֹר – כשר לאכילה.
*
שנח מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד מִגְּדוֹלֵי צִפּוֹרִי שֶׁבָּאָה לוֹ בְּרִית מִילָה, וְעָלוּ אַנְשֵׁי עֵין תְּאֵנָה לְכַבְּדוֹ, וְעָלָה עִמָּהֶם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. כְּשֶׁבָּאוּ לְשַׁעַר הָעִיר מָצְאוּ יְלָדִים עוֹמְדִים וּמְשַׂחֲקִים לִפְנֵי חָצֵר אַחַת. רָאוּ אֶת רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא שֶׁהוּא מְעֻלֶּה וְנָאֶה, אָמְרוּ לוֹ: אֵין אַתָּה זָז מִכָּאן עַד שֶׁאַתָּה מְרַקֵּד לָנוּ קְצָת. אָמַר לָהֶם: אֵין זֶה מִשֶּׁלִּי, אִישׁ זָקֵן אָנִי. גָּעַר בָּהֶם וְלֹא נִזְדַּעְזְעוּ וְלֹא נִשְׁמְעוּ לוֹ. תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה אוֹתָהּ חָצֵר הֲפוּכָה. אָמַר לָהֶם: עוֹנִים אַתֶּם אַחֲרַי מָה שֶׁאֲנִי אֹמַר לָכֶם? לְכוּ אִמְרוּ לְבַעַל הֶחָצֵר: אִם יָשֵׁן הוּא – יֵעוֹר, רֹאשׁוֹ שֶׁל הַחֵטְא מָתוֹק וְסוֹפוֹ מַר.
מִקּוֹל שִׂיחָתָם נֵעוֹר בַּעַל הֶחָצֵר. יָצָא וְנָפַל לְרַגְלָיו, אָמַר לוֹ: רַבִּי, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תַּשְׁגַּח בְּדִבְרֵיהֶם, יְלָדִים הֵם וְשׁוֹטִים. אָמַר לוֹ: וּמָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, וְהַגְּזֵרָה נִגְזְרָה; אֶלָּא תּוֹלֶה אֲנִי לְךָ עַד שֶׁתּוֹצִיא כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ בֶּחָצֵר. כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֶּחָצֵר נִתְמוֹטְטָה וְנָפְלָה.
הָלְכוּ לְקַיֵּם מִצְוַת מִילָה. הָיָה אָבִיו שֶׁל הַתִּינוֹק מַשְׁקֶה אוֹתָם יַיִן יָשָׁן בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים. אָמַר לָהֶם: שְׁתוּ מִיַּיִן טוֹב זֶה, מֻבְטָחְנִי בֶּאֱלוֹהֵי הַשָּׁמַיִם, מִמֶּנּוּ אֲנִי מְיַשֵּׁן וּמַשְׁקֶה אֶתְכֶם בְּשִׂמְחָתוֹ שֶׁל בְּנִי. עָנוּ אַחֲרָיו: כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית כָּךְ תַּכְנִיסֵהוּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה. הָיוּ סוֹעֲדִים עַד חֲצִי הַלַּיְלָה.
רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, שֶׁהָיָה בָּטוּחַ עַל כּוֹחוֹ, יָצָא לוֹ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה לֵילֵךְ לְעִירוֹ. פָּגַע בּוֹ מַלְאַךְ הַמָּוֶת בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם בְּטוּחִים בְּמַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים אַתֶּם יוֹצְאִים בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ שָׁעָה? אָמַר לוֹ: וְאַתָּה מִי אַתָּה? אָמַר לוֹ: שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם אֲנִי. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה אַתָּה מְשַׂחֵק? אָמַר לוֹ: מִשִּׂיחָתָן שֶׁל בְּרִיּוֹת, שֶׁהֵן אוֹמְרִים כָּךְ וְכָךְ אָנוּ עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת, וְאֵין מֵהֶם יוֹדֵעַ אֵימָתַי נִקְרָא לָמוּת. אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיִיתָ סוֹעֵד אֶצְלוֹ וְאָמַר לָכֶם: מִן הַיַּיִן אֲנִי מְיַשֵּׁן וּמַשְׁקֶה לְשִׂמְחַת בְּנִי, הֲרֵי פִּתָּקוֹ אֶצְלִי לִטֹּל אוֹתוֹ אַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם.
אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, אַתָּה מַרְאֵנִי אֶת פִּתָּקִי. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, אֲנִי אֵינִי שׁוֹלֵט לֹא עָלֶיךָ וְלֹא עַל כַּיּוֹצֵא בְּךָ. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם אַתֶּם עֲמֵלִים בְּתוֹרָה וּבְמִצְווֹת וְעוֹשִׂים צְדָקָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹסִיף יָמִים עַל יְמֵיכֶם. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין אַתָּה שׁוֹלֵט עַל פִּתָּק שֶׁלָּנוּ כָּךְ לֹא תְּהֵא לְךָ רְשׁוּת לַעֲבֹר עַל דְּבָרֵינוּ. בִּקֵּשׁ רַחֲמִים וְחָיָה הַתִּינוֹק. (קה“ר ג, ב; דב”ר ט, א; ילק"ש למשלי, תתקמז).
עֵין תְּאֵנָה – יישוב בין טבריה לציפורי.
לְכַבְּדוֹ – בנוכחותם בטקס ברית המילה.
יְלָדִים – נערים.
אֵין זֶה מִשֶּׁלִּי – איני עוסק בכך ואין זה לכבודי.
נִזְדַּעְזְעוּ – נבהלו ממנו.
תָּלָה עֵינָיו וגו' – וראה בעיני רוחו כי קירות החצר עומדים להתמוטט על הנערים (בשל התנהגותם).
עוֹנִים – חוזרים (על דברים).
רֹאשׁוֹ שֶׁל הַחֵטְא וגו' – מרה תהיה אחריתו של בעל החצר, על שלא לימד את הילדים בראשית דרכם את דרך ההתנהגות הנכונה.
תּוֹלֶה – מעכב לזמן מה את ביצוע הגזירה (של נפילת הקירות).
מְיַשֵּׁן – שומר (מן היין העתיק) כדי שיתיישן יותר.
שִׂמְחָתוֹ שֶׁל בְּנִי – שמחת נישואי הילד.
בָּטוּחַ עַל כּוֹחוֹ – סמך על כך שזכויותיו ומעשיו הטובים יגנו עליו בדרך המסוכנת בשעת לילה מאוחרת.
שָׁעָה שֶׁאֵינָהּ שָׁעָה – שאינה שעה בטוחה ללכת בה בדרך.
שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם – שליחו של הקב"ה.
מְשַׂחֵק – מחייך.
פִּתָּקוֹ – פסק דינו, גורלו (של התינוק).
לִטֹּל אוֹתוֹ – לקחת את נשמתו.
חַיֶּיךָ – לשון שבועה.
כַּיּוֹצֵא בְּךָ – הדומים לך (בהתנהגותם).
לַעֲבֹר עַל דְּבָרֵינוּ – לא לציית לתפילתנו ולבקשתנו.
בִּקֵּשׁ רַחֲמִים – התפלל.
*
שנט אָמַר לוֹ רַבִּי לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: מִפְּנֵי מָה לֹא הִקְבַּלְנוּ פָּנֶיךָ בְּרֶגֶל כְּדֶרֶךְ שֶׁהִקְבִּילוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ? אָמַר לוֹ: סְלָעִים נַעֲשׂוּ גְּבוֹהִים, קְרוֹבִים נַעֲשׂוּ רְחוֹקִים, רְחוֹקִים נַעֲשׂוּ קְרוֹבִים, מֵשִׂים שָׁלוֹם בַּבַּיִת בָּטֵל (שבת קנב ע“א; ויק”ר יח, א).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
מִפְּנֵי מָה וגו' – מדוע לא זכינו לראותך מכבד את הנשיא בביקור בשעת הרגל (כפי שעשו אבותיך)?
סְלָעִים נַעֲשׂוּ גְּבוֹהִים – סלעים קטנים נראים (לאדם הזקן) כהרים שקשה לעוברם.
קְרוֹבִים נַעֲשׂוּ רְחוֹקִים – בשל היחלשות כוח השמיעה קולות הנאמרים קרוב לאדם הזקן נשמעים לו כבאים ממרחק.
רְחוֹקִים נַעֲשׂוּ קְרוֹבִים – העיניים שיכלו לראות למרחוק, רואות כעת רק מה שקרוב להן.
מֵשִׂים שָׁלוֹם בַּבַּיִת – התאווה המשכינה שלום בין בעל לאשתו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.