שס בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ צִוָּה רַבִּי לִבְנוֹ לְמַנּוֹת אֶת רַ' חֲנִינָא בַּר חַמָּא בְּרֹאשׁ. וְלָמָּה לֹא מִנָּהוּ הוּא? אָמַר רַ' דְּרוֹסַאי: לְפִי שֶׁצָּוְחוּ עָלָיו בְּנֵי צִפּוֹרִי. – וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁצָּוְחוּ עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה? אַף עַכְשָׁו הֵם צוֹוְחִין וְצוֹוְחִין, וְאִם שָׁמַעְנוּ לָהֶם בְּזוֹ, אַף בְּזוֹ אָנוּ צְרִיכִים לִשְׁמֹעַ לָהֶם.
אָמַר רַ' לְעָזָר בֵּי רַ' יוֹסֵה: עַל שֶׁהֱשִׁיבוֹ טַעַם בְּרַבִּים. רַבִּי הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה: “וּפָלְטוּ פְּלִיטֵיהֶם וְהָיוּ אֶל הֶהָרִים כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמִיּוֹת” (השוו יחזקאל ז, טז). אָמַר לוֹ: “הֹמוֹת”. אָמַר לוֹ: לִפְנֵי מִי קָרִיתָ? אָמַר לוֹ: לִפְנֵי רַב הַמְנוּנָא הַסּוֹפֵר שְׁבְּבָבֶל. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁתֵּרֵד לְשָׁם אֱמֹר לוֹ שֶׁיְמַנְּךָ זָקֵן. הֵבִין וְיָדַע שֶׁלֹּא יִתְמַנֶּה בְּיָמָיו. כֵּיוָן שֶׁמֵּת רַבִּי בִּקֵּשׁ בְּנוֹ לְמַנּוֹתוֹ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. אָמַר: אֵין אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי לְהִתְמַנּוֹת אֶלָּא עַד שֶׁתְּמַנֶּה קֹדֶם אֶת רַ' אָפֵס הַדְּרוֹמִי.
הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, אָמַר: אִם רַ' חֲנִינָא קוֹדֵם לִי – אֲנִי הַשֵּׁנִי, וְאִם רַ' אָפֵס קוֹדֵם לִי – אֲנִי הַשֵּׁנִי. וְקִבֵּל עָלָיו רַ' חֲנִינָא לְהִתְמַנּוֹת שְׁלִישִׁי. וְזָכָה לְהַאֲרִיךְ שָׁנִים רַבּוֹת. וְאָמַר רַ' חֲנִינָא: אֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה זָכִיתִי לְהַאֲרִיךְ שָׁנִים רַבּוֹת, אִם עַל דָּבָר זֶה, וְאִם עַל שֶׁהָיִיתִי עוֹלֶה מִטְּבֶרְיָא לְצִפּוֹרִין וְהָיִיתִי עוֹקֵם אִסְטְרַטְיָא לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא בְּעֵין תְּאֵנָה (ירושלמי תענית ד, ב; קה"ר ז, ז).
רַבִּי – יהודה הנשיא.
בְּרֹאשׁ – ראש הישיבה (וראו לעיל, קטע שכח).
בְּנֵי צִפּוֹרִי – שבה נולד וגדל ר' חנינא.
צָוְחוּ עָלָיו – מחו על המינוי והתנגדו לו.
בִּשְׁבִיל – בגלל.
אַף עַכְשָׁו – גם בימיו של בנו של רבי (הם ממשיכים ומוחים).
וְאִם שָׁמַעְנוּ וגו' – אם בימי רבי הקשבנו למחאתם, צריך שנקשיב לה גם בימי בנו.
לְעָזָר – אלעזר.
עַל שֶׁהֱשִׁיבוֹ וגו' – על שהעיר (ר' חנינא) לרבי בפומבי והביכו.
שׁוֹנֶה – מצטט (מן הזיכרון, ואמר “הומיות” במקום “הומות”).
קָרִיתָ – למדת מקרא.
הֵבִין וגו' – ר' חנינא הבין שרבי לא ימנה אותו לראש הישיבה.
קִבֵּל עָלָיו – הסכים.
לְהִתְמַנּוֹת שְׁלִישִׁי – ותורו יגיע לאחר ר' אפס ואותו זקן.
דָּבָר זֶה – מעשה הוויתור.
צִפּוֹרִין – ציפורי.
עוֹקֵם אִסְטְרַטְיָא – סוטה מדרך הרבים ומאריך את הליכתו.
עֵין תְּאֵנָה – ראו קטע שנח.
*
שסא רַ' חֲנִינָא הָיָה דָּר בְּצִפּוֹרִין, הָיוּ בָּאִים לְפָנָיו מַעֲשִׂים. הָיָה מוֹצִיאָם כַּמָּה פְּעָמִים, וְהָיוּ רַ' יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דָּרִים שָׁם, וְלֹא הָיָה מְצָרְפָם עִמּוֹ. אָמְרוּ: מַכִּיר הוּא זָקֵן זֶה שֶׁסַּכִּינוֹ חֲרִיפָה.
פַּעַם אַחַת צֵרְפָם עִמּוֹ. אָמָרוּ: רַבִּי, מָה רָאִיתָ לְהַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ הַיּוֹם? אָמַר לָהֶם: יָבוֹא עָלַי, אִם לֹא כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיִיתִי מוֹצִיא, אִם לֹא שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ מֵרַבִּי לַהֲלָכָה כְּשַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי, וּלְמַעֲשֶׂה – שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים; וְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לֹא בָּא לִפְנֵי רַבִּי אֶלָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים, וּלְפִיכָךְ צֵרַפְתִּיכֶם עִמִּי (ירושלמי נידה ב, ז).
צִפּוֹרִין – ציפורי.
מַעֲשִׂים – שאלות בענייני הלכה.
מוֹצִיאָם – מלפניו, פוסק בהם הלכה.
מְצָרְפָם עִמּוֹ – לדיון ולפסיקת ההלכה.
סַכִּינוֹ חֲרִיפָה – דעתו צלולה וידיעותיו בהירות (ועל כן אינו זקוק לנו).
לְהַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ – להפנות את תשומת לבך אלינו (ולהזמיננו לדיון).
יָבוֹא עָלַי – לשון שבועה.
רַבִּי – יהודה הנשיא.
לַהֲלָכָה וגו' – במסגרת דיון תיאורטי שנערך פעמים רבות עד מאוד.
לְמַעֲשֶׂה – דיון במקרים של ממש שהובאו לפני רבי.
צֵרַפְתִּיכֶם עִמִּי – כדי שתהיה הפסיקה מבוססת על דעות כמה חכמים.
*
שסב דֶּבֶר הָיָה בְּצִפּוֹרִין וְלֹא נִכְנַס לַשּׁוּק שֶׁהָיָה רַ' חֲנִינָא שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ. אָמְרוּ בְּנֵי צִפּוֹרִין: מָה אוֹתוֹ זָקֵן יוֹשֵׁב בֵּינֵינוּ בְּשָׁלוֹם, הוּא וּשְׁכוּנָתוֹ, וְהַמְּדִינָה כֻּלָּהּ נְתוּנָה בַּצָּרָה! נִכְנַס וְאָמַר לִפְנֵיהֶם: זִמְרִי אֶחָד הָיָה בְּדוֹרוֹ וְנָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. וְאָנוּ כַּמָּה זִמְרִי יֵשׁ בְּדוֹרֵנוּ, וְאַתֶּם מִתְרַעֲמִים?!
פַּעַם אַחַת גָּזְרוּ תַעֲנִית וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים. גָּזַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תַּעֲנִית בְּדָרוֹם וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים. אָמָרוּ: רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מוֹרִיד גְּשָׁמִים לַדְּרוֹמִיִּים וְרַ' חֲנִינָא עוֹצֵר גְּשָׁמִים מִבְּנֵי צִפּוֹרִין. צָרְכוּ לִגְזֹר תַּעֲנִית פַּעַם שְׁנִיָּה. שָׁלַח רַ' חֲנִינָא וְהֵבִיא אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אָמַר לוֹ: רְאֵה, רַבִּי, צֵא עִמָּנוּ לְהִתְעַנּוֹת. יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם לְתַעֲנִית וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים. נִכְנַס רַ' חֲנִינָא וְאָמַר לִפְנֵיהֶם: לֹא רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מוֹרִיד גְּשָׁמִים לַדְּרוֹמִיִּים וְלֹא רַ' חֲנִינָא עוֹצֵר גְּשָׁמִים מִבְּנֵי צִפּוֹרִין, אֶלָּא הַדְּרוֹמִיִּים לִבָּם רַךְ וְשׁוֹמְעִים דִּבְרֵי תּוֹרָה וְנִכְנָעִים, וּבְנֵי צִפּוֹרִין לִבָּם קָשֶׁה וְשׁוֹמְעִים דִּבְרֵי תּוֹרָה וְאֵין נִכְנָעִים.
מִשֶּׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה הָאֲוִיר זַךְ, אָמַר: עַד עַכְשָׁו כָּךְ?! מִיָּד יָרְדוּ גְּשָׁמִים, נַָדַר עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן שׁוּב, אָמַר: מָה אֲנִי אֹמַר לְבַעַל הַחוֹב, שֶׁלֹּא יִגְבֶּה חוֹבוֹ? (ירושלמי תענית ג, ד).
שׁוּק – רחוב.
מְדִינָה – עיר, שכונה.
זִמְרִי – ראו במדבר כה.
מִתְרַעֲמִים – כועסים וסבורים שנעשה לכם עוול.
גָּזְרוּ תַּעֲנִית – הורו על תענית ציבור בתקופה של עצירת גשמים.
עוֹצֵר גְּשָׁמִים – כביכול מתוך כעסו על הציבור.
צָרְכוּ – הצטרכו.
נִכְנָעִים – מצייתים (לרבם ולתורתו).
הָאֲוִיר זַךְ – השמים נקיים (מעננים).
עַד עַכְשָׁו כָּךְ – עדיין לא ירדו גשמים?
מָה אֲנִי וגו' – האם אני רשאי לומר לקב"ה (שהאנשים חטאו כלפיו) שלא יענישם (בעצירת גשמים)?
*
שסג רַ' חֲנִינָא מָכַר דְּבַשׁ שֶׁל דְּבוֹרִים: וְהָיָה לוֹ דְּבַשׁ שֶׁל תְּמָרִים וּנְתָנוֹ. לְאַחַר יָמִים עָבְרוּ שָׁם, אָמַר לָהֶם: שֶׁלֹּא לְהַטְעוֹת אֶתְכֶם, הֱווּ יוֹדְעִים, אוֹתוֹ הַדְּבַשׁ שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם שֶׁל תְּמָרִים הָיָה. אָמְרוּ לוֹ: מִמֶּנּוּ אָנוּ מְבַקְּשִׁים, שֶׁהוּא טוֹב לִמְלַאכְתּוֹ. הִפְרִישׁ אֶת דָּמָיו וּבָנָה בֵּית הַמִּדְרָשׁ בְּצִפּוֹרִין (ירושלמי פאה ז, ג).
דְּבַשׁ שֶׁל תְּמָרִים – שנחשב פחות בערכו מדבש דבורים.
נְתָנוֹ – מכר אותו בטעות כאילו הוא דבש דבורים.
עָבְרוּ שָׁם – קוני הדבש.
מִמֶּנּוּ אָנוּ מְבַקְּשִׁים – לדבש זה היינו זקוקים.
הִפְרִישׁ אֶת דָּמָיו – הניח בצד את התשלום (שקיבל תמורת הדבש).
*
שסד מַעֲשֶׂה בְּטַבָּח אֶחָד בְּצִפּוֹרִין שֶׁהָיָה מַאֲכִיל יִשְׂרָאֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת. פַּעַם אַחַת שָׁתָה יַיִן בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְעָלָה לַגַּג וְנָפַל וּמֵת, וְהָיוּ כְּלָבִים מְלַקְּקִים בְּדָמוֹ. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת רַ' חֲנִינָא: מַהוּ לְהַעֲבִירוֹ מִלִּפְנֵיהֶם? אָמַר לָהֶם: נֶאֱמַר: “וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ” (שמות כב, ל) – וְזֶה הָיָה גּוֹזֵל אֶת הַכְּלָבִים וּמַאֲכִיל אֶת יִשְׂרָאֵל; הַנִּיחוּם, מִשֶּׁלָהֶם הֵם אוֹכְלִים (ירושלמי תרומות ח, ג).
טַבָּח – שוחט.
מַהוּ לְהַעֲבִירוֹ מִלִּפְנֵיהֶם – האם מותר לחלל שבת בהעברת הגופה, כדי שלא תיאכל בידי הכלבים?
גּוֹזֵל אֶת הַכְּלָבִים – מונע מהם את בשר הטרפה שהתורה הבטיחה להם.
מִשֶּׁלָהֶם – מה שמגיע להם.
*
שסה רַ' חֲנִינָא הָיָה מִתְעַטֵּף וְעוֹמֵד בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, אָמַר: בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה! (שבת קיט ע"א).
מִתְעַטֵּף – במעיל.
בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – שעת המעבר בין היום ללילה.
*
שסו שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בָּא אֵצֶל רַ' חֲנִינָא. אָמַר לוֹ: כְּתֹב לִי אִגֶּרֶת כָּבוֹד וְאֵצֵא לְפַרְנָסָתִי לְחוּץ לָאָרֶץ, אָמַר לוֹ: לְמָחָר אֲנִי הוֹלֵךְ אֵצֶל אֲבוֹתֶיךָ, יְהוּ אוֹמְרִים לִי: נְטִיעָה אַחַת שֶׁל חֶמְדָּה שֶׁהָיְתָה לָנוּ בְּאֶרֶץ יִשְרָאֵל, הִתַּרְתָּ לָּהּ לָצֵאת לְחוּץ לָאָרֶץ?!
כּוֹהֵן אֶחָד בָּא אֵצֶל רַ' חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: מַהוּ לָצֵאת לְצוֹר לַעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה, לַחֲלֹץ אוֹ לְיַבֵּם? אָמַר לוֹ: אָחִיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ הִנִּיחַ חֵיק אִמּוֹ וְחִבֵּק חֵיק נָכְרִיָּה, וּבָרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנְּגָפוֹ! – וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כַּיּוֹצֵא בּוֹ? (ירושלמי מועד קטן ג, א).
בַּר בָּא – בן אבא (בארמית).
אִגֶּרֶת כָּבוֹד – דברי שבח, כתב המלצה.
לְמָחָר וגו' – כשאמות ואפגוש בעולם הבא את אבותיך.
נְטִיעָה אַחַת שֶׁל חֶמְדָּה – כינוי של חיבה לר' שמעון.
צוֹר – שבלבנון.
מַהוּ – האם מותר.
דְּבַר מִצְוָה – אחיו של הכוהן מת בצור בלא בנים, ועל אחיו מוטל לשאת את האלמנה (ייבום) או לשחרר אותה (בטקס החליצה).
אָחִיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ – אחיך.
חֵיק אִמּוֹ – דימוי לארץ ישראל.
חֵיק נָכְרִיָּה – דימוי לחוץ לארץ.
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנְּגָפוֹ – ברוך הקב"ה שהמית אותו.
כַּיּוֹצֵא בּוֹ – כמוהו (ומוטב שתבוא האלמנה לארץ).
*
שסז אִשָּׁה אַחַת הָיְתָה מְחַזֶּרֶת לִטֹּל עָפָר מִתַּחַת רַגְלָיו שֶׁל רַ' חֲנִינָא, אָמַר לָהּ: אִם יַעֲלֶה בְּיָדֵךְ, לְכִי עֲשִׂי – “אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ” (דברים ד, לה) נֶאֱמַר (סנהדרין סז ע"ב).
מְחַזֶּרֶת לִטֹּל עָפָר וגו' – משתדלת לקחת עפר (כדי לעשות בו מעשה של כישוף כנגד ר' חנינא).
לְכִי עֲשִׂי – כרצונך.
“אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ” – ואין בעולם שום כוח פרט לכוחו של הקב"ה.
*
שסח רַ' חֲנִינָא מֵתָה לוֹ בִּתּוֹ וְלֹא בָּכָה. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: תַּרְנְגֹלֶת הוֹצֵאתָ מִבֵּיתְךָ? אָמַר לָהּ: שְׁנַיִם – שְׁכוֹל וְעִוָּרוֹן!? (שבת קנא ע"ב).
תַּרְנְגֹלֶת הוֹצֵאתָ מִבֵּיתְךָ – ולכן אינך בוכה?
שְׁנַיִם וגו' – האם את רוצה שתבואנה עלי שתי רעות: אובדן הבת ועיוורון מרוב בכי?
*
שסט אָמַר רַ' חֲנִינָא: לֹא מֵת שִׁבְחַת בְּנִי אֶלָּא שֶׁקִּצֵּץ תְּאֵנָה בְּלֹא זְמַנָּהּ (בבא קצא צא ע"ב).
לֹא מֵת… אֶלָּא – מת רק בגלל.
בְּלֹא זְמַנָּהּ – לפני הזמן שהיה צריך לקצוץ אותה.
*
שע רַ' חֲנִינָא וְרַ' יוֹנָתָן הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. הִגִּיעוּ לִשְׁנֵי שְׁבִילִים, אֶחָד פָּתוּחַ לְפִתְחָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וְאֶחָד פָּתוּחַ לְפִתְחוֹ שֶׁל בֵּית זוֹנוֹת. אָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: נֵלֵךְ עַל פִּתְחָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁיִּצְרָהּ שָׁחוּט; אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: נֵלֵךְ עַל פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית זוֹנוֹת וְנִכְבֹּשׁ יִצְרֵנוּ וּנְקַבֵּל שָׂכָר.
כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשָׁם רָאוּ שֶׁהַזּוֹנוֹת נִתְחַבְּאוּ מִפְּנֵיהֶם. אָמַר לוֹ: זֶה מִנַּיִן לְךָ? אָמַר לוֹ: “מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה” (משלי ב, יא) (עבודה זרה יז ע“א־ע”ב).
שְׁנֵי שְׁבִילִים – צומת דרכים.
פָּתוּחַ – עובר על פתח.
יִצְרָהּ שָׁחוּט – כבר נכבש יצר עבודה זרה ואין זה פיתוי לעבור לידה.
נִכְבֹּשׁ יִצְרֵנוּ – נתגבר על היצר.
נִתְחַבְּאוּ מִפְּנֵיהֶם – לא יצאו לקראתם (כיוון שידעו שלא יפנו אליהן).
זֶה מִנַּיִן לְךָ? – כיצד ידעת שלא נחטא?
“מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ” וגו' – הפסוק נדרש כאומר כי התורה (נושא המשפט) שומרת על האדם גם מענייני זימה.
*
שעא אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' חֲנִינָא שֶׁהָיָה בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְהָיָה עוֹמֵד עַל רַגְלוֹ אַחַת וְחוֹלֵץ מִנְעָלוֹ וְנוֹעֵל מִנְעָלוֹ.
אָמַר רַ' חֲנִינָא: חַמִּין וְשֶׁמֶן שֶׁסָּכַתְנִי אִמִּי בְּיַלְדוּתִי הֵם עָמְדוּ לִי בְּעֵת זִקְנוּתִי (חולין כד ע"ב).
מִנְעָלוֹ – שעל הרגל השנייה.
חַמִּין – רחצה במים חמים.
סָכַתְנִי – מרחה עלי.
עָמְדוּ לִי – סייעו, הועילו לי.
*
שעב רַ' חֲנִינָא נִסְמַךְ בְּרַ' חִיָּא בַּר בָּא בְּצִפּוֹרִין, רָאָה כָּל הָעָם רָצִין. אָמַר: לָמָּה כָּל הָעָם רָצִין? אָמְרוּ לוֹ: רַ' יוֹחָנָן יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל רַ' בְּנָיָה וְכָל הָעָם רָצִין לְשָׁמְעוֹ. אָמַר: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֶרְאַנִי פֵּרוֹת עַד שֶׁאֲנִי בַּחַיִּים. כָּל הָאַגָּדוֹת פָּשַׁטְתִּי לוֹ, חוּץ מִמִּשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת (ירושלמי הוריות ג, ד).
נִסְמַךְ – נשען.
בַּר בָּא – בן אבא (בארמית).
רָצִין – רצים.
הַמָּקוֹם – הקב"ה.
פֵּרוֹת – פרי עמלו (ור' יוחנן היה תלמידו).
עַד – כל עוד.
פָּשַׁטְתִּי – הסברתי.
*
שעג רַ' חֲנִינָא חָלָה בְּצִפּוֹרִין, שָׁמַע רַ' יוֹחָנָן וְעָלָה מִטְּבֶרְיָא לְצִפּוֹרִין, בִּקֵּשׁ לְבַקְּרוֹ. בַּדֶּרֶךְ רָאָה אָדָם יוֹרֵד מִשָּׁם, אָמַר לוֹ: מָה הַקּוֹל בַּמְּדִינָה? אָמַר לוֹ: רַבָּן אֶחָד מֵת, וְכָל הָעָם רָצִין לַעֲסֹק בּוֹ. יָדַע רַ' יוֹחָנָן שֶׁהוּא רַ' חֲנִינָא. יָרַד מֵעַל הַחֲמוֹר, הוֹצִיא בִּגְדֵי שַׁבָּת שֶׁלּוֹ, שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה אִצְטְלָאוֹת שֶׁל מֵילָת, וּקְרָעָם. אָמַר: הָלַךְ הָאִישׁ שֶׁהָיִיתִי יָרֵא מִפָּנָיו (ירושלמי מועד קטן ג, ח; שם בבא מציעא ב, יא; מועד קטן כד ע"א).
מָה הַקּוֹל בַּמְדִינָה? – מה קורה בעיר?
רָצִין לַעֲסֹק בּוֹ – רצים לטפל בקבורתו.
אִצְטְלָאוֹת שֶׁל מֵילָת – בגדים עשויים צמר יקר.
יָרֵא מִפָּנָיו – לשון הערצה, שהיה גדול ותקיף בתורה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.