שצח מַעֲשֶׂה בְּאִשָׁה מְעֻבֶּרֶת אַחַת שֶׁהֵרִיחָה. בָּאוּ לִפְנֵי רַבִּי. אָמַר: לְכוּ וְלַחֲשׁוּ לָהּ, שֶׁיּוֹם כִּפּוּרִים הוּא. לָחֲשׁוּ לָהּ וְנִלְחֲשָׁה. קָרְאוּ עָלָיו: "בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ (ירמיה א, ה) – וְיָצָא מִמֶּנָּה רַ' יוֹחָנָן (יומא פב ע"ב).
הֵרִיחָה – מאכל מעורר תיאבון ביום הכיפורים והתאוותה לאכול ממנו.
נִלְחֲשָׁה – הדברים שנלחשו באוזנה השקיטו את רעבונה.
קָרְאוּ וגו' – ציטטו פסוק בקשר לעובר שבבטנה.
*
שצט רַ' יוֹחָנָן, כְּשֶׁעִבְּרַתּוּ אִמּוֹ – מֵת אָבִיו, יְלָדַתּוּ – מֵתָה אִמּוֹ (קידושין לא ע"ב).
עִבְּרַתּוּ – הרתה.
*
ת אָמַר רַ' יוֹחָנָן: רָכוּב הָיִיתִי עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל זְקֵנִי וְשָׁמַעְתִּי קוֹלוֹ שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה (ירושלמי מעשרות א, ב).
זְקֵנִי – סבי (שגידל את ר' יוחנן שהיה יתום מאב ומאם).
שׁוֹנֶה – לומד תורה שעל פה.
*
תא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: שְׁנֵים עָשָׂר תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא בְּרַבִּי, וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר יָמִים גָּדַלְתִּי בֵּינֵיהֶם, וְלָמַדְתִּי לֵב כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְחָכְמַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד.
אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה אֵצֶל רַ' אוֹשַׁעְיָא, הָיִינוּ יוֹשְׁבִים אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה בְּאַמָּה (עירובין נג ע"א).
בְּרַבִּי – ראו קטע שעה.
לָמַדְתִּי לֵב – הכרתי את אישיותו.
אַמָּה – כחצי מטר (בשל הצפיפות).
*
תב אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֲנִי נִשְׁתַּיַּרְתִּי מִשַּׁפִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם.
הָרוֹצֶה לִרְאוֹת יָפְיוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן, יָבִיא כּוֹס שֶׁל כֶּסֶף צָרוּף וִימַלְּאֶנּוּ גַּרְעִינִים שֶׁל רִמּוֹן אָדֹם, וִיעַטֵּר כְּלִיל שֶׁל וֶרֶד אָדֹם עַל פִּיו, וְיַנִּיחֶנּוּ בֵּין חַמָּה לְצֵל – וְאוֹתוֹ זֹהַר מֵעֵין יָפְיוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן הוּא (בבא מציעא פד ע"א).
אֲנִי נִשְׁתַּיַּרְתִּי וגו' – נותרתי מן היפים שבאנשי ירושלים.
יְעַטֵּר כְּלִיל – יקשט בכתר.
מֵעֵין יָפְיוֹ – דומה במקצת ליופיו.
*
תג רַ' יוֹחָנָן הָיָה עוֹלֶה בְּמַעֲלוֹת, וְהָיוּ סוֹמְכִים אוֹתוֹ רַב אַמִּי וְרַב אַסִּי. נִשְׁבְּרָה הַמַּעֲלָה תַּחְתָּיו – עָלָה וְהֶעֱלָם. אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים: וְכִי מֵאַחַר שֶׁכּוֹחֲךָ גָּדוֹל כָּל כָּךְ – לָמָּה לְךָ לִסָּמֵךְ? אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, מָה אַנִּיחַ לְעֵת זִקְנָה? (כתובות סב ע"א).
סוֹמְכִים – תומכים (משני צדדיו).
עָלָה וְהֶעֱלָם – ר' יוחנן הצליח בזריזות לעלות דרגה נוספת ואף למשוך את שני החכמים שהלכו עמו.
לִסָּמֵךְ – להישען.
אִם כֵּן וגו' – אם אבזבז את כוחותי כעת, מה ייוותר לי לימי הזקנה?
*
תד רַ' יוֹחָנָן חָלָה, נִכְנַס אֶצְלוֹ רַ' חֲנִינָא. אָמַר לוֹ: חֲבִיבִים עָלֶיךָ יִסּוּרִים? אָמַר לוֹ: לֹא הֵם וְלֹא שְׂכָרָם. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי יָדְךָ. נָתַן לוֹ יָדוֹ וְהֶעֱמִידוֹ.
רַ' אֶלְעָזָר חָלָה. נִכְנַס אֶצְלוֹ רַ' יוֹחָנָן, רָאָהוּ שֶׁהוּא יָשֵׁן בְּבַיִת אָפֵל, גִּלָּה רַ' יוֹחָנָן זְרוֹעוֹ וְנָפְלָה אוֹרָה. רָאָה אֶת רַ' אֶלְעָזָר שֶׁהוּא בּוֹכֶה. אָמַר לוֹ: לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה? אִם מִשּׁוּם תּוֹרָה שֶׁלֹּא הִרְבֵּיתָ? – שָׁנִינוּ “אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט – וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם”; וְאִם מִשּׁוּם מְזוֹנוֹת? – לֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה לִשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת; וְאִם מִשּׁוּם בָּנִים? – זוֹ הִיא הָעֶצֶם שֶׁל בְּנִי הָעֲשִׂירִי!
אָמַר לוֹ: עַל יֹפִי זֶה שֶׁיִּבְלֶה בֶּעָפָר אֲנִי בּוֹכֶה. אָמַר לוֹ: עַל זֶה וַדַּאי יֵשׁ לְךָ לִבְכּוֹת – וּבָכוּ שְׁנֵיהֶם.
בֵּינָתַיִם אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: חֲבִיבִים עָלֶיךָ יִסּוּרִים? אָמַר לוֹ: לֹא הֵם וְלֹא שְׂכָרָם. אָמַר לוֹ: תֵּן לִי יָדְךָ. נָתַן לוֹ יָדוֹ – וְהֶעֱמִידוֹ (ברכות ה ע"ב).
חֲבִיבִים וגו' – האם אתה רואה את הייסורים כדבר חיובי ומועיל (כיוון שבהם מתכפר לו לאדם על חטאיו)?
לֹא הֵם וְלֹא שְׂכָרָם – איני רוצה לא בייסורים ולא בשכר שמקבל המתייסר.
הֶעֱמִידוֹ – הקים אותו על רגליו.
בַּיִת אָפֵל – חדר בלא חלונות.
שָׁנִינוּ וגו' – למדנו כי העיקר הוא כוונת הלב, ועל כן אין הבדל בין מי שמרבה בלימוד למי שממעיט בו.
מִשּׁוּם מְזוֹנוֹת – שאין לך די צורכך.
שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת – גם תורה וגם עושר.
מִשּׁוּם בָּנִים – שלא הולדת.
זוֹ הִיא הָעֶצֶם וגו' – כי מתו עשרת בניו של ר' יוחנן והוא נשא עמו כתזכורת כואבת עצם קטנה של בנו העשירי.
יֹפִי זֶה וגו' – יופיו של ר' יוחנן (ראו קטע תב) שיתמוסס בקבר.
*
תה אִלְפָּא וְרַ' יוֹחָנָן הָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, הָיְתָה לָהֶם הַשָּׁעָה דְּחוּקָה הַרְבֵּה. אָמְרוּ: נֵלֵךְ וְנַעֲסֹק בִּסְחוֹרָה, וּנְקַיֵּם בְּעַצְמֵנוּ “אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן” (דברים טו, ד). הָלְכוּ וְיָשְׁבוּ תַּחַת כֹּתֶל רָעוּעַ וְאָכְלוּ. בָּאוּ שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. שָׁמַע רַ' יוֹחָנָן אֶחָד אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: נַפִּיל עֲלֵיהֶם אֶת הַכֹּתֶל וְנַהַרְגֵם, שֶׁמַּנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: הַנַּח לָהֶם, יֵשׁ בָּהֶם אֶחָד שֶׁהַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לוֹ. רַ' יוֹחָנָן שָׁמַע, אִלְפָּא לֹא שָׁמַע. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן לְאִלְפָּא: שָׁמַעְתָּ דָּבָר? אָמַר לוֹ: לֹא. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִשֶּׁשָּׁמַעְתִּי אֲנִי וְאִלְפָּא לֹא שָׁמַע, מִכְּלָל, שֶׁלִּי עוֹמֶדֶת הַשָּׁעָה. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: אֶחֱזֹר וַאֲקַיֵּם בְּנַפְשִׁי “כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ” (שם שם, יא). רַ' יוֹחָנָן חָזַר, אִלְפָּא לֹא חָזַר. עַד שֶׁבָּא אִלְפָּא מָלַךְ רַ' יוֹחָנָן. אָמְרוּ לוֹ: אִלּוּ הָיִיתָ יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, לֹא הָיִיתָ מוֹלֵךְ אַתָּה? הָלַךְ וְנִתְלָה בְּתֹרֶן הַסְּפִינָה וְאָמַר: אִם יֵשׁ שֶׁיִּשְׁאָלֵנִי דָּבָר בְּמִשְׁנַת רַ' חִיָּא וְרַ' אוֹשַׁעְיָא וְלֹא אֶפְשֹׁט לוֹ מִמִּשְׁנָתֵנוּ – אֲנִי נוֹפֵל מִתֹּרֶן הַסְּפִינָה וְטוֹבֵעַ (תענית כא ע"א).
הַשָּׁעָה דְּחוּקָה הַרְבֵּה – מצבם הכלכלי הורע ביותר.
נְקַיֵּם בְּעַצְמֵנוּ – נממש בחיינו (פסוק מקראי המבטיח שלא יהיו אביונים בקרב עם ישראל).
מַנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם – עוזבים את לימוד התורה.
חַיֵּי שָׁעָה – פרנסה ומסחר.
הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לוֹ – השעה מוצלחת והוא בר מזל.
מִכְּלָל – משמע הדבר.
אֲקַיֵּם בְּנַפְשִׁי – אממש בעצמי (פסוק אחר, הקובע כי תמיד יהיו אביונים בקרב עם ישראל).
מָלַךְ – התמנה לראש הישיבה.
אִם יֵשׁ וגו' – אם ישאלוני שאלה מן המשניות שסידרו תלמידי רבי יהודה הנשיא (ר' חיא ור' אושעיא) ולא אדע להשיב עליה מתוך משנתו של רבי.
*
תו מַעֲשֶׂה בְּרַ' יוֹחָנָן, שֶׁהָיָה מְטַיֵּל וְעוֹלֶה מִטְּבֶרְיָא לְצִפּוֹרִי, וְהָיָה סָמוּךְ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא תַּלְמִידוֹ. הִגִּיעוּ לְבֵית שָׂדֶה, אָמַר רַ' יוֹחָנָן: רוֹאֶה אַתָּה בֵּית שָׂדֶה זֶה, שֶׁהָיָה שֶׁלִּי וּמְכַרְתִּיו, בִּשְׁבִיל שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. הִגִּיעוּ לְבֵית זַיִת, אָמַר: רוֹאֶה אַתָּה בֵּית זַיִת זֶה, שֶׁהָיָה שֶׁלִּי וּמְכַרְתִּיו, בִּשְׁבִיל שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. הִגִּיעוּ לְבֵית כֶּרֶם, אָמַר: רוֹאֶה אַתָּה בֵּית כֶּרֶם זֶה, שֶׁהָיָה שֶׁלִּי וּמְכַרְתִּיו, בִּשְׁבִיל שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. הִתְחִיל רַ' חִיָּא בּוֹכֶה. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה? אָמַר לוֹ: בּוֹכֶה אֲנִי, שֶׁלֹּא הִנַּחְתָּ לְזִקְנָתְךָ כְּלוּם. אָמַר לוֹ: חִיָּא בְּנִי, וְכִי קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ מָה שֶׁעָשִׂיתִי, שֶׁמָּכַרְתִּי דָּבָר שֶׁנִּתַּן בְּשִׁשָּׁה יָמִים וְקָנִיתִי דָּבָר שֶׁנִּתַּן לְאַרְבָּעִים יוֹם? כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְשִׁשָּׁה יָמִים, אֲבָל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה” (שמות לד, כח) (שמו“ר מז, ה; ויק”ר ל, א; פדר"כ כז, א).
סָמוּךְ – נשען.
בֵּית שָׂדֶה – חווה.
בֵּית זַיִת – מטע זיתים.
בֵּית כֶּרֶם – כרם ענבים.
הִנֵּחְתָּ לְזִקְנָתְךָ – השארת לימי הזקנה.
קַלָּה הִיא בְּעֵינֶיךָ – נראה בעיניך כדבר מועט וקל ערך.
“וַיְהִי שָׁם” וגו' – משה (בהר סיני).
*
תז רַ' יוֹחָנָן מִכָּל מָה שֶׁהָיָה אוֹכֵל הָיָה נוֹתֵן לְעַבְדּוֹ, וְהָיָה קוֹרֵא עָלָיו: “הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד” (איוב לא, טו) (ירושלמי כתובות ה, ה).
קוֹרֵא עָלָיו – מצטט בקשר אליו פסוק.
“הֲלֹא בַבֶּטֶן” וגו' – האם לא נוצרנו באופן דומה ברחם אמותינו?
*
תח רַ' יוֹחָנָן, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְמִקְרָא זֶה “הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין” (איוב טו, טו), בָּכָה: אִם בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין – בְּמִי יַאֲמִין? פַּעַם אַחַת הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, רָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא מְלַקֵּט תְּאֵנִים. הִנִּיחַ אֶת הַבְּשֵׁלוֹת וְנָטַל אֶת הַפַּגִּים. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: וְכִי לֹא יָפוֹת אֵלּוּ יוֹתֵר? אָמַר לוֹ: לַדֶּרֶךְ אֲנִי צָרִיךְ לָהֶן, הַלָּלוּ מִתְקַיְּמוֹת וְהַלָּלוּ אֵין מִתְקַיְּמוֹת. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין” (חגיגה ה ע"א).
מִקְרָא – פסוק.
“הֵן בִּקְדֹשָׁו” וגו' – והפסוק נדרש כעוסק בלקיחת הקב"ה את הצדיקים (“קדושיו”) מן העולם בטרם עת, משום שאין הוא נותן בהם אמון שלא יחטאו.
נָטַל אֶת הַפַּגִּים – לקח תאנים שאינן בשלות.
הַלָּלוּ מִתְקַיְּמוֹת – התאנים שנלקטו טרם זמנן אינן מתקלקלות.
*
תט אָמַר רַ' חָנָא הַשֻּׁלְחָנִי: לְמַעְלָה מִמֶּנִּי הָיָה עוֹמֵד בֶּן הַנַּפָּח, לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי דֵּינָר קוּרְדִּינָאִי לְשַׁעֵר בּוֹ טְרֵפוֹת, וּבִקַּשְׁתִּי לַעֲמֹד מִפָּנָיו וְלֹא הִנִּיחַנִי; אָמַר לִי: שֵׁב, בְּנִי, שֵׁב; אֵין בַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת רַשָּׁאִין לַעֲמֹד מִפְּנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּשַָׁעָה שֶׁעוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּם (חולין נד ע"ב).
הַשֻּׁלְחָנִי – חלפן כספים.
לְמַעְלָה מִמֶּנִּי – לידי.
בֶּן הַנַּפָּח – הוא ר' יוחנן.
דֵּינָר קוּרְדִּינָאִי – מטבע שבא לעולם בתקופת הקיסר גורדיאנוס.
לְשַׁעֵר בּוֹ טְרֵפוֹת – לבדוק באמצעותו את גודלו של נקב בבשר בהמה (כגון ברֵיאה) שבגללו היא נעשית טרפה ואסורה באכילה.
לַעֲמֹד מִפָּנָיו – לקום לכבודו.
הִנִּיחַנִי – הרשה לי.
*
תי רַ' יוֹחָנָן הָיָה יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא לִפְנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל בָּבֶל בְּצִפּוֹרִין, עָבַר אַרְכּוֹן וְלֹא עָמַד מִפָּנָיו. בָּאוּ עַבְדֵי הָאַרְכּוֹן וּבִקְשׁוּ לְהַכּוֹתוֹ. אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּהוּ, בְּמִצְוַת בּוֹרְאוֹ הוּא עָסוּק (ירושלמי ברכות ה, א).
בֵּית הַכְּנֶסֶת וגו' – בית כנסת של עולים מבבל שהיה בציפורי.
אַרְכּוֹן – שליט, שר העיר.
עָמַד מִפָּנָיו – קם לכבודו.
אָמַר לָהֶם – הארכון.
הַנִּיחוּהוּ – עזבו אותו.
*
תיא רַ' אֶלְעָזָר כְּשֶׁהָיָה נִפְטָר מֵרַ' יוֹחָנָן, אִם רַ' יוֹחָנָן הָיָה צָרִיךְ לֵילֵךְ, הָיָה רַ' אֶלְעָזָר עוֹמֵד כָּפוּף בִּמְקוֹמוֹ עַד שֶׁנֶּעֱלַם רַ' יוֹחָנָן מֵעֵינָיו; וּכְשֶׁהָיָה רַ' אֶלְעָזָר צָרִיךְ לֵילֵךְ, הָיָה הוֹלֵךְ אֲחוֹרַנִּית עַד שֶׁנֶּעֱלַם רַ' יוֹחָנָן מֵעֵינָיו (יומא נג ע"א).
נִפְטָר – נפרד.
לֵילֵךְ – ללכת,
להיפרד.
אֲחוֹרַנִּית – כשפניו מופנות אל ר' יוחנן.
*
תיב רַ' יוֹחָנָן נִסְמַךְ עַל רַ' יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְהָלַךְ, וְהָיָה רַ' אֶלְעָזָר רוֹאֵהוּ וְנִתְחַבֵּא מִפָּנָיו. הִקְפִּיד רַ' יוֹחָנָן וְאָמַר: שְׁנַיִם עָשָׂה בִּי הַבָּבְלִי הַזֶּה: אֶחָד שֶׁלֹּא שָׁאַל בִּשְׁלוֹמִי, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר שְׁמוּעָה מִפִּי. אָמַר לוֹ רַ' יַעֲקֹב בַּר אִידִי: כָּךְ נוֹהֲגִים בְּבָבֶל: הַקָּטֹן אֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם הַגָּדוֹל, שֶׁהֵם מְקַיְּמִים “רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ” (איוב כט, ח).
וְעוֹד אָמַר לוֹ: מַהוּ לַעֲבֹר מִלִּפְנֵי הַקָּפָה שֶׁל צְלָמִים? אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: מָה אַתָּה חוֹלֵק לָהֶם כָּבוֹד? אֶלָּא עֲבֹר לִפְנֵיהֶם וְסַמֵּא אֶת עֵינֵיהֶם. אָמַר לוֹ רַ' יַעֲקֹב בַּר אִידִי: יָפֶה עָשָׂה רַ' אֶלְעָזָר שֶׁלֹּא עָבַר לְפָנֶיךָ.
– וְלָמָּה לֹא אָמַר שְׁמוּעָה מִפִּי?
בְּתוֹךְ כָּךְ בָּאוּ לְפָנָיו רַ' אַמִּי וְרַ' אַסִּי וּמְצָאוּהוּ כּוֹעֵס, אָמְרוּ לוֹ: וְלֹא כָּךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל טְבֶרְיָא, שֶׁנֶּחְלְקוּ בּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יוֹסֵי עַד שֶׁנִּקְרַע סֵפֶר תּוֹרָה בַּחֲמָתָם? וְהָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, רַ' יוֹסֵי בֶּן קִיסְמָא שְׁמוֹ, אָמַר: תָּמֵהַּ אֲנִי, אִם לֹא יִהְיֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת זֶה עֲבוֹדָה זָרָה. וְכֵן הָיָה. חָזַר רַ' יוֹחָנָן וְהִקְפִּיד יוֹתֵר, אָמַר: וְכִי חֲבֵרִי הוּא זֶה?
עַד שֶׁהֵם מְהַלְּכִים רָאוּ בֵּית מִדְרָשׁ אֶחָד. אָמַר רַ' יַעֲקֹב בַּר אִידִי לְרַ' יוֹחָנָן: כָּאן הָיָה רַ' מֵאִיר יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְאָמַר הֲלָכָה מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל, וְלֹא אָמַר הֲלָכָה מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁרַ' מֵאִיר תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ: הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁרַ' אֶלְעָזָר תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן.
וְעוֹד אָמַר לוֹ: נֶאֱמַר: “כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן צִוָּה משֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ” (יהושע יא, טו) – וְכִי עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ הָיָה אוֹמֵר לָהֶם: כָּךְ אָמַר לִי משֶׁה? אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ סְתָם, וְהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁתּוֹרָתוֹ שֶׁל משֶׁה הִיא; אַף אַתָּה, רַ' אֶלְעָזָר תַּלְמִידְךָ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ סְתָם, וְהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהַתּוֹרָה שֶׁלְּךָ הִיא. אָמַר לָהֶם רַ' יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה אִי אַתֶּם יוֹדְעִין לְפַיֵּס כְּבֶן אִידִי חֲבֵרֵנוּ? (ירושלמי ברכות ב, א; שם שקלים ב, ה; יבמות צו ע“ב; מד”ש יט, ד).
נִסְמַךְ – נשען (על כתפו).
רַ' אֶלְעָזָר – בן פדת, תלמידו של ר' יוחנן, שעלה ארצה מבבל.
הִקְפִּיד – נפגע וכעס.
שְׁנַיִם עָשָׂה בִּי – בשני עניינים פגע בי.
אֵינוֹ אוֹמֵר וגו' – אינו אומר בשמי דברי הלכה ששמע ממני.
מְקַיְּמִים – נוהגים (על פי הפסוק).
מַהוּ לַעֲבֹר וגו' – האם מותר לתת זכות קדימה בדרך לתהלוכה של פסלי עבודה זרה?
עֲבֹר וגו' – לך למולם וזלזל בהם, כאילו אתה מעוור את עיניהם.
יָפֶה עָשָׂה וגו' – ר' אלעזר התנהג באופן נכון כשלא עבר למול ר' יוחנן, ובכך חלק לו כבוד.
בְּתוֹךְ כָּךְ – בדיוק כששאל ר' יוחנן את השאלה.
נֶחְלְקוּ – התווכחו בעוז.
בַּחֲמָתָם – מרוב כעסם.
תָּמֵהּ אֲנִי – אהיה מופתע (אם יתברר אחרת).
עֲבוֹדָה זָרָה – מקדש אלילי או כנסייה.
וְכִי חֲבֵרִי הוּא זֶה – והרי בר' אלעזר המדובר, ועליו מותר למורה לכעוס (שלא כמסופר על שני החכמים בטבריה).
אָמַר לָהֶם – ר' יוחנן לר' אמי ולר' אסי.
לְפַיֵּס – להרגיע (אדם כועס).
*
תיג רַ' יוֹחָנָן בִּימוֹת הַחֹרֶף, שֶׁלֹּא הָיָה חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ, הָיָה לוֹבֵשׁ שְׁתֵּי תְּפִלִּין, אֲבָל בַּקַּיִץ, שֶׁהָיָה חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ לֹא הָיָה לוֹבֵשׁ אֶלָּא שֶׁל יָד (ירושלמי ברכות ב, ג).
חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ – סובל מכאב ראש.
שְׁתֵּי תְּפִלִין – אחת בראשו ואחת על ידו (לאורך היום כולו).
*
תיד חִלּוּל הַשֵּׁם כֵּיצַד? אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כְּגוֹן אֲנִי, שֶׁהוֹלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִלִּין (יומא פו ע"א).
כֵּיצַד – מהו.
כְּגוֹן אֲנִי וגו' – ולא כולם יודעים שמחמת עייפות או חולי אני עושה כך (ראו בקטע הקודם), ולומדים מדרכי.
אַרְבַּע אַמּוֹת – כשני מטרים.
*
תטו אָמַר רַ' יוֹחָנָן: פַּעַם אַחַת אֲחָזַנִי בֻּלְמוֹס וְרַצְתִּי לְמִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵנָה, וְקִיַּמְתִּי בְּעַצְמִי “הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ” (קהלת ז, יב) (יומא פג ע"ב).
בֻּלְמוֹס – רעב גדול (שרק מאכל מתוק משקיט אותו).
מִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵנָה – צד מזרח של העץ, שבו השמש מצויה זמן רב יותר ועל כן הפירות מתוקים במיוחד.
קִיַּמְתִּי בְּעַצְמִי – הוכחתי בהתנהגותי את האמת הגנוזה בפסוק.
*
תטז זְעִירָא הָיָה מִשְׁתַּמֵּט מֵרַ' יוֹחָנָן, שֶׁהָיָה אוֹמֵר לוֹ: שָׂא אֶת בִּתִּי. פַּעַם אַחַת הָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ, הִגִּיעוּ לִשְׁלוּלִית שֶׁל מַיִם, הִרְכִּיבוֹ לְרַ' יוֹחָנָן עַל כְּתֵפוֹ וְהֶעֱבִירוֹ. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: תּוֹרָתִי כְּשֵׁרָה, וּבְנוֹתַי אֵינָן כְּשֵׁרוֹת?! (קידושין עא ע"ב).
זְעִירָא – חכם שעלה ארצה מבבל ולמד אצל ר' יוחנן (אך לא רצה לשאת מישהי שאינה בבלית).
מִשְׁתַּמַּט – מתחמק (מלפגוש).
כְּשֵׁרָה – מתאימה וראויה (ללימוד).
*
תיז חִזְקִיָּה בֵּי רַ' חִיָּא קָרָא עַל רַ' יוֹחָנָן: לֵית דֵּן בַּר אֱנָשׁ! וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּגוֹן דֵּן בַּר נַשׁ! (שבת קיב ע"ב).
בֵּי – בן. לֵית דֵּן בַּר אֱנָשׁ – אין זה בן אדם (בארמית) אלא מלאך.
כְּגוֹן דֵּן וגו' – כגון זה (ר' יוחנן), שהוא אדם (מושלם).
*
תיח כָּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל רַב הָיָה רַ' יוֹחָנָן כּוֹתֵב לוֹ: "לִפְנֵי רַבֵּנוּ
שֶׁבְּבָבֶל"; כְּשֶׁנִּפְטַר הָיָה כּוֹתֵב לִשְׁמוּאֵל: “לִפְנֵי חֲבֵרֵנוּ שֶׁבְּבָבֶל”. אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ דָּבָר שֶׁאֲנִי רַבּוֹ? כָּתַב וְשָׁלַח לוֹ עִבּוּר שֶׁל שִׁשִּׁים שָׁנָה. אָמַר: עַכְשָׁו חֶשְׁבּוֹן בִּלְבַד הוּא יוֹדֵעַ. כָּתַב וְשָׁלַח לוֹ שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר גְּוִילִים שֶׁל סְפֵקֵי טְרֵפוֹת. אָמַר: יֵשׁ לִי רַב בְּבָבֶל, אֵלֵךְ וְאֶרְאֶנּוּ. אָמַר לוֹ לְתִינוֹק: פְּסוֹק לִי פְּסוּקְךָ. אָמַר לוֹ: “וּשְׁמוּאֵל מֵת” (שמואל א כח, ג). אָמַר: מַשְׁמָע, נִפְטַר שְׁמוּאֵל.
וְלֹא הוּא, לֹא מֵת שְׁמוּאֵל, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְרַח רַבִּי יוֹחָנָן (חולין צה ע"ב).
כָּל שְׁנוֹתָיו – כל ימי חייו. רב – חכם בבלי. לפני – לכבוד, אל.
אֵין אֲנִי וגו' – האם יש עניין כלשהו שאני יודעו ויכול ללמדו לר' יוחנן (כדי שיהיה תלמידי)?
עִבּוּר שֶׁל שִׁשִּׁים שָׁנָה – לוח השנים המעוברות לשישים השנים הבאות.
חֶשְׁבּוֹן – חישובי הלוח.
גְּוִילִים – מגילות.
סְפֵקֵי טְרֵפוֹת – מקרים מסופקים הקשורים בכשרות בשרן של בהמות שנטרפו בידי חיות אחרות (ולא מתו).
פְּסֹק לִי פְּסוּקְךָ – מה הפסוק שלמדת היום?
וְלֹא הוּא – לא כך היה.
שֶׁלֹּא יִטְרַח – בהליכה לבבל הרחוקה.
*
תיט רֵישׁ לָקִישׁ מָכַר עַצְמוֹ לְלוּדִים. נָטַל עִמּוֹ נֹאד וְאֶבֶן בְּתוֹכוֹ. אָמַר: מְקֻבָּלְנִי, שֶׁבְּיוֹם הָאַחֲרוֹן הֵם עוֹשִׂים לְאָדָם כָּל מָה שֶׁמְּבַקֵּשׁ מֵהֶם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא דָּמוֹ עָרֵב. בְּיוֹם הָאַחֲרוֹן אָמְרוּ לוֹ: מָה בַּקָּשָׁתְךָ? אָמַר לָהֶם: מְבַקֵּשׁ אֲנִי שֶׁאֶהְיֶה כּוֹפֶתְכֶם וּמוֹשִׁיבְכֶם וְנוֹתֵן לְכָל אֶחָד מִכֶּם מַכָּה אַחַת וָחֵצִי בְּנֹאד זֶה. כְּפָתָם וְהוֹשִׁיבָם, וְכָל אֶחָד מֵהֶם כְּשֶׁלָּקָה מַכָּה אַחַת יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ. הָיָה חוֹרֵק שִׁנָּיו, אָמַר לוֹ: מְשַׂחֵק אַתָּה בִּי? עֲדַיִן נִשְׁתַּיֵּר לְךָ אֶצְלִי חֲצִי מַכָּה. עָמַד וְהָרַג אֶת כֻּלָּם.
כְּשֶׁיָּצָא לְחֵרוּת יָשַׁב וְאָכַל וְשָׁתָה. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ דָּבָר לִשְׁכַּב עָלָיו? אָמַר לָהּ: בִּתִּי, כְּרֵסִי כָּרִי.
כְּשֶׁמֵּת הִנִּיחַ קַב שֶׁל כַּרְכֹּם, וְקָרָא עַל עַצְמוֹ: “וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם” (תהלים מט, יט) (גיטין מז ע"א).
לוּדִים – גלדיאטורים (הנלחמים עד מוות בקרקס באנשים אחרים).
נָטַל – לקח. נֹאד – שק עור.
מְקֻבָּלְנִי – נודע לי.
בְּיוֹם הָאַחֲרוֹן – לפני הקרב בקרקס.
שֶׁיְּהֵא דָּמוֹ עָרֵב – ביטוי שמשמעו: ירד להילחם בשלווה.
כּוֹפֶתְכֶם – קושר אתכם.
הָיָה חוֹרֵק שִׁנָּיו – מי שלא מת מן המכה הראשונה היה חורק בשיניו בזעם ונראה כמחייך.
מְשַׂחֵק – מלגלג.
יָשַׁב – על הקרקע.
מְבַקֵּשׁ – רוצה.
כְּרֵסִי כָּרִי – בטני השמנה היא לי ככרית.
קָב שֶׁל כַּרְכֹּם – כמות קטנה של תבלין (זעפרן), ירושה דלה וחסרת ערך.
קָרָא עַל עַצְמוֹ – ציטט (פסוק) בקשר לעצמו.
“וְעָזְבוּ” וגו' והפסוק נדרש כמדבר באנשים חסרי כול שמסרו לאחרים את כל רכושם.
*
תכ פַּעַם אַחַת הָיָה רַ' יוֹחָנָן רוֹחֵץ בַּיַּרְדֵּן. רָאָהוּ רֵישׁ לָקִישׁ וְקָפַץ אַחֲרָיו לְתוֹךְ הַיַּרְדֵּן. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: כּוֹחֲךָ לַתּוֹרָה. אָמַר לוֹ: יָפְיְךָ לַנָּשִׁים. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: אִם תַּחֲזֹר בְּךָ אֶתֵּן לְךָ אֶת אֲחוֹתִי, שֶׁהִיא יָפָה מִמֶּנִּי. קִבֵּל עָלָיו. בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר וּלְהָבִיא כֵּלָיו – וְלֹא יָכֹל לַחֲזֹר. הִקְרִיא וְהִשְׁנָה לוֹ וְנַעֲשָׂה אָדָם גָּדוֹל (בבא מציעא פד ע"א).
כּוֹחֲךָ לַתּוֹרָה – עוצמה כזו ראוי להקדיש ללימוד תורה.
יָפְיְךָ לַנָּשִׁים – יופי כשלך (ראו קטע תב) מתאים לנשים.
תַּחֲזֹר בְּךָ – תשנה את התנהגותך (ראו בקטע הקודם).
קִבֵּל עָלָיו – הסכים.
בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר וגו' – אל החוף כדי להביא את בגדיו.
וְלֹא יָכֹל לַחֲזֹר – כי עצם ההסכמה ללמוד תורה כבר הביאה להיחלשותו.
הִקְרִיא וְהִשְׁנָה – לימד אותו מקרא ומשנה.
*
תכא רַ' יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: אָנוּ לֹא זָכִינוּ לַתּוֹרָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁרָאִינוּ אֶצְבָּעוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאַפִּרְיוֹנוֹ שֶׁלּוֹ (ירושלמי ביצה ה, ב).
בִּשְׁבִיל – בגלל, בזכות.
רָאִינוּ אֶצְבָּעוֹ וגו' – ראינו את אצבעו של רבי המבצבצת מן האפריון שבו נשאו אותו, וכוונתם לומר: זכינו ללמוד רק מעט מתורתו.
*
תכב כְּשֶׁעָלָה רַב כָּהֲנָא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ רַב: אַל תַּקְשֶׁה לְרַ' יוֹחָנָן שֶׁבַע שָׁנִים. בָּא וּמָצָא אֶת רֵישׁ לָקִישׁ כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּמְסַיֵּם פֶּרֶק שֶׁל יוֹם לַתַּלְמִידִים. אָמַר לָהֶם רַב כָּהֲנָא: רֵישׁ לָקִישׁ הֵיכָן? אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה הוּא לְךָ? אָמַר לָהֶם: יֵשׁ קֻשְׁיָה זוֹ וְקֻשְׁיָה זוֹ, תְּשׁוּבָה זוֹ וּתְשׁוּבָה זוֹ. בָּאוּ וְאָמְרוּ לְרֵישׁ לָקִישׁ. הָלַךְ וְאָמַר לְרַ' יוֹחָנָן: אֲרִי עָלָה מִבָּבֶל, יְעַיֵּן מָר בְּפִרְקוֹ שֶׁל מָחָר. לְמָחָר הוֹשִׁיבוּ אֶת רַב כָּהֲנָא בְּשׁוּרָה רִאשׁוֹנָה לִפְנֵי רַ' יוֹחָנָן. אָמַר רַ' יוֹחָנָן הֲלָכָה אַחַת, וְלֹא הִקְשָׁה לוֹ רַב כָּהֲנָא, הֲלָכָה שְׁנִיָּה – וְלֹא הִקְשָׁה. הוֹרִידוּהוּ לַאֲחוֹרֵי שֶׁבַע שׁוּרוֹת, עַד שֶׁהוֹשִׁיבוּהוּ בְּשׁוּרָה אַחֲרוֹנָה. אָמַר רַ' יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: אֲרִי שֶׁאָמַרְתָּ, נַעֲשָׂה שׁוּעָל. אָמַר רַב כָּהֲנָא: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיוּ שֶׁבַע שׁוּרוֹת הַלָּלוּ בִּמְקוֹם שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁאָמַר לִי רַב. עָמַד עַל רַגְלָיו וְאָמַר: יַחֲזֹר מָר לְרֹאשׁ הַפֶּרֶק. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן הֲלָכָה אַחַת – וְהִקְשָׁה רַב כָּהֲנָא, שְׁנִיָּה – וְהִקְשָׁה, עַד שֶׁהֶחֱזִירוּהוּ לְשׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. הָיָה רַ' יוֹחָנָן יוֹשֵׁב עַל שִׁבְעָה כָּרִים, שָׁמַט מִתַּחְתָּיו עַל כָּל קֻשְׁיָה וְקֻשְׁיָה כַּר אֶחָד, עַד שֶׁנִּשְׁמְטוּ כָּל הַכָּרִים מִתַּחְתָּיו וְיָשַׁב עַל הַקַּרְקַע.
רַ' יוֹחָנָן זָקֵן הָיָה וּגְבִינָיו גְּדוֹלוֹת; אָמַר לְתַלְמִידָיו: הַגְבִּיהוּ לִי עֵינַי וְאֶרְאֶנּוּ. הִגְבִּיהוּ לוֹ גְּבִינָיו בְּמִכְחוֹל שֶׁל כֶּסֶף. רָאָה רַ' יוֹחָנָן שֶׁשְּׂפָתָיו שֶׁל רַב כָּהֲנָא פְּרוּטוֹת, סָבַר שֶׁהוּא מְשַׂחֵק בּוֹ; חָלְשָׁה דַעְתּוֹ – וּמֵת רַב כָּהֲנָא. לְמָחָר אָמַר רַ' יוֹחָנָן לַחֲכָמִים: רְאִיתֶם בָּבְלִי זֶה מָה עָשָׂה? אָמְרוּ לוֹ: כָּךְ דַּרְכּוֹ. נִכְנַס רַ' יוֹחָנָן לִמְעָרָתוֹ שֶׁל רַב כָּהֲנָא. רָאָה עֶכֶן כָּרוּךְ עַל פִּיהָ. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: עֶכֶן, עֶכֶן, פְּתַח פִּיךָ וְיִכָּנֵס הָרַב אֵצֶל תַּלְמִיד – וְלֹא פָּתַח; יִכָּנֵס חָבֵר אֵצֶל חָבֵר – וְלֹא פָּתַח; יִכָּנֵס תַּלְמִיד אֵצֶל הָרַב – וּפָתַח לוֹ. בִּקֵּשׁ רַחֲמִים וְהֶחֱיָהוּ. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: אִלְמָלֵי יָדַעְתִּי שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל מָר לֹא חָלְשָׁה דַעְתִּי; עַכְשָׁו יֵלֵךְ מָר עִמָּנוּ. אָמַר לוֹ רַב כָּהֲנָא: אִם אֶפְשָׁר לְךָ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא אָמוּת עוֹד – אֵלֵךְ, וְאִם לֹא – לֹא אֵלֵךְ, שֶׁהַשָּׁעָה הוֹאִיל וְעָבְרָה – עָבְרָה. נִעֲרוֹ וְהֶעֱמִידוֹ. שְׁאֵלָהוּ רַ' יוֹחָנָן כָּל סְפֵקוֹתָיו – וּפְשָׁטָם. וְזֶה שֶׁאָמַר רַ' יוֹחָנָן: “שֶׁלָּכֶם אֲנִי אוֹמֵר? – שֶׁלָּהֶם הוּא!” (בבא קמא קיז ע“א־ע”ב).
רַב – חכם בבלי.
אַל תַּקְשֶׁה וגו' – אל תעלה קושיות (בעת הלימוד).
רֵישׁ לָקִישׁ – שותפו של ר' יוחנן לישיבה.
מְסַיֵּם – מסביר בדייקנות (מה שלימד ר' יוחנן באותו ביום).
אֲרִי – סמל לחכם גדול.
יְעַיֵּן מָר וגו' – יכין, אדוני, את השיעור של מחר (שמא יעמיד רב כהנא בפניו קושיות קשות ורבות).
שׁוּרָה רִאשׁוֹנָה – מקום של כבוד בשל תורתו (והישיבה בבית המדרש היתה לפי מעלת התלמידים וחוכמתם).
שׁוּעָל – סמל לאדם שחוכמתו מועטת.
יַחֲזֹר וגו' – התחל בבקשה את השיעור מראשיתו.
שָׁמַט מִתַּחְתָּיו וגו' – הסיר כר אחד בכל פעם שלא ידע להשיב על קושיה של רב כהנא (כביטוי לכך שאינו ראוי להיות מורו).
גְּבִינָיו גְּדוֹלוֹת – השערות שבגבותיו כיסו את עיניו.
הַגְבִּיהוּ לִי עֵינַי – הרימו את הגבות (כדי שאוכל לראות).
פְּרוּטוֹת – שסועות (בשל מום).
מְשַׂחֵק – לועג.
חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ – נעלב ונפגע.
דַּרְכּוֹ – מראהו.
מְעָרָתוֹ – מקום קבורתו.
עֶכֶן כָּרוּךְ – נחש סובב את המערה (וזנבו בפיו).
בִּקֵּשׁ רַחֲמִים – התפלל.
אִלְמָלֵי – לוּ.
שֶׁלֹא אָמוּת עוֹד – אם שוב ייפגע ר' יוחנן.
שֶׁהַשָּׁעָה וגו' – כיוון שכבר חוויתי פעם אחת את שעת מותי, איני רוצה לחוות אותה פעם נוספת.
נִעֲרוֹ וְהֶעֱמִידוֹ – טילטל אותו והעמידו על רגליו.
סְפֵקוֹתָיו – קושיות שהיו לו.
פְּשָׁטָם – ביאר אותם.
שֶׁלָּכֶם וגו' – האם תורתי היא תורת ארץ ישראל? לא! של הבבלים היא.
*
תכג מִי שֶׁהָיָה רֵישׁ לָקִישׁ מֵסִיחַ עִמּוֹ בַּשּׁוּק, הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ מִלְוָה בְּלֹא עֵדִים (יומא ט ע"ב).
מֵסִיחַ – משוחח.
בַּשּׁוּק – ברשות הרבים, לעיני כול.
בְּלֹא עֵדִים – כי סמכו על הגינותו.
*
תכד הָרֹואֶה אֶת רֵישׁ לָקִישׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּאִלּוּ עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָם זֶה בָּזֶה (סנהדרין כד ע"א).
עוֹקֵר הָרִים וגו' – דימוי למי שנאבק על דעותיו בעוז.
*
תכה רֵישׁ לָקִישׁ מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה הוֹגֶה בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה הָיָה יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם שַׁבָּת וְהוּא לֹא יָדַע, לְקַיֵּם מָה שֵֶׁנֶּאֱמַר: “בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד” (משלי ה, יט) (ירושלמי ברכות ה, א).
תְחוּם שַׁבָּת – אלפיים אמה סביב העיר, שבהם מותר ללכת ביום השבת.
לֹא יָדַע – לא שם לב לכך.
“בְּאַהֲבָתָהּ” וגו' – והפסוק נדרש כאומר כי אדם עשוי לטעות ולשגות מרוב אהבתו לתורה.
*
תכו רֵישׁ לָקִישׁ הָיָה מְסַדֵּר מִשְׁנָתוֹ אַרְבָּעִים פְּעָמִים, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה, וְנִכְנָס לִפְנֵי רַ' יוֹחָנָן.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד שֶׁלִּמּוּדוֹ קָשֶׁה עָלָיו כְּבַרְזֶל, בִּשְׁבִיל מִשְׁנָתוֹ שֶׁאֵינָהּ סְדוּרָה עָלָיו (תענית ז ע“ב־ח ע”א).
מְסַדֵּר מִשְׁנָתוֹ – מארגן את חומר הלימוד וחוזר עליו (לפני מפגשו עם ר' יוחנן).
כְּנֶגֶד וגו' – כהקבלה לארבעים הימים שבהם שהה משה בהר סיני לקבלת התורה.
לִמּוּדוֹ וגו' – מתקשה בלימוד. מִשְׁנָתוֹ וגו' – מה שהוא מבקש ללמוד אינו מאורגן כהלכה.
*
תכז אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: יֵשׁ שֶׁיּוֹדֵעַ לַחֲרֹז וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְדֹּחַ, וְיֵשׁ שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְדֹּחַ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲרֹז, אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי הֶחָרוֹז וַאֲנִי הָיִיתִי הַקָּדוֹחַ (שהש"ר א, ב).
לַחֲרֹז – לקשר בין פסוק לפסוק ובין עניין לעניין.
לִקְדֹּחַ – להגיע אל עומק הפסוקים והעניינים.
הֶחָרוֹז, הַקָּדוֹחַ – מי שיודע לחרוז ולקדוח.
*
תכח רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָיָה עָמֵל בַּתּוֹרָה כָּל צָרְכּוֹ בִּמְעָרָה זוֹ שֶׁל טְבֶרְיָא. וְהָיָה קַדָּר אֶחָד נוֹהֵג לְהָכִין לוֹ בְּכָל יוֹם צַפַּחַת מַיִם, וְהוּא הָיָה נִכְנָס עָיֵף וְיָגֵעַ וְנוֹטְלָהּ וְשׁוֹתֶה. פַּעַם אַחַת נִכְנַס הַקַּדָּר וְיָשַׁב אֶצְלוֹ לָפוּשׁ קְצָת. אָמַר לוֹ: רַבִּי, זָכוּר אַתָּה, אֲנִי וְאַתָּה הָיִינוּ נִכְנָסִים לְבֵית הַסֵּפֶר כְּאֶחָד; אַתָּה זָכִיתָ וַאֲנִי לֹא זָכִיתִי. הִתְפַּלֵּל עָלַי שֶׁיְּהֵא חֶלְקִי עִמְּךָ לְעוֹלָם הַבָּא. אָמַר לוֹ: וּמָה אֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ – שֶׁיְהֵא חֶלְקְךָ עִם בְּנֵי אֻמָּנוּתְךָ! שֶׁכָּל אָדָם וְאָדָם אֵין מַשְׁרִין אוֹתוֹ אֶלָּא עִם בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ (קה"ר ג, ט).
כָּל צָרְכּוֹ – בכל כוחותיו.
קַדָּר – יוצר כלי חרס.
צַפַּחַת – קנקן.
נוֹטְלָהּ – לוקח אותה.
כְּאֶחָד – יחד.
זָכִיתָ – ונעשית תלמיד חכם.
חֶלְקִי עִמְּךָ – גורלי לשבת לידך.
בְּנֵי אֻמָּנוּתְךָ – בעלי מלאכה כמוך.
מַשְׁרִין – מְשַכּנים.
*
תכט רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּמְעָרָה זוֹ שֶׁל טְבֶרְיָא, יָצְאוּ מִשָּׁם שְׁתֵּי נָשִׁים, אָמְרָה אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ: בָּרוּךְ שֶׁהוֹצִיאַנִי מֵאֲוִיר רַע זֶה. קָרָא וְאָמַר לָהֶן: מֵהֵיכָן אַתֶּן? אָמְרוּ לוֹ: מִמַּזְגָּא. אָמַר: אֲנִי מַכִּיר אֶת מַזְגָּא, וְאֵין בָּהּ אֶלָּא שְׁנֵי עַמּוּדִים. אָמַר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו (בר"ר לד, טו).
מִשָּׁם – מטבריה.
מֵאֲוִיר רַע – מזג אוויר גרוע.
מַזְגָּא – יישוב קטן באזור טבריה.
עַמּוּדִים – בניינים (שנותרו לאחר שהעיר כולה הוזנחה ונפגמה).
בָּרוּךְ וגו' – ברוך ה' שגורם לאנשים לחבב את מקום מגוריהם (ויהיה טיבו אשר יהיה).
*
תל רַ' חִיָּא בַּר זַרְנִיקֵי וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק הָיוּ מְהַלְּכִים בַּשְּׁבִיעִית לְעַבֵּר שָׁנִים בְּעַסְיָא. פָּגַע בָּהֶם רֵישׁ לָקִישׁ וְנִטְפַּל עִמָּהֶם. אָמַר: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה הֵיאָךְ עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה. רָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא חוֹרֵשׁ, אָמַר לָהֶם רֵישׁ לָקִישׁ: כּוֹהֵן וְחוֹרֵשׁ! אָמְרוּ לוֹ: יָכוֹל לוֹמַר אֲגִיסְטוֹן אֲנִי בְּתוֹכוֹ. שׁוּב רָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא זוֹמֵר בְּכֶרֶם, אָמַר לָהֶם רֵישׁ לָקִישׁ: כּוֹהֵן וְזוֹמֵר! אָמְרוּ לוֹ: יָכוֹל לוֹמַר לְעֵקֶל בֵּית הַבַּד אֲנִי צָרִיךְ. אָמַר לָהֶם רֵישׁ לָקִישׁ: הַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לְעֵקֶל אִם לַעֲקַלְקַלּוֹת. אָמְרוּ הֵם: טַרְחָן הוּא זֶה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם עָלוּ לַעֲלִיָּה וְסִלְּקוּ אֶת הַסֻּלָּם מִתַּחְתָּיו. בָּא רֵישׁ לָקִישׁ לִפְנֵי רַ' יוֹחָנָן וְאָמַר: בְּנֵי אָדָם הַחֲשׁוּדִים עַל הַשְּׁבִיעִית, כְּשֵׁרִים לְעַבֵּר שָׁנָה?! חָזַר וְאָמַר: לֹא קָשֶׁה לִי, וְלֹא יְהוּ אֶלָּא כִּשְׁלוֹשָׁה רוֹעֵי בָּקָר, וַחֲכָמִים עַל חֶשְׁבּוֹנָם סָמְכוּ. חָזַר וְאָמַר: אֵינוֹ דּוֹמֶה, שָׁם חָזְרוּ וְנִמְנוּ חֲכָמִים וְעִבְּרוּ לְאוֹתָהּ שָׁנָה, כָּאן – קֶשֶׁר רְשָׁעִים הוּא, וְקֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: זוֹהִי הַצָּרָה!
כְּשֶׁבָּאוּ אוֹתָם הַחֲכָמִים לִפְנֵי רַ' יוֹחָנָן אָמְרוּ לוֹ: הוּא קָרָא לָנוּ רוֹעֵי בָּקָר וְלֹא אָמַרְתָּ לוֹ כְּלוּם?! אָמַר לָהֶם רַ' יוֹחָנָן: וְאִלּוּ קָרָא לָכֶם רוֹעֵי צֹאן, מָה אֹמַר לוֹ? (סנהדרין כו ע"א).
בַּשְּׁבִיעִית – בשנת שמיטה (שעבודת האדמה אסורה בה).
לְעַבֵּר שָׁנִים – לבדוק את הצורך בהוספת חודש נוסף (אדר שני) ולהכריז על כך.
עַסְיָא – יישוב שלא זוהה בוודאות.
פָּגַע – פגש.
נִטְפַּל עִמָּהֶם – הצטרף אליהם.
עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה – הקשור בעיבור שנה.
כּוֹהֵן וְחוֹרֵשׁ – כי כוהנים נחשדו כמי שאינם שומרים את מצוות השמיטה (כאמור בתלמוד שם בהמשך).
אֲגִיסְטוֹן – שכיר (העובד באדמה השייכת למלכות הזרה, ואין איסור שביעית חל עליו).
זוֹמֵר – קוטף את ענפי הגפן.
עֵקֶל בֵּית הַבַּד – סל העשוי מזמורות של גפן, שבו שמים את הזיתים כאשר מכניסים אותם לבית הבד להפיק מהם שמן (פעולה מותרת בשנת שמיטה).
הַלֵּב יוֹדֵעַ וגו' – רק האדם עצמו יֵדע מה כוונתו: אם להכין עקל או לעבור על דיני השמיטה בדרך של מרמה (“עקלקלות”).
טַרְחָן – גורם צרות (הוא ריש לקיש).
עֲלִיָּה – המקום שבו ישב בית הדין לדון בעיבור השנה.
סִלְּקוּ וגו' – שלא יוכל ריש לקיש לעלות עמהם.
הַחֲשׁוּדִים עַל הַשְּׁבִיעִית – חשודים בזלזול בשנת שמיטה (בזה שסינגרו על כל מי שראוהו עובד בשנה זו).
חָזַר וְאָמַר – ריש לקיש (לאחר מחשבה שנייה).
לֹא קָשֶׁה לִי וגו' – אין הדבר בעייתי, שכן במקרה אחר (סנהדרין יח ע"ב) עיברו חכמים את השנה על פי עדותם של שלושה רועי בקר (ולא תלמידי חכמים) וסמכו על דבריהם.
אֵינוֹ דּוֹמֶה – המקרה של רועי הבקר למקרה שהוא היה עד לו.
שָׁם חָזְרוּ וגו' – במקרה של שלושת רועי הבקר חזר בית הדין לבדוק את העניין מחדש והגיע למסקנה גם באופן עצמאי.
קֶשֶׁר רְשָׁעִים – אנשים שהם חבריהם של רשעים ומחללי שביעית.
זוֹהִי הַצָּרָה – אכן בעיה קשה היא.
רוֹעֵי צֹאן – הנחשבים כפחותים במעמדם מרועי בקר (ואף פסולים לעדות).
מָה אֹמַר לוֹ – כיצד אוכל לומר לו דברים בזכותכם?
*
תלא רֵישׁ לָקִישׁ הָיָה שׁוֹמֵר פַּרְדֵּס. בָּא אָדָם אֶחָד וְאָכַל תְּאֵנִים. זָרַק בּוֹ צְרוֹר וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: יְהֵא אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּנִדּוּי. אָמַר לוֹ: אַדְרַבָּא, יְהֵא אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּנִדּוּי! אִם מָמוֹן נִתְחַיַּבְתִּי לְךָ – נִדּוּי כְּלוּם נִתְחַיַּבְתִּי לְךָ? בָּא רֵישׁ לָקִישׁ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, אָמְרוּ לוֹ: שֶׁלּוֹ נִדּוּי, שֶׁלְּךָ אֵינוֹ נִדּוּי. – מָה תַּקָּנָתִי? – לֵךְ אֶצְלֹו שֶׁיַּתִּירְךָ. – אֵינִי יוֹדְעוֹ. אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ אֵצֶל הַנָּשִׂיא וְיַתִּירְךָ (מועד קטן יז ע"א).
צְרוֹר – אבן קטנה.
הִשְׁגִּיחַ בּוֹ – שם אליו לב.
יְהֵא וגו' – אני מטיל עליך (על אוכל התאנים) נידוי.
אַדְרַבָּא וגו' – יהיה ריש לקיש מנודה (על שנידה אדם בשל פגיעה בפרדס, מעשה שדינו רק תשלום פיצוי).
שֶׁלּוֹ וגו' – הנידוי שהוטל על ריש לקיש תופס, אך לא זה שהוטל על אוכל התאנים.
מָה תַּקָּנָתִי? – מה אעשה כדי שיתירו את הנידוי שהוטל עלי?
יוֹדְעוֹ – מכיר אותו.
*
תלב רֵישׁ לָקִישׁ הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ. הִגִּיעַ לִשְׁלוּלִית שֶׁל מַיִם. בָּא אִישׁ אֶחָד וְהִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מַעֲבִירוֹ. אָמַר לוֹ: קָרִיתָ? אָמַר לוֹ: קָרִיתִי. – שָׁנִיתָ? – שָׁנִיתִי אַרְבָּעָה סִדְרֵי מִשְׁנָה. אָמַר לוֹ: חָצַבְתָּ לְךָ אַרְבָּעָה הָרִים וְאַתָּה טוֹעֵן בֶּן לָקִישׁ עַל כְּתֵפְךָ? הָטֵל בֶּן לָקִישׁ בַּמַּיִם! (מגילה כח ע"ב).
קָרִיתָ – למדת מקרא?
שָׁנִיתָ – למדת (סדרי) משנה?
חָצַבְתָּ וגו' – כלומר, כוחך גדול מאוד בתורה.
טוֹעֵן – סוחב.
הָטֵל וגו' – שאיני ראוי שתהיה נושא אותי על כתפיך.
*
תלג רַ' אַבָּהוּ וְרֵישׁ לָקִישׁ נִכְנְסוּ לְאוֹתָהּ מְדִינָה שֶׁל קֵיסָרִין, אָמַר לוֹ אַבָּהוּ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מָה לָנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לִמְדִינָה שֶׁל מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים? יָרַד רֵישׁ לָקִישׁ מֵחֲמוֹרוֹ, כִּנֵּס חוֹל וְנָתַן בְּפִיו. אָמַר לוֹ: זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דֵּילָטוֹרְיָה עַל יִשְׂרָאֵל (שהש"ר א, ו).
מְדִינָה שֶׁל קֵיסָרִין – העיר קיסריה, שהיו בה יהודים מתייוונים רבים.
כִּנֵס – אסף.
בְּפִיו – של ר' אבהו.
דֵּילָטוֹרְיָה – דברי מלשינות.
*
תלד רַ' אִימִי נִתְפַּס בְּסִפְסוּפָא. אָמַר רַ' יוֹנָתָן: יִכָּרֵךְ הַמֵּת בִּסְדִינוֹ. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: עַד שֶׁאֲנִי הוֹרֵג אֲנִי נֶהֱרָג, אֵלֵךְ וְאַצִּילֶנּוּ בְּכוֹחַ. הָלַךְ וּפִיֵּס אֶת הָרוֹדְפִים וְהֶחֱזִירוּהוּ לוֹ. אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ אֵצֶל זָקֵן שֶׁלָּנוּ וְיִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם. בָּאוּ אֵצֶל רַ' יוֹחָנָן, אָמַר לָהֶם: מָה שֶׁהָיָה בְּלִבְּכֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ יֵעֲשֶׂה לָכֶם, וְיַגִּיעַ לְעַם זֶה. לֹא הִגִּיעוּ לְאַפִּיפְסֵרוֹס עַד שֶׁנֶּהֶרְגוּ כֻּלָּם (ירושלמי תרומות ח, ד).
סִפְסוּפָא – מעשה כלשהו של בגידה (במלכות הזרה).
יִכָּרֵךְ וגו' – על ר' אימי להכין לו תכריכים כי אין אפשרות להצילו.
עַד שֶׁאֲנִי וגו' – או שאהרוג או שאיהרג.
פִּיֵּס – הרגיע ושיכנע.
וְיִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם – בזכות ששיחררתם את ר' אימי.
לְעַם זֶה – לכל עמכם.
אַפִּיפְסֵרוֹס – עיקול הדרך.
*
תלה רַ' יוֹחָנָן נִתְקַפַּח בַּעֲלֵי קַנְיָה. עָלָה לְבֵית הַוַּעַד, וְהָיָה רֵישׁ לָקִישׁ שׁוֹאֲלוֹ וְהוּא אֵינוֹ מֵשִׁיב, שׁוֹאֲלוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב. אָמַר לוֹ: מַהוּ כָּךְ? אָמַר לוֹ: כָּל הָאֵבָרִים תְּלוּיִים בַּלֵּב, וְהַלֵּב תָּלוּי בַּכִּיס. אָמַר לוֹ: וּמַהוּ כֵּן? נִתְקַפַּחְתִּי בַּעֲלֵי קַנְיָה. אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי אֶת הַזָּוִית. יָצָא וְהֶרְאָהוּ. רָאָם מֵרָחוֹק. הִתְחִיל מְצַלְצֵל. אָמְרוּ לוֹ: אִם רַ' יוֹחָנָן הוּא יִטֹּל מֶחֱצָה. אָמַר לָהֶם: חַיֵּיכֶם, הַכֹּל אֲנִי נוֹטֵל – וְנָטַל הַכֹּל (ירושלמי תרומות ח, ד).
נִתְקַפַּח בַּעֲלֵי קַנְיָה – תושבי עלי קניה גזלו את כספו.
בֵּית הַוַּעַד – מקום מפגש תלמידי החכמים.
הַלֵּב תָּלוּי בַּכִּיס – וחסרון כיס פוגע בתפקוד האדם.
זָוִית – הפינה (שבה התרחש הדבר).
מְצַלְצֵל – בפעמון, כאיום.
יִטֹּל מֶחֱצָה – ייקח (בחזרה) מחצית מכספו.
חַיֵּיכֶם – לשון שבועה.
*
תלו פַּעַם אַחַת נֶחְלְקוּ חֲכָמִים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ: הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהַפִּגְיוֹן וְהָרֹמַח וּמַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה? – מִשְּׁעַת גְּמַר מְלַאכְתָּם. וּמֵאֵימָתַי גְּמַר מְלַאכְתָּם? רַ' יוֹחָנָן אָמַר: מִשֶּׁיְצָרְפֵם בְּכִבְשָׁן, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִשֶּׁיְּצַחְצְחֵם בַּמַּיִם. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: לִסְטִים בְּלִסְטִיּוּתוֹ יוֹדֵעַ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: וּמָה הוֹעַלְתָּ לִי? שָׁם קָרְאוּ לִי “רַבִּי” וְכָאן קוֹרְאִים לִי “רַבִּי”. אָמַר לוֹ: הוֹעַלְתִּי לְךָ, שֶׁקֵּרַבְתִּיךָ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן וְחָלָה רֵישׁ לָקִישׁ. בָּאָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רֵישׁ לָקִישׁ וּבָכְתָה; אָמְרָה לוֹ: עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל בָּנַי. אָמַר לָהּ: “עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה” (ירמיהו מט, יא). – עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל אַלְמְנוּתִי. אָמַר לָהּ: “וְאַלְמְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ” (שם) – וּמֵת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ.
הָיָה רַ' יוֹחָנָן מִצְטַעֵר אַחֲרָיו הַרְבֵּה. וְלֹא יָרַד לְבֵית הַוַּעַד. אָמְרוּ חֲכָמִים: מִי יֵלֵךְ לְהָנִיחַ דַּעְתּוֹ? יֵלֵךְ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, שֶׁשְּׁמוּעוֹתָיו מְחֻדָּדוֹת. בָּא וְיָשַׁב לְפָנָיו. כָּל מָה שֶׁהָיָה רַ' יוֹחָנָן אוֹמֵר – אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת: תַּנְיָא דִּמְסַיְּעָא לָךְ. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: אַתָּה כְּבֶן לָקִישׁ? בֶּן לָקִישׁ כְּשֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר דָּבָר – הָיָה מַקְשֶׁה לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קְשָׁיוֹת וַאֲנִי מְתָרֵץ לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה תֵּרוּצִים – וְהַשְּׁמוּעָה נִתְרַוְּחָה מֵאֵלֶיהָ; וְאַתָּה אוֹמֵר “תַּנְיָא דִּמְסַיְּעָא לָךְ”? וְכִי אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיָּפֶה אָמַרְתִּי? עָמַד וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו וּבָכָה וְאָמַר: הֵיכָן אַתָּה, בֶּן לָקִישׁ! הֵיכָן אַתָּה, בֶּן לָקִישׁ! הָיָה צוֹעֵק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנִּטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ. בִּקְּשׁוּ עָלָיו חֲכָמִים רַחֲמִים וּמֵת (בבא מציעא פד ע"א).
נֶחְלְקוּ – נתגלו ביניהם חילוקי דעות (בשאלה הלכתית).
הַסַּיִף וגו' – מאיזה שלב בעשייתם נחשבים כל כלי הנשק והעבודה המנויים כאן ככלים גמורים, שרק אז הם יכולים להיטמא?
גְּמַר מְלַאכְתָּם – משעה שנסתיימה הכנתם.
מִשֶּׁיְּצָרְפֵם – מן הרגע שהאומן מכניס אותם לכבשן האש.
מִשֶּׁיְּצַחְצְחֵם בַּמַּיִם – מן הרגע שהם מוּצאים מן הכבשן ונטבלים במים כדי לקררם.
לִסְטִים וגו' – השודד בקי בענייני כלי נשק (ורומז למסורת בדבר היות ריש לקיש לסטים קודם שנתקרב לתורה [ראו קטעים תיט־תכ]). שָׁם – כשהיה מנהיג השודדים. חָלְשָׁה וגו' – נפגע ונעלב. אִשְׁתּוֹ – של ריש לקיש, שהיתה אחותו של ר' יוחנן. עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל וגו' – רחם (על ריש לקיש) למען ילדיו.
“עָזְבָה יְתֹמֶיךָ” וגו' – והפסוק נדרש כמבטיח ליתומים סיוע משמים.
בֵּית הַוַּעַד – מקום מפגש תלמידי החכמים.
לְהָנִיחַ דַּעְתּוֹ – לנחמו.
שְׁמוּעוֹתָיו מְחֻדָּדוֹת – ידיעותיו בהלכה מדויקות וחריפות.
תַּנְיָא דִּמְסַיְּעָא לָךְ – ישנה מסורת תנאית המסייעת לטענתך.
תֵּרוּצִים – תשובות לקושיות.
הַשְּׁמוּעָה וגו' – ההלכה נתבררה מעצם הדיון בה.
בִּקְּשׁוּ עָלָיו חֲכָמִים – התפללו למענו.
*
תלז רַ' יוֹחָנָן מָצָא תִּינוֹק שֶׁל רֵישׁ לָקִישׁ, אָמַר לוֹ: אֱמֹר לִי פְּסוּקְךָ. אָמַר לוֹ: “עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר” (דברים יד, כב). אָמַר לוֹ: וּמָה עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר? אָמַר לוֹ: עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר. אָמַר לוֹ: מִנַּיִן לְךָ? אָמַר לוֹ: לֵךְ נַסֵּה. אָמַר לוֹ: וְכִי מֻתָּר לְנַסּוֹת אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “לֹא תְנַסּוּ אֶת ה'” (שם ו, טז)? אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: חוּץ מִזּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר… וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי” (מלאכי ג, י). (מַהוּ “עַד בְּלִי דָי” – אָמַר רָמִי בַּר חַמִּי אָמַר רַב: עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר דַּי.) אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵי הִגַּעְתִּי לְפָסוּק זֶה לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְךָ וּלְרַ' אוֹשַׁעְיָא רַבְּךָ.
שׁוּב מָצָא רַ' יוֹחָנָן אֶת הַתִּינוֹק שֶׁל רֵישׁ לָקִישׁ שֶׁיּוֹשֵׁב וְאוֹמֵר: “אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ” (משלי יט, ג). יָשַׁב רַ' יוֹחָנָן וְהָיָה תָּמֵהַּ, אָמַר: כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בַּכְּתוּבִים וְלֹא נִרְמַז בַּתּוֹרָה? אָמַר לוֹ: כְּלוּם לֹא נִרְמַז זֶה? וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל אָחִיו לֵאמֹר: מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ?” (בראשית מב, כח). זָקַף רַ' יוֹחָנָן עֵינוֹ וְהֵצִיץ בּוֹ. בָּאָה אִמּוֹ וְהוֹצִיאַתּוּ. אָמְרָה לוֹ: לֵךְ מִלְּפָנָיו, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה לְךָ כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לְאָבִיךּ (תענית ט ע"א).
תִּינוֹק שֶׁל רֵישׁ לָקִישׁ – בנו.
אֱמֹר לִי פְּסוּקְךָ – מה הפסוק שלמדת היום?
עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר – תן מעשר כדי שתזכה לעושר רב (כשכר משמים).
חוּץ מִזוֹ – רק במקרה זה (מותר לנסות את ה').
עַד שֶׁיִּבְלוּ וגו' – עד שיתעייפו השפתיים מלהודות על השפע ולומר כי די במה שנתקבל.
אִלְמָלֵי וגו' – לוּ הגעתי בלימודי לפסוק זה.
צָרִיךְ – זקוק.
“אִוֶּלֶת אָדָם” וגו' – האדם נוהג בטיפשות אך מאשים בכך את הקב"ה.
כְּתוּבִים – ספר משלי.
“מַה זֹּאת” וגו' – אחי יוסף מאשימים את הקב"ה על המעשה הנורא שעשו במכירת אחיהם.
זָקַף – הרים.
שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה לְךָ – שלא יגרום למותך כפי שגרם למות ריש לקיש אביך. (ראו בקטע הקודם).
*
תלח כְּשֶׁמֵּת רַ' יוֹחָנָן נִכְפְּפוּ כָּל הָאִיקוֹנִין – לוֹמַר לְךָ שֶׁלֹּא הָיוּ אִיקוֹנִין יָפִים כְּמוֹתוֹ (ירושלמי עבודה זרה ג, א).
נִכְפְּפוּ כָּל הָאִיקוֹנִין – כל הפסלים הנאים השפילו ראשם.
יָפִים כְּמוֹתוֹ – ראו קטע תב.
*
תלט כְּשֶׁמֵּת רַ' יוֹחָנָן הָיָה דּוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו: “אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה” (שיר השירים ח, ז) – שֶׁאָהַב רַ' יוֹחָנָן אֶת הַתּוֹרָה – “בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ” (שם) (ויק"ר ל, א).
קוֹרֵא עָלָיו – מצטט בקשר אליו (פסוק).
“בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ” – והפסוק נדרש מלשון ביזה, שלל, שכר רב (שיזכה בעולם הבא).
*
תמ כְּשֶׁמֵּת רַ' יוֹחָנָן פָּתַח עָלָיו רַ' יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר: קָשֶׁה הַיּוֹם לְיִשְׂרָאֵל כְּיוֹם בָּא הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם.
כְּשֶׁמֵּת רַ' יוֹחָנָן יָשַׁב רַ' אַמִּי שִׁבְעָה וּשְׁלוֹשִׁים (מועד קטן כה ע"ב).
פָּתַח – את הספדו.
בָּא הַשֶּׁמֶשׁ – השמש שקעה.
רַ' אַמִּי – אף שלא היה קרוב משפחתו של ר' יוחנן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.