תמא רַ' יוֹחָנָן נִכְנַס אֵצֶל רַ' יוּדָן נְשִׂיאָה. יָצָא אֵלָיו בְּחָלוּק

שֶׁל פִּשְׁתָּן. אָמַר לוֹ: חֲזֹר וּלְבַשׁ חֲלוּקְךָ שֶׁל צֶמֶר, מִשּׁוּם “מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ” (ישעיה לג, יז). בִּיצִיאָתוֹ אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי דָּבָר לִטְעֹם. אָמַר לוֹ: שְׁלַח וְהָבֵא לְךָ מְנַחֵם טַלְמָיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ” (משלי לא, כו).

כְּשֶׁיָּצָא רָאָה אֶת רַ' חֲנִינָה בַּר סִיסִי מְבַקֵּעַ עֵצִים. אָמַר לוֹ: רַבִּי, אֵין זֶה כְּבוֹדְךָ. אָמַר: וּמָה אֶעֱשֶׂה וְאֵין לִי מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֵׁנִי? אָמַר לוֹ: אִם לֹא הָיָה לְךָ מִי שֶׁיְּשַׁמֶּשְׁךָ, לֹא הָיָה לְךָ לְקַבֵּל מִנּוּי (ירושלמי סנהדרין ב, ו).

רַ' יוּדָן נְשִׂיאָה – נכדו של רבי יהודה הנשיא.

חָלוּק שֶׁל פִּשְׁתָּן – בגד פשוט.

מִשּׁוּם וגו' – כדי לקיים את האמור בפסוק על המלך (ונשיא כמוהו כמלך).

מְנַחֵם טַלְמָיָא – שמו של אופה (הידוע בטיב מאפיו).

“וְתוֹרַת חֶסֶד” וגו' – והפסוק נדרש כאומר כי גם מי שמבקש להטעים את לשונו במאכל צריך להתנהג כראוי (ולא להטריח תלמידי חכמים לשם כך).

לְקַבֵּל מִנּוּי – כדיין (שאינו מקבל שכר על מילוי תפקידו).

*

תמב תִּרְגֵּם יוֹסֵי מְעוֹנִי בִּכְנֶסֶת בִּטְבֶרְיָא: “שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים” (הושע ה, א) – לָמָּה אֵין אַתֶּם עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה, וְלֹא נָתַתִּי לָכֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת? אָמְרוּ לוֹ: אֵין נוֹתְנִים לָנוּ כְּלוּם.

– “וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל” (שם) – לָמָּה אֵין אַתֶּם נוֹתְנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם בְּסִינַי? אָמְרוּ לוֹ: הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַכֹּל.

– “וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ, כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט” (שם) – לָכֶם אָמַרְתִּי? “וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים” (דברים יח, ג)! עָתִיד אֲנִי לֵישֵׁב עִמָּהֶם בְּדִין וּלְפָסְקָם וּלְאַבְּדָם מִן הָעוֹלָם.

שָׁמַע רַ' יוּדָן נְשִׂיָּא וְכָעַס. נִתְיָרֵא יוֹסֵי מְעוֹנִי וּבָרַח. בָּאוּ רַ' יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ לְפַיְּסוֹ. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, צְרִיכִים אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֵן מַכְנִיסִין מוּמָסִין לְבָתֵּי תֵּאַטְרָיוֹת וּלְבָתֵּי קִרְקְסָיוֹת שֶׁלָּהֶן וּמְשַׂחֲקִין בָּהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְסִיחִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וְלֹא יָבוֹאוּ לִידֵי קְטָטָה בְּטֵלָה; יוֹסֵי מְעוֹנִי אָמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה וְכָעַסְתָּ עָלָיו? אָדָם גָּדוֹל הוּא! אָמַר לָהֶם: וְיוֹדֵעַ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה כְּלוּם? אָמְרוּ לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם: וְשִׁמֵּשׁ חֲכָמִים? אָמְרוּ לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן יִכָּנֵס לְכָאן. נִכְנַס אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי זָנְתָה אִמָּם” (הושע ב, ז)? וְכִי שָׂרָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיְתָה? אָמַר לוֹ: כַּבַּת כֵּן אִמָּהּ, “כְּאִמָּהּ בִּתָּהּ” (יחזקאל טז, מד); כַּדּוֹר כֵּן הַנָּשִׂיא, כַּנָּשִׂיא כֵּן הַדּוֹר; כַּמִּזְבֵּחַ – כּוֹהֲנָיו; וְיֵשׁ אוֹמְרִים כָּךְ: כַּגִּנָּה כֵּן הַגַּנָּן. אָמַר לוֹ: לֹא דַּי שֶׁבִּזַּנִי שֶׁלֹּא בְּפָנַי פַּעַם אַחַת, אֶלָּא בְּפָנַי שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים?! (ירושלמי סנהדרין ב, ו; בר"ר פ, א).

תִּרְגֵּם – ביאר (פסוקים) אגב דרשתם.

מְעוֹנִי – תושב העיירה מעון שליד טבריה.

כְּנֶסֶת – בית כנסת.

עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת – המגיעות לכוהנים, כדי שיתפנו לעסוק בתורה (כגון בכורות, ראשית הגֵז ועוד [וראו במדבר פרק יח]).

הַמֶּלֶךְ – כאן הכוונה לבית הנשיא (שהכביד במסיו על העם).

לָכֶם אָמַרְתִּי וגו' – האם המתנות המגיעות לכוהנים (המכונות “משפט”) ראוי שיגיעו לבית הנשיא?

לְפָסְקָם – להגיע לפסק דין.

לְפַיְּסוֹ – להרגיע (את הנשיא).

מוּמָסִין – ליצנים.

מְשַׂחֲקִין – מתלוצצים.

קְטָטָה בְּטֵלָה – מריבות טיפשיות.

אָמַר דִּבְרֵי תּוֹרָה – והביא את העם לבית הכנסת במקום לעסוק בדברים בטלים.

כְּלוּם – משהו.

שִׁמֵּשׁ חֲכָמִים – למד את תורתם תוך שהוא מטפל בצורכיהם.

כַּבַּת כֵּן אִמָּהּ וגו' – מאופייה של הבת אפשר להכיר את אופייה של האם, ולהפך (וההקשר מדבר על דינה בת לאה).

כַּדּוֹר כֵּן הַנָּשִׂיא וגו' – אם הדור מקולקל, סימן שכך הוא גם הנשיא (ולהפך).

שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים – כשפגע בכבודה של לאה (אם משפחת הנשיאות) ובדבריו על הנשיא האחראי לקלקול הדור.

*

תמג רַ' יַנַּאי הָיָה נִסְמָךְ וְהוֹלֵךְ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל שִׂמְלַאי שַׁמָּשׁוֹ, וּבָא רַ' יְהוּדָה נְשִׂיָּא לִפְנֵיהֶם, אָמַר לוֹ הַשַּׁמָּשׁ לְרַ' יַנַּאי: אָדָם זֶה שֶׁבָּא לְנֶגְדֵּנוּ הוּא נָאֶה וְטַלִּיתוֹ נָאָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶצְלוֹ מִשְׁמְשָׁהּ וְאָמַר: זֶה שִׁעוּרוֹ כַּשַּׂק. [כְּשֶׁהִקְשָׁה רַ' יְהוּדָה קֻשְׁיָה חַסְרַת טַעַם עַל דְּבַר הֲלָכָה שֶׁאָמַר רַ' יַנַּאי,] אָמַר לוֹ לְשַׁמָּשׁוֹ: מְשֹׁךְ, אֵין זֶה רוֹצֶה לִלְמֹד (בבא בתרא קיא ע“א־ע”ב).

נִסְמָךְ – נשען (בשל זקנותו ועיניו שכבר כהו).

טַלִּיתוֹ – בגדו.

שִׁעוּרוֹ כַּשַּׂק – אין זה בגד מכובד, אלא בגד עבה וגס (והוא רמז לאי שביעות הרצון שגילו החכמים כלפי הנשיא).

מְשֹׁךְ – קח אותי (מכאן).

*

תמד דָּרַשׁ רֵישׁ לָקִישׁ: נָשִׂיא שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל שְׁלוֹשָׁה. שָׁמַע רַ' יוּדָן נְשִׂיָּא וְכָעַס. שָׁלַח חַיָּל לִתְפֹּס אֶת רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רָדַף אַחֲרָיו וּבָרַח לְמִגְדָּל (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לִכְפַר חִטִּים). לְמָחָר עָלָה רַ' יוֹחָנָן לְבֵית הַוַּעַד וְעָלָה רַ' יוּדָן נְשִׂיָּא לְבֵית הַוַּעַד. אָמַר: וּמָה אֵין רַבֵּנוּ אוֹמֵר לָנוּ דְּבַר תּוֹרָה? הִתְחִיל מְטַפֵּחַ בְּיָדוֹ אַחַת. אָמַר לוֹ: וּבְיָד אַחַת מְטַפְּחִין? אָמַר לוֹ: לֹא, אֶלָּא אִם אֵין רֵישׁ לָקִישׁ כָּאן אֵין לִי אֶלָּא יָד אַחַת. אָמַר לוֹ: הֵיכָן הוּא וְאַתִּירֶנּוּ. אָמַר לוֹ: בְּמִגְדָּל. אָמַר לוֹ: לְמָחָר אֲנִי וְאַתָּה נֵצֵא לִקְרָאתוֹ. שָׁלַח רַ' יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ: הַתְקֵן לְךָ דְּבַר תּוֹרָה, שֶׁהַנָּשִׂיא יֵצֵא לִקְרָאתְךָ. יָצָא רֵישׁ לָקִישׁ לִקְרָאתוֹ וְאָמַר: דֻּגְמָה שֶׁלָּכֶם דּוֹמָה לְבוֹרַאֲכֶם, כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח לֹא שָׁלִיחַ וְלֹא מַלְאָךְ, אֶלָּא הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם” (שמות יב, יב) – הוּא וְכָל דַּרְגּוֹן שֶׁלּוֹ. אָמַר לוֹ רַ' יוּדָן נְשִׂיָּא: וּמָה רָאִיתָ לוֹמַר אוֹתוֹ דָּבָר? אָמַר לוֹ: מָה אַתֶּם סְבוּרִים, שֶׁמָּא מִיִּרְאָה מִפְּנֵיכֶם אֶמְנַע תּוֹרַת אֱלוֹהִים? שֶׁאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: “אַל בָּנָי, כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם ה'” (שמואל א ב, כד) – מַעֲבִירִים אוֹתוֹ (ירושלמי סנהדרין ב, א; הוריות ג, א).

שְׁלוֹשָׁה – דיינים.

מִגְדָּל, כְּפַר חִטִּים – יישובים בסמוך לטבריה.

בֵּית הַוַּעַד – מקום מפגש תלמידי החכמים.

רַבֵּנוּ – ר' יוחנן.

מְטַפֵּחַ – עושה תנועות של מחיאת כפיים.

אֶלָּא יָד אַחַת – ואיני יכול ללמד תורה בלעדי ריש לקיש.

אַתִּירֶנּוּ – אפסיק לרדוף אחריו.

הַתְקֵן – הכן.

דֻּגְמָה שֶׁלָּכֶם וגו' – אופן התנהגותכם דומה להתנהגותו של הקב"ה.

דַּרְגּוֹן – משמר כבוד (הם המלאכים).

מָה רָאִיתָ וגו' – למה אמרת את דבר ההלכה (על נשיא שחטא)?

אֶמְנַע – אמנע מללמד.

“מַעֲבִרִים” – ומילה זו נדרשת כהעברת אדם, כסילוקו מתפקידו וממעמדו.

*

תמה שֶׁל בֵּית הַנָּשִׂיא הֶעֱמִידוּ דַּיָּן שֶׁלֹּא לָמַד. אָמְרוּ לוֹ לִיהוּדָה בַּר נַחֲמָנִי מְתֻרְגְּמָנוֹ שֶׁל רֵישׁ לָקִישׁ: עֲמֹד עָלָיו בְּאָמוֹרָא. עָמַד וְגָחַן אֵלָיו וְלֹא אָמַר לוֹ כְּלוּם. פָּתַח יְהוּדָה בַּר נַחֲמָנִי וְאָמַר: “הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם – הוּא יוֹרֶה? הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ” (חבקוק ב, יט); וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפָּרַע מִמַּעֲמִידָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ” (שם שם, כ) (סנהדרין ז ע"ב).

שֶׁל בֵּית הַנָּשִׂיא – אנשי בית הנשיא.

הֶעֱמִידוּ – מינו.

מְתֻרְגְּמָנוֹ שֶׁל רֵישׁ לָקִישׁ – מי שנהג לחזור בציבור בקול רם על דבריו של ריש לקיש אשר נאמרו לו בלחש.

עֲמֹד עָלָיו בְּאָמוֹרָא – שמש לו (לאותו דיין) כמתורגמן.

“הוֹי אֹמַר” וגו' – והפסוק נדרש כמדבר בדיין המדומה לעץ ולאבן ואינו יודע להורות בתורה.

לִפָּרַע מִמַּעֲמִידָם – להעניש את מי שמינה דיין זה ושכמותו.

*

תמו רֵישׁ לָקִישׁ עָלָה לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ: הִתְפַּלֵּל עָלַי, שֶׁהַמַּלְכוּת הַזֹּאת רָעָה הִיא בְּיוֹתֵר. אָמַר לוֹ: לֹא תִּטֹּל מִבֶּן אָדָם כְּלוּם, וְאֵין אַתָּה נוֹתֵן כְּלוּם. עַד שֶׁיָּשַׁב אֶצְלוֹ בָּאָה אִשָּׁה אַחַת וְהֵבִיאָה לוֹ קְעָרָה וְסַכִּין בְּתוֹכָהּ. עָמַד וְנָטַל אֶת הַסַּכִּין וְהֶחֱזִיר לָהּ אֶת הַקְּעָרָה. בָּא בַּלְדָּר אֶחָד מִן הַמַּלְכוּת, רָאָה אוֹתָהּ וַחֲמָדָהּ וּנְטָלָהּ. לְעִתּוֹתֵי עֶרֶב בָּא רֵישׁ לָקִישׁ לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, רָאָה אוֹתוֹ שׂוֹחֵק. אָמַר לוֹ: לָמָּה אַתָּה שׂוֹחֵק? אָמַר לוֹ: אוֹתָהּ סַכִּין שֶׁרָאִיתָ, בָּא בַּלְדָּר מִן הַמַּלְכוּת, רָאָה אוֹתָהּ וַחֲמָדָהּ וּנְטָלָהּ. אָמַר לוֹ: לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לְךָ: לֹא תִּטֹּל מִבֶּן אָדָם כְּלוּם, וְאֵין אַתָּה נוֹתֵן כְּלוּם? (בר"ר עח, יב).

רַבֵּנוּ – ר' יודן נשיא.

הַמַּלְכוּת הַזֹּאת – רומי.

רָעָה – מכבידה במסים.

לֹא תִּטֹּל וגו' – אל תיקח דבר (במתנה) משום אדם ואז לא תצטרך לתת דבר למלכות. בַּלְדָּר – שליח.

חֲמָדָהּ – חשק בה.

*

תמז דִּיקְלֵיטְיָנוֹס הָיָה רוֹעֶה חֲזִירִים אֵצֶל טְבֶרְיָא, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה הָיוּ הַתִּינוֹקוֹת יוֹצְאִים וּמַכִּים אוֹתוֹ. לְאַחַר יָמִים נַעֲשָׂה מֶלֶךְ, וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל פַּמְיָס וְשָׁלַח כְּתָבִים לִטְבֶרְיָא. אָמַר: אֲנִי גּוֹזֵר גְּזֵרָה שֶׁיִּהְיוּ גְּדוֹלֵי הַיְּהוּדִים בָּאִים וְעוֹמְדִים לְפָנַי בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְצִוָּה לִשְׁלוּחוֹ וְאָמַר: לֹא תִּתֵּן לָהֶם אֶת הַכְּתָבִים אֶלָּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה. יָרַד רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן לִרְחֹץ, רָאָה אֶת רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל וּפָנָיו חוֹלָנִיּוֹת. אָמַר לוֹ: לָמָּה פָּנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת? אָמַר לוֹ: כָּךְ וְכָךְ שָׁלְחוּ לִי מִן הַמַּלְכוּת. אָמַר לוֹ: בּוֹא וּרְחַץ, שֶׁבּוֹרַאֲךָ עוֹשֶׂה לְךָ נִסִּים. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לְמֶרְחָץ, בָּא אוֹתוֹ אֲרוֹגְנַוְטֵיס, מְשַׂחֵק וּמְרַקֵּד לִפְנֵיהֶם. בִּקֵּשׁ רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה לִגְעֹר בּוֹ, אָמַר לוֹ רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: רַבִּי, הַנַּח לוֹ, פְּעָמִים שֶׁהוּא מִתְגַּלֶּה עַל הַנִּסִּים. אָמַר לוֹ: רַבְּךָ בְּצָרָה, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמְשַׂחֵק וּמְרַקֵּד? אָמַר לָהֶם: אִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ שַׁבָּת טוֹבָה, שֶׁאֱלוֹהֵיכֶם עוֹשֶׂה לָכֶם נִסִּים, וַאֲנִי מַעֲמִיד אֶתְכֶם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת.

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אַחַר הַסֵּדֶר, נְטָלָם וְהֶעֱמִידָם לִפְנֵי שַׁעַר פַּמְיָס. בָּאוּ וְאָמְרוּ לַמֶּלֶךְ: הֲרֵי הֵם עוֹמְדִים לִפְנֵי הַשַּׁעַר. אָמַר: סִגְרוּ הַשַּׁעַר. נְטָלָם וְהֶעֱמִידָם בְּאֶמְצַע הָעִיר. בָּאוּ וְאָמְרוּ לַמֶּלֶךְ, אָמַר: גּוֹזֵרְנִי שֶׁיַּסִּיקוּ בֵּית מֶרְחָץ שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה לֵילוֹת, וְיִכָּנְסוּ וְיִרְחֲצוּ וְיָבוֹאוּ אֶצְלִי. הָלְכוּ וְהִסִּיקוּ אֶת בֵּית הַמֶּרְחָץ שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה לֵילוֹת, וְנִכְנַס אֲרוֹגְנַוְטֵיס וּמָזַג לִפְנֵיהֶם, וְנִכְנְסוּ וְרָחֲצוּ וּבָאוּ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִיל שֶׁאֱלוֹהֵיכֶם עוֹשֶׂה לָכֶם נִסִּים – אַתֶּם מְזַלְזְלִים בַּמֶּלֶךְ? אָמְרוּ לוֹ: בְּדִיקְלֵיטְיָנוֹס רוֹעֶה חֲזִירִים אָנוּ מְזַלְזְלִים, אֲבָל לְדִיקְלֵיטְיָנוֹס הַמֶּלֶךְ אָנוּ מִשְׁתַּעְבְּדִים. אָמַר לָהֶם: אַף עַל פִּי כֵן לֹא תְּזַלְזְלוּ לֹא בְּרוֹמִי קָטָן וְלֹא בְּגֻלְיָר קָטָן (ירושלמי תרומות ח, ד; בר"ר סג, ח).

דִּיקְלֵיטְיָנוֹס – קיסר רומי (בשלהי המאה השלישית).

תִּינוֹקוֹת – תלמידי בית הספר.

מֶלֶךְ – קיסר רומי.

פַּמְיָס – בניאס, עיר בצפון ארץ ישראל.

אֲרוֹגְנַוְטֵיס – שד המצוי בבית המרחץ.

הַסֵּדֶר – התפילה והלימוד של מוצאי שבת.

נְטָלָם – לקח אותם (בדרך נס).

מָזַג לִפְנֵיהֶם – מים קרים, כדי לצנן את בית המרחץ.

בִּשְׁבִיל – בגלל.

גֻלְיָר קָטָן – חייל רומי פשוט.

*

תמח חִיָּא בַּר אַבָּא בָּא אֵצֶל לְעָזָר וְאָמַר לוֹ: בַּקֵּשׁ עָלַי מֵרַ' יוּדָן נְשִׂיָּא שֶׁיִּכְתֹּב לִי אִגֶּרֶת כָּבוֹד, וְאֵצֵא לְפַרְנָסָתִי לְחוּץ לָאָרֶץ. בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְכָתַב לוֹ: הֲרֵי שָׁלַחְנוּ אֲלֵיכֶם אָדָם גָּדוֹל, שְׁלוּחֵנוּ וְכַיּוֹצֵא בָּנוּ, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ אֶצְלֵנוּ. (יֵשׁ אוֹמְרִים, כָּךְ כָּתַב לוֹ: הֲרֵי שָׁלַחְנוּ לָכֶם אָדָם גָּדוֹל: וּמַהוּ גְּדֻלָּתוֹ? שֶׁאֵינוֹ בּוֹשׁ לוֹמַר: לֹא שָׁמַעְתִּי). (ירושלמי חגיגה א, ח).

לְעָזָר – אלעזר.

אִגֶּרֶת כָּבוֹד – מכתב המלצה מכובד.

כַּיּוֹצֵא בָּנוּ – כמונו הוא (וכך יש להתנהג כלפיו).

עַד וגו' – בתנאי שיחזור אצלנו (ולא יישאר בחוץ לארץ).

בּוֹשׁ – מתבייש.

לֹא שָׁמַעְתִּי – לא למדתי (עניין מסוים).

*

תמט אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֶבֶל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן. וְאֵין מְבַטְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן אֲפִלּוּ לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לְרַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מֵאֲבוֹתַי (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מֵאֲבוֹתֶיךָ): כָּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מַחֲרִיבִין אוֹתָהּ.

רַ' יוּדָן נְשִׂיאָה שָׁלַח אֶת רַ' חִיָּא וְרַב אַסִּי וְרַב אַמִּי לַעֲבֹר בְּעָרֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַתְקִין לָהֶם סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים. עָלוּ לְמָקוֹם אֶחָד וְלֹא מָצְאוּ לֹא סוֹפֵר וְלֹא מַשְׁנֶה. אָמְרוּ לָהֶם: הָבִיאוּ לָנוּ שׁוֹמְרֵי הָעִיר. הֵבִיאוּ לָהֶם סַנְטוֹרֵי הָעִיר. אָמְרוּ לָהֶם: הַלָּלוּ הֵם שׁוֹמְרֵי הָעִיר? אֵין אֵלּוּ אֶלָּא מַחֲרִיבֵי הָעִיר. אָמְרוּ לָהֶם: וּמִי הֵם שׁוֹמְרֵי הָעִיר? אָמְרוּ לָהֶם: סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר” (תהלים קכז, א). (שבת קי“ט ע”ב; ירושלמי חגיגה א, ז).

מִשּׁוּם – בשם.

בְּשְׁבִיל הֶבֶל תִּינוֹקוֹת – בזכות הבל פיהם, כשלומדים תורה.

מְבַטְּלִין – מלימוד תורה.

כָּךְ מְקֻבָּלְנִי – מסורת היא בידי.

מַחֲרִיבִין אוֹתָהּ – סופה להיחרב (בידי האויבים).

לְהַתְקִין וגו' – לדאוג שיהיו להם מורים למקרא ולמשנה.

סַנְטוֹרֵי הָעִיר – השומרים בשערי העיר.

*

תנ כְּשֶׁמֵּת רַ' יוּדָא נְשִׂיאָה בֶּן בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, דָּחַף רַ' חִיָּא בַּר אַבָּא אֶת רַ' זֵירָא לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל גּוּפְתָא שֶׁל צִפּוֹרִין וְטִמְּאוֹ (ירושלמי ברכות ג, א).

רַ' זֵירָא – שהיה כוהן (ואסור במגע עם מתים).

בֵּית הַכְּנֶסֶת – שבו נחה גופתו של הנשיא.

גּוּפְתָא שֶׁל צִפּוֹרִין – יישוב באזור ציפורי.

טִמְּאוֹ – ללמדנו שגם כוהנים חייבים להשתתף בלווייתו של נשיא (אפילו ייטמאו בשל כך).