¹

א. מאה או מאה ושתים?    🔗

מקובל, שהשנה [תש“א] מלאו מאה שנה ליסוד הדפוס העברי בירושלים, היינו אם נחשוב את ספר עבודת הקודש לחיד”א, שהופיע בדפוסו של ר' ישראל ב“ק בשנת תר”א, לספר הראשון שהופיע בירושלים.

אם קבלה היא נקבלנה ואם לדין יש מקום לפקפק בדבר ויש להקדים את התחלת הדפוס הירושלמי בשנתים².

כבר העיר מיכל רבינוביץ³ על דברי ר' יעקב ספיר⁴, שבהזכירו את שירו “כנף רננים” הוא מוסיף: “הדפסתיו בירושלים עה”ק שנת קצ“ט”, שמכאן מוכח, כי בשנת תקצ“ט כבר התקיים דפוס בירושלים, אלא שהשיר “כנף רננים” לר”י ספיר נאבד ואיננו.

בשנת תרנ“ט הדפיס ר' יעקב ספיר מחברת בשם “כתר שם טוב כנף רננים”⁵ הכוללת ד שירים: א. ראש פנה, מוקדש לבקורו של מונטפיורי בירושלים בשנת תקצ”ט; ב. מנוחת דמשק, מוקדש לפעולות מונטפיורי לטובת עלילת דם בדמשק בשנת ת“ר; ג. ירכתי צפון, מוקדש לנסיעת מונטפיורי לרוסיה בשנת תר”ו; ד. שיר ציון, מוקדש לבקורו של מונטפיורי בא“י בשנת תר”ט.

לדעתי יש מקום לשער, שהשיר הראשון הנקרא בחוברת הנ“ל בשם “ראש פנה”, הוא השיר “כנף רננים” שכבר נדפס בזמנו בשנת תקצ”ט, ובהדפסה השניה שינה את שמו ל“ראש פנה”. בזה נוכל להבין את צירוף השם “כנף רננים” לשם החוברת “כתר שם טוב”, כי בא לרמז על השם הראשון של השיר. גם מהערת ספיר לשם “ראש פנה”: “על שם כי אז היתה ראש פינתו לימין צדקתו עשות חיל”, נראה, ששם זה נתחדש בזמן מאוחר כשכבר ראו תוצאות מבקוריו של מונטפיורי. ואילו השיר בעצמו ניכר שנכתב בעת בקורו בשנת תקצ“ט. ואף הכתיב “שנת’ק’צ’ט” שהת' שייך ל”שנת" ומצטרף גם ל“תקצ”ט" שהנהו משותף לשיר זה ולדברי ספיר ב“כוכבי יצחק” הנ"ל, מחזקים השערה זו.

ב. “קיץ המזבח”    🔗

המדפיסים הראשונים התיחסו לעבודת הדפוס כאל “עבודת קודש”. את מכונת ההדפסה כינו “מזבח”, והמדפיס היה כהן המעלה את הספר על “מזבח הדפוס” או “משב”ח הדפוס". את העבודות, שהמדפיס מכין לשם העסקת הפועלים ואת המכונה בזמן שאין עבודה מן החוץ, כינו בלשון המשנה (שקלים פ“ד מ”ד): “קיץ המזבח”. כל בן תורה נהנה מהכנוים הללו, הבין כונתם וראה בעין יפה את קדושת מלאכת הדפוס.

והנה ר' חיים מיכאל מיכלין בכתבו תולדות העתון “האריאל” ב“קבץ מאמרים לדברי ימי העתונות בא”י"⁶ השתמש בכינוי “קיץ מזבח” לשם הסברת הנימוק העיקרי של יסוד העתון על ידי המדפיס. שלא היה לשם מגמה ידועה, אלא כדי להבטיח עבודה לדפוס בזמן שאין עבודה מן החוץ. עורך הקובץ לא הבין כראוי את מקור הכנוי והעיר: “מבטא תלמודי על דרך המשל: אוגר בקיץ לחמו”.

לא די שלא ביאר את הרמז של “קיץ מזבח”, אלא שעירב וסירס פסוקים. במשלי נמצא: “תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה” (ו, ח); “אגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש” (י, ה). אך “אוגר בקיץ לחמו”, לא נמצא.

ג. אגודת המדפיסים בירושלים    🔗

במחברת “תולדות בתי הדפוס העברים בעי”ק ירושלים ת“ו” לפנחס גרייבסקי (ירושלים תרצ"ט), נתפרסם כתב התקשרות של אגודת המדפיסים מיום ה' באייר תרס"ז, על ההתקשרות חתמו ששה אנשים שהם הבעלים של ארבעה בתי דפוס ובסוף הכתב נמצא רשום “יתר בעלי הדפוסים פרומקין סלומון וכו' לא היו נוכחים באספה הזאת ולא באו על החתום”. מזה נראה, שגם המדפיסים פרומקין סלומון וכו' נכנסו לאגודת המדפיסים אלא שבמקרה לא השתתפו באספה זו.

אך לא כן הדבר, באגודה זו התאחדו רק חמשה בעלי בתי דפוס, והשאר נשארו מן החוץ, וכן יוצא מפורש מחלוקת האחוזים שבסעיף ה, שם נאמר: “חלקי האגודה נתחלקה למניות [באופן] הזה, לביה”ד לעווי ושותפיו – צוקרמן והרא“מ לונטץ, והא' שיינבוים עט וויס חלקם בשוה 22% למאה, וביה”ד של ח“ר משה עזריאל ס”ט שנים עשר אחוזים למאה. ברור איפוא, שחלקו את כל מאה האחוזים בין החמשה ולא השאירו מקום לנשארים. נראה, שהוספה זו אינה אלא הוספת המו"ל. יש לשער, שהמדפיס עזריאל לא חתם על ההתקשרות, מפני שלא הסכים לאחוזים שהקציבו לו.