ידידי ר' שמעון תודור, שנודע בעבודותיו בפולקלור, וביותר במחקר הפתגמים בכתביהם של גדולי סופרים (מנדלי, עגנון), כיבדני בכתב־יד, שהציל כדרך שהציל מעזבונו של חוקר־ספרותנו ר' מאיר (מכס) ווייסברג, שהתרעה עמו בעיר־מגוריהם בגולה, היא עיר סטניסלב (היום איוואַנפראַנקו). מתנה זו היתה לו לנותנה כאות של הכרת־טובה לי על ששיתפתי את עצמי (כאחד עם ידידי ר' מנחם גלרטר), בעריכת ספר קהילת סטניסלאב, שיצא לאור, בסדרת ערים ואמהות בישראל, על ידי מוסד הרב קוק בירושלים, ובו מונוגרפיה שלי על סופרי הקהילה הזאת (שחזרה ונדפסה בספרי “ארחות ושבילים”, כרך ב‘, תשל"ח, עמ’ 229–241), ובה פרק על פעלו של מאיר ווייסברג, שרוב ימיו עברו עליו כמורה דת ישראל בגימנסיה הפולנית שם.

 

ב    🔗

כתב־היד הזה כולל, בשלושה עמודים, ובכתיבה צפופה ביותר, ציונים לספרו של הרב ר' יהודה לייב לנדא “ווידויים”, שהוא חשוב בעינינו ובעניניו, ולא בא על מלוא הערכתו עד עתה. הציונים האלו, הרשומים בעפרון, פיענוחם – גם לאחר הגדלתם – אינו קל, ועיקרם הערות עובדתיות הערוכות לפי סדר העמודים של הספר הנזכר, וניכר בהם גודל בקיאותו של בעל־הציונים בסוגיה הזאת, שהיא עיקר פעלו, תולדות ספרות ההשכלה בגליציה, והוא ענין ספרו Die neuhebräische Aufklärungsliteratur in Galizien, שהרחיבוֹ לימים, מצדי־צדדים, כנודע ממאמריו, שפירסמם בעיקר מעל עמודי הירחון הנודע לחכמת ישראל (“מונאטסשריפט”), וסיכמו כדי מהדורה חדשה של ספרו, שלא זכה להוציאה לאור, והיא לפי מתכונתה זו אבידה עולמית.

וזאת להעיר, כי שלושת העמודים צפופי־האותיות היו בעצם, העמודים הריקים של מכתב הערוך אליו, והוא מבאר את הענין כולו.

העמוד הרביעי, שהוא בעצם הראשון, כולל מכתב של ר' ש“ז שפירא, משמה של מערכת “יבנה” בלבוב, והכתוב באפריל 1929, ומתוכו מתברר, כי העורך ההוא שולח לו לר' מאיר ווייסברג את הספר “וידויים”, שמחברו פרופ י”ל לנדא שלחו, על ידי המערכת ההיא, למענו, והעורך מבקש אישור קבלתו, כי יוכל לשלחו למחבר ביוהניסבורג, וכן רואה העורך לצרף טופס של הירחון העברי החדש “יבנה” ומציע לו לחתום עליו וישלח לו החוברות הבאות.

לאמור, ר' מאיר וויסברג קרא את הספר “ווידויים” ואף רשם על עמודי המכתב של עורך “יבנה” את ציוניו לו, כדי להכניסם במהדורה המורחבת של ספרו. ולענין “יבנה” דין להעיר, כי כתב־עת בשם זה נוסד, אמנם, באותה שנה בלבוב, אך לא האריך שנים, שהוציא כמה חוברות ונפסק. היה זה כתב־עת מקורב לחוגי “אגודת־ישראל” שראה כמשא נפשו את רוח ישיבת חכמי לובלין, שנוסדה בתקופה ההיא, ובכלל משתתפיו לא בלבד רבנים שכתבו בעניני תורה ודרוש, אלא אף צעירים, שהראו כוחם בפרוזה ושיר, וניסוייהם ראויים להערכה לגופה, ואסתפק עתה בציון, כי אנו מוצאים פה בראשונה שמותיהם של צעירים שהכרנום לימים בשדה חקר ושירה (למשל: שמואל נאדלר, מטובי תלמידיו של ר' מאיר שפירא, ושתחילתו משורר “בעל שם טוב סימפאָניע” וסופו קומוניסט ומשורר ברוחם; נפתלי פריד, הוא הוא החוקר והביבליוגרף נפתלי בן מנחם, דוד רוקח הנודע בקובצי שירתו המודרניסטית).

מערכת הייחוסים שבין ר' יהודה לייב לנדא ובין רש“ז שפירא היתה אז חדשה וקטועה. אבל מערכת הייחוסים שבין ר' יהודה לייב לנדא ובין ר' מאיר ווייסברג היתה מחודשת ורצופה, והדברים מסתברים מתוך ארכיון רי”ל לנדא, השמור במחלקת כתבי־היד בבית־הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, וברשותה האדיבה הנני בא להעיר מה שראוי להעיר במיוחד לשתי מערכות הייחוסים.

 

ג    🔗

לענין רש“ז שפירא, הרי נשמר גם מכתבו מי”ז כסלו תרצ“ד, אך לא בשם מערכת “יבנה” שנפסקה ושוב לא היתה, אלא בשם מערכת “תולדות הרבנים”, והוא חיבור שעלה במחשבה, ונועד להכיל כדברי־הכותב הנמלצים “את תולדותיהם של כל הרבנים בכל ארצות תבל – – – והננו בטוחים – – – אשר כהד”ג [=כבוד הדר גאונו] יבין לאשורו יתרון עבודתנו הנשגבה, וידע להוקיר את מפעלנו החשוב אשר כולו אומר כבוד לכלל הרבנים ויואיל בטובו לסמוך את ידינו במלאכת הקודש ולעזור בהשפעת אישיותו הרוממה להצלחת המפעל אשר משתדלים אנו להוציאו כלול בהדרו בתכלית השלמות, שנוכל לברך על המוגמר בעתיד הכי קרוב”. בהמשך המכתב מתבקש רי"ל לנדא להמציא, על ידי מזכירו, רשימת רבני דרום־אפריקה על שמותיהם וכתובותיהם, ואף “לשלוח סיפור תולדתו וקורות חייו גם לרבות תמונתו החדשה, אשר נדפיסם ביחד לזכרון בספר ולעטרהו פאר והדר כראוי וכנכון”.

ולענין ר' מאיר ווייסברג, הרי נשמרו שבע חטיבות, מכתבים וגלויות, לרי“ל לנדא, על פני יריעת־זמנים גדולה, לפי תאריכי הכותב, למן 1 בפברואר 1912 עד 23 ביוני 1930, כמעט כולם כתובים בסטניסלב ושלוחים ליוהאניסבורג, לשונם גרמנית קצתם באותיות עבריות וקצתם באותיות גוטיות, כולם בכתב־יד, זולת אגרת אחת ורשימה אחת במכונת־כתיבה. בגלויתו הראשונה מ־1 בפברואר 1912 הוא מניח, כי מקבלה מכיר את ספרו הנזכר על הספרות העברית החדשה בגליציה, שיצא בהוצאת ברייטנשטיין בליפסיא (1898), והוא מודיעו עתה על החלק השני של ספרו, שהגישו, לשם פירסום, לאוניברסיטת לבוב, וכן על הכנת החלק השלישי, שבו יכתוב גם על רי”ל לנדא, ומבקש בזה את עזרתו, שכן ממחזותיו אין ברשותו אלא “בר כוכבא”, ואילו השאר אין להשיגם, וכן הוא מבקש לדעת, מה היה יחסו כלפי כתב־העת “המזכיר Ojczyzna " (=מולדת), והוא שולח לו את עבודותיו החדשות (על יוסף כהן צדק ועל בנימין אהרנקראנץ המכונה וולוולה זבאראז’ר). ובמכתבו ב־5 באפריל 1912 (כתבו, כציונו, בשעת־דמדומים, כדיוק לשונו: Dämmer stunde ), הוא כותב על גודל שמחתו על קבלת מכתבו של רי”ל לנדא “הנשמע כקול אח ממרחק”. אולם לאחר הגלויה הזאת חלה, כנראה, הפסקה, שכן הגלויה הבאה שנשמרה היא מקץ לאחר חמש עשרה שנה, מ־כ“ו ניסן תרפ”ז, ובה הוא מודה לו לרי"ל לנדא על התענינותו בו, “איש חולה וזקן, שאינו יודע בלתי אם מפעל חייו, להועיל לעמו”, והוא מתאר פרטי־חליו. וכן יודיע, כי החלק השני של ספרו מופיע עתה במונאטסשריפט, אך הוא ממשיך לכתוב, וענין כתיבתו עתה הם האפיגונים של השכלת־גליציה. לאחר שהוא מונה את האישים, הוא הוגה קצת פקפוקים בענין כלילת האישים שעיקר פעלם היה מחוצה לגליציה, ולפי שהוא עומד מעבר לשנת השׂיבה, הוא מתפלל לתשועת השם, וחותם הפעם: מאיר בן מרדכי ווייסבערג.

הגלויה הבאה היא לאחר מקץ שנתיים ומעלה, מ־9 ביולי 1929 – עתה הוא מודיע לו לרי“ל, כי קיבל, לפני חדשיים, את ספרו “וידויים”, שישמשו במחקרו, הוא החלק השלישי, או כפי שהוא כותב: מפעל־חייו, שהוא עומד בסיומו. עודו חסר קצת ספרי רי”ל לנדא, ושואל אותו ליחסים שבינו לבין רבו, ר' נחמן יצחק פישמאן (הני"ף הכהן), ולשנת פטירתו (לפי מקור אחד שהיה לפניו נפטר ב־1873, אולם לפי מקור אחר עודו חי ב־1880). ושוב מגרה אותו כפל הייחוסים של לנדא הצעיר, מכאן כלפי Ojczyzna המתבוללת ומכאן כלפי הציונות. הוא מסיים “אני זקן וחולה קשה, ואין לי מזכיר”. ללמדך, כי תקותו לגמור ספרו והוצאתו מתמהמהים והולכים ובינתים יצאו שבע־עשרה שנים.

 

ד    🔗

לאחר כשנה אנו קוראים מכתב מפורט, מ־18 בפברואר 1930, הפותח בדברי תודה לרי“ל לנדא על עזרה ששלח לו – הוא, הכותב, התעניין מיד בבית מסחר למכונות־כתיבה ונודע לו, כי אין משאילין מכונות כאלה הביתה, ושאין אפילו סטינוטיפיסט אחד, שיהא מסוגל להעתיק כתב־יד הכתוב באותיות גוטיות. אולם עתה הוא עצמו מעתיק את כתבי־היד שלו שבאותיות עבריות אל נקי ובאותיות גוטיות. החיפושים חמסו למעלה משלושה שבועות ובינתיים פקדוהו נדודי־לילות, ולאחריהם באו ימים של תנומה ואפס חפץ־עבודה. סוף־סוף מצא אפשרות של שאילת מכונת כתיבה לשעתיים שלוש שעות ביום, ואף כוח עבודה מתאים – צריך היה יום יום להביא את המכונה אליו ולהשיבה, אולם לאחר שלוש שעות ראשונות של הקראתו תקפו עליו מיחושי־ראש משַׁגעים, וכאבי־חזה ואפיסת נשימה, ללמדו שגילו שוב אינו יפה להמרצה. למזלו הספיק להשלים, בכתב־ידו המרטט, העתקה של 135 עמודי פוליו, והסטינוטיפיסט ינסה להעתיקם, ויצטרך, כמובן, לבוא אצלו מדי פעם בפעם. וכן הוא מקווה כי בישע ימין עליון, תסויים, ככל הקרוב, העתקת שלושת הפרקים הראשונים, ואף השאר יבוא על גמרו, באופן שאם לא תחול הפרעה, יברך במאי־יוני על המוגמר. הוא מבקש הוראה תכופה, אם עליו לשלוח את ששת הפרקים הראשונים, לשם עריכה, לברסלא, או שעליו לשלוח הכל לאחר הסיום החלוט. לפי שהמונאטסשריפט עמוסה כתבי־יד, צריך פנייה אל המערכת בענין הקבלה לשם הדפסה והחשתה. במכתב אליה, חובה להדגיש, כי העבודה עשויה לענין חוגים רחבים. בסופו של המכתב באים פרטים על רי”ל לנדא עצמו – הוא ווייסברג השיב לספריית האוניברסיטה את 12 שנתוני Ojczyzna, לאחר שעיין בהם במשך ארבעה חדשים; ומצא שם משל רי“ל לנדא, – 2 שירים, 12 מכתבים, 3 סיפורים, 3–5 ביקורות ו־8 מאמרים על מסחר היהודים. אם רי”ל לנדא מעונין, הרי ניתן להעתיק, למענו, בספרית האוניברסיטה בלבוב, את החומר הזה, בלוויית ביקורתו של ר' ישעי' דוד זילברבוש. בסך הכל צריך יהיה להעתיק 350־400 עמודי פוליו. באחרונה הוא מודה לו, לרי"ל לנדא, על משלוח “לפנים” [ואחור], אך מעיר, כי חיבורו “לבות נשברים”, אין, כנראה, להשיגו בפולין.

אחרי כמה חדשים בא מכתבו הבא, מ־9 ביוני 1930, והוא כולו צהלה: מאושר הוא בא להודיע כי ב־28 במאי שלח למערכת את עצם כתב ידו וכן 110 עמודים בכתב־מכונה, שהצריכו רוב ימים, הדבר גרם לו, לכותב, רוב מיחושים, אך כמותו, בן שבעים וחמש, אינו יכול להתיר לעצמו מנעמים. לענין הפרק המענין במיוחד את רי“ל לנדא – הרי הקדיש ל”המזכיר" ול“אגודת אחים” את הפרקים יג־יד, והוא מבקש לשלב בהם צילומים של אביו, ר' ישכר לנדא ואף של אחיו ר' שלמה לנדא, שהיה כאחד עם אלפרד נוסיג וא. ליליאן ממיסדי ה־ Ojczyzna . היה זה מבחינה אוביקטיבית, מעשה טוב, אילו רי“ל לנדא היה מחיש את הדפסת מחקרו, שהוא המחבר, עוד יזכה לשמוח בו. באחרונה הוא מזכיר לו, לרי”ל לנדא, כי הוא מכירו פנים מאז 1886–1887. הוא, לנדא, מסר אז, במלון ג’ורג' בלבוב, לד“ר פר. את מחזותיו האחרונים. הוא, ווייסברג, היה שם בפרוזדור ושמע כל מלה, הוא, רי”ל לנדא היה בנותן ייצוג הדור.

המכתב הזה, צורפה לו רשימת תוכן ספרו המובאת להלן, ואילו המכתב הבא והוא האחרון, תאריכו קרוב, 23 ביוני 1930 וכולו אכזבה. כתב יד ספרו, שנשלח ב־28 במאי 1930, למונאטסשריפט, חזר ב־16 ביוני 1930 – אין המערכת יכולה להרשות לעצמה היקף של 13 גליונות, משמע 200 עמודים, והיא מציעה פרסום הפרקים 1–14, במשך שלש וחצי שנים, מעל דפי הירחון, ולענין השאר היא מפרטת, מה וכיצד לקצר, והוא, ווייסברג, מציע, במכתב שלפנינו, כמה הצעות לתיקון המצב, באופן שהוא פורש שמות חברים ואישים העשויים לסייע (ב. וואכשטיין, רוברט שטריקר) מציע אף הוצאת מהדורה עברית (בהוצאת א"י שטיבל).

 

ה    🔗

כפי שלמדנו מקצת מכתבים, רואה הכותב להעמיד את רי“ל לנדא על חלקו בספר, אף אחד המכתבים מיועד כולו לכך. הוא נכתב ב־4 בדצמבר 1929 ובא כתשובה למכתב מכ”ז אלול תרפ“ט, 21 באוקטובר 1929, ונאמר בו: “התחלתי בפרק הלפני־האחרון של החלק האחרון של מפעל חיי, בענין הדרמטיקן העברי של הזמן החדש יהודה לייב לנדא, ב־20 ביולי, בהיותי בטרוסקאביץ [מקום מרפא, הסמוך לדרוהוביטש]. לאחר שנוכחתי לדעת כי אתה, כילד פלא גאוני, היית מעמודי היסוד של ‘המזכיר – Ojczyzna’ הבאתי קרבנות עצומים להשיג לרשותי מלוא הטפסים של 12 שנות ‘המזכיר’ מספרית האוניברסיטה בלבוב. זה 5 שנים שאני חולה קשה, גווע במיצר, וכמעט שאיני יוצא החוצה. אולם הפרק ההוא הוצרך להיות שלם, והקדשתי לו את כל זמני למן 20 ביולי עד 2 בנובמבר 1929. הלכך הכרקטריסטיקה שלך שלימה. לא בלבד כל מחזותיך, מחוץ ל’לפנים' [ולאחור] וה’הוידויים' שלך, אלא אף כל מאמריך ב’המזכיר' קראתי והסתייעתי בהם, באופן שהתוספת שלך, ששלחת לי, ב־20 באוקטובר, ושאוסיפנה, אין בה חשיבות של ממש. אתה תהא מרוצה בפרק, המוקדש לך במיוחד, ואפילו, בצדק גאה. אני מוצא במעברך מן ‘המזכיר’ להשכלה חדשה אך ההשתלשלות. אתמול סיימתי את הכרקטריסטיקה של הכרך הי”ב ל־Ojczyzna, והיום תבוא אם ירצה השם, הסיפא, אך עתה צפויה הסכנה, סכנת הסחבת, ואפילו סיכול כתב יד הנקי. הנני, כאמור, חולה מאד וכמעט שאיני יוצא. בכתב הזיקנה הרועד שלי הוצרכתי ארבעה עד ששה חדשים לחרוט את האותיות – בשֵׂיבתי ובמעמדי אין כל ערובה של גמר־עשייה. הוצרכתי לחכור מכונת־כתיבה, ולשכור סטינוטיפיסטית, מה שהיה עולה זהובים הרבה, שאין אני יכול לפורעם מקיצבתי. אני עוזר לשלושת ילדי ולשלושת נכדי, משלם חשבונות רופא חדשיים. הייתי רוצה למכור ליוהניסבורג את ספריית ההשכלה שלי, אך אין לי אלא רשימה אחת (1300–1400 מיספרים), שהתקנתה מצריכה שנה אחת. העתקה במכונת־כתיבה אף היא יקרה ויש להתקינה על חשבון הקונה. עצה טובה היא פה במקומה. הוצאות ההתקנה תעלינה בערך 5 דולארים. תרגומך לשיר המקהלה ב’המזכיר‘, שנה ראשונה היא מלאכת פאר סיפוריך, ‘חלומותיך’, ‘היהודים ומסחרם’, מכתבים על מעמד היהודים בגליציה, הרצנזיות שלך – מצווחים חדשנו בדפוס. ומחזותיך! ואם לחזור לעבודתי, הייתי מבקש לדאוג, כי הכל יועתק ואחר־כך יודפס, כל עוד מסוגלני למצער, לעבוד בבית. נולדתי ב־1856. שֵׁם חלק הסיום שלי: אפיגונים ובני דור של השכלת גליציה, והוא חלק שלישי ואחרון של השכלת גליציה. את מחזותיך ניתחתי לפי פרייטאג: הטכניקה של הדראמה, ובכל המחזות, זולת ‘בר כוכבא’ עלה הדבר יפה: פתיחה, תגבורת שיא, תשובה, פורענות. אין אלה מחזות־ספר כי אם מחזות־תיאטרון לאמיתם. מיועדים או בשביל ‘הבימה’ או לכל במה בכל ישוב יהודים גדול: וינה, פסט, ברלין, ווארשא, לבוב, קראקא וכו’. והעולה במסוכם: ללשכת כתיבה־במכונה לא הייתי יכול לילך אף בימות־החמה, מה גם עתה, שאנו מצפים, בין היום למחר, לפטר־שלג. עתה אף הנסיעה אינה לי בגדר האפשר. עתה הגזירה היא לרבוץ בבית־החומט ובמשך שבועות תמימים. האם אין אתה מכיר מתוך ‘המזכיר’ את יושב בשבת תחכמוני – שהוא ב־שטנת לבב [=סטאניסלאבוב] בן בית בעיירה ט. או נובליסטון [=סטניסלב] החותם מ.ב”.

הערה: תיבת ט. מורה על טיסמניץ ותיבת מ.ב. על משה ברנפלד, והוא, אמנם, יליד טיסמניץ, אביהם של שמעון ברנפלד ושל יצחק אהרון ברנפלד, שהיה עורך “המזכיר”. ר' משה ברנפלד נועד להיות מנהל סמינר מיסודו של ר' שלמה בובר, בלבוב, ואף, נועד לו שם: שבת תחכמוני (והוא מסַפר עניינו בכתב־ידו שנשתמר).

 

ו    🔗

והרי רשימת התוכן של החלק השלישי מספרו של וויסברג לפי כתב היד הגמור:

א. פובליציסטים, נותני שיעורים, ועמלי ספרות:

הרואים:

1. נחמן יצחק הכהן פישמן; 2. אברהם מנדל מוהר; 3. יעקב בודק – – – עמ' 3–29.

ב. משוררים, פובליציסטים. מלמדים, עמלי־ספרות:

1. משה הרש ענסר (ענצר); 2. יל"ר (= סופי תיבות: נפתלי מנדל שור), 3. יוסף כהן־צדק; 4. ברוך ויקב וורבר – – – עמ' 29–41.

ג. המושלם ר' הירש חיות – – – עמ' 41–68.

ד. חברו של ה“אפיקורוס” הגדול יהושע השל שור: ר' אברהם קרוכמל… עמ' 68–83.

ה. גובר ההשכלה ד"ר שלמה רובין עמ' 83–116.

ו. המשוררים:

1. משורר שירי שולמית: מיכל זיידמן; 2. הזמיר מסטרי; 3. נתן נטע סמואלי – – – עמ' 116–149.

ז. המספרים:

1. מרדכי דוד בראנדשטטר; 2. דוד ישעיה זילברבוש – – – עמ' 149–175.

ח. שלוחי תרבות גליצאים ברוסיה:

1. בצלאל שטרן; זכריה ישעיה יולס; שמחה פינסקר – – – עמ' 175–188.

ט. שלוחי תרבות גליצאים ברומניה:

1. הרש מנדל פינלס; 2. משה וואלדברג; 3. הלל כהנא; 4. בינימין וולף אהרנקראנץ; 5. מתתיהו שמחה ראבנר; 6. ד"ר יהודה יוליוס באראש – – – עמ' 188–203.

י. צללי הטיטאנים:

1. זליג הרש מונדשיין; 2. שלמה פרנקל; 3. יחיאל יוליוס מללר; 4. יעקב הרש שפרלינג; 5. דוד רפפורט – – – עמ' 203–218.

יא. הדרמטיקן העברי בזמן החדש יהודה לייב לנדא – – – עמ' 218–246.

יב. ברית אחים יהודית פולנית, אגודת אחים וכלי מיבטאו א‘: Ojczyzna “המזכיר אהבה לארץ מולדתו” (1881–1886) – – – עמ’ 246־284.

יג. ברית אחים יהודית פולנית, אגודת אחים וכלי מיבטאו ב‘: Ojczyzna (1892–1887) – – – עמ’ 284–303.

יד. ברית האחים יהודית פולנית אגודת אחים ג' סיכום – – – עמ' 303–311.

[כסלו–טבת תש"מ]