CCCXXXIV    🔗

An Herrn Dr. M.L. Letteris in Prag.

Nr. d’ordre dans l’Ind. rais. 415 vol. vo. Tr.30

ט“ו אייר התר”ג. 15.5.1843

לכבוד ידיד המליץ והמשורר המשובח והמפואר, כ“ש הר”ר מאיר הלוי לעטטעריס

שלום עד העולם.

הנני אליך לחוות לך דעתי על המקומות המסופקים לך בשירי דודי ר' יצחק הרופא זצ"ל.

י“ט איתן בנו נתן – איני יודע מה שמו ומה שם משפחתו, אבל רואה אני בבירור כי השיר הזה נעשה לבחור אחד ביום הנתן על ראשו כתר הרפואה. נציב הקרץ הוא מלאך המות. טור ט' צ”ל הפר מזמותיו. טור י“א צ”ל ולכל־אֱנוֹשׁ מפלט הֱוֵה מסער. כ“ד הוא על אחת מן הישיבות או חברות שלומדים בהן תורה בלילה, ואין לך עיר שאין שם אחת או שתים, ואין שום ראיה לומר שהוא דוקא על בהמ”ד של רמח"ל.

אַל אַל הבחורים: הנני משתומם איך משורר כמוך לא יבין ענינו, אך הנני רואה כי זה נמשך מצד התחלפות המחשבות וההרגשות בין הדור החולף והדור הזה, ומצד אבדן הרגשת היודאיזמוס מלב בני דורנו. וכזאת וכזאת אני רואה בענין הבנת המקראות, כי יותר שאדם מרגיל עצמו בקריאת ספרי נכר, ויותר שידבק לבו בדרכי חכמה יונית יותר הוא מתרחק מהבנת ספרי הקדש, ואם יבא לפרש דבריהם יתלה בהם דברים שלא עלו מעולם על לב אומרם. ולא לבד ראיתי זה בהבנת המקראות אך גם בהבנת דברי חז“ל אני רואה דבר זה מתקיים, כי האחרונים מתרחקים יום יום ממחשבות קדמונינו והם מפרשים בדבריהם פירושים רחוקים מאד מכוונתם, ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה, הלא המה הרמב”ם וחבריו, אשר אתה (גם אתה) הקלותני ושמתני כאחד הנבלים, בעבור כבוד שמו. אוי לכם שאין אתם יודעים מה גודל כח האמת, ותחשבו שתעלה בידכם לחבוש פניה בטמון, ולסתום פי נביאיה בקול גדופות אשר תרימון על אנשי אמון. חי ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, אשר שלח את כל נביאיו לאמר קראו בגרון, ואשר שמר את היודאיזמוס מיד כל רודפיו אשר קמו עליו באף וחרון, הוא ישמרהו עד יום אחרון, הוא יפקח העינים המֻכּוֹת בתמהון ובעורון, הוא יטהר חבצלת השרון, מגלולי יון וחטאת שמרון, וישרפם מחוץ לירושלם בשדמות קדרון, ואז צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו, ולשון אלמים תרֹן, ונביאי השקר יהיו כאין ויאבדו ולא יהיה להם עוד זכרון.

ואבאה אל השיר אַל אַל הבחורים. רואה אני כי השיר הזה נעשה על שני בחורים שהיו מתקוטטים זה עם זה, זה אומר עיר פלונית יפה יותר, וזה אומר עיר אחרת יפה יותר, והמשורר מוכיחם על זה בשתי טענות: האחת כי אין לך עיר שאין בה יופי ודופי, אבל האיש הנבון כסה קלון ומספר בשבח ולא בגנות, והנרגן מתענג בהוצאת דבר, ומשלח מדנים; והשנית כי אנחנו בני ישראל בכל מקום שאנו הרי אנו גרים, זרים ונרדפים, ורק ירושלם היא עירנו מקום תפארתנו, ואם נריב על אודות יופי עיר פלונית ופלונית הרי אנו שוטים כמו יושבי כלא אם יריבו זה עם זה על יופי מסגר, ויאמרו זה לזה: בית כלא שלי יפה מבית כלא שלך. והנה אמר: אל אל, כלומר אל נא, הבחורים, אל נא יתור וירגל איש איש מכם, זה נגד זה, עמית נגד רֵעו, להוציא דבה וערות הארץ; מה בצע בתלונות? חדלו הרע, הרפו עד התגלע ריבות בן פרץ, הוא בן דוד, הוא משיח צדקנו, אז יהיה הזמן לריב ריבות. והשאר מובן על פי מה שאמרתי למעלה.

והנה אני בארתי לפניך השיר הזה באר היטב לפי עומק כוונת המחבר זצ“ל, ואתה עיניך בראשך, ותהיה זהיר בדבריך אשר תוציא לאור בראש השיר, ור”ל. ס“א נ”ל להגיה: אל מי האח כפלים, האח לי שמחה. ס“ז ניצוץ שלהבתיה, היא שיר ידידות. חתן לכלתו. מלת עתה אשר בראש שני הטורים האחרונים היא איטליאניזמוס, כי בל' איטלקי תבא מלת ora כפולה להוראת tantôt, והכוונה: כשתהיי לי לאשה אז אמצא נחת מכל עמל לפעמים על ידי ההבטה ביפיך (צָפֹה צלמך), ולפעמים בנשיקות פיך. ע”ג ימלט להקת הרופאים, הוא תשובה לשיר אפרים אחיו (בני הנעורים שיר ל“ח ול”ט). אמר: מי האריך לשון בבוז וכעש, מול בעלי רפאוּת ולו הכתר, כלומר והוא עצמו נכתר בכתר הרפואה. יגד עון רעיו והוא כן יעש, הוא מספר בגנות חבריו הרופאים ואומר שהם אוהבים העלמות היפות וכו' והוא עצמו עושה מה שהוא מגנה בזולתו, כי יאהב בנות ולא בסתר כי נטייתו אחר הנשים היתה מפורסמת בימים ההם (וזה נודע לי בקבלה). בבית השני במקום בזה הכתר מצאתי כתוב: בזה הבתר, ועדיין המליצה קשה מאד, והכוונה הכללית בבית השני הזה היא להצדיק את הרופאים על היותם מקבלים שכר (אשר על זה אמר אפרים: ושמאל מְלֹא כַפָּה כבר הציעה, נחפז יקבל פז, יהרג נקי ונשא עקב, ויעשו להם אלהי כסף), ור' יצחק משיב שאם לא ינתן שכר לכל מעשה, אז לא ימצא מי שיהיה מגן וסתרה כשיחלה אדם. ומשם ואילך היא מליץ בעד הרופאים על מה שהאשים אתם אפרים שהם הורגים בני אדם. ואחרי התבונני יום אחר יום במלות כי שם לבד רופא בזה הבתר, נ“ל ליישב בדוחק ולפרש כי רק שם (בשמים) יש רופא בזה החלק, ר”ל בזה התנאי, כלומר רופא חנם, והוא האל. ויהיה הטור הזה מאמר מוסגר, וזה שיעור הבית הזה: אם לא ינתן שכר לכל מעשה ואם לא ישלם שכר לרופא (אחרי אשר רק בשמים יש רופא חנם), או אז אם יחלה אדם, מי זה יתעורר להיות לו למגן וסתרה?

בשבוע הבא אשלח אליך מסכת דרך ארץ (משניות סנדניאל), גם שני שירים למרת רחל, אבל דבר ממני אל הקורא איננו דבר צריך ולא מועיל, אחרי היותי איש בזוי ושסוי כל כך עד שהצענזור (לפי עדותך) מוחקת הדברים האמורים בשבחי. בשנה שעברה שכחתי להגיד לך כי רפאל לוצאטו, אשר נכתר בכתר הרפואה בשנת 1717, היה אביו יצחק וגם הוא רופא. וזה למדתי מתוך הדיפלאָם של רפאל זה, וכן כתוב בתוכו:

Raphael Luzzati Hebraeus romanus excellentissimi domini Isach hebraei. Philosophiae et medieinae Dectoris filius.

נמשך מזה כי המשורר יצחק היו לו לפניו רפאל ויצחק, ולאחריו רפאל ויצחק כלם רופאים.

ואתה ידידי היקר שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה ט“ו אייר תר”ג.

ידידך, שד"ל.

*

 

CCCXXXV.    🔗

An Hrrrn Jacob Reifmann in Zolkiew.

Nr. d’ordre dans l’Ind. rais. 422. Vol. V^o. Nr. 36

י“ג אלול התר”ג. 8.9.1843

לכבוד המשכיל והנבון דורש חכמות, וחוקר תעלומות, כש“ת הר”ר יעקב רייפמאן, שלום עד העולם.

הנני עורך לפניך את המעט אשר חנני אלהים בעניני שאלותיך.

משוררי ספרד חברו זמירות הרבה ליום השבת ולשני לילותיו, כמו שחברו פיוטים רבים לשלש רגלים ולכל המאורעות שאירעו את אבותינו, אבל האחרונים השמיטום, ולא השאירו רק עניני יום הכפורים מעט מזר לר"ה, לפורים ולתעניות.

וכן בענין הזמירות לשבת בסדורי הספרדים לא מצאתי אלא למוצאי שבת שתי הבדלות, האחת היא אליהו הנביא וכו' איש אשר קנא לשם האל, והשנית היא המבדיל בין קדש לחול חטאתינו ימחול. אבל האיטליאני (הנקראים ג"כ לועזים, ומנהגם נקרא בני רומה, ואיננו מנהג רומניאה, אשר הוא מנהג טורקיאה, ואין זכר ממנו אלא בסאלוניקי) יש להם ספר קטן הנקרא סדר ברכות, ושם הרבה זמירות, והא לך רשימתן: לליל שבת

1. לכבוד שבת, בת כבבת, חביבת נורא עלילה (שם המחבר מרדכי דאַטו),

2. באי כלה באי כלה, כלילת יופי כלולה (הג"ל),

3. כי אשמרה שבת (ראב"ע),

4. יום זה מכובד (ישראל),

5. דשנת בשמן ראשי שלחן לפני ערכת (דניאל),

6. יפעת אלִי אֹמַר פני כל יצוריו (..יואל חזק ואמץ),

7. זכור את יום שמור יום השבת לקדשו (דניאל),

8. מזמור ליום שבת קדוש לאל נורא (ר' עזריה מן האדומים),

9. יום שביעי שבת כי בו בורא שבת (יצחק פֿאֵנו),

10. לכבד שכינה ושבת עדינה (שמואל מַרְלִי), ואח"כ צור משלו אכלנו.

ביום השבת אומרים אחר הסעודה פסוקים הרבה, ולא זמירות. למוצאי שבת אומרים:

1. משביח שאון ימים (יואב),

2. במוצאי יום מנוחה, ושם כתוב יהי השבוע הבא (כהגהתך) ופדויים עוד ישובון (וכן נכון מפני מספר התנועות), וידידים (והוא טעות), נגינות יפצחו במרץ (וכן נכון) בלי צעקה (ונכון, כי צוחה כבר אמור אחריו) ובלי פרץ (כאן יש תנועה אחת יתירה, ואולי צ"ל ואין פרץ) אין יוצאת ואין צוחה, ראה עניי ואַל קשיי, סלח מריי מחול עוני (אולי צ"ל הפול: סלח עוני מחל מריי), קשור עדיי בבית אִוְיִי, בקול תודה לך אזבחה, יהי החדש הזה וכו' חזק ימלא משאלותינו ואמיץ יעשה בקשתנו וישלח בכל מעשה ידינו ברכה רוחה והצלחה, זה אלהינו קוינו גבורתו למיחליו יקרב גאולתו ובגבורת עז ישועתו נגילה ונשמחה, קול צהלה וקול רנה שפתינו אז תרננה אנא ה' הושיעה נא ה' הצליחה נא. והנה יתכן שהיה שם המחבר יעקב מנורסי (Norsi או Norsa הוא שם משפחה מצוי הרבה באיטליאה), והרי“ש והסמ”ך רמוזות במלות ר’אה עניי ס’לה עוני. ואמנם שלשת הבתים האחרונים חזק ימלא וכו' נראה שהם נוספים, כי לא נשמר בהם משקל שש תנועות, כמו ביתר הפיוט.

3. אלהים כוננה את אשר נעשה (יצחק גיאת),

4. שיר אענה כי הנה מבשר טוב היש יעצר, אליה הנביא מתושבי גלעד (אברם, ונ“ל שהוא ראב”ע),

5. המבדיל בין קדש לחול (ובסופו יש עוד שני בתים): אל פודה מכל צר, קראנוך מן המצר, ידך לא תקצר, לא יום ולא לילה, מיכאל שר ישראל, אליהו וגבריאל באו נא עם הגואל קומו בחצי הלילה, והבתים האלה, הם ג“כ בסד תפלות הספרדים, ושם נמצאו עוד בתים אחרים ואלו הם: מימיננו מיכאל ומשמאלנו גבריאל ועל ראשנו שכינת אל בכל יום ובכל לילה, יתן לנו שבוע טוב רענן כגן רטוב גם ה' יתן הטוב כל היום וכל הלילה תבורך הבית הזה מפי נביא וגם חוזה כי כן יצוה אלהינו זה לשמרה יום ולילה, המבדיל בין מים למים יחיינו מיומים לשנה הבאה בירושלם כל היום וכל הלילה. וכל אלו נוספות שהוסיפו האחרונים שלא היו בקיאים בלה”ק ועשו בית לשון נקבה.

6. אותותינו התמהמהו, איה אלהי אליהו (בסדר א"ב),

7. בעת פנות אור יום (יצחק ברכיה פאנו).

במחזור והראן אין זמירות רק למוצאי שבת, ונקראות הבדלות, ואלו הן:

1. שיר אענה (הנ"ל),

2. תשבי צֳרִי לבבי זכרו כְּצוּף וּמָן צורי סלח לחובי אַל יאריך זמן (יעקב),

3. ישמח מלכי לבבי בביאת גואל ונביא (יצחק),

4. ישלח מבשר טוב ובא גואל אך טוב לישראל,

5. אשמח בבוא תשבי לישראל,

6. אותותינו התמהמהו (הנ"ל אך איננו מגיע כי אם עד אות ח'),

7. אל מסתתר במרום שמיו הוא עושה שלום במרומיו (אברהם),

8. אל אלוה מעזי צור מגני אחריך משכני (אברהם),

9. שבוע טוב בא לקראתכם תתחדש בו ימי שמחתכם (יצחק),

10. אל צורי אשר כפים, גם עיני, אל אבי יושב שמים, ה' (יעקב),

11. דורשי ומהללי אשיר לך בעוד,

12. צור ובורא נשיה, קום פדה משביה, קהלי (משה),

13. אלי לפני בוא יום ה', אליהו יראו עיני (לוי), 14. אדון לך יערב שירי ומאמרי,

15. יה קצנו אל תנשהו, שלח לנו אליהו,

16. אודה לאל חי בניבי, השם נשמה בקרבי,

17. אלי אליה יבא אלינו, יראו עינינו וישמח לבנו (אברהם),

18. מתי יבא משיחי יגאלני (משה),

19. אשאג כלביא ובבור גדור אצרח (אברם),

20. אֵל מנוסי כחי, בך בוטחים עבדיך,

21. יה מתי יבא הגואל אל אומה עניה (ישראל),

22. ממך גואלי יוצרי אשאלה גאולה,

23. איש אשר קנא לשם אלוה עושהו (א"ב),

24. שלח מנזר לעם נגזר אשר הופזר הן והן, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן (שלמה),

25. מגני צור ישעי חיש ימהר הביא איש אשר בו שעשועי אליהו הנביא.

במחזור ויטרי יש קצת זמירות, ואלה אשר לליל שבת:

1. כל מקדש שביעי,

2. י קר יום שבת תגדיל בבריות שלום וחיים, וקדשתו ויהיה מבדיל בין ישראל לגוים (יהודה, והוא ר"י הלוי),

3. על אהבתך אשתה גביעי, שלום לך שלום יום השביעי; ליום שבת:

4. ברוך ה' יום יום,

5. דרור יקרא,

6. דלה שובב,

7. כי אשמרה שבת,

8. אשיר במישרים את שיר ה‘, קול מהולל ארים כי רם ה’; ואלה למוצאי שבת:

9. המבדיל בין קדש לחול, ובסופו יש בתים אחרים: חון נא מנטליך זכם לנטפי טלליך קום כי עליך שומר מה מלילה, יצוה ה' חסדו וכו' צדק ושלום נשקו וכ' שובו לכם לאהליכם וכו' קדוש ישראל מושיענו וכ',

10. במוצאי יום מנוחה המציא לעמך הנחה וכו' יהי השבוע הבא וכו' עד בהקימך הבטחה ואח“כ יהי החדש הזה וכו' ואח”כ רפא נא יה כאבי ורוב פשעי ורוב חובי למענך עשה נא אבי הושיעה נא והצליחה, ואח"כ ידידים פליטי חרץ נגינות יפצחו במרץ וכו' חי ימלא וכו' וראה עניי ואֵל קשיי סלח מריי ועוויי וכו' בנה חומות ארמוני וכו',

11. במוצאי יום מכובד ומובאי יום מעבּר (אברהם),

12. אדיר איום ונורא,

13. ה' חזקי אשר ארחם,

14. נביא מנביאכם,

15. יושב צל עליון,

16. (נ“ל שהיא לראב”ע) שעה שיח קהל עניה (שלמה),

17. בגלות בארץ נכריה (בנימין),

18. סוערה עניה שואפה וצופיה, יום פדות שניה בשרה באליה (ר"י הלוי),

19. צאם אבדות בגלות להו, תניח (הנ"ל),

20. חדש ששוני,

21. אותותינו התמהמהו,

22. שיר אענה,

23. יד ושם חיש חדשם (יעקב)

24. הנה כעב טל בציה (בחיי),

25. שוכן מרום אליך קויתי (שלמה ברבי יהודה, והוא גבירול),

26. במוצאי יום קדש והכנסת ראש חדש (יעקב),

27. צור יריח בבשורה,

28. אל תראי תולעת יעקב,

29. אל אשר טוב גמלנו (יעקב).

השערתך על בעל חדש ששוני אל נא והביא, שהיה שמו חסאן, היא קרובה ומתקבלת.

אין ספק כי יונה מצאה בו מנוח הוא כנוי לאומה הישראלית.

בזמר אגיל ואשמח בלבבי בדפוס ויניצאה כתוב באדום וערב, ומלת באדם אינה אלא תקון שתקנו האחרונים מפני היראה, ואין להחליט שהיה המחבר תחת ממשלת הישמעאלים.

לא נחה דעתי בפירושך על ירשוה ויקדשוה, ולדעתי אינו חוזר לתורת משה אלא למצות שבת, ובמאמר כל אשר עשה נ“ל שהוא ט”ס, וצ“ל במאמר אשר כל עשה, ר”ל במאמר הקב"ה.

במחיקת מלת שמור ומלת לחיי וה“א המתענגים בפיוט מנוחה ושמחה, מסכים אני עמך, גם צריך לנקד אכול בשמחה בקצץ האל”ף, והוא מקור, על דרך זכור ושמור. לא אסכים עמך בהגהת והמשנה משובחת. הגהתך מי יבאר גודל פאר המלכה, נכונה. לא כן הגהתך יוחן בפתבג ובשר, כי הבשר כבר הוא נכלל בפתבג. הגהתך ברוך נותן נכונה, ועוד צריך לנקד לְיעף כח, ועוד צ"ע דבר בקדשו בהר המור (חסר תנועה אחת) חזק מתנים ואמץ כח, יזכור לפקדו בברית ושבועה, שניהם בעלי ט' תנועות.

ובענין הקינות, לא אסכים עמך כלל במדה שאתה מיחס לראב“ע או בחטאינו חרב מקדש, מפני המזלות הנזכרים בו; אבל נ”ל ברור שהיא קדמונית ונושנת מאד, להיותה מכלל המחברות שאין בהן משקל ואין בהן חרוז ואין בהן שם המחבר, ואינן אלא על סדר א“ב, אשר אלה לדעתי נכתבו בבבל וקדמו לכל הפיוטים שבעולם (עיין בתולת בת יהודה עמוד 10). והיכן מצאת לראב”ע שיר בלא חרוז? ראה איך אתה אץ ונחפז בהשערותיך. – ומתי עבר רוח היודאיזמוס בלב הראב“ע, עד שיצאו מפיו המליצות הנשגבות האלה, הראויות באמת לחכמי המשנה והתלמוד ולתלמידיהם: העתירו אבות ולא שמע אל, צעקו בנים לא ענה אב, וקול התור נשמע במרום, ורועה נאמן לא הטה אזן. היש כיוצא בזה בכל דברי הראב”ע?

פחד חטא שילה תכף סודיה, אע“פ שהוא לשון קשה, כך הוא ממש גם במחזור בני רומה הנדפס וגם בכ”י על קלף ישן נושן שבידי, וגם כן במחזור רומניא אשר יש לי ממנו חלק אחד בכ“י בדקתי ומצאתי תכף סודיה. ומתוך שבדקתי עתה בכ”י הזה קינת שבת סורו מני, באה לפני קינת אז בחטאינו חרב מקדש, ומצאתי אשר לא קויתי, והוא כי בראשה כתוב באותיות גדולות: וזה לרבותינו ז"ל, וברוך אלהי אמת אשר הנחה עבדו בדרך אמת.

בקינה איכה ישבה חבצלת השרון מצאתי במחזור בני רומה כ"י כהן עייתלו, כהגהתך.

תמיהה היא בעיני איך אתה מערבב צלמין עם צלמון, כי החרוז הוא מין, לא מוֹן, ואין ספק כי צלמין הוא שם עיר, ודע כי במחזור בני רומה (גם בדפוס וגם בכ"י) אין כאן מלת גנתון, אלא נעה צלמין. ואמנם במלות שולי חמת אריחַ לא מצאתי שום חלוף נסחא במחזור בני רומה לא בדפוס ולא בכ"י, רק בשניהם שולי חמת אריחַ.

ולענין אם הקורא בתורה יכול לומר דברא, אין ספק כי צדק בדברו הרב שי"ר, והגהתך לא לעזר ולא להועיל.

ס' זמירות ישראל איננו עתה בידי, ולא אדע אם יש בו יום זה מכובד, אבל יה רבון עלם ודאי לֻקח משם.

כשהתחילו לחבר זמירות כבר נשכח מכמה דורות זכרם של איסיאי, ע"כ אין לומר כי המנהג לקוח מהם.

קרפנטראץ כך שמה Carpentras והיא עיר בארץ צרפת, והיא קרובה לאויניון (Avignon).

ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום י“ג אלול תר”ג,

אוהבך שד"ל.

*

 

Nr. CCCXXXVI.    🔗

An Herrn Dr. Leopold Dukes in Wien.

Nr. d’ordre dans. L’Ind. rais. 425. Vol. V^o. Nr. 39.

כ“ו אלול התר”ג. 21.9.1843.

לכבוד ידידי הבחור המשכיל והנבון כהררי"ל דוקעס שלום עד העולם.

מכתבך הנעים מיום כ"ב אדר ראשון עדיין הוא נושה בי תשובה, והיה זה כי ביום קבלתיו ראיתי כי אין להשיב בלא חפוש רב, ואני לא הייתי מופנה לכך, והנחתיו בקרן זוית, ועתה בטרם תתחדש השנה הנני אליך למלא את שאלותיך כפי יכלתי.

ותחלה אודיעך כי האריענט של פֿירשט לא ראיתיו מעולם, וקצת מידידי אשר בארצות רחוקות העתיקו לי כפעם בפעם קצת מו הגדופים שבאו בו עלי, על כן כל מה שתכתוב בו ישאר נעלם מנגד עיני.

האגרת אשר בה הודעתיך כי בא לידי סדר עבודת הראב“ע, כתבתיה לידידי מר אביך בערב סכות תר”ג, שאל אביך ויגדך.

והנה לפניך שלשת פיוטי ר"ש גבירול אשר שאלת ממני:

שאלוני סעפי התמהים.

שביה בת ציון.

הנשיג ערוך שיר.

סלוק לקדושה ליוה“כ לר”ש גבירול בקשתי ולא מצאתי, רק זאת תדע כי במחזור והראן (וגם במחזור קלבריזי) בשחירת יוה“כ יש רשות למגן, תחלתו: וארץ אשפיל ואפיל תחנתי, אקוד ואשקוד בזמרת רנתי, אעירה שחר ואזכרה נגינתי, אודך ה' אלהי. והוא א”ב מרובעת. ואח“כ מגן, תחלתו: אבן בחן פנה מיוקרת, איתן משכיל בחכמה נחקרת, בידו עלתה ויעמוד לפי קרת, ויקרא בשם ה', והוא א”ב כפולה, ואח"כ שלמה קטן.

ואח"כ כרוג (ר"ל סלוק): ש’מע ל’חשי מ’עון ה’שליט, ב’צל ר’חמים י’תסיר ה’מוני ו’ישליט, ד’ה’ורי ג’דודיו ב’י’שע ר’ב ל’הפליט, גנון והציל פסוח והמליט.

ואח"כ מחיה: אזי בהר המור רץ יונת אלם, בקחתו איתן לעולה ושֶׁלֶם (כמו בסליחותינו, אך בחלופים רבים) וסופו: תהיה פלטה והיה קדש, בקראם ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש (ואין ספק כי ליוה"כ נעשה, ולא לימי תשובה).

ואח"כ כרוג: ש’לום ל’רב, מ’זבול ה’נערב, ב’קש ר’חומים ב’ישע י’קרב, י’קָרך ה’ראה ו’קומם ד’ביר ה’נחרב, למען עשה כיום הזה להחיות עם רב.

ואח“כ משלש: איש תם יושב אהלי תושיב, בוחן פנת מוסדות נשיה, גש ויפגע באבן השתיה, את כל התפלה והתחנה הזאת (א"ב, שלמה ברבי יהודה חזק). ואח”כ יענה כבוד אבות, ואח“כ יום צעקו שבים מחטאיהם, ואח”כ קדושת ר"י הלוי אלהים אל מי אמשילך, וקדושת הגבירול איננה.

ועתה הנה לפניך אחד משירי הראב"ע אשר אתה מבקש, והוא חידה, ופותר אין אותה. גבר אשר דת וחק וכו'.

ודי בזה לעת עתה, ואתה ידידי היקר שלום וכל אשר לך שלום, וה' יחדש עליך השנה הבאה לחיים ולשלום ולברכה ולהצלחה, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום כ”ו אלול תר"ג,

ידידך שד"ל

רי“ה על מות רמב”ע: על כזאת תשאנה. כ“ז אלול, שד”ל.

 

Nr. CCCXXXVII.    🔗

An Herrn Dr. Isidor Kämpf in Halle an der Saale.

Nr. d’orde dans l’Ind. rais. 430. Vol. V^o. Nr. 43.

ה' חשון התר"ד. 29.10.1843.

לכבוד הבחור המשכיל וחכם, דורש תורה ותושיה, כ"ש שאול יצחק קאעמפף,

שלום לעד העולם.

לששון ולשמחה היה לי מכתבך, בראותי התעוררותך להוציא לאור תחכמוני מוגה, מנוקד ומתורגם, וחלילה לי לחדול להיות לך לעזר ולהועיל באשר תשיג ידי. והנה אתה שואל מאתי חלופי הנסחאות שבין דפוס אמשטרדם שבידך ודפוס קוסטנטינא אשר איננו אתך; ואני תמה איך לא מצאת בארץ אשכנז אדם אחד שיהיה בידו הדפוס ההוא, בלי שתצטרך להיות עיניך תלויות אל איש היושב במרחקי ארץ, כמוני. ואולי לא מצאת בארצך רק תלמידי ראב“ע, ולא אחד מתלמידי רש”י ז“ל. ויהי מה, מה' היתה נסבה, למען תשיג יותר מאשר שאלת, ולמען תהיה מלאכתך שלמה יותר מאשר קוית. ומי יודע אם הקאַנדידאַטען דער פֿהילאָזאָפֿהיע מאמינים במה שהיו מאמינים הזקנים והזקנות בדורות הסכלות אשר היו לפני ספינאָזאַ ולפני קאַנט, שיש אלהים ויש השגחה? אבל יאמינו המתפלספים מה שיאמינו, הם גם הם עבדי ההשגחה ושליחיה, ככל שאר היצורים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. והנה כבר ידעת כי שתי פעמים נדפס התחכמוני בקוסטנטינא, ואני אין לי אלא אחד מהדפוסים ההם, ולא מצאתי לו יתרון רב בדיוק והגהה על דפוס אמשטרדם. אבל תחכמוני אחר יקר מכל הדפוסים הביא ה' לידי, והוא כ”י משנת מ"א (1281) הזכרתיו בכ“ח ג' עמוד 189, והוא ביד ידידי הגביר הנדיב החכם והנבון, נעים זמירות, הנודע בשערים, יוסף אלמנצי שמו. הכ”י הזה יש לו יתרון לאין קץ בדיוק והגהה על שני הדפוסים שראיתי, ומלבד זה הנה בשער החמשים מן הספר באו בו שירים רבים אשר לא באו בדפוס.

והנני נותן לפניך היום חלופי נסחאות שמצאתי בין כ“י זה לדפוס אמשטרדם בהקדמת הס' ובשלשת שעריו הראשונים, כאשר שאלת ממני. וידוע יהיה לך כי המפתחות הכוללות ענין כל שער ושער אינן מלאכת המחבר, ובכ”י אשר לפני הם בלשון ערבי, אלא שתחלתם חסרה בכ“י, כי הדף הראשון חסר: ובראש כל שער ושער נרשם ג”כ בלשון ערבי ענין השער, אבל בקצור נמרץ, ובלוח שבראש הס' הם מבוארים יותר והם בחרוז, והא לך האחרון שבהם, הלא הוא ענין השער החמשים:

אלמקאמ’ה אלמופא אלג' מקא' אלזהאר תתצמן מקטועאת פי מעאני שתא באוצאף חסאן תגֹרי מגֹרי אל רוח פי אלאנסאן.

ומיד אחר זה כתוב באותיות גדולות: והדה אביאת טרזת בהא צרר אל דיואן. ואח“כנאם גבר אשר עלה וירד וכו' וכו', עד וישלח מקדש עזרנו וימלא משאלותינו, ואח”כ: אלמקאמ’ה אלאולי והי אלמקאמ' אלצדריה.

ובראש השער השני כתוב: אלמקאמ’ה אלתאניה מקאמ' אלואעט.

ובראש השער השלישי כתוב: אלמקאמ’ה אלג' והי מקאמ' שערא אלאנדלס.

ובראש הס‘, קודם הדף הראשון יש לוח אחר, והוא כתוב בכתיבה מאוחרת, לא עתיקה כגוף הס’, וזאת תחלתו:

הספר הזה חלקו מחברו לחמשים שערים ורצוני לכתוב ענין כל שער משעריו למען ימצא המבקש מבוקשו בנקלה ולא יצטרך לחפש כל הספר ומהשם העזר. ומחברו עשה הענין הזה אמנם כתבם בערבי ואין אנחנו מבינים בלשון ההיא:

השער הראשון בצחות המליצה והשיר בלשון עברי.

השער השני בדברי המוכיח החכם אשר היה באיי הים.

השער השלישי בדברי האיש הזקן אשר היה אוכל ולוחך הכל ושם תמצא שבח בעלי מלאכת השיר. –

וכן עד סוף השערים. וצר לי מאד על הדף החסר, שהיה כולל בל' ערכי עניני הששה שערים הראשונים, ואולי ג"כ איזו הקדמה קטנה. –

ודע כי השירים בכ"י הזה אינם מנוקדים, וההגהות אשר אני נותן לפניך בענין הנקודות, מסברתי הן, או מדפוס קוסטנטינא.

אחר סיום התחכמוני יש בכ“י הזה ס' מנחת יהודה, בספור מאורעות האיש שהיא שונא הנשים, והוא ששה עשר דפים, ואח”כ יש הלכות שחיטה וטרפיות בחרוזים בלשון ערבי לר' אברהם בר יצחק בר מבורך בר יעקב, והוא שבעה דפים, ואח“כ דברי הימים של משה רבנו י”א דפים וחצי.

אתה עתה ברוך ה', עשה מלאכתך באמונה ובלא חפזון, והשמר לך ושמור נפשך מאד שלא תשבש בנקודך משקל השירים ונועם המליצות ודקדוקן, וכן בתרגומך, ואם יסופק לך דבר שאל זקניך ויאמרו לך, או ערוך ספקותיך לפני. וכל זה אני אומר מפני תבה אחת שכתבת באגרתך, נשתבשת בה בין שרש לשרש, כי אמרת "וברכות קוראיו אשר בו יתענגו על ראשך תחלינה והנה מלת תחלינה היא משרש חלה, והיה לך לומר תְּחֹלְנָה משרש חול.

וידוע תדע כי בכ“י מצאתי שתי פעמים בשער השלישי כתוב, כלפון בכ”ף (ולא בחי"ת כמו שהוא בדפוס) ולא ציינתי הנסחא הזאת, מפני שיש לי במחזור והראן פיוט אחד, תחלתו חולת אהבה אני, רשום בו בראשי הבתים חלפון בחי“ת. ותדע ג”כ כי בכ“י מצאתי פעם אחת ר' משה בן ששת, ובפעם השנית מצאתי ר' יוסף בן ששת, כמו בדפוס, ולא אדע איזה יכשר הזה או זה, כי אמנם גם הכ”י הוא לפעמים מוטעה, ועד כאן לא ראיתי שום כ"י שיצדק לסמוך עליו בעינים סגורות.

חזק ואמץ, ויהי אלהים עמך, אתה שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום ב' מרחשון לפ”ק,

ידידך שד"ל.

אחרי חתימת האגרת רציתי לבדוק בדיקה אחרת, ונתתי הדפוס ביד בני בכורי אוהב גר ולקחתי הכ"י בידי וקראתי לפניו, ועל ידי כן נגלו לפני חלופים אחרים, והנם לפניך, וקצתם הוספתים למעלה כשמצאתי מקום פנוי.

בהקדמה אחר נסה עלינו אור פניך יש כאן “ונהיה מרצוייך ויראי שמך”.

מלות ואשר משלי בכל מקום שהן בהקדמה ובשלשת השערים הראשונים, אינם בכ"י.

בהקדמה: כל עין תליה אליה, וכל לב קשור בחבליה, ובני ענק אסורי כבליה, וגבורי קרב חלליה – ומימי קדם היו חסידי עליון – הלא ביום דבר ה' עם אבותיכם – להגיד לכם סודו, ולתת עליכם הודו – כי מים גנובים להם ימתקו – יוצאת לשאוב וכדה על שכמה – ותמשוך לויתן – יען כל עם ועם נזהרים – חץ הלעג אליו – כמי שיש לו חולי – ואורו לא ראו, והמן לעיניהם – וחופה וקדושים, ועניני גירושים – ויחצוב להם בורות – ותפקחנה עיניהם – או באו לידי במקרה – וכל אשר זכרתי בשמם – מה יעשו ריקים מכל חכמה כמוני – וישלח מקדש עזרנו וימלא משאלותינו –

בשער הראשון: נקרא נקראתי בקרית יערים, עם חברים נִבָרִים, מילדי העברים, מליהם ספירים בספרים, וידיהם נהרים, ופניהם מאורים – ונשמה לא נותרה בי – ומלותם בזויות ומשונות (ג' תבות אלו אינו בכ"י) – לבחור מהם לנפשו – וכשמעי דבריו, שקלתי בלפס שכלי אמריו – שני בתים שסופם ברקים) – שמעתיו והוא אומר בשירו, ויאמר – וכזהב יהי מוצא דברו (נ"ל מוצֵא).וְהִנַבֵּאתִי – תדמֹם כרובים וכו' עד כמראה ברקים (כל זה איננו בכ“י, ונראה נכון, שאל”כ יש כאן

שער שני: יפורר ברוחו סלעי הלבבות – להכניע בתוכחותיו לבי הזונה – והטהרו איננו בכ"י – ושכלכם הָשִׂירוּ (כן נ"ל, והוא ענין שררה) – ושאו עיניכם אל אל בשמים, בתם לבב ונקיון כפים – הבאים אליו בראש כפוף – ובקרבם תזנונים – ואצרו המטמונים (כן נ"ל) – דלתות התשובה הנעולות (כן נ"ל מפני חרוז השאלות שאחריו) –

שער שלישי: לשרתני יצאו גדודים – בעין לעג ובזיון – והשקיף משמי הגאיה עלינו: ויאמר לי אלה הצאן – ואפתח כל סתום –

ה' מרחשון, שד"ל.

 

CCCXXXVIII.    🔗

An Herrn Dr. Leopold Dukes in Tubingen.

Nr. D’ordre dans l’Ind. Rais. 432. Vol. V^o. Nr. 46.

כ“ד חשון התר”ג. 17.11.1843

מכאן ואילך המחבר מפרש והולך כל הפעלים שפ“א שלהם אל”ף ואח“כ הפעלים שפ”א שלהם יו“ד ובזה נשלם המאמר הראשון ואחריו המאמר השני “האוגד את כל הפעלים שתּוֹכָן שהוא עין הפועל אות נח נסתר” ואחריו המאמר השלישי על נחי הלמד ובזה נשלם ס' האותיות הסתר והמשך ואחריו ס' פעלי הכפל על השרשים הכפולים. פעלי הכפל כתוב כאן לא בעלי. הס' הראשון הוא 45 דפים, והשני 10, ומה שהעתקתי לפניך היום הוא דפים $\frac{1}{2}$6. ואתה דע לך כי ההעתק אשר בידי איננו כאותו שבעיר מינכען כי זה שבידי הוא העתקת ר' משה הכהן בן נקטילה ואותו שבמינכען הוא העתקת הראב”ע, והוא מובא בקול יהודה על הכוזרי דף קכ“ב ע”ש איזה לשון ממנו. החכם המפואר עוואלד אם היה באקספארד והעתיק ס' קטן לרס“ג, תמיה אני למה לא העתיק ס' אב ואם לר”י בן קריש כי הוא לדעתי הענין היותר יקר במעשי המדקדקים הראשונים ומה מאד נכספה נפשי לראותו.

האפודי שלי איננו עתה בביתי, אבל נ“ל שאין בו כלום מדברי הראשונים, לבד מענין המלות המוטעות בתנ”ך שאמר ר' יונה, והראב“ע כתב עליו שספרו ראוי להשרף, עיין כ”ח ד' עמוד 136, ואל יפתוך דברי רפאפורט בהערתו שם, (ודע נאמנה כי הראב“ע לא עשה שום טובה לישראל מעולם, רק היה סבה לאבדן ספרי הקדמונים אשר היו גדולים וטובים ממנו, כי הישר בעיניו מדבריהם גנב ושם בכליו, ואת שמותם לא הזכיר רק לחלוק עליהם וללעוג עליהם, וכשאמרו דבר גדול אמר כי הספר ראוי להשרף, והוא אח”כ זרע בספריו דברי מינות מאה שערים – ואשמרה לפי מחסום כי ידעתי כי אזני אנשי הדור אטומות משמוע דברי אמת). יש בידי ס' בעל כנפים והמחבר היה אחר הרמב“ם, והוא מביא קצת חכמים בלתי נודעים לי, ועדיין לא עברתי על פני כלו, רק ראה זה מצאתי: ר' יעקב אלאמין: ישפוט יתום ורך, החכם ר' יונה ז”ל חברו בשרש דכה מפני שהוא פתוח, והחכם ר' יהודה חיוג ז“ל הרחיקו משרש דכה ולא פרש מה יעשה לו, והחכם ר' יעקב אלאמין ז”ל חברו בשרש דוך. –

והחכם ר' ששת בר' יוסף ז“ל אבן שחר אל וושקי פירש על יקרנים מידו לו כי הנוגה הגדול הבא מאת הבורא יתעלה אין כח לאדם להסתכל בו מפני שהוא חזק מאד על כן שם חביון עזו שאין בריאה יכולה לדעת ולחקור ענינו. ס' בעל כנפים זה הנמצא ג”כ במינכען, הוא ס' נכבד וטוב מאד. גם ראיתי להזכירך כי המדפיס המשובח דניאל בוטבירג היה בדעתו להוציא לאור ספרי החיוג, ולא אסתייעא מלתא, אולי לא מצאם. וזה מה שכתוב בסוף ס' מאזנים הנדפס בויניצאה בשנת ש"ו: ותשלם.

ואתה ידידי הודיעני־נא אם עדיין יצא לאור באיזה מקום פירוש על הנקוד הזה אשר בתנ“ך כ”י ישן נושן אשר נמצא באי קרים (עיין ציון תר"א 152), כי אני עתה התבוננתי בו וכתבתי עליו חדשות ונצורות, ולא אדע אם כבר קדמני אדם, ואם תרצה לפאר ספרך בענין זה אשלחהו אליך בלה"ק, ואתה תעשה בו כחפצך.

ואתה אם תוכל למצוא ס'

Ign. Kögler, Notitiae Bibl. Judaeornm in Imp. Sineusi. edit. II Halae 1805

ותשלחהו אלי על ידי הפאסט, תעשה עמדי חסד ואמת.

ואתה ידידי שלום ואביך היקר שלום, פאדובה כ“ד מרחשון לפ”ק.

ידידך שד"ל.

 

Nr. CCCXXXIX.    🔗

An Herrn S.L. Rapoport in Prag.

Nr. d’ordre dans. l’Ind. Rais. 433 Vol. V^o. Nr. 47.

ל' חשון התר"ד. 23.11.1843

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי הרב הגדול החכם המופלא כש“ת מוהר”ר שי"ר

שלום עד העולם.

הא לך הדף הפסול מכרם חמד ז' המתאר את רבנו שמשון בתאר פצל ערמון, שתי פעמים בכתיבה גסה ואחת בדקה, ושמתי במקומו הדף האחד אשר שלחת אלי והגיעני ביום אתמול. ואתה דואג שלא ישאר בידי זכרון שגגתך, ומי יודע כמה מהם ישארו ביד אחרים. ובאמת רע עלי המעשה אשר הגדת לי כי הנסח המוטעה כבר נתפשט בעירך. ועתה נחמתי כי לא חשתי לפרש כי פצל ערמון הוא תאר ליעקב אבינו, ורבנו תם היה שמו יעקב, ואני חשבתי כי כל קורא מבין יבין זאת. ולא הוספתי שם שום הערה. ומי האמין כי איש כמוך יכשל בדבר כזה.

ואתה (עמוד 100) מסלף דברי, כאלו אני מרחיק למוד החכמות והלשונות – ומי אוהב אותן יותר ממני? אבל אני צועק על המדות ועל התכונות, לא על החכמות ועל הלשונות. אני מואס הסומכים על חכמת זרים ונפתים אחריה ועוזבים התכונות הטובות אשר היו לנו למורשה; אני מואס הרודפים אחר הכבוש ואני מוקיר ואוהב הלומדים החכמות והלשונות ואוהבים האמת והצדק והחסד והרחמים, כרבי הלוי זצ"ל.¹

והנני שמח בשמחתך בחתונת בתך הצעירה, ואלהי ישראל ייטיב אחריתך מראשיתך, ויתן לנפשך מנוחת השקט מכל טרדותיך, ויצליחך להשלים חבוריך ולהוציאם לאור מזוקקים שבעתים, יראו ישרים וישמחו, ושמך יעמוד לדורות עולם, ונוגה זרחך יהיה כזהר הרקיע עם המשכילים מצדיקי הרבים, רש“י רשב”ם וחבריהם, ויקויים בך מקרא שכתוב אשלם נחומים לאבליו (לפ"ק) והשביע בצחצחות (לפ"ק) נפשך ועצמותיך יחליץ, אשריך וטוב לך (לפ"ק), כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום ל' מרחשון לפ”ק,

ידידך אני שמואל דויד לוצאטו (לפ"ק).

 

Nr. CCOXL.    🔗

An Herrn Dr. Sachs in Prag.

Nr. d’ordre de l’Ind. rais. 435. Vol. V^o. Nr. 49.

ז' כסלו התר"ד. 30.11.1843

לכבוד ידידי החכם המעולה כש"ת מהרימ"ז שלום עד העולם.

מכתבך בכ“ה ז' מצא חן בעיני מאד, יקר בעיני נכבד ואני אהבתיו, ומי יתן ורבו בו מכתבים כיוצא בו, ואם בשבילו הוסגו אחור שבחי הרב הזקן ריג’יו ז”ל (כאשר אמרת אתה כמהתל) לא היה בזה שום רע. אבל ידידנו הגאון (או הגאון) מלֵא רוב פני הס' בדברי ריבות ופלפולים, ואם נפצל הערמון ונזרוק הקליפה כדרך שהיה עושה רבנו שמשון הזקן, לא ישאר לנו אלא מעט מזער לא כביר, אך הוא הרחיב פה והאריך לשון, להעמיד כבודו ולגרע קרן אנשי לצון, לא במה שדברו נגד התורה והנביאים, אלא במה שדברו נגד כבודו. (והנני מצפה לראותו בסוף הס' עומד למגן וצנה לקראהמאל (כאשר היה לראב"ע), ולצר ואויב לישעיה ולכל ישראל) ויהי מה, אני לא אזוז מדרכי, וכל עוד נפשי בי לא אחדל להלחם בעד האמת והצדק, ותוחלתי מה' כי לא לעולם יהיו דברי גנוזים, וכותבי פלסתר, לא תמיד וכפו עליהם פסכתר.

אשמע בשמחה תכונת המבוא אשר תקדים לפיוטיך.

דקדוק סורי לבר־עבריא יקר בעיני מאד, וזה ימים רבים שאני נכסף שיצא לאור, וכבר הזכרתיו בפראלעגאמאני (pag. 17), ואני מקוה למצוא בו מקור הדברים אשר הבאתי שם בעמוד

1. ולא בזולת השגחת האל היה (ומה היה לאדם זולת השגחת האל?) שבשרתני הבשורה הזאת בימים האלה שאני עוסק בגלוי תעלומות בענין התחלת הנקוד, וכבר מצאתי נפלאות בענין הנקוד המשונה אשר נמצא בארץ קרים, והנה עתה רבים לוחצים אותי למהר להוציא לאור דקדוקי אשר בשרתי זה שבע שנים, ואשר מאז ועד עתה לא חדלתי לתקנו ולהוסיף ולגרוע בו, ובחדש שעבר הוספתי בו מאמר על הנקוד הראשון שהיה משונה משֶׁלָנוּ. לכן אחרי אשר התנדבת לשלחו אלי במתנה, מהר ועשה על ידי הפאסט, והנני נותן לפניך היום מרגלית טובה, וכמה יגיעות יגעתי לצרוף סיגיה.

ועתה אתה ידידי היקר שלום וכל אשר לך שלום. פאדובה ז' כסלו תר"ד,

ידידך שד"ל.

מי הוא זה דקטאר מ' לוי מאלטונא? ראיתי לו בצייטשריפֿט של גייגער (V. 175) מאמר על התרגום, בו אינו מזכיר אותי ואת מעשי על התרגום כאלו לא הייתי והוא עם זה גונב (סוף 194 וריש 195) סברתי החדשה הכתובה באותו ס' עצמו (125), ורק מזכיר אותי לטעון עלי ( + + 179) טענה בלתי נכונה.

נפשי אם לבבי תפדי (דיואן רי“ה ב' ב' ל”ר)

א) בעת שואה וצרה אַת נכנעת ודומה לשבויה, ובעתות השלוה את אורבת כלביאה.

ב) לדוחק המשקל אין מנוס מלנקד כך, כי כן המשוררים הקדמונים התירו לעצמם דברים כאלה, באמרם כי משקלי השמות משתנים, ועיין בב"י עמוד 108.

ג) צווי לנקבה.

ד) בכ“י ויגוד בכוח זוי, ותושבת הכ”ף נראית כמחוקה, והאות שלפני וי לא ראיתיה מימי², וכמה שעות יגעתי על ג' תבות אלה,

ה) שופטים י"ח ל'.

ו) ר“ה דף י”ן ע"ב.

ז) בכ"י ופדות ליעקב עבדי.

ח‎), בכ"י גוי.

 

Nr. CCCXLI.    🔗

An Herrn Jacob Reifmann in Zolkiew.

Nr. d’ordre dans l’Ind rais. 437. Vol. V^o. Nr. 51.

ט“ו כסלו התר”ד. 8.12.1843.

לכבוד ידידי החכם החוקר כש“ת מהור”ר יעקב רייפֿמאן שלום עד העולם.

הנה לפניך מזמרת הזמירות הקדומות אשר לא ראו עדיין אור הדפוס. פיוט אביר הגביר הוא על משקל שש ושש תנועות, בלי הקפדה על השוא והחטף כלל (עיין אוהב גר עמוד צ“ב וצ”ג), והנני רואה אותך מתעקש לשבש את הספרים כדי לקיים חלומותיך, ומה אעשה לך. למה הדבר דומה? ליוחן קלערק אשר (זה ק"מ שנה) חשב כי שירת הים ושירת האזינו הן בחרוז, ולקיים חלומו שבש כמה כתובים וכתב:

יקחהו

על אברתו ישאהו;

ה' בדד ינחהו

ואין עמו אל נכר: ירכיבהו

על במתי

ארץ ויאכל תנובותֵי

שדי ויניקהו

דבש מסלע שמן

מחלמיש צוריהן;

וכן על הדרך הזה. וכמה מיני חורבה יצאו לעולם מתוך ההתעקשות להעמיד חלומות שוא.

פירושיך על הפיוט ההוא ועל פיוט אמונתך אמתי רבה, נכונים, גם מה שחדשת על אותיות קד“ש והשם מאיר בר יצחק בתורה ובמעשים טובים חזק, הוא נכון. אקדמות מלין יש בידי בכ”י ישן נושן (נמצאו בו גם שאר פיוטים ארמיים לשבועות) ולא מצאתי מה שאתה רוצה להגיה.

תרגום יחזקאל יש לי בשני כ“י ועוד יש בידי תרגום הפטרת ויהי בשלשים שנה בשני מחזורים כ”י כמנהג בני רומה ובשום אחד מהם לא מצאתי באגפא בגימל אלא בנו“ן, ובאחד מצאתי כאגפא, ובאחד כאגמא, ובשני המחזורים הנ”ל כתוב באגפא עיינא וכו' ותייבן בשעתא חדא וגו‘. ודע כי באקדמות מלין כ“י שלי נקודת באגפֵא בצירי. – קראו בשמעתא הכוונה בלא ספק על ק”ש, לא על קריאת הש“ס, כי מעולם לא אמרו לשון קריאה על תשבע”פ שלא ניתנה להכתב, ואע“פ שבימי הפייטן כבר נכתבה תשבע”פ, מכל מקום אם היתה כוונתו על שמועות התלמוד היה אומר גרסי, ולא היה בורר לו לשון שלא שמשו בו חכמים – אם היתה הנסחא כדבריך תבית מדור אריותא, להוראת תליני, היל"ל תביתין או תביתי, ולא תבות, כי בהיותו ל’ עתיד אין כאן שום סימן להבדיל הנקבה מהזכר רק יו“ד או יו”ד נו"ן בסוף.

ודע כי בכ"י שלי כתוב (בבית שאחר זה) תערבין למדותא, בלא מלת אין. עוד שם: בחוכמה [בחוכמע?] מתיבה להון, עוד שם: כי מטיא (לא כד) עוד שם: יקריה מטול עלה (וכן נכון), עוד שם: לפומא דעיבידתא (ויותר נכון לפומה) עבידן מטלתא, עוד שם: בתכתבי דהב פוזא, עוד שם: נבואֶן חזיותא, עוד שם: מטיילי כי הינגא (לא בי) עוד שם: מסר לן אורייתא, וזה חזוק לסברתך (הבטלה ומבוטלת) שהפיוט הזה הוא במשקל יתר וארבע תנועות, וחלילה לנו לסמוך על זה כדי לשבש הספרים בכמה וכמה מקומות. ומה שאמרתי כי סברתה בטלה ומבוטלת הוא מפני מה שאֹמר כדי שיהיה שיר אחד עשוי במשקל יתר ותנועה לא די שיהיה בו היתר במקומות ידועים, אבל צריך שלא יהיה בו יתר אלא במקומות ההם הקבועים לו. והנה אם לפי דבריך אקדמות מלין הוא יתר וד' תנועות וכן ושריות שותא, לא יתכן לך לומר כי כן גם אולא שקולנא וכן גם הרמן ורשותא הם בעלי יתר וד' תנועות, כי כאן וכאן יש שתי יתדות (אַוְ, קיל, הרְ, וּרְ), ובטור ככבי תרי ותלת יש ג' יתדות (בְּבָ, תְרֵי, וּת), ומה הועלת בתקנתך בשתניה בכר דברי וטרי? והרי יש כאן ג' יתדות, ולא אחת. אבל דואג אני שתאטם אזנך כפתן חרש משמוע טענות ההורסות בנינך. ואני אם באתי להשיב תשובות לכל ההבלים שאנשי הדור מחדשים בכל שעתא ושעתא, לא ספק פרישותא, גויל אלו רקיעי קני כל חורשתא דיו אלו ימי וכל מי כנישותא.

בפיוט מה יפית ומה נעמת יפה דקדקת שהטור הראשון בכל בית הוא בעל ט' תנועות, ואחריו ב' טורים בעלי ו' תנועות, ואח“כ טור אחד בן ד' תנועות, אך לא בכל הגהותיך צדקת, כי נעלם ממך דבר אחד ממשפטי המשקל, והוא כי וי”ו שורק בראש תבה ואחריה תנועה (כגון וּפֶן) היא נחשבת כיתד, ועל כן באותם השירים שאין מקפידים בהם על היתד, הוי“ו ההיא איננה תמיד נחשבת במספר התנועות, אך לפעמים היא נחשבת, כגון שכני בתי חמר וכו' ומותר האדם מן הבהמה אין, אך על הרוב איננה נחשבת רק היא כאלו נקודה בשוא, כגון (לשבת חנוכה) אשר יצר אור וצר וכו' ומה יפו לך שמני, דברך אור ומה מאור וכו‘, ומי יאיר לך מאור וכו’. ור”ש בן גבירול (מחזור ספרדי שחרית ליוה"כ) אמר: שנאנים שאננים כניצוצים ילחכו להטיהם ומעטיהם וכו‘, וכן ר"י הלוי בפיוט יפרח חתן כשושן (בתולת בת יהודה עמוד ל"ד) אשר כל טוריו בעלי ז’ תנועות (ובטור ולעשות עזר לעבדו יש ט“ס, ואולי צ”ל ולעשותה) אמר: ובטחונו על אל ישים, ועוד: ומיפיו עשתה שביסים, ועוד: ובם ישראל יתברך, ושלשת הווי“ן האלה אינן מן המנין, וכן בעמוד ל”ו כל טור בעל שש תנועות, ושם כתוב: בגן בשמיי ומרקחיו, ומה טבו אהלים, ומבין אלפים ומאות, ומרחוק ללבבות, הרי כאן חמש ווי“ן שאינן מן המנין. וכאלה רבות לאין מספר. וכן בפיוט אביר הגביר (שהוא על משקל שש ושש) באש ומים אשר ערבן. מעתה חלילה לנו למחוק וי”ו מה יפית ומה נעמת, ולמחוק שמו בטור ובא גואלו שמו שילה, ולמחוק עסיס או יין בטור יין ועסיס ומן, ולמחוק וי“ו וברננים, ולמחוק דג בטור יוחן בפת דג ובשר – במקרא חד היום שלש, אין ראוי למחוק מלת חד, שאם היתה תוספת הסופר, לא היה בוחר במלה זרה, והיה אומר במקרא אחד; על כן נכונה יותר הגהתך יום שלש בלא ה”א, או י“ל כי המשורר לישנא דתלמודא נקט, וכתב: בחד קרא, והסופרים הגיהו במקרא חד. אם באת לשלוח יד באות דגל ולומר ואוב, על שם בעל אוב יוכיח, אל תאמר ואוב בגל, כי גל הוא בפתח וכאן החרוז הוא בצירי או בסגול, אבל אמור ואוב דִגֵל, על מ”ש שם (ברכות נ"ט) אובא טמיא כדיב הוא ומליה כדיבן, ושרש דגל הוא תרגום של כזב. שאר הגהותיך באותו פיוט נכונות.

ודי בזה, להעדר הפנאי, ובפרט כי קריאת כתיבתך קשה עלי לא מעט.

ענין השמות והמלות בראשי בתי השירים (Acrostichon) אינו נוהג עכשו בין האומות, אבל בדורות שלפנינו נמצא הוא בכל העמים, יונים, רומיים, פראווענצאלים, צרפתים ואיטלקיים, אך נראה שלא היה נוהג בימי קדם, רק מימי הקיסר קוסטנטין (שקבל תורת יש"ו) ואילך. והנה בימים ההם נתפרסמו ספרי הקדש בקרב העמים, ואולי מתוך שראו באשרי תמימי דרך ובאיכה שמות האותיות (Aleph, Beth וכו') מצוינים בראשי הפסוקים בתרגום היוני והרומי, למדו הגוים לפאר שיריהם ברשימת אותיות ומלות בראשי הכתוב.

דבריך על ס' מבחר פנינים סותרים זה את זה. אמרת שהוא מאוחר לס' חובות הלבבות, מפני שבעל ח“ה אמר כי לא מצא לקדמונינו ס' מיוחד בחכמת המצפון; ואח”כ אמרת כי בעל מבחר פנינים לא היה מבני עמנו, א"כ כבר בטלה השאלה למה לא הזכירו ר' בחיי, ובטלה ראייתך שרצית להוכיח משתיקתו של ר' בחיי שס' מבחר הפנינים מאוחר לס' חובות הלבבות. מתון מתון ידידי, שקול דבריך במאזני צדק, ואל תמהר לכתבם על ספר, ואחר כתיבתם אל תמהר לשלחם החוצה, אבל שים עיניך עליהם כאלו איש אחר כתבם; אז תצרפם כצרוף כסף, וכל ההשערות החלושות תחרים וכל הסברות המיוסדות על אבני בהו תזרה הלאה. אז תחכם.

ואתה ידידי עשה והצלח, וה' אלהיך ירצך ויברכך בכל משלח ידך, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום ט“ו כסלו תר”ד,

ידידך שד"ל.

ואתה ידידי ואדוני היקר יה“ש שלום רב, אשריך וטוב לך לפ”ק.

בנפש המצפה למכתביך, ידידך שד"ל.

 

Nr. CCCXLII.    🔗

An Herrn Dr. Dukes in Tubingen.

Nr. d’ordre dans l’Ind. rais. 439. Vol. V^o. Nr. 53.

ו' טבת התר"ד. 29.12.1843

ידידי שלום.

קבלתי בשורתך להדפיס התרשיש לר"מ בן עזרא, ושמחתי עליה, אבל צר לי מאד כי הס' שהעתקת ממנו איננו מדויק, וגם המפרש אשר אתה מדפיס פירושו לא היטיב מלאכתו, והנני נותן לפניך קצת הערות על הדוגמאות אשר הדפסת.

53 בדולח מאמריו, צ"ל בדולָחֵי אמריו.

60 בכ"י שלי: ובעד עמו עם צוק עתים (והוא כלשון הכתוב דניאל ט' כ"ה).

153 ודאי צ“ל כנסח פריש: בחר מאהובים, שאל”כ תחסר תנועה אחת – עוד שם בכ“י שלי: שכונֵי לבבים (דוגמת השכוני באהלים, שופטים ח' י"א), והכוונה השוכנים בלבבות, אותם שאהבתם שלמה, ועל ידי כן הם קבועים בלבות אוהביהם – עוד שם בכ”י שלי: שמחים באומר ידידים וזמר (הכוונה אומר ירידים וזמר ידידים, כלומר שהם שמחים על דברי חשק ועל זמירות שידידיהם מדברים ומזמרים להם). מליצת ועל טוב ועל רע ישורון אמונים היא מליצה סתומה מאד, ואם ישורון ל' ראיה תהיה הכוונה: הם רואים האמונה כדבר נעלה ומרומם למעלה מכל טוב ומכל רע שבעולם, כלומר האמונה יקרה בעיניהם מכל. ואולי צ"ל ישִׂירון ענין שררה (הושע ה' ד'), הם ממליכים האמונה על כל טוב ועל כל רע שבעולם, ולא יבגדו בחושקיהם לא לתקות שכר ולא מיראת נזק.

218 השירים אינם חלוקים יפה, וצ"ל כך:

אמרו למי לבו מאד נמוג, וכו'.

האזין לקול יען בכן שושן וכו'.

ובמקום שפירשת שמע לקול אשר יענה ויקרא אל כל איש אוהב נפשו: בגן וכו' ראוי לפרש: שמע לקול אשר בגן שושן יענה ויקרא אל כל איש לאמר שתה וקרב הלום; כי באמרו וקרב הלום, משמע שהקול הקורא הוא בתוך הגן.

358 צ“ל כמו בכ”י שלי: כי אין גפן נכרית לעד וכו', ומלת סור וסורים ענינה נטישות הגפן ( עיין רד"ק), והכוונה אין בעולם שום גפן נכריה ורעה, שמבניה ושריגיה יצא ויפרה שום נצר מצליח וטוב.

364 בפירוש במקום מאמצם צ"ל מאמינם.

405 צ“ל צפוי מבנין פועל, וכן הוא בכ”י שלי. ואנחמה צריך לנקד כך וָאנַחֲמָה.

426 אין מנוס מלהוסיף מלת זה כמו בנסח פריש. וכאן המפרש לא הבין ושבש, ואמתת המכוון היא: יראת אלהים היא תפאר את האדם ונותנת לו פאר וכבוד בעה“ז, וגם מחר אחר המות תביאהו לג”ע. ואיך לא ראה המפרש ואיך לא ראית אתה שאם כאותו פירוש מה טעם תשיתהו? ישיתך היל"ל!

493 צ“ל כמו בכ”י שלי: מִדְּרוֹש חפץ ושאל לך וכו'.

523 כך ראוי לחלק השירים:

סוד האמת גלו סעפי לי ולאט הבינני וכו'.

כי יום תמותתי הֳיוֹתִי, וש־־־כרי וכו'.

530 א ָרח השני הוא עתיד למדבר בעדו משרש ריח (אני מריח ריחו בפאת מערב), והמלה מלעיל, על דרך וירח את ריח בגדיו.

531 הטור השני חסר ב' תנועות, וכ“י שלי מוסיף מלת פתי, ובמקום יענה בכ”י שלי יתנה, ובמקום את פי בכ“י שלי פי את, ולדעתי צ”ל פיו את, כלומר: ילבין דיו פיו את שחור כסל פתי ואותו יתנה אדון, והכוונה: הדיו הנוטף מפי הקלמוס על הספר הוא מבין שחרות כסילות הפתי, וישימהו לאדון, כלומר קריאת הספרים היא מחכימת פתי ותהפכהו משחור ללבן ומנבזה לנכבד, ועל ידי כן תשימהו אדון ושר, על דרך כי מלכים ימלוכו. פיו חוזר לעט, כמו למעלה מזה. בתחלת השער העשירי: אזיל בפי עטי המת רעיון.

532 צ“ל כמו בכ”י שלי: כתב סופר אשר הלב בחרו, וְהַדִּבֵּר וכו‘, שאלמלא מלת סופר אין כאן נושא (סוביעקט) לפועל בחרו האחרון, והסופר הוא שצרף הדבור בכור הבינה והשכל. וצריך עוד להוסיף פירוש למלת כתב, כי כאן היא במקום ספר, כמו שאומרים כתבי הקדש במקום ספרי הקדש, וכן המנהג בל’ ערבי; ובלעדי זאת מליצת דיו על כתב אין לה הבנה.

סוף דבר הנסח והפירוש אשר בידך, טוב ממנו הנפל, וכל אוהבי המשורר רמב“ע ראוי שיצומו מ' תעניות כדי שלא תדפיסהו, אך ישאר כנפל טמון, כי לא לכבוד יהיה למשורר ע”ה, ולא לתועלת ולא לתענוג לקוראיו.

עוד זאת ראיתי להעירך, כי מה שאתה מחפש בשאר משוררים דברים קרובים לדברי רמב“ע, יצא שכרו בהפסדו, כי זה מטריד שכלך וגורם לך פזור הנפש, והוא מעכב אותך מהעמיק החקירה בעומק כוונת המחבר ע”ה; ומה נאמנו דברי רז"ל כל יתר כנטול דמי, וכל המוסיף גורע!

ואבא לענין מכתבך ואמר כי חפשתי בפירוש ס' יצירה לדונש בן תמים ולא מצאתי בו שום מאמר לרס“ג שיהיה נוגע לדקדוק, גם לא נזכר בפירוש ההוא שום מדקדק אחר, ואף כי כן אשר נפתלי. על ב”א וב“ג כתבתי בפראָלעגאָמענַי (pag. 22–25) מה שמצאתי, ויותר מזה לא מצאתי מאז ועד עתה, אלא שהמחברת המיוחסת לבן אשר בסוף תנ”ך גדול שנת רע“ה באה לידי בכ”י ישן, ויש בה חלופים ממה שבדפוס, אך לא נרשם עליה בכ"י זה שם בן אשר ולא שם אחר, וזו היא תחלתה:

סדר סוד הטעמים, שנים עשר רשומים, במאורות מקוימים, מהם קטנים ומהם רמים, חרוזים ולא נעלמים, בפי נכונים וחכמים, בשום שכל חתומים. תחלה היא הטפחה, אשר לאחור מתוחה, במהרה בה להשיחה, וסמוך לה אתנחה. שני היא הנגדה וכו' וכו‘. והכל ד’ דפים אקטאף, והכל בחרוז ובלשון קשה וסתום.

ואתה ידידי היקר שלום ואביך הנכבד שלום, וכל אשר לך שלום,

כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה ו' טבת תר"ד.

ידידיך שד"ל.

 

Nr. CCCXLIII.    🔗

An Hernn S.L. Rapoport in Prag.

Nr. d’erdre de l’Ind. rais. 441. Vol. V^o. Nr. 55.

י“ב טבת התר”ד. 4.1.1844.

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי הרב הגדול החכם המופלא מוהר"ר שי"ר

שלום עד העולם.

הגהותיך בכ“ח ז' עמוד 81 ברית במקום ברדת, במעגל במקום בעמי גל, ישרו מאד בעיני וצר לי מאד כי לא דקדקת יפה במלת ויגל, ואמרת: פעל גלה עומד במקום נפעל כמו גלה חציר ונראה דשא – שלמה אחי היאך אתה קורא? נראה כי לדעתך מלת ויגל היא בנין הקל, א”כ קריאתה וְיִגָל, ואח“כ נשחת החרוז, שהוא gal לא gel. ואיך לא ראית כי המלה היא נפעל ממש (לא קל העומד במקום נפעל) וקריאתה וְיִגָל – זה הוא מעוות אשר יוכל לתקון אם עדיין לא יצא הס' מבית הדפוס, ע”כ מהרתי לגלות אזנך.

“וזכרון שמו כלי” לא חשתי לפרש, כי לדעתי הכוונה פשוטה, בלי מלחמה שלנו הם זכרון שמו של הקב"ה, על דרך אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. אבל לפרש תאותי וכוספי, רחוק הדבר ורחוק מאד, כי:

א) מן כלתה נפשי לא מצאנו שם כלי,

ב) בל' רבים (כֵלַי) לא יתכן לאמרו, כי כלתה נפשי אינו זז מענין עליו, וכמהו כליון עינים, והכליון אינו אלא אחד, וכליון אחר כליון לא יתכן.

ג) מי המונע שיהיה אדם מזכיר שם האל, ומה מקום לכל הכוסף הזה?

מה שהחלפת דרשי במוֹרְשִי הוא ג"כ רחוק ורחוק, ולא אבה הדקדוק (יאמר ראב"ע); ומה אם במקום שהקמץ אובד בסמיכות הרבוי (דברֵי), הוא נשאר בכנויי היחיד (דְבָרִי), מקום שהוא נשאר בסמיכות הרבוי (מורָשֵי לבבי), אינו דין שישאר בכנויי היחיד?

אם תבטל קצת ממה שאמרת בעמוד 100, שנראה מדבריך כאלו אני מגנה למוד החכמות והלשונות, מה שהוא שקר מפורסם, תעשה הטוב והישר, ותסיר מעליך זעקת חמס אשר באמת וישר יש לי לזעוק עליך על זה. ועיין אגרתי הקודמת, ל' מרחשון.

אתה עתה ברוך ה', אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום י“ב טבת, תר”ד, אוהבך ביושר לבב,

שד"ל.

 

Nr. CCCXLIV.    🔗

An Herrn Dr. M. Scachs in Prag.

Nr. d’odre de l’ind. rais. 442. Vol. V^o. Nr. 56

י“ז טבת התר”ד. 9.1.1844

ידידי יקירי שלום.

הנני שולח אליך יסודי התורה שלי, למען תדע מחשבותי ותשפוט אותן ואותי באמת ובמישרים, ותודיעני אם מעשי דון קישוט מעשי, אני לא כתבתי פֿישמאן, אלא שיפֿטאן, ופירשתיו בלה"ק רב החובל. מציאתך על אודות Rademir יקרה וראוי לפרסמה.

ביבמות ע“ט ודילמא דונזר בעלמא, בעין יעקב הגירסא היא דונגר, וכן נראה שהיתה גרסת בעלי התוספות, שפירשו דון ענין מדה, כמו דון פפא, גר ל' אגר ענין שכירות. ובעל הערוך לא הביא שום אחת משתי הגרסות. והנה ידוע כי ל' אשכנז כוללת מלות הרבה מל' פרס, ע”כ נ"ל לפרש המלה מן הפעל האשכנזי dingen, ויהיה דונגר ein gedungener Mann כלומר שכיר.

ואתה שלום וביתך שלום. פאדובה י“ז טבת תר”ד,

ידידך שד"ל.

 

Nr. CCCXLV.    🔗

An Herrn S.L. Rapoport in Prag.

Nr. d’erdre dans l’Ind. rais. 443. Vol. V^o. Nr. 58

ז' שבט התר"ד. 28.1.1844

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי הרב הגדול החכמם המופלא מוהר“ר שי”ר

שלום עד העולם.

צר לי מאד כי היה בעיניך במכתב חרון וחמה, כתב אשר נכתב באמת בעומק הרגשת האהבה התמימה.

ביום קבלתי אגרתך אשר בה פקדת עלי להסיר מכ"ח הדף המוטה ולשלחו אליך ולתת תחתיו התקון אשר שלחת, והגדת לי כי הנסח המשובש כבר נתפשט בעירך עם כל מה שהפצרת במדפיס למהר לתקן המעוות, מעי המו עליך, ואמרתי בלבי מי יודע כמה מקנאים שועלים קטנים אשר קטנו עבה ממתניהם, ואולי בראשם… שמחי בהכשלו והלעיגו עליו, ומי יודע כמה מרורות שבע ידידי החכם על דבר קל כזה. והיה הדבר תמוה בעיני כל כך, איך איש כמוך יטעה בהבנת פצל ערמון. ואז באש אהבתי כתבתי אליך הגוזמא ההיא: אין זה אלא כי מן היום וכי'. ואם בדברים ההם הכאבתי את לבך והוספתי כעס על כעסך, לא היה כל זה אלא הפך ממש מכוונתי: וכל שאר דברי האגרת עדים נאמנים כי באהבה ולא באיבה, בכבוד ולא בזלזול, נכתבה.

ואתה ידידי היקר לא כך דנתני, על כן היטב חרה לך עד מות, וע"כ כתבתי לי הקטילונאריאה אשר כתבת: ואני בקראי דבריך לא חרה אפי בך אפילו רגע קטון, והנני מיחל וסולח לכל מה שאמרת נגדי, והנני מקוה כי לא ככל דברי אגרתך כן הנה מחשבותיך ואמונתך על אודותי, ואיך שיהיה לא אריב עם אדם על זה, כי הוא דבר שאינו נוגע אלא לי לבדי, ואף כי עמך הנכבד וחביב בעיני זה כמה שנים. האנשים הרואים ומכירים אותי כלם יעידון יגידון כי האספקלריאה אשר הבאת לפני אספקלריאה שאינה מאירה היא (עיין אבני זכרון עמוד 135, והכותב שם איננו תלמידי, והוא איש עשיר), והבאים אחריהם ישפטוני משפט צדק.

מה שהזכרתי באגרתי את שפינאזא היה מפני שבא אלי מפ"פ דמיין מכתב נדפס, ובו Auszug aus dem Memoire des H. Dr. Dtern etc.

ושם מצאתי כתוב:

Ieh halte es für Pflicht in den alten Schutt eine möglieb breite und hohe Bresche zu schiessen, durch welehe die Luft Frische, wie sie seit Spinoza in immer wieteren Kreisen durch das Christenthum zieht, endlieh in das Judenthum eindringen könne.

ואחר ששלחתי האגרת הבנתי כי אולי אתה לא ראית האגרת ההיא או לא תדע שאני ראיתיה, ולא יוודע לך למה נתכוונתי, וכל יום ויום הייתי מצטער על זה. אמת הוא שחטאתי חפזון, אבל החפזון היה כדי למהר לשלוח אליך הדף הפסול, והחפזון לא הביאני לחטוא נגד האמת בעניני תורה וחכמה, רק הביאני לחטוא בדברי עם אוהב קדום, אשר קויתי ידינני לכף זכות. ואתה בלא חפזון אך במשך ששה שבועות שפטתני משפט מעוקל, גם זו לטובה.

ועתה בטרם תרחיקני מעליך לצמיתות אעירך על דבר אחד שכתבת בכ“ח ו' ואין דעתי מסכמת בו עם דעתך. שם עמוד 32 הוצאת חוץ למקומם קצת מדברי ר”ת, ואני נ“ל כמעט בלא ספק כי מלות אומן שלא קם כמותו לא נאמרו כלל על הקליר, ונ”ל שאין מלת אומָן מצויה בדברי קדמונינו לענין חכמה ומדע ומליצה ושיר, ועוד לדבריך הלשון מגומגם, והיל“ל והאומר שהקליר שהיה אומן שלא קם כמותו עשה אותה, מלבד שלא היה לו לסתום אלא לפרש מה מום מצא באותו פיוט. ונ”ל שהמלות ההן היו תחלת פיוט מיוסד ליום שמחת תורה, ונאמרו על משה רבנו המכונה אומֵן (כאשר ישא האומן את היונק), והוא מכונה ג“כ לא קם כמהו, וביום שמחת תורה מרבים לספר בשבחו של משה, ואם היה הפיוט ההוא לקליר היה זה סותר בגינו של ר”ת האומר שהוא לא פייט לשום י“ט שני להיותו מבני אי”י, לפיכך ר"ת אומר שהאומר כי הקליר חברו אינו אלא טועה. הן אמת כי הפיוט הזה בקשתיו ולא מצאתיו, אך כמה פיוטים אחרים נאבדו.

בא לידי אָשֵרִי סדר מועד כ“י בלוי, ובסופו פירוש מס' שקלים, בכתב בטוליטילא שנת קכ”ו וכמדומה לי שהוא להרא“ש ז”ל, והנני נותן לפניך תחלתו, ואתה תודיעני משפטך עליו, ואם ראוי לטרוח ולהעתיקו. ואם אולי אין רצונך לכתוב אלי תאמר לידידנו החכם זקש נ"י והוא יכתוב. ואולם ביום הניח ה' לך מן הכעס אשר כעסת, ותשוב להכיר תמימות האוהב אשר חרפת וגדפת, אז תפקוד עלי ואשלח אליך בחזרה הקטילינאריאה שלך, והיתה כלא היתה.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וכל אשר לך שלום, וה’ אלהי ישראל ינחמך מכל תלאותיך, וימציא לך אוהבים נאמנים ותמימים כמו הכו“ח פה פאדובה היום ז' שבט במראה לוֹא אתודע בחלום תדבר כי לפ”ק,

ידידך ביושר לבב שד"ל.

P.S. חקירותיך במכתב התשיעי נכבדות ויקרות בעיני, אבל י"ד עטורים הנכללים במכתב השמיני אותם קראתי דברי ריבות.

 

Nr. CCCXLVI.    🔗

An Herrn Simcha Pinsker in Odessea.

Nr. d’ordre dans l’Ind. rais. 445. Vol. V^o. Nr. 59

ל' שבט התר"ד. 20.2.1844

לכבוד החכם היקר, ידיו רב לו בתורה ובמחקר, בעל תבונה ישרה, קולע אל השערה, ולא יחטא, גדול כחו בחכמת הלשון והמבטא, נדיב נדיבות יעץ וימינו פשוטה, להרבות חסדים, לאוהבי הלמודים, מורה לשון עבר לבחורי חמד אשר בתורת האלהים נפשם חפצה, בקריה המעטירה אדעססא, רחוקיו וקרוביו, אשרי תלמידיו, וצאן ידיו, ואשרי יודעיו המתעלסים באהביו, הלא הוא החכם החוקר, מוהר"ר שמחה פינסקער, אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לו, והיה שלום אהלו, עד כי יבא שילה, אמן.

אברך את ה' אשר יעצני לשום עיני ולבי על הנקוד המשונה אשר נמצא בגלילותיך, כי מתוך כך נודעת לי אתה אחי, החכם המעולה, בכתם אופיר לא יסֻלה, ובאתי בברית אהבה עמך, ובה' בטחתי שתהיה אהבתנו לעזר ולהועיל לתורה ולחכמה, אכי“ר. והנני מודע לך במאד מאד על אשר השיבות לכל שאלותי, ועל אשר ערכת לפני את אשר העלית בחכמתך בפתרון חידת הנקוד המשונה ההוא; וגם אני הנני נותן לפניך בתוך האגרת הזאת העתקת מה שכתבתי ביום ל' תשרי לאמשטרדם אל החכם גבריאל בר אייזק פאלק [עיין פניני שד”ל LVI], משם תראה כי בבלי דעת זה את זה הסכמנו לדעת אחת, עד כי נמצאו דברינו מכוונים בכללים ובפרטים, ותשמח בזה כאשר שמחתי גם אני. ועתה לא אחדל משפוך שיחי לפניך שתשתדל אולי אפשר להביא לידי איזה עמוד מהכ“י ההוא, ובפרט מחמשה חומשי תורה. וצר לי מאד כי שני הכ”י ההמה אינם כוללים מאומה מתהלים משלי ואיוב. והנני מוכרח לשאול סמך פירוש או תירוץ למה שאמרת כי הקובץ הגדול על קלף כולל נביאים אחרונים, והקטן על נייר כולל חמשה חומשי תורה, וממנו נתחקה הדוגמא בציון תר“א. והלא הדוגמא החקוקה בציון היא מישעיה, לא מן התורה, וגם הדף אשר נשלח לידידי החכם יש”ר, והוא שלחו אלי, והוא מישעיה, נ"ל שהיה על נייר, לא על קלף.

והנה ממה שהקובצים ההמה נמצאו בבית הכנסת של קראים היה אפשר לחשוב שהנקוד ההוא היה פרטי ומיוחד לקראים, ואולי הם המציאוהו. אבל א“כ למה עזבוהו אח”כ והחזיקו בנקוד שלנו? ועדיין דעתי נוטה לחשוב כמו שחשבתי בחדש תשרי שהנקוד ההוא הוא הנקרא אשורי, והוא המצאת חכמי בבל; ואח“כ חכמי טבריה שנו אותו והמציאו הנקוד הנוהג בינינו היום. והנה אחשוב כי הקראים יען בבבל התהילה מציאותם, תחלה החזיקו בנקוד האשורי והביאוהו עמם לטשופוטקלעא, ואחר זמן כשנתבטל הנקוד האשורי מקרב הרבנים, החזיקו גם הקראים בנקוד טברני, ואולי בארצות בבל פרס ומדי ימצאו עוד בבתי הרבנים תנ”ך מנוקדים בנקוד אשורי.

לא אדע למה לא החלטת כי ודאי הקמץ רחב והקמץ חטוף צורה אחת להם. והלא התבה הראשונה אשר בדוגמא הנדפסת היא מלת הָרְבָתִיךְ, ובה קמץ חטוף וקמץ רחב, וצורה אחת לשניהם. וזה מסייע לסברתי שכתבתי בספרי Prolegomeni כי מבטא הקץ היה מתחלתו oà, בין כשהוא רחב בין כשהוא חטוף.

ואתה ידידי היקר השתדל נא לדעת בבירור היכן מונחים עתה הקובצים ההם ומה שם המקום בלשון לעז, למען מדי דברי בהם אוכל להזכיר מקומם בדיוק.

ודי בזה לעת עתה, ואבאה לס' אמונה רמה אשר נדבה רוחך להוציא ממחשכים. עשה והצלח ויהי אלהים עמך.

ודע כי כסיום הכ“י שבידך כן ממש הוא סיום כ”י אשר בעיר הזאת, ונ“ל כי המחבר זצ”ל נהרג קודם שיכתוב הפרק האחרון מספרו. אך הכ"י אשר פה כולל בסוף הס' דברים זה לשונם: העתקתיה מלשון ערב אל לשון עברי אני שלמה בן לביא, וצריכה הגהה, כי לא היה לי מן הערב כי אם ספר אחד והיו בו טעיות, קצתם נראים ותקנתי אותם, ומלבד הטעיות הנמשכים להעתקה יש בספר טעיות סופר, יתקנם מי שיכירם, כי למלאות חפצך שלחתיה חסרת התקון. –

ודע ידידי כי בתלמוד תורה אשר במנטובה נמצאת העתקה אחרת מן הס' הה, ובה הס' נקרא בשם אמונה נשאה, ובעל ההעתקה הוא ר' שמואל מוטוט, ועשה אותה לבקשת הר' יצחק בן ששת (ריב"ש), והא לך סיום ההעתקה ההיא לפי מה שהעתיק לי אחד מן התלמידים: כמה שעשה א“א ע”ה שהי“ת נבא אותו כי ביצחק יקרא לך זרע. ובהבטחות יקרות הבטיחו, אחר כן צוהו להקריבו קרבן, ולא נתחכם לאמר אנה ההבטחות היקרות והתועלות העצומות אשר יחלתי בהן, אבל עזב הדבר, וראה שאין שיעור לדעתו בערכו לדעת הבורא, והלך נכנע ומקבל מצות האל ית‘, ולא נעלם זה הענין ממנו, אבל כיון שיהיה מנהגו ומדותיו דוגמא שיראו יראי ה’ וילכו אחריו; ואלה תועלות אלה החמלות המשפטיות, שהם ההפרש בין הכפירה וההאמנה, בריך רחמנא דסייע. נשלם בחודש ואדר שנת קנ”ב לפרט האלף הששי – הדוגמא הזאת תספיק לך ידידי יקירי למען תדע כי העתקת בן לביא אשר בידך היא טובה ומדוייקת יותר מהאחרת אשר איננה אתך.

עוד תדע כי הכ“י אשר בעיר הזאת כולל נ”ב פירוש לס' אמונה רמה, לא נזכר בו שם המחבר, וגם הוא חסר הפרק האחרון.

כמות הפירוש הוא כמו 71% מן הספר, כי הס' הוא 67 דפים והפירוש 48.

השירים אשר הבאת לפני, הנזכרים בס' אמונה רמה לא מצאתים עדיין במקום אחר, על כן לא אוכל כעת למלאת את שאלתך על אודותם. ואולם לא אחדל להעיר עליהם דבר מה הראשון הוא במשקל יתדו' ותנועות, וז"ל באמונה רמה אשר בעיר הזאת:

לילות זמנים בֵּין יְדֵי חפצי כמו חֹמר, והגלגל כמו אָבְנָיִם.

והנה מלת חפצי נכונה אם המדבֵר הוא האל ית', ואם לאו צ"ל חפצו.

השלישי זה לשונו בכ“י שלפני: גזרי חכמות גבהו, גזר ומקוריהם גברו ולא להו, גל עינות שכל וכו'. ואע”פ שהנסח הזה טוב וישר יותר מאשר לפניך, עדיין הוא צריך תקון, ואולי צ“ל גוֹזְרֵי מקורם, והכוונה; מחצבי החכמות גבהו מאד, ואע”פ החכמים החוצבים וגוזרים את מקורן גברו ולא להו, באופן כי מן המקור ההוא יצא גל עינות שכל, והשכל הוא ראשית דרכי אל. והראב"ד לא הביא כאן זה הפיוט רק מפני מליצת דרכי אל האמורה על השכל, כדרך שהזכיר למעלה מזה מאמר שלמה ה' קנני ראשית דרכו.

הרביעי הוא במשקל יתדות ותנועות, והמשורר מקונן על מיתת אביו ואומר כי כשבא מסעף הפארה (הוא מלאך המות) אל המגירה (הוא הבית), לקח הצורה (היא הנשמה) ועזב הדמיון (הוא הגוף).

בחמישי מצאתי בכ“י אשר לפני; מתנומות צלמך, בוי”ו הרבוי, ולבי אומר לי כי צ"ל מתמונת צלמך.

ואתה ידידי החכם היקר תסלח אם העירותיך על דברים קלים שלא היית צריך אליהם, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה ל' שבט תר"ד,

ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.

 

Nr. CCCXLVII.    🔗

An Herrn Hirsch Mendel Pineles in Brody.

Nr. d’ordre de l’Ind. rais. 446. Vol. Vo. Nr. 60

ג' אדר התר"ד. 23.2.1844

לכבוד ידידי החכם החוקר, בתורה ובחכמה לו עשר ידות,

כש“ת הירש מענדל פיניליש נ”י שלום עד העולם.

אחרי ההודאה לך בכל לבבי ובכל נפשי על החסד אשר גמלתני בהליצך בעדי אצל ידידך החכם מאדעססא למען ישיב לשאלותי כאשר עשה, ואחרי ההודאה לאלהי ישראל אשר קירב אותך אלי אחר אשר היית נודע לי מלפנים רק בשם כאיש חכם ונבון, ימלא פי תהלתך ושפתי ישבחונך על עמדך למעוז לחשבון העבור נגד החכם סלאנימסקי, ומי יתן ותוציא לאור עולם את טענותיך עליו ועל חשבונותיו. ואולם להביא ראיות ברורות לקוחות מספרים קדמונים, שתקופת רב אדא קדמה לשנת ת"ש לאלף החמישי, זה אין בידי כעת, ותוחלתי מה' כי עוד אשיג העתקה מס' תחכמוני לר' שבתי, וששם ידובר גם עליה.

אפס דבר אחד יש בידי להחליט, והוא כי מה שכתב ידידי החכם יש“ר (כרם חמד ה' עמוד 115) “ועל אודות שאלתך האם יש במציאות ברייתא מיוחסת לרב אדא או לשמואל… לבי אומר לי כי זה קול בלתי מאומת ולא היו ולא נבראו מעולם” זו טעות גדולה היא, כי הנה יש בידי פירוש איוב לר' יוסף קרא, ושם מביא דברי ר' שבתי שפירש ברייתא דשמואל (עיין כרם חמד ז' עמ' 61 עמוד 62 ועמוד 64 ובסוף עמוד 65), ולבי אומר לי כי בס' ר' שבתי תִּמָצֵא הברייתא בשלמותה. ואף אם לא תמצא, איך נזיד להכזיב עדות בעל יסוד עולם ושאר הקדמונים המביאים ברייתות המדברות בחשבון העכור? ומי הוא אשר בדה מלבו הברייתא שהביא בעל יסוד עולם (דף ס“ג ע”ב) שנות העבור שלש שתים שלש שלש שלש שתים שלש דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים שלש שלש שתים שלש שלש שתים שלש, רבן גמליאל אומר שלש שלש שתים שלש שלש שלש שתים? היתכן ידיד של"ש, שאחד מן האחרונים יבדה מלבו מחלוקת בין חז”ל בענין העבור, אשר לפי מחשבת ההמון הוא הל"מ, וישים המחלוקת באופן שההלכה הנוהגת בינינו תהיה ביחיד ולא ברבים? ואפילו היה מי שהזיד לבדות דבר כזה, היתכן לגדולי החכמים הקדמונים שיתפתו אחריו ויאמינו שדברים אלה הם ברייתא קדמונית? ואחרי ראותנו הקדמונים מזכירים (עיין כ“ה ה' עמוד 111 וכן ראב”ע באגרת השבת כ"ח ד' עמ' 163) מאמרם שתי תקופות הן, דרב אדא בצנעה ודשמואל בפרהסיא, איך נזיד להכחישם ולומר שקר ענו?

ואם החכם יש"ר אומר כי ראב"ע בכלי הנחשת ובסוד העבור לא הזכיר ברייתא דשמואל, נשיבהו שמא לא בדקת יפה, שהרי באגרת השבת הזכיר אותה ואת תקופת רב אדא.

ואני שמעתי ולא אבין מה שכתב החכם סלאנימסקי (שם עמוד 110) כי בפדר“א פרק ו' מצאנו מדת החדש רק כ”ט י“ב ושתי ידות שעה, בלא זכרון הע”ג חלקים; והלא בפרקי ר' אליעזר אשר בידי, דפוס ויניציאה שנת שס“ח, בפרק ו' לא נזכרה כלל מדת חדשה של לבנה, אבל בפרק ז' כתוב מפורש “וימית חדש הלבנה כ”ט ימים ומחצה ושתי ידות שעה וע”ג חלקים" ולענין שאלתו (שם): איך יזכיר ע"ג חלקים סתם ולא יפרש מאיזה חלקים בשעה?

שתי תשובות בדבר: אחת, כי זה דרך המשנה והתלמוד, שמדברים תמיד בלשון קצרה, ואינם מבארים מה שהיה ידוע ומפורסם אצלם; וזה מפני שהמשנה והתלמוד אינם כשאר ספרים שבעליהם כותבים אותם בכוונה שיבינם הקורא בחדרו, אבל הם למודים שעברו מפה לאזן, מחכם לתלמידיו הרגילים אצלו ומבינים רמיזותיו. והשנית שאף המתעקש להאמין לדברי הרמב“ם שרבנו הקדוש כתב המשנה ורב אשי כתב התלמוד, בעל כרחו יודה כי הע”ג חלקים הנזכרים בר“ה כ”ה אינם דברי המחבר, אבל הם דברים שאמר ר"ג לחכמי בית דינו (אמר להם ר"ג כך מקובלני וכו'), ובית דינו אין ספק שהיו יודעים לכמה חלקים השעה נחלקת, כמו שאנו יודעים לכמה מינוטען היא נחלקת.

אח“כ מצאתי כי גם ר' אברהם בר חייא הנשיא (שהיה בימי רש"י) בס' חשבון המהלכות אשר בידי כ”י כתב וז“ל: ואנו סומכים במספר ימי שנת החמה לדעת בטלמיוס ראש חכמי האצטגנינים, מפני שדעתו ברוב דבריו הולך על דעת רז”ל וסומך בחשבון ימי שנת החמה על דברי רב אדא בר אהבה שעליה נבנה סוד העבור, וכן היה דעתו במהלך לבנה הולך אחר רב אדא הנזכר, שהוא על דעת רבותינו עכ"ל.

סוף דבר, הדור אשר בו (לדעת החכם סלאנימסקי) נתחדשה תקופת רב אדא איננו מדורות החשך והאפלה, אך הוא דור דעה ואורה, דור אשר היו בו רבנו סעדיה גאון ור' יצחק ישראלי ור' שבתי, ויפת הקראי, וזולתם, חוקרים ומחברים גדולים. ואם בדור ההוא היה אחד מן החוקרים עומד על טעותה של תקופת שמואל, והיה מוצא התקופה הקרובה אל האמת בימיו, היה כותב הענין על ספר, והיה החדוש נשאר על שמו, והיו הבאים אחריו אומרים כי התקופה המפורסמת בהמון אינה היא האמתית, אך חשבון העבור המקובל מסיני הוא מיוסד על תקופה אחרת, כמו שהוכיח חכם פלוני בספרו פלוני. אבל שייחסו ברייתא לאדם שהיה בימי רס“ג, ושימסרו לנו כמאמר מקובל מן האמוראים “שתי תקופות הן, תקופת רב אדא בצינעא” והתקופה ההיא לא היתה ולא נבראה עד דורו של רס”ג, זה דבר שאין הדעת סובלתו.

וכל מי שיראה הלשונות שהבאתי בכ“ח ז' מברייתא דשמואל בעיניו יראה כי היא כוללת ענינים זרים, קרובים מאד למה שכתוב בפרק ר' אליעזר פרק ו', ובלבבו יבין שאינם דברים לקוחים מן הרומיים והיונים, אך הם פרטיים לחכמי ישראל. לפיכך לבי אומר לי כי בלי ספק טעות היא ביד החכם סלאנימסקי מה שאמר (עמוד 111) “ובלי ספק קבל אז שמואל זמן התקופה הזאת וחשבונה מאת הרומיים” – ואשר אני אחזה לי הוא כי חכמי בית שני למדו התחלות חכמת התכונה מהכשדים (אשר המציאו החכמה ההיא תחלה, ומהם באה ליון ולרומי), ואח”כ עסקו בה וחקרו ובדקו גם הם מהלכי חמה ולבנה, עד שהמציאו חשבונות העבור, ובלי ספק לא לקחום כמו שהם, ובעינים אטומות, מחכמי האומות. והחשבונות ההם לא היו מפרסמים אותם בקהל, כי אמנם היו מקדשים החדש על פי הראיה, והיו מעברים השנה לפי צרכי הצבור, ולא רצו שיהיה כל הקהל יכולים לערער ולומר והלא לפי החשבון אין שנה זו ראויה להתעבר, ולפיכך היה החשבון נמסר דרך סוד רק ליחידי סגולה.

אפס כי להיות ההמון הבבלי חפץ לידע זמן התקופות מפני איזה ניחוש שהיו מאמינים בו מסר להם שמואל חשבון קל ובלתי מדוקדק, לדעת זמנן בקירוב, ואח"כ רב אדא מסר לתלמידיו בצינעא חשבון התקופה כפי מה שהוא באמת לפי חשבון העבור המקובל מן הנשיאים הקדמונים; ולא שמואל ולא רב אדא הכניסו בישראל שום דבר חדש לקוח מהאומות.

ודי בזה לעת עתה, ואתה ידידי היקר כבדני במכתביך, ושטחני בדברי חכמתך, ואתה שלום וביתך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום ג' אדר תר"ד,

ידידך המוכן לשרתך שד"ל.

האגרת לאדעססא תקרא אותה ותתנה לידידנו החכם יה“ש שיקראה, ואח”כ תשלחה; והאחרת אשר ליה"ש תמסרה לו.