חיפה, 7 ביוני.

שׂמחתי כי נזדמן לי לשוּב וּלבקר בירוּשלים, לאחר שלא הייתי בה שש שנים, וכי בנסיעתי דרך מחוֹז־יהודה אוּכל לחזוֹת מקרוב בשינוּיים שחלו בוֹ בתקוּפה זוֹ. תשׂוּמת הלב שנתרכזה סביב ארץ־ישׂראל בשנים האחרוֹנוֹת נתנה את אוֹתוֹתיה ביהוּדה יוֹתר מאשר בגליל, וּמבחינוֹת אחדוֹת הייתה ההתקדמוּת בחבל ארץ זה מהירה יוֹתר. לדעתי יש שתי סיבות לדבר: האחת, כי מאז שמוֹנה שנים שוֹלט באזוֹר־יהודה פחה נאוֹר יותר מהמקובל בין שכמותו והוא כפוּף ישירוֹת למוֹשל הכללי של סוּריה; והאחרת, שהמקוֹמוֹת הקדוֹשים ביהוּדה מוֹשכים יוֹתר את לבם של יהוּדים ושל גוֹיים. משוּם אלה זכה האזוֹר לזרם גדוֹל יותר של ממוֹן ושל מהגרים.

המושבה שרונה

Geikie C.: The Holy Land and the Bible, London 1891

בריחוּק שלוֹשה מילין מיפוֹ עומדת המוֹשבה הגרמנית שרוֹנה, שנוֹסדה יחד עם המוֹשבה הגרמנית בחיפה, לפני שנים אחדות על־ידי אנשי אגוּדת ההיכל. שרונה דוֹמה למוֹשבה שבחיפה, גם בצביוֹן בתיה וגם במבנה הכללי. יש בה רחוֹב מרכזי רחב, שמשני עבריו בתי־אבן יפים בעלי גגוֹת רעפים אדוּמים וּשתי שוּרוֹת של עצים מצִלים, רחוֹב קטן הצוֹלב את הרחוֹב הראשי, כנסייה ובית־ספר. על המוֹשבה כוּלה שוֹרה אוירה של ניקיוֹן ונוֹחוּת שהגרמנים יודעים היטב להשרוֹתה על מקוֹמוֹת מגוּריהם. אך שרונה נוֹפלת מחברתהּ שבחיפה בכל הנוֹגע לבריאוּתה וליופי של אתרה, שכן היא עוֹמדת בשטח גבעי וּמכוּסה ירק, שאין בוֹ חוּרשוֹת והוּא מרוּחק מילין אחדים מן הים ומן ההרים. לכן אוֹפף אוֹתה משהוּ משל עזוּבה וּבדידוּת. תוֹשביה סוֹבלים רבוֹת מהקדחת, וּבשנה שעברה, שהייתה שנה קשה במיוּחד, מתוּ רבים מתוֹשביה במחלה. לעומת־זאת, בזכוּת פוֹריוּת האדמה וּבזכוּת הקירבה ליפוֹ הגדולה והמשׂגשׂגת, בת עשׂרים אלף התוֹשבים, טוֹב מצבם הכללי של תוֹשבי שרונה מזה של חבריהם בחיפה. כיום הם עוֹסקים בהרחבת שטחי הפרדסים והכרמים שלהם וּמאחר שהנסיון הוֹכיח כי טיבהּ של הארץ משתפר והולך ככל שמיטיבים לעבדהּ, יש תקוה כי השנים הבאוֹת יחוֹללוּ תמוּרה גם במצבהּ של המושבה. אגודת־ההיכל הקימה מוֹשבה קטנה גם בפרברי יפוֹ, ותוֹשביה עוֹסקים במסחר בעיר וּמצליחים יפה.

מאז ביקרתי לאחרוֹנה באזוֹר זה הקימו מהגרים יהוּדים מרוּסיה וּמרוּמניה לא־פחות מארבע מוֹשבוֹת סביב העיר הגדוֹלה והן מרוּחקוֹת ממנהּ מילין אחדים.¹ בנסיעתי הפעם לא נזדמן לי לבקר ולבחוֹן אוֹתן מקרוב, כפי שנתכונתי מלכתחילה. שתיים מהמושבות האלה עוֹמדוֹת תחת חסוּתוֹ של הברוֹן רוֹטשילד ונהנוֹת מסיוּע כספי, שיש בוֹ כדי להבטיח את עתידן, על־אף הקשיים הצפוּיים להן, מחמת התנגדוּת הממשלה לקיוּמן. עד־כמה שהדברים אמוּרים במרץ, בפעלתנוּת וביכולת פיתוּח חקלאי – אשר לטענת מתנגדיהם מימים־ימימה, חסרים היהוּדים יכוֹלת זו, וּמשוּם כך אין סיכוּי לשום מוֹשבה יהוּדית להצליח ־ הוֹכיח ניסיון השנתיים האחרוֹנוֹת שאין יסוֹד לטענוֹת אלה וכי כל עוֹד אין מעמידים מכשוֹלים בדרכם, מסוּגלים היהוּדים להיוֹת מתיישבים מצוּיינים. הם עשׂוּיים להצליח כחקלאים בארץ זוֹ אפילוּ יוֹתר משהיוּ מצליחים באמריקה, שכן שם היוּ נאלצים להתחרוֹת במרצוֹ ובמוּמחיוּתוֹ של האיכר האמריקני, בעוֹד היריבים היחידים שיש להם בארץ־ישראל הם הפלאחים הבוּרים והעצלנים.

המושבה ראשון לציון

סאקאלאוו נ': ארץ חמדה. וארשה 1885 –

מלבד שתי מוֹשבוֹת אלה יש עוֹד שתי מוֹשבוֹת אחרוֹת, שאחת מהן נאבקת על חייה ללא עזרה זה שבע שנים. לאחרוֹנה כמעט הכריעוּ אוֹתה האמצעים שנקטה הממשלה כדי לחסלה, אך בחוֹדש האחרוֹן זכתה כמעט בעזרה ועידוּד חדשים. אלה באוּ לה בביקוּרם של דוֹקטוֹר אדלר, הרב הראשי של לונדון, ומר ויסוצקי, שליחהּ של אגוּדה שהוּקמה לאחרונה בפוֹלניה ושמה “אוהבי ישראל”.² ביקוּרם של שני אדוֹנים אלה, פתח דף חדש בספר חייה של מוֹשבה זוֹ פתח־תקוה. היא זכתה במענק נכבד של שלוֹש־מאוֹת לירוֹת שטרלינג ובהפצת דבר קיומהּ בקרב היהדוּת. אחת המכשלות העיקריוֹת שבעוֹכריה היא המקום שבו הוּקמה, שכן מקוֹם זה ממאיר וּנגוּע־חוֹלי. ניסיוֹן המתיישבים לרכוֹש שטח־אדמה בריא וטוֹב, ובראש גבעה מרוּחקת כמהלך חצי־שעה משם, נתקל בקשיים עצוּמים. רק בימים אלה הצליחוּ סוֹף־סוֹף המתיישבים לקבל שטר־קניין על המקוֹם וּלהוֹציא רשיוֹן לבניית בתים.

המושבה עקרון

לוח אחיאסף. ורשה 1893

מלבד ארבע מוֹשבוֹת יהוּדיוֹת אלה וּשתי המוֹשבוֹת הגרמניוֹת, יש בסביבת יפוֹ גם בית־ספר חקלאי של יהוּדים.³ זהוּ בית־ספר גדוֹל שהוּקם לפני כחמש־עשׂרה שנה על־ידי חברת “איזראליט אליאנס”, כדי ללמד בוֹ חקלאוּת לצעירי היהוּדים. יש בוֹ בית גדוֹל ויפה הניצב לימין דרך יפו־ירושלים, בקרב חוּרשוֹת וּבוּסתנים, והוּא מוּקף אדמה חקלאית טוֹבה. יש בוֹ שׂדרוֹת של עצי אקליפטוס וחזרן, שהם גידוּלים לא־מוּכרים בארץ הזאת ולכן החידוּש שבצוּרתם מקנה אוֹפי מיוחד לנוֹף האופף את בית־הספר. שנים רבוֹת גרם מוֹסד זה בזבוּז והפסדים למייסדיו, והיוּ שחששוּ כי לעוֹלם לא תצדקנה התוֹצאוֹת את התקווֹת שתלוּ בוֹ. אוּלם דבקוּתם ועקשנוּתם של מייסדיו השתלמוּ בסוֹפוֹ־של־דבר. בשנה שעברה הגיעוּ הכנסוֹת המוֹסד כדי חמשת־אלפים דולר. אחד ממקוֹרוֹת־ההכנסה העיקריים הוּא יצוּא אתרוֹגים, הנמכרים ליהוּדים בשוּקי אירוֹפה במחירים גבוֹהים מאוֹד. מלבד אתרוֹגים, מגדלים במוֹסד תפוּזים וירקוֹת וּמייצרים יינוֹת וברנדי הנמכרים יפה. יש לקוות שככל שיגדל מספר המוֹשבוֹת היהוּדיוֹת בארץ וככל שתגבר הדרישה לחקלאים יהוּדים מנוּסים, הבקיאים בשיטות העבודה ובלשוֹנה של הארץ, יימצאו מקוֹמוֹת־עבוֹדה נאוֹתים לצעירים שישלימוּ את לימוּדיהם במוֹסד זה. לא כן היה הדבר עד עתה, וצעירים שזכוּ לחינוּך טוֹב במוֹסד זה, נאלצוּ לחפשׂ את פרנסתם בעיסוּקים מכניסים יוֹתר מאשר עבודת־האדמה. בדרך־כלל אפשר לומר כי אנשים בגיל העמידה, בעלי השׂכלה מעטה וּמשפחוֹת גדוֹלוֹת, הצליחו כחקלאים יותר מהצעירים השאפתנים ובעלי־ההשכלה.

המושבה גדרה לוח אחיאסף. ורשה 1893.

יש מוֹשבה חמישית ביהודה,⁴ קרובה יוֹתר לירוּשלים מאשר ליפוֹ. זוֹ נוֹסדה על־ידי יהוּדים שהתנצרוּ כדי להשׂיג זכוּיוֹת של מתיישבים, אלא שכל העניין נכשל לחלוּטין. הממשלה סרבה להרשוֹת להם לבנוֹת בתים, וכיוֹם הם מתגוֹררים בצריף־עץ גדוֹל. השמוּעה אוֹמרת כי יש בדעתם לחזוֹר אל חיק דתם הקוֹדמת, מאחר שלא צמחה להם כל תוֹעלת מדתם החדשה.

המושבה רחובות (נוסדה בשנת 1890 ולא נזכרת בספר).

לוח אחיאסף. ורשה 1893.

הגיעה לאוזני שמועה גם על הקמת מוֹשבה שישית,⁵ ואם נצרף לכל אלה את שלוֹש המוֹשבוֹת שבגליל,⁶ הרי יש כיוֹם תשע מוֹשבוֹת של יהוּדים בארץ־ישׂראל, שכוּלן חוץ מאחת הוקמו בשנתיים האחרוֹנוֹת, על־אף קשיים עצוּמים שהיו אל־נכון מרפים את ידיהם של אנשים שאין מפעמוֹת בהם שאיפוֹת אחרוֹת זולת מציאת מקוֹר־פרנסה. אף־על־פי שדרך התקדמותם איטית וּמוּפרעת כיום, רשאים מתיישבים ראשונים אלה למצוֹא נחמה בידיעה כי נסיונם כחלוּצים יהיה בעל ערך בל־ישוֹער לבאים אחריהם, כאשר ישתנוּ התנאים ותתאפשר הגירה גדוֹלה יוֹתר לארץ. אולם, לעת־עתה רצוּי שכל האנשים המתעתדים להגר לארץ לא ילכוּ שוֹלל אחר ידיעוֹת מטעות המוּפצוֹת לפרקים בדבר סיכוּיים לשינוּי מדיניוּתה של הממשלה בתחוּם זה. התנגדוּתה של הממשלה המקוֹמית, בייחוּד להתיישבוּתם של יהוּדים, עדיין תקיפה ונוּקשה כבעבר, וכל מי שמתעתד להגר על־סמך ידיעוֹת האוֹמרוֹת אחרת, צפוּיה לוֹ אכזבה רבה.

הכפר קולוניה – גשר מוצא

Wilson C.: Picturesque Palestine Sinai and Egypt, London 1880. Vol. 1

עולי־רגל

Geikie C.: The Holy Land and the Bible, London 1891

הנטייה הגוֹברת והוֹלכת לנהוֹר אל ארץ־הקוֹדש, אינה נחלת היהוּדים בלבד. משנה לשנה גדל והוֹלך מספרם של עוֹלי־הרגל המציפים אוֹתה. בין עולי־רגל אלה תמצא אנשים מכל הכנסיוֹת של הנצרוּת. כך הוֹלך וגדל הישוב היהוּדי והלא־יהודי בפרוֹבינציה זוֹ, ורישוּמה של נהירה זוֹ מוּרגש בירוּשלים יוֹתר מאשר בכל מקוֹם אחר. כמוּבן, טבעי הדבר שיפוֹ, המשמשת נמל לחבל־יהוּדה, תצא גם היא נשׂכרת מכך, ואומנם התרשמתי עמוּקוֹת מהתפתחוּתה של העיר ומשפע האוֹתוֹת המעידים על גידוּלה ושׂגשׂוּגה. אין ספק כי בכך סייעה גם סלילתה של הדרך לירוּשלים שנתכנה לנסיעת מרכבוֹת. ראיתי קבוּצוֹת גדוֹלוֹת של פוֹעלים, שעמלוּ בסלילת קטעים אחדים של המסלוּל הישן, אשר בימים עברו הפכוּ את הנסיעה בין יפוֹ לירוּשלים למסע־עינוּיים מפרך. אומנם עדיין יש בדרך קטעים משוּבשים מאוֹד, אך עם צאת השנה הבאה ייעלמוּ גם אלה. יוֹדע אני כי יש היוֹם בדעתוֹ של המוֹשל להאריך את הדרך מירושלים לחברוֹן, דרך בית־לחם. (הדרך לבית־לחם כמעט הושלמה.) כן יש בדעתוֹ לחבר את יהוּדה אל חבל־הארץ העשיר שממזרח לירדן, על־ידי דרך למרכבות. בימים הקרוֹבים יתחילוּ בסלילת הקטע ההוֹלך מירושלים ליריחוֹ.

אמצעי־התחבוּרה המשתפרים והוֹלכים, הגידוּל השנתי במספר התיירים המבקרים בארץ, ריבוי מוֹסדוֹת־הצדקה וּמוֹסדוֹת־הדת המוּקמים מדי שנה בשנה, זרימת ההוֹן מן החוץ והגידוּל המהיר של האוּכלוּסיוֹת היהודית והנוצרית – כל אלה מקנים לארץ־ישׂראל מעמד מיוּחד כפרוֹבינציה בקיסרוּת התוּרכית. ולאמיתו־של־דבר זוֹהי הפרוֹבינציה היחידה שבה חלה התקדמוּת ממשית ועקבית. אין ספק כי אחת התוֹצאוֹת החשוּבוֹת ביוֹתר של קִדמה זוֹ תיתן אוֹתוֹתיה בחשיבוּת שתיוּעד לארץ־הקוֹדש אם תשוּב בעית המזרח ותוֹעלה לדיוּן, שכן אין עוֹד פרוֹבינציה בקיסרוּת שמרוּכזים בהּ כל־כך הרבה אינטרסים דתיים, מדיניים וכלל־עוֹלמיים.