

עורך יקר,
בעלי ואנכי, לאחר חמש־עשרה שנים קשות בארץ, רכשנו לנו במאמץ רב דירה בבית־משותף ברחוב פרופסור שור. ביתנו סמוך למשרדי אגף מס הכנסה, תל־אביב הצפון (6). אלה מצויים ממש באותו רחוב, בבנין מספר 27.
בננו היחיד יחיאל (זאב עליו השלום נפטר יומיים לאחר שנכנס בבריתו של אברהם אבינו) נוהג לשחק עם חבריו יום יום, לאחר סעודת הצהרים, במדשאה של משרדי מס ההכנסה. עוד לא מלאו לו עשר.
בכבוד רב (–) צפורה קליינשטוק.
*
גברת קליינטשוק הנכבדה,
מכתבך מצטיין בסגנון בהיר, אך אינו מאפשר לרדת לסוף דעתך. היש עם לבך לשפוך את גורלכם בפומבי או להתפאר בבנכם יחיאל?
קריאה נוספת במכתבך, מנקודת־יציאה אחרת, שוב מסתיימת במבוי סתום. הברצונך להודיע על הישג חברתי, לאחר שנים קשות בארץ, או שמבקשת את להתלונן באופן השכיח “מדוע דוקא אנחנו?” כמו כן אין להבין, ללא הסבר נוסף מהי הסמיכות בין פטירתו של זאב בגיל רך לבין מגוריכם בשכנות למשרדי מס ההכנסה. המנוח, אנו מביאים, לא זכה לשחק במדשאה.
אם רצית בעצה עליך לבאר מה מעיק עליך או מה משמח אותך במצבכם החדש, אחרת לא נדע לעוץ עצה. (–) ש. ט.
- - - - -
עורך יקר,
רק אתם יכולים לעזור לי. אני מרגיש שבנפשי גלומים כוחות גדולים. אני משוכנע שהתברכתי במשאבי־מחשבה ובמכמני־דמיון עצומים ונדירים, אבל אינני יכול לעשות דבר כדי לשחררם מתוכי.
אשתי יורדת לחיי. היא מענה אותי מדי בוקר. היא מקדירה עלי את עולמי. היא מדכאה אותי. היא מכריחה אותי לפרנס אותה ואת ילדיה. אשתי כולאת בתוכי כל רצון להתפרצות אל עולם המחשבות הנשגבות והמעשים האדירים. היא מאלצת אותי להיות אזרח קטן, לבקר בבתי ידידיה, לשחק אתם קלפים ולהיות נוכח עמוס מתנות, בימי ההולדת של ילדיהם.
פעם מצאתי סעד באמי. דעתה עלי הזדהתה לחלוטין עם זוֹ שלי. אבל אמי נחרשה מרוב משטמה לאשתי. עתה אני בודד ונחנק בקיטור הרותח בקרבי, הנעשה מיום ליום דחוס יותר, מאין לו שסתומי־פליטה.
אשתי כופה עלי דרך־חיים זעירה וצדדית ואין לי כוח להתנגד לה ולשחרר את עצמי ואת כשרונותי מכבליה.
עוצו עצה – חושו! מה לעשות?
שלכם גבריאל בנימין און
*
גבר. בנ. און הנכבד,
אילו ידענו לעוץ לך עצה לא היינו נאלצים כיום לערוך מדור־עצות.
(–) ש. ט.
- - - - -
א.נ.
יש לי מנהג לשים ניירות בכיס המכנסים שלי. לפני שבועיים מסרה אשתי בתיה את מכנסי האפורים לניקוי כימי. אינני זוכר את הכל, אבל אני בטוח, שהמסמכים המפורטים להלן נמצאו בכיס האחורי של מכנסי, והם:
1) הודעה שניה בדבר אי־תשלום מסי העירה; 2) תזכורת בדבר תשלום המס האחיד לחדשי ינואר ופברואר, שלא נגבה בשעתו מפאת מחלתו של הגובה; 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9) מכתבים ממגן דוד אדום, מקרן היסוד, מהליגה למלחמה בשחפת, מחבל ימי לישראל, ממכבי אש מתנדבים, מהועד הציבורי להקמת בית רחמילביץ' ומהועד הממונה על ידי אגודת יוצא בסרביה להוצאת כל כתבי יעקב פסח דרוזינר – המבקשים ממני, בנוסח שונה, להכפיל את תרומתי לשנה הבאה בעקב האמרת המחירים הכללית; 10) טופס ריק של דין וחשבון על ההכנסה לשנת השומה השוטפת; 11) התראה לתשלום המסים לועד הבית המשותף שאני גר בו, “מעונות ועידת קאטוביץ'”; 12) שטרות שלא נפרעו, לפקודת חברת הגאז הישראלית בע"מ בשביל הכיריים שרכשתי בתשלומים, לפקודת החברה להוצאת האנציקלופדיה העברית, לפקודת החברה להוצאת האנציקלופדיה המקראית, לפקודת קופת־התגמולים שלי ממנה קיבלתי הלוואה לרכישת מקרר חשמלי. ושטרות לפקודת הקבלן מרימינסקי שבנה את “מעונות ועידת קאטוביץ'” והעמיד לי משכנתא; 13, 14) שני חשבונות לתשלום של חברת החשמל הישראלית; 15) איגרת הגרלה של הועד למען החייל מלפני חמש שנים (לא זכתה) ו־16) שני כרטיסי־קולנוע תלושים.
יתכן, כמובן, שהיו במכנסי ניירות נוספים אבל כמה שיגעתי לא נזכרתי בהם. באמת ובתמים, כאשר חזרו מכנסי האפורים מהניקוי לא מצאתי בכיס האחורי, ואף לא בכיסים האחרים, את הניירות שלי. אפילו לא נייר אחד. בעלי המכבסה סירבו בתוקף לבקשתי לערוך חיפוש בכליהם של הפקידים עובדי מפעל הניקוי. אלה טענו שאינם אחראים לנזק מסוג זה שנגרם לי. אין לי ספק שהניירות היו בכיס המכנסים בשעה שנמסרו לניקוי, אשתי מוכנה להישבע על כך.
הנני פקיד במוסד ציבורי ידוע ולבי מלא חרדה לתגובתם של חברי ושל הממונים עלי, אם יוודע להם דבר האבידה, מה לעשות?
בכבוד רב (–) חיים מי־זהב (גולדוואסר)
*
למר מי־זהב הנכבד,
זכרונך אינו לקוי כלל וכלל. לשוא אתה מייסר עצמך בגללו. לכל היותר נשמט מזכרונך מכתבה של הקרן הקימת לישראל, ולא באשמת זכרונך.
גם נדמה לנו כי חשדך בעובדי מפעל הניקוי הוא חשד חינם. להללו יש ניירות משלהם והם אינם נזקקים לניירותיך. להיפך, עליך להיות אסיר תודה להם, לא רק שניקו את מכנסיך האפורים, הם גם הוציאו אותך נקי מחובותיך.
בן־אדם, קח את בתיה וצאו לנופש. (–) ש. ט.
נ.ב. אם בכל זאת לא תדע נפשך מנוחה, התאזר בסבלנות. ניירות חדשים מלוא הכיסים בוא יבואו. בכך הריני סמוך ובטוח.
- - - - -
א.נ.,
צימרמן היה חייב לי עשר לירות. שלשום פרע לי את חובו בעשרים שטרות־נייר חדשים בני 50 אגורה, כל אחד. זה הרבה נייר ואיני יודע אם טוב הדבר. חוץ מזה, אינני יכול לקשקש בהם בכיסי, כפי שניתן לעשות במטבעות כסף.
בכבוד רב, שלמה זילברשטיין
*
מר זילברשטיין הנכבד,
מטבעות המתכת, בעיקר אלה העשויות מכסף ומזהב, ירשו את מקומם של אמצעי־החליפין משום היציבות היחסית של ערך המתכת ממנה נטבעו. כמו כן משום שהמתכת היא בת־קיימא והמטבעות העשויות ממנה קטנות, קלות וניידות. הבריות רוחשות להן אמון וכבוד, כי ערכם של הכסף והזהב ידוע ומקובל על הכל.
אולם בישראל אין חפצנו באזרחים שיתנו אמונם בכסף אך משום שהעשוי הוא מכסף. לנו דרושים אזרחים רחבי לבב הרוחשים אמון לממשלה ולמשרד האוצר. אם שמת לבך לדבר ודאי לא נעלם מעיניך, כי שר האוצר והחשב הכללי חתומים על השטר החדש. ואכן, השטר החדש יאפשר לך לקנות לחם ושעשועים, ובעקבות כך יגדל אמונך בפיסות הנייר עליהם חתומים שר האוצר והחשב הכללי, או שרי ואישי ממשלה אחרים. אין ספק, כי שטר הנייר הוא האמצעי המעולה ביותר לחינוך האזרח לאמון בממשלה ובתכניותיה.
מהנייר קל יותר להיפרד מאשר מהכסף ומהזהב. לכן, יקל עליך לשלם את מס־ההכנסה ואת המסים האחרים. מובטח לנו, כי לבך לא יכאב לתרום את הנייר הזה לקרנות ולמוסדות השונים.
אתה תהיה לאדם אחר, הכסף והזהב סינוורו עיני חכמים. היו אנשים שהיו מוכנים למכור את הוריהם במחיר הכסף והזהב. לא כן הנייר, שמעולם לא עודד את היצר הרע המקנן בלבנו. ברגע שתמורת עבודתך תקבל בנייר, תהיה לאדם נרגע, נוח לבריות וחביב על הכל.
ההרגל לקשקש במטבעות־כסף שבכיס, מר זילברשטיין, הוא הרגל רע. עליך אך לשמוח שבעזרת השטר החדש תוכל להיגמל ממנו. (–) ש. ט.
- - - - -
עורך נכבד,
אתמול שוטטנו ברחובות העיר ללא מטרה מיוחדת. קהל רב חלף על פנינו, מי ברגל ומי ברכב. לפתע צלצל במוחנו הרעיון שבין כל אלה הנראים לנו יש ודאי גם “יורדים”.
פעם, כשהיינו בתנועת הנוער, חיבבנו את משחק האבחנה. כלומר השקענו התבוננות באדם מסוים וכל אחד אמר מהו, לדעתו, משלח־ידו של אותו זר. אחרי־כן היינו משתדלים לברר מי צדק. במשחקים אלה היו ידינו תמיד על העליונה. אכן, נישאנו זו לזה.
אתמול ניסינו להבחין ביורדים שבקהל המדרכות והכבישים. אבל המשחק לא ארך זמן רב. למעשה הוא נפסק סמוך לתחילתו. התברר לנו שמימינו לא ראינו “יורד” (מה מפליא!) וגם שאין לנו אמצעים כדי להבחין בו.
איך מכירים יורדים?
רנה ומתי רגוזי.
*
רנה ומתי הנכבדים,
לא הובהר לנו כלל לאיזה צורך אתם חפצים להכיר “יורדים”. מה שמבלבל אותנו במכתבכם הוא זה: פעם עתם אומרים שניסיתם להבחין ב“יורדים” ופעם אתם שואלים איך מכירים אותם. מה רצונכם, לשחק או להתוודע?
יתכן שאנו מסבכים חוט חלק. לכן נשיב לשאלתכם בלי צמידות לתוכן מכתבכם.
אין זה מפליא כלל וכלל שעד היום הזה לא ראיתם מימיכם “יורד”. אפשר לראות אותו רק בחוץ־לארץ. ואתם, כנראה מן המקופחים, טרם ארגנתם לעצמכם נסיעה.
בארץ, ה“יורד” הוא כאחד העם, שכן כל “יורד” הוא במקצת אזרח, וכל אזרח הוא במקצת “יורד”. אם תשקיעו עמל רב תוכלו להבחין ב“יורד” במשך תקופה אחת בלבד. זוהי התקופה הקצרה הסמוכה ליום פרידתו. אז תגלו לכם שני סוגים של “יורדים”.
הירד החרוץ והישר: הוא משכים קום, כדי להספיק להיות ראשון בתור שבקונסוליה וגם שלא לאחר לעבודתו. הוא פורע את חובותיו למכולת ביתר דיוק וללא ויכוח. הוא מסייד את הדירה. ילדיו נרשמים באגודת ספורט ואשתו מגבירה את פעילותה בארגון הנשים אליו היא משתייכת. יום אחד נעלמים הוא ובני משפחתו ובדירתם אתה מוצא את הוריו, או את הורי אשתו, או קרובי משפחה אחרים.
היורד החרוץ והנוכל (כל ה“יורדים” חרוצים!): הוא משכים קום כדי להספיק להיות הראשון בתור שבקונסוליה וגם שלא לאחר לעבודתו. הוא אינו מופיע במכולת, אלא משגר לשם את ילדיו. אם החנווני כסיל ואינו תופש את המתרחש, סיכונו יהיה בכך שחובותיו של ה“יורד” לא ייפרעו לעולם. אבל אלה לא יהיו עצומים. ה“יורד” ובני משפחתו נזונים באותה תקופה בלחם ובמרגרינה בלבד. הם מקמצים בהוצאות. אינם מסיידים את הדירה. הם מוכרים מרכושם, אפילו מקרר חשמלי בקיץ. בתקופה זו תשמעו מפי ילדיכם או מפי השכנים, שבניו של ה“יורד” מספרים על נסיעה קרובה לכפר־סבא או לנס־ציונה. בכך מסביר ה“יורד” את אי־סיוד הדירה ואת מכירת המטלטלין.
ב“יורד” מהסוג הזה קל להבחין בשבוע האחרון לפני פרידתו. פניו שוחקות והוא שואל “מה שלומך?” ו“איך הענינים?” כשבעיניו קריצה שאפשר סחוט בה אשכוליה.
יום אחד נפרדים ילדיו מהחברים ומהמורים בבית־הספר ומבטיחים להרבות בכתיבה מכפר־סבא או מנס־ציונה. דירתו נשארת זמן רב ריקה, עד שהיא נמכרת באמצעות עורך־דין לזוג זקנים תשושים וחשוכי ילדים.
אם ביקשתם עצה, הריהי: להבא בחרו לכם משחק אבחנה קל יותר. נסו את כוחכם במגדלי־דלעת או בחזאים.. (–) ש. ט.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות