בבוקר אביב אחד ביקשתי במשרד המסחר והתעשיה בירושלים את ידידי אליהו חפץ. בדרך מקרה עברתי בקרבת מקום וחשבתי לשמח את לבו בביקור־פתע. זמן רב חלף מאז פגישתנו האחרונה.

פקיד המודיעין הורה לי בעזרת כריך כיצד אמצא את מדור התיוק, שעם עובדיו נמנה ידידי. ללא הרפתקאות מיוחדות, מקץ רבע שעה, הגעתי למחוז חפצי. אולם למרבה הצער לא מצאתי את אליהו ליד שולחנו. הוא יצא בשליחות מנהלו, ונאמר לי כי לא ישוב אלא בשעות שלאחר הצהרים. עלמה צעירה, חטובת רגלים ויפת מראה, שהתוודעה אלי בשם חוה ליש, הבטיחה למסור לידידי את האיגרת שכתבתי לו בו במקום.

“שלום, אליהו”, כתבתי באיגרת, “הייתי כאן ולא מצאתיך. חבל. מה נשמע? אצלי הכל בסדר. אין חדש. אם תזדמן לתל־אביב, עודנו גרים ברחוב סוטין 28, ואל תשכח להביא אתך ולהחזיר לנו (כנראה שכחת!) את דוד קופרפילד ששאלת לפני שבע שנים. חוה ליש, שים לב לחוה! איזה חתיכה! כל טוב (–) שבתי טבת”.

מסרתי את האיגרת (על גבה חזרתי וכתבתי את שמי וכתובתי) לידי הפקידה הנהדרת. אמרתי לה שלום בפנים שופעות אצילות ויצאתי אל הרחוב. כעבור חמש דקות, אולי שש, שכחתי כליל את משרד המסחר והתעשיה, את ביקור השוא במדור התיוק וגם את הפקידה חטובת האיברים וירוקת העין.

שמונה ימים אחרי כן הופיע הדוור ובצרורו מכתב רשום. שמי וכתובתי נדפסו על המעטפה במכונת כתיבה והיא היתה מבוילת בחותמת הדואר הרשמי של ממשלת ישראל.

במעטפה היה מכתב ואלה דבריו:

משרד המסחר והתעשיה

אגף התעשיה הכבדה

ירושלים

רשום!

ירושלים 2.4.56

לכב' קולסקי את קפלנסקי,

סוכנות ליבוא וליצוא,

רח' סוטין 28,

תל־אביב

בתשובה נא להזכיר 10305קק/103

הנדון: רשיון יבוא

א.נ.

בזה הננו להודיעכם שהרשות המוסמכת אישרה את בקשותיכם כדלקמן: ליבוא מוטות מצונרים “2 ו”4 לפי טופס ירוק למס/7, מיום 2.3.55, ליבוא לוחות פליז מבורזים, 190X190, לפי טופס ירוק למ/6, מיום 4.3.55, וליבוא חומצה אמו־גפריתנית 78.7%, לפי טופס אדום חג/11, מיום 4.3.55.

הואיל ובזמן הטיפול בבקשותיכם אלה חלה עליית מחירים כללית בשוק העולמי עליכם להפקיד, תוך שבוע ימים מיום קבלת מכתבנו זה, סך של 13,900.777 ל“י, נוסף על פקדונכם בסך 31,907.425 ל”י, מיום 2.5.55 בבנק מורשה.

אי לזאת הננו שמחים להודיעכם שיתר בקשותיכם נמצאות עדיין בעיון.

בכבוד רב (–) יעקב טופולוב, בשם ח. אגסי, רשות מוסמכת.

העתקים: אגף הבינוי במשרד הבטחון,

אגף מטבע זר ואגף המכס במשרד האוצר,

אגף המיכרזים במשרד הפיתוח,

יט/רש".

__________

לכ' מר ח. אגסי רשות מוסמכת

אגף התעשיה הכבדה,

משרד המסחר והתעשיה,

ירושלים

תל־אביב, 3.4.56

הנדון: מכתבכם 305קק/103

מר אגסי היקר רושת מוסמכת ונכבדת,

בזה הנני להודיעך שכתובתי היא רחוב סוטין 28, תל־אביב. בטעות שלחתם לכאן את מכתבם הנ"ל המיועד לקולסקי את קפלנסקי, סוכנות ליבוא וליצוא. כתובות עסקיהם ומעונותיהם הפרטיים אינן ידועות כאן, לא לי ולא לשכני. כמו כן, ביררתי זאת, אין שכני מגלים שמץ של ענין במוטות מצונרים בלוחות פליז מבורזים ובחומצה אמו־גפריתנית ואף לי אין שמץ של ענין באלה.

בכבוד רב (–) שבתי טבת.

נ.ב. מן הראוי להודיע תוכן מכתבי זה למקבלי ההעתקים של מכתבכם 305 קק/103 הנ"ל.

__________

משרד המסחר והתעשיה

אגף התעשיה הכבדה

ירושלים

בהול!

רשום!

לכ' מר שבתי טבת

קולסקי את קפלנסקי,

סוכנות ליבוא וליצוא

רח' סוטין 28

תל־אביב ירושלים 10.4.56

בתשובה נא להזכיר 305 קקש/104

הנדון: מכתבכם מיום 3.4.56 ללא ספרור.

א.נ.

מר יעקב טופולוב, בשם מר ח. אגסי, רשות מוסמכת, הורני לאשר קבלת מכתבך הנ"ל. רשמנו לפנינו את שנוי הכתובת של סוכנותכם. נעשה כבקשתך ונודיע שנוי הכתובת לאגף הבינוי במשרד הביטחון, אגף מטבע זר ואגף המכס במשרד האוצר ולאגף המיכרזים במשרד הפיתוח.

מר יעקב טופולוב הרשני לשאלכם מהי מהות הצירוף בין סוכנותכם ובין הסוכנות של שבתי טבת ולהזהירכם כי שינוי סטאטוס כזה מצריך מילוי טופס 2953–א–ג–6–8–229 צהוב בהקדם.

בכבוד רב (–) רבקה שטיין בשם מר יעקב טופולוב. רש/כי".

__________

לכ' אליהו חפץ,

אכספרס!

מדור התיוק

משרד המסחר והתעשיה, ירושלים

תל־אביב, 12.4.56

אלי היקר,

ב־27 במארס 1956, ביקרתי במשרדך, כיוון שלא מצאתי אותך השארתי לך איגרת בידי חוה ליש. באיגרת דרשתי לשלומך, הודעתי לך שעודנו גרים ברחוב סוטין 28 וביקשתי את דוד קופרפילד.

נפלאו אורחותיה של אותה איגרת. כתובת מגורינו השתרבבה למפעל ההתכתבות של אגף התעשיה הכבדה במשרדכם, השולח לפיה את מכתביו המיועדים לקולסקי את קפלנסקי, סוכנות ליבוא וליצוא, אנשים זרים לי ולמשפחתי. אנא למען השם, הודע לרבקה שטיין, ליעקב טופולוב ולח. אגסי, רשות מוסמכת, שאין ביני ובין ק. את ק ולא כלום. ראה ביקשתיך!

כל טוב ושלום (–) שבתי".

__________

לכב' מר יעקב טופולוב

אכספרס!

אגף התעשיה הכבדה,

משרד המסחר והתעשיה, ירושלים

תל־אביב 12.4.56

הנדון: מכתבכם 305 קקש/104

מר טופולוב היקר,

בזה הנני להודיעך, באופן החלטי וסופי, על כך שמעולם לא נוצרה שותפות, ולא צירוף אחר מכל מהות שהיא, בין הח"מ ובין קולסקי את קפלנסקי, סוכנות ליבוא וליצוא. אבקשך לקרוא את מכתבי אל מר ח. אגסי, רשות מוסמכת מיום 3.4.56 ללא ספרור. מכתב זה יבהיר לך את הכל.

בכבוד רב (–) שבתי טבת".

__________

ב־14 באפריל, 1956, קיבלתי מכתבים רשומים מאגף הבינוי במשרד הבטחון, מאגף מטבע זר ומאגף המכס במשרד האוצר ומאגף המיכרזים במשרד הפיתוח, בכולם נאמר, בסגנון דומה, שנרשם בספריהם, כי הכתובת החדשה של קולסקי את קפלנסקי, סוכנות ליבוא וליצוא, תוקנה לרח' סוטין 28, ע"י שבתי טבת תל־אביב.

__________

משרד המסחר והתעשיה

אגף התעשיה הכבדה

ירושלים

רשום!

דחוף!

לכב'

שבתי טבת את קולסקי את קפלנסקי ובניהם שותפות ליבוא וליצוא,

רח' סוטין 28,

תל־אביב

ירושלים 26.4.56

בתשובה נא להזכיר 305 קקש/105

הנדון: מכתבכם מיום 12.4.56, ללא ספרור.

א.נ.,

הננו להודיעכם שהתמניתי במקומו של מר יעקב טופולוב כסגן הרשות המוסמכת. מר טופולוב יצא לשמש כנספח מסחרי ליד משלחת ישראל בניקאראגואה. מר ח. אגסי, הרשות המוסמכת, יצא להשתלמות של שלושה חדשים לשבדיה. בהיעדרו אטפל אנכי בענינכם.

הנני מצטער לפתוח את היחסים בינינו בהתראה: עד לתאריך כתיבת מכתב זה טרם הפקדתם את הסך של 13,900.777 ל"י, כמבוקש במכתבנו אליכם מיום 2.4.56 305 קק/103. כמו כן טרם נעשה מילוי הטופס הצהוב בקשר לשנוי הסטאטוס של סוכנויותיכם וצירוף בניכם לשותפות.

כדי למנוע אי־נעימויות אבקשכם לנקוט פעולה מזורזת.

בכבוד רגב (–) שמשון בר־זיו, הרשות המוסמכת

ומ"מ הרשות המוסמכת, אגף התעשיה הכבדה, משרד

המסחר והתעשיה, ירושלים שב/כי".

__________

אישי!

לכ' מר שבתי טבת,

רח' סוטין 28,

תל־אביב

ירושלים 26.4.56

לשבתי שלומות,

זוכר אתה את עזריאל ברבש הקטן? זה אני. אני ממלא עתה את מקומו של אלי במדור התיוק. הוא וחוה’לה מבלים עתה את ירח הדבש באיטליה. ודאי שמעת איך החליטו פתאום להינשא, לפני שלושה שבועות בערך. הם שלחו לכם הזמנה לחתונה אבל היא הגיעה בטעות לשני סוחרים תל־אביביים. אני עונה על מכתבך אל אלי. אביה של חוה’לה נתן להם כרטיסי אניה הלוך וחזור והם לא ישובו לפני סוף אוגוסט יופי להם, לא?

מאיפה אתה מכיר את יעקב טופולוב ואת חיים אגסי? טופולוב נסע לחוץ־לארץ, אבל אולי תגיד פעם מלה טובה עלי לח. אגסי. זה אף פעם לא מזיק ולפעמים זה יכול לעזור. אתה ודאי זוכר אותי? מכנסי ההתעמלות הכחולים שלי תמיד בצבצו החוצה. צחקתם ממני, זוכר עכשיו?

כל טוב (–) עזריאל ברבש.

נ.ב. את בקשתך בענין דוד קופרפילד העברתי לאגף מירשם התושבים במשרד הפנים. יש לי שם ידיד, ראובן צוויק, וביקשתי ממנו לעבוד בשבילך מהר. הנ“ל”.

__________

האגודה לידידות ישראל–יפן

רחוב שבח 7, ת.ד. 9809, תל־אביב

לכ' מר שבתי טבת,

שבתי טבת את קולסקי את קפלנסקי ובניהם,

סוכנויות ליבוא וליצוא,

רח' סוטין 28

תל־אביב.

תל־אביב 30.4.56

מר טבת הנכבד.

בזה הננו מתכבדים להודיעך, כי בישיבה האחרונה של ועד אגודתנו, ביום שלשום, הוחלט ברוב קולות להציע לך תואר של אזרח כבוד באגודה לידידות ישראל–יפן. את הצעת־ההחלטה יזמו מר געשון מהמחלקה הכלכלית של משרד החוץ ומר אספקי ממשרד מסחר ותעשיה.

הננו מקווים שתיענה בחיוב להצעתנו וברוח זו נצפה לתשובתך המהירה.

בכבוד רב (–) יעקב שטומפפפר,

מזכיר האגודה לידידות ישראל–יפן.

__________

משרד האוצר

אגף מס הכנסה

פקיד השומה מחוז הדרום

תל־אביב

רשום!

לכ'

שבתי טבת את קולסקי את קפלנסקי

שותפות ליבוא וליצוא,

רח' סוטין 28,

תל־אביב

בתשובה נא להזכיר מה/קקשט/21

הנדון: עדכון חשבונות.

א.נ.,

נבקשכם להמציא לנו:

1) דו"ח על נכסים ליום 31.3.54 מאת שבתי טבת.

2) דין־וחשבון מלא ומפורט על הכנסותיהם ורווחיהם של שותפיכם החדשים הסוכנויות המאוחדות של שבתי טבת וכן את כתובות עסקיהם ומגוריהם במשך שבע השנים האחרונות. כמו כן הנכם נתבעים להמציא לנו ללא כל דיחוי את כתובתו של מר קופרפילד.

בכבוד רב (–) שלמה פאר, פשמ"ג,

אגף מס הכנסה, מחוז הדרום

שפ/ער

__________

האגודה הקדושה “מלביש ערומים”

סמטת הרא"ש 7, תל־אביב

ב"ה

לכ' הרב הגאון שבתי טבת, נ"י,

שבתי טבת את קולסקי את קפלנסקי,

סוכנות ליבוא וליצוא,

רח' סוטין 28

תל־אביב

תל־אביב 4.5.56

א.נ.,

כבודו שמע על אגודתנו הקדושה “מלביש ערומים” שמוניטין יצאו לה גם באירופא ובאמריקא. אנשים יקרים ונכבדים מפרישים תרומה לאגודתנו בתל־אביב ובירושלים עיה“ק תובב”א.

שני השד“רים, ר' דוד־מאיר יוסלזון ור' לוי־יצחק זק”ש יבקרו, אי“ה, אצל כבודו ביום חמישי בשבת, הבעל”ט. כבודו יאציל עליהם מרוחו ובנדיבותו כי רבה ירים לאגודתנו ביד רחבה, “לב צדיק ירחב”.

בכבוד רב (–) ר' יוס’ל ברלזון, מזכיר

__________

משרד הפנים

אגף מרשם התושבים

ירושלים

לכ' מר שבתי טבת,

רח' סוטין 28,

תל־אביב

ירושלים 13.5.56

הנדון: דוד קופרשטוק

א.נ.,

לצערנו אין בספריתנו כתובתו, ולא פרטים אישיים אחרים, של דוד קופרפילד, אשר לבירור מקום הימצאו התבקשנו בשמו על־ידי מר עזריאל ברבש ממשרד המסחר והתעשיה.

הקרוב ביותר אל הנ"ל שמצאנו בספריתנו הוא דויד קופרשטוק. במקרה וכבודו מעונין בדויד קופרשטוק עליו לסור למשרדנו.

אי לזאת העברנו את המשך הבירור למדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית. הודעות נוספות לא תישלחנה ממשרד זה.

בכבוד רב (–) ראובן צוויק,

אגף מירשם התושבים, משרד הפנים.

רצ/יע".

__________

משטרת ישראל

מחוז תל אביב

הנפה הצפונית

לכ' מר שבתי טבת,

טבת את קולפניק את קופרפילד

רח' סוטין 28,

תל־אביב

תל־אביב 2.9.56

א.נ.,

הנך מתבקש לסור למשטרה הכלכלית מחוז הדרום, רח' יונה הנביא 12, תל־אביב, לפנות אל הסמל אדמוני, חדר 8.

(–) 2564 י. אדמוני, סמל

__________

שלטונות נמל חיפה

אגף המכס חיפה

לכ' שבתי טבת, רשום!

שבתתי טבת את קולסקי את קפלנסקי

שותפות ליבוא וליצוא,

רח' סוטין 28,

תל־אביב

חיפה 2.9.56

הנדון: החרמת יבוא

א.נ.,

בזה הננו להודיע לכבודו שמשלוח של מוטות מצונרים “2 ו”4, לוחות פליז מבורזים, 190X190, חומצה אמו־גפריתנית 78.77%, הוחרם בפקודת הרשות המוסמכת מאחר שסוכנותכם לא הפקידה את הערבון הדרוש.

הואיל וה“ה משה קולסקי וצבי קפלנסקי נעצרו על־ידי משטרת הנמל והושמו במאסר בשעה שניסו לשחרר את המשלוח, הננו להודיע לכבודו, כמו כן, שהוטל עליו קנס בסך 12,179 ל”י, בהתאם לתקנות בקובץ קטן ג‘, סעיף 23 לפקודה ד’.

בכל הכבוד (–) מ. רזי, המוציא לפועל, אגף המכס,

והמבצע מטעם שלטונות הנמל, חיפה

מר/בס

__________

החברה למוסיקה טרום־קלאסית

ע"י מוזיאון תל־אביב

לכ' מר שבתי טבת,

רח' סוטין 28,

תל־אביב

תל־אביב 2.9.56

א.נ.

בזה הננו להודיעך שכבודו עמד בבחינות בהצלחה ועל כן הוחלט לקבלו לשורת הבאסים של המקהלה הקאמרית למוסיקה טרום־קלאסית התל־אביבית מיסודו ובניצוחו של שמשון גבר. החזרה הבאה תתקיים בשעה 21.00 באולם המקהלה ביום א', 1.10.56 ובה יחולקו התווים.

בכל הכבוד

(–) בתיה זיאמורשינסקי, מזכירה

בז/בז

עברו יומיים מאז הפליגה האניה מנמל חיפה. הנוסעים מרגישים שאין הם יכולים לאצור עוד אל חוויותיהם הרבות. עמוסים עפרונות, נייר ומעטפות הם משוטטים על סיפוני האניה, נחפזים למצוא פינת־שקט, בתאוה מספיגים הם בנייר את קורותיהם.

מכתבו של בומבה

שלום סכסטאנט,

איך הענינים שם בחיפה? אני מקוה שאתה עושה חיים. אחרי ההפלגה הזאת גם אני אקח לי חופשת־חוף בחיפה ואולי נוכל עוד לבלות יחד. מה נשמע עם מייק? הוא עוד מסתובב עם החתיכה ההיא מחדרה? שמע, היא לא רעה. תגיד לו שאני אמרתי עליה סאלמתו.

שמע, בחיי, אני מת כאן משעמום. אתה יודע מה זה קצין מכונות שני על אניה מתה. זה אני. מצאתי אפס. כל כך משעמם שהתחלתי לקרוא ספרים. “המרד על הקין” קראת? אם עוד לא, קנה לך את הספר ותקרא אותו כשתפליגו לדרום אפריקה. יהיה לך זמן. ספר חביב. אגב, הקלאמפר היה באמת מקולקל. לעזאזל! מתי יזרקו אותו לים? הקצין הראשון עושה לי את המוות. איזה מין טיפוס! אבל אתה הלא מכיר אותו.

האניה מלאה זקנות, שליחים קרחים, רבנים ושוחטים. אין כלום על מה לדבר. יש כאן אחת, מסתובבת תמיד עם סוודר אדום. שום דבר לא. אבל אין משהו יותר טוב. החולצה מתפקעת על הגב שלה מרוב צמיגי שומן. מזכירה לי את המודעה של “מישלן”. אתה יודע, איש עשוי צמיגים מגלגל צמיג. כזאת. יש לה עור מכוסה חטטים. שום דבר לא. בכל זאת לא היה מה לעשות. לקחתי אותה להראות לה את חדר־המכונות, ואתה יודע את הסיור הרגיל. באמצע זה נמאס לי. שוב לספר לה על הים, על הדגים ועל השמים ועל כמה זה נפלא להיות ימאי ולהרגיש שאתה גבר והכל. בקושי נפטרתי ממנה. איזה חיים! איך אתה מבלה עם ציפה? אני מקנא בך. תקרא את “המרד על הקין”. בכלל אני אקרא עכשיו הרבה. כאשר אגמור את “המרד” אקרא את “דזירה”. מישהו שכח את זה כאן מההפלגה הקודמת.

כל טוב,

שלך בומבה.

נ.ב. תמסור ד"ש לחברה. בחייך, אל תשכח.

מכתבה של צפורה

שלום, רנתי,

רנה’לה, את לא יודעת כמה נפלא על האניה. סוף סוף יצאתי גם אני מהארץ למרחב הגדול, איך אומרים אצלנו, לאויר העולם. כמעט עוד לא לבשתי את החליפה. אני לובשת את הסוודר האדום שלי. האניה מלאה אנשים מעניינים. באמת תענוג. אבל אני מתפעלת מהקצינים של האניה. “שהם” כנראה שמה בכוונה קצינים יפים על אניות הנוסעים, איזה בחורים!

אני אכתוב לך, אבל אל תספרי לאף אחד, אפילו לא לנעמי. אני מפלרטטת קצת עם הקצין השלישי. בחור נהדר. מוכן לדבר על תיאטרון וספרות וקולנוע ובכלל לא שולח ידים. באמת אל תחשבי מה שאת חושבת. לא היה כלום. הוא הראה לי את האניה, את חדר־המכונות, ואת הקבינה שלו. אבל באמת אל תחשבי מה שאת חושבת, לא קרה כלום. “שהם” כנראה נותנת להם הוראות לא להתעסק עם בחורות צעירות ונחמדות. הממרח עליו המלצת הוא באמת מצין וכמעט אין לי בכלל חטטים עכשיו. אדון זאליבנסקי, שליח נחמד מאד, מנסה גם הוא לחזר אחרי. את רואה שאני מצליחה, איך אומרים אצלנו, לגרות את הגברים. אף פעם לא הרגשתי כל כך טוב בימי חיי. באמת. הקצין נורא מוצא חן בעיני. הוא קורא המון ויודע המון חבל שגם הוא לא יורד במרסיל… אני עכשיו מפסיקה. צלצלו למשתה התה. אוכלים כאן כל היום. והאוכל מצוין… אמשיך את המכתב אחר־כך…

סבתה ברכה כותבת

מיינע טיירע קינדער,

דיא שיף מתנועעת כמו משוגעת ואני בתוכה. אני מרגישה לא כל כך טוב והאזניים כואבות לי. המים לא כל כך טובים אין דיא שיף. אי אפשר לפתוח את הברזים. רק פותחים אותם והם תיכף נסגרים, בכוח של קפיץ. יש כאן עמנו אדון אחד זאליבנסקי, אולי אתם מכירים אותו, זיער וויכטיגער מענש, רץ כל היום אחרי מיידעלע בבלוזע אדומה, מכוערת כמו קארטופל מקולף. אבל הוא עוזר לי. כל בוקר אני קוראת לו והוא מחזיק בשבילי את הברז עד שאני גומרת להתרחץ. אחר כך הוא רץ אחרי הבלוזע האדומה.

גם האוכל לא כל כך טוב. בלי ציקער. געפילטע פיש בלי ציקער. מיין גוט, הקפיטאן צעיר מאד, אולי בן 62, מתנהג כמו גוי אבל יש לו אידישע אויגען. עוד מעט ונראה את מסינה. כולם אומרים לי שזה חשוב מאד בשבילי לראות את מסינה. אבל זה יהיה בלילה. גם קשה לי מאד לישון בלילה. מישהו ישן במטה מעלי. כל הלילה נדמה לי שהמטה תיפול עלי. עכשיו קצת התרגלתי לשיף. קוראים לאכול על־ידי צלצול מחריד. בהתחלה חשבתי שנפלה שריפה נוראה והשיף טובע, זאלן זיי ברענען. רצתי אל הברז אבל הוא תיכף נסגר ואדון זאליבנסקי רץ אחרי הבלוזע. עכשיו אני יודעת שזה בשביל לאכול. אבל אין ציקער בדגים, אין ציבעלעך און קנובעל רק פראנצויזישע שמות. בליל שבת הרבי שר. יש לו קול כמו לשופר סדוק. כל היום האנשים עושים שפאצירען ושפילען קלפים, כמו אצלכם במרפסת, מיינע טייערע קינדער. אבל אני שוכבת כל היום על המטה ומפחדת, פן המטה שמעלי תיפול על הראש שלי ועל האזניים שכואבות לי נורא… אני אבקש עכשיו מאדון זאליבנסקי שיביא לי תפוח. אבל הוא…

עקיבא כותב

ב"ה

בתיה אשתי היקרה והחסודה,

בעזרת השם אני מפליג באני' זה כבר יומיים וחצי. אני כותב לך אגרת כדי להודיעך ששלומי טוב ושנגיע למרסיל אי"ה ביום חמישי בבוקר. אני אוכל טוב והאוכל כשר. יש כאן רב שמשגיח על הכשרות וגם בית־כנסת קטן. יחד עשינו עונג שבת והיה נעים מאד. בכלל לא צריך לשמור על התחום. לרב קול נאה מאד ויחד זימרנו הרבה זמירות. הוא בא מפלך נ. והוא הכיר את סבא אייזק, תארי לך! האוכל טוב מאד ולכן לא אכלתי עדיין את הסנדביצ’ים שעשית למעני, יברכך השם.

החיים כאן מופקרים מאד. צעירים רצים אחרי צעירות. יש כאן צעירה אחת שלובשת חולצה אדומה מצמר, בלי שרוולים. בעיני ראיתי איך היא לחצה ידם של שלושה צעירים. ראיתי איך, לאחר חצות, טיילה לבדה על הסיפון. גם ראיתי איך ירדה לבטן האניה עם אחד האופיצרים. לא העזתי לרדת לבטן האניה פן אראה סדום ועמורה. אחר כך העזה פנים ואמרה שירדה לראות את חדר־המכונות, רחמנא ליצלן. הזקנים לא יותר טובים מהצעירים. יש כאן זקנה אחת, סבתא ברכה קוראים לה, והיא לא פחות משבעים שנה. שתחיה עד מאה ועשרים. וגם היא עושה מעשי צעירות ומזמינה את אודן זאליבנסקי לקבינה שלה. כל בוקר. סדום ועמורה! אדון זאליבנסקי הוא שליח. אינני מבין כיצד שולחים איש כה מופקר.

אשתי היקרה, אני אוכל טוב ולובש את פוזמקי הצמר האפורים. אני קורא בסידור, אבל קשה לי מאד להתרכז כשאני חושב על ההפקרות.

מצלצלים לאכול. אי"ה אמשיך את המכתב לאחר שאתחזק…

המושבניק הצעיר

שלום חברה,

האוכל – ברזל. החיים – מים. אתי בקבינה אחד עקיבא. ראיתי את מסינה – יופי. יש כאן אחת – צפורה. בסוודר אדום. הולאנדית חולבת. יורדת כל יום לחדר־המכונות, מתחבאה מעקיבא שרודף אחריה כל הזמן. אמש אכלתי גבינה צרפתית – לא רע. מעשן סיגריות אנגליות – מצוין. אוכל שוקולאד שוויצרי – עצום! שתיתי “קוקה קולה”. תמסרו דרישת שלום לכל החברה, חברה.

מוטקה.

זאליבנסקי כותב

חברים יקרים,

ההפלגה באניה קשה עלי מכל. אינני רגיל לבטלה. יודע אני שאתם, חברים יקרים, נתונים בקדחת של נאומים, הרצאות, כנסי־הסברה והכנת ראשי־פרקים, ואני כאן איני עושה דבר. אין לכם מושג כמה סובל אני מהיותי כאן, מובטל הרחק מכם ומעובדתכם הנאמנה. דבר אחד לנחמה לי – לא החברה, לא המזון ולא ההתקרבות לחו"ל – התעצמותה של ישראל. חושב אני יומם וליל, הנה ישראל שולחת אניותיה בימים וזה לי סימן להתעצמותה. אז יודע אני שעבודתנו, בכנסים, בהרצאות ובכתיבת ההסברה, לא היתה לריק. בכך אני מתנחם, אבל עצבוני עדין גדול. ממני הנכסף לראותכם ולשתף עמכם מעמסה, הסובל על הסיפון, שלוחה ברכת חברים נאמנה,

שורה.

עורך יקר,

בעלי ואנכי, לאחר חמש־עשרה שנים קשות בארץ, רכשנו לנו במאמץ רב דירה בבית־משותף ברחוב פרופסור שור. ביתנו סמוך למשרדי אגף מס הכנסה, תל־אביב הצפון (6). אלה מצויים ממש באותו רחוב, בבנין מספר 27.

בננו היחיד יחיאל (זאב עליו השלום נפטר יומיים לאחר שנכנס בבריתו של אברהם אבינו) נוהג לשחק עם חבריו יום יום, לאחר סעודת הצהרים, במדשאה של משרדי מס ההכנסה. עוד לא מלאו לו עשר.

בכבוד רב (–) צפורה קליינשטוק.

*

גברת קליינטשוק הנכבדה,

מכתבך מצטיין בסגנון בהיר, אך אינו מאפשר לרדת לסוף דעתך. היש עם לבך לשפוך את גורלכם בפומבי או להתפאר בבנכם יחיאל?

קריאה נוספת במכתבך, מנקודת־יציאה אחרת, שוב מסתיימת במבוי סתום. הברצונך להודיע על הישג חברתי, לאחר שנים קשות בארץ, או שמבקשת את להתלונן באופן השכיח “מדוע דוקא אנחנו?” כמו כן אין להבין, ללא הסבר נוסף מהי הסמיכות בין פטירתו של זאב בגיל רך לבין מגוריכם בשכנות למשרדי מס ההכנסה. המנוח, אנו מביאים, לא זכה לשחק במדשאה.

אם רצית בעצה עליך לבאר מה מעיק עליך או מה משמח אותך במצבכם החדש, אחרת לא נדע לעוץ עצה. (–) ש. ט.

- - - - -

עורך יקר,

רק אתם יכולים לעזור לי. אני מרגיש שבנפשי גלומים כוחות גדולים. אני משוכנע שהתברכתי במשאבי־מחשבה ובמכמני־דמיון עצומים ונדירים, אבל אינני יכול לעשות דבר כדי לשחררם מתוכי.

אשתי יורדת לחיי. היא מענה אותי מדי בוקר. היא מקדירה עלי את עולמי. היא מדכאה אותי. היא מכריחה אותי לפרנס אותה ואת ילדיה. אשתי כולאת בתוכי כל רצון להתפרצות אל עולם המחשבות הנשגבות והמעשים האדירים. היא מאלצת אותי להיות אזרח קטן, לבקר בבתי ידידיה, לשחק אתם קלפים ולהיות נוכח עמוס מתנות, בימי ההולדת של ילדיהם.

פעם מצאתי סעד באמי. דעתה עלי הזדהתה לחלוטין עם זוֹ שלי. אבל אמי נחרשה מרוב משטמה לאשתי. עתה אני בודד ונחנק בקיטור הרותח בקרבי, הנעשה מיום ליום דחוס יותר, מאין לו שסתומי־פליטה.

אשתי כופה עלי דרך־חיים זעירה וצדדית ואין לי כוח להתנגד לה ולשחרר את עצמי ואת כשרונותי מכבליה.

עוצו עצה – חושו! מה לעשות?

שלכם גבריאל בנימין און

*

גבר. בנ. און הנכבד,

אילו ידענו לעוץ לך עצה לא היינו נאלצים כיום לערוך מדור־עצות.

(–) ש. ט.

- - - - -

א.נ.

יש לי מנהג לשים ניירות בכיס המכנסים שלי. לפני שבועיים מסרה אשתי בתיה את מכנסי האפורים לניקוי כימי. אינני זוכר את הכל, אבל אני בטוח, שהמסמכים המפורטים להלן נמצאו בכיס האחורי של מכנסי, והם:

1) הודעה שניה בדבר אי־תשלום מסי העירה; 2) תזכורת בדבר תשלום המס האחיד לחדשי ינואר ופברואר, שלא נגבה בשעתו מפאת מחלתו של הגובה; 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9) מכתבים ממגן דוד אדום, מקרן היסוד, מהליגה למלחמה בשחפת, מחבל ימי לישראל, ממכבי אש מתנדבים, מהועד הציבורי להקמת בית רחמילביץ' ומהועד הממונה על ידי אגודת יוצא בסרביה להוצאת כל כתבי יעקב פסח דרוזינר – המבקשים ממני, בנוסח שונה, להכפיל את תרומתי לשנה הבאה בעקב האמרת המחירים הכללית; 10) טופס ריק של דין וחשבון על ההכנסה לשנת השומה השוטפת; 11) התראה לתשלום המסים לועד הבית המשותף שאני גר בו, “מעונות ועידת קאטוביץ'”; 12) שטרות שלא נפרעו, לפקודת חברת הגאז הישראלית בע"מ בשביל הכיריים שרכשתי בתשלומים, לפקודת החברה להוצאת האנציקלופדיה העברית, לפקודת החברה להוצאת האנציקלופדיה המקראית, לפקודת קופת־התגמולים שלי ממנה קיבלתי הלוואה לרכישת מקרר חשמלי. ושטרות לפקודת הקבלן מרימינסקי שבנה את “מעונות ועידת קאטוביץ'” והעמיד לי משכנתא; 13, 14) שני חשבונות לתשלום של חברת החשמל הישראלית; 15) איגרת הגרלה של הועד למען החייל מלפני חמש שנים (לא זכתה) ו־16) שני כרטיסי־קולנוע תלושים.

יתכן, כמובן, שהיו במכנסי ניירות נוספים אבל כמה שיגעתי לא נזכרתי בהם. באמת ובתמים, כאשר חזרו מכנסי האפורים מהניקוי לא מצאתי בכיס האחורי, ואף לא בכיסים האחרים, את הניירות שלי. אפילו לא נייר אחד. בעלי המכבסה סירבו בתוקף לבקשתי לערוך חיפוש בכליהם של הפקידים עובדי מפעל הניקוי. אלה טענו שאינם אחראים לנזק מסוג זה שנגרם לי. אין לי ספק שהניירות היו בכיס המכנסים בשעה שנמסרו לניקוי, אשתי מוכנה להישבע על כך.

הנני פקיד במוסד ציבורי ידוע ולבי מלא חרדה לתגובתם של חברי ושל הממונים עלי, אם יוודע להם דבר האבידה, מה לעשות?

בכבוד רב (–) חיים מי־זהב (גולדוואסר)

*

למר מי־זהב הנכבד,

זכרונך אינו לקוי כלל וכלל. לשוא אתה מייסר עצמך בגללו. לכל היותר נשמט מזכרונך מכתבה של הקרן הקימת לישראל, ולא באשמת זכרונך.

גם נדמה לנו כי חשדך בעובדי מפעל הניקוי הוא חשד חינם. להללו יש ניירות משלהם והם אינם נזקקים לניירותיך. להיפך, עליך להיות אסיר תודה להם, לא רק שניקו את מכנסיך האפורים, הם גם הוציאו אותך נקי מחובותיך.

בן־אדם, קח את בתיה וצאו לנופש. (–) ש. ט.

נ.ב. אם בכל זאת לא תדע נפשך מנוחה, התאזר בסבלנות. ניירות חדשים מלוא הכיסים בוא יבואו. בכך הריני סמוך ובטוח.

- - - - -

א.נ.,

צימרמן היה חייב לי עשר לירות. שלשום פרע לי את חובו בעשרים שטרות־נייר חדשים בני 50 אגורה, כל אחד. זה הרבה נייר ואיני יודע אם טוב הדבר. חוץ מזה, אינני יכול לקשקש בהם בכיסי, כפי שניתן לעשות במטבעות כסף.

בכבוד רב, שלמה זילברשטיין

*

מר זילברשטיין הנכבד,

מטבעות המתכת, בעיקר אלה העשויות מכסף ומזהב, ירשו את מקומם של אמצעי־החליפין משום היציבות היחסית של ערך המתכת ממנה נטבעו. כמו כן משום שהמתכת היא בת־קיימא והמטבעות העשויות ממנה קטנות, קלות וניידות. הבריות רוחשות להן אמון וכבוד, כי ערכם של הכסף והזהב ידוע ומקובל על הכל.

אולם בישראל אין חפצנו באזרחים שיתנו אמונם בכסף אך משום שהעשוי הוא מכסף. לנו דרושים אזרחים רחבי לבב הרוחשים אמון לממשלה ולמשרד האוצר. אם שמת לבך לדבר ודאי לא נעלם מעיניך, כי שר האוצר והחשב הכללי חתומים על השטר החדש. ואכן, השטר החדש יאפשר לך לקנות לחם ושעשועים, ובעקבות כך יגדל אמונך בפיסות הנייר עליהם חתומים שר האוצר והחשב הכללי, או שרי ואישי ממשלה אחרים. אין ספק, כי שטר הנייר הוא האמצעי המעולה ביותר לחינוך האזרח לאמון בממשלה ובתכניותיה.

מהנייר קל יותר להיפרד מאשר מהכסף ומהזהב. לכן, יקל עליך לשלם את מס־ההכנסה ואת המסים האחרים. מובטח לנו, כי לבך לא יכאב לתרום את הנייר הזה לקרנות ולמוסדות השונים.

אתה תהיה לאדם אחר, הכסף והזהב סינוורו עיני חכמים. היו אנשים שהיו מוכנים למכור את הוריהם במחיר הכסף והזהב. לא כן הנייר, שמעולם לא עודד את היצר הרע המקנן בלבנו. ברגע שתמורת עבודתך תקבל בנייר, תהיה לאדם נרגע, נוח לבריות וחביב על הכל.

ההרגל לקשקש במטבעות־כסף שבכיס, מר זילברשטיין, הוא הרגל רע. עליך אך לשמוח שבעזרת השטר החדש תוכל להיגמל ממנו. (–) ש. ט.

- - - - -

עורך נכבד,

אתמול שוטטנו ברחובות העיר ללא מטרה מיוחדת. קהל רב חלף על פנינו, מי ברגל ומי ברכב. לפתע צלצל במוחנו הרעיון שבין כל אלה הנראים לנו יש ודאי גם “יורדים”.

פעם, כשהיינו בתנועת הנוער, חיבבנו את משחק האבחנה. כלומר השקענו התבוננות באדם מסוים וכל אחד אמר מהו, לדעתו, משלח־ידו של אותו זר. אחרי־כן היינו משתדלים לברר מי צדק. במשחקים אלה היו ידינו תמיד על העליונה. אכן, נישאנו זו לזה.

אתמול ניסינו להבחין ביורדים שבקהל המדרכות והכבישים. אבל המשחק לא ארך זמן רב. למעשה הוא נפסק סמוך לתחילתו. התברר לנו שמימינו לא ראינו “יורד” (מה מפליא!) וגם שאין לנו אמצעים כדי להבחין בו.

איך מכירים יורדים?

רנה ומתי רגוזי.

*

רנה ומתי הנכבדים,

לא הובהר לנו כלל לאיזה צורך אתם חפצים להכיר “יורדים”. מה שמבלבל אותנו במכתבכם הוא זה: פעם עתם אומרים שניסיתם להבחין ב“יורדים” ופעם אתם שואלים איך מכירים אותם. מה רצונכם, לשחק או להתוודע?

יתכן שאנו מסבכים חוט חלק. לכן נשיב לשאלתכם בלי צמידות לתוכן מכתבכם.

אין זה מפליא כלל וכלל שעד היום הזה לא ראיתם מימיכם “יורד”. אפשר לראות אותו רק בחוץ־לארץ. ואתם, כנראה מן המקופחים, טרם ארגנתם לעצמכם נסיעה.

בארץ, ה“יורד” הוא כאחד העם, שכן כל “יורד” הוא במקצת אזרח, וכל אזרח הוא במקצת “יורד”. אם תשקיעו עמל רב תוכלו להבחין ב“יורד” במשך תקופה אחת בלבד. זוהי התקופה הקצרה הסמוכה ליום פרידתו. אז תגלו לכם שני סוגים של “יורדים”.

הירד החרוץ והישר: הוא משכים קום, כדי להספיק להיות ראשון בתור שבקונסוליה וגם שלא לאחר לעבודתו. הוא פורע את חובותיו למכולת ביתר דיוק וללא ויכוח. הוא מסייד את הדירה. ילדיו נרשמים באגודת ספורט ואשתו מגבירה את פעילותה בארגון הנשים אליו היא משתייכת. יום אחד נעלמים הוא ובני משפחתו ובדירתם אתה מוצא את הוריו, או את הורי אשתו, או קרובי משפחה אחרים.

היורד החרוץ והנוכל (כל ה“יורדים” חרוצים!): הוא משכים קום כדי להספיק להיות הראשון בתור שבקונסוליה וגם שלא לאחר לעבודתו. הוא אינו מופיע במכולת, אלא משגר לשם את ילדיו. אם החנווני כסיל ואינו תופש את המתרחש, סיכונו יהיה בכך שחובותיו של ה“יורד” לא ייפרעו לעולם. אבל אלה לא יהיו עצומים. ה“יורד” ובני משפחתו נזונים באותה תקופה בלחם ובמרגרינה בלבד. הם מקמצים בהוצאות. אינם מסיידים את הדירה. הם מוכרים מרכושם, אפילו מקרר חשמלי בקיץ. בתקופה זו תשמעו מפי ילדיכם או מפי השכנים, שבניו של ה“יורד” מספרים על נסיעה קרובה לכפר־סבא או לנס־ציונה. בכך מסביר ה“יורד” את אי־סיוד הדירה ואת מכירת המטלטלין.

ב“יורד” מהסוג הזה קל להבחין בשבוע האחרון לפני פרידתו. פניו שוחקות והוא שואל “מה שלומך?” ו“איך הענינים?” כשבעיניו קריצה שאפשר סחוט בה אשכוליה.

יום אחד נפרדים ילדיו מהחברים ומהמורים בבית־הספר ומבטיחים להרבות בכתיבה מכפר־סבא או מנס־ציונה. דירתו נשארת זמן רב ריקה, עד שהיא נמכרת באמצעות עורך־דין לזוג זקנים תשושים וחשוכי ילדים.

אם ביקשתם עצה, הריהי: להבא בחרו לכם משחק אבחנה קל יותר. נסו את כוחכם במגדלי־דלעת או בחזאים.. (–) ש. ט.

שבתי טבת היקר,

בחור צעיר ויפה־תואר, גבה־מצח, עוקב אחרי זה שלושה שבועות. מתחקה הוא אחרי מבוקר עד ערב. כאשר אני בעבודתי, גננת בגן־ילדים, משקיף הוא עלי דרך חלון בבנין הסמוך.

העובדה שלא נישאתי לאיש עד היום הזה אין לה כל שייכות למקצועי, או לצורתי. כידוע לך יש גם גננות נשואות. אשר לצורתי – טולסטוי הגדול עצמו מצא נוי, לפחות בכתביו, בנערות בעלות שפמפם וחוטם גדול. שני אלה בפני עלמה סימן הם, לדעתו, לאופי חזק.

אני משוכנעת כי לולא טיפלתי באמי וסעדתיה בחוליה במשך עשר השנים האחרונות, היה בכוחי לקסום וללכוד אחד הבחורים שחבשו עמי ספסל לימודים בסמינאר. אבל את אלה חטפו חברותי הפנויות והמשוחררות מעול ואני ראשי לא היה פנוי כלל לציד בחורים בספריה העירונית על שם אחד־העם.

במשך שלושת השבועות שהצעיר כחול־העין עוקב אחרי לא ניסה להחליף עמי ברכה או דברים. פעם פעמיים ניסיתי לנעוץ מבטי בעיניו, אך לשוא. הוא השפילן מיד ולא הצלחתי אלא להבחין בצבען. גם ניסיתי לפתוח עמו בשיחה, אבל לא נענה לי. בכל זאת לא חדל מעיקובו.

תחילה סברתי שהצעיר בישן, טיפוס של נחבא אל הכלים הזקוק לעידוד אמהי ממושך מצידי עד שימצא דרך. אולם העתונים מרבים להזכיר לאחרונה את הש.ב., ולפתע עלה בדעתי שיתכן וזה העוקב אחרי הינו אחד מסוכני החרש של שרות הבטחון. מישהו המעונין במילוי פקודת הממוּנים עליו ולא מי שחשק בי ונכסף לאהבה הגדולה השמורה עמי.

הספקות טורפים את דעתי! איך אדע בודאות מי האיש ומה מניע אותו לנוע בעקבותי בדבקות כזו? מבינים אתם, התקף החזה נטל את נשמתה של אמי, לפני חודשיים, וגאל אותה לתמיד מיסוריה. אנא, מהר.

בצפיה ובכבוד

(–) נחמה גליקסמן.

חבר שבתי טבת הנכבד,

רק אתה יכול לעזור לי.

שמי מרדכי קראצובניק. אתה לא מכיר אותי, אני בטוח. אני כבר בן 37. אני עובד יותר מחמש־עשרה שנה אצל “בלאסט, חברה לאספקה ושיווק של קיסמים לשינים בע”מ". תפקידי מצטמצם במניית הקיסמים שבכל חפיסה. לצערי לא נמצא מי שייטיב למנותם ממני כך שעד היום – חמש־עשרה שנה ויותר! – עודי מונה הקיסמים של “בלאסט”. וזה במשכורת חודשית זעומה.

כמה שביקשתי שיעביר אותי לתפקיד אחר, כמו מנין האריזות או הארגזים, כמה שהתחננתי! אל ללא הועיל. בלאסט אמר לי: “קראצובניק, אני אהיה משוגע גמור אם אחליף אותך באחר!”

הוא לא החליף אותי, אבל החליף לפני שלושה שבועות, את מקום עבודתי. מן המרתף העביר אותי למשרד בקומה הראשונה. משרד בו קבוע חלון המשקיף על גן־ילדים.

תחילה לא שמתי לבי למתרחש בגן־הילדים עד שחשתי יום אחד במבט קודח. הרימותי עיני, לאלפית השניה, וראיתי צעירה יפהפיה מתבוננת בי. מיד השפלתי עיני. אולם, שעה ארוכה עוד הרגשתי את להט מבטה. תחושה כזאת פקדה אותי מספר פעמים גם בימים הבאים, אבל לא העזתי לוודא את תחושתי במראה עינים.

בקיצור, היפהפיה הזאת עוקבת אחרי. אין היא מניחה לי מבוקר עד ערב. אפילו ניסתה לבוא עמי בדברים ולברכי לשלום בבוקר ובערב. שלשום רצה לקראתי ובמרוצתה פגעה באשה זקנה והפילה אותה. אנכי חשתי לעזרתה של הזקנה, שהודתה לי מקרב לב.

כמעט נתפתיתי לחשוב שהיפהפיה התאהבה בי. מוכן הייתי להתגבר על בישנותי ולהשיב לברכותיה. בבוקר אתמול היתה התשובה “בוקר אור” על דל שפתי כאשר השאלה הזאת ניקרה במוחי: מדוע צעירה כה יפה תתאהב בברנש קרח, מזקין, עני וחדל־סיכוי? מדוע היא, שפניה מביעות תקיפות ואופי, תתאהב במוג־לב הירא את בלאסט כפי שהערבי ירא את הצבוע?

שבתי טבת הנכבד, הנני רך־לב, אבל לא שוטה! אין זאת אלא שהיפהפיה נשכרה על ידי הש.ב. כדי לרגל ולבלוש אחרי. אין זאת אלא שהוטל עליה לחשוף את חדרי לבי ואת הרהורי בשביל שרות הבטחון והיא בחרה בדרך המקובלת על המרגלות, דרך האהבה. אם היה ספק בלבי הרי נגוז כאשר במתכוון הרימותי את שפופרת הטלפון של המשרד וחייגתי 15, כאילו ביקשתי לדעת את השעה. אבל נשמע “קלאק”. “קלאק” ברור וחד. מאזינים, ועוד איך!

אומר לכם את האמת. החיים לא פינקו אותי בהרפתקאות של אהבה. בגילי ובמצבי אני מוכן להתחיל אפילו עם סוכנת של הש.ב., אני מוכן אפילו לשאת אותה לאשה, מה גם שלפי השמועה אנשי הש.ב. משתכרים בעין יפה. אבל זוהי שטות מצדי לחשוב שתרצה בי לבעל. כל רצונה אינו אלא לדעת את סודותי.

אנא, אמרו לי, היש סכנה בהרפתקאה של אהבה עם סוכנת הש.ב.? ואם איננה סוכנת ככלות הכל, כיצד אדע לבטח מי היא ומדוע היא עוקבת אחרי?

בכליון עינים מצפה לתשובתכם

בכבוד רב

(–) מרדכי קראצובניק.

לשבת’לה הנחמד שלום,

פגשתי את אמא שללך במכולת. היא אמרה לי שאולי תוכל לעזור לי. אני רוצה שתדפיס בעתון שלך את המכתב המצורף כאן. אני אשה זקנה, כידוע לך, וקשה לי להסדיר את הדבר בעצמי.

הנה המכתב:

"עורך נכבד,

בזמן האחרון מרבים בעתונות לבקר ולהשמיץ את הש.ב., הוא שרות הבטחון של מדינתנו. אני רוצה, באמצעות העתון, לפרסם שנסיוני הפרטי עם הש.ב. מוכיח את ההיפך. האנשים העובדים בשרות הבטחון הנם אנשים אדיבים ונעימים. לואי וכולם יהיו כמותם.

אתמול פגעה בי צעירה משוגעת והפילה אותי על מרצפת הרחוב. איש לא בא לעזרתי. הצעירה המשוגעת אפילו לא עמדה להתבונן מה קרה לי. עוברים ושבים המשיכו לצעוד ואיש מהם לא התעכב כדי להושיט סעד לאשה זקנה. תלמידי בית־הספר צחקו ורצו לדרכם.

שכבתי מוטלת על המרצפת המאובקת חדלת־אונים, והנה הופיע אדם אדיב, לבוש בגדים דלים אבל נקיים, קרחת בראשו ובכל זאת לא מכוער. מיד הכרתי בו את איש הש.ב., שעקב אחרי לפני שבועים כאשר הלכתי לביקור אצל חברתי הנכה, ברכה זוסמנוביץ. המסכנה רתוקה לכסאה ובנה רוצה לשלוח אותה למושב זקנים!

איש הש.ב. האדיב סעד אותי ועזר לי להתאושש ולקום. הוא תמך בי עד שהרגשתי שיכולה אני לנוע בכוחות עצמי. הודיתי לו ואף ביקשתיו שיתערב לטובת ברכה זוסמנוביץ האומללה. הוא חייך בטוב לב. אני משוכנעת שהוא יפעיל את הש.ב. נגד בנה הרשע של גברת זוסמנוביץ הנכה.

אני חושבת שכאשר כל העתונים מפרסמים דברי ביקורת נגד הש.ב. מן הראוי להדפיס גם דברי־שבח כשלי. אחרי־הכל יחסם לזקנים ראוי להערכה ובצדק מסוגל משמש קנה־מידה לתכונותיהם האחרות".

אמא שלך הבטיחה לי שמכתבי יודפס במקום בולט בעתון שלך.

שלום וברכה

(–) חיה־לאה צימרמן

שבתי בני האהוב לי מכל,

ודאי תזכור את גברת צימרמן הזקנה? ודאו וודאי תזכור את יוסקה בנה? הן לא ייתכן ששכחת כיצד הושיב את המורה למלאכה על הפרימוס, עליו נשפת דבק הנגרים.

גברת צימרמן הזקנה תשלח לך מכתב בשבחו של הש.ב. ותבקש שתפרסמו בעתון. אני חושבת שיוסקה הנו איש הש.ב., הוא בהחלט נראה כך. אבקשך שלמעני תפרסם את מכתבה של גברת צימרמן הזקנה.

מאד מאד לא הייתי רוצה שיוסקה יחשוב שיש בלבך משהו נגדו, או נגד הש.ב.

עוקבים אחרי ועלי להפסיק.

נשיקות (–) אמא.