" – – – קל לומר חיי חברה; אבל אני אומר לך, הארגון עדיין לוקה בחסר. יכול הבנאדם לקחת חליפת פראק או סמוקינג בהשאלה; אפשר לשכור בהשאלה ברמנים, פסנתרנים, ואפילו מלצריות כמו לחמניות, כולל הסינר החינני; אפשר להזמין הביתה ארוחת ערב מושלמת לאורחים עד ללחמנייה האחרונה, כולל הכלים והכל מכל כל. נעשה כבר הרבה להעלאת חיי החברה, אבל נותרו עוד חללים ריקים, אדוני. אם לומר כך, חללים ממש כואבים.
נניח שהוזמנת לתה, לקבלת פנים או משהו כזה; אתה מצלצל בדלת במצב רוח מרומם, ובחדר הכניסה אתה נוכח לדעת שעוד לא תלוי שם שום כובע או מעיל. הרגשה נוראה, אדוני. הבנאדם היה רוצה לברוח או לומר שהוא שכח בבית ממחטה ושהוא מייד יחזור, אבל זה כבר בלתי אפשרי; למניעת הרושם שהמצב הביך אותך, אתה אומר בקול רם “ובכן, אני הגעתי ראשון?” והבחורה בסינר הלבן תיקוד קידונת סמלית ולאחר צחקוק קל תאמר: “כן, אדוני.” ואתה בפנים; אתה נופל לזרועותיהם של המארחים וממלמל במבוכה, שאולי הקדמת לבוא, שהשעון שלך ממהר או משהו כזה; בעוד אשר הם מנסים לשכנעך בלהט יתר, כי להיפך, הם שמחים בבואך וכי מישהו צריך להיות ראשון. זאת אמת לאמיתה; אבל אין משתמע ממנה שדווקא אתה חייב להיות המישהו הזה, הלא כן? אין מה לעשות, האורח הראשון הוא תמיד בעיניו קצת מטופש ומסכן: כאילו הוא מחשיב את ההזמנה לכבוד מיוחד, ואולי מוגזם, כאילו הוא איכשהו פולש בשחצנות או כדומה – פשוט, מצב מביך; וכאילו במזיד עובר פרק זמן ניכר עד שמופיע האורח השני; היתר – נבלות! – זורמים בזרם אדיר. וכך אתה מדלג מרגל אל רגל לעיני המארחים, אינך יודע מה לומר (שכן הם מתוחים מעצם ההמתנה) והיית מעדיף לראות את עצמך במקום אחר. בקיצור אתה נראה כמי ששפכו עליו רותחין, ושום דבר שיקרה אותו יום כבר לא ישקם את כבודך העצמי הפגוע.
ועכשיו תארו לעצמכם כמה מסיבות תה, ארוחות ערב בכלל התכנסויות חברתיות נערכות במשך העונה, ושבכל אחת מהן נמצא איזה ביש־מזל, הממלא בלא עוול בכפו את התפקיד העגום של האורח הראשון. אי אפשר אפילו לחשב, אדוני, כמה אנשים נפגעים מזה. וכך עלה בדעתי הרעיון שצריך לעשות משהו בעניין. למשל הייתי מקים מכון השאלה לאורחים ראשונים מקצוענים. די לטלפן, ואני שולח לזירת המעשה רבע שעה לפני ההתחלה את האיש שלי, שיגיע בחזקת האורח הראשון; בעד זה הוא יקבל עשרים כתר וארוחה. כמובן שעליו להיות מלובש כדבעי, משכיל ובעל אימון מתאים. עשרים כתר ישולם בעד סטודנט פשוט, או בעד גימלאי קשיש, שקט ועדין; ספורטאי יהיה כמובן יקר יותר, נגיד חמישים כתר; אזרח חוץ בעל מוניטין או דוכס רוסי יעלה בערך ששים כתר. האורח הראשון שלי המקצועני יצטרך להגיע למקום לפני שיכול להגיע אורח ראשון אחר; יישאר על עומדו לצד המארח עד אשר יופיע אורח נוסף, אחר־כך יאכל איזה כריך ויתנדף בדיסקרטיות. אני אומר לך, לא אחד ימצא שם את אושרו; יעשה הכרה עם אנשים מהסוג היותר טוב, ואתה מבין, אם בני אדם מכירים את מישהו מחברת – – – בקיצור יש לעניין גם משמעות חברתית, אדוני; אפשר לסדר את העניין בלא השקעות יתרות… מספיק משרד קטן וטלפון…"
15.11.1936
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.