מי אינו מיידה אבן בשליחי העליה ומי אינו מטיל בהם עגבניה סרוחה. הכל מדברים בגנותם ואם מתגלה בתוכם יורד, כלומר שליח־עליה שאינו חוזר לישראל אחרי גמר שליחותו, נשמעת הקריאה המפורסמת: “אהה!” יש סיפורים אין קץ על שליחי עליה שישבו בארצות שליחותם, עשו מה שעשו שם, אולם עולים לא הביאו. כשמצביעים על שליח עליה שהצליח, הוא נחשב ליוצא מהכלל המלמד על הכלל.

מעט מאוד נותנים את הדעת על כך שהאשמה אינה בשליחים עצמם אלא במוסדות השולחים אותם. נוח מאוד להאשים בזאת את הסוכנות היהודית, אבל האמת היא שהאשמה מוטלת על הגופים השולחים שליחים, באמצעות הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית.

מקור הבעיה הוא ששולחים אדם, על פי רוב, שיש לו בעיה אישית, ששהיה בחוץ־לארץ תפתור אותה או לפחות תקל עליו. האם הוא מתאים? התשובה המקובלת היא שהוא לא פחות מתאים משליחים אחרים… הורידו את הרמה, ואחר־כך מדברים בשם הרמה שירדה.

הנגע הזה פשה גם בתנועה הקיבוצית והוא פוגע לא רק בשליחי עליה ובשליחים לתנועות הנוער בתפוצות, אלא גם בפעולה בתנועות הנוער בארץ. במידה רבה זו הסיבה למצבה הירוד של תנועת הנוער החלוצית בישראל של ימינו.

אין לחדול משליחת שליחי העליה, אבל יש לחולל מהפכה שלמה בקריטריונים לבחירת שליח. למשל, שליח עליה מסויים – מוכר לי אישית – שלא חשב על נסיעה לחוץ־לארץ, פנו אליו על יסוד הצלחותיו בעבר כמדריך בהסתדרות הנוער העובד והלומד. הצרה היא ששליח כזה הוא מקרה חריג. יש שליחי עליה שונים מהמקובל, כאלה שאחרי שובם “מטרידים” אותם עולים רבים שהם הביאו בשעתם. זו “הטרדה” נעימה, כי יש בה מיסודותיו של צל“ש. צל”ש, בגלל המספר הזעום של שליחים כאלה. אפשר להרבותם ולמנוע שליחת אנשים שהשליחות דרושה להם־עצמם.

ועוד: יש לתת לשליחי העליה הנחיה שונה לגמרי מזו שנותנים להם בפעולתם. תפקידם להביא עולים, לחפש ולמצוא אפיקי־קליטה אפשריים לכל עולה ועולה. לעתים קרובות מדי נהפכים שליחי העליה למעכבי עולים, בשל הנחה שעולה זה או עולה אחר לא ימצא את מקומו בארץ. יש מודעות מופרזת במימסד העליה – ולכן גם בקרב שליחי העליה הכפופים לו – לסכנה, שמא עולה שלא ייקלט ויירד מישראל, ייהפך לגורם שלילי, מבחינת ישראל, בקהילתו. אין לזלזל בסכנה זו, אולם החרדה מפני ירידת העולה יכולות להיות לה שתי תוצאות. האחת, חיפוש אפיקי קליטה; האחרת, שכנוע העולה־בכוח שלא יעלה חלילה. יש יותר מדי פניות אל הדרך השניה, ואילו מה שנחוץ הוא למצוא אפיק קליטה לכל יהודי ויהודי הרוצה לעלות, המוכן לנסות ולעלות. רק במקרים יוצאי דופן, מקרים מיוחדים במינם, חובה לנהוג זהירות והימנעות. אלה נהפכו אצלנו לרבים מאוד, אולי לרוב.

בעיית עיכובם של עולים אחדים¹ ושידול עולים אחרים שלא לעלות היא אחת הסיבות להצטמצמות מספר העולים. יש חכמים־בעיניהם בקרב אנשינו, שאדם הממלא תפקידי מנהיגות חיוביים בקהילתו, בתנועת הנוער שלו או בכל מסגרת אחרת – אין לוותר עליו שם ומוטב לדחות את עלייתו עד שישפיע על אחרים, עד שיכין לעצמו ממלאי מקום בתפקידי המנהיגות שהוא ממלא.

אין טעות קשה מזו.

אין גורם המדרבן לעליה יותר מן המופת האישי. עולה שעלה (ונקלט!) הוא המשפיע על האחרים שיעלו, הוא המושך אחריו עולים, הרבה יותר משיעשה זאת אם ישאר שם וימשיך לנהל חיים יהודים באפיקים מועילים. דחיית עלייתו של אדם (ביחוד של צעיר) לעתים קרובות גורמת לביטולה של תכנית העליה, כי הדברים משתנים, מתהוות התקשרויות ומחויבויות מסוגים שונים – התקשרות לבן זוג, מעורבות בלימודים או התקדמות בעבודה ובקאריירה – וכוונות העלייה הכנות ביותר נשארות בגדר כוונות טובות. בביקוריי בארצות־הברית נפגשתי עם רבים־רבים שהתכוונו לעלות ועוכבו. העיכוב נשאר, העליה לא מומשה.

יש לבדוק את כל דרכי פעולתנו בארצות שאפשר להביא מהן עולים, אך חשובה ביותר הפעילות בישראל עצמה, פעילות צמודה לזו של שליחי העליה. הכרחי שתהיה לשליח העליה “כתובת” יעילה בישראל לטיפול בקליטתו של עולה שעלה באמצעותו. “כתובת” זו הוא אדם שיש לו לא רק משרה בקליטת עולים, אלא בעיקר לב לקליטה, ושאותו אדם, המקבל מידע מסויים מהשליח, יטפל בבעייתו של עולה כזה עוד לפני עלייתו, ילווה את העולה בבואו עד קליטתו, כלומר עד שהעולה יוכל להיות עוזר לקליטת עולים שעלו אחריו.

לשם כך דרושים פעילי עליה רבים, מתנדבים, ודרוש ארגון של פעילי עליה בישראל גופא, קבוצת אנשים ששלוחותיה מגיעות למקומות עבודה שונים, למקצועות שונים, וביחוד לאותם מקצועות שיש בהם פוטנציאל גדול של עולים. דרושים אנשים המוכנים ומסוגלים “לחתוך דרך הביורוקרטיה”; אנשים המוכנים לפעול לקליטה חברתית. ארגון פעילים כזה (שיורכב, בחלקו מעולים חצי־חדשים מהמערב) הוא השלמה הכרחית לפעולתם של שליחי עליה ואילו משליחי העליה יש לדרוש תוצאות ממשיות. פעילות שליח כזה נמדדת במספר העולים שהעלה.

הכרח שהוא יראה את העיקר במספר העולים שעלו בתקופתו. לארגון הציוני בגולה יש דאגות אחרות, עליו “להפריע” להם, “לגזול” מהם פעילים למען העליה, “לגזול” מהם את מיטב הפעילים.

“דבר”, יום ה', י“ב בסיון ה’תשמ”ו 19.6.1986