כל התקנות האמורות עד כה, ותחבולות גדולי הכהונה שבחכמי ישראל, לא באו, כי אם לעשות “זכר למקדש” לעבודתו ולחרבנו. מקצת התקנות השתמרו עד היום במלואן, ומקצתן פסקו ברבות הימים, כגון משמרת הטהרה ומתנות כהונה. ואילו היו חיי רוח ישראל תלוים רק בחוקי זכרון בלבד, מי יודע אם היתה לנו עוד שארית כיום הזה אך האדם הגדול בענקים, אשר הציל את עמו מני שחת, רבן יוחנן בן זכאי, לא אמר למעשיו די, בקביעות זכרון לראשונות בלבד, כי אם שם את כל לבו למלט את מכשירי חיי האומה, אשר יד האויב הגסה לא מצאתם, ולשום אותם לאבני בנין למקדש ה‘, אשר יתהלך בקרב מחנה ישראל הגולה ממקומו. אבני הפנה האלה – הן: “התורה”, אשר מלט בהנתן לו “יבנה וחכמיה” (גטין נ"ו.) “גמילות חסדים” לכל מחלקותיה (אדר"נ ד‘, ה’) “תפלה” ו“מצות”. ע’ דבריו לאספסינוס: “ואקבע בה תפלה ואעשה בה כל מצות האמורות בתורה” (שם), וע' דברינו בגוף הספר ובהערה. ארבעה דברים תראינה עינינו בסמוך, ואל ארבעת הדברים האלה חנך ריב“ן את עמו, בהרגילו אותם להעלות על לבם בכל שעה ובכל רגע ובכל ימות השנה, במחשבה בדבור ובמעשה, כי כל זמן שישראל עוסקים בתורה ובגמלות חסדים, ומכונים לבם לשמים בתפלה זכה ובמצות, מעלה הקב”ה עליהם, כאילו מזבח בנוי וכהן עומד ומקריב עליו זבחי רצון ומנחה טהורה, וכאילו לא חרב המקדש מימיו. וכשם שלא היה ריב“ז האחד לעושים סכר מקדש במעשה, כי אם הראשון להם, כן לא היה הוא האחד, כי אם הראשון לעושים זכר לעבודת המקדש בעבודה תמה שבלב, כאשר הורום הנביאים בימי עולם. את מאמרי ריב”ז בדבר הזה הבאנו בגוף הספר ופה אנחנו באים להוכיח, כי רבותינו, אשר קמו אחריו בכל דורותיהם, תלמידים תמימים ונאמנים הם לרבם הגדול, תלמידם של הנביאים, ויהי דברם גם הם “כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה, כך תלמוד קרוי עבודה” (ספרי דבר' מ"א) “כשם שעבודת מזבח קרויה עבודה, כך תפלה קרויה עבודה” (שם) “ונשלמו פרים שפתינו – הושע י”ד, ג' – א“ר אבהו מי משלם אותם פרים שהיינו מקריבים לפניך! שפתיים, שאנו מתפללים לפניך” (ילקוט נביאים ר' תקל"ט) “בכל מקום מוקטר מוגש לשמי – מלאכי א' י”א – סלקא אדעתך! ארשב“ג, א”ר יונתן אלו ת“ח העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהם כאלו מקטירין ומגישין לשמי. ומנחה טהורה – שם – זה הלומד תורה בטהרה " (מנח' ק"י) “הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות – תהל' קל”ד, א'-אריו”ח אלו ת“ח העוסקים בתורה בלילה, מעלה עליהן הכתוב כאלו עסוקים בעבודה " (שם) “א”ר אבהו א”ר אלעזר: כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו, מעלה עליו הכתוב, כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן" (סכה מ"ה.), וא“ר אלעזר: “בזמן שביהמק”ק אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשו שאין ביהמק”ק, אם עושים צדקה מוטב" (ב"ב ט'). “זה השלחן, אשר לפני ה' – יחזקאל מ”א, כ“ב – ריו”ח וריש לקיש דאמרי תרווייהו: בזמן שביהמק“ק, מזבח מכפר על אדם, עכשו שלחנו של אדם מכפר עליו” (חגיג' כ"ז),, שלחנו מכפר עליו בהכנסת אורחים " (רש"י). ועוד אמרו: “שכל מי שהוא מוציא לקט שכחה ופאה ומעשר עני, מעלים עליו כאלו ביהמק”ק והוא מקריב קרבנותיו לתוכו" (ת“כ ויקרא כ”ג, כ"א). ואמר ר' חייא בר אמי משמי' דעולא “מיום שחרב ביהמ”ק, אין לו להקב“ה בעולמו, אלא ארבע אמות של הלכה בלבד”. (ברכ' ח'.). אולם בהיות עבודת בית המקדש חביבה מאד, התחזקו לשום את תורת העבודה לענין לתורתם ותעמוד להם במקום קרבן, ובטעם זה שנינו, כי על שאלת אברהם אבינו “בזמן שאין בית המקדש קים מה תהא עליהם” (תעני' כ“ז(כלומר: במה יתכפרו עונותיהם של ישראל? “אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין לפני, מעלה אני עליהם כאלו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עונותיהם” (שם). ובטעם זה “א”ר נחמן בר יצחק: זאתתורת החטאת – ויקר' ו', י”ח – וזאת תורת האשם – ז‘, א’ – כל העוסק בתורת חטאת כאלוהקריב חטאת וכל העוסקבתורת אשם כאלו הקריב אשם" (מנחות שם) ולמוד עבודת בית המקדש עומד לישראל במקום בנין בית המקדש כדבר ר' יוחנן: “תלמידי חכמים העוסקים בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאלו נבנה מקדש בימיהם” (שם). ובכן החזיקה סברה זאת, כי חיב אדם לעסוק בהלכות עבודה, למען מלא בזה את חסרון הקרבן כי “חכם שיושב ודורש בקהל, מעלה עליו הכתוב, כאלו הקריב חלב ודם לגבי המזבח” (אדר"נ ד'). ומי יודע אם לא מיד האמונה הזאת התקים לנו האוצר היקר של סדר קדשים וטהרות. אולם סברה אחרת קמה כנגדה לרומם את כבוד התורה למעלה מן העבודה: “ריש לקיש אמר: מאי דכתיב זאת התורה לעולה ולמנחה לחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים-ויקר' ז', ל”ז- כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה ומנחה חטאת ואשם" (מנחות שם) הא למדת, כי למוד אחד של תורה סתם מכריע את כל מיני קרבן. את דבר ריש לקיש המריץ עוד רבא יותר בהורותו, כי “כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם” (שם) “וכה”א זאת התורה לעולה ולמנחה – ויקרא שם – זאת התורה לא אשם ולא מנחה" (ילקוט נביאים כ' תקכ"ב). וע“כ החליט, כי כל המקום, אשר דברי תורה נאמרים בו, מעון הוא לשכינה, ויטף לקהל עמו “מאי דכתיב: מעון אתה היית לנו בדור ודור – תהל' צ”א, א' – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות” (מגל' כ"ט.) ודעה זאת המבכרת תורה וגמ“ח על פני הקרבנות, נאצלה על ישראל, כאשר יעיד מאמר ר' יהושע בן לוי: “אמר – הקב”ה לדוד – טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה להקריב לפני על גבי המזבח” (שבת ל‘, וע’ מכות י'.). ומאמר דומה לו במליצתו: “אמר הקב”ה חביב עלי חסד שאתם גומלים זה לזה יותר מכל הזבח שזבח שלמה וכו‘" (ילקוט נביאים שם), כי “גדול ת”ת יותר מהקרבת תמידין" (מגל’ ג‘(. “ת”ת חביב לפני המקום מעולות, לפי שאם למד אדם תורה יודע דעתו של מקום, שנא’ אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא" – משלי ב‘, ה’, - (אדר"נ ד'). סוף דבר תחת הזבח והתודה שבטלו ביום החרבן, מצאו לנו רבותינו הנעלים זבחים ותודות, אשר כל יד אויב לא תשביתם, כמאמר ר' יהושע בן לוי: “כל הזובח את יצרו ומתודה עליו, מעה”כ כאלו כבדו להקב“ה בשני עולמים, העה”ז והעה“ב, שנא' זובח תודה ובכבדתי ושם דרך וגו'” – תהל' נ‘, כ“ג – (סנהד' מ"ק) ואריב”ל בין שביהמק“ק אדם מקריב עולה שכר עלה בידו, מנחה שכר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה מעה”כ, כאלו הקריב כל הקרבנות כלם, שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה – תהל’ נ“א, י”ט – וכו' (שם).
והמוסר הטוב בגדול הבנים והבנות חשוב גם הוא כבנין ביהמ“ק, כדברי רב: “בנינו כנטיעים וגו' אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, בנותינו וגו' אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן וכו' אלו ואלו מעלה עליהן הכתוב כאלו נבנה היכל בימיהן” (פסח' פ"ז.) ובטעם זה “ארשב”ל משום רי”ג אין מבטלין תשכ“ר אפי' לבנין ביהמ”ק" (שבת קי"ט:). את הדעה הזאת בכללה, כי המצות אשר נשא עליהם ריב“ז את נפשו, שהן תורה וגמ”ח ותפלה בצבור עומדות לישראל בגלותו במקום מקדש מתישות בכחן את כח הגלות, הביע ר' נתן לאמר: “אמר הקב”ה, כל העוסק בתורה ובגמ“ח ומתפלל עם הצבור, מעלה אני עליו, כאלו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם” (ברכ' ח'.). אולם מצוה בזמנה שנדחית מפני תכלית אהבת הבריות – פקו“נ – לא נדחתה מפני ת”ת, כגון “צורבא מרבנן לא לפתח בעודני” דבדיקת חמץ (פסח ד') “שמבטלין ת”ת ובאין לשמוע מקמ“ג” (מגל' ג'). “מבטלין ת”ת להוצאת המת ולהכנ"כ (כתוב' י"ז.). אך בכל זאת יש לדעת, כי עבודת המקדש היתה חביבה עליהם מאד וזה לנו האות, כי מרבית המאמרים המובאים בזה נאמרו מפי החכמים, אחרי אשר גמרו ללמוד וללמד את הלכות קדשי המזבח בסוף מסכת זבחים ומנחות. ובכן מדעת רבותיהם הנביאים היתה בם להוקיר את עבודת המקדש היתה חביבה עליהם מאד וזה לנו האות, כי מרבית המאמרים המובאים בזה נאמרו מפי החכמים, אחרי אשר גמרו ללמוד וללמד את הלכות קדשי המזבח בסוף מסכת זבחים ומנחות. ובכן מדעת רבותיהם הנביאים היתה בם להוקיר את עבודת המקדש בכל לבם ולהוקיר את התורה ואת גמלות חסדים יותר ממנה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.