I. ר' צדוק ור' אלעזר ב"ר צדוק    🔗

בגוף הספר (צד 12 הערה 11) הבאנו את ראשי המקורות המוכיחים, כי ר“צ כהן הי', אולם כנגד זה יש ברייתא, שר”א בנו נראה להעיד בה, שהוא “מבני בניו של סנאה בן בנימין” (ערובן מ"א.), ואם הוא מבנימין, אי אפשר לאביו להיות כהן משבט לוי, בכל זאת נותנת דעת התוספות, להגביר את כח שאר המקורות, העושים אותו כהן על מקור יחידי זה ולאמר: “שמא אמו היתה מבנימין או חתנם הי'”, והראש גרס באמת “אני ממשפחת סנאה” (רא"ש סחים ריש פרק ד'). אך לבעל היוחסין היתה גירסה אחרת במגלת תענית ה‘, שגם שם הובאה ברייתא זו: “מושל הייתי על בני סנאה בן בנימין”. וקרוב הוא מאד, כי דרך מעלי קרבן העצים, היה להפקד כהן על סדר הכנסתו וקבלתו. ועוד תוסיף להכריע את הכף לכהונת ר“צ, ברייתא המספרת, “מעשה שמת אביו של ר' יצחק בגנזק, ובאו והודיעוהו לאחר ג' שנים ובא ושאל את ר' יהושע בן אלישע וד' זקנים שעמו, ואמרו לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר” (נזיר מ"ד.). ורש”י גורס "אביו של ר’ יצחק הכהן" וסיוע גדול לגירסת רש“י, הוא ולא בזמן שהוא חסר” (נזיר מ"ד.). ורש“י גורס “אביו של ר' יצחק הכהן” וסיוע גדול לגירסת רש”י, הוא ענין הברייתא שכל עצמו, הוא שאלה ותשובה בהלכות טומאת כהן לקרוביו ¹. והנה ר' יצחק הכהן זה, לא ידענו מי הוא. אך גירסה אחרת גורסת תחת ר' יצחק “ר' צדוק” ובכן הי' הוא הכהן הזה. ויש להתבונן, כי סגנון זה בשאלות הלכות טומאת מת נשנה לענין שאלות הלכות שבעה ושלשים באותו איש, באותו פרק ובאותו מקום, גם בזכר שם אלישע, עוד שתי פעמים: “מעשה שמת אביו של ר' צדוק בגינזק והודיעוהו לאחר שלש שנים, ובא ושאל את אלישע בן אבויה וזקנים שעמו וכו'” (מ"ק כ':) ודברי בעל היוחסין ששאל אלו היה ר' צדוק כהן, איככה צוה את ר' אלעזר בנו, ללקט אחרי מותו את עצמותיו בכלי – ולא ביד, כדי שלא תהיינה בזויות עליו – והלא כהן אסור בלקוט עצמות גם בכלי? הלא תשובה נצחת מאד בצדה, כי על לקוט זה לא נצטוה לעשותו בעצמו אפילו בכלי, כי אם בידי שליח, כי רשום הוא ומפורש, כי מעשה זה לא עשה בעצמו, כי כן ספר “וכן עשיתי לו נכנס יוחנן ולקט” (שמחות שם). ובכן היה איש אחר, ששמויוחנן המלקט ולא הוא, ששמו ר' צדוק לאיוחנן, ומדוע לא בחר לעשות מצוה גדולה זו של כבוד אב ושל קיום דברי המת, בו יותר מבשלוחו? הוה אומר מפני כהונתו.

כאשר נפלגו הדעות בדבר כהונת ר' צדוק כן נבוכו בזמן ר‘אלעזר ברבי צדוק, כי לפי הזכרונות, אשר נתקיימו על אדותיו, כבר היה לאיש עומד על דעתו בימי הבית, ובכל זאת נראהו עוד בימי רבי, שיצא טבעו בישראל יותר ממאה ועשר שנים אחר החרבן. אך באמת יש חכם אחד, ששמו אלעזר בר’ צדוק, שהוא איננו בן לר' צדוק הידוע לנו, כי אם הוא אביו של ר' צדוק זה, ובן הוא לצדוק זקנו של ר' צדוק זה, שהוא חברו ובן זמנו של ריב“ז, כי כן אנו מוצאים את “אביו של ר' צדוק” שהיה חכם מובהק בתורה, חבר לאבא שאול בן בטנית ומדברי שניהם אנו למדים הלכה (שבת קנ"ז.). וחברו זה של אש”ב בטנית נקרא בפי רבותינו בשמו המפורש “ר' אלעזר” כדיתניא “אמרו עליו על אלעזר בר' צדוק ועל אבא שאול בן בטנית שהיו חנונין בירושלם כל ימי חייהם וכו'” (תוספ' ביצ' ג' ו') “מעשה בר' אלעזר בר' צדוק ואש”ב בטנית שהיו וכו‘" (ירש' שם ג‘, ח’), ובכן הכל עולה יפה; ראב"צ זה שהיה אביו של ר’ צדוק, שאנו עסוקים בו, ראה עוד בילדותו כשהי' מורכב על כתפו של אביו, שרפת בת כהן בבי“ד של צדוקים (סנהד' נ"ב.), שהוא על כרחנו ארבעים שנה לפני החרבן (ע' ח"ו 82). הוא רץ עוד בנעוריו לקראת מלכי ישראל (ברכ' י"ט:); הוא למד תורה אצל יוחנן החורני (יבמ' ט"ו:) שהי' מזקני ב”ש (ח"ד 195) והוא לקח ביהכנ“ס שהיהבירושלם (תוספ' מגל' ב‘, י’. ירש' שם, ג‘,א’), ובכן התברר לנו זמנו של ר' אלעזר בר' צדוק הראשון, שהוא בפני הבית. ור' צדוק בנו הלא ידענו את זמנו, ור' אלעזר בנו, שהוא בן ביתו של רבן גמליאל, ושאנו רגילים בו, קרוב הוא כי נולד לפני החרבן או מעט סמוך לו, והאריך ימים עד ימי זקנתו המופלגת של רי”ב נורי, עד כי בקרהו עוד בזקנתו בסוכתו בבית שערים עם רבי יהודה הנשיא, כעדותו של ר' (תוספ' סכה ב‘, ב’), כאשר מצאנו לרבי גם במקום אחר שהעיד על דבר הלכה, שראה בקוטנו (מגל' כ'.), כי על כרחנו היה עוד ילד קטן בעת ההיא ומאהבת ראב“צ את הנשיא לא הקפיד על כבוד זקנתו ויקחהו עמו, כך הדעת נותנת, אלא שהתלמוד הירושלמי אומר, כי ראב”צ הראשון הוא האחרון (ורש' סנהד' ז‘, ב’). ובאמת היינו מבטלים דברינו לפני דברי הירושלמי אבל מדברי הברייתא שהבאנו (תוספ' ביצ' ג‘, ו’) יש ללמוד, כי היא חולקת על הירושלמי באמרה על ראב“צ ואש”ב “שהיו חנונין בירושלם כל ימי חייהם” (שם) ובכן שמענו, כי לא פסקה חנונותם וישיבתם בירושלם, עד שמתו. ובכן מת ראב“צ האמור בברייתא, על כרחנו לפני החרבן, הרי שהיו שני ר' אלעזר בר' צדוק, ודברינו יש להם על מי לסמוך. – ואייבו אשר ספר על עצמו: “הוה קאימנא קמי' דראב”צ” (סכ' מ"ד:), או אינו אביו של רב' אשר גם בלעדי זה, אין להחליט. כי בא מבבל לא“י בימי ילדותו, או אין ראב”צ זה אלא חסם אחר בבלי, או הגירסה הנכונה היא רא"ב יצחק כגירסת היוחסין.

II . יוחנן בן גודגדא    🔗

שנינו: “כך היא מדתו של ר”ג וכו‘" (ספרי דברים ט"ז) "מעשה בר’ יונתן בן נורי ובר' אלעזר (בן) חסמא, שהושיבן ר“ג וכו'. אמר להם ריב”נ [צ“ל לריב”נ] ןר“א חסמא: “הודעתם לצבור שאתם מבקשם לעשות שררות על הצבור וכו', הרי אתם משועבדים לצבור” (שם). ענין פסקא זו מסופר הוא בתלמודנו (הוריות י') ומובא בגוף הספר, אלא שתחת גירסת “בן נורי” בספר, גורס התלמוד “בן גודגדא”, ולכאורה נמצא צד שוה בין עניות שני החכמים, שנאמר עליהם “ואין להם פת לאכול” (שם) עם עניות רי”ב נורי המסופרת במקום אחר (ירש' פאה ח‘, א’). ובכל זאת יש לנו לקיים על כרחנו את גירסת “בן גדגדא” שבגמרא, כי מלבד שסמן לגירסה משובשת, הוא חלוף שם שאינו רגיל, בשם רגיל, ושם בן נורי הלא רגיל מאד ושם בן גודגדא אינו רגיל כלל, הנה ידענו, רי“ב נורי העיד על עצמו, כי ד' וה' פעמים קבל על רע”ק לפני רבן גמליאל ורע“ק נתקנתר על ידו (ערכין י"ז: ספרי דברים א'). ועתה אם תהי' תחלת ביאתו של ריו”ח בן גורי לפני רבן גמליאל, אחרי אשר הפליג רי“ב חנני' בשבח שני החכמים, בלכתו עמו בספינה (ע' הוריות שם), הלא אז היה כבר ר' עקיבא חשוב ונשוא פנים מאד, ודומה בכבודו לר”ג עצמו ולרי“ב חנני' ולרא”ב עזרי‘, ואיך יעלה על הלב, כי איש אשר אתמול לא ידע עוד הנשיא אותו, יערב את לבבו לקבול על רע“ק המכובד והנערץ בעיני כל ישראל, ואשר הנשיא הנהדר ישמע בקולו? אמור מעתה, כי רי”ב נורי גדול היה לפני רבן גמליאל, בהיות עוד רע"ק תלמיד קטן, ור’ יוחנן זה, שהעלה אותו רבן גמליאל לשררה, אחרי שובו מרומי עם רע“ק, ושאליו אמר הנשיא, כי השררה עבדות היא, בן גודגדא הוא, כגירסת הגמרא, כלומר גירסת הברייתא שבגמרא, ולא בן נורי כגירסת הספרים, שנשתבשה בידי המעתיק, שהחליף שם שאינו מצוי, בשם מצוי. וגם דעת ר”ז פראנקל (דרה"מ 131 הערה 9), האומר לגרוס כהוריות “בן ברוקה” תחת “בן גודגדא”, אין להם רגלים כלל וכלל. ראשית, כי אין דרך המשתבש, להחליף שם רגיל בשם שאינו רגיל, וטעמו אשר נתן “כי ריו”ח בן גודגדא הי' כבר לפני הבית" (שם), אינו מוכיח כלל, וכי הוא בלבד היה בזמן הבית? הלא גם רי“ב חנניה היה עמו בזמן הבית, ובכ”ז האריך ימים רבים אח“ג, ור”ח סגן הכהנים ורח“ב אנטיגנוס ור' טרפון וכמה וכמה. וגם עדיותיו של ר' נחוניא בן גורדגדא (עדיות ז‘, ט’) שבמשניות שבשני מקומות אחרים (יבמ' י"ד, ב' וגטין ח‘, ה’) והבבלי והירושלמי שעליהן, אין להם שום טעם מכריע להוציא אותן מחזקת סתם עדיות שנאמרו “ביום שהושיבו את ראב”ע בישיבה”.

III ר' נחוניא בן הקנה ור' נחוניא הגדול.    🔗

שם התהלה “הגדול” ושם התולדת “בן הקנה” שני שמות לאדם אחד הם. כי כמעט כל מה שנאמר בר' נחוניא הגדול, הנזכר רק פ“א בתלמוד, נאמר בעצם המקום ההוא על רנבה”ק, שזכרונו מצוי יותר בדברי רבותינו. נקביל נא את שני המקורות זה כנגד זה.

1 שאלו תלמידיו את ר' נחוניא בן הקנה (מגל' כ"ח.)

1 שאל ר' עקיבא את ר' נחוניא הגדול (שם)

2 במה הארכת ימים (מגל' כ"ח).

2 במה הארכת ימים (שם)

3 אמר להם מימי וכו' ותרן בממוני היתי (מגל' כ"ח)

3 ותרן בממוני הייתי (שם)

בשלש המערכות האלה אנו מוצאים שלשה דברים, הלא הם: השם, אריכות הימים ומדת הותרנות משותפים לשניהם. מדת ר' נחוניא הגדול “לא קבלתי מתנות” (שם) אינה, אלא צד אחד למדת הותרנות הנאמרת בשניהם, ופרט אחד של זלזול עסקי “יושבי קרנות” (ברכ' כ"ח). “ועול דרך ארץ” (אבות ג‘, ה’), שהבצע הוא עקר ענינם. מדת “לא עמדתי על מדותי” לרנה“ג (מגל' שם), היא כלל למדת “ולא עלתה על מטתי קללת חברי” של רנבה”ק, ובכן פרט ר' נחוניא, שהוא “הגדול” ושהוא “בן הקנה”, את מקצת מדותיו לכלל תלמידיו והשואלים אותו, ומקצת מדותיו לרע“ק השואל אותו. ושם “ר”ג הגדול” איננו סותר לשם “רנ”ב הקנה", ככל ששם “ר' אליעזר הגדול” (תעני' ל"א.) אינו סותר לשם “ר' אליעזר בן הורקנוס” או “ר' אליעזר” סתם.

IV . ר' דוסא ור"ד בן הרכינס    🔗

כשם שר' אליעזר נקרא על פי הרוב בשם עצמו בלבד, ולפעמים בתוספת שם אביו, ר“א בן הורקנוס, כן נקרא ר' דוסא על פי הרוב בשם עצמו. ולפעמים בתוספת שם אביו “ר' דוסא בן הרכינס”. ובכן אין “בן הרכינס” אלא סתם ר' דוסא ודבר זה מסתע ממקומות רבים: 1) מדרך הנטיה המופלגת, להקל בכלל,שאנו מוצאים גם בהוראות המובאות בשם ר' דוסא גם בשם רד”ב הרכינס. 2) גם משתוף הדור, ששני השמות נוהגם בה רד“ב הרכינס זקן מופלג היה בימי זקני תלמידי ריב”ז ובימי חרפו של רע“ק (יבמ' ט"ז.). ושם ר' דוסא נזכר כרב וזקן בפי אלישע בן אובי'. שהיה חברו של רע”ק. המוסר הלכות בשם ר' דוסא כדתני' “אחרים או משום ר' דוסא” (ביצ' ט‘: תוספ’ שם א‘, ט’.), ומודעת היא, כי על הכלל “מאן אחרים ר”מ" פירשו הגאונים, כי מאמרי “אחר” הם (ע' סתו“א בשה”ג). גם ר' יהודה ב“ר אלעאי, שבידו עלו הלכות מדורות הראשונים, מספר על ר' דוסא, בעל איש הנחשב על הדורות שלפניו: “א”ר יהוד‘: מעשה במקום שבין אושה לשפרעם ושל שפרעם הי’, והי' ר' דוסא משיב עליו ב' ת”ח כדי שיהו בו המים מ' סאה" (תוספ' מקראות ו‘, ב’). 3) גם משותף עסק בחבור תפלת המועדות ר' דוסא הורה, להבדיל בין שבת לי“ט בברכת “המבדיל בין קדש חמור לקדש הקל” (חולין כ"ו:), ור' דוסא בן הרכינס הורה “העובר לפני התיב' ביו”ט של ר”ה אומר רצה והחליצנו את יום ראש החדש הזה, אם היום או למחר וכו‘" (ערובין ג‘, ט’). 4) מן ההלכות, שנאמרו פעם בשם ר“ד, ופעם בשם רדב”ה “אוכל פרוד אמצ”ט דברי ר’ ד“ב הרכינס” (עדויות ג‘, ב’) “ר' דוסא או אוכל פרוד אמצ”ט (טהורות ח‘, ח’), רד"ב הרכינס או ה' רחלות גזוזות וכו' (חולין י"א א') “ה' רחלות גזוזות וכו'” דברי ר' דוסא (עדויות ג‘, א’).

V . ר' אליעזר בן יעקב.    🔗

כשם שמצאנו שני שמות עולים לחכם אחד, כך אנו מוצאים שם אחד עולה לשני חכמים בשם ר' אליעזר בן יעקב נקראו שני חכמים, האחד בן דורו של ריב“ז, שהיה זוכר עוד עבודת בימה”ק ואשר קרוב הוא, כי ראה אותה בעניו (תיד כ"ר. מדות א‘, ב’), ושהי' בקי במוצאי בִּנְיָנוֹ ומבואיו ובכל דקדוקי תשמישיו, כאשר יעלה מדבריו על שתים מן הלשכות “שכחתי מה היתה משמשת” [(ב' ה‘: ה’, ד‘. ועיין שם עוד על מעלות הדוכן ועל תכונת שער המית (ה‘, ו’) ועל בקיאותו בכל מכשירי העבודה (תוספ' ערכן ב‘, ב’. שם פרה ג‘, ט’). ואשר ע"כ הי’ פי' עבודת רוחו, מסכת מדות (יומ' ט"ס.)] ובכן יחשב ראב“י זה, על חכמי הסדר הראשון, שבדורות התנאים חברי ריב”ז ותלמידיו. אך מלבד ראב“י זה יש עוד חכם, ששמו ר' אליעזר בן יעקב, שהוא תלמיד של רע”ק או תלמיד תלמידו, ובכן יחשב על הסדר הרביעי בסדר דורות התנאים. את ראב“י הראשון אנו מכירים ע”פ שני סמנים, ע“פ חבריו בעלי מחלקתו והאומרים בשמו. שהוא סמן מובהק, וע”פ טבע הלכותיו במקצוע המיוחד של מכשירי כהונה ועבודה, שהטעם מעיד על קדמותם, אנו מוצאים אותו חולק עם רבי אלעזר חסמא (תרו' ג‘, ה’) ועם ר' אלעזר בן הורקנוס ועם רע“ק (סוט' ט‘, ד’). [שאע”פ שבשביל להקל את הסקירה, מונים אנחנו אותם על כרחנו על פי סדרי קבלתם, לסדר השני והשלשי לתנאים. אבל לפי קביעות הדורות, הכל יודעים, כי לר' אליעזר יצא שם לחכם, עוד לפני החרבן וטבעו של רע“ק כבר יצא בעולם]. ואת ר' אליעזר אנו מוצאים גם כמוסיף על דבריו של ראב”י “ראבי”א אם עומד בארץ וכו‘. ר’ אליעזר אף הנוטע וכו" (כלאים ו‘, ב’). גם עם ר' ישמעאל (כלים ז‘. ג’) שהי' תלמיד וחבר לר' יהושע. מצאנו את ראב“י חולק. לענין עדות הלכה אחת מהלכות עבודה משתתף ראב”י עם ר' אלעזר בן פרטא (תוספ' סכה ד', ט"ו), שגם הוא הי' מן התנאים הקדמונים (ע' ע“ז י”ז:), ואלו העיד משמו, כבשם איש שכבר איננו עוד רק ר' יוסי (שבת קכ"ה), שהי' מתלמידי רע“ק, כי גם אז היתה עדות זו מעין ראי', כי ראב”י, שבשמו הוא מעיד, מן הראשונים הוא, ואצ“ל כי יש להחליט כן. אם ר' אלעאי מעיד משמו (תוספ' טהרות ג', י"ג) ומקבל תורה ממנו ומורה על פיו (פסח' ל"ט:) ור' אלעאי הלא הי' תלמיד ר”א (סכ' כ"ז:). מן ההלכות שיש להחליט אותן אל ראב“י הראשון, הן לדעתנו, אלה הנוגעות אל פרטי בנין המקדש וסדריו ואל הלכות כהונה לויה ועבודה, כגון “במסבה ההולכת תחת החילו יוצא והולך לו בטדי “(מדות א‘, ט’); “מנין שאין עושין אכסדרה בעזרה " (תמיד כ”ח(; “בימה של עץ עושין לו בעזרה - - ראבי”א בהר הבית" (תוספ' סוט' ז', י"ג) “בכל לבבכם: אזהרהלכהנים, שלא יהא לבם מהרהר בשעת עבודה” (ספרי דבר' מ"א) “אין עומדין על הדוכן, אלא בארץ הי' עומדין וכו'” (ערבין ב‘, ו’): “הכל הולך אחרי צפרים” (י"ז:) “אפילו מנח' של ס' עשרון וכו'” (תמיד ל"ב). ואולי יש לתלות בראב“י הראשון, ששמענוהו עוסק בהלכות גרים (כריתות שם), גם ב' הלכות אלה: “בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא וכו'” (בכורים א‘, ה’) “ישראל שנשא גיורית וכו'” (קדושין ע"ט-) “בהרת בגוי עד שלא נתגייר וכו' ראבי”א הואיל ותחלתו וכו'” (תוספ' נגעים ב', י“ד-ט”ו): - לעומת זה, יש לנו להחליט לראב“י השני את כל ההלכות, שהוא אומר בשם התנאים האחרונים או שאחד מן התנאים האחרונים משתתף עמו או חולק עליו בהן. מוצאים אנחנו אותו אומר שמועותי בשם ר' חחני' בן הכינאי (כלאים ד‘, ח’, תוספ' טהרות י"א, ג'). ומשום רח”ב חכינאי, שאמר משום ר' עקיבא (תוספ' נגעים א‘, ב’), ורחב“ח הלא תלמיד רע”ק הוא, ועל פי סדר קבלתו, יחשב על הסדר הרביעי לריב“ז (ירש' הגיג' ב‘, א’), וברוב הלכותיו נזכר הוא יחד עם תלמיד ר' עקיבא, שהם בני סדר רביעי לתנאים. יש אשר הוא משתתף בהלכותיו עם ר' שמעון (פרה ט‘, ב’) ועם ר”ש ועם ר' יוסי ברבי יהודה ביחד (תוספ' שם ד‘, ו’), ועם ר' נחמי' (שם ב“מ ו’ט”ז. שם זבח ו‘, י“ב. שם כלים ב”ק ב’, ב') ויש שהוא חולק עם ר"ש שביעית ב‘, י’), ועם ר”ש ועם ר' יהוד' (נגעים ז‘, ד’), ועם ר' יהוד' לבדו (פסח' ב':), ועם ר' יהודה ועם ר' יוסי (תוספ' יבמ' י‘, ה’) ועם ר' מאיר (ערובין מ“א: מ”ב. תוספ' מכשירין א‘, ז’ ספרי דברים ק"ט), וכמעט בכל מקום שנזכר, מאוחר הוא לחברו. מזה יש ללמוד, כי צעיר היה מהם. יתר ההלכות, ששם ראב”י נקראו עליהן, לא ידענו להוכיח אם לראב”י הראשון, בן דורו של ריב“ז הן, אם לשני בן דורם של ר' מאיר ור' יהודה, וביחוד צר לנו, כי לא ידענו למי משניהם יש להחליט את המאמר היקר “העושה מצו' וכו'” (אבות ד', י"א), ואת המאמר על ערך התפלה “יפה שעה א' בתפלה וכו'” (ספרי דברים ק"ט), וכמעט בכל מקום שנזכר, מאוחר הוא לחברו. מזה יש ללמוד, כי צעיר היה מהם. יתר ההלכות, ששם ראב”י נקראו עליהן, לא ידענו להוכיח אם לראב“י הראשון, בן דורו של ריב”ז הן, אם לשני בן דורם של ר' מאיר ור' יהודה, וביחוד צר לנו, כי לא ידענו למי משניהם יש להחליט את המאמר היקר “העושה מצו' וכו'” (אבות ד', י"א), ואת המאמר על ערך התפלה “יפה שעהא' בתפלה וכו'” (ספרי דבר' כ"ט), ואת המאמרים על הצדקה (ב"ב י‘: רות רב’ ב‘, ט’) ואת ספור ענות ראב“י הרבה (ירש' שקל' ה‘, ד’). לעומת זה מסתלק הבלבול הגדול, שמסדרי הדורות הבאים מתבלבלים, בהחזיקם כי תנא הנקרא ראב”י, היה רק אחד.