כך שם מאמרו של א. אלמי (“פאָסט”, גל. 294) המזכיר בראשית דבריו, כי זו היתה הקריאה אשר קרא י. ל. פרץ לפני עשרים וחמש שנה. הכותב מבדיל בקריאה זו ובין הכוונה (שיבת הספרות היהודית לשרשה, לאידיאלים היהודים הקדומים) וגורמה (היאוש, בקשת הבריחה מפני המציאות הנוראה, שהיהודים הם הגדולים שבקרבנותיה), אך עצם הקריאה נראית לא נחוצה. כי כל מה שמלתעות האויב מעמיקות בבשרנו, כן תגבר ותעצם שאיפתנו למקור, לתנ“ך “ביחוד בזמן כזמננו כשעם גדול אסר מלחמה עלינו, על הרוח היהודי, הוא הרוח שרומם את העמים משפלות־עבודת־הגילולים, הניח את יסודות התרבות האנושית. ובשעה שהעם הגרמני – – מעלה מקברותיהם את אלילי־היערות הטבטוניים הקדומים ובכל העולם נשמעת תרועת־המלחמה של ווטאן – מה פלא, שאמנים יהודים, ביחוד אלה, שהיו נכרים וזרים לעמם, והעשירו את תרבויות העמים הזרים, מבקשים עתה מקלט בתנ”ך ורוצים למצוא בו הצלה ותנחום, חיזוק ושלות נפש. יארכו הדברים, אם נאמר למנות את כל האמנים, שפנו זה מקרוב לתנ”ך, מכלול־האידיאלים, התמונות, המעשים הנבואות והתפארת שבו. אך אחד מהם אמנה עתה, משורר יהודי גדול, שהעשיר את הספרות הגרמנית פרנץ וורפל, אחד הרוחות העדינים ביותר בזמננו – – אשר ראה לאור הטרגדיה היהודית בגרמניה, שהיא הטרגדיה של כל העם היהודי, את הדרך לשוב לתנ“ך. הוא שב בדרך “עקיפין””, דרך הררי ארמניא, שחי בה עם קטן, שגורלו ההיסטורי דומה לשל עם ישראל ושתיאר אותו להפליא ב“ארבעים ימים של מוסה דאג” – – אך מצא את הדרך אלינו, אל היהדות, אל התנ“ך. הסופר מבליט ערך המחזה התנ”כי של וורפל, ואומר, כי לא מקרה הוא שהמחזה הזה נדפס בהמשכים ב“יידישע רונדשוי” הברלינאית כי “הוא נדמה ללב היהודי בגרמניה בימי־חשיכה אלה”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.