שיחה עם שמעון דובנוב.
ב“בדרך” (גל. מ"ח) מוסר גד גולדברג שיחה עם ש. דובנוב. הוא שאל את המלומד הישיש: עכשיו, אחרי ביטוליה של האבטונומיה הלאומית של יהודי ליטא ולטביה וביטול זכויות־המיעוטים במדינות אחרות, לאחר שהצרעת ההיטלריסטית מתפשטת והולכת, כלום אפשר לו לדובנוב שיהא עומד על דעתו, על שיטת הגלותיות והאבטונומיזם, מבלי לראות חובה לעצמו להטיל תיקונים והגהות בשיטתו, כפי שנתנסחה בכתביו לפני המלחמה. תשובתו של דובנוב היתה דרך־שלילה, כי הוא עודנו מחזיק בשיטתו. לדעתו אין להתיאש נוכח העובדה, שהאבטונומיה הלאומית, שניתנה ליהודים בארצות אחדות, לא החזיקה מעמד, לפי שאנו נתונים עדיין בראשית־המלחמה לזכויות אלו ודרכה של ההיסטוריה שאינה עושה קפיצות, אלא מתון־מתון. השאיפה לביטוח קיומנו מצאה ביטוייה בשתי תנועות: בציונות ובאבטונומיזם, ביסוד מדינה יהודית ובהשגת זכויות לאומיות ליהודים בארצות־הגולה. חוש הקיום הלאומי מגשש את דרכו באפילת־העתיד ואין להעמיד עצמו בכלל־הסכנה שבהליכה בדרך אחד בלבד. הציונות יש בידה מיסמך בין־לאומי להגשמתה (הצהרת בלפור, המנדט) מה שאין כן האבטונומיה, אך סופה שתשיג מיסמך כזה. כפי שעה צריך לתמוך בפרישתה של פולין בענין חוקת הגנת המיעוטים, וצריך לדרוש באות כוח של היהודים בחבר הלאומים. אשר לפולקיזם הפולני אין הוא שומר על הדרך שהתווה דובנוב ולדעתו של מי שהיה רבם, הרי משום שנאתם לציונות ולעברית מתקפחת השפעתם, וכך השנאה העיוורת לארץ־ישראל מצד ה“בונד” עתידה גם היא להיות מגורמי־הכליה שלו. לדעתו צריך ה“בונד” לשנות עמדתו לארץ־ישראל ולהתאחד עם המפלגות הציוניות־הסוציאליסטיות. בענין המצב בתנועה הציונית דרוש לה קודם כל שלום פנימי ואם ז’בוטינסקי פשט יד לשלום אסור לדחותו.
ב 🔗
איש השיחה רואה מתוך דברים אלה של דובנוב, עד כמה ניטלה החריפות מדרכי הפולמוס וכיצד התמזגו שתי הדעות המתנגדות לאמת־חיים אחת, אך מותר לשער, כי בהעמקת־הניתוח של הדברים האלה לא תהא המסקנה מרהיבה כל כך, והעמדה הזאת לא תתפרש, כדרך שמפרש איש השיחה. דהיינו
כי הדעות שנראו כמתנגדות להלכה תקעו כף זו לזו בעולם המעשה. הזמן השלים ביניהם. ואילו היו יוצקים מטבע, שיסמל את נפתולי היהודים שבדורנו, היה צריך לטבוע בה את דמות דיוקנו של הרצל מעבר מזה ודיוקנותיהם של אחד העם ודובנוב מעבר מזה.
ואדרבה, הדברים האלה יתפרשו כעדות של מי שלא עמד בו הכוח להתכחש לאמת שנלחם לה, והוא מכחיש בה בחצי פה, כדרך שלא עמד בו הכוח להודות באמת שנלחם בה, והוא מודה בחצי פה, אף על פי שפסק־דינה של המציאות כבר נאמר בפה מלא. לאמור שאפשר שאותו מנתח לא מזיגה יראה כאן אלא מעשה־טלאי יראה כן. ומעשה כזה מתמיה ואף מדאיב, ביחוד כשטורח בו חוקר־היסטוריה.
[ז' טבת תרצ"ה]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.