בענין אותו שוחט ובודק בפינסק, שנאשם בשחיתות־מידות – כיתה גדולה של קטיגורים מכאן וכיתה גדולה של סניגורים מכאן, הראשונים מקרוב והאחרונים מרחוק, ואלה ואלה מתנצחים בקנאות. ואפשר שגם הראשונים וגם האחרונים אין קנאותם היתירה באה אלא משום אומנותו של הנאשם, הראשונים רוצים לראות כאנס של ילדות איזה מכלי הקודש דוקא, כדי לבנות גל על גג הר מרום הרים בתעמולה כנגד המסורת והדת, והאחרונים אינם רוצים בשום פנים לראות איזה מכלי הקודש כאנס של ילדות,לקיים שכל העוסקים באוּמניות של דת ומסורת הם ממילא מזוככים מכל זוך ומראש ומעיקר, ומלכתחילה אין מקום לחושדם במעשים של גנות אפילו כפתחה של מחט.
אפילו כפתחה של מחט? יכול שאותו שוחט ובודק כזבים נטפלו בו, אך שמא מותר להתעורר בתמיהה על אותה דרך סניגוריה הדורשת, שנראה בהם בכלי קודש, מראש ומעיקר ומלכתחילה, מעיין שכולו טוהר ומימיו אינם נדלחים ממילא אפילו כשעורה של טומאה. הרי זה מקרוב קראנו, דרך משל, סיפור מעשה כזה: “למערכת שלנו בא דוד ציפל, מלמד בן חמשים ושש שנים, כשראשו חבוש – – וסיפר כדברים האלה: לזמן החדש לאחר פסח הוציאו קצת הורים את ילדיהם מתחת ידי לייבל גרינשפאן – – ומסרום לו כתלמידים. נתכעס גרינשפאן והלשין עליו במשטרה, שפירקה את החדר ונטלה את רשיונו. אך אותו מלשין לא אמר די. למחרת – – שלח לציפל את המורה ליברמן – – שיבוא לשוחח – – ציפל סבור היה, שגרינשפאן מתחרט על המעשה המנוול שלו והוא מבקש לפייסו. כשבא – – אמר לו גרינשפאן ביוהרא: שמי לייבל גרינשפאן! הרואה אתה עוצם ידי? שמא לא סגי לך – הא לך יותר! ותפס קסת כבדה והטילה בראשו. הקסת פגעה ברקה ימנית ומיד פרץ זרם דם – אם יהא צורך, יש לי גם אקדח! – צעק לייבל גרינשפאן אחרי ציפל הזקן הרץ מתבוסס בדמו”.
שמא תהיו סבורים שאותה ידיעה נמסרה באיזה מעתוני הפוקרים, ולא היא, היא נדפסה, על כותרתה, באותיות גדולות: “מלמד – מלשין ורוצח” – בכלי מבטאה של אגודת ישראל (“יידישעס טאגבלאט”, גל. 172).
ב 🔗
ושוב, יכול שאותו שו“ב במינסק עלילת דברים טפלו בו, אך למה דרך־הדיבור, שעצם־האשמה כזאת היא בגדר הנמנעות? אם אפשר, שמלמד יהא מלשין ורוצח, על שום מה אי אפשר ששוחט יהא אונס ילדות? לא לפי שזה מלמד ולפי שזה שוחט לא לפי שהם כלי קודש – אלא, פשוט, כשם שיש פסוק האומר, כי על פת לחם יפשע גבר, כך יש פּסוק האומר, כי יצר האדם רע מנעוריו, וגם שוחטים ודומיהם הם בכלל אדם ואין אנו מחוייבים באמונה ששו”בים ידועים תמיד ליטול את המנוּול שפגע בהם ולמשוך אותו לבית המדרש.
[י“ג סיון תרצ”ד]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.