עקירת האות היהודית בברית־המועצות הוא ענין מאמרו של מנדל מאַן (“די גאָלדענע קייט”, חוב' 34) וראוי שיינתן גם לקהל הקוראים העברים. בכלל הפרטים המעניינים בולט ענין הסיוע־מבית שניתן למעשה העקירה של יידיש ורציחת סופריה, כדמות סופר, חיים לויצקר שמו, שדברי־שיסויו, בין כתבם לרצונו בין כתבם לאָנסו, הם כקריאה או כבשורה לחיסולה של האות היהודית. “כל אלה נכתבו במחצית הראשונה של שנת 1948, ובמחציתה האחרונה התחולל הפוגרום בחיי־התרבות היהודיים ונעלמה האות היהודית הנדפסת, בפעם הראשונה בתולדות זמננו נאסרו האותיות היהודיות”.
החלוקה של מחצית ומחצית היא נכונה אלא שאין להגבילה על שנה, ודין להרחיבה על תקופה – תקופת שלטונה של ברית־המועצות. המחצית הראשונה, שלפני 1948, עשתה את מחציתה האחת של המלאכה – חיסולה של העברית, המחצית האחרונה ב־1948 ולאחריה עשתה את מחציתה האחרת של המלאכה – חיסולה של היידיש.
אין בידינו להכריע אם הטעמים שעמדו לה לרשות במחצית הראשונה, הם־הם כדקדוקם אותם הטעמים שעמדו לה לרשות במחצית האחרונה, על כל פנים טעמים קרובים ודומים הם, להיות המלאכה אחת ושלימה.
ולענין הסיוע־מבית אין רשות לצמצמו על השנה האחרונה ולהעמידו על איזה חיים לויצקר, אלא חובה להרחיבו על השנים שלפניה ולהעמידו על גדולים ממנו ומרובים ממנו, פמליה רבת־פנים, ובכללה גם הסופרים הנרצחים עצמם; כי בין נהגו במחצית המלאכה הראשונה תרועה־כהודאה בין נהגו בה שתיקה־כהודייה, עצם מנהגם כבר היתה כלולה בו גזירת המחצית האחרונה.
ועוד זאת, עקירת האות היהודית קדם לה חילולה שנעשה מבית. אותיות, שהכריזו משמו של הבורא: עבדיהם ולא עבדים לעבדים, נעשו פלסתר. כשניתן גם בהן שטר־היתר לרוצח לעשות כיצרו ומתן־פירוש, כי כל תעלולי־יצרו קודש הם, שאין קדוש כמותו.
מנדל מאן מביא דברים יהודיים נחמדים משל פרץ מארקיש ואיציק פפר ושמואל האלקין, ודבריהם נוגעים עד הלב. אבל הם גם כתבו דברים שאינם נחמדים ביותר. פרץ מארקיש הוא שכתב: “להיות גם נדיב, להיות – גם נועז / ואכזר, בהיות הצורך – אכזר” (“אוקטובר”), איציק פפר הוא שכתב: “ואמור לי, עם נסער־מאיר / מי הראה לך את השמש – – / ועונה העם הסובייטי הגדול: סטאלין הראה לנו את השמש” (“סטאלין”), שמואל האלקין הוא שכתב: “והיה אז סתיו… והיה יום־טוב… וגדול בני האדם ראה את הכל” (“עד דור מאה”).
אכן, באותיות יהודיות ניתן לו לרב־טבחים תואר גדול בני אדם ומראה השמש לעם והיתר להיות נדיב ונועז ואכזר כדרכו, והוא נהג על פי אחרון אחרון חשוב. ולא די להם לשירים אלה שנדפסו בשעתם, הם חזרו ונדפסו בשלהי 1948 (“יידישע שריפטן” וורשה, גל. 9).
קינת האותיות היהודיות: היש מכאוב כמכאובי?
[כ“ט אלול תשי”ט]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.