טינא לי אליך, ז. דויד, שאתה אונסני למעשה, שאינו פּופּולארי ביותר: להיות פּרקליט ל“צאינה וראינה”. לך ברי, שאילו ניתן בשער הקובץ “דברי פועלות” בתרגומו היידי השם עברית, במקומו “היה נקלט, כאשר נקלט “צאנה וראנה”, “מנורת המאור” ועוד, בפי אמותינו. והלא מעין זה ניתן עתה לבית בישראל” –“דבר”, גליון 1819). ואני מתקשה ומקשה: מעין זה? בדיוק מעין זה? ביחוד כ“צאנה וראנה”?
אדרבה נצא ונראה: בידוע, ש“צאנה וראנה” אינם אלא חמשת חומשי תורה, לרבות ההפטרות בתוספת מדרשי אגדה. בקיצור, התורה, כדרך שניתנה לאשה. לאמור, ששייכות־מה לה לאותו ספר, שמלבד היותו מקודש במסורת, הוא, אם לנקוט דיבור, שהוא בנאַלי מרוב שימוש, פאר וגולת־כותרת ליצירתנו בכלל. אפילו הטענה, ש“צאנה וראנה” אינה בסופה אלא צלו או צל־צלו של ספר־התורה, אינה פוטרת ממידה מרובה של זהירות שבהקבלות. שהרי סוף־סוף אין אותו קובץ אלא צרור של מאמרים, שנתחבר לעינינו, בידינו, וביחוד על עצמנו. אולי נחכה קצת במעשה הקבלה ובהערכה היסטורית. ושמא, בכלל, נשייר מלאכה זו לבאים אחרינו. אולי דיינו ביהירות שבאמונה, כי מה שאנו עושים מעותד להיות מסכת מהוגנה, במעט או בהרבה, בשביל גרץ שלעתיד לבוא, ובינתיים אל נהא עצמנו גרצים קטנים. בפרט שלפנינו, ובפרטים הרבה, אחרים ודומים “פחז כמים אַל תותר”, קצת סבלנות.
[י“ב סיון תרצ”א]
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.