I . ר' יהודה הנשיא    🔗

 

קולי הלכותיו    🔗

ולא העושה את מקצתה (שבת ג')

כל דבר הוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות (ח)

לא חיב ר' אלא ברה"י מקורה (ה)

לא אסרואלא כלים חדשים בלבד (כ"ג)

נטע נטיע' בפורים ורחץ בקרונה של צפורי בי"ז בתמוז ובקש לעקור ט"ב (מגל' ה')

והעלהו ר' לכהונה על פיו (כתוב' כ"ה)

התיר ר' שיהו בני חמת עולין וכו' וכו' (ערובין ס"ח)

נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור (קדושין ס"ד)

בתי, תורה התירך (נדר' י"ג)

ר' התיר בית שאן וכו' ר' התיר קסרין

ר' התיר בית גוברין ר' התיר כפר צמר

ר' התיר ליקח ירק במוצאי שביעית וכו'

(ירש' דמאי ב‘, א’. וע' חולין ו':)

אינו חל עד שיקבל עליו לשמור (ב“ק מ”ו)

ור' מתיר מהפרכיא להפרכיא (ב“ב צ': צ”א)

מתיר בנגוב (ע“ז ע”ד)

לי התיר ר' וכו' (מ"ו) ר' מתיר (ס"ד)

צפרנים, והתיר להם - - שפה, והתיר להם (מ“ק י”ח)

שמועה רחוקה שאינ' נוהגת אלא יום אחד (ב)

וכי מפני שוטה זה וכו' נאסור כל המקולין (חולין צ"ה)

מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד גו' מותר (שם)

נטל צפור - - ר' פוטר (ק"ב)

או' אנו שזה כשר (מנח' י')

ותלה ר' את הכתם בשרף שקמה (נד' כ')

בטל ר' את המשואת והתיר את הרוצח והתיר עד מפי עד והתיר שיהיו יוצאין עליו מבערב בחזקת שנתקדש ירש' ר"ה ב‘, ה’. וע' מפרשים)

והמשפך של גוים ר' מתיר (תוספ' ע"ז ח‘, א’)

ר' פוטר (ו)

העור מותר (שם זבח' י“א, י', י”ג)

כמה נאה פת זו מה ראו חכמים לאוסרה (ע“ז ל”ה:)

 

משפט העבדים    🔗

אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא (גטין ל"ח:)

אעשנו בן חורין קנה (מ:)

המשחרר חצי עבדו- - קנה (מ"א:)

לא תסגיר בלוקח עבד ע"מ לשחררו הכ' מדבר (מ"ה)

בכלם עבד יוצא בהן לחרות ר"א אף הסירוס (קדושין כ"ה)

אף רוב המדבר שבלשונו (שם)

היתה לו יותרת וחתכה עבד יוצא בה לחרות (כ“ד: כ”ה)

 

טהרת מוסרו    🔗

משל לב' ב"א שנכנסו לפונדק - - הואיל ואהרג יהרג חברי עמי וכו' (אדר“נ ט”ז, ג').

 

רוח פיוט    🔗

שוקעת במערב, כדי לתן שלום לקונה, שנאמ' וצבא השמים לד משתחוים – נחמ' ט' ו' – (סנהד' צ"א).

 

ידיעת המקומות    🔗

מקום הוא ששמו עינים (סוט' י')

על בסמוך (ל"ז)

 

קביעות חלקי הזמן    🔗

ג' משמרות הוי הלילה (ברכ' ג':)

העונה א' מכ"ר בשעה וכו' וכו' (תוספ' שם א‘, ג’).

 

מקבילות    🔗

ומפני מה חמה יוצאת (סנהד' צ"א)

ימות המשיח כמנין ימ' החמה (צ"ט)

שנה תמימ' ר“א מונה שס”ה ימים (ר"ה ו').

 

II. ר' שמעון בן מנסיא    🔗

 

מקבילות    🔗

ב' ערוגות זו למעלה מזו לא ידלה מן התחתונה וישקה את העליונה (מ"ק ד'.) ב' ברכות זו של חמין וזו של צונן נוטל את הפקק מבינתים כדי שירדו ח' לתוך הצ' וצ' לתוך הח' (תוספ' ערובין ח‘, ה’.)

 

III . יוסף הבבלי    🔗

רב אסי שבבבל חברו של רב שילא בר אבינא תלמידו של רב, בהיותם מתעצמים בדין הלכה אחת מהלכות רב, שם כל אחד הוראת שמו לרמז על רוב כחו לעמוד בפני חברו ולנצות אותו. רב אסי אמר: “אנא אמיתא דנהטא דלא שליט בה רוקבא”, לאמר: אני מכתשת נחושה, אשר כל רקב לא יעלה בה. – וחברו ענהו: “אנא שילא בר אבינא כוכנא דפרזלא דמחבר אמיתא דנחמוא”, לאמר: אני שילא בר אכינא מכתש ברזל אני, אשר ידוע בכחו את מכתשת הנחושת (נדה ל"ו: וע' פי' “בוכנא ואמיתא” (חולין נ"ב:). מה ענין שם שילא בר אבינא למלת “בובנא” לא זכינו לדעת אל נכון, לעומת זה שם אסי ומלת אסיתא לשון נופל על לשון הם.

תכלית דברינו במקום זה איננו בירור שמות שני חכמים אלה, כי זמנם הוא דור שלישי לדור זה, שאנחנו עסוקים בו.

אולם מתוך בירור זה, יצא לנו בירור שם חכם אחד בן דורו של רבה"ק, ובאור ברייתא שהדעות משתבשות בה מאד.

רב אסי בדברו על הדבר הרמוז בשמו, דבר גם על תולדות שמו ועל מבטאו הישר, כי איננו אסי, כי אם איסי, ויאמר: “אנא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור ארי' הוא איסי בן גמליאל דהוא איסי בן מהללאל אסיתא דנחשא וכו'” (נד' שם) – ואין ספק, כי למען התאים את משלו עם האיסית, באר, כי עקר שמו הוא איסי. הדומה יותר במבטאו לאיסית, משם אסי אשר נקרא בפי העם. – אך מליצת “אנא איסי בן יהודה” לאו דוקא הוא. כי גוף מאמר זה, החורז כמה שמות של איסי על חוט אחד, ברייתא היא, העוסקת בבירור שמות של תנאים והפותחת במלת “תנא” (פסח' קי"ג:) או “והתניא” (יומא נ"ב:). עקר ברייתא זו נשנית בביהמ“ד על מאמר, שנאמר בשם חכם אחד, אשר קרא לו הקורא “איסי” סתם, ובא בעל הברייתא ופירש, כי יש כמה חכמים, שנקראו בשם איסי סתם, ויפרוט לאמר, הוא איסי בן יהוד' וכו' וכו' הוא איסי בן מהלאל (שם ושם), וכלם אינם בעלי המאמר שנאמר אז כי אם “איסי בן עקביא”, וזהו פירושה של פסקה החותמת: “ומה שמו? איסי בן עקביא שמו” (שם ושם) כלומר: ומה שמו של מאמר זה, שאנו עסוקים בו עכשו? איסי בן עקביא הוא! ולא בן יהודה, או בן מהללאל. אל ברייתא זו של התנאים הבאה להודיע לתלמידים, כי שם “איסי” מיוחד לתנאים רבים, וכי יש להם לדיק בכל שמועה בשם אומרה, אם הוא איסי בן פלוני או איסי בן אלמוני, אל ברייתא זו של התנאים, על דבר התנאים, נסמך מאמר לאמוראים, על דבר האמוראים הנזכרים בשם ר' יצחק סתם, האומר “הוא ר' יצחק בן טבלא, הוא רי”צ בן חלקא הוא ריצ”ב אלעזר, הוא ריצ“ב אחא דשמעתא הוא ריצ”ב דאגדתא" (פסח' שם), כלומר רי“צ בן טבלא נקרא סתם רי”צ, וריצ“ב אלעזר וכו' וכו' נקראו סתם רי”צ, כדרך, שתנאים שונים בני אבות שונים ששמם איסי, נקראו איסי סתם.

יקר הוא בעינינו לפרש ברייתא זו ומאמר זה, שהקורא עלול לטעות ולהשתבש בהם, אולם אלו דברה הברייתא רק באיסי בן גמליאל ובבן מהללאל ובבן עקביא, כי עתה לא ראינו בה פרי לתולדותינו, כי שמועות כל החכמים האלה לבד של איסי בן עקביא, כמעט נשתכחו,ואין זכר לנו בלתי אם לשמותיהם שהשתמרו בברייתא זו. וגם המאמר ההוא של איסי בן עקביא שבשבילו נשנתה, לא נתקים בידנו. אבל שם חכם אחד נשמר לנו בראשית הברייתא, אשר עקבותיו נודעו מאד בתולדותינו ובתורתנו, הלא הוא איסי בן יהודה. הן אמנם, כי אלו נוצר רק שמו זה לבדו, לא הרוחנו הרבה, כי בלעדי זה גדול שמו בקרב רבותינו, אך הפסקה האחת הפותחת את הברייתא, משוה עליה יוקר גדול לעניננו. תחלת דבריה אלה הם: “הוא יוסף אי שהוצל הוא יוסף הבבלי, הוא איסי בן יהודה וכו'” (יומ' שם) ואין לאמר, כי התנא שונה פה זוגות זוגות ועושה את איש הוצל ואת הבבלי לזוג שמות של חכם אחד, ואת שם איסי בן יהוד' לשם של איסי אחר נבדל מיוסף הבבלי, כך אי אפשר לאמר, כי מוכרע ועולה מדברי הגמרה המקשה מאיסי בן יהודה על יוסף איש הוצל, כי שניהם שמות איש אחד הם. ובכן זכינו לדין כי “יוסף הבבלי יוסף איש הוצל ואיסי בן יהודה” כלם הם שמות לחכם אחר המפורסם ביותר בשם איסי בן יהודה. וקרוב הוא, כי הוא נקרא גם בשם בן גור ארי' על פי מליצת הכתוב “גור ארי' יהודה” (ברא' מ"ט, מ'). ושני שמות וארבעה כנויים אלה מצטרפים מאד באדם אחד, כי שֵם איסי, שהוא עקר שמו של ר' אסי, הוא בעקרו שם “יוסף” הלא ידוע גם לכל בקי רק מעט בדברי תלמוד ירושלמי, הקורא תמיד לסתם רב אסי ר' יוסה או ר' יוסי, שהוא יוסף. ו“הבבלי” הוא רק שם הארץ “והוצל” הוא שם העיר שנולד בה, “ויהודה” הוא שמו של אביו, ו“גור אריה” הוא כנויו של אביו. לא כן השמות הנותרים הנזכרים שם, מי שהוא בן גמליאל. אי אפשר לו להיות בן מהללאל או בן עקביא. ובכן שלשת או ארבעת השמות הראשונים הם לחכם אחר הידוע לנו היטב. והשמות הנותרים הם לשלשה חכמים אחרים, אשר את שנים מהם לא זכינו לדעתם.

ובדבר הזה חזרה אבדה גדולה לתולדות התנאים בכללן ולתולדות איסי בן יהודה בפרטן. הנה רבנו הקדוש מספר לנו גדולות ונכבדות על יוסף הבבלי ועל האהבה הגדולה, שאהב אותו רבו הגדול ר' אלעזר בן שמוע (מנחות י"ח). בכל דברי רבותינו אין כמעט זכר ליוסף הבבלי, עתה אנחנו יודעים, כי לא עברו רבותינו על חכם בבלי זה בשתיקה, כי אם קראוהו בשמו השגור בפיהם יותר, שהוא שם איסי בן יהודה, ובאיסי זה אנו יודעים את שם עירו ואת שם ארצו ואת החשוב לנו עוד יותר, את שם רבו.

עוד אבדה אחת חוזרת לנו בידי רבותינו. במשנתנו שנינו: “משמת ר' יוסי קטונתא, פסקו חסידים ולמה נקרא שמו קטונתא? שהיה קטונתא של חסידים”. (סוט' מ"ט.) ובברייתא: “משמת אבא יוסי בן קטונתא בטלו חסידים ולמה נקרא שמו אבא יוסי בן קטנותא? מפני שהי' מקטני חסידים” (:) ולפי זה פירש"י: “מקטניהם וסופם” (רש"י למשנה). אולם הירושלמי פירש "ולמה נקרא קטנותא שהיה תמציתן של צדיקים וחסידים (ירש' שם ט', ט"ז), ובכן אין ל' קוטן אלא ל' ענוה. אך אם מופלג חכם זה בשבחו, מדוע אבדו לנו שמועותיו? את האבדה הזאת מחזיר לנו מאמר אחד, אשר כל עין בוחנת תכירהו, כי ברייתא היא, ואלה דבריו: “אמרי, הוא יוסי הבבלי, הוא יוסי בן יהוד' הוא יוסי קטונתה, ולמה נקרא וכו'” (ירש' ב"ק ג‘, ז’).

ולפי אומדן דעתנו, הוא יוסי בר קוצרתה, שמאמר מוסרו נאה לחסיד (ע' ירש' שבת ב‘, ו’) כי ל' קוטן ול' קוצר קרובים במשמע.

ובכן זכינו למצא, כי התנא איסי בן יהודה הידוע לנו בשמו, הוא יוסף מארץ בבל מעיר הוצל תלמיד חביב לרא"ב שמוע, ועל חסידותו המופלגת נקרא “קטונתא” או “בן קטונתא”.

ולפי דרכנו למדנו עוד, כִי תחלת שם “אסי” הנמצא הרבה בתלמוד בבלי, הוא “איסי” ועקרו מראשיתו הוא יוסף.