I ר' יוסי בר' חנינא ור' יהודה בן חנינא.    🔗

על המשנה האומרת “האיש מדיר את בנו בנזיר” שואלת הגמרה: “מ”ש?" ומשיבה “ארי”וח וכו' ור' יוסי בר' חנינא א' ריש לקיש וכו‘" (נזיר כ"ה:). מסדר זה עולה, כי רי“ב חנינא היה תלמיד לר”ל או לכל הפחות בן דורו. ודבר זה מוכרע ממרבית המקומות אשר יזכר שֵם ריב"ח, כגון “ארי”ב חנינא א’ ריש לקיש הל' כר“א בגיטין” (גטין פ"ו:). אך במשך הדברים בההיא דנזיר שואלת שם הגמרה: “וסבר ר' יוסי בר' חנינא הכי והתניא ר' יוסי בר' חנינא אומר וכו'” (נזיר כ“ט. בגירסה הקדמונית המובאה בחו' ד”ה“ה”ג"). אולם גירסתנו בגמרה שלפנינו היא “והתניא ר' יוסי בר' יהודה אומר”, כי המעתיקים ידעו רק אמורא הנקרא ר' יוסי בר' חנינא ולא תנא הנקרא כן. אבל “רבנו תם מפרש דאין לשבש את הספרים, דהא רב חנינא דשמעתין ע”כ תנא, ואינו אותו שבש“ס שמוזכר באמורא, שהרי ארשב”ל משום ריב“ח, וריב”ח היה תלמיד דריו“ח דא' בפ”ג דסנהד' – ל‘: – דר"יוח סמכי’ וא“ל אמור מה ששמעת ואיך ארשב”ל משמו? אלא ודאי תרין הוו" (תו' שם). וגם רשב“ם קיים גירסה ישנה שבנזיר וקורא לברייתא המובאה שם”מתני דר' יוסף בר' חנינא במס' נזיר" (פרשב“ם ד”ה“מביאה קרבן אחד” ב“ב קס”ו.). ואם כן הלא היה גם לדעתו, גם תנא שנקרא רי“ב חנינא. מלבד זאת יש עוד ראיה לדעת ר”ח, כי היה גם תנא נקרא בשֵם ריב“ח, כי כן נזכר שֵם זה בתורת שם בעל מאמר בברייתא “א”ר יב”ר חנינא בוא וראה כמה קשה וכו‘" (תוספ' ערכין ה‘, ט’), ואמורה ושנויה ומשולשת ברייתא זו בתלמודנו (סכה מ‘: קדושין כ’. ערבין ל':), וכן נזכר בתורת שֵם בעל מאמר לברייתא אחרת: “רי”ב חנינא או’ הרי אומר במדבר בערבה וגו' אלו י' נסיונות וכו'" (ספרי דברים א'). אולם בכל הֵרָאות לנו דעת ר“ת נכונה, כי היה גם תנא ששמו רי”ב חנינא, הנה רי"ב חנינא המצוי הרבה בתלמודים ובמדרשות ואשר פעלו נראה משם הרבה, הוא האמורא ולא התנא, על כן נחוץ לנו מאד לבקר את המאמרים והזכרונות המסופקים, למי משניהם הם.

הנה נוח מאד להחזיק, כי מאמר אשר “אמר ר' אבא הכהן מעשה ומתו בניו של רי”ב חנינא וכו‘" (תעני' י"ג.) חוזר על התנא ריב"ח, ולא עוד אלא שגם המעידים תנאים הם, כי ר’ יוסי הכהן הלא הוא תלמידו של ריב“ז (ע' אבות ב‘, ח’). ואם כן הלא יהיה רי”ב חנינא בעל המעשה, תנא בן דורו של רי“ב זכאי. אולם אם נחפוש היטב נמצא, כי גם אמורא היה ששמו ר' יוסי הכהן, וחבר לריה”כ זה היה חכם, ששמו ר' אבא הכהן, ועדותם זו של מיתת בני ריב“ח העידו, לפי המסתבר אחרי מות ר”יוח ורשב“ל, כאשר מצאנו “איתיבי' ר"ל לרי"וח: בנות שוח וכו' אשתיק [רי”ח] א”ל ר' אבא הכהן ליוסי הכהן אמאי אישתיק וכו' " (ר“ה ט”ו:). ובכן נשא ונתנו גם ר' אבא הכהן ור' יוסי הכהן, בימים אשר קשה היה לברר אמתת דבר ר“יון ור”ל. וקושי זה אינו אלא לפי שכבר מתו, וא“כ לא היו אלא בימי ר' אמי ור' אסי ואולי גם אחריהם. ולפי זה אין דבר מכריענו להוציא את ריב”ח, שדבר עליו ר' אבא הכהן בשם ר' יוסי הכהן, מחזקתו ולאמר עליו, כי הוא תנא קדמוני בן דורו של ריב“ז. אך עוד יש דמיון מתעה ללמוד משמועה אחת, כי ריב”ח הנאמר בה, הוא תנא, בן דורו של ר“י הגלילי, ולא עוד אלא שהוא תנא חשוב ממנו, כאשר מצאנו: “ר' יוסי גלילאה איקלע לאתרי' דרי”ב חנינא וטלטל סרגא ואיקפד רי”ב חנינא" (שבת מ"ו.). ועתה אם רי“הג בא אל מקומו של ריב”ח, אין זאת כי אם היה ריב“ח בן דורו, ואם מלאו לבו לריב”ח להקפיד על רי“הג, על כרחנו היה חשוב או זקן ממנו. אך באמת אין ר' יוסי גלילאה זה התנא ר' יוסי הגלילי בן זמנם של ר' טרפון, ר' עקיבא ורי”שמ, כי אם בן זמנו של ר' יונה, ומן התנאים אין אף אחד שיהי' שמו ר' יונה. וסתם שם זה אינו אלא לחברו של ר' זירא, שהיה מן התלמידים המאוחרים שבמאוחרים לרי“וח, או לתלמידו של ר' זירא זה, וא”כ יהיה מן האחרונים שבאמוראי א“י, ואם כן יהי' ר' יוסי גלילאה חברו של ר' יונה גם הוא מתלמידי ר' זירא או לכל הקודם מדור ר”ז עצמו, שעקר ימי מעשהו באו בדור ר' אבהו, שהוא דור ר' אמי. ור' יונה זה ור' יוסי גלילאה זה אמנם היו תלמידים מובהקים של ריב“ח, כמו שמצאנו”ר' יונה זה ור' יוסי גלילאה בשם ריב“ה” (ירש' שבת ז‘, ד’. שם כלאים ג‘, ח’. שם נזיר ז‘, א’). מלבד דברים אלה אמר הגאון בעל סה“ד להחליט, כי בכל מקום שנזכר שם ריב”ח לפני ר“יוח ור”ל, הרי הוא ריב“ח התנא, וכ”מ שהוא נזכר אחריהם, הרי האמורא. ולדעתנו אין הדבר נוהג, כי תנא ואמורא יזכרו כאחד כשני חכמים חולקים. ואפילו במקום שאמורא אמר לעצמו לפי תומו של דבר, שהוא סותר לדעת תנא, מתמהה הגמרא ושואלת: “גימא פליגא אדר' פלוני או ר' פלוני”. וסתם תשובה על שאלה כזו“אמר לך ר' פלוני אנא כאידך תנא סבירא לי”. ואיך יעלה על הדעת, כי יחלוק ר“יוח או ר”ל מדעת עצמו על תנא, הלא זהו כל עצמה וכל כחה של תיובתא לבטל דברי אמורא, כשהוא חולק על אחד התנאים, כדברי קדמונינו“ותיובתא היא מבטלת ההלכה” (מבוא התלמוד לר"ש הנגיד) “שלשון תיובתא שייך כשהמקשה משיב על האמורא מכח משנה או ברייתא, כי האמורא אין לו כח לחלוק על התנא” (תחלת חכמה מובא בקיצור כללי הגמרא שעל יד מבוא התלמוד). ובכן אין גם מאמרי ריב“ח הקודמים במחלוקתם לר”יוח ולר“ל ולשאר זקני האמוראים, לשום תנא ששמו ריב”ח, כ“א לריב”ח האמורא. אולם אף כי לדעתנו אין ספק, כי ריב“ח הנזכר בתכיפה אחת עם רי”וח ור“ל, הוא האמורא, לא נחדל להִפָּלֵא על גוף הדבר הזה כמה פליאות. אם אמת נכון הדבר, כי הוא אמורא צעיר מר”יוח, איך ימלאהו לבו לחלוק בכלל על רי“וח וחבריו שסתמם הם רבותיו: ואם תמצא לאמר, כי לא תלמיד מובהק הי' לריו”ח, מכל מקום צעיר הוא. ומדוע הקדימו הסדרנים את דברי הצעיר לדברי הזקן? ועוד יותר יקשה, מי מלבד המקומות הרבים שריב“ח אומר שמועה בשם ריו”ח או בשם ר“ל, מצאנו את ריו”ח הזקן הרב ואת ריש לקיש הרב אומרים שמועה בשם ריב“ח הצעיר, כגון: “ארי’צ א”ר יוחנן א”ר יוסי בר' חנינא משום רא“ב יעקב וכו'” (ברכ' י‘: (“רשב”ל בשם ר’ יוסי בן חנינא" (ירש' סכה א‘, א’). על כל הקושיות האלה יש לדעתנו תשובה אחת, כי כל הדברים אשר אמר ריב“ח בשם ריו”ב וחבריו, שמע מפיהם, שאמרו הם אותם בשם רבותיהם או מדעת עצמם. לעומת זה כל מאמרי ריב“ח שקדמו למאמרי ריו”ח וחבריו, או שנראו כחולקים עליהם או שהם אמורים בשמו, לא שלו היו, כ“א של רבותיו, או של חכמים הראשונים שפעמים הוזכרו שמותם כגון רא”ב יעקב שהרבה ריב“ח לאמר בשמו. וריו”ח קבלם מפי ריב“ח והזכיר עליהם את שם התנא הקדמוני, אחרי הזכירו את שם ריב”ח שמסר לו שמועה אחת משמועות תנא זה (ברכ' שם). כי מסתבר הדבר מאד, כי בעל שמועות היה ריב“ח במדה מרובה מחבריו, כי מלבד שהי '”מרא דשמעתא דאושא" (כתוב' ג'.), מצאנו, כי דברים שנעלמו לריו“ח ולכל בני דורו, גלוים וידועים היו לריב”ח, כאשר יעלה מעובדה זו “יומא חד הוה יתיב קמי' ריו”ח א' להו – ריו“ח לסוד חכמיו –: מי איכא דידע הל' כריב”ק או לאו? א“ל רש”ב אליקים דן – זה. כלומר ריב“ח – ידע – – א”ל – ריו“ח לריב”ח –: בני, אמור כיצד שמעת? א“ל: כך שמעתי שמורה ריב”ק לר' נתן – א“ל: לזה הוצרכתי וכו'” (סנהד' ל':). וכן מצאנו עוד ששנה ריב“ח ברייתא לפני ריו”ח“וקלסי' ריו”ח" (מעילה מ"ז:). ואם נדמה בנפשנו, כי דברים ששמע מריב“ח ספר ריו”ח לפני תלמידיו או לפני חבריו שלא היו אז במעמד ההוא, הלא אמרם על כרחנו בשם אומרם, אשר מפיו, ולא מפי אחרים, שמע אותם. וגם דברי ריב“ח המוקדמים במקומות אחרים לדברי ריו”ח ור“ל, לא דברי עצמו הם, כי אם דברי הקדמונים, שאמר בשמם. ודרך זאת להקדים את דברי הצעיר, שהוא כעין תלמיד, לדברי הזקן שהוא כעין רב, מצאנו ברב יהודה בן יחזקאל לגבי ריו”ח: “מאי ברכת השיר? רב יהודה או' וכו' ר' יוחנן או' וכו' " (פסח' קי"ה) “מהיכן הלל הגדול? רביהודה או' וכו' ריו”ח או' וכו' רב אחא בר יעקב או' וכו'” (שם). ואין ספק כי אלו היו דברי רב יהודה דברי עצמו, לא הקדימו אותם לדברי ריו“ח הגדול בדורו ובכל הדורות הבאים, אלא על כרחנו היו דברי רב יהודה דברי רב או שמואל רבותיו, עצמו, שבשמם היה אומר שמועות הרבה מאד, וביחוד ההלכות הנוגעות לעניני תפלה וברכה. ואת רב ושמואל הלא חשב גם ריו”ח עמנו לגדולים ממנו (חולין צ"ה). על כן הקדימו את דברי תלמידם, האומר בשמם, לדבריו. והוא הדיון בריב“ח, שהקדימו את דבריו לדברי ריו”ח. יען כי לא דברי עצמו הם. ויען כי דברי ריב“ח, הם לפעמים דברי הגדולים שקדמוהו. ע”כ יש אשר ריו“ח עצמו אמרם בשמו, אף כי קטן הי' ריב”ח מריו“ח. ומטעם היות הרבה מדברי רי”ב חנינא של תנאים קדמונים, הקדימום לפעמים מסדרי הש“ס גם לדברי ר' יהושע בין לוי. רבו של ריו”ח (ע' ברכ' כ"ו:). ולא רק דבר זה בלבד מצאנו כי ידע ריב“ח לפעמים ברייתא אשר נעלמה מר' יוחנן. כי מוצאים אנחנו בדבר סברא יש, אשר מריו”ח נפלא הדבר וריב“ח מצא את פתרונה: “א”ר שבתאי: מקבלין עדים שלא בפני בעל דין – תהי בה ריו”ח: וכי מקבלין עדים שלא בפני בע“ד? קבלה מני' ריב”ח כגון שהי' הוא וכו‘" (ב“ק קי”ב:). וקצת נראה כי גם גדולי הדורות הבאים לא נתנו להשפיל את ר’ יוסי בר' חנינא אפילו לפני ריו“ח: “אמר רבא: משם דקשיא דריו”ח אדריו”ח משוית לי' לרי"ב חנינא טועה? " (ל"ט).

רי“ב חנינא “דדינא הוכה ונחית לעומקא דדיינא” (ב“ק ל”ט.) היה גם מבקר חריף, ומדי האמר לפניו דבר אשר יסודו רעוע. היה מגלה את רפיונו, על כן יאמר עליו: “מחכו עלה במערבא: רי”ב חנינא” (סנהד' י"ז) – כלומר: סתם שוחק בא“י על דברים שאינם נכונים, הוא ריב”ח. – אולם אין לדַיק ממלת “מערבא”, כי בא“י היו שוחקים על דברים הרעועים שנאמרו בבבל – כאשר נראה להסתייע קצת ממעשה כי סלק ר' אבא אשכחי' וכו' א' להו וכו' אחיכו עלי'” (ביצ' ל"ח.) – כי כן אנו מוצאים את תשובת רי“ב חנינא על ברייתא ד”תני ר' חייא (ערובין מ"ז:) נאמרת במליצת “מחייך עליה רי”ב חנינא" (מ"ח.), ולא עוד אלא שגם תשובה אחת על אתקפתא שהי' “מתקיף רי”ב חנינא" עצמו, נאמרת במליצת “מחכו עלה במערבא” (נזיר מ"ב.). ור' חייא וריב“ח עצמו הלא ודאי במערבא עצמה היו. ולעומת זה מצאנו בריב”ח, כי כל אשר היו שגורים על פיו דברי סרטק 11 חכמי א“י, ככה היו נכונים על שפתיו גם דברי חכמי בבל, כי כן אנו מוצאים “א”ר יוסי בר חנינא א”ר הונא" (ברכ' נ"ב). עוד יש להתבונן, כי יש מאמרים בתלמוד בבלי הנאמרים בשם ר' יוסי סתם, ושאנו רגילים לחלותם בסתם ר' יוסי שהוא רי“ב חלפתא התנא, ובאמת לרי”ב חנינא הם. בבבלי איתא: “א”ר א“ר יוסי יהי חלקי ממתפללים עם דמדומי חמה” (שבת קי"ח). ובירושלמי נתפרש שֵם ר' יוסי זה יותר“א”ר יוסי בן חנינא ויהא חלקי עם המתפללים עם דמדומי דמה" (ירש' ברכ' ד‘. א’). ומלבד תוספת נתינת טעם שיש בגוף מאמר זה בירושלמי. נזכר שם, כי מלבד מה שאמר כן' נהג כן גם במעשה. ופירוש שם רי“ב חנינא על מאמר זה שנזכר בבבלי בשם סתם ר' יוסי, יחזיר לו עוד אגדות אחרות, הלא הם ששה מאמרים: “יהא חלקי ממתי בחולי מעים; יהא חלקי ממתי בדרך מצוה; יהא חלקי ממכניסי וכו‘; יהא חלקי ממושיבי וכו’; י”ח מגבאי וכו'; י”ח ממי שחושדין אותו וכו' (שבת שם), כי כל המאמרים האלה מתחילים במלת “ואמר” אשר ו“ו החבור מורה, כי כלם לבעל המאמר שלפניהם הם. ובעל המאמר ההוא הלא רי”ב חנינא הוא. ובהיות כל ששת המאמרים האלה מתחילים “יהא חלקי” מוכרעים אנו להחזיק, כי“יהא חלקי מאוכלי וכו‘; יהא חלקי מגומרי וכו’” (שם) לו הם. לעומת זה מאמר ר' יוסי “חמש וכו' ונטעתי וכו'”) (שם) על כרחנו לר' יוסי בן חלפתא התנא הוא, כאשר תראה כל עין, וכן כל המאמרים הבאים אחריו. ובאמת נכתב מראש מאמר זה “אמר” ולא “ואמר”. כשם שהחזרנו בזה לר' יוסי בר' חנינא האמורא את אבדותיו. כלומר את מאמריו שנתגלגלו באו לרשות אחרת, כך הנני להשיב לחכם אחר את מאמריו, אשר אמרו קצת מגיהים להכניסם לרשות רי“ב חנינא. בתלמודנו איתא “א”ר אילעא א' ריש לקיש א”ר יהודה בר חנינא באושא התקינו שיהא אדם זן וכו‘" (כתוב' מ"ט) ונ“ב “צ”ל ר' יוסי [בר חנינא] וכ”ה בריף וברא“ש”. והנה מלבד שאפשר גם לספרי הרי“ף והרא”ש להשתבש לפעמים, כמו שהוא אפשר לספרי הגמרא להשתבש, יש להחזיק יותר, כי במקום זה נשתבשו דוקא ספרי הרי“ף והרא”ש מפליטת קולמוסם של המעתיקים, הרגילים יותר בשם ר’ יוסי בר חנינא, המצוי הרבה בש“ס בבלי וירושלמי, ומעתיקי הגמרה לא הלכו במקום זה אחרי רגילותם, כ”א דקדקו וכתבו. אך פה אין לנו לילך רק נאחרי שקול הדעת לבדו. כי תחת אשר בבבלי נזכר בשלש תקנות אושא, שסמנן הוא “קטנים כתבו ובזבזו” (ג') ר' אילעא ג"מ, ריש לקיש ב"פ, ור' יהודה בר חנינא רק פעם אחת, לא נזכר ר' אילעא בירושלמי לענין תקנות אושא אפילו פעם אחת. וכנגד זה נזכר שם רש“ב לקיש ור' יהודה בר חנינא ארבע פעמים בארבע תקנות אושא המובאות שם, ואלה הן: “רשב”ל בשם ר' יודה בן חנינא נמנו באושא שיהא אדם זן וכו'” (ירש' כתוב' ד‘. ח’) “רשב”ל בש“ר יודה ב”ח נמנו באושא בכותב נכסיו לבניו וכו‘" (שם) “רשב”ל בש“ר יודה ב”ח נמנו באושא שיהא אדם מפריש חומש וכו’" (שם). מלבד שלש התקנות האלה המובאות גם בבבלי, מובאה פה עוד תקנה: “רשב”ל בשם ר' יודה בן חנינא נמנו באושא במקפיד את הזקן וכו‘" (שם), מלבד יתרון ההתקנה הרביעית, שבבבלי לא נזכרה, יש עוד יתרון בירושלמי: תחת אשר הבבלי אינו מביא, כי אם תקנה אחת אשר התקינו שיהא אדם זן" ממקורה הראשון. והשנית אינו מביא אלא ממקורה השני, והוא ריש לקיש, והשלישית רק ממקורה השלישי בלבד, והוא ר’ אילעא. וסמנך “ושמועות הללו מתמעטות והולכות” (כתוב' שם) מביא הירושלמי את כלן ממקורן הראשון, הלא הוא “ר' יהודה בן חנינא”, ולעניננו אנחנו יקר דבר זה מאד למצוא שם. מלבד הגירסה הנכונה" “ר' יהודה בן חנינא”, וגם את קיומה בצדה, המכריע, כי אי אפשר לנו מבשום פנים לגרוס ר' יוסי בן חנינא ולומר, כי תיבת “יהודה” אינה אלא שבוש לתיבת “יוסי”, כי בפירוש נזכר בעצם הענין ההוא לענין פרט אחד בתקנה אחת מתקנות ההן “ר' אבהו בשם ר' יוסי בי ר’חנינה ואית דאמרי בשם ר' יודה בן חנינא וכו'” (ירוש' שם). ובכן הלא יש שני חכמים שונים, אשר שם האחד ר' יוסי ושם השני ר' יודה. ולר' יודה בן חנינא זה, מוצאים אנחנו בפי ריש לקיש עוד מאמרים בירושלמי (ירש' ערובין א' ט') ובבבלי (ערובין י"א). מכל זה נראה, כי ר' יוסי ב“ר חנינא לתור ור' יהודה בן חנינא לחוד. ימים רבים אחרי סדרנו מאמרנו זה, זכינו למצוא את מרבית דברינו האמורים פה ע”ד ר' יהודה בן חנינא, בס' ערך מלין בערך “אושא” סמן ד' להרה“ג שי”ר ז"ל.

II יחס ר' סימון    🔗

יחס ר' סימון שעליו כבר דברנו בגוף הספר נקרא ע“פ הרוב ר' סימון סתם. אולם מוצאים אנחנו נזכר”ר“ס בר זביד” (ירש' ברכ' ב‘, ה’, א')“ר”ס בר זבדי (שם ירש' ב"ב ג‘, א’) ר“ס בר זבדא” (שם שביעית ב‘, ה’ שם פסח' ט‘, א’). והנה זבדא וזבדי שוים הם במבטאם, וזבדי וזביד שוים בעצם אותיותיהם. וברור הוא, כי אין שלשתם אלא שלשה פנים לשם אחד. וזמנו ר' סימון סתם ושל ושל ר“ס בר זבדי, לפי זכרונם העולה בתלמוד ובמדרשות, אחד הוא. ושמות רבותיו וחבריו של זה ושל זה בני דור אחד הם, וכן, אנו מוצאים, את ר' סימון סתם (רות רב' ריש פרשתא ג') ואת ר”ס בר זבדי (קהל' רב' ב‘, א’) עסוקים בשוה חלק שבין העה“ז לבין העה”ב. וכל זה יכריענו להחליט, כי ר' סימון סתם הוא ר' סימון בר זבדי, הנקרא גם בר זבדא או בר זביד.