לשם תוספת לצד 188 להערתנו 1, המזכרת בשם את“ר' אדא דמן קסרי” ולהערתנו 6 המעלה את זכר שני חכמים בשם “דזונא דקסרין” ואת הלכתם ואת מנהגם, מצאנו לנכון לנקוב את מקצת“רבנן דקסרין” בשמותם המפורשים, ואת שמות מקצת חכמים שנוכל לחשוב אותם לרבותיהם, באשר אמרו רבנן דקסרי דברים בשמם, ואת שמות מקצת חכמים שנוכל לחשוב אותם לתלמידיהם, באשר אמרו הם דברים בשם רב"דק.

מקצת רבד"ק בשמותם.

ר' אבא דמן קסרי (תענית ט"ו)

ר' יוסי דמן קסרי (סנהד' ק"ח) פרגירי דקסרין (שם תרומ' י"א ב')

ר' תחליפא דקסרין (ירש' סוף ר"ח) שלא דקסרין (ירש' נדה ב‘, ז’)

ר' חלפתא קסריא (ב"ר ג')

ר' יעקב דקסרין (נ"ג)

ר' הושע' ברי' שמלאי דקסרין (ויק“ר ל”א)

ר' נסא דקסרין (פתיחתא דחכימי כ"ח).

מקצת רבותיהם.

רבנן דקסרי משום ר' אבא (מגל' ה')

רבנן דקסרין בשם ר' חייא בר טיטוס (ירש' תורמ' ה‘. ה’)

רבנן דקסרין בשם ר' יוסי בר' חנינא (שם שבת ב‘, ה’; ז‘, ג’)

רבנן דקסרין ר' שמאי בשם ר' אחא (א‘, א’)

רבנן דקסרין בשם ר' יעקב בר אחא (ר')

רבנן דקסרין בשם ר' אלעזר בשם ר' חנינה(ב‘, ה’)

רבנן דקסרין בשם ר' שילא די נוה (שם)

רבנן בשם ר' יוסה בי ר' בון (ח' א')

רבנן דקסרין בשם ר' בון בר' חייא (ג')

רבנן דקסרין בשם ר' אברן (י"ג א')

רבנן דקסרין בשם ר' ניסא (ז‘, א’)

רבנן דקסרין משום ר' יודה בר טיטוס (שם ע"ז ב‘, ג’).

מקצת תלמידיהם.

ר' כהן בשם רבנן דקסרין (ירש' שבת ז' ב')

ר' אחא ר' מישא ר' כהן בשם רבד"ק (ח‘, ו’)

ר' אחא ר' מישא בשם רבד"ק (י"ז א')

ר' חזקי' או' בשם רבד"ק (שם ע"ז ב‘, ב’).

הוספות ותקונים מכ“י המחבר ז”ל    🔗

עמ' 6, הערה 6: כגון רב עוקבא ממישן ומר רב חייא ממישן שהי' גאון בפומבדיתא באחרית המאה הארבעים וחמש (אגרש"ג). עמ' 7, סוף הערה 9: ותחשב נהרדעא למדינה אחת לכמה מנהגים בדבר הוראה וכל בבל כלה למדינה אחת עד כי מחוזא שלפי הנראה היתה קרובה לנהרדעא (ע' ח"ח 125 הערות 20–19) נמשכה לענין מנהג הוראה על ערי בבל ולא על מדינת נהרדעא כאשר יעיד זכרון זה“שמעה לקלה דבת מחוזא היא א' להו בבל וכל פרוורהא נהוג כרב' כתב” (כתוב נ"ד.). שם, סוף הארה 17: ומאמר זה הוסמך על מקרא: “הוי ציון המלמי יושבת בת בבל זכרי' ב' י”א –" (כתוב' קי“”א.) אך מאיזה טעם הוציאו פרט זה של הוצל מתוך כלל בבל כלה? הוא לדעתנו מפני שמצאנו עוד מקרא אחד דומה לזה: “ובאת עד בבל שָם תֵנָצֵלִי שם יגאלך וגו'” (מיכ' ד‘, י’) ויען כי שם“הוצל” ומלה“תנצלי” ענפים משורש אחד הרי ע“כ תלו בה את ההצלה: שזבתא. עמ' 15, סוף הערה 3: וע' ח”ו 251 הערות 11–10. עמ' 19, הערה 1 אחרי ספרי במד‘; ירש’ מגל' ד' א‘. שם עמ’ 20 שורה ב‘: ימָנו גם ר’ זוטרא אשר קרוב כי חבר היה גם לרבי יאשיהו (הערה: כך נראה קצת מסמיכות הלכותיהם: ר' זוטרא או' עד כאן מצות כונה וכו' ר' יאשיהו או' וכו' – ברכות י“ג (. שם, סוף הערה 11: “מזון [שהוא טעון ברכה לפני' מנין]? רי”צ א‘: כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים – ש"א ט’, י“ג – (ירש' מגל' ד‘, א’). עמ' 23, סוף הערה 8 אחרי גלותא, צ”ל: ור“ג שלאחריו מר עוקבא. ו”בנו" שבפנים נמחק. עמ' 26, הערה 7 אחרי גם“רבנו”: שמואל (כתוב ק"ז) שם 29 שו' 2 למטה: מרבי. עמ' 34, סוף הערה 9: עוד הלכה בחֵרות הבת נאמרה מפיו: “בת הנזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה” (כתוב מ"ג.) ופרט זה מתעלה לכלל כולל בנתינת הטעם לדין זה“א”ר כהנא: מאי טעמא [דרב]? דכתיב: והתנחלתם אותם לבניכם – ויקר' כ“ה – אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם מגיד: שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו” (שם). עמ' 36, הערה 1 אחרי“שמלי”: ע' עזרא ב‘, א’. שם 37 שו' 10 צ“ל: עליה. ע' 43 צ”ל: הורה שמואל כי עצם דין “דיני העם אשר בקרבו אנחנו יושבים דין הוא ואין לעבור על דין כזה. עמ' 45, סוף הערה 3: “לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אשתא” (סנהד' ק"ח) וקרוב הוא כי שם לבו גם אל תורת חיי הרֶמֶש: “לית בקא בר יומא ולית דודבא ברו שתא (חולין נ"ח). ע' 46 שורה א' צ”ל:גם לחקר שמות המקומות אשר במשנה. ובהערה: מאי בית דלתין א' רב זו בירם (ר“ה כ”ג). עמ' 47 סוף הארה 1: ומעשהו זה היתה תולדה לשיטתו”כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנא' ולא יהי' כקרח וכעדתו – במדב' י“ז, ה' –” (סנהד' ק"י.). עמ' 54, סוף הערה 3: “רב איקלע למזבן גוילי” (סנהד' כ"ח.). –“גוילי: קלפים” (רש"י שם). ע' 58, שו' צ“ל בחכמתם. עמ' 59, הערה 12: דר' הושעי‘, דר חייא. ע’ 63, הערה 3: ע' דברו הנמרץ. ע' 65 שו' 8: וקרוב הוא כי ידע את כתבו המתיחש ויתילד על משפחות מטה מנשה או אפרים (ובהערה: רק נראה מאמרו: אנא מזרעא ויוסף קאתינא – ברכות כ'; ב“מ פ”ה –). עמ' 66 הערה 1 לפני ומכלל חקר: “כשני עמודים שבשני דמוסין שבטבריא וכו'” (תנחומא ויחי ו'). עמ' 67, סוף הערה 2: ע”ז כ“ד: עמ' 70, סוף הערה 6: אף במנהגו לדרוש סמוכין במליצת המשנה כמו במליצת המקרא ולהוציא ממנה דבר אגדה ומוסר אף כי עצם דבר המשנה להלכה נאמר כגון: אריו”ח גדולה הכנ“א כהשכמת בי”המד, דקתני מפני האורחין ומפני בטול בי“המד” (שבת קכ"ז.) “מדשוי להו במתניתן גבי הדדי” (רש"י) נראה כי חשובה היתה לו המשנה כמקרא. שם. סוף הערה 10: וע' מאמר בזה גם לר' זירא“אפשר איתא להא דר’יוח ולא תנינא לה במתניתא נפק דק ואשכח” (זבח' נ"ח). עמ' 71, זו דרי“ש ורע אבל חכ”א, שבת ס“ו, נמחק. סוף הערה 2: ומכלל זה הרי דבריו על המשניות ונברייתות שנזכרו בהן רק יחידים חולקים זע”ז ולא נזכר שם כי סתם חכמים חולקים על היחידים ההם כגון: “זו דברי ריש:”מ ורע“ק אבל חכ”א" (שבת ס“ו; קדושין ט”ו ע"ש). ע' 73 שו' 3 צ“ל: אף נכסף אל הכבוד אשר יכבדו הגוים את ישראל על חכמתו (ובהערה: “שמצוה לחשוב תקופות ומזלות שנא' ושמרתם ועשיתם. כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוה אומר זה חשוב תקופות ומזלות – שבת ע”ה.).עמ' 73, סוף הערה 2: ומעין צער של שכינה כביכול על מעשי הרשעים ועל אחריתם יביע גם מאמר זה: “אר”יוח בתחלה יושב הקב”ה ודואג שמא יֵצא זה לתרבות רעה לאחר שיצא א' ויַ שיצא זה [לתרבות רעה] (סנהד' ק"ד.). שם, סוף הערה 10: “אריו”ח משום רי“ב קסמא גדולה לגימא שהרחיקה ב' משפחות מישראל שנא' על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים ור”יוח דידי' א' מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עינים מן הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל" (סנהד' ק“ג: ע”ש). עמ' 74, סוף הערה 5; ובהלכתו אשר הורה רשב“י: “אפי” לא קרא אדם אלא ק”ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך – יהש' א‘, ח’ – (מנח' צ’ט) הוציא כמעט כל אדם שבישראל מכלל עם הארץ. שם, סוף הערה 7: “מפ”מ זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך א' בא“י (סנהד' קי"ב)”מפ“מ זכה אחאב למלכות כ”א שנה מפני שכבד את התורה וכו‘" (שם). עמ’ 75, סוף הערה 2: ומהיותו חרד לפתוח שערי תשובה לחוטאים גזר ואמר“כל האו' מנשה אין לו חלע”הב מרפה ידיהן של בעלי תשובה" (סנהד' ק"ג.). שם, סוף הערה 11: “גוי שהתנדב מנורה או נר לביהכ”נ עד שלא נשתקע שם בשליה אסור לשנותה וכו‘" (ערכין ו'). עמ’ 76, הערה 5 במקום (ע' מ"ד – הבא).: (ע' ספרנו מקור הברכות 69–68). ע' 79, שו' ד' צ"ל: ממני. עמ' 81, סוף הערה 1: יבמ' מ‘: עמ’ 82, הערה לסוף שורה הראשונה: 1 a ) כי התורה היא מכֻוָנה מראש הלא נראה בהערה הקודמת. וכי גם האומה הישראלית היא מכונת מראש שומעים אנחנו מתוך מאמר זה” אין הקב“ה מכה את ישראל אא”כ בורא להם רפואה תחלה" (מגל' י"ג) ובטעם המאמר הכולל הזה הוא מאמרו“גלוי וידוע לפני מי שא' והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן-לשקלי” (שם) דעתו זו, שהוא מוציא לה רמז גם במקרא גם במצוה, תביע כי כל המוצאות את ישראל מכונות ומשוערות לפני התרגשן עוד לבא לעולם ומדה כזאת אי אפשר לנהוג בלתי אם באומה שגם היא עצמה היתה מכונת ומבוקשת בטרם היותה. עמ' 83, התחלת הערה 4: כון שיחת וכו‘; סוף הערה הנ"ל: על מעשה וכו’. עמ' 84, הערה 3: גם את טעמי הלכותיו וכו' שם, סוף הערה 10: “ר”יוח אתייסר ועבר חשש בצמרמוריא ג' שני ופלג" (שה“ש רבא ב' ט”ז) ובכן למדנו כי חולה הי' במחלת הצמרמורת כל אותן השנים, ועל הצמרמורת ע' נדה ע' 85, הערה 9: ענותנותי' עמ' 86, הערה 19: צ“ל שלא הוסמכו בשם ע' 87, שורה 6 צ”ל בהערה: והוא היה הסוכן הנאמן לשמועות ר' יוחנן רבו עד כי בהיות צורך לחכמי בבל לדרוש היש דבר בפי ר“י על הלכה פלונית יבקשו את עוברי דרכים לסור אל מקום ר' יעקב בר אידי אל סולמא דצור לשאול אותו (ב“מ מ”ג). אך גם דעת עצמו היתה יקרה מאד לחכמי בבל עד שהיו דורשים אותה בדרך כזאת (ביצה כ"ה). עמ' 89, הערה 4 לפני אסור לספר: “אף חרבונה רשע באותה עצה הי'” (שם). עמ' 90 שורה 2: שלם. שם, סוף הערה הנ”ל: וע' תשובתו לרי"ב לוי על דבריו שעֵשָו עשה תשובה (בר' ס"ז). עמ' 91, שורה 16 אחרי מספר להערה 12): כי כל מעשיה טובים גם אלה אשר לא נזכר עליהם זכר הטובה¹ שם, הערה 5: כך הוא עולה ממאמרו של רבב“ח: עמ' 92, הערה 14 לפני ומעין זה: ובהליכותיה ובדבריה עם נעמי (יבמ' מ"ז) שמשם הוא למד כמה דברים בהלכות גרים שם, סוף הערה הנ”ל: ומאמרו: “ועיני לאה רכות – ברא' כט, יז – אילימא רכות ממש אפשר – – בננות צדיקים דבר הכתוב: אלא א”ר אלעזר שמתנותיה ארוכות (ב“ב קכ”ג.) וע' המאמר הנאה והמלא טעם“א”ר אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני וכו' (ברכ' ז') בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכתה וכו' (מגל' י"ג). הערה לסוף עמוד 109 –: על אחת מן הקְרָבות האלה מצאנו" בשנת קס“ו לחרבן הבית אתו פרסאי על רומאי (ס"ע זוטא) והיא שנת 3996. עמ' 114, סוף הערה 12 צ”ל: (ברכ' שם) שם, סוף הערה 17: ועוד מצאנו שלשלת זו בבעיא דלה איפשטא“אמר [רב הונא] וכו' דבעאי מני' מרב ורב מר' חייא ור”ח מרבי" (פסח' ק"ז.). ופ“א מצאנו”א“ר הונא א' רבו” (כתוב' ס"ח) ואין ספק כי חסרה כאן חוליא אחת של“א' רב” בין ר“ה לרבי. עמ' 118, הערה 7: ירש' קדושין א' ד‘, שם: עמ’ 121 סןף שורה 5: ובהיות לבו דבק ונפשו קשורה בעמו באהבה עזה מאד לא הביטה עינו כל רע בישראל וַתֵהָפֵך לו כל קללה לברכה² וכל גזרה קשה לפקודה לטובה,³ שם, סוף הערה 19 במקום תלמיד רבא צ”ל תלמיד רבה עמ' 125, סוף הערה 1: ואפשר הדבר כי היה לו בן ושמו רב פפא כי כן מצאנו“תרגמה רב פפא ברי' דרב נחמן קמי' דרב יוסף ואמרי לה רב פפא ברי' דרב יוסף קמי' דרב יוסף” (ב“מ קי”ג.). עמ' 128, הערה 2: וע' שמועה שאמר בשם ריו“ח (ברכ' כ"ו.). שם, הערה 8: ע' דברי עמ' 132, הערה 8: “בעא מני' רב אחא ר”ה מרבא” (קדושין נ') עמ' 136, הערה 2 אחרי (שבת ק“כ.: ב”מ נ“ב: חולין ק”ל) שם, סוף הערה 19: הכלל העולה מכל המובא בזה כי הי' בקי גדול בספוק צרכי הבריות ובטבעי המזונות והסחורות ומכלל זה הודעתו על טבע הבקר“[תורא אוכמא למשכא, סומקא לבשרא וחיורה לרדיא: (נזיר ל"א). עמ' 137, סוף הערה 5: וקצת זה הוא מאמרו”קול עבה באשה ה“ז מום שנא' כי קולך ערב ומראך נאוה – שה”ש ב‘, יד –" (כתוב ע"ה.). שם, סוף הערה 6 (שם) עמ’ 138, שורה 18 אחרי מספר הערה 16): וידבר גם על טבע בשר הָחָי⁴ שם, סוף הערה 3: “סלקא חייא קטיל גברא” (ערובין כ"ח). עמ' 140, הערה 11 במקום תושבע“ב: תושבע”פ עמ' 141, הערה 5 במקום אלה. ןהרבה: אלה, הרבה עמ' 149, שורה 16 אחרי מספר הערה 21: וילך למסעיו ויבא גם לאנטוכיא ויורה וידון גם שם⁵. עמ' 154, סוף הערה 9: כיצא בזה: “רש”א אב ובנו וכל הקרובין כשרין לעדות החדש" (משנת ר“ה כ”ב.) א"ר לוי מ“ט דר”ש דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן החדש הזה לכם – שמות יב, ב' – עדות זו תהי' כשרה בכם" (גמ' שם). שם, הערה 11 במקום הני תשסרי כנגד מי? צ“ל ברכת הצדוקים כנגד מי? שם, צ”ל הרעים וכו' שם, הערה 12 צ“ל ויקרא רב' כ”ד עמ' 155, הערה 3: לפני רות רבה: ב“ר ס”ג; אחרי וילקוט מלאכי: וע' ר“ה כ”ו. “לוי אקלע” ויש לגרוס שם ר' לוי –“בערביא קורין לשעה שיטפא” (תנחומא תזריע ו) שם, סוף הערה 3: וגם מאמר ר' לוי: " ולא יבאו לראות כבלע וגו' – במב' ד‘, ב – מהו? כבלע? אר“ל אם רואין כבלע הזה שהוא נופל מן העין מיד הם מתים” (במד"ר ה' תנחומא ויקהל ז') ובלע ערבית היא ופירושה"כהרף עין " שבל’ המדרש יאמר לו“נופל מן העין " (וע' גיזיניוס שגם הוא פירש כך מבלי דעת שגם הוא פירש כך מבלי דעת כי כבר קדמוהו רבנן). שם, הערה 6: צ”ל והן נפרשין מע“ז וכו' (ויק"ר). עמ' 158, סוף שורה 3: אף הסביר כי הצרות הבאות עלינו הן המטהרות את לבנו מאד ואת הדופי אשר נלאו גם הנביאים ברוח קדשם להָתַם ממנו תמָרֵקנה הן עד תמו⁶עמ' 163, סוף הערה 7: וכי מליצה זו לא על רבב”ח עצמו היא חוזרת, כי אם על האיש אשר ממנו שמע את החזון עולה ממאמר זה“ארבב”ח א“ר יוחנן לדידי חזי לי זבת חלב וכו'” (מגל' ו'.) ושם ודאי היה ריו“ח הרואה ולא רבב”ח המספר בשמו. עמ' 164, הערה 6 במקום אלא ליחד צ“ל אלא על יחדו. עמ' 168, הערה 2 במקום חברו רב הושע' צ”ל חברו של רב הושעי' עמ' 169, הערה 1 במקום ולא מצא צ“ל לא מצא. עמ' 170, הערה 1 לפני וע' על מדה זו: זובח תודה יכבדנני- תהלים נ‘,- וכו’ רשבנ”א זה עכן ע“ש אמנה אנכי חטאתי – יחש' ז' – כלכל – דהי”א ב' – זה יוסף וכו' מלמד שאף שכן הי' עמהן לעה“ב (ויק"ר ט') דורו של אחאב עע”:ז הי' והיו יוצאין למלחמה ונוצחין ולמה כן שלא הי' ביניהן דילטורין (דבר' רב' ה'). עמ' 171, שורה 3 אחרי ונצורות,: ⁷על האגדה היוצאת ממדרש הכתובים אמר“מה שמן זה חלק, ע”י שאתה מפטמו אתה מריח בו כמה ריחות, כך הפסוק הזה אתה דורש ומוצא בו כמה טעמים טובים" (שה"ש רב' ד‘, י’). שם, הערה 3 אחרי העולה ממאמרו: זה“בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה וכו' ובנגדן לבש הקב”ה י' לבושין (שהש"ר ד‘, י’) וממאמרו עמ' 176, הערה 7 לפני ומלבד: – תלונה מכאבת לב ממין זה מצאנו במדרש" מה יונה זו מכפרת על האומות כך ישראל מכפרים על האומות, שכל אותן ע“י פרים שמקריבין בחג (הן) כנגד ע' אומות שלא יִצְרָה העולם מהם הוא הוה דכתיב: תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה – תהל' ק”ט, ד' –" (שה“ש רבה א', ט”ו). עמ' 179, שורה 21 אחרי יכולים לעמוד“: ומתוך מאמריו נשקפת עין יפה גם ברשעים אשר חסה נפשו גם עליהם. שם, שורה 24 לפני וכי: וכי: " אין העולם מתקַיֵם אלא בשביל מי שמשים עצמו כמי שאינו,⁸עמ' 182, הערה 4 לפני ומליצת: וע' לו מדרשים משוֹטים” אתיא שימה שימה" (כתוב' מ"ו.) ומדרשים מורכבים: " למדנו יסרו מיסרו ⁹מבן ובן מבן" (שם)“פתח מפתח ופתח משער נשער משעריך (מ"ה) וע' מדרשים כאלה לרב חסדא (138 הערה 7). עמ' 184, הערה 3 לפני וע‘: וע’ תשובתו ל”ההוא מינא" ששאלו" אימתי אתי משיח" (סנהד צ"ט.). עמ' 185, שורה 4 אחרי מספר הערה 2): ואשר נקראה היא וכל גבולה מדינת החרמות והגדופים עם שורה 14: מסתתרים. שם, לפני הערה 1: וכנגד דעת המינים שזכרון עֲוֹן אבות אינו נמחה לעולםן מכון ר' אבהו במאמרו: “הקב”ה אין לו שכחה הא מפני ישראל נעשה שוכחן. מה טעמא? מי אל כמוך נושא עון – מיכ' ז‘, י"ט – נושא כתיב וכן דוד הוא אומר נשאת עון עמך וגו’ – תהל' פ“ה, ג' –” (ירש' קדושין א‘, ט’). עמ' 187, הערה 13 במקום אין מעבירין צ“ל אין מעברין עמ' 190, אחרי הערה 13: “גם רב חסדא וכו' א”ל ר' זעירא וכו' א”ל – ר“ח – וכו' (ירש' ברכ' ד‘, ו’). שם, הערה 15 לפני וע' הערה: וגם בעובדה המסופרת: “אמרוה רבנן קמי' דר' ירמ' ור' זירא, ר' ירמ' קבלה ור”ז לא קבלה” (פסח' מ"ח.) נראה כי ר“ירם המוקדם לר”ז ר' ירמ' בר אבא הוא שהוא רבו או כעין רבו ולא ר' ירמ' תלמידו וכן נראה שם מכל השיחה שבים חכמים אלה. עמוד 191, סוף שורה 17: ובעלות חכם אחד ממיודעיו, הלא הוא רב אבא בר פפא, לארץ ישראל בקש אותו להסב את דרכו משם, ולסור שם למקום רבי יעקב בר אידי ולדרוש מפיו הלכה מהלכות רבי יוחנן¹⁰עמ' 194, הערה 13 במקום דלשתכך צ“ל דלשתכח ע' 195 שו' 8 צ”ל: קולם שמע. עמ' 196, סוף הערה 7: (ברכ' ו'). עמ' 201, התחלת שורה 12: אף אל חֻקי הנֵכָר, במשפט אשר בין איש לרעהו, שם את לִבו להבדיל על פיהם בין דין לדין במשפט איש ישראל עם אחיו.¹¹ עמ' 202, שורה 12 במקום דבריו צ“ל דבריהם. עמ' 202, שורה 27 במקום לראש צ”ל ראשון. עמ' 205, שורה 18 בין גם ואת צ“ל: הם. עמ' 205, סוף הערה 3: ובשיטתו ואת כי נברא הכל בכל שלמותן בבת אחת גזר ואמר: עומד עולם על מליאתו נבראה” (ב“ר י”ד) שלדעתנו פירוש עומד עולם הוא החומֶר הראשון שממנו נאצלו כל החמרים ובו נוצרו כל הצורות גם הוא על מלאתו נברא כלומר בבת אחת ובתכלית שלמותו. מוצא דבר. עמ' ב, שורה 11 לפני והנה סתם: “כדבעא מני' שמואל מרה הונא: מנין וכו? א”ל" זו בידנו היא וכו‘" (מנח' ק"י.). עמ’ ו סוף שורה 8: והכי איתא גם במדרש: “תני בשם ר' אליעזר: בכ”ה באלול נברא העולם ואתיא דרב כההיא דתני ר“א דתנינן בתקיעתה דרב: זה היום תחלת וכו' (ויק“ר כ”ט). שם, בשורה 35 ו-44 במקום בהקדמתנו לסדור התפלה המסודר בידנו צ”ל: ובספרנו מקור הברכות. עמ' ח' למטה: IV. עוללות למאמרי שמואל.

א“ל שמואל לרב יהודה שבוק מתניתן ותא אבתראי” (ב“ק י”ד.) נאמר שם על ברייתא דארבעה כללות ודבריו שם אינה אלא אוקימתא אליבא דתרי תנאי. אבל יש מקומות ששמואל נוטה מהוראת המשנה ומורה כברייתא כגון להלכתא דהולכת תרומה לכהן ביו“ט הורה”הלכה כר' יוסי" (ביצ' י"ב) דמוקי לה בברייתא לפלוגתייהו דב“ש ודב”ה דלא כמשנתנו. והורה עוד“כל הנדוכין נדוכין כדרכן ואפי' מלח” (י"ד.) אליבא דברייתא דלא כמשנתנו (ע"ש). והורה עוד“אין מביאין עצים אלא מן המכונסים שבקרפף” (ל"א.) על פי דעת עצמו משום ד“מתניתן יחידאה היא דתניא ארשב”א לא נחלקו ב“ש וב”ה וכו''" (שם). עמ' ט, בין שורות 18–17: האי ערבוביתא דרישא מתיא לידי עוירא ערבוביתא דגופא מתיא לידי שעמומיא ערבוביתא דגופא צתיא לידי שיחני וכיבי (נדר' פ"א). עמ' י“ב, שורה 15 לפני מכדי כתיב: וע' משא ומתן של ר”יוח עם חכמי בבל בהלכה: “ריו”ח שלח לרבנין דתמן תרתין מלין אתון אמרין בשם רב ולית אינון כן וכו‘" (ירש' מכות ב‘, ו’). שם, בסוף שורה המתחילה: עד דאכלת כפנייתא בבבל: ידעין חברין בבלאי לפרושי כי האי טעמא (חולין מ"ה.) שם, סוף שורה 23: “ארייח בין כא”וא ח’ פרסאות" (ר“ה כ”ג) עמ' י“ג, בין שורות 3–2: משל לב' אתליטין תפושים זב”ז (תנחומ' ויגש ג') עמ' י“ד, בין שורות 11–10: בקרונות של צפורי הי' מעשה (כתוב' ט"ו.) שם, בין שורות 14–13: דאר”י א' רב לא עלה עזרא מבבל עד שיחס עצמו ועלה (ב“ב ט”ו.)שם, בין שורות 16–15: דאר“י א) רב מעשה בא”א שנתן עיניו באשה אחת וכו' (סנהד' ע"ה.) שם, בין שורות 18–17: וגם מפי שמואל עצמו אנו שומעין זכרון א‘: "שלפי הגזרה היו וכו’" (שבת פ',) ושם אנו שומעין זכרון אחד לאחי רב יהודה הלא הוא רמי בר יחזקאל האומר“בביהכ”נ היו וכו''“(שם). ומלבד זה אנו שומעין זכרון א' מפי שמואל נמסר לנו ביד”רב" בר שילא א“ר מנתה”,“מגרפה היתה במקדש י' נקבים י' נקבים הי' בה וכו'” ערבין י‘);מחליפין לפני ר’ של זו בזו מהו א' לפניו רשי“מ בר”י כך א' אבא וכו' (נ"ב.)¹²שם, בין שורות 29–28: מעשה באדם א' ששגר לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין וכו' וכו' (ב“ב קמ”ו.) עמ' טו, בין שורות 6–5: אשר במאמרו ברא שהקים וכו' ב' מחדש חדשים (סנהד' מ"ב.) שם, שורה 17:

ידיעותיו בטבע החי והצומח. שם, סוף שורה מאי ברדלס: שור כרַסְתָן ופְרַסְתָן רב רישי' ורב גנובתי' וחלופי בחמרא (חולין ס'.) שם:

ידיעותיו השונות בטבע. (זיקה דבתר מטרא כמטרא, עיבא דבתר מטרא כמטרא, שמשא דבתר מטרא כתרי מטרא (תעני' ג') טבא לשתא דטבת ארמלתא (ו': ע"ש) נהילא מקמי מטרא אתי כמטרא בחר מטרא פסיק מטרא (ט') הני כופשני צוצייני כשרים לגבי מזבח והן הן תורין של רחבה (חולין ס"ב) ד' מיני ארזים הן: ארז, קתרוס, עץ שמן וברוש (ר“ה כ”ג.) מרכיבין דקלים: היכי עבדי? מייתי אסא חדא ושכרא דדפנא וכו' פסח נ"ו.) עמ' יז, הערה לשורה 28 אחרי מלה לדבריו:.¹³שם, שורה 38. במקום דדיינא צ“ל דדינא עמ' י”ט בין שורה המתחלה ר' שמאי לשורה –בשם ר' יעקב: רבד“ל משמיה דר' (סכ' נ"ה) שם, אחרי שורות רבנן דקסרין: רבד”ק בשם ר' שילה (שם מכות ב' ו') רב"דק בשם ר' אבונא (שם פסח' א' א'