תקנ אַבָּא, אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל, הָיָה עוֹסֵק בְּשֵׁרָאִים. נִכְנַס אֵצֶל רַ' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵרָא לִנְצִיבִין וְעָמַד עִמּוֹ עַל הַמִּקָּח. לְאַחַר יָמִים אָמַר לוֹ: אֵין רַבִּי מְבַקֵּשׁ מֵאוֹתוֹ דָּבָר? אָמַר לוֹ: וְלֹא דְּבָרִים הָיוּ? אָמַר לוֹ: וְאֵין דְּבָרְךָ נֶאֱמָן עָלַי יוֹתֵר מִמָּמוֹן? אָמַר לוֹ: אַתָּה הֶאֱמַנְתָּ בִּדְבָרַי, תִּזְכֶּה לְהַעֲמִיד בֵּן כִּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל… כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא” (שמואל א ג, כ), וְזָכָה לְהַעֲמִיד אֶת שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא (מד"ש י, ג).
עוֹסֵק בְּשֵׁרָאִים – מוכר בדי משי.
נְצִיבִין – שם עיר בבבל.
עָמַד עִמּוֹ וגו’ – סיכם לאחר התדיינות את מחיר הבדים שהוא עתיד לשלוח לו.
לְאַחַר יָמִים – כשעלה מחיר המשי.
אֵין רַבִּי וגו’ – אבא שואל את ר' יהודה: מדוע אינך לוקח את מה שסיכמנו שאמכור לך (ובמחיר שסיכמנו עליו)?
וְלֹא דְּבָרִים הָיוּ? – האם לא היה זה רק סיכום בעל פה (שאינו מחייב את הצדדים מבחינה הלכתית)?
וְאֵין דְּבָרְךָ וגו’ – אני מאמין בסיכום הדברים שבינינו יותר מאשר בתשלום.
לְהַעֲמִיד – להוליד.
*
תקנא אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל מְצָאוֹ לִשְׁמוּאֵל שֶׁהוּא בּוֹכֶה. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה?
– שֶׁהִכַּנִי רַבִּי.
– מִפְּנֵי מָה?
– שֶׁאָמַר לִי: הֶאֱכַלְתָּ אֶת בְּנִי וְלֹא נָטַלְתָּ יָדֶיךָ.
– וּמִפְּנֵי מָה לֹא נָטַלְתָּ?
– הוּא אָכַל וַאֲנִי אֶטֹּל?!
אָמַר לוֹ: לֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא לָמַד, אֶלָּא עוֹדֶנּוּ מַלְקֶה! (חולין קז ע"ב).
מְצָאוֹ לִשְׁמוּאֵל – בעודנו ילד.
נָטַלְתָּ יָדֶיךְ – רחצת את ידיך (בברכה לפני אכילת לחם).
לֹא לָמַד – הרב אינו יודע את ההלכה (שהמאכיל פטור מנטילת ידיים).
*
תקנב אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל הָיוּ מַפְקִידִים אֶצְלוֹ מָעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים. כְּשֶׁמֵּת לֹא הָיָה שְׁמוּאֵל אֶצְלוֹ, הָיוּ קוֹרְאִים לוֹ: בֵּן אוֹכֵל מְעוֹתֵיהֶם שֶׁל יְתוֹמִים. הָלַךְ שְׁמוּאֵל אַחֲרָיו לְבֵית הַקְּבָרוֹת. אָמַר לָהֶם: מְבַקֵּשׁ אֲנִי אַבָּא. אָמְרוּ לוֹ: הַרְבֵּה אַבָּא יֵשׁ כָּאן. אָמַר לָהֶם: מְבַקֵּשׁ אֲנִי אַבָּא בֶּן אַבָּא. אָמְרוּ לוֹ: אַף אַבָּא בֶּן אַבָּא הַרְבֵּה יֵשׁ כָּאן. אָמַר לָהֶם: מְבַקֵּשׁ אֲנִי אַבָּא בֶּן אַבָּא, אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל, הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ: עָלָה לִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה. בֵּינְתַיִם רָאָה אֶת לֵוִי שֶׁיּוֹשֵׁב מִבַּחוּץ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה יוֹשֵׁב מִבַּחוּץ, וְלֹא עָלִיתָ? אָמַר לוֹ: שֶׁאָמְרוּ לִי: “כָּל כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹּא עָלִיתָ לִישִׁיבָתוֹ שֶׁל רַ' אָפֵס וְהֶחֱלַשְׁתָּ אֶת דַּעְתּוֹ לֹא יַכְנִיסוּךָ לִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה”. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אָבִיו. רָאָהוּ שְׁמוּאֵל שֶׁהוּא בּוֹכֶה וְשׂוֹחֵק. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה? אָמַר לוֹ: שֶׁבִּמְהֵרָה אַתָּה בָּא לְכָאן. – וּמִפְּנֵי מָה אַתָּה שׂוֹחֵק? – שֶׁחָשׁוּב אַתָּה הַרְבֵּה בָּעוֹלָם הַזֶּה. אָמַר לוֹ: אִם חָשׁוּב אֲנִי יַכְנִיסוּ אֶת לֵוִי – הִכְנִיסוּהוּ. אָמַר לוֹ: מְעוֹתֵיהֶם שֶׁל יְתוֹמִים הֵיכָן הֵן? אָמַר לוֹ: לֵךְ טֹל אוֹתָן בְּאַמַּת הָרֵחָיִם; עֶלְיוֹנוֹת וְתַחְתּוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ הֵן וְאֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל יְתוֹמִים. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה עָשִׂיתָ כָּךְ? אָמַר לוֹ: אִם יִגְנְבוּ – יִגְנְבוּ מִשֶּׁלָּנוּ; אִם תֹּאכַל הַקַּרְקַע – תֹּאכַל מִשֶּׁלָנוּ (ברכות יח ע"ב).
מָעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים – כדי שישמור אותם למענם עד שיגדלו.
הָיוּ קוֹרְאִים לוֹ וגו’ – מכנים את שמואל (שלא ידע היכן מעותיהם של היתומים) בכינוי גנאי.
אָמַר לָהֶם – למתים.
אַבָּא בֶּן אַבָּא – כך היה שם אביו של שמואל.
עָלָה לִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה – בית מדרש המצוי ברקיע.
בֵּינְתַיִם – בעודו ממתין שיקראו לאביו.
וְלֹא עָלִיתָ – לישיבה של מעלה.
כָּל כַּמָּה שָׁנִים וגו’ – על ר' לוי להישאר בחוץ כמספר השנים שבהן לא נכנס אל הישיבה שבראשותו של ר' אפס (כיוון שלא קיבל עליו את סמכותו) וגרם לר' אפס עלבון.
בָּא לְכָאן – מת.
בָּעוֹלָם הַזֶּה – בשמים.
טֹל אוֹתָן וגו’ – קח אותם מן היסודות שעליהם עומדים הרחיים: המטבעות העליונים והתחתונים הם של אבא והאמצעיים של היתומים.
יִגְנְבוּ – מלמעלה.
אִם תֹּאכַל הַקַרְקַע – יחלידו מן המגע באדמה.
*
תקנג שְׁמוּאֵל יַרְחִינָאָה רוֹפְאוֹ שֶׁל רַבִּי הָיָה. חָלָה רַבִּי בְּעֵינוֹ. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: אֶתֵּן בְּתוֹכָהּ סַם. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל. – אֶמְרַח עַל גַּבָּהּ. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל. נָתַן אֶת הַסַּם בְּקָנֶה שֶׁל סַמְמָנִים תַּחַת הַכַּר מְרַאֲשׁוֹתָיו – וְנִתְרַפֵּא. נִצְטַעֵר רַבִּי לְסָמְכוֹ וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: אַל יִצְטַעֵר מָר; אֲנִי רָאִיתִי סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְכָתוּב בּוֹ: “שְׁמוּאֵל יַרְחִינָאָה חָכָם יִקָּרֵא וְרַבִּי לֹא יִקָּרֵא, וּרְפוּאָתוֹ שֶׁל רַבִּי תְּהֵא עַל יָדוֹ” (בבא מציעא פה ע“ב–פו ע”א).
יַרְחִינָאָה – כך כונה שמואל בזכות בקיאותו באסטרונומיה ובעיקר בחשבונות הקשורים בירח.
רַבִּי – יהודה הנשיא.
אֵינִי יָכוֹל – לסבול את חריפות התרופה.
עַל גַּבָּהּ – על העפעף, מבחוץ.
קָנֶה שֶׁל סַמְמָנִים – שפופרת ובה אבקות לרפואה.
וְנִתְרַפֵא – בהשפעת הסם שהריח.
נִצְטַעֵר רַבִּי וגו’ – רבי טרח טרחה מרובה כדי להסמיך אותו להורות הלכה, אך הדבר לא עלה בידו.
מָר – אדוני.
סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן – הוא “ספר תולדות אדם” (בראשית ה, א), שבו רשומים גורלות כל בני האדם.
חָכָם יִקָּרֵא וגו’ – יזכה שיכירו בחוכמתו אך לא יסמיכו אותו בתואר רבי.
*
תקנד אָמַר שְׁמוּאֵל: נְהִירִין לִי שְׁבִילֵי הָרָקִיעַ כִּשְׁבִילֵי נְהַרְדְּעָא, חוּץ מִכּוֹכַב הַשָּׁבִיט שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא (ברכות נח ע"ב).
נְהִירִין – ברורים ומוכרים.
שְׁבִילֵי הָרָקִיעַ – מסלולי הכוכבים והמזלות.
נְהַרְדְעָא – העיר בבבל שבה היתה ישיבתו של שמואל.
כּוֹכַב הַשָּׁבִיט – כוכב המושך אחריו זנב אור ואשר הופעתו אינה סדורה.
*
תקנה “לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא” (דברים ל, יב) – אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הַתּוֹרָה מְצוּיָה בְּאַסְטְרוֹלוֹגִים. אָמְרוּ לִשְׁמוּאֵל: הֲרֵי אַתָּה אַסְטְרוֹלוֹגִי וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: לֹא הָיִיתִי מַבִּיט בְּאַסְטְרוֹלוֹגְיָה אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי פָּנוּי מִן הַתּוֹרָה. אֵימָתַי? כְּשֶׁהָיִיתִי נִכְנָס לְבֵית הַמַּיִם (דב"ר ח, ו).
אַסְטְרוֹלוֹגִים – החוזים בכוכבים.
בֵּית הַמַּיִם – בית השימוש.
*
תקנו שְׁמוּאֵל אָמַר: מַכִּיר אֲנִי אֶת הַמְיַלֶּדֶת שֶׁיִּלְּדַתְנִי (ירושלמי כתובות ה, ו).
מַכִּיר אֲנִי וגו’ – זוכר את פניה.
*
תקנז מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ שָׁפִיר לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, אָמַר: זֶה בֶּן אַרְבָּעִים יוֹם וְאֶחָד (נידה כה ע"ב).
שָׁפִיר – עובּר בראשית היווצרותו ברחם אמו.
בֶּן אַרְבָּעִים וגו’ – והתברר ששמואל צדק.
*
תקנח שְׁמוּאֵל הֵבִיא לוֹ אֲרִיסוֹ תְּמָרִים. אָכַל וְטָעַם בָּהֶם טַעַם שֶׁל יַיִן. אָמַר לוֹ: זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: בֵּין הַגְּפָנִים הֵם עוֹמְדִים. אָמַר: מַכְחִישִׁים הֵם בְּיַיִן כָּל כָּךְ! לְמָחָר הָבֵא לִי מִקּוֹרֵיהֶם (בבא קמא צב ע"א).
אֲרִיסוֹ – פועל העובד בשדותיו תמורת חלק מן הפירות.
זֶה מַהוּ – מניין להם טעם זה?
מַכְחִישִׁים הֵם בְּיַיִן וגו’ – התמרים מוצצים כביכול את היין מן הגפנים וגורמים לדלדולן.
מִקּוֹרֵיהֶם – מלבבות הדקל (לשם אכילה, והורה בזה לאריס לקצוץ את הדקלים).
*
תקנט אָמַר לוֹ שָׁבוֹר הַמֶּלֶךְ לִשְׁמוּאֵל: אֲמַרְתֶּם, חֲכָמִים גְּדוֹלִים אַתֶּם; אֱמֹר לִי מָה אֶרְאֶה בַחֲלוֹמִי? אָמַר לוֹ: תִּרְאֶה שֶׁבָּאוּ רוֹמָאִים וְשָׁבוּךָ וְהִטְחִינוּךָ גַּרְעִינֵי תְּמָרִים בְּרֵחַיִם שֶׁל זָהָב. הִרְהֵר כָּל הַיּוֹם וּבַלַּיְלָה רָאָה (ברכות נו ע"א).
שָׁבוֹר הַמֶּלֶךְ – שאפּור מלך פרס.
שָׁבוּךְ וגו’ – לקחו אותך בשבי והעמידו אותך לטחון גרעיני תמרים (עבודה חסרת תוחלת).
בַּלַּיְלָה רָאָה – כי החלום בלילה בא מהרהורי הלב ביום.
*
תקס שְׁמוּאֵל הָיָה מְשַׂחֵק בִּפְנֵי שָׁבוֹר הַמֶּלֶךְ בִּשְׁמֹנֶה כּוֹסוֹת יַיִן (סוכה נג ע"א).
הָיָה מְשַׂחֵק – בשעת משתה ושמחה.
שָׁבוֹר – ראו בקטע הקודם.
שְׁמוֹנֶה כּוֹסוֹת – שהיה זורק ותופס בלי לשפוך טיפה.
*
תקסא שְׁמוּאֵל וְאַבְלֵט הָיוּ יוֹשְׁבִים, רָאוּ בְנֵי־אָדָם הוֹלְכִים לַאֲגַם, אָמַר לוֹ אַבְלֵט לִשְׁמוּאֵל: אוֹתוֹ הָאִישׁ יֵלֵךְ וְלֹא יָבוֹא, שֶׁיִּשְּׁכֶנּוּ נָחָש וְיָמוּת. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: אִם בֶּן יִשְׂרָאֵל הוּא יֵלֵךְ וְיָבוֹא. עַד שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים הָלַךְ וּבָא. עָמַד אַבְלֵט וּפָרַק מַשָּׂאוֹ וּמָצָא בוֹ נָחָשׁ חָתוּךְ לִשְׁנַיִם. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: מָה עָשִׂיתָ? אָמַר לוֹ: כָּל יוֹם הָיִינוּ מְטִילִין פַּת בְּיַחַד וְאוֹכְלִין. הַיּוֹם הָיָה בֵּינֵינוּ אֶחָד שֶׁאֵין לוֹ פַּת וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ, אָמַרְתִּי לָהֶם: אֲנִי אֶעֱמֹד וְאָטִיל. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי אֶצְלוֹ עָשִׂיתִי עַצְמִי כְּמִי שֶׁנּוֹטֵל מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ. אָמַר לוֹ: מִצְוָה עָשִׂיתָ. יָצָא שְׁמוּאֵל וְדָרַשׁ: “וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת” (משלי י, ב) – וְלֹא מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה אֶלָּא מִמִּיתָה עַצְמָהּ (שבת קנו ע"ב).
אַבְלֵט – אסטרולוג פרסי.
אֲגַם – כדי לקצץ קנים.
אוֹתוֹ הָאִישׁ – אחד מן ההולכים.
מַשָּׂאוֹ – מטענו (של אותו איש).
מָה עָשִׂיתָ? – המעשה הטוב שעשית (ושבזכותו ניצלת ממוות)?
מְטִילִין פַּת וגו’ – מצרפים יחד את כל המזונות שהבאנו.
אָטִיל – אאסוף (את המזון מכל האנשים).
נוֹטֵל – לוקח.
מִצְוָה – צדקה.
מִיתָה מְשֻׁנָּה – מוות שלא כדרך הטבע.
*
רַב יִרְמְיָה שִׁבְשֵׁב וְלָבַשׁ עֲטָרָה שֶׁל זַיִת. שָׁמַע שְׁמוּאֵל וְאָמַר: נוֹחַ לוֹ אִלּוּ הֻתַּז רֹאשׁוֹ וְלֹא יַעֲשֶׂה כָּךְ. וְהָיָה כְן – “כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט” (קהלת י, ה) (ירושלמי סוטה ט, טו).
בְּפוֹלְמוֹס שֶׁל אֶסְפַּסְיָנוֹס – לאחר חורבן הארץ והמקדש במלחמה (פולמוס) עם הקיסר הרומי אספסיאנוס.
גָּזְרוּ וגו’ – קבעו חכמים שלא יעטרו חתנים בכתרים מפוארים, כפי שהיה המנהג הקדום, כאות לאבל (סוטה ט, יד).
שִׁבְשֵׁב – קלע (ענפים).
נוֹחַ לוֹ וגו’ – מוטב היה.
וְהָיָה כֵּן – וכך אירע לר' ירמיה.
“כִּשְׁגָגָה” וגו’ – והפסוק נדרש כאומר כי גם דברים שנאמרו שלא במתכוון (שגגה) עשויים להתגשם.
*
תקסג שְׁמוּאֵל וּמַר עֻקְבָּא כְּשֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים וְשׁוֹנִים הֲלָכָה, הָיָה
מַר עֻקְבָּא יוֹשֵׁב בִּפְנֵי שְׁמוּאֵל בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת, וּכְשֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּדִין הָיָה שְׁמוּאֵל יוֹשֵׁב בִּפְנֵי מַר עֻקְבָּא בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת, וְהָיוּ חוֹקְקִים לוֹ מָקוֹם לְמַר עֻקְבָּא בְּצִפָּה וְיָשַׁב עָלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמְעוּ דְבָרָיו. כָּל יוֹם הָיָה מַר עֻקְבָּא מְלַוֶּה שְׁמוּאֵל עַד אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ. יוֹם אֶחָד נִטְרַד בְּדִינוֹ וְהָיָה שְׁמוּאֵל הוֹלֵךְ אַחֲרָיו. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵיתוֹ אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: לֹא הֶעֱרִיב הַיּוֹם? יַתִּירֵנִי, מָר, בְּדִינוֹ! – יָדַע מַר עֻקְבָּא שֶׁלִּבּוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל עָלָיו, וְנָהַג נְזִיפוּת בְּעַצְמוֹ יוֹם אֶחָד (מועד קטן טז ע"ב).
מַר עֻקְבָּא – ראש הגולה, מנהיג היהודים בבבל.
יוֹשֵׁב בִּפְנֵי שְׁמוּאֵל – במרחק של כבוד, כתלמיד בפני רבו.
אַרְבַּע אַמּוֹת – כשני מטרים.
בְּדִין – כשופטים (ומר עוקבא, כראש הגולה, הוא שקיבל מן המלכות הפרסית את הרשות לדון).
וְהָיוּ חוֹקְקִים וגו’ – העמיקו בקרקע מקום ובו שמו את המחצלת שעליה ישב ראש הגולה, כדי שלא יסתיר את שמואל וכדי שיוכלו לשמוע גם את דבריו של החכם.
מְלַוֶּה שְׁמוּאֵל וגו’ – הולך בעקבותיו של שמואל אל המקום שבו התגורר, לאות כבוד.
נִטְרַד בְּדִינוֹ – היה עסוק בשאלה שבה דנו (ושכח ללוות את שמואל אל מקום מגוריו).
לֹא הֶעֱרִיב הַיּוֹם וגו’ – האם לא הגיע כבר הזמן לסיים את ישיבת בית הדין? שחרר אותי מן הדיון (ואשוב אל ביתי).
לִבּוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל עָלָיו – כועס עליו.
נָהַג נְזִיפוּת – התנהג כמי שננזף בידי גדול הדור (כגון שנמנע מלהופיע באירועים ציבוריים וכדומה).
*
תקסד פִּינְחָס, אָחִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל, בָּא לוֹ אֵבֶל, נִכְנַס שְׁמוּאֵל לְנַחֲמוֹ. רָאָה שֶׁצִּפָּרְנָיו גְּדוֹלוֹת. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אֵין אַתָּה נוֹטְלָן? אָמַר לוֹ: וּבְשֶׁלְּךָ הָיִיתָ מְזַלְזֵל כָּל כָּךְ? הָיָה “כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט” (קהלת י, ה) וּבָא אֵבֶל לִשְׁמוּאֵל. נִכְנַס פִּינְחָס אָחִיו לְנַחֲמוֹ. נָטַל צִפָּרְנָיו וַחֲבָטָן בְּפָנָיו, אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ “בְּרִית כְּרוּתָה לִשְׂפָתַיִם”? (מועד קטן יח ע"א).
בָּא לוֹ אֵבֶל – מת לו אדם קרוב.
צִפָּרְנָיו גְּדוֹלוֹת – לא קצץ את ציפורניו (לאות אבלות), בניגוד לדעת שמואל שהתיר לאבלים לקצצן.
נוֹטְלָן – מקצצן.
בְּשֶׁלְךָ הָיִיתָ מְזַלְזֵל וגו’ – לו היית אתה באבל, היית מזלזל בו ומקצץ את ציפורניך?
הָיָה “כִּשְׁגָגָה” וגו’ – ראו קטע תקסב.
נָטַל – שמואל.
חֲבָטָן – השליך אותן (בפני אחיו).
אֵין לְךָ וגו’ – האינך יודע כי לדיבור יש כוח כמו לברית שנכרתה בין אנשים?
*
תקסה פַּעַם אַחַת בָּאוּ שְׁבוּיוֹת מִנְּהַרְדְּעָא, הוֹשִׁיב אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל שׁוֹמְרִים עִמָּן. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: וְעַד עַכְשָׁו מִי שְׁמָרָן? אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיוּ בְּנוֹתֶיךָ הָיִיתָ מְזַלְזֵל בָּהֶן כָּל כָּךְ? הָיָה “כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט” (קהלת י, ה) וְנִשְׁבּוּ בְּנוֹתָיו שֶׁל שְׁמוּאֵל, וְהֶעֱלוּן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הֶעֱמִידוּ אֶת הַשַּׁבָּאִים מִבַּחוּץ וְנִכְנְסוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל רַ' חֲנִינָא. זוֹ אָמְרָה: נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי, וְזוֹ אָמְרָה: נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי – וְהִתִּירוּן. כְּשֶׁיָּצְאוּ נִכְנְסוּ וּבָאוּ הַשַּׁבָּאִים. אָמַר רַ' חֲנִינָא: נִכָּרוֹת אֵלּוּ שֶׁבְּנוֹת חָכָם הֵן. נוֹדַע הַדָּבָר שֶׁבְּנוֹת שְׁמוּאֵל הֵן. אָמַר לוֹ רַ' חֲנִינָא לְשִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: צֵא וְהִטַּפֵּל בִּקְרוֹבוֹתֶיךָ. נָשָׂא אֶת הָרִאשׁוֹנָה וּמֵתָה, אֶת הַשְּׁנִיָּה – וּמֵתָה (כתובות כג ע"א; ירושלמי כתובות ב, ו).
בָּאוּ שְׁבוּיוֹת – נשים יהודיות שהובאו בידי שוביהן הגויים כדי שיפדו אותן היהודים.
שׁוֹמְרִים – לוודא שלא ייטמאו הנשים בידי שוביהן (עד שישוחררו).
עַד עַכְשָׁו – לפני שהובאו לנהרדעא.
מְזַלְזֵל בָּהֶן – ולא שומר עליהן.
“כִּשְׁגָגָה” – ראו קטע תקסב.
הֶעֱלוּן – הביאו אותן (שוביהם).
הֶעֱמִידוּ וגו’ – הנשים שיכנעו את השובים להישאר מחוץ לבית המדרש. טְהוֹרָה אֲנִי – ולא נטמאתי בידי השובים.
וְהִתִּירוּן – בית הדין התיר להן להינשא לכל אדם על סמך עדותן, כי אישה המעידה על עצמה שהיתה בשבי אך לא נטמאה – נאמנה, שהרי היתה יכולה להסתיר את דבר היותה שבויה (משום שהשובים נותרו בחוץ), ואם הודתה בכך, יש להאמין גם לשאר דבריה.
כְּשֶׁיָּצְאוּ וגו’ – ורק לאחר מכן נכנסו השובים לבית המדרש וקיבלו את הכסף.
נִכָּרוֹת אֵלּוּ וגו’ – נראה ברור שהן בנותיו של חכם ויודעות את ההלכה לגבי עדות שבויה.
שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא – אחיו של שמואל.
הִטַּפֵּל – דאג להן.
*
תקסו אָמַר רַב פַּפָּא: מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה מְסַפֵּר אַחֲרֵי מִטָּתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, וְנָפְלָה קוֹרָה מִן הַתִּקְרָה וּפָצְעָה אֶת מוֹחוֹ (ברכות יט ע"א).
מְסַפֵּר אַחֲרֵי מִטָּתוֹ – מדבר בגנותו של שמואל כשהובא לקבורה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.