רולה פלויד, ממתיישבי המושבה האמריקאית ביפו שהגיעו בשנת 1866, היה בין האחרונים שנותרו בארץ לאחר עזיבת המתיישבים בשנים 1869–1868. הם עזבו כשההבטחה לארץ חלב ודבש שהבטיח להם מנהיגם ג’ורג' אדאמס, התנפצה לנוכח המציאות הקשה בה נתקלו בארץ, והתנהלות מנהיגם שלא היה אלא שיכור בעל כריזמה. אשתו היא ששלטה במושבה והייתה אשת ריב ומדון, ועל כך נכתב.¹ עם רולה ורעייתו תיאודוסיה נותרו במושבה גם בני משפחת קלארק, שאביהם ושני ילדיהם מתו זמן קצר לאחר שהגיעו. במושבה נותרו הלן, אלמנת ג’ורג' קלארק ושלושת ילדיה; הרברט, פרנק ומרי ג’ין. על פרשת חייה הטרגיים של הלן במושבה נכתב.² היא נישאה למומר יהודי, ילדה לו בן, והוא זנח אותה וברח לאמריקה. מרי ג’ין נישאה לראלף לייטון מבני המושבה והתגוררה בה, ואילו הבנים עברו לירושלים, צברו רכוש והון, ושרתו כסגני הקונסול האמריקאי בירושלים. נכתב גם על חיי רולה פלויד ומכתביו לאחותו בהם תיאר את חייו בארץ.³ הוא התגורר במושבה ביפו עם תיאודוסיה עד מותה ביולי 1899. לאחר מכן נשא לאישה את מרי ג’ין קלארק שהתאלמנה, והם עברו להתגורר בירושלים עם בנה אלברט. פלויד שימש כסוכן של חברת תומס קוק, ולאחר סכסוך עמו פעל כמארגן טיולים עצמאי מצליח. בית משפחת פלויד במושבה האמריקאית, ברחוב בר הופמן 19, מוכר ושוחזר אלא שממסמכים בלתי מוכרים, מתברר כי הלן ירשה שלושה בתים במושבה ביפו; בית פלויד, בית לייטון, ובית נוסף שהיה ביתו של מנהיג הקהילה ג’ורג' אדאמס. לא ברור אם רכשו אותו רולה פלויד או ראלף לייטון. בספר מיסי המקרקעין הממשלתי הם היו עדיין רשומים על שמה של מרי בראשית שנות הארבעים.

הבית הסמוך לבית הבולשת, ברחוב אוארבך 3, נבנה בשנות החמישים בתכנון האדריכל יצחק רפפורט. את הבניין בנתה חברת ‘מעונות בביוף’, שרכשה את המגרש מאלברט לייטון פלויד, בנה של מרי פלויד. אלברט, שהיה נער פרוע עם בעיות נפשיות, נסע עם אמו לארצות הברית עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ונשא אישה. מרי חזרה לירושלים ונפטרה בשנת 1934. אלברט ורעייתו חזרו ארצה בשנת 1930, והוא הקים את ‘קולנוע עדן’. הוא נותר בירושלים עד דצמבר 1950 כשחזר לארצות הברית. זמן קצר לפני כן, ב-2 ביוני 1950, הוא מכר את המגרש שירש לחברת ‘מעונות בביוף’. על פי התיאור בשטר הרישום, שטח המגרש היה 1433 מ"ר והיה עליו בית בן שתי קומות שהיה ביתו של ג’ורג' אדאמס. בקומה התחתונה היו שלושה חדרים וחדר רחצה, ובקומה העליונה ארבעה חדרים, מרפסת סגורה, מטבח, ושני חדרי רחצה. מלבד הבית היו על המגרש גם צריף ומוסך.

לאחר מות רולה פלויד בשנת 1911, הושכר בית המשפחה לרופא השיניים נודלמן. הוא פרסם מודעה כי הוא מקבל חולים בדירת פלויד בכל יום מתשע ועד חמש, “מרפא שנים, ממלא אותן ומצפה אותן בזהב, בכסף, בפלטין באמגלס, בבדיל מכוסף, במלט או בגוטפרכא”. הוא גם כתב כי הוא “עוקר שנים בלי כל כאב” (‘החרות’, 24 בנובמבר 1911). מרי ניסתה למכור את הבית ובנובמבר 1913 פרסמה מודעה בעיתון ‘החרות’: “הגברת פלויד יש לה למכור או להשכיר בהשכונה האמריקאית חצר בת שמונה חדרים ושני מטבחים ומרתף ואורווה לסוסים” (‘החרות’, 10 בנובמבר 1913). הבית לא נמכר, מאחר ובדצמבר 1923 פרסמה שוב הודעה למכירת הבית (דאר היום, 28 בדצמבר 1923). בשנת 1929 היא ניסתה שוב למכור את שלושת בתיה או להשכירם, ופרסמה מודעה נוספת (‘פלסטין פוסט’, 28 במרס 1929). העלייה היהודית הייתה בעיצומה באותם ימים, ובית אדאמס הושכר לשאול דוד. בשנת 1931 קבלה מרי רישיון לתוספת מרפסת ושירותים, ואת הבנייה ביצע הבנאי יוזף וונאגל משרונה שבנה בתים רבים לטמפלרים. בשנת 1934 בוצעו בבית שינויים ותוספת בתי שימוש בתכנון האדריכלים ויקטור ג’חון וא. דוביצקי, ככל הנראה כדי לאפשר השכרה לעולים הרבים שהגיעו ארצה.

בספר מיסי המקרקעין של ממשלת פלשתינה (א"י), מהשנים 1943–1939, נותרו בית אדאמס (חלקה 42) ובית לייטון (חלקה 32) רשומים על שמה של מרי פלויד. בית המשפחה (חלקה 9) נמכר זמן קצר לפני כן לרשיד יוסף סמאן ושותפיו אלר’אני וח’מיס, שרכשו את שטחיו הגדולים של הברון יוסטינוב בגן המושבה. בראשית שנות הארבעים אוכלסה השכונה בערבים לאחר שהגרמנים עזבו או הוגלו. ויקטוריה קבלירו נאלצה להתגורר בבית אדאמס/פלויד מול ‘מלון ירושלים’ מסיבות כלכליות, וכתבה בספטמבר 1942 לשופט בכור שיטרית, ראש עדת הספרדים:

אבקש את סליחתו על הטריחי אותו בעניין פרטי הנוגע לי ול-3 ילדי הפעוטים, אולם מה אעשה ומצבי המיואש מאלצני לפנות לכב', ברגע האחרון, לפני שאעשה מעשה נואש מאחר שאפסה כנראה כל תקווה להציל את שלושת ילדי. מאז הוצאתי מהחדר בו גרתי עם ילדי בשכונת נווה-צדק נאלצתי ללכת לגור בסביבה ערבית טהורה ביפו. וממקום מרוחק זה היו נאלצים ילדי הקטנים בגיל 10,9, ו-5 שנים ללכת ברגל עד בית הספר הנמצא ברחוב יסוד המעלה שבנוה-שאנן.

ויקטוריה כתבה כי פנתה לראש העירייה ולא קבלה מענה. היא המשיכה יום-יום לכתת את רגליה מיפו לעירייה מתוך תקווה שילדיה יסודרו, אלא שאיש לא עזר לה והיא החליטה לפנות לוועד העדה הספרדית והמתינה לתשובה “בלב שבור”.⁴

ביתו המקורי של רולה פלויד שוחזר למראהו המקורי בידי הפסלת סופי וונגרייז המתגוררת בו. בית מרי וראלף לייטון לא נמכר, ונתפס בידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים ורשום כנכס רשות הפיתוח. בית המגורים שהוקם על בית אדאמס בידי חברת ‘מעונות בביוף’ ייהרס בקרוב ובמקומו יוקם בית מגורים חדש, בצלמו של הבית שנבנה על מקום הכנסייה האנגליקנית ובית הכומר מעבר לרחוב.

1.בית פלויד; 2.בית לייטון; 3.בית אדאמס

מרי ג’ין, רולה ואלברט פלויד

בית ג’ורג' אדאמס

תכנית הרחבה משנת 1931 של בית אדאמס/פלויד