תעמולתה של ברית־המועצות מנצלת יפה את פעילותה הרגשנית של “הליגה להגנה יהודית”. כדאי ליהודים – גם לשוללים הקיצוניים ביותר של פעולות הארגון של הרב מאיר כהנא – לא להתרשם מן התעמולה הסובייטית ולא להניח שהפעולות משפיעות על הסובייטים באותה עוצמה ובאותו כיוון, שהם אומרים שהן משפיעות עליהם. התנגדותנו לפעילות הזאת נובעת לא מההשפעה על הרוסים אלא מהשפעה על האמריקאים – ועוד יותר מהשפעתה השלילית על אותה דעת קהל חפשית, שאנו רוצים לגייס למען עניינם של היהודים הסובייטים.
אילו האמנו, כי הפעילות של “הליגה” מרגיזה את הסובייטים, כפי שהם טוענים, היה הדבר בעינינו נימוק לטובתה של אותה פעילות. מי שמנסה לנתח את האינטרס הסובייטי, לרבות האינטרס התעמולתי, רשאי לפקפק אם הם באמת כועסים כל־כך. יש בקרמל גם מי שמחכה לכל פעולה של “הליגה” ומשפשף ידיו בהנאה לכל גילוי של אלימוּת יהודית אנטי־סובייטית.
כשאוהדי ברה"מ לימיננו 🔗
מה שהביא לנו תועלת עד כה, במאבק למען יהודי רוסיה, הוא דעת־הקהל הכללית, ביחוד אותם חלקים של דעת־הקהל שהסובייטים סומכים עליהם, מפני שהם פרו־סובייטים ברוב השאלות הבין־לאומיות. פעילותם של חוגים אלה יש בכוחה להביא להישגים במאבק היהודי הגדול. ברור לנו שפעילותה של “הליגה” מרחיקה מן המאבק אנשים רבים וחוגים שלמים.
אין לדעת באיזו מידה בידי ממשלת ארצות־הברית לעזור לנו במאבקנו זה. ספק אם הרוסים יתרשמו ממחאותיה של אמריקה הרשמית על רדיפות היהודים ועל אי־מתן היתרי יציאה. מכל מקום פגיעות אלימות בסובייטים, במקום שהשלטון האמריקאי חייב להגן עליהם, מחלישה את יכולתה של הממשלה האמריקאית לטפל בנושא. לא רק יכולתה קטנה – גם רצונה לטפל בנושא קטנה.
פגיעה בשגרירות הסובייטית בואשינגטון אינה פגיעה רק בסובייטים – זו גם פגיעה מפורשת בואשינגטון. ממשלת ארצות־הברית חייבת להגן על שגרירויות זרות בארצה ואם היא נקלעת למצב, שאין היא מצליחה למנוע אזרחים אמריקאים מפגיעות אלימות בשגרירות זרות, פירוש הדבר שאין היא שליטה כהלכה בבירתה היא.
לרב כהנא ודאי לא מפריעה ירידת היוקרה של הממשלה בואשינגטון, אבל לממשלות ארצות־הברית זה חשוב מאוד – ובמאבק למען יהודי רוסיה דרוש לנו גם יחס טוב של אותה ממשלה.
האמריקאים אחראים לשגרירות ברה"מ 🔗
נזכור־נא מה אמרנו כשנחטפו אזרחים ישראליים ממטוס ט.וו.א. אמרנו אז שזהו עניינה של ממשלת ארצות־הברית, כי הקרבנות נחטפו ממטוס אמריקאי. המדובר היה אז במטוס של חברה אמריקאית פרטית, שטס באירופה. אם היה נכון טיעוננו אז, ודאי ובוודאי שנכון הטיעון לאחריות אמריקאית לגבי שגרירותה של ברית־המועצות בואשינגטון או נציגותה בניו־יורק, ליד ארגון האומות המאוחדות.
על כך עונים לנו שגם בימי השואה יעצו לנו להזהר והדברים ידועים. אין שום דמיון בין שני המצבים – ולא כל מה שהיה נכון אז נכון גם עתה ולא כל מה שהיה משגה אז הוא משגה גם עתה. אז היה מצב מלחמה בין גרמניה ובעלי־הברית ושום דעת קהל מערבית לא יכולה היתה להשפיע. עם כל אכזריותם של הסובייטים כלפי יהודים יש גורם אחד, שאפילו אותם אי־אפשר להשוות אליו – ואלה הם הנאצים. לצורך תעמולתי אנו משווים אותם לנאצים, אבל יהיה זה משגה חמור אם נסיק מסקנות מההשוואה התעמולתית הזאת.
לבנו מלא על גדותיו ואנו רוצים שייעשה הכל למען יהודי ברית־המועצות – אבל אנחנו רוצים שייעשו מעשים המועילים להם ושלא ייעשו שום מעשים המזיקים להם. נפעיל למענם כל כלי נשק ואמצעי יעיל, אבל נישמר מפני הבומרנג. לשם כך נחוץ, מלבד לב חם, גם מוח קר – ואם אנחנו מנתחים במוח קר את הסיכוי מול הסיכון שבפעולות “הליגה”, המסקנה היא שנשקה אמנם מסוכן ביותר – אך לא לברה“מ, כי־אם ליהודי ברה”מ ולמאבק למען זכויותיהם.
“דבר”, יום א‘, כ’ בטבת ה’תשל"א 17, בינואר 1971.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.