בכל המאמרים הללו מודגשת חשיבותה המכשירית של העליה, מכשיר המביא לגידול מספרנו בארץ. אין דרך אחרת לגידול משמעותי של מספרנו שהוא הכרח לקיומנו. הכותב מודע לכך שבהצגת הדברים הזאת, הקטין את חשיבותה של עליית יהודים לארץ. העליה אינה רק אמצעי – היא־היא הציונות עצמה, ומשום שהיא ורק היא מוציאה את היהודים מהגולה – מכל גולה, גולה מרה וגולה שנדמה ליהודים שטוב להם בה. היא, ורק היא, שותלת את היהודים בארצם. גם אלולא היה כורח ישראלי להביא עולים במספרים גדולים וגדלים, גם אילו היה לנו צפוף מאוד בארץ, גם אז היינו חייבים לעודד עליית יהודים לארץ. גם אילו כך היו פני הדברים חובה היתה עלינו להעמיד את העליה במרכז מחשבתנו ותחושתנו ובעיקר במרכז עשייתנו.
בכל לבי אני בעד המאמצים שעושים טובי היהודים באמריקה ובארצות אחרות, לעכב תהליכי טמיעה, להציל יהודים למען העם היהודי. עם זאת, ראיה פקוחה, נטולת אשליות, מובילה בהכרח למסקנה, כי מלחמתם הבלתי־נלאית, הראויה לכל שבח, היא אך ורק מלחמת מאסף. יהודי שלא יביא הנה את ילדיו חייב להבין שאם נכדיו ישארו עדיין יהודים, הרי בניהם או נכדיהם כבר יהיו אנשים שעולמו זר ונוכרי להם ועולמם זר ונוכרי לו. הם לא יהיו יהודים. אין לזלזל בכל עיכוב של טמיעה, של התבוללות ויציאה מהעם היהודי. היא עשויה להביא עוד יהודים לישראל, שלא הספקנו להביא את הוריהם, כלומר להציל למען העם היהודי אותם ואת צאצאיהם.
האורתודוקסיה, ביחוד האורתודוקסיה הקנאית, מאמינה שהיא תצליח לשמור על בניה, אבל בסתר לבם יודעים הנבונים שבאנשיה שהם מאבדים בנים כל הזמן. חרף ריבוים הטבעי הגבוה אחוזם באוכלוסיה היהודית בארצות מושבם פוחת כל הזמן. ההתבוללות המוציאה יהודים מכלל היהדות האמריקאית מפחיתה את מספרם של יהודי אמריקה. אילוּ נשארו כל היהודים האורתודוקסיים במסגרתם היה אחוזם עולה איפוא אפילו בלי ילודה גדולה יותר. אף־על־פי שהם מולידים הרבה יותר ילדים לכל אלף, אף־על־פי שמספרם של כלל היהודים פוחת, פוחת אחוזם בקרב היהודים. הסיבה לכך היא שרבים מבניהם עוזבים את המסגרת האורתודוקסית, לאחר שזנחו את אורח החיים של שומרי מצוות. אין תחת ידי (ואני מסופק אם יש בכלל) מספרים על הנעשה בקרב החרדים הקיצוניים, אולם פגשתי רבים שיצאו מחוגים אלה אל העולם היהודי והלא יהודי, וכל יהודי באמריקה יודע לספר על רבים שהוא פגש, והנסיבות של היציאה מויליאמסבורג ושכונות חרדיות אחרות הם סיפורים מעניינים לעצמם. מכל מקום גם הם, החרדים המנסים לקיים ריחוק מהעולם החיצוני, אין להם פתרון להישארות צאצאיהם יהודים לדורות, כשהם נשארים בגולה. בשיחותי עם חרדים אינטליגנטיים התשובה היחידה שקיבלתי היא שהם יחזיקו מעמד עד שיבוא המשיח…
דברים אלה נאמרים בלי קשר ליחס שלי או של הקורא לאופי היהודי של היהדות החרדית, שהוא שונה כל כך מהאופי שאני רוצה לראות בו את עמי. אין אני בא להתווכח אם יהדות סטמר האנטי־ציונית או יהדות חב"ד המשיחית, עם אבק שבתאות, הן היהדות שאותה אנחנו רוצים לקיים לדורות. גם הן אינן יכולות להחזיק מעמד בעולם של ימינו בלי ארץ מולדת. מה שקובע לגבינו הוא שיהדות מודרנית, חופשית, קיומה מותנה בארץ הזאת ואין לה חיות במקום אחר, ויהיו התנאים שם הטובים ביותר, ויהיו בני עם הרוב סובלניים כלפינו כאשר יהיו. אם מותר לשאול מונח מתחומים אחרים – היהדות בימינו היא אנדמית לארץ־ישראל, לנופיה, לרגבי אדמתה, לנבכי ההסטוריה שלה ובעיקר להיותה ארץ יהודית, דוברת עברית, אשר תרבותה ושורשיה יהודיים.
כשכתבתי את הנאסף בספר זה הדגשתי את ההבט הישראלי, יכולתה של מדינתנו להמשיך ולהתקיים כמדינה יהודית באזור זה של העולם, מפני שתקוותי שהבט זה השפעתו גדולה יותר מן התקווה שישפיע ההבט הרעיוני, העקרוני, ההבט הציוני במשמעותו העמוקה. הגשמת הציונות היא עליית היהודים לארץ־ישראל והתערותם בה. היא הוגשמה עד כה הגשמה חלקית בלבד, לגבי אותם יהודים החיים פה ולא הוגשמה עדיין לגבי רוב העם היהודי, שאיננו פה. מודע לאגואיזם הקבוצתי של יהודי ישראל הדגשתי את הצורך שלנו, של אותה קבוצת יהודים שכבר התרכזה בארץ היהודים. צורך זה, כורח זה, הוא עובדה. כל מה שנאמר במאמרים אלה שנאספו לספר, הוא אמת, כמובן, אבל שמתי עליו את הדגש, מפני שכוחו להשפיע גדול יותר, אף־על־פי שהצד הרעיוני חשוב יותר. אני מקווה שכוחו להשפיע הוא מספיק. אם רצון הקיום המדיני של יהודי ישראל חי בקרבנו, מוכרח כורח העליה להשפיע.
דברי לא באו להתחרות עם ספרו של הלל הלקין “מכתבים לידיד יהודי בארצות־הברית”, ספר הראוי לכל שבח, הלל הלקין מוכיח יפה שעל יהודי החי בארצות הברית לקום ולעלות לישראל – מבחינתו הוא, למען עצמו. אני דן בצרכיה החיוניים של מדינת ישראל. אם תרצו זהו הצד השני של אותו מטבע.
מי שקרא את אסופת המאמרים המובאת פה וקיבל את דעתי על כורח העליה, אפילו הוא מסייג את קבלת הדברים במלים המסתייגות “בדרך כלל” או “פחות או יותר”, ראוי לו שיצטרף למאבק ציבורי בלתי־נלאה למען עשיית הדברים הדרושים, כדי שעליה גדולה תבוא לישראל ותיקלט בה. אין כל הוכחה שאין סיכוי שיהודים רבים יבואו, לבד מהעובדה שעד כה לא עלו יהודים רבים. הם לא באו בהמוניהם בתנאים הקיימים, אם נשנה את התנאים ישתנה מספר העולים. לסדרת המאמרים הראשונה, זו שנכתבה ב־1969, (המופיעה שלישית בספר שלפנינו), קראתי בשעתה “איך להגדיל את מספר העולים”. כחוט השני עוברות בספר כולו הצעות מה יש לעשות כדי שמספר העולים יגדל. טענת הכותב היא שמשבר העליה הוא משבר של קליטה (שמה של הסדרה השלישית, זו המופיעה ראשונה בספר), מפני שאין תחליף לאיכות הקליטה (שם הסדרה השניה משנת.(1980
מי שמבין את הבעיה, גם אם אינו רואה את הדברים באותה חומרה שיש לראותה לעניות דעתי, גם הוא חייב להבין עד כמה חיוני לקיומה של מדינת ישראל שנביט על מציאותנו בעין פקוחה, בלי אשליות ותוך רצון לשנות נוהגים, נוהלים והסדרים, כדי להתאימם לקליטת העולים.
יש דברים שהציבור הישראלי דווקא היה רוצה שייעשו, לא רק למען העולים, אלא גם למען עצמנו, רק השלטון ושגרת השלטון מעכבים. דוגמה לכך היא מלחמה עד חורמה בביורוקרטיה. נחוץ מאבק ציבורי נחרץ לשינוי פני הדברים ברמה השלטונית בישראל, נחוצים ויתורים קשים של השלטון. יש בזה ויתור לא מועט גם על מנעמי השלטון – רק הציבור יכול לאלץ את השלטון לעשות דברים הכרחיים שאינם נוחים כלל לאנשי השלטון, בדרג המדיני ובדרג הפקידותי.
יש גם ויתורים לא קלים הנדרשים מהחברה הישראלית. למשל, יש לשנות מיסודו מצב שלעולה מעל גיל חמישים כמעט שאין סיכוי להסתדר בעבודה אצלנו. אם הוא בעל מקצוע מבוקש מאוד יוכל להסתדר בעבודות זמניות מזדמנות, אם ייקרא לזאת “להסתדר”. גם לצעירים קצת יותר לא קל למצוא עבודה קבועה. בתנאים השוררים בימינו אין לעלות כלל על הדעת שנגביל את העליה לעליית צעירים בלבד. כבר בשנות החמישים עלו לארץ משפחות – צעיר, זקן וטף. נחוץ גם למצוא דרך שהכלל שלנו במקומות העבודה “אחרון נכנס – ראשון יוצא” לא ימנע השתרשות עולים חדשים בעבודה. אני כותב זאת בידיעה ברורה של חשיבותו החברתית של הכלל הזה, המונע (או לפחות מעכב ומקטין) פיטורים שרירותיים. הכלל חשוב, אבל לא פחות חשוב שתהיה לעולים אפשרות להיקלט בעבודה ולא להיפלט ממקום עבודה למקום עבודה, מכיוון שהעולה תמיד בבחינת “אחרון נכנס”. יבואו המומחים לאיגוד מקצועי וימצאו פתרון לבעיה, אולי בקביעת זכות משולבת כלשהי ואולי יעזור איחוד כל קרנות הפנסיה והסדרי הפנסיה האחרים, כך שניידות עובדים לא תהיה כרוכה בסבל לעובד. זה יעזור גם לעולים חדשים וגם למשק המדינה. בשום נושא לא באתי להציע פתרונות ספציפיים מפורטים, כי נחוצה מומחיות מיוחדת בכל נושא ונושא. כוונת הדברים להצביע על כיוון, לעזור ליצור מודעות לבעיה שאי־אפשר להשאירה ללא פתרון.
כל מה שהספר הזה תובע הוא שלאור הידיעה שחידוש העליה הכרחי להמשך קיומנו וחידוש העליה (הנקלטת בארץ!) תלוי בראש וראשונה באיכות הקליטה, הוא שנכוון את משקנו והתפתחותו, את חיי החברה שלנו ואת תחיקתה החברתית שלנו כך שנהיה חברה קולטת.
הכרח שמורים יקפידו על יחס הוגן של תלמידים צברים לתלמידים עולים חדשים, הכרח שכל עובד ציבור יהיה ער לצורכי קליטת העליה בתחומי פעילותו ומעל הכל – הכרח שיהודי ארץ־ישראל יהיו ערים לכך שהם זקוקים מאוד, כאויר לנשימה, לגידול מספרנו בארץ. כלומר לעולים רבים מאוד.
הכרח להביא למודעות הציבור ומנהיגותו, כי איכות הקליטה היא שתקבע את כמות העליה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.