פניהם של המדענים במצפה הרדיו־אסטרונומי בגרין בנק, מערב ווירג’יניה, קדרו בסוף יוני 1960, לאחר שמאתיים שעות מעקב, במשך שלושה חודשים, לא נשאו פרי. לא נתגלו כל אותות אינטליגנטיים מכיוון הכוכבים טאו־סטי ואפסילון־ארידיאני, המרוחקים כ־11 שנות אור מאיתנו, ואשר אליהם כוונה אנטנת הרדיו־טלסקופ בקוטר 26 מטר. היה זה פרויקט ‘אוזמה’ (על שמה של הנסיכה מספרו של פרנק באום – ‘הקוסם מארץ עוץ’) – הנסיון האנושי המכוון הראשון לקלוט אותות שמקורם בחיים אינטליגנטיים שמחוץ למערכת השמש, שהרוח החיה מאחוריו היה אסטרונום צעיר בשם פרנק דרייק, אז בן 29 וכיום מנהל המרכז הלאומי האמריקני לאסטרונומיה ויונוספרה באוניברסיטת קורנל. כשלון הניסוי לא ריפה את ידי המדענים. ההיפך הוא הנכון, הרעיון אינו נותן להם מנוח, ומאז ועד היום נערכו ניסויים דומים נוספים, חלקם בברית המועצות ובארצות אחרות – וכולם ללא תוצאות חיוביות. האם פרושו של דבר שבכל זאת ‘אנחנו לבד’? – כלל וכלל לא, טוענים טובי האסטרונומים והאסטרופיסיקאים. פשוט קשה לצפות לקליעה ‘בול’ באחת מתוך מאות מיליוני המטרות הפוטנציאליות, כאשר מספר כל הכוכבים ש’נסרקו' ביסודיות מימי פרויקט ‘אוזמה’ ועד היום אינו עולה על כמה מאות. ומה שחמור יותר – מי יודע לאיזה תדר לכוון את המכשירים? הרי לפנינו משחק הימורים קוסמי – תפוס את הכיוון הנכון, הרגע הנכון והתדירות הנכונה, וזכית בהכרת בן זוגך למשחק – עוד חבר במועדון הגלקטי. לסרוק מיליוני כיוונים במיליוני תדירויות ולאורך פרקי זמן ארוכים – הרי זו משימה מיגעת לכל הדעות, ויקרה עד מאד. אך בכל זאת יהיה זה מתסכל ביותר לדעת שקיים סיכוי סביר למדי לא רק לקיומן של ציוויליזציות מתקדמות אחרות (על כך אין כמעט חילוקי דעות בין המדענים), אלא לכך שחלקן אף קולט מזה עשרות שנים את שידורי הרדיו והטלוויזיה שלנו (הנפוצים אל כל עבר במהירות האור), ואילו אנחנו – חרשים ועיוורים. (כמובן, יימצאו ציניקנים שיטענו שאין להתפלא על מי שמופגז מזה עשרות שנים בפרסומות למשחת שניים או, להבדיל, בשידורי זוועות מלחמה למיניהן, אם יאבד כל חשק ליצור מגע עם המטורפים…)

תכניות ‘על הנייר’ אינן חסרות. הגרנדיוזית מכולן היא, כידוע, פרוייקט ‘סייקלופס’ (קיקלופ), שעובד בשיתוף פעולה בין מרכז המחקר איימס של נאס“א לבין אוניברסיטת סטנפורד, ורוכז בספר עב־כרס בקיץ 1971. ההצעה היתה לבנות שדה של 1500 אנטנות רדיו־טלסקופ על פני שטח מעגלי שקוטרו כ־16 ק”מ, ומרכז מחשבים ענק שיוזן ברציפות במידע שיקלט. הפרוייקט לא זכה ליישום מעשי, כצפוי – מחוסר תקציב. אילו הוחל בבנייתו היום, היה דורש 10 מיליארד דולר, ועלות הפעלה שנתית של כ־100 מיליון דולר. ברור שלא זה הפרוייקט שהוזכר ע“י אסימוב בתחילת מאמרו ‘50 מיליון אחים גדולים’ שהופיע בחודש שעבר. כוונתו היתה לתקציב ה’זעום' שהצליחה נאס”א לגייס המסתכם ב־19 מיליון דולר, ומיועד לפרוייקט SETI (Search for Extraterrestrial Intelligence) למשך 5 שנות מעקב. הכוונה היא פשוט להגביר ככל האפשר את כמות ערוצי הקליטה ובכך להגדיל את סיכויי ההצלחה, תוך תקווה להתחיל בכל זאת בבנייתו של ‘סייקלופס’ בשנות ה־90, ואולי אף לפני כן – בשלבים, אם רק יימצא התקציב לכך.

פרויקט ‘סייקלופס’: 1500 אנטנות ו־10 מיליארד דולר.

ואגב, ‘סייקלופס’ אינו ‘המילה האחרונה’ בנושא; בשנת 1976 הוצע להעביר את מוקד פעילות המעקב אחר האותות מפני כדור הארץ אל החלל החיצון, ולהסתייע במעבורת החלל לשם בנייתה של מערכת מעקב מסלולית, מחוץ לאטמוספרה. הצעה ‘דמיונית’ עוד יותר היא להקים את מערכת ‘סייקלופס’, אך לא כאן, אלא על הירח. יתרונן של הצעות אלה ברור – בידוד מערכות הקליטה מהפרעות הרדיו הנגרמות ע"י כדור הארץ עצמו עשוי להגדיל במידה רבה את סיכויי ההצלחה.

בכל אופן, לשדר שדרים אל חברי המועדון הגלקטי הוא עניין פשוט הרבה יותר מאשר לקלוט אותם, וזה מה שעשו פרנק דרייק וצוות הרדיו־טלסקופ הענק (קוטרו 310 מ') של ארסיבו, פוארטו ריקו, בסוף 1974. התשדורת כוונה אל צביר הכוכבים מסייר 13, השייך לקונסטלציית הרקולס, והמרוחק 25,000 שנות אור מאיתנו. משך השידור היה שלוש דקות בלבד והוא כלל 1679 סיביות (‘ביטים’) של מידע מוצפן. המידע כלל (ראה תמונה) את שיטת הספרות הבינאריות, המספרים האטומיים של היסודות העיקריים בגוף החי, את נוסחת מבנה החומר הגנטי דנ"א, תרשים גס של גוף אנושי, דיאגרמה של מערכת השמש וצורת הרדיו־טלסקופ המשדר. אם תיקלט התשדורת באחד מכוכבי מסייר 13 נזכה אולי לתשובה בעוד כ־25 אלף שנים…

התשדורת לעולמות אחרים

לרדיו־טלסקופ של ארסיבו שטח קליטה גדול פי 100 ועוצמה גדולה פי 6 מאשר לזה של פרויקט ‘אוזמה’ בגרין בנק. תוך עשירית שניה יש בכוחו לשחזר את מה שנעשה אז, בגרין בנק, בתוך חודשיים. משנת 1975 נעשית מרבית עבודת העיקוב באמצעות טלסקופ זה, בהשראתם של פרנק דרייק ועמיתו, פרופ' קארל סאגאן, הידוע אף הוא בהתלהבותו לנושא מזה שנים. לאחרונה נסרקו באמצעותו כ־200 כוכבי־שבת הקרובים אל מערכת השמש שלנו, ביותר מ־65,000 ערוצי רדיו, כאשר אורך הגל שנבחר היה בדרך כלל אותו אחד שנבחר בפרוייקט ‘אוזמה’ – אורך גל הרדיו הבסיסי הנפלט מאטומי מימן מתנגשים. מדוע דווקא זה? על סמך ההנחה האופטימית שאורך גל בסיסי זה מוכר לכל ציוויליזציה טכנולוגית. הנחה זו מהווה אולי, לדעתכם, ‘הימור’ לא קטן מזה של כל הפרוייקטים כולם. אך הדעות בין המדענים חלוקות לא רק על הנחה זאת, אלא על התפישה הבסיסית – האמנם כל אינטליגנציה מפתחת טכנולוגיה, ואם כן, האם מתפתחות בכלל מערכות מושגים שהינן משותפות דיין בכדי לאפשר תקשורת בעלת משמעות? בהקשר זה, מאלפת דעתו ה’אפיקורסית' של הפיסיקאי הנודע פרופ' פרימן דיסון, מהמכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת פרינסטון. דיסון דוחה על הסף את הפילוסופיה שמאחורי הפרוייקטים ‘אוזמה’ ויורשיהם. “אני עושה הבחנה ברורה בין אינטליגנציה וטכנולוגיה,” הוא אומר. “קל להעלות על הדעת חברה בעלת אינטליגנציה גבוהה, אך חסרת התעניינות מיוחדת בטכנולוגיה.” מלבד זאת, גם בהנחה שהיכולת הטכנולוגית מצויה בידי אותן ציוויליזציות, מקשה דיסון: האמנם אין להם עיסוק מועיל יותר מאשר לשדר רצף מתמיד של תשדורות רדיו בכל הכיוונים בתקווה קלושה שמישהו יקלוט אותן? כאן אפשר, כמובן, לטעון נגד דיסון, שעובדה היא שאנחנו עושים זאת, ואם כן עשוי להימצא גם עוד מישהו שלא מצא לו עיסוק טוב מזה…

דיסון איננו מוציא מכלל אפשרות את עצם קיומן של טכנולוגיות מתקדמות בעולמות אחרים. נהפוך הוא, הוא בטוח שהן קיימות, אלא שלדעתו הן מנצלות את הידע הטכנולוגי המתקדם שלהן להשגת מטרות אחרות מלבד תשדורות אל החלל. פעילותן הטכנולוגית עשויה להיות במימדים כאלה עד כי ייתכן שנוכל לגלות סימנים נראים לעין של אותה פעילות, טוען דיסון. (לרעיונותיו המפתיעים בהקשר זה נייחד את הדיבור בהזדמנות אחרת).

לפי שעה, המאמצים לקליטת אותות משמיים יימשכו ואף יוגברו. אך האם נצליח לפענח את התשדורת שנקלוט? התשובה על כך תהיה חיובית רק אם אכן קיים בסיס משותף כלשהו למערכת המושגים שלנו ולזו של החברים האפשריים הנוספים במועדון הגלקטי. ואולי התשדורת נקלטה כבר על ידינו מזמן, אלא שלא הבחנו כלל בינה לבין אותות שמקורם טבעי, והיא נראית לנו חסרת משמעות?

פרופ' קארל סאגאן, בספרו ‘הקשר הקוסמי’ מתייחס לבעיית הפער בין התרבויות, באופן המזכיר במקצת את טעוניו של אסימוב במאמרו ‘היכן כולם?’:

"אנו משולים לילידי עמק נידח בגוויניאה החדשה, המתקשרים עם חברות השוכנות בעמקים שכנים (חברות שונות למדי, כמובן), באמצעות רצים ותופים. אם ישאלום מה לדעתם יהיו אמצעי התקשורת של חברה מתקדמת מאד, יענו בוודאי – רצים מהירים מאד, או תוף ענק. אך באותה עת חולפות בקרבתם תשדורות רדיו וטלגרף בין לאומיות אין ספור, שאין להם כל יכולת להבינן ואף לדעת על קיומן.

"בזה הרגע עשויות תשדורות מציוויליזציה אחרת לרחף בחלל, כשהן מונעות באמצעים שמעבר לדמיוננו, ואין בכוחנו לגלותן. אולי יגיע המסר באמצעות גלי רדיו שייקלטו על ידי רדיו־טלסקופים ענקיים. אך אולי־יהיה זה על ידי אמצעים נסתרים אחרים – גלי גרוויטציה, חלקיקי נויטרינו, טאכיונים, או ערוצי תמסורת אחרים שלא יעלו על דעת איש על פני כדור הארץ במשך מאות השנים הקרובות. או אולי המסר נמצא כבר עימנו כאן, גלום בתופעה יום־יומית כלשהי שלא השכלנו למקד אליה את מאמצינו הרוחניים כדי לזהותה?

"קחו למשל, את קונכיות הים. הכל מכירים את ‘רחש הים’ הנשמע כשמצמידים את הקונכיה לאוזן. זהו קול זרימת דמנו המוגבר בקונכיה, כך מסבירים לנו. האמנם נכון הדבר? האם נחקר? הניסה מישהו לפענח את המסר המוצפן בקונכיה? אינני טוען שדוגמה זו אכן נכונה, אני משתמש בה כמשל. אי שם על פני כדור הארץ עשוי להמצא ערוץ התקשורת שווה־הערך לקונכיה, אך היכן?

“אנו עשויים להאזין לתופים הבינכוכביים, אך עלולים להחמיץ את מברקי־הטלגרף הבינכוכביים. סביר שנקלוט את התשדורות הראשונות מתופי העמקים הגלקטיים השכנים – מציוויליזציות המתקדמות רק במעט מאיתנו.. אלה המתקדמות במידה עצומה מאיתנו יישארו, למשך זמן רב, מחוץ להישג יד או הבנה. הם ישארו עדיין, לגבינו, בגדר אגדות.”

קונכיית כוכבים – ציור של ג’ון לומברג

אך אם אמנם נצליח, נקלוט את התשדורת, ואף נצליח לפענח אותה, כיצד ישפיע עלינו הדבר? הנהיה מוכנים למגע, או אולי – עימות מסוכן – עם ציוויליזציה אחרת, אולי מתקדמת מעל ומעבר להבנתנו? אין חילוקי דעות שהדבר יטביע את חותמו על האנושות לעד, אך מה יהיה טיבו של חותם זה? האם הסיכונים אינם עולים על התועלת?

מעניין מה עמד לנגד עיניהם של מתכנני ‘סייקלופס’ באשר למטרות ולתועלת של המבצע. להלן תמצית הפרק ‘סיבות אחדות למעקב’, מתוך הספר 'פרויקט ‘סייקלופס’:

"מרבית ההצדקות למבצע בסדר גודל כזה מבוססות על ההנחה שהגזע האנושי יישאר בחיים וימשיך להתפתח מבחינה חברתית ומדעית לאורך זמן. ברור שאין הצדקה למחקר כזה, כמו לכל מחקר בקנה מידה גדול בכל תחום שהוא, אם העולם של היום – תוצר של ארבע וחצי מיליארד שנות אבולוציה – הינו סוף הדרך. ביסוד התכנית מונחת האמונה שהאדם רחוק עדיין משיא התפתחותו, ושצפוי לו עתיד מעל ומעבר לכושר הבנתו – כפי שעולמנו היה נראה בעיני האדם הקדמון. ברור שלשם כך עליו לפתור את הבעיות האקולוגיות, אך המעקב אחר אותות מאינטליגנציות אחרות עשוי להעניק משמעות נוספת לענין הישרדות הגזע, ולכן ידגיש יותר את חשיבותה של האקולוגיה. אם אנו יכולים להמשיך ולהתקיים (ולהתפתח) במשך רבבות שנים נוספות, הרי רבים הסיכויים שהדבר נכון גם לגבי גזעים אחרים, וכך גדלים סיכויי המגע…

"כיום עוסקת הקוסמולוגיה שלנו בהתפתחות היקום הפיסיקלי בלבד ואילו הביולוגיה – בכימה¹ של חיי־ארץ בלבד. כל עוד נהיה מוגבלים לקוסמולוגיה פיסיקלית ולביולוגיה גיאוצנטרית, תשארנה ללא מענה שאלות מרתקות ובסיסיות מאד, והנה רק אחדות מהן:

1) האם אנו לבד? האם כדור הארץ הינו יחיד במינו לא רק במערכת השמש אלא ביקום כולו? כשלון בגילוי סימני חיים אחרים לא יענה באופן מוחלט על כך, אך גילוי גזע אחר, ולו אחד בלבד, יספיק, ואף יתן לפחות תשובה חלקית על השאלות הבאות.

2) האם החיים מתחילים באופן בלתי תלוי על כוכבים שונים, או שהם “מושתלים”?

3) האם הביוכימיה של החיים הינה אחת ויחידה, או שיש תחליפים לדנ"א?

4) האם קיימת תקשורת בין כוכבית או בין גלקטית? האם קיימת תחבורה בין כוכבית?

5) האם החיים כשלעצמם ממלאים ייעוד בהתפתחות היקום? מהו גורלנו הסופי? האם שורדות התרבויות גם לאחר גויעתם של הכוכבים?

ייתכן מאד שתקשורת בין כוכבית קיימת זה מכבר, ובאמצעותה הצטבר ידע עצום, ששורשיו מגיעים אל הגזע האינטליגנטי הראשון שהיה אי פעם ביקום (בהנחה שלא אנחנו הננו אותו גזע…). אם המורשת הגלקטית העצומה הזאת תהיה בהישג ידנו הרי שהידע שלנו על היקום ועל עצמנו יגדל לעין שעור – ונוכל ללמוד גם על עברנו, ולא רק על העתיד, שכן מאגר הידע יכלול מידע אסטרונומי על מערכת השמש מלפני רבבות ומליוני שנים. אולם תוצאות חשובות יותר בטווח ארוך יהיו:

1) סיכויים טובים יותר לשימור הגזע האנושי והתפתחותו התורשתית.

2) העשרת חיי האדם על ידי גלוי צורות אסטתיות חדשות.

3) קץ בידודו התרבותי של הגזע האנושי, והתפתחות רוח של גאוה בוגרת, של האנושות כולה, במקום ההתחרות והעימותים הילדותיים שבתוכה."

מגע עם ציוויליזציה זרה מעורר גם חששות ופחדים שונים. אנשי ‘סיקלופס’ לא התעלמו מהסיכונים האפשריים: ראשית, סכנת ‘הפלישה’ הידועה מספרי המד"ב – האם לא "נזמין" פלישה כזו ע"י עצם הודעתנו על קיומנו ועל קיומו של כוכב־לכת המתאים לקיום חיים?"

אם המסע הבינכוכבי הינו קשה ויקר עד מאד, הרי שיש להניח שציוויליזציה שהגיעה עד ליכולת ביצוע ‘פלישה’ שכזאת, פתרה כבר, קרוב לוודאי, או מסוגלת לפתור ביתר קלות את בעיות אוכלוסייתה על הפלנטה שלה או בקרבתה. אם, לעומת זאת, מסע כזה הינו קל בהרבה ממה שאנו סבורים, הרי שממילא לא תציל אותנו ‘דממת־רדיו’.

שנית, סכנת ‘ההלם התרבותי’ שעלול לפקוד אותנו עקב מגע שכזה. האם המגע הפתאומי עם תרבות עליונה לא יביא לנסיגה במקום להתפתחות? להתנוונותה של התרבות ‘המפגרת’ והיעלמותה? על פני כדור הארץ הביא, בדרך כלל, מגע בין תרבויות להשתלטותה של העליונה על המפגרת. אך אין כל הוכחות לכך שהשתלטות כזו יכולה לבוא באמצעות קשרי רדיו בלבד, ללא כל מגע פיסי. (והרי הוצאנו מכלל אפשרות את ‘הפלישה’). מה עוד, שחילופי התשדורות ייעשו ככל הנראה בהפסקות זמן ארוכות, אולי של מאות שנים, ויהיה לנו זמן מספיק להתכונן לקראת ‘ההלם’.

ואכן, עלינו להתכונן לכך, והמדע הבדיוני תורם, בלי ספק, את תרומתו להכנה זאת.

גם אם לא יצליחו המאמצים לקליטת האותות, תצמח לנו רק טובה מהמחקר עצמו – כך מאמין אסימוב, כפי שקראתם במדורו. אך מעבר לכל הבעיות הטכניות והוויכוחים בדבר סיכויי ההצלחה מרחפת השאלה הגדולה – מה תגרום לנו הידיעה שהנה אין אנו לבד עוד? או, האם תצמח לנו טובה אם המאמצים כן יוכתרו בהצלחה? מה תהיה דמותה של האנושות אחרי אותו יום גדול – היום בו ייקלטו האותות…?