פרק א. אני נעשה חנפן    🔗

אַחֲרֵי שֶׁנּוֹכַחְתִּי לָדַעַת

כִּי אֵין לִי מַה לַּעֲשׂוֹת עִם חַיַּי,

וּבְדַל־כֹּחִי הוֹלֵךְ וּמִתְבַּזְבֵּז

בְּשֶׁקֶט, בְּהִתְמַרְמְרוּת נִסְתֶּרֶת,

עַל מִשְׁמוּשׁ דִּמְיוֹנוֹתַי הַמְּהוּהִים,

וּמִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה לִי כָּל מִקְצוֹעַ,

אוֹ תַּפְקִיד, אוֹ כִּשְׁרוֹן לְהִמָּלֵט אֵלָיו,

וּבֹו אוּכַל לָצֶקֶת אֶת הַצַּעַר,

(כִּי לֹא לָמַדְתִּי כְּלוּם, גַּם לֹא קָרָאתִי –

אָהַבְתִּי לְשַׂחֵק בְּמַכְאוֹבַי),

וּמִכֵּיוָן שֶׁמִּנְּעוּרַי נָהַגְתִּי

לְהִתְכַּוֵּץ עַל מִטָּתִי לְנֹכַח שֶׁטֶף הַחַיִּים,

לְהִצְטַמְצֵם מוּל אוֹר, וְלוּ קָלוּשׁ מְאֹד,

עוֹרִי מֵזִיעַ וְלִבִּי הוֹלֵם,

וּבְגוּפִי מַשַּׁק הַחֲתִירָה שֶׁל הָרִפְיוֹן,

וּמִכֵּיוָן שֶׁבִּמְרוּצַת הַזְּמַן גָּאָה בִּי צֹרֶךְ

לָתֵת לַלֵּב פִּרְפּוּר שֶׁל עֹנֶג מְתֹעָב

בְּהַלְבָּנַת פָּנַי הַמְּחֻדָּדִים

אֶל מוּל בָּשָׂר שֶׁסַּמְכוּתוֹ לִחְיוֹת גְּדוֹלָה יוֹתֵר,

עַל כֵּן, וּלְאוֹר כָּל אֵלֶּה, גָּמַרְתִּי אֹמֶר

לָקַחַת אֶת זְמַנִּי אֲשֶׁר נוֹתַר לִי

וּלְזַהֲמוֹ בְּיָד גַּסָּה

לְשַׁעֲשׁוּעַ לֵב רוֹאַי הָעַלִּיזִים.

כִּי מְחֻוָּר לִי: נַפְשִׁי אֶל הַלִּכְלוּךְ שׁוֹאֶפֶת.

זֶבֶל חַם, תְּרוּעוֹת אַשְׁפָּה וְרִקָּבוֹן סוֹעֵר,

אֵלֶּה הֵם חָמְרֵי הַבְּעֵרָה

מֵהֶם עוֹלֶה וּמִתְלַקֵּחַ אֵפֶר שִׂמְחוֹתַי.

הוֹרַי הַמְּנוֹחִים,

הֵם מַשְׁקִיפִים אֵלַי מִלְּמַעְלָה.

מְנִידִים רֹאשׁ אַוְרִירִי:

בַּמֶּה הִשְׁקַעְנוּ אֶת חַיֵּינוּ?

רוֹצִים הֵם לְהַכּוֹת בִּי,

אֲבָל הִנָּם אֲוִיר,

הֵם מְטִיחִים בִּי אֶת רֹאשָׁם הָאַוְרִירִי

וְהוּא חוֹלֵף בִּי אֵין־אוֹנִים, לְלֹא כָּל נֵזֶק,

וַאֲנִי צוֹחֵק כְּמוֹ נָבָל – אֵינֶנִּי נֶעֱנָשׁ!

שֹׁטְנָה בַּשָּׁמַיִם, נִשְׁמוֹת הוֹרַי הַחֲמוּצוֹת,

בִּנְכֶם כְּבָר הֶאֱבִיד אֶת הַיָּקָר לָכֶם,

בְּצַעַד גַּס רָקַד עַל זִכְרְכֶם.

הוֹרַי הוֹרַי – מַהֲתָלָה חוֹלֶפֶת,

שִׁיר קָטָן וְגַס.

שׁוּטִי בַּשָּׁמַיִם, אִמָּא,

שׁוּטִי שׁוּטִי, נְבֵלָה מֻדְאֶגֶת,

לְיוֹם מוֹתִי צַפִּי, אָז נִפָּגֵשׁ,

נִדְאֶה לְמַעְלָה עַל מַפַּח־נַפְשֵׁנוּ.

לְלֹא מָנוֹחַ נְבוֹסֵס בָּעֲנָנִים.

עַכְשָׁיו נָמוּךְ וּמְאֹד שָׁקֵט וַחֲתוּמִים פָּנַי,

וְרַק בַּבֶּטֶן מִין בְּחִילָה קָשָׁה שׁוֹקֶקֶת,

יָצָאתִי בֵּין עַרְבַּיִם אֶל הַגַּן,

קְצָת חָרֵד וּקְצָת כְּמוֹ מְרַחֵף,

שָׂשׂ לְהִתְחַנֵּף.

פרק ב. מצאתי לי מוחנפת!    🔗

עַל סַפְסָל בַּגַּן יָשְׁבָה אִשָּׁה

וְנִעְנְעָה עֶגְלַת תִּינוֹק.

הָרֹךְ הַמִּשְׁפַּחְתִּי הַמְעֻלֶּה שֶׁלָּהּ,

אֲשֶׁר עֻצַּב בְּמַטָּרָה לִדְקֹר אוֹתִי,

גָּרַם לִי הִתְרַגְּשׁוּת עַזָּה,

וּכְבָר הִתְחַלְתִּי בְּהִתְכּוֹפְפוּת פְּנִימִית.

פָּנֶיהָ וּבְגָדֶיהָ דֵּי מְשֻׁבָּחִים הָיוּ,

(אַף כִּי לֹא מְשֻׁבָּחִים מִדַּי, לְשִׂמְחָתִי,

כִּי טְוַח חַנְּפָנוּתוֹ שֶׁל אִישׁ כָּמוֹנִי

לֹא מַגִּיעַ אֶלָּא עַד הַבֵּינוֹנִי).

הַשֶּׁמֶשׁ נָטְתָה לִשְׁקֹעַ, אוֹר יָפֶה

הֵאִיר נוֹפִים רַכִּים, מְפֻנָּקִים,

זְנוּת לוֹעֶגֶת שֶׁל הַטֶּבַע

לְדַלּוּת חַיַּי.

(הָעוֹלָם, לְדַעְתִּי, מַסְפִּיק לוֹ שֶׁיּוּאַר

בִּבְרַק הַהַכָּרָה שֶׁל מֹחַ מְבֹהָל.)

פֹּה וָשָׁם נִרְאָה בַּגַּן עוֹד יֶלֶד

רָץ בַּשְּׁבִיל, בָּהוּל לְשַׁעֲשׁוּעָיו

וְאַחֲרָיו כַּלְבּוֹ הַנֶּאֱמָן וְהַטִּפֵּשׁ;

עָבַר גַּם נַעַר מְלַפֵּף נַעֲרָתוֹ,

מוֹעֵךְ אוֹתָהּ בַּעֲדִינוּת מֻגְזֶמֶת,

וּבְלִבּוֹ מֵנֵץ כְּבָר חֵשֶׁק לְעַקֵּם לָהּ זְרוֹעַ

אוֹ לִתְחֹב לָהּ אֶצְבַּע לַיַּשְׁבָן.

וְשׁוּב עָבַר הַיֶּלֶד הַבָּהוּל לְשַׁעֲשׁוּעָיו,

בְּעֵינָיו טֵרוּף הַמִּשְׂחָקִים

וְאַחֲרָיו הַכֶּלֶב הַטִּפֵּשׁ

מוֹשֵׁךְ בְּרֵיחַ־אחוֹרָיו עוֹד שְׁנֵי כְּלָבִים,

וְיֶלֶד מְטֹרָף נוֹסָף מַשְׁלִים אֶת מַעְגַּל הַשְּׁטוּת.

יָשַׁבְתִּי לְיָדָהּ עַל הַסַּפְסָל,

חַנְּפָנוּתִי בְּשֵׁלָה

וּמוּכָנָה לִצְנֹחַ.

עֲזֹר לִי, אֱלֹהִים, וְתֵן בִּי כֹּחַ!

הֵצַצְתִּי אֶל הָעֲגָלָה,

שָׁאַלְתִּי וְקוֹלִי רוֹעֵד

(רַעַד לֹא מֻרְגָּשׁ):

“יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה?”

“יַלְדָּה”, עָנְתָה הָאֵם

וּבְעֵינֶיהָ כְּבָר הַצִּפִּיָּה הַטּוֹרְפָנִית לְתִשְׁבָּחוֹת.

“יַלְדָּה יָפָה”, אָמַרְתִּי, “יַלְדָּה יָפָה”.

וְשׁוּב: “יַלְדָּה יָפָה, בְּרִיאָה”.

לְהַמְשִׁיךְ עוֹד לֹא יָכֹלְתִּי,

עַזָּה הָיְתָה שְׁאִיפָתִי לָקוּם,

לְנַעֵר אֶת הַבּוּשָׁה מִמֶּנִּי

וְלִזְעֹק, יָדַי פְּרוּשׂוֹת לְמַעְלָה:

"אֵיזוֹ יַלְדָּה! אֵיזוֹ יַלְדָּה!

לָמוּת, לָמוּת, לְהִשְׁתַּגֵּעַ! אוֹי,

אֵינִי יָכוֹל עוֹד! אֲנִי אָבוּד!

יַלְדָּה אַחַת כָּזֹאת נוֹסֶפֶת

וַאֲנִי נִפְלָט מִן הָעוֹלָם!

אֵיךְ לְתָאֵר אוֹתָהּ? הַאִם אוֹמַר נַקְנִיקִיַּת־חַיִּים,

מְמֻלָּאָה תִּקְווֹת כֹּה חֲרִיפוֹת אֲשֶׁר תּוֹלִים בָּהּ?

הַאִם אֶפְתַּח בַּחִתּוּלִים הַמְרֻבִּים

הַחוֹצְצִים בֵּינָהּ לְבֵין עוֹלָם יָרוּד,

נוֹתְנִים כְּנִיסָה לְאֹכֶל זַךְ וְלַאֲוִיר בִּלְבַד?

הַאֲתָאֵר אֶת פִּיהָ הַמּוֹצֵץ,

לָהוּט, עִקֵּשׁ, נוֹרָא בִּתְבִיעוֹתָיו,

קַמְצָן־חִיּוּךְ יָדוּעַ, אוֹי לוֹ לַזְּבוּב

אֲשֶׁר יִפֹּל בֵּין שְׁתֵּי שְׂפָתַיִם אֵלֶּה, יֻשְׁמַד כְּרֶגַע?

הַאֲדַבֵּר עַל לְחָיֶיהָ, פּוּדִינְגְּ אֱנוֹשִׁי יָקָר,

עוֹשׂוֹת בְּרֶטֶט נֹעַם, מִשְׂחָק לְאֵם וְדוֹדָה,

רַפְסוֹדָה שֻׁמָּנִית עַל מִשְׁבְּרֵי חַיֵּינוּ?

הַאֲסַפֵּר עַל הָעֵינַיִם, נִקְבָּעוֹת בְּחֹסֶר רַחֲמִים

בִּפְנֵי הַמִּסְתַכֵּל הַמְבֻיָּשׁ,

הוֹפְכוֹת אֶת הַמַּצָּב לַחֲקִירָה?

וְכֵן רַגְלַיִם וְיָדַיִם, אֶצְבָּעוֹת קְפוּצוֹת,

סְטִירוֹת קָשׁוֹת גְּנוּזוֹת בָּאֶצְבָּעוֹת הָאֵלֶּה.

הַזְמַן הַטּוֹב יוֹצִיא אוֹתָן בְּמוֹעֲדָן

מִן הַכֹּח אֶל הַפֹּעַל, וּלְעֵת עַתָּה

נָא לְהָפִיק רָצוֹן בְּמִשְׂחָקִים עִם הַיַּלְדָּה.

מוּבָן שֶׁלֹּא תַּצְלִיחוּ!

הַיְּלָדִים חַדִּים, דְּרִישׁוֹתֵיהֶם חוֹתְכוֹת,

נָמוּת בְּחֹסֶר־יֵשַׁע וְשִׂנְאָה".

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָצִיתִי לְהַגִּיד

וְלֹא אָמַרְתִּי.

בֵּינְתַיִם הֶעֱכִיר הַיּוֹם עַד תֹּם.

זֶהוּ הָעַכְבָּר הָאַפְרוּרִי

הַמְמַהֵר לַחֲלֹף בֵּין יוֹם לְלַיְלָה.

אָז קָמָה הָאִשָּׁה

עַל שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ הַיָּפוֹת דַּיָּן

(אַךְ, בְּעִקָּר, הַחֲזָקוֹת),

פָּנְתָה לָלֶכֶת, מַסִּיעָה עִמָּהּ

אֶת הַיַּלְדָּה הַמִּתְפַּתַּחַת לָהּ בָּעֲגָלָה.

פָּנַי חָוְרוּ, נִכְשַׁלְתִּי.

אוֹי, אוֹי, יִסּוּרֵי נַפְשִׁי מְשַׁפְשְׁפִים יָדַיִם

לִקְרַאת הַחֲגִיגָה הַמּוּבְטָחָה לָהֶם הַלַּיְלָה.

בִּקְצֵה הַשְּׁבִיל, נִדְמֶה לִי,

עָצְרָה לְרֶגַע וְהֵנִידָה בְּרֹאשָׁהּ,

רוֹמֶזֶת לִי לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ.

הֲפִעְנְחָה אֶת זֵעָתִי?

תִּקְוָה נִסְעֶרֶת עַל בָּסִיס רָעוּעַ

הֵצִיפָה אֶת נַפְשִׁי. כִּמְעַט נֶחֱנַקְתִּי.

מַצָּב נִפְלָא, וּכְמוֹ בַּחֲלוֹמוֹת,

אוּלַי כְּבָר מְבִינִים אוֹתִי מִבְּלִי שֶׁאֲדַבֵּר?

עוֹלָם שֶׁלִּי, עוֹלָם יָקָר,

תָּמִיד יָדַעְתִּי שֶׁנּוֹצַרְתָּ בִּשְׁבִילִי,

וְשֶׁאָכֵן, אֲנִי אָמְנָם נָסִיךְ נִסְתָּר.

הוֹי, מַצָּב נִפְלָא, מַצָּב רַב־חֶסֶד,

מַצָּב בּוֹ הָעוֹלָם הוּא הַצָּגַת דִּמְיוֹנוֹתַי.

קַמְתִּי אַף אֲנִי, הָלַכְתִּי אַחֲרֶיהָ,

חִיּוּךְ עָקֹם רָץ לוֹ לִפְנֵי פָּנַי

כְּמוֹ מְבַשֵּׂר צוֹלֵעַ.

פרק ג. נכשלתי    🔗

אֵינִי יוֹדֵעַ לָמָּה זֶה

הָלַכְתִּי אַחֲרֶיהָ.

הֵן כְּבָר מֵרֹאשׁ הָיָה בָּרוּר לִי

שֶׁהַכֹּל אָבוּד.

פָּסַעְתִּי אַחֲרֶיהָ כִּמְצַפֶּה לְנֵס.

הִיא הִמְשִׁיכָה וְהָלְכָה.

זְרוֹעוֹתֶיהָ מוּשָׁטוֹת קָדִימָה, אֶל הָעֲגָלָה,

וּמֵאָחוֹר קוֹפֵץ לוֹ, כְּאִלּוּ בְּלִי מֵשִׂים,

בְּשַׂר אֲחוֹרֶיהָ הַמָּלֵא.

(הָרֹךְ הַמִּשְׁפַּחְתִּי הַמְעֻלֶּה שֶׁמִּלְפָנִים

הֻכְפַּל לָהּ מֵאָחוֹר.)

חֶרֶשׁ זָעָה הַשִּׂמְלָה עַל אֲחוֹרֶיהָ,

כְּמוֹ מַסֵּכָה עַל פְּנֵי רוֹצֵחַ,

עַד שֶׁהַגֶּבֶר מִתְמוֹטֵט.

לְכָל אִשָּׁה יֵשׁ שְׁנֵי זוּגוֹת

שֶׁל כַּדּוּרֵי בָּשָׂר חַיִּים,

זוּג לְפָנִים, זוּג מֵאָחוֹר –

בְּיַחַד אַרְבָּעָה.

הוֹ, גְּבִירַת הָאַרְבָּעָה, גְּבֶרֶת אַרְבָּעוֹצְקִי,

לָמָּה לָךְ רַכֶּבֶת?

הַחֲלִיקִי לְשָׁלוֹם עַל כַּדּוּרַיִךְ,

סְעִי אֶל עֲתִידֵךְ,

חִלְפִי נָא עַל פָּנֵינוּ הַיְגֵעִים,

תּוֹקְעִים נְהִי קָצָר בְּאַף אָדֹם.

הִיא לֹא עָצְרָה, אֲנִי הָלַכְתִּי וְשָׁתַקְתִּי.

בַּזְּמַן שֶׁבּוֹ הִתְנַהֲלוּ דִּמְיוֹנוֹתַי

הִתְנַהֲלָה לָהּ, בְּדַרְכָּהּ שֶׁלָּהּ, הַמְּצִיאוּת.

לָכֵן הִגִּיעָה הָאִשָּׁה בֵּינְתַיִם אֶל בֵּיתָהּ.

נִכְנְסָה בְּפֶתַח בַּיִת גְּדָל־מִדּוֹת,

עַד שָׁם הָלַכְתִּי, עוֹד הִסְפַּקְתִּי

וְרָאִיתִי אֵיךְ הִיא נֶעֶלְמָה

בְּאַפְלוּלִית חֲדַר־הַמַּדְרֵגוֹת.

עַכְשָׁיו עוֹלָה לְדִירָתָהּ, שָׁם בַּעֲלָהּ,

(לְעֵת עַתָּה אֵינֶנָּה אַלְמָנָה),

יְמַשְׁמְשׁוּ קְצָת בַּתִּינוֹקֶת, יַשְׁכִּיבוּהָ,

וְחִישׁ שְׁנֵיהֶם אֶל הַמִּטְבָּח,

הַתֵּאָבוֹן זוֹרֵק אוֹתָם קָדִימָה

לַאֲכִילַת הַתַּרְנְגֹלֶת וּסְפִיחֶיהָ.

גַּם אֲנִי יָכֹלְתִּי שָׁם לִהְיוֹת,

חוֹגֵר סִנָּר, אוּלַי אוֹחֵז מַגֶּבֶת,

עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵיהֶם, אוֹ תַּחַת לַשֻּׁלְחָן בֵּין רַגְלֵיהֶם,

צוֹחֵק לִי, חַנְּפַן־חֶרֶשׁ, לְגוֹרַל הַתַּרְנְגֹלֶת

שֶׁבְּשָׂרָהּ נִשְׁחָת וְכִשְׁלוֹנָהּ נֶחְשָׂף

עֶצֶם אַחַר עֶצֶם אֲפֹרָה.

פרק ד. אך אמונתי בעתיד לא נפגמת    🔗

אֲנִי הוֹלֵךְ בִּמְהִירוּת, עֵינַי מְעֻרְפָּלוֹת,

הַחֲנֻפָּה שׁוֹקֶקֶת בִּי לְלֹא מוֹצָא,

עוֹד מְעַט וְאֶשְׁתַּגֵּעַ.

סְבִיבִי הֲמוֹן אָדָם,

רֻבּוֹ אֵינוֹ מַתְאִים לְהִתְחַנֵּף אֵלָיו;

רַבִּים בּוֹ הֵם הָאֻמְלָלִים, מֵהֶם

שֶׁחַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים, מַמָּשׁ כָּמוֹנִי.

לִבִּי מוֹצֵא קְצָת חֹם

בְּמִין תְּפִלָּה זַכָּה לְיוֹם מוֹתָם.

עוֹבֵר אָדָם רוֹפֵף, מַצִּיג שִׁפְלוּת,

חֲסַר כָּל זְכוּת טִבְעִית לְהִזְדַּקֵּף,

(כַּמָה יָפֶה הוּא חָשׁ זֹאת!)

חֹסֶר חֵן נוֹרָא שֶׁמִּתְחַשֵּׁק מִיָּד לִגְרֹף לְמַטָּה.

תְּקוּף חֵמָה אֲנִי הוֹלֵךְ בְּעִקְבוֹתָיו,

נִכְנָס אַחֲרָיו לִרְחוֹב קָטָן, כְּבָר עֶרֶב,

הוּא מִסְתּוֹבֵב וּמִסְתַּכֵּל בִּי,

מְחַכֶּה לִתְנוּעָתִי הַחֲרִיפָה אֲשֶׁר תַפִּיל אוֹתוֹ,

יִהְיֶה קְצָת עַל הָאָרֶץ, שָׁם יִרְצֶה לְהִשָּׁאֵר,

אֲבָל הֶרְגֵּל הִתְאוֹשְׁשׁוּת פָּסוּל יָאִיץ בּוֹ שֶׁיָּקוּם.

יָקוּם, יַבִּיט בְּגַעְגּוּעִים כְּבוּשִׁים לַמִּדְרָכָה,

עָלֶיהָ הִתְחוֹלֵל לוֹ רֶגַע קָט שֶׁל הִתְגַּשְּׁמוּת.

אֵינִי יָכוֹל לְהַכּוֹתוֹ, אֲנִי מַמְשִׁיךְ,

עַתָּה גּוֹבֶרֶת שִׂנְאָתִי לַאֲנָשִׁים כָּמוֹהוּ,

מִכְשׁוֹלִים קְטַנִּים וּמְצִיקִים שֶׁלִּי.

אֲנִי, עַל פִּי דַּרְכִּי שֶׁלִּי, שׁוֹאֵף גְּבָהִים.

לֹא אָנוּחַ, לֹא אַרְפֶּה, גְּבִירוֹת וַאֲדוֹנִים,

עוֹד תִּרְאוּנִי שָׁם הַרְחֵק לְמַטָּה, תַּחְתֵיכֶם,

מְשׁוֹרֵר קָטוּעַ שֶׁל תְּנוּעוֹת זוֹלוֹת,

תָּלוּי לִי עַל בְּשַׂרְכֶם וְשָׁר בַּעֲבוּרְכֶם.

צְחוֹקִי הַלֹּא נָעִים קוֹרֵא לָכֶם

לָבוֹא וּלְרוֹצֵץ אֶת פִּי:

הָיָה חִיּוּךְ עָקֹם, עַכְשָׁו אֶת מְקוֹמוֹ

בְּשִׁיר וְזֶמֶר פֶּצַע יְמַלֵּא.

וּבְכֵן, אֲנִי לְבַד וְעֶרֶב.

כֹּחוֹתַי אוֹזְלִים לְאַט לְאַט,

הִתְרַגְּזוּתִי כְּלַפֵּי עַצְמִי נֶחְלֶשֶׁת,

אֲנִי מַזְקִין וְעוֹד מְעַט אַשְׁלִים עִמִּי,

הַזְּמַן יָבִיא עָלַי פִּיּוּס, אֲנִי אָבוּד.

עוֹלָם קָשֶׁה וְרַב־אֶפְשָׁרֻיּוֹת,

אַתָּה, הַמְפֻרְסָם בְּנִבְזוּתְךָ,

אַל תִּתֵּן לַזְּמַן לְהָבִיא עָלַי פִּיּוּס;

הַקְדֵּם לִי רִקָּבוֹן לַמָּוֶת, חֲשֵׁכָה לַקֶּבֶר,

עֲשֵׂה שֶׁאֶתְפּוֹרֵר עוֹד בְּחַיַּי.

וְאַל תִּתֵּן לַזְּמַן לְהָבִיא עָלַי פִּיּוּס.

עַל שְׂפַת הַיָּם אֲנִי עוֹצֵר לָנוּחַ,

הָעַיִן מַחֲלִיקָה מִבְּלִי יְכֹלֶת הֵאָחֵז

בָּאֲוִיר הַמַּאֲפִיל, הַחַם.

הַמַּיִם סְתָמִיִּים וְכֵן גַּם הַיָּרֵחַ.

אֵין בָּהֶם דָּבָר אֵלָיו נִתָּן לְהִתְחַנֵּף;

לִי, רַק בְּשַׂר־הָאֱנוֹשׁוּת נוֹגֵעַ,

הַשְּׁאָר קִשּׁוּט וָרֶקַע, רֻבּוֹ בִּלְתִּי נָחוּץ.

שְׁנֵי דַּיָּגִים עַל שְׂפַת הַמַּיִם,

אֵינָם טוֹבִים לַחֲנֻפָּה, הֵם מַסְרִיחִים.

מִי וּמַה הוּא הַדַּיָּג? עוֹמֵד, שׁוֹתֵק בְּטִמְטוּמוֹ.

בְּגוּפִיָּה, מַשְׁלִיךְ לַמַּיִם חוּט

וּמְנַסֶּה לְהִתְעָרֵב בְּחַיֵּיהֶם שֶׁל דְּגִיגוֹנִים.

לְמַטָּה הַדָּגִים שָׁטִים לָהֶם בִּלְהָקוֹת

וּשְׁנֵי מְטֻמְטָמִים מֵעֲלֵיהֶם עִם חוּט.

מַה חוּט, מִי חוּט? כֶּבֶל חֲנֻפָּה

לִי תְּנוּ לְהֵרָתֵק אֵלָיו.

יֵשׁ וְהַדַּיָּג יַפְשִׁיל אֶת מִכְנָסָיו, יָבוֹא בַּמַּיִם,

יוֹצִיא קְצָת בֹּץ לִבְרֹר לוֹ תּוֹלָעִים.

עוֹלָם מָלֵא שׁוֹטִים בְּנִצּוּחוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ.

מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי זוֹנוֹת,

הַיְרֵכַיִם – יְרֵכַיִם, אַךְ עֲמוּסוֹת גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת וּפִצְעוֹנִים

וּקְרוּם מָהוּהַּ שֶׁל מֵאוּס עוֹטֵף אוֹתָן.

לֹא אֶסְלַח לָכֶן, זוֹנוֹת,

בָּשָׂר רָאוּי לַחֲנֻפָּה קִלְקַלְתֶּן,

(פַּרְנָסַתְכֶן אֵינָהּ מֵעִנְיָנִי).

וְשׁוּב, תְּפִלָּה זַכָּה לְיוֹם מוֹתָן שֶׁל הַזּוֹנוֹת

זוֹרֶמֶת, מְצִיפָה אֶת פִּי בְּמֶתֶק־מָה.

אֲנִי עָיֵף, אָשׁוּב הַבַּיְתָה,

צַעַר גּוּף אָבֵל עַל חַנְּפָנוּת שֶׁנֶּחְסְמָה

מִצָּה אֶת כֹּחוֹתַי.

אֶפֹּל עַל מִטָּתִי, אֶחֱלֹם שֶׁהִתְחַנַּפְתִּי,

אֲחַיֵּךְ בַּחשֶׁךְ חִיּוּכִי הַמְתֹעָב,

יַכּוּ אוֹתִי עַל פִּי,

חֲבָל, חֲבָל,

פִּי יִשָּׁאֵר שָׁלֵם,

כִּי חֲלוֹמוֹת הַנֶּפֶשׁ לֹא חוֹתְכִים בַּגּוּף.

אֲבָל, לַמְרוֹת הָאַכְזָבָה,

לַמְרוֹת שֶׁכְּמִיהוֹתַי נוֹתְרוּ בִּי חֲסוּמוֹת,

נִדְמֶה לִי שֶׁעָשִׂיתִי אֵיזֶה צַעַד,

צַעַד לֹא גָּדוֹל, אֲנִי יוֹדֵעַ,

אָמַרְתִּי רַק “יַלְדָּה יָפָה”.

אַךְ, כָּךְ רוֹצֶה אֲנִי לְהַאֲמִין,

הָיְתָה זוֹ רַק תְּחִלַּת הַדֶּרֶךְ.

אָדָם קָטָן הוּא הַחַנְּפָן, וְחַשְׁשָׁן,

הִתְקַדְּמוּתוֹ אִטִּית,

תְּנוּ לוֹ לְהִתְרַפֵּק עַל אֶפֶס מַעֲשֵׂהוּ.

נִצַּן סִפּוּק קָטָן עוֹלֶה בִּי.

לְלֹא סָפֵק, זֶה הַסִּפּוּק

שֶׁבְּכֹחוֹ אוּכַל לָקוּם מָחָר בַּבֹּקֶר.

אָמְנָם, יֵשׁ לִפְעָמִים, אֲשֶׁר הַלֵּב נִצְבָּט

וּשְׁאִיפָה נוֹשֶׁנֶת לְחַיִּים הוֹגְנִים עוֹלָה בּוֹ,

זֵכֶר־מָה שֶׁל חֲלוֹמוֹת יַלְדוּת, תִּקְווֹת הוֹרַי,

לִהְיוֹת אָדָם רָאוּי, לִבְנוֹת לִי בַּיִת,

וְגַעְגּוּעִים לְאשֶׁר שֶׁנִּשְׁכַּח גּוֹאִים בִּי,

כִּוּוּן חַיַּי אוֹבֵד לִי, וַאֲנִי כְּמוֹ נַעַר,

אָז אֲנִי יוֹצֵא לָרְחוֹב, אֲחוּז תּוּגָה וָצַעַר,

רוֹאֶה אִשָּׁה אוֹ אִישׁ, יַלְדָּה וָיֶלֶד,

וְהֵם נוֹשְׂאִים עַצְמָם הֵיטֵב כָּל כָּךְ

בְּמִין אַחְדוּת וְכֹחַ, הַרְחֵק לְמַעְלָה מֵעָלַי,

שְׁלִיחִים שֶׁל יֹפִי אֲמִתִּי הַמְכוֹפֵף אֶת קוֹמָתִי,

וְאָז בְּעִקְּבֵיהֶם אֲנִי הוֹלֵךְ,

רִגְעֵי הַמְּבוּכָה חוֹלְפִים, פָּגִים,

צְבִיטַת־הַלֵּב, הַחֲלוֹמוֹת, הַזִּכְרוֹנוֹת וְהַתִּקְווֹת,

הַכֹּל נִמְחֶה, וְשׁוּב צָלוּל הַכֹּל,

וְרַק זִרְמֵי הַכִּסּוּפִים לְחַנְּפָנוּת סוֹעֶרֶת

אֶת כָּל נַפְשִׁי אָז מְצִיפִים, לִבְלִי הוֹתֵר דָּבָר.