תענוגות העתיד    🔗

בנוגע ליחסי־מין בחלל, במצב של חוסר גרביטציה (‘מבזקים קוסמים’, גליון מס' 2) – ארתור סי. קלארק, בספרו ‘קסרות האדמה’ מתאר זאת כאחד התענוגות החביבים על צעירי העתיד. הם מוזהרים שלא להתמכר לעסק יקר שכזה שכן את מירב שנותיהם ייאלצו לבלות על פני

כוכבי לכת אחרים…

יוחאי נבו, דורות

 

דוחות נגד ‘הדוח’    🔗

ברצוני להתייחס לכתבתו של דן עומר ‘דו"ח בדבר קיומו של הגולם…’ (גליון מס' 2). האם זוהי בדיחה? אם זה כך, היא כלל לא הצחיקה אותי ואינני מבין את מטרת העיתון שנהניתי ממנו והערכתיו כרציני, בפרסמו אותה.

כל עוד עוסק המאמר בהשוואת סיפור הגולם לסיפורי אגדות גרמניים, ל’פרנקשטיין או פרומתאוס המודרני', הוא היה הגיוני, אולם מכאן להסיק שעיסוקה המרכזי של היהדות הקדומה היה בניית פסלי טיט, זו הגזמה מרגיזה ומטופשת.

ככל שאני ממשיך וקורא במאמר מתחזקת דעתי שזו בעצם בדיחה ומחברו לא יכול היה להתייחס אליו ברצינות. השימוש שעשה בספרי ‘בן־סירא’ ו’יצירה' הוא משונה מאד – כידוע לכל מי שקרא בספר ירמיהו, אסר ה' על ירמיהו לשאת אישה ולכן לא יכול היה ירמיהו להיות אביו וסבו של בן־סירא (שלא לדבר על הקשר התמוה בין ‘עובדה’ זו למאמר כולו).

יחס הבוז ל’אותו יצור עליון שלו סגדו בני הדורות הקודמים' והצורה חסרת הכבוד לתנ"ך הרגיזה אותי, ואני בטוח שהרגיזה גם קוראים נוספים. אינני דתי, אך מאמר שכזה מעורר בי כעס לא רק בגלל מסקנותיו אלא בגלל דרך הסקתן הבלתי אחראית.

רייכרט רבב, רמת־גן

צרם לי שכתב־עת האמור להיות רציני יגיש לקוראיו חומר המהווה דוגמה קלאסית לבורות בסיסית בנושא נתון – הכוונה ל’דוח בדבר קיומו של הגולם.' הגדרת הבורא לפי המסורת היהודית כ’יצור עליון' שלו ‘דמות ודיוקן’ (שומו שמיים!…) מצביעה על חוסר ידע אלמנטרי – זוהי הגדרה הנכנסת היישר לקטגוריות המד"ב (הגדרות־מסולפות־בהחלט…)

כמו כן, בהזכרת שם ה' במפורש (שלא לדבר על ההקשר) יש משום פגיעה ברגשות הקורא המאמין, ואני בטוח שאין זו כוונת המגזין.

התייחסות נכונה לבורא ולאמונה מסוגלת להתחרות בנקל בשיאי המד"ב המודרני, ותוך כדי מפגן מרהיב וכביר של אינטליגנציית־קדומים מופלאה השולחת את ‘משושיה’ המנטליים לנבחי המעל־ומעבר.

נחמן רוזנשטיין, בני ברק

 

מד"ב ומדע    🔗

עם הופעת גליון מס' 2 שמחתי לגלות שהצלחתם ליצור ולערוך ירחון בעל רמה גבוהה הן מבחינה תוכנו והן מבחינת צורתו.

דבר אחד צרם לי עוד בגליון מס' 1 והרושם הזה התחזק יותר בגליון מס' 2 והוא המדור שבו אתם נותנים לפרופ' אסימוב את זכות היחיד לבטא את דעותיו האישיות, ועוד קראתם למדור זה בשם ‘מדע’. האם כל מה שבעל מישרה באוניברסיטה כלשהיא מבטא הוא מדעי?

במיוחד נדהמתי לקרוא את כתבתו על ‘ההבדל הקטן’. אמנם פרופ' אסימוב נזהר בתחילת כתבתו, ומצהיר שאינו יכול להבין דברים פשוטים, לפני שפרש בפנינו את התקפותיו הבלתי־רציונליות על ההשקפות הדתיות והמיסטיות ביחס לחיים ולמוות. בסופו של דבר היתה זאת כתבה שיטחית, צינית ויומרנית, המלאה בטיעונים בלתי מבוססים מבחינה הגיונית ומדעית ובעובדות מעוותות, והמעוררת בשל כך ספקות רבים ביחס לשלמותו המוסרית והמדעית של פרופ' אסימוב. האם לא מוטב היה לפרסם במקום זה סיפור טוב נוסף של הסופר אסימוב?

אני מחכה בקוצר רוח לגליונות הבאים של ‘פנטסיה 2000’ ומצפה לקרוא בהם סיפורי מד“ב מענינים ויפים כמו אלה שפירסמתם עד כה. מה דעתכם על פירסום שירה וציור מד”ב?

פרופ' יהושפט גבעון, באר־שבע

 

טשטוש תחומים    🔗

אחד הדברים הבולטים בספרות המד“ב כיום הינו טשטוש תחומים גמור. כל קורא המתמצא במקצת בז’אנר הזה מוצא עצמו תוהה – מה בעצם הוא כולל? האם כל ספר העוסק בעולמנו שבעוד 30 שנה, או כל סופר הכותב על שדים ורוחות ראוי להיכלל בכותרת ספר, או סופר מד”ב?

עקב היות ענף סיפרותי זה ה’להיט' האחרון בשוק, יוצאים מידי יום עשרות ספרים המסווגים תחת הכותרת ‘מד"ב’, כי זאת הרי הערובה למכירה מוצלחת. בעיצומה של החגיגה הזאת נעצר הקורא המשכיל ושואל את עצמו: האם באמת כל אותם ספרים הם באמת מדע בידיוני, או שמא הם סיפורי דימיון בלבד, ואולי אין הבדל ביניהם?

מכיוון שהעתון עדיין בראשית דרכו ולא גיבש לעצמו קו ברור, נראה לי שזה המקום לעורר את הויכוח, מהי בעצם ספרות מדע בידיוני, ואילו הם הספרים הראוים להשתייך לענף זה?

למרות הכותרת ‘מדע בידיוני’, נוטים משום מה סופרים ועורכי כתבי־עת להתעלם ממנה. אם הכוונה לסיפורים דימיוניים, מדוע מופיעה המילה ‘מדע’, ואם הכוונה למדע אזי השם צריך לחייב. סופרים בעלי שם כמו קלארק, אלדיס, סימאק ואסימוב מתייחסים למשימה ברצינות. נתן להבחין בסיפוריהם כי מעבר לעלילה המתרחשת על פלנטות אחרות ובזמנים שונים קיים ניסיון לצייר חברות שונות על כל המשתמע מכך – תאור אורחות חיים, יחסי חברה ומשטרים חדשים. אין כאן רק נטילת חופש לדימיון להשתולל כאוות נפשו אלא נסיון לתאור מדעי של ארועים שיתכן ויקרו אי פעם. דבר זה קרוב יותר למקצוע העתידנות הנלמד במספר אוניברסיטאות בחו"ל וקרוב במידה מסוימת לספרו של טופלר ‘הלם העתיד’.

יש הטוענים, שמכיוון שאין אנו יודעים מה יקרה בעתיד הרי כל דבר יכול להתרחש בו. זאת היא מעין לגיטימציה לכל אותם סופרים דימיוניים שבספריהם יתכן הכל. זה נכון שכל דבר יכול להתרחש אך ברור לכל שלדברים בעולם ישנו סדר מסוים, ישנו תהליך אבולוציוני לאורך כל ההסטוריה. ובאם אנו דנים במדע, הרי סדר זה חייב להמשך. אם אנו רוצים לתת חופש לדימיון ללא כל סדר, וזה דבר לגיטימי – הבה לא נכנה ספרים אלה ‘מדע’…

כאשר ‘עם עובד’ מוציאה ספר כמו ‘חרב השאול’ מאת מ. מורקוק, נשאלת השאלה, מדוע ספר זה לא נכלל בספרי הרפתקאות מסוגם של ‘אייבנהו’ ואחרים. מה הקשר שלו למדע בידיוני? או סיפור כמו של בלוך ‘המצלמה אינה משקרת’ – קשה להבין מה לסיפור זה בין סיפוריהם של אסימוב וקלארק בעתון מד"ב?

איתן קמיל, תל־אביב

 

הערות של מומחה    🔗

נראה לי שהחמצתם שתי הערות חשובות שהיה צורך להעיר, כמומחים לנושא, בעניינים הבאים:

א. הרעיון של ‘מסך הכבידה’ המופיע ב’משחקים מסוכנים באפס ג’י' (חוברת מס' 2) לקוח הישר מסיפורו הקלאסי של ה.ג'. וולס ‘האנשים הראשונים של הירח’.

הרי זהו ה’קבוריט' המפורסם. גם התוצאות של שימוש בחומר זה (האוויר הזורם כלפי מעלה והאוויר החדש שבא במקומו; הטורנדו שנוצר וכו') מופיעים כבר שם, ובצורה הרבה יותר מפורשת ומדוייקת.

ב. הסרט ‘אישור נחיתה’ (כפי שכבר העירו קוראים אחרים) אינו מבוסס על סיפור של מחבר ישראלי. זהו סיפור ידוע, בשם ‘תמונות אינן מכזבות’ מאת קתרין מקלין.

נחמן גבעולי, תל־אביב

 

יותר מדי מאמרים!    🔗

בניגוד למר דור־שב (במכתבו בגליון 3), הצטערתי על ביטול מדור הטלויזיה, ואני מקווה שלא תענו להצעתו, ותשאירו לפחות את מדור הקולנוע. כל חובב מד“ב מתעניין לא רק בקריאת מד”ב אלא גם בסרטים מסוג זה, מאחר ובתי הקולנוע בד“כ לא מגדירים את הסרטים כמד”ב (אולי הם חוששים שהציבור לא יתלהב). מדור הקולנוע בעתון חובבי מד"ב הוא דבר נחוץ בהחלט. רמת העתון, לדעתי, אינה נפגמת כהוא זה.

לאה ברמן, רמת השרון

את חוברת “פנטסיה 2000” מספר 3 קניתי במקרה, לא מעט בגלל ציור העטיפה מושך־העין. חשבתי שזה לכל היותר אוסף מערבונים בחלל וסיפורי מתח בין־כוכביים, שרק מקלקלים את שמה של ספרות המדע הבדיוני. ההפתעה היתה עצומה.

נעים היה לגלות, שהירחון שלכם עומד על רמה כל כך גבוהה, הן מבחינת תוכן הסיפורים והן (מה שגם חשוב מאד) מבחינת העיצוב הגרפי של החוברת. והמדורים האינפורמטיביים ראויים להערכה מיוחדת, בעיקר ‘עתידעת’. אל תבטלו אותם. דבר טוב נוסף הוא מיעוט הפרסומת הצעקנית. בקיצור – שבח והלל. באמת.

בכל זאת, השגה אחת: מדוע נקרא הירחון ‘פנטסיה 2000’? האם כרמז ל“אודיסיאה בחלל”? מדוע השם הלועזי “פנטסיה” ולא תרגום עברי מתאים נוסח “דמיון”? ומדוע התאריך “2000”, איזו זכות יתר יש לו במרחב הזמן?

לאה מורין כפר־סבא