ידוע, הוא, שהראב"ע קורא לאבו אלוליד בשם מרינוס בפירושו הארוך לספר שמות. לא כן בפירושו לארבעת הספרים האחרים של החומש, שם הוא מופיע בשם יונה.
א' גייגר היה הראשון שהפנה תשומת הלב, בספרו “מלוא חפנים”1, לעובדה שבפירושו הקצר על שמות שהתגלה אז, הראב"ע קורא שוב לאבו אלוליד בשם יונה; וגייגר מוסיף ומציין, שבשאר כתביו, אבן עזרא נוקב חליפות בשני השמות האלה2.
כל כתבי־היד שהוצאו לאור אחרי גייגר, הן של אלוליד עצמו והן של מחברים אחרים קודמיו או בני דורו של הראב"ע, אשר לכאורה לא הושפעו ממנו – כשמזכירים את השם אבו אלוליד – אין בהם כדי להבהיר את בעיתנו. יוצא מכלל זה אחד, ועליו נייחד הדיבור לקמן. כתבי־היד שנכתבו כולם בערבית מזכירים את אבו אלוליד בשמו הערבי המלא או המקוצר.
למשל, בתחילת ספרו “כתאב אל־למע”, אבו אלוליד קורא את עצמו: אבו אלוליד מרואן אבן ג’נאח3; מרואן אבן ג’נאח4; אבו אלוליד5; ובאשר לחיבוריו הקטנים, ברוב המקרים: מרואן, וכו'…
בין שאר המחברים בן דורו ובר־מחלוקתו, ר' שמואל הנגיד, קורא לו בספרו “רסאיל אל־ריפאק”, אבו אלוליד6; ר' בּחיי בספרו “כתאב אל־הדאייה”7, אבן ג’נאח; ר' משה אבן ג’קטילה ב"כתאב אל־תד’כיר ואל־תאנית", צאחב אל־מוסתלחק;8 יהודה בר בלעם – אבו אלוליד9; משה אבן עזרא ב"כתאב אל־מחצ’רה ואל־מוד’רכרה" – אבו אלוליד (מרואן) אבן ג’נאח10 או אבו אלוליד.11
בספרו – Essays12 פרידלנדר סבור, שהראב"ע בחר בשם זה או אחר בהתחשב בארץ שהיה כותב בה פירושיו: כשכתב באיטליה, העדיף להשתמש בשם יונה, וכשהיה כותב בצרפת או באנגליה (ר' “יסוד מורא”) העדיף את השם מרינוס.
לדעתו של באכר אין בכך צל של ספק, שאכן הקשר הזה קיים13.
אבל גם ללא העובדה שבמספר מחיבוריו הראב"ע נוקב בערבוביה בשני השמות14, אין אנחנו רואים לשם מה צריך היה הראב"ע, במדינה זו או אחרת, לקרוא לאבו אלוליד לא בשמו הנכון אלא בשם – הדומה יותר למעשה לשמו הערבי הטהור (מרינוס או מרואן), בה בשעה שבארצות אלו לא היו כלל וכלל מדברים ערבית. יתרה מזו, השם הזה, מרינוס, מופיע לא רק בחיבורי הראב"ע, כשהוא כותב בצרפת. הרי גם ר' אברהם אבן־דאוד הספרדי, היחיד מן המחברים שהזכרנו לעיל, שכתב רק עברית – קורא לו מרינוס ב"ספר הקבלה" שלו15. (כנראה, הושפע מכתביו של הראב"ע, שרובם הופיעו אז בשנת ד' תתכ"א, שנת חיבורו של “ספר הקבלה”.) מאידך יוסף ודוד קמחי, שפעלו בצרפת אחרי הראב"ע, קוראים לו יונה (ראשון הקמחיים נוקב לעתים קרובות בשם יונה אבן ג’נאח).
קושי זה, שלכאורה לא התגברו עליו, נבע מן ההשערה שנראית לאנשי מדע הנ"ל כה ברורה, עד שלא ראו שום צורך להצדיקה ולבססה. ואכן חשבו, שאבו אלוליד היה נושא גם שם עברי – לענייננו אין כל חשיבות, אם שם זה או אחר – אבל למעשה חשוב לנו לציין, שהסתכלו בשמו העברי יונה כעל שם־עצם, וראו אבן־ג’נאח כתרגומו (בעל הכנף); דירינבורג הפליג בזה, עד כדי ראות שם מרואן כאילו קיצור משתי המלים “מר יונה”16.
גם שטיינשניידר אומר ב־An introduction to Arabic Literature of the Jews, לעניין ג’נאח17: “קרוב לודאי, ששם זה של יונה כינוי למשפחה” – ואף על פי שאף אחד מאלה שהוא מזכיר כנושאים שם משפחה זה, אינו מכונה יונה. גם הנחה זו אינה מוצדקת.
ואם מצד אחד היו יהודים, שנשאו שמות שהורכבו מעברית ומערבית גם יחד, כמו למשל, יצחק אבו איברהים, יהודה אבו זכריא וכד', עם זאת היו גם אנשים שנשאו רק שם ערבי, כמו בנידון שלנו. והיו גם ששמותיהם היו בעברית טהורה, כגון יצחק בן שאול, רבו של אבו־אלוליד בתחום השירה – והתלמיד מזכיר אותו בכתביו בערבית בשמו העברי.
מחבר שורות אלו הראה, במאמרו “דונש בן לברט” שהופיע ב־Encyclopedia Judaica (ראה לעיל), שדונש לא נשא מעולם שם עברי, והשם “אדונים” שניתן לו ע"י הראב"ע אינו אלא עברור של השם דונש.
באשר לאבו אלוליד, הרינו עומדים מול אותה תופעה של עברורים שונים של השם, המוכיחה באופן ברור, לדעתנו, שאכן עבררו את השם; פעמים שם המשפחה – אבן ג’נאח; פעמים השם הפרטי – מרואן. רד"ק אומר כך במפורש “במכלול” שלו18: “והמורה בן ג’נאח הוא הזכור תמיד בספר הזה רבי יונה וכן הוא נזכר בפי האנשים בשם רבי מרינוס”.
ייתכן שהראב"ע בחר לו בכוונה בשם התלמודי מרינוס, ודווקא בצרפת, משום שלימוד התלמוד שגשג אז שם ביותר19.
- 1840. ד. 83. ↩︎
-
כבר כרמולי (עמ' 309 ב', Is. Annalen 1839 של יוסט) (בניגוד לטענה הבלתי־סבירה של אבן יחייא מחבר “שלשלת הקבלה” – שמרינוס היה אביו של יונה – העיר, שאבן עזרא מזכיר בעצמו אותו הפירוש בשני מקומות (יש' י"ג, י; בעמוס ג, טו), כאשר פעם הוא מביאו בשם יונה, ופעם בשם מרינוס. ↩︎
- מהדורת דרנבורג, עמ' 19. ↩︎
- שם, עמ' 21. ↩︎
- שם, עמ' 284, 169. ↩︎
- דרנבורג Opuscules וכו'… עמ' 49 ואילך. ↩︎
- מהדורת יהודה, עמ' 7. ↩︎
- מהד' קוקובצוב, עמ' 65; המחבר מצטט בספרו את ההערה הנ"ל. ↩︎
-
ועד כמה שידוע לי בלי הוספות (בפירושים שיצאו לאור עד היום, היה בידי למנות 33 קטעים מסוג זה, והם פעם בפירושו על במדבר כ, יט, מהד' פוקס; על יהושע, מהד' פוזננסקי, ראה הקדמת המו"ל (פעמיים); 4 פעמים על שופטים (שם); 11 פעמים על ישעיה, מהד' דרנבורג: א' טז; ז', ו; ח, א; לד, כב; 3 פעמים על עזרא ו, ט; ראה R.E.J. ל"ח, עמ' 188; 10 פעמים על תרי־עשר מהדורת פוזננסקי, ראה הקדמת המו"ל). אני מציין זאת, מפני שש' פוקס ב־Studien שלו (ד' 15) מצהיר, שאבו אלוליד מוזכר הרבה פעמים בכתביו של יהודה בן־בלעם כאדם שנפטר. קרוב לוודאי שבכך התכוון ל"תרגום העברי" של שלושת הספרים הקטנים של המחבר הזה, שבהן שמו של אבו אלוליד אכן מופיע בליווי הנחמה המסורתית ז"ל, נ"ע, אבל במקור הערבי, אם לא חסר בו, הביטויים האלה נעדרים. ראה מהד' קוקובצוב, עמ' 112 (אֵל); עמ' 112א (אֶל); עמ' 136 (גשם); עמ' 137 (דגה). ↩︎
- ראה “שירת ישראל”, הלפר, עמ' 111, 61, 55, 40. ↩︎
- שם, עמ' 182, 179, 124, 112, 55. ↩︎
- שם, עמ' (הערה 2) 186, 171, 169, 151. ↩︎
-
Abraham Ibn Ezra Als Grammatiker, עמ' 21, הערה 91, 178; הקדמה לתרגום העברי של כתאב אל אצול, עמ' 8. ↩︎
- ראה וילנסקי, דביר ב', עמ' 277. (בספר זה בהמשך בפרק 11). ↩︎
- מהד' נויבואר, עמ' 80 (יונה רק פעם אחת, ראה הגרסות השונות). ↩︎
- Opuscules, עמ' 6, 1. ↩︎
- 20 ↩︎
- 21 ↩︎
-
איני מבין, איך יכול באכר להביא ראיה מקטע זה לטענתו (ראה מלבד ספריו הנ"ל את Leben und Werke des Abulwalid, עמ' 1, מס' 1). ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות