מאת אבי המדקדקים והפרשנים ר' יונה הספרדי אבן ג’נאח,

מלקט ומסדר ע"י א.ז. רבינוביץ, תל־אביב תרפ"ו 150 + VIII

כבר בנימין זאב בכר בהקדמה לספרו “Aus der Schrifterklärung des Abulwalid” (“מתוך פירוש המקרא לאבי־אלוליד”). (1889) הביע את המשאלה שילוקט פירוש רצוף מתוך הערותיו הפרשניות של אבו־אלוליד המפוזרות בחיבוריו הבלשניים. היות ואבו־אלוליד כחוקר לשון על פי רוב לא היה לו עניין אלא בתיבות בודדות או חלקי פסוק קטנים ולעיתים רחוקות בלבד בפירוש קטעי מקרא נרחבים בהקשרם, אין לצפות לחיבור פרשני מלוכד; בכל זאת ערכו של אוסף כזה רב הוא לתולדות פרשנות המקרא היהודית בכלל ולמעמדו של אבו‏־אלוליד בתוכה בפרט. תפקיד זה נטל על עצמו א.ז. רבינוביץ באוסף שלפנינו. כמצע השתמש בתרגומו העברי של אבן תיבון לשני חיבוריו של אבו־אלוליד: של החיבור הדקדוקי העיקרי כתאב אללמע ושל המילון (מכאן ואילך: מילון) כתאב אל־אצול: התרגומים העבריים נקראים: א. ספר הרקמה, במהדורת גולדברג וקירכהיים 1856¹. ב. ספר השרשים במהדורת בכר 1896.

כבר במשפט הראשון לפתח דברו טמונה הפתעה בלתי נעימה: “כמעט הכל (כל פתח הדבר. – המבקר) לקוח מחיי ר' יונה שכתב רב”ז בכר בעברית… ובפרט שזהו הספר היחידי שכתב עברית, ומלבד זאת הספר הזה וכן ספר השרשים… כבר היו ליקרי המציאות", לאמיתו של דבר לא חיבר בכר אפילו ספר אחד בעברית, אלא כמה הקדמות ומאמרים. פתח דבר זה לקוח מתוך ההקדמה למהדורה הנ"ל של ס' השרשים; כי הרי בכר חילקה ל: I – חיי ר' יונה (XXX–VIII) II ספרי ר' יונה (XLII–XXX). אין להפריד, איפוא, בין הנדירות של “חיי ר' יונה” זה לבין נדירות ס' השרשים, לעומת זאת נכתב ספרו של בכר על נושא זה בגרמנית ושמו: “Leben und Werke des Abulwalid” (1885), (חייו וחיבוריו של אבו־אלוליד). רבינוביץ מצטט ממנו (עמ' 49 למל"ב ד, מ"ב, עמ' 59 ו־96 בהערות), אבל גם שם עובר הוא בשתיקה על הכותרת. אפילו בהערות הביבליאוגראפיה² הדלה שבסוף פתח דברו מספר רבינוביץ שבכר חיבר שני חיבורים גרמניים על אבו־אלוליד, בלי להזכיר את כותרותיהם! עובדה היא, שבכר חיבר נוסף על השניים הנ"ל עוד שני חיבורים אחרים: 1 Die hebräisch־arabische Sprachvergl. 2 Die heb.־neuheb. Und heb.־aram. Sprachvergl. etc. (1884–1885). מסתבר שרבינוביץ אינו מכיר את אלה, אחרת יכול היה לצטט באספו את אבן קריש יותר משלוש פעמים (לשה"ש ו, יא מוטעה!) ולא בשם ה”Jahrbuch”(!), משום שבכר דן בראשון שבחיבוריו אלה, בפרק מיוחד, באותם הפירושים שבהם נדמה כי אבו־אלוליד תלוי באבן קריש.

שרירותית עוד יותר קביעתו של רבינוביץ בתחילת פתח דברו לגבי אבו־אלוליד עצמו: “לפי עדות הראב”ע חיבר ר' יונה… עשרה ספרים… הספרים האלה אבדו לא נשאר מהם רק אחד בן שני חלקים: ס' הרקמה וס' השרשים". אמנם הראב"ע כותב בתחילת ספרו “יסוד מורא” על “עשרה ספרי ר' מרינוס” (כינוי לאבו־אלוליד); אבל כנגדה עומדת עדות מפורשת אחרת של אותו המחבר, בדבריו המפורסמים בהתחלת חיבורו “מאזניים”, נאמר: “ור' יונה השלים ספרים שבעה והשביעי ס' השרשים”, אם מונים, איפוא, את הדקדוק ואת המילון כחיבור אחד הרי ששה בלבד. בכר (בהקדמה הנ"ל עמ' XXX) סבור שהראב"ע במובאה הראשונה מנה כ־4 חיבורים אחד מכתביו של אבו־אלוליד שהיה מחולק לארבעה חלקים.³ אבל לא נודע למבקר אפילו חוקר אחד אשר שקל את האפשרות לייחס עשרה חיבורים לאבו־אלוליד. מחמשת החיבורים הקטנים האלה של אבו־אלוליד, ארבעה (החמישי אכן אבד פרט לאי־אילו שרידים קטנים) לא זו בלבד שקיימים הם, אלא הוצאו לאור בידי י' וה' דרנבורג, המקור הערבי עם תרגום לצרפתית ב1880, בשם Opuscules et Traités וכו', עובדה שהיא ידועה גם לרבינוביץ, לא זו בלבד שבכר מתאר מהדורה זו בפרוטרוט באותה ההקדמה אלא שהוא מביא שם מובאה ארוכה ביותר מתוך אחד הכתבים האלה בתרגום עברי (עמ' XXIV) ובה הוא מזכיר את מראה המקום: “ס' השגה דף 140”; שם זה הוא שמו העברי של אותו החיבור, מספר העמודים מתייחס למהדורה הנ"ל. רבינוביץ מעתיק מובאה זו מלה במלה בפתח דברו אלא שהוא משנה “השגה” ל"הרקמה" (עמ' IV–V) Difficile est satiram non scribere! (או: קשה להימנע מלכתוב מהתלה!) מעתה לא ייפלא בעינינו שרבינוביץ על אף השתדלותו להזכיר את קודמיו, עובר על בכר בשתיקה מוחלטת, אע"פ שהלה ב־’Schrifterklärung’ שלו ליקט כ־700 פירושים למקרא משל אבו־אלוליד ערוכים במדורים שונים על פי סדרם בספרי המקרא. בפירושים אלה משתמש רבינוביץ פעמים מספר (למרבה הצער לא במידה מספקת), פעמיים אפילו תוך הזכרת שם הספר (ליש' לד, ד; ליר'. ד, יט).

האוסף גופו לקוי משלוש בחינות: א. לא הושם לב לארבעת החיבורים הקטנים של אבו־אלוליד (עי' למעלה); ב. רובם של הפירושים האטימולוגיים לא נכלל, כפי שמודה המלקט בעצמו; ודווקא הם אופייניים לאבו־אלוליד; ג. אינו שלם משאר הבחינות; חסרים כאן אפילו רבים מהפירושים הנמצאים ב’Schrifterklärung’ הנ"ל של בכר, למרות שהלה לא שאף לשלמות. כדי להיאחז בדוגמה הראשונה; חסרים נתונים אלו לבר' א': 1) פס' א ל־בי"ת של “בראשית” אין משמעות ואפשר להשמיטה. רקמה (=ס' הרקמה) עמ' 32, שו' 39; 2) פס' ב – שני גיזרונות של “תהו ובהו” (המתאימים בעיקרם לדעותיהם של המדקדקים החדשים). רקמה עמ' 60–61; 3) פס' ב – “על” נגזר מה “עלה”. מילון עמ' 369. עלה; 4) פס' ג על הצורה “יהי” – רקמה עמ' 171, שו' 9; 5) פס' יא מפורש פעמיים: כדיבור חסר (איליפטי) [ותוּצא] עץ כרקמה 150, 20 – כדיבור מקושר מכיוון ש"תדשא" מתאים ל"דשא" נמשך הוא גם אל “עץ”, רקמה עמ' 193, שו' 30; 6) פס' כ ופס' כא – “המים” אינה הנושא לגבי “ישרצו”, “שרצו” אלא המושא – רקמה עמ' 33 שו' 20. רקמה עמ' 211, שו' 6; פס' כ"ד – הוי"ו הסופית ב"וחיתו" היא וי"ו עודפת. רקמה עמ' 24, שו' 25. אין צריך לומר שהמבקר אינו ערב לשלמותה של רשימה זו המכילה את הפירושים הידועים לו במקרה. על כל פנים, לפרק זה תמצא אצל רבינוביץ ארבעה פירושים בלבד – מתוך 11 לפחות!

מעורר חשדות במיוחד הוא המחסור המוחלט בציון המקורות. מלבד החשיבות הכללית הרבה שבדבר, נודעת לו חשיבות מיוחדת, כאשר מדובר במילון (המקור העיקרי לפרשנות המקרא של אבו אלוליד). לו הזכיר, דרך משל, שהפירוש ל־יסך (שמ' כה, כט) הובא בערך נסך, ל – חבל (וי' כ, יב) בערך בלל או ויכתום (במד' יד, מה) בערך נכת היה כבר ברמיזות אלו משום הבהרת משמעותן של התיבות הנ"ל. ציונים אלו נחוצים אצל רבינוביץ במיוחד כדי להתגבר על קיצוריו “תיקוניו” ושאר אי־דייוקיו. כך, לדעתו, יש להשלים בבר' א, א אחרי “בראשית” את התיבה “אשר” שאליה נסמכת “בראשית”. פירוש זה נמצא במילון בערך ראש; אלא שאצל רבינוביץ חסרה הפסקה המסיימת: “ואמרו בראשית ברא אלהים – התחלה, והגדתה: את השמים ואת הארץ”; התחלה משמעותה כאן הנושא הדקדוקי (בערבית مبتدأ) הגדה – נשוא (בערבית خبر) הוראת הפסוק איפוא: ראשית אשר ברא אלהים היתה שמים וארץ. וזה דווקא חסר! דרך אגב, המבקר לא נתקל אצל רבינוביץ בפירושם של שני המונחים האלה, גם כאשר רבינוביץ מזכיר אותם כגון בשמ' ט"ו, ו (לדבהי"ב יג, י החסיר אותם; הם נמצאים ברקמה עמ' 154 שו' 2). המבקר גם לא מצא את הפירוש לעדה – שם קיבוצי (שמ' ה, ט"ו; יש' ח, כב; כו, כ). מן התיקונים אני מביא: לשמ' לד, יט – “תזכר… והפתח (הקמץ) בכף תמורת צירה כמות שהוא בתשמֵר”. הכינוי פתח לקמץ אין בו משום תמיהה, על כל פנים הבהיר רבינוביץ על ידי הסוגריים שהפירוש משלו הוא. (אמנם רבינוביץ נוהג להביא בסוגריים גם ביאורים של בכר, ואפילו תיבות מן הטקסט). שונה הדבר לגבי “בתשמֵר”. במילון בערך זכר נאמר תחת זה: ב"תשבר, ותשכב (יח' לב, כח, כנראה בעקבות טעות דפוס חסר במילון מראה מקום של פסוק זה). והנה “תשבר” מנוקדת בפתח. פתח זו מאוששת אצל אבו־אלוליד ברקמה עמ' 41, שו' 12. אם כן קרא אבו־אלוליד תזכַר בפתח, קריאה הנמצאת גם במכלול של הרד"ק (הוצ' ליק (Lyck) עמ' נו, א). ובכן מתבטל בשל כך גם פירושו הראשון של רבינוביץ לבר' כ, טז – “ונוכחת פעל מתעבר”, צ"ל נפעל במקום פעל; דרך אגב הפסקה מן – “וענינו” עד הסוף איננה אלא ברקמה ולא במילון, אבל נמצאת היא ב־ Schrifterklärungלבכר (עמ' 92. שם נמצא גם הביטוי אשר רבינוביץ רשם אותו בסוגריים, כלשון בכר, אלא במקום המלך – אבימלך); אבל אצל בכר נזכר כמקור מדויק כתאב אל מסתלחק (עמ' 6), שמו של חיבור אשר לדברי רבינוביץ אבד מן העולם ושרבינוביץ מצטטו גם בהזדמנויות אחרות על סמך בכר. לעיתים תיקוניו של רבינוביץ אינם מחוסרי הומור. לשמ' א יז, יח נאמר (בתרגומו של בכר) ערבתם.. “Wen Du dem Obersten unsere Geschenke gebracht hast, wache über deine Bruder, halte sie von gefährlichen Orten ferne” (מילון בערך ערב); אצל רבינוביץ: “כלומר תדע שלומם וטובתם והראיה ע”ז ואת אחיך תפקוד לשלום כלומר אם נשאת מתנתנו לשר האלף יזהיר (מילון: להזהיר) בהם וירחיקם (מילון ולהרחיקם) מהמקומות המסוכנים", תיקון המעיד אמנם על גישה מעשית. לבסוף דוגמות מספר מפירושיו: לשמ"א כ"ו, א נאמר (שוב בתרגום בכר): “אל המלך = על המלך” “über den König hinweg” (מילון בערך אל); אצל רבינוביץ: “אל המלך כלומר אל ראש (– נציב) המלך”. אכן אפילו בעיון קל בלבד יבין כל קורא מיד ש"אל" במילון אינה אלא טעות דפוס במקום “על” משום שאבו־אלוליד מצטט אותה כדוגמה באותה המובאה, שבה משמעותה של “אל” היא “על”. לדה"א כח, יח נאמר: “אבל אמרו הכרובים היא תמור[ה] (ת) מאמרו המרכבה (ר"ל כרובים הוא הפוך רכובים, רכב אלהים). אמנם תוכן הסוגריים לקוח מקירכהיים (רקמה עמ' 155, הע' 1) בכל זאת מוטעה הוא ומשובש. כי הרי בערבית בדל (بدل) הוראתה תמורה והיא משמשת בעת ובעונה אחת כמונח דקדוקי לאפוזיציה; אבן תיבון מתרגמה בכל מקום “תמורה” וכאן הכוונה שתיבת “הכרובים” היא תמורה (אפוזיציה) ל־”המרכבה".

רבינוביץ העלים אפילו ממה שנתן. לשווא נחפש באוסף ביאור ל"תחלת דבר" שבהו' א, ב, אבל נמצא אותו בביאור לבר' א, א (אצל אבו־אלוליד מצויים שניים שונים – אחד רקמה עמ' 33, שו' 3, ובמילון בערך ראש; את השני במילון בערך דבר); הפירוש לבר' כג, י ויר' ט, כד – בא במד' יב, ח (אמנם במקום כג, י – כג, יח); ליש' טז, ג בא לדב' לב, לא. הפירוש הארוך ביותר ל"במצדות" שמ"א כ"ג, יד שבו הוא אומר שהכוונה למבצר מוטעה הוא; אבו־אלוליד מפרש אותה (מילון בערך מצד); “כלומר בראשי ההרים”, משום שנאמר “במדבר במצדות”. הפירוש שהובא באוסף מוסב אצל אבו־אלוליד ל"במצודה" שמ"ב כג, יד. אלא שבפסוק זה אין למצוא דבר באוסף. רבינוביץ מנסה לאזן חסרונות אלו על ידי הבאת אותו הפירוש בשני מקומות. כך, למשל; “כרכב” לשמ' כז, ה ו־לח, ד (היה עליו להביאו פעם אחת ולתת רמיזה בשני לראשון); לבר' מט, יג וּדב' א, ז; למ"א יז, ד וּתה' סח, ה; ליש' סג, י ויר' מח, יב וכו'. אין גם מחסור בטעויות דפוס מסלפות. עלי להסתפק במבחר זה; אולם דומני שהדוגמות שהבאתי, די בהן להוכיח שאין באוסף המונח לפנינו ערך כלשהו, לא לחוקר ולא לקורא הרגיל.