בתיקונו של פולד (Fuld) למקום משובש ללא תקנה בחיבור שחשב ל"שפת יתר"¹ (מכאן ואילך: ש"י) של הראב"ע, אשר אביו מחוללו עצמו חושב אותו בגדר pe non è vero, è ben trováto בלבד² מבקש הרצוג (MGWJ 71 עמ' 387) למצוא סעד להשערתו שהביע בזמן מן הזמנים (MGWJ 53, עמ' 709), שאבן ג’נאח אינו המחבר של חילופי המלים³ אשר הראב"ע גינה אותן בחריפות כה רבה, משום שאותו חילוף המלים שהראב"ע נוזף בו בפירושו לתה' עז, ג נמצא אצל דונש (אמנם הרצוג חושב שם את אבן ישוש למציעו). והנה טענתו זו של הרצוג כבר הופרכה לחלוטין ע"י בכר כמיוסדת על אי־הבנה גמורה (שם 55, עמ' 233). כי הרצוג מבין את המשפט: “יש שמביאין מלה מן המלות⁴ והחפץ בה זולתה”, שבו פותח השער כה (כז) בס' הרקמה: “היו פרשני מקרא שהשתמשו בחילופי מלים”. מכאן אפשר היה להסיק, שחילופי המלים הנידונים בפרק זה מעיקרא לא מאבן ג’נאח יצאו. אבל אין אפילו צורך ליטול את המקור הערבי ליד כדי להיוכח, עד כמה מסקנה זו בלתי אפשרית, כי אזי היה המשפט צריך להיות: “יש [אומרים או מפרשים] שמביאין” וכו', אחרת חסר הנושא במשפט זה. התיבה “מביאין” מתייחסת ל"העברי" או, מה שעולה לאותו העניין, המשפט הוא סתמי. בכר (Abraham Ibn (Ezra als Grammatiker, עמ' 19) מתרגם אותו: “לעתים משתמשים בביטוי מסויים והכוונה לזולתו”. אכן לא רק הרד"ק (פירוש ליר' לג, כו; דה"י א ב, טו) פריפוט דוראן ב"מעשה אפד" שלו (עמ' 150) מעידים, שנזיפתו של הראב"ע היתה מכוונת לאבן ג’נאח דווקא, אלא אף השכל הישר מצביע על כך. אפילו נניח שחילוף מלה זה או אחר כבר נמצא אצל אחד מקודמי אבן ג’נאח⁵, הרי הוא היה זה אשר העלה שיטת פרשנות זו לעיקרון והקדיש לה פרק מיוּחד בחיבור הדקדוקי. מובן מאליו, איפוא, שאין ליחס לדונש מספר⁶ כה רב של חילופי מילים (אפילו מאה), גם לוּ מצינו אצלו עיני ידי. אך כיצד המצב לאמיתו? בלי להתחשב שב"תשובות דונש" הנ"ל, אשר פוּלד לא הספיק להכירו, הפסוק “ידי נגרה” לא נזכר כלל וכלל, דבר המפחית במידה ניכרת מסבירותו של התיקון הנ"ל (ואת מסקנותיו), הרי הביטוי “אין לו חבר” מראה בעליל, שאין מקום לתיקון זה. כי הלא משמעות ביטוי זה, והדומים לו, הוא שהמלה הנידונה מופיעה במקרא פעם אחת בלבד, יהי זה בכלל, יהי זה בהוראה מסוימת (עי' למשל, ש״י § 62, פירושו של הראב"ע ליש' א, כב; ד, יט; ט, ד ועוד). אך כדי להביע ש"נגרה" אינה באה עם “יד” היה כותב: “לא נמצא לשון נגרה עם יד” או כיוצא בזה. המדובר כאן, איפוא, במלה יחידאית (Hapax legomenon)! בכיוון זה יש לחפש את הפיתרון. אמנם, לפני קביעת נוסח מן הראוי היה לבדוק את כל כתבי היד הנמצאים, בפרט כאשר המהדורה היחידה הקיימת של ביסליכיס⁷ (Bislichis) בלתי מדוייקת ביותר.⁸ למרבה הצער, שני כתבי היד שהשוויתי, קודקס די רוסי הנ"ל וכ"י סרואל (Saraval) אינם עוזרים לנו במאומה⁹. הפסוק לא נזכר באף אחד; ושניהם הם שונים מההוצאה המודפסת כמעט רק בהתחלה, וכן נאמר בכה"י הראשון: “אמר הגאון פירוש תקומו כי אין לו חבר וככה אמרו כל המפרשים וכל המפרשים…” וכו'. בשני: “אמר הגאון שאין לו חבר ופי' תקומו או תממו (ככה!) וכל המפרשים”. במקום “ישרת” בראשונה: “שרת”; ובמקום: “אפעה אשאג” שם: “כאפעה אשאף”.

משום כך נראה לי מן הראוי להצביע כאן על אחד התיקונים האפשריים מבלי לקבוע בו מסמרים. המקום מתייחס לפסוק: “כיולדה אפעה” (יש' מב, יד); המלים האלה נמצאות ב"תשובות דונש" הנ"ל (§188) עם הפירוש המוזר: “אין לי חמה” אשר בהן משער המהדיר שצ"ל (“דומה” או) “אין לו חבר”. סעדיה מתרגם: “.אפעה – אגאהרהם” = אקרא להם בקול; אבן ג’נאח במילון בערך פעה ואבן בלעם בפירושו למקום: “אצרך” = אצעק. הראב"ע כותב לפסוק: “אצעק ואין רע לו. ויש אומרים שהוא כן: כיולדה שהיא יולדת אפעה… מגזרת אפעה שרף מעופף”. אותם שני פירושׁים בקירוב הוא גם מביא כאן; צ"ל: “אמר הגאון שאין לו חבר ופי' [לפי]¹⁰ מקומו וככה אמרו כל המפרשים ור' אדונים פירשוֹ [כטוב] בעיניו וכל… חבר. אולי כ”ף של כיולדה ישרת עצמו ואחר… וככה פי' כיולדה [כאפעה אשום ו] אשאף". נתפרשה כאן, איפוא, התיבה “אפעה” מובנה או “אצעק” או “שרף מעופף”.

אעיר עוד במקום זה, שהתיקון שהצעתי בשנתון 70, (MGjW) עמ' 23, הע' 1, אינו בגדר האפשר. אביע בזה את רוב תודתי לכבוד הרב הראשי ד"ר ח. ברודי אשר הואיל להפנות את תשומת לבי לעניין.