איפה פגשתי את הבחור הזה? הוא סַמל בצבא, וכל אנשי המעברה מכירים אותו. לפני שנה נשלח עם חוליה צבאית לעזרה, ואז עסק בסלילות דרך בבוץ, בהקמת צריף לגן־ילדים, היה משיג מכונית להעביר חולה או יולדת לבית־החולים. עתה הוא נחשב בצבא “בעל נסיון”, והוא מארגן את העזרה בלילות השטפון.
אבל הפנים האלה, העינים המחייכות, צבע הפנים כמו קפה בחלב, וזו המשיכה בכתף עם תנופת־יד פסקנית. כל זאת אני זוכר ואיני יודע מאין. רק הקול איננו הולם את התמונה העולה בזכרוני.
הגיד לי, סַמל, אולי אתה תל־אביבי? – שאלתי. – לא, ענה לי, אבל אני משכונת “התקוה”. – ושוב, אותה המשיכה בכתף, המוכרה לי כל־כך.
אם כן, זהו! לא אותו אני מכיר, אלא את אביו. לפני 13–14 שנה, ואנו אז יוצאים מדי לילה לשמירה בעמדה מול פרדס. גם אז היו לילות גשומים וקרים. וכל בוקר, בחמש או בחמש וחצי, היה בא כזה בעל עינים טובות, פנים שחומים, בעל מבטא מזרחי, שהיה גר בבית קיצוני, בקרבת עמדת הפרדס, ומביא לנו – הקופאים והרטובים – קפה תורכי חם ומשיב־נפש. עתה היתה לפני אותה התמונה.
יותר נכון: לפני היה ההמשך.
ינואר 1952
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.