ב"קרית ספר" שנה ד' חוברת ב' עמ' 81 נתפרסמה ידיעה, שביה"ס הלאומי והאוניברסיטאי קבל במתנה את ס' התג’גיס, הוא התרשיש לר' משה בן עזרא “נעתק מכ”י ישן ע"י המלומד המפורסם ר"ז פרנסדרף עם פירוש בצדו. בכ"י יש שנויים גדולים במספר הבתים, בתיבות ובמלים מזה שנדפס". הנני מרשה לעצמי לתת כאן אי אלו ידיעות ביבליוגרפיות קצרות שמתוכן אפשר יהיה לעמוד על חשיבותו של ההעתק וגם על טיבו של הפירוש הנספח.

גם כאן היה שד"ל הראשון שחזר והעלה זכרון ספר זה בזמננו, אחרי שנשתכח לגמרי. באגרתו מן ט"ו בסיון תקצ"ו הוא כותב לי"ל דוקס: ר' משה אבן עזרא חבר ס' התרשיש, והוא כולל 1210 כמנין תרשיש שירים אשר בסוף בתי כל אחד מהם מלה משותפת (בעלת הוראות שונות)… הס' הזה לא ראיתיו, אך הוא נמצא באיטליאה, ואולי יבא לידי (אגרות שד"ל עמ' 337). עוד במכתבו להנ"ל מיום כ"ח בכסליו תקצ"ז הוא מבקש ממנו להעתיק לו משירי רמב"ע (שם עמ' 357), אבל במכתבו להמשורר מ' לטריס מן י"ז בסיון לאותה שנה הוא כבר מונה בין השירים הנמצאים אצלו בכ"י “קובץ גדול משירי ר' משה אבן עזרא (ס' התרשיש ושירים אחרים רבים) אשר קניתי עתה מקרוב בדמים יקרים” (שם עמ' 389). באגרותיו שהריץ לאנשים שונים הוא מספר פרטים רבים על דבר קנינו זה. לדוקס הוא מודיע (אגרת ר"י עמ' 524): התרשיש אשר בידי היה בעיר פירארה וקניתיו בעד.f(lorin) 16 C.M¹ ר"ל ביחד עם הדיואן לרמב"ע שהיה עם ס' זה בקובץ אחד (עיין אגרות שד"ל עמ' 1000). הס' הזה, הוא כותב לו באותו מכתב עצמו, היה מקדם ביד איש מערבי, שמו יעקב בן כמו"ר יצחק רמאן… ולפני שער הספר כתובים קצת שירים שחברו ר' יצחק רומאן ור' אברהם רומאן. בסוף הספר כתוב: זה הספר בא דרך קושטנטינא… ונ"ל בלא ספק כי קושטנטינא זו היא אשר באפריקא במדינת Algeri. הוא מאריך במכתבו זה גם ע"ד טיב הכתב, הנקוד (השירים היו מנוקדים) והנייר, ומודיע לו: אחר כל חרוז יש כאן פירוש בלשון ערבי… והוא מאריך בעניני דקדוק היותר פשוטים. וזו ראיה גדולה לקדמות הפירוש הזה (לו ראה שד"ל את הפירוש “משבצת התרשיש” לא היה מביא ראיה מן האריכות על הקדמות). הוא חוזר על כל מכיר ומודע שיש לו מאותם שהוא חושב אותם לבני הכי, שיואילו לקבל את השירים, שהוא נכון להעתיק להם, ולפרסמם בדפוס; הוא עצמו מפרש אי אלו מהם (שם עמ' 528) ומפרסמם בדפוס (כרם חמד ד' עמ' 65 ועמ' 80). באחרונה מודיע לו דוקס שברצונו להדפיס את ס' התרשיש עפ"י כ"י שנמצא בהמבורג (עוד בספרו: Ehrensäulen u. s. w. 1837 עמ' 25 מזכיר דוקס כ"י זה) והוא מעתיק לו מכ"י שלו את החרוזים החסרים בכ"י המבורג (אגרת ר"י הנ"ל). ספרו של דוקס: Moses ibn Ezra aus Granada (אלטונה 1839) היה צריך כנראה לשמש מעין פתיחה להוצאה זו. איך שיהיה, הוצאה זו לא יצאה לפעולות וקרוב לשער שמכתבו של שד"ל אליו מן ו' בטבת תר"ד גרם לזה; באותו מכתב הוא כותב לו: סוף דבר הנסח והפירוש אשר בידך טוב ממנו הנפל וכל אהבי המשורר רמב"ע ראוי שיצומו מ' תעניות כדי שלא תדפיסהו אך ישאר כנפל טמון, כי לא לכבוד יהיה למשורר ע"ה ולא לתועלת ולא לתענוג לקוראיו (שם עמ' 831). אלו שהיה להם עסק עם תרגומם העברי של ספרי ר"י חיוג, מעשה ידי ר"א אבן עזרא, שדוקס פרסמם באותה שנה עצמה (תר"ד), ידעו כמה צדק שד"ל במשפטו החרוץ וכמה אנו חייבים לו טובה בעד זה שמנע את דוקס מהכנס בהוצאה זו, אע"פ שכנראה כבר נחתם דינו של ס' התרשיש שלא יצא לאור בעריכה הגונה, כמו שנראה תיכף.

כה"י של שד"ל עבר לאוכספורד (עפ"י עדותו של שטיינשניידר בס' היובל לכבוד הרכבי עמ' 136 של חלקו הלועזי) במקום שנמצא עוד כ"י אחד של הספר. בקטלוג של נויבואר הם מסומנים במספרים 1972, 1973. מספרו של דוקס הנ"ל אבל יודעים שבהמבורג ובמינכן נמצאים כ"י של ס' זה, שניהם מנוקדים ועם פירוש בצדם (כ"י הראשון נסמן אצל שטיינשניידר במספר 64b, והשני – 211). המפרש של כ"י מינכן מזכיר פירושים קודמים לו בשם יש אומרים או יש מפרשים. ד' ס' בלונדהיים מונה (REJ כרך 57, 1909, עמ' 2) עוד ג' כ"י: אחד במוזאום הבריטי שבלונדון (בן המאה הי"ג) ושנים (האחד קטע והשני חסר) אצל אדלר שעברו אח"כ להסמינריום שבניורק). גם בקרים היה כ"י של ס' זה (ווייס, צייטשריפט לגייגר 1837 עמ' 447). בבריטיש מוזאום נמצא כנראה עוד קטע מס' זה (קטלוג מרגליות 924 דף 75–80); מפתחו הערבי מתאים, לפי ההעתקה שבקטלוג, עם המפתח במהדורת גינצבורג. רבוי כה"י של ס' זה בארצות שונות מראה שהיו לו בשעתו קוראים רבים לא לבד בארץ הורתו ולידתו, אלא גם בארצות אחרות, לפי שאינו רק ספר של קריאה, אלא עשוי גם לחדד את המוח במציאת המשמעויות השונות של יציאותיו, וכל כך רב השמוש בו, עד שהיה צרך בדבר לחבר מלון עברי־צרפתי־רומי, כדי לתרגם ולבאר את המלים הקשות שבו (עיין מאמרו של בלונדהיים הנ"ל). אין להתפלא, שבספר כזה שידי רבים ממשמשות בו, חלו שנויים רבים, לפי שלהשגיאות הרגילות בכל העתקה נתוספו עוד תקונים והשלמות שנעשו בכונה. אפשר שגם השם תרשיש בעצמו נתן להספר לא מאת המחבר, אלא מאת המשורר רומאן הנ"ל, ואין כאן המקום להאריך בזה. כידוע פרסמה החברה מקיצי נרדמים בשנת 1886 ס' זה בעריכתו של הברון ד' גינצבורג; העורך לא שם לבו גם לכה"י שבהמבורג ובמינכן הנ"ל, שאפשר היה בנקל להשתמש בהם גם אז, ופרסם את הס' עפ"י כ"י אחד שהיה לו (גם את מוצאו לא הודיע) על כרעיו ועל קרבו, על שבושיו ועל טעיותיו, כמובן עם עוד שגיאות הדפוס ושל המעתיק (כנראה היה כ"י ההוא מנוקד וגם המפתח שנתוסף להס' נמצא בו, עיין לעיל. והדבר האחד שהוסיף מצדו היתה רק הבטחה בראש הספר להעביר על פני הקורא, "את כל חיל המפרשים והמסדרים והמעתיקים והמשלימים וכו' וכו' ", הבטחה שמעולם לא קיים אותה). מי שרוצה להוכח מהשנויים שבין הוצאה זו ובין כה"י וגם בין כה"י השונים יקרא את מאמרו של שד"ל בכרם חמד הנ"ל, את ספרו של דוקס הנ"ל, את ספרו הגרמני של לוונשטיין: פתיחה לס' התגניס לרמב"ע (הללא 1893), את מאמרו של בלונדהיים הנ"ל, את מאמרו של ק. אלברכט בהעתון.Zeitschr. f. d. alttestam. Wissensch (1899 עמ' 134), ואת מאמרו של הנ"ל בס' היובל לכבוד ולהויזן (1914). סוף דבר, עפ"י הנ"ל קרוב לודאי, שפרנסדרף העתיק לו אחד מב' כה"י הנמצאים בגרמניה עם הפירוש הנספח לו.